5 סיבות לצליעה אצל ילדים שהורים חייבים להכיר זהו נושא המאמר. צליעה אצל ילדים היא אחד המצבים שמבלבלים הורים יותר מכל. מצד אחד, ילדים רצים, נופלים ונחבלים כל הזמן, ולכן קל לחשוב שמדובר במשהו זמני ולא משמעותי. מצד אחר, שינוי בהליכה יכול להיות גם הסימן הראשון לבעיה שדורשת בירור מסודר ולעיתים אפילו טיפול מהיר. הקושי הוא שלא כל ילד יודע להסביר בדיוק איפה כואב לו, ובמקרים רבים כאב שמקורו בירך יופיע דווקא כתלונה על הברך או על הרגל.
לכן, כשילד מתחיל ללכת אחרת, לא נכון להיבהל מכל צליעה – אבל גם לא נכון להתעלם ממנה. במאמר הזה נסקור חמש סיבות נפוצות לצליעה אצל ילדים שהורים חייבים להכיר, נבין איך הגיל משפיע על האבחנה, ונראה מתי מדובר במצב שכיח שחולף ומתי זו נורה אדומה שמחייבת בדיקה. חשוב לבצע אבחנה מבדלת יסודית כדי להחליט האם צריך לטפל ואיך נכון לטפל בבעיה. אבחון וטיפול המתבצעים ללא דיחוי ימנעו נזקים בלתי הפיכים ובכייה לדורות.
5 סיבות לצליעה אצל ילדים שהורים חייבים להכיר – רקע
צליעה אצל ילדים איננה אבחנה, אלא סימן לכך שמשהו מפריע לילד ללכת בצורה תקינה. לפעמים מדובר בבעיה פשוטה יחסית, כמו חבלה קלה או כאב חולף אחרי פעילות, אבל במקרים אחרים צליעה יכולה להיות הסימן הראשון למחלה שדורשת בירור מהיר, ולעיתים אפילו טיפול דחוף. חשוב גם לזכור שלא כל ילד יאמר “כואבת לי הירך”.
אצל ילדים, כאב שמקורו בירך עלול להופיע דווקא ככאב בברך או בירך הקדמית, וחלקם בכלל לא יתלוננו על כאב אלא פשוט יתחילו ללכת אחרת, לקצר צעד, להימנע מדריכה, או לבקש שירימו אותם. לכן הורה שרואה שינוי בהליכה צריך לחשוב על צליעה כעל סימפטום שדורש הקשר: גיל הילד, משך הבעיה, חום, טראומה, כאב לילה, ויכולת נשיאת משקל. זהו בדיוק ההבדל בין “נחכה ונראה” לבין מצב שאסור לפספס (Morancie & Helton, 2023).
עד כמה צליעה נפוצה, ולמה היא דורשת תשומת לב
צליעה היא תלונה שכיחה יחסית בילדים. סקירה עדכנית ברפואת משפחה דיווחה על היארעות של כ־1.8 ל־1,000 ילדים המגיעים לחדרי מיון עם צליעה, ועל כ־1.5 ל־1,000 ילדים המגיעים לרפואה ראשונית עם פתולוגיה לא טראומטית של הירך. באותו מאמר צוין שכאב הוא תסמין הפתיחה בכ־80% מן המקרים.
כאשר מוסיפים לכך את העובדה שפציעות ספורט ופנאי גורמות לצליעה בשיעור שנתי משמעותי בילדים ובמתבגרים, מתברר שמדובר במצב שכל הורה וכל רופא ילדים נתקלים בו שוב ושוב. מצד אחד, ברוב המקרים אין מדובר במחלה מסוכנת; מצד אחר, חלק קטן מן הילדים עם צליעה סובלים מזיהום מפרקי, משבר חבוי, ממחלת ירך מתפתחת או מבעיה אורתופדית דחופה. המשמעות היא שלא נכון להיבהל מכל צליעה, אבל גם לא נכון לבטל אותה אוטומטית כ“סתם נתפס לו” (Morancie & Helton, 2023; Krul et al., 2010).
הגיל של הילד משנה מאוד את רשימת הסיבות האפשריות
אחת הדרכים החשובות ביותר להבין צליעה בילד היא לחשוב לפי גיל. בילדים בני 0–4 שנים שכיחים יותר טראומה, שבר חבוי של פעוטות, זיהום בעצם או במפרק, וסינוביטיס חולפת של הירך. בגילאי 5–10 שנים עדיין רואים סינוביטיס חולפת, אבל גם מחלת פרתס נכנסת לתמונה. אצל מתבגרים, ובמיוחד אצל ילדים עם עודף משקל או קפיצת גדילה, צריך לחשוב על החלקת ראש עצם הירך, כלומר SCFE.
לצד זה, יש כמה “דגלים אדומים” שאינם תלויים בגיל: חום, ילד שנראה חולה, סירוב מוחלט לדרוך, כאב חזק מאוד, החמרה מהירה, כאב לילה, ירידה במשקל, או תסמינים שנמשכים יותר מכמה ימים בלי שיפור. אלו המצבים שבהם אסור להסתפק בפרשנות ביתית, אלא צריך בדיקה רפואית מסודרת ולעיתים דחופה (Royal Children’s Hospital Melbourne, 2025; Morancie & Helton, 2023). (המרכז הרפואי לילדים רויאל)
סיבה 1: חבלה קלה או שבר חבוי
הסיבה השכיחה ביותר לצליעה בילדים היא עדיין טראומה, גם כשנדמה שהיא “קטנה”. ילדים נופלים, מחליקים, מסובבים רגל, נתקעים במדרגה או קופצים מגובה נמוך, ולפעמים האירוע נראה להורה כל כך שגרתי עד שלא מייחסים לו חשיבות. אבל אצל פעוטות וילדים צעירים, גם מנגנון קל יחסית עלול להסתיים בשבר דק שקשה לזהות מיד. אחת הדוגמאות הקלאסיות היא toddler’s fracture, שבר ספירלי עדין בשוק של פעוט, שלעתים מתרחש אחרי סיבוב קטן או נפילה מינורית.
הילד עשוי להיראות בסדר במנוחה, אך להתחיל לצלוע או לסרב לדרוך. הקושי הוא שבצילומי הרנטגן הראשונים השבר לא תמיד נראה בבירור, ולכן האבחנה תלויה לא פעם בעיקר בסיפור הקליני ובבדיקה הגופנית (Wang et al., 2022; Morancie & Helton, 2023). (-)
א. איך זה נראה בבית, ומתי לחשוד ששבר “מסתתר”
במקרים כאלה ההורה רואה בדרך כלל שינוי חד: ילד שהלך רגיל בבוקר ומאז האירוע מתחיל לקצר צעד, בוכה בניסיון לדרוך, או מבקש שיישאו אותו. לפעמים אין נפיחות גדולה, אין שטף דם מרשים, ואפילו המגע ברגל אינו מעורר כאב חד במיוחד. דווקא הפער הזה עלול להטעות.
לכן כאשר יש צליעה פתאומית אחרי חבלה, גם אם נראית קטנה, ובמיוחד אם הילד מסרב לדרוך או מוכן לדרוך רק חלקית, צריך לחשוב על שבר חבוי ולא להסתפק במשפט כמו “הוא בטח רק נבהל”. אם הצילום הראשון תקין אבל הילד עדיין לא דורך, לעיתים נדרש מעקב, צילום חוזר או קיבוע לפי שיקול רפואי. זה נכון במיוחד בפעוטות, שאצלם ההיסטוריה אינה תמיד ברורה, והבדיקה הגופנית יכולה להיות מאתגרת יותר (Wang et al., 2022).
סיבה 2: סינוביטיס חולפת של הירך
סינוביטיס חולפת, או transient synovitis, היא אחת הסיבות החשובות והשכיחות ביותר לצליעה לא טראומטית בילדים. מדובר במצב דלקתי־חולף של הירך, שלעתים קרובות מופיע לאחר זיהום ויראלי של דרכי הנשימה או מחלה קלה אחרת. הילדים בדרך כלל בגיל הגן או תחילת בית הספר, ולעיתים קרובות יופיעו עם צליעה, כאב במפשעה, בירך או אפילו בברך, אך בלי להיראות חולים במיוחד.
בסקירה עדכנית צוין כי בהיעדר טראומה, סינוביטיס חולפת אחראית לכ־80%–85% ממקרי הצליעה, וכי היא מופיעה בכ־3% מן הילדים. במחקר אפידמיולוגי מגלזגו דווח על היארעות של 177.7 ל־100,000 ילדים, יחס בנים־בנות של 1.9:1, וגיל ממוצע של 3.5 שנים. זהו נתון חשוב, משום שהוא מסביר מדוע בכל ילד צעיר עם צליעה פתאומית וללא חבלה, האבחנה הזאת עולה מיד בראש הרשימה (Morancie & Helton, 2023; Irfan et al., 2018; Krul et al., 2010).
א. למה חשוב לא להתבלבל בינה לבין זיהום
הבעיה המרכזית בסינוביטיס חולפת היא לא שהיא מסוכנת במיוחד, אלא שהיא יכולה להידמות בשלב הראשון למצבים הרבה יותר חמורים, ובעיקר לזיהום במפרק הירך. הילד עם סינוביטיס חולפת בדרך כלל ייראה במצב כללי טוב יחסית, ללא חום גבוה, ויצליח לדרוך לפחות חלקית, גם אם בהיסוס.
ברוב המקרים התסמינים משתפרים בתוך ימים ספורים ונעלמים בתוך כשבועיים. במחקר המעקב על “irritable hip” שיעור ההישנות עמד על 5.9%, והחוקרים ציינו כי תסמינים שנמשכים מעבר ל־14 יום צריכים לעורר חשד לאבחנה אחרת. לכן, הורה יכול לחשוב על סינוביטיס חולפת כשהילד צולע אחרי מחלה ויראלית ונראה יחסית טוב, אבל הוא לא אמור לאבחן אותה לבד. כל ילד עם חום, כאב משמעותי מאוד, סירוב מוחלט לדרוך, או חוסר שיפור ברור תוך ימים ספורים, צריך להיבדק מחדש (Irfan et al., 2018; Cook, 2014).
סיבה 3: זיהום במפרק או בעצם – המצב שאסור לפספס
אם יש סיבה אחת לצליעה אצל ילדים שהורים חייבים להכיר כדחופה באמת, זו זיהום במפרק או בעצם. septic arthritis של הירך, ולעיתים גם osteomyelitis, אינם הגורמים השכיחים ביותר, אבל הם מהחשובים ביותר כי עיכוב באבחון עלול להוביל לפגיעה מהירה במפרק. בניגוד לסינוביטיס חולפת, הילד עם זיהום מפרקי נראה לעיתים חולה יותר, סובל יותר, ולעיתים קרובות מסרב לדרוך לחלוטין.
סקירה ומטא־אנליזה עדכנית מצאה כי המדדים הקליניים שעוזרים במיוחד להבדיל זיהום מפרקי מסינוביטיס חולפת הם חום מעל 38.5 מעלות, CRP גבוה, שקיעת דם גבוהה, סירוב לשאת משקל ועלייה בספירת הלויקוציטים. לכן השילוב של צליעה, חום, כאב עז והגבלה משמעותית בתנועת הירך הוא שילוב שמחייב בדיקה דחופה, ולא “נראה איך יהיה מחר” (Tang et al., 2024; Cook, 2014). (-)
א. איך זה נבדק, ולמה הזמן כל כך חשוב
כאשר עולה חשד לזיהום מפרקי, הרופא יישען על סיפור המחלה, בדיקה גופנית, בדיקות דם ולעיתים אולטרסאונד, MRI או שאיבת מפרק. מטא־אנליזה מ־2022 הראתה שממצאי MRI, ובמיוחד שינויים במח העצם, יכולים לעזור להבדיל בין זיהום מפרקי לבין סינוביטיס חולפת. אבל עבור הורה, המסר המעשי פשוט יותר: ילד צולע עם חום, כאב משמעותי, קושי ברור להזיז את הירך או סירוב לדרוך צריך הערכה רפואית מהירה מאוד.
חשוב גם לדעת שצילום רנטגן תקין אינו שולל זיהום מוקדם, ולכן אי אפשר להירגע רק בגלל “הצילום יצא בסדר”. במצבים כאלה, התחושה הקלינית חשובה מאוד, ובמקרה של חשד אמיתי, ההתייחסות היא כאל מצב אורתופדי דחוף (Adam et al., 2022; Royal Children’s Hospital Melbourne, 2025; Morancie & Helton, 2023). (ScienceDirect)
סיבה 4: מחלת פרתס
מחלת פרתס היא מחלה של ראש עצם הירך בילדים, שבה יש פגיעה זמנית באספקת הדם לעצם, ובהמשך שינויים מבניים בראש הפמור. היא אינה שכיחה כמו סינוביטיס חולפת, אך היא חשובה משום שהיא עלולה להתחיל בצורה עדינה מאוד: צליעה קלה, כאב לא חד, ולעיתים בכלל לא כאב במפשעה אלא תלונה על כאב בברך. זהו אחד המקורות הקלאסיים לאיחור באבחון.
פרתס מופיעה בדרך כלל בגיל בית ספר צעיר, לרוב בין 4 ל־8 שנים, ובנים נפגעים יותר מבנות. מבחינה אפידמיולוגית, השכיחות משתנה מאוד בין אזורים בעולם; סקירה אפידמיולוגית מצאה טווח שנע בין 0.4 ל־29 ל־100,000 ילדים מתחת לגיל 15. כלומר, זו אינה מחלה “נדירה מדי כדי לחשוב עליה”, במיוחד אצל ילד בגיל המתאים שמפתח צליעה הדרגתית ללא חבלה ברורה (Loder & Skopelja, 2011; Cook, 2014). (ResearchGate)
א. הסימנים שיכולים לרמוז על פרתס
הצליעה בפרתס היא בדרך כלל לא דרמטית כמו בזיהום. הילד עשוי להמשיך ללכת ולשחק, אבל פחות, להתעייף מהר יותר, או להתלונן לסירוגין על כאב בירך, בירך הקדמית או בברך. בבדיקה גופנית אחד הסימנים החשובים הוא ירידה בתנועת הירך, במיוחד בהרחקה ובסיבוב פנימי. מאחר שמדובר בתהליך שמתפתח לאורך זמן, הורים לפעמים מחכים שבועות בתקווה שהצליעה “תעבור מעצמה”.
זאת בדיוק הטעות שיכולה לעכב אבחון. פרתס אינה מחייבת תמיד ניתוח, אך היא כן דורשת מעקב אורתופדי והערכה נכונה של חומרת המחלה, משום שהגיל בזמן האבחון ומידת המעורבות של ראש הירך משפיעים על התוצאה ארוכת הטווח (Cook, 2014; Morancie & Helton, 2023).
סיבה 5: החלקת ראש עצם הירך (SCFE)
החלקת ראש עצם הירך (SCFE – slipped capital femoral epiphysis), היא אחת האבחנות החשובות ביותר במתבגרים צולעים. מדובר בהחלקה של לוחית הגדילה באזור ראש עצם הירך, מצב שמופיע בעיקר בגיל ההתבגרות, במיוחד אצל ילדים עם השמנה או בתקופות של גדילה מהירה. הבעיה הגדולה היא שהילד לא תמיד יאמר “כואבת לי הירך”. לא מעט מתבגרים עם SCFE מתלוננים דווקא על כאב בברך, בירך או במפשעה, ולכן מטפלים והורים עלולים להתמקד במפרק הלא נכון.
הסקירות העדכניות מדגישות שזהו מצב שאסור לפספס: כאשר נער או נערה עם עודף משקל מתחילים לצלוע, ובמיוחד אם יש כאב ירך או ברך בלי סיפור טראומטי ברור, SCFE חייבת להיכלל מיד באבחנה המבדלת (Castillo & Mendez, 2018; Morancie & Helton, 2023).
א. למה האבחנה הזאת דורשת דחיפות
SCFE איננה דלקת שרירים קלה שממשיכים ללכת עליה כרגיל. ככל שהאבחון מתעכב וההחלקה מתקדמת, כך גדל הסיכון לנזק מבני משמעותי יותר לירך ולתוצאות פחות טובות בעתיד. במקרים רבים הילד מפתח הליכה עם סיבוב חיצוני של הרגל, קושי בכיפוף הירך, והחמרה הדרגתית בכאב. במצב כזה לא נכון “לנסות לשחרר”, לעסות, או לעודד את הילד להתאמץ ולדרוך כדי “לא להתפנק”.
זהו מצב אורתופדי דחוף יחסית, והגישה המקובלת היא להפנות להערכה מהירה ולא להעמיס מיותר על המפרק עד הבירור. עבור הורים, זהו אולי הלקח החשוב ביותר בגיל ההתבגרות: צליעה עם כאב ברך או ירך איננה תמיד בעיה בברך, ולעיתים דווקא הירך היא המקור האמיתי (Castillo & Mendez, 2018; Royal Children’s Hospital Melbourne, 2025).
מה הורים יכולים לעשות בבית לפני שנבדקים
לא כל צליעה מחייבת ריצה מיידית למיון. אם מדובר בילד שנראה טוב, יש סיפור ברור של מאמץ או חבלה קלה, הוא מסוגל לדרוך, אין חום, אין כאב משמעותי במנוחה, והמצב משתפר בתוך זמן קצר, אפשר בדרך כלל להתחיל במנוחה יחסית, מעקב, והפחתת פעילות. אבל גם אז צריך לשים לב למגמה. השאלה הנכונה היא לא רק “כמה זה כואב עכשיו”, אלא “האם מחר זה נראה טוב יותר או גרוע יותר”.
אם הילד ממשיך לצלוע מעבר לכמה ימים, אם הוא מתעורר בלילה מכאב, אם הכאב זז לברך בלי סיבה ברורה, או אם הוא מפסיק להשתתף בפעילויות רגילות, צריך בדיקה מסודרת. כלל אצבע טוב הוא שצליעה שמשתפרת במהירות נוטה להיות שפירה יותר, וצליעה שנשארת או מחמירה דורשת אבחון (Royal Children’s Hospital Melbourne, 2025; Irfan et al., 2018).
ומתי צריך לפנות באותו יום, או מיד
יש מצבים שבהם אסור להמתין. ילד שלא מוכן לשאת משקל בכלל, ילד עם חום וצליעה, ילד שנראה חולה, ישנוני או כאוב מאוד, ילד עם כאב חזק בירך או במפשעה, וילד עם צליעה שמלווה בנפיחות, אודם, או הגבלה בולטת בתנועה, צריכים בדיקה רפואית מהירה. כך גם מתבגר עם כאב ירך או ברך וצליעה חדשה, במיוחד אם יש עודף משקל. גם תסמינים ממושכים מעבר לשבעה ימים, או מעבר לשבועיים במקרה שחשבו על סינוביטיס חולפת, הם סיבה טובה להערכה מחודשת.
חשוב מאוד לא “לשבור” בכוח הליכה, לא להכריח ילד לדרוך אם זה כואב מאוד, ולא להסתפק בטיפול ביתי כאשר יש דגלים אדומים. במצבים מסוימים, מה שנראה להורה כמו “כאב גדילה”, “מתיחה” או “ברך” יכול להיות דווקא מצב שמקורו בירך ודורש טיפול אורתופדי (Royal Children’s Hospital Melbourne, 2025; Tang et al., 2024; Irfan et al., 2018).
כירופרקטיקה: האם יש לה מקום אצל ילד צולע?
כאשר הורים מחפשים דרך לעזור לילד עם כאב או צליעה, חלקם שוקלים גם טיפול ידני או כירופרקטי. כאן חשוב להיות מדויקים מאוד. בספרות המדעית על טיפול מנואלי ועמוד־שדרה בילדים ובמתבגרים איכות הראיות נמוכה מאוד, ובסקירה שיטתית ומטא־אנליזה מ־2019 החוקרים הגיעו למסקנה שלא ניתן להסיק מסקנות ברורות לגבי יעילות הטיפול, בין השאר בגלל מחקרים קטנים, הטרוגניות גבוהה ואיכות מתודולוגית חלשה.
סקירה מוקדמת יותר על בטיחות העלתה שגם אם תופעות לוואי חמורות נדירות, הידע בנושא מוגבל, ותוארו גם אירועים משמעותיים. לכן, כירופרקטיקה איננה הדרך הנכונה “לבדוק מה יש” לילד צולע, והיא בוודאי איננה תחליף להערכה של רופא ילדים או אורתופד כשיש חשד לשבר, זיהום, פרתס או SCFE (Driehuis et al., 2019; Vohra et al., 2007; Hestbaek & Stochkendahl, 2010).
א. אז איפה בכל זאת יכול להיות לטיפול כזה מקום
המקום היחיד שבו אפשר לשקול טיפול ידני או כירופרקטי בילדים הוא לאחר שכבר נעשה אבחון רפואי מסודר ונשללו סיבות מסוכנות או דחופות. במילים אחרות, אם רופא קבע שמדובר בבעיה מכנית שפירה יחסית, במגבלה תנועתית אחרי פציעה קלה, או בשלב שיקומי שבו המטרה היא לשפר תנועה ונוחות, יש משפחות שבוחרות לשלב גם טיפול משלים.
גם אז נכון לראות בכך תוספת אפשרית בלבד, לא טיפול קו ראשון, ובוודאי לא משהו שאמור לעכב צילום, בדיקות דם או הפניה דחופה כאשר הם נדרשים. הסקירות הקיימות מדגישות שהערכה רפואית קודמת היא תנאי בסיסי, ושבכל טיפול בילד צריך לנקוט זהירות יתרה ולבחור מטפל שמכיר את גבולות התחום ואת הדגלים האדומים (Driehuis et al., 2019; Hestbaek & Stochkendahl, 2010).
5 סיבות לצליעה אצל ילדים – סיכום
המסר המרכזי להורים הוא שצליעה אצל ילדים שכיחה, אך לעולם אינה “רק צליעה” עד שלא מבינים את הסיבה. חבלה קלה או שבר חבוי, סינוביטיס חולפת, זיהום במפרק או בעצם, מחלת פרתס ו־SCFE הן חמש סיבות שכל הורה צריך להכיר משום שהן מייצגות את הטווח שבין שכיח ושפיר לבין דחוף וחשוב לאבחון מוקדם. הגיל של הילד, נוכחות חום, היכולת לשאת משקל, משך התסמינים, והמיקום האמיתי של הכאב הם המפתחות להבנה. ברוב המקרים אין צורך להיבהל, אבל יש בהחלט צורך להיות ערניים.
ילד שאינו דורך, ילד עם חום, ילד שנראה חולה, או מתבגר עם כאב ברך וצליעה חדשה, הם מצבים שבהם נכון לפעול מהר. טיפול ידני או כירופרקטי יכול לכל היותר להיות תוספת זהירה במקרים נבחרים אחרי אבחון, אך לעולם לא תחליף לבירור רפואי. כשמדובר בצליעה בילדים, אבחון נכון בזמן הוא לעיתים הטיפול החשוב ביותר (Morancie & Helton, 2023; Royal Children’s Hospital Melbourne, 2025; Castillo & Mendez, 2018).
References:
Adam, M., Ibrahim, B., Khidir, R., Elmahdi, E., Ahmed, S., & Ahmed, A. (2022). Usefulness of MRI findings in differentiating between septic arthritis and transient synovitis of hip joint in children: A systematic review and meta-analysis. European Journal of Radiology Open, 9, 100439. https://doi.org/10.1016/j.ejro.2022.100439
Castillo, C., & Mendez, M. D. (2018). Slipped capital femoral epiphysis: A review for pediatricians. Pediatric Annals, 47(9), e377–e380. https://doi.org/10.3928/19382359-20180730-01
Cook, P. C. (2014). Transient synovitis, septic hip, and Legg-Calvé-Perthes disease: An approach to the correct diagnosis. Pediatric Clinics of North America, 61(6), 1109–1118. https://doi.org/10.1016/j.pcl.2014.08.002
Driehuis, F., Hoogeboom, T. J., Nijhuis-van der Sanden, M. W. G., de Bie, R. A., & Staal, J. B. (2019). Spinal manual therapy in infants, children and adolescents: A systematic review and meta-analysis on treatment indication, technique and outcomes. PLOS ONE, 14(6), e0218940. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0218940
Hestbaek, L., & Stochkendahl, M. J. (2010). The evidence base for chiropractic treatment of musculoskeletal conditions in children and adolescents: The emperor’s new suit? Chiropractic & Osteopathy, 18, 15. https://doi.org/10.1186/1746-1340-18-15
Krul, M., van der Wouden, J. C., Schellevis, F. G., van Suijlekom-Smit, L. W. A., & Koes, B. W. (2010). Acute non-traumatic hip pathology in children: Incidence and presentation in family practice. Family Practice, 27(2), 166–170. https://doi.org/10.1093/fampra/cmp092
Loder, R. T., & Skopelja, E. N. (2011). The epidemiology and demographics of Legg-Calvé-Perthes’ disease. ISRN Orthopedics, 2011, 504393. https://doi.org/10.5402/2011/504393
Morancie, N. A., & Helton, M. R. (2023). Evaluation of the acutely limping child. American Family Physician, 107(5), 474–485.
Royal Children’s Hospital Melbourne. (2025, October). Clinical practice guidelines: The limping or non-weight bearing child.
Tang, Q., Miao, X., Ren, X., Zhao, K., & Hu, J. (2024). Clinical indicators for distinguishing septic arthritis from paediatric transient synovitis of the hip: A systematic review and meta-analysis. BMC Infectious Diseases, 24(1), 1432. https://doi.org/10.1186/s12879-024-10341-z
Vohra, S., Johnston, B. C., Cramer, K., & Humphreys, K. (2007). Adverse events associated with pediatric spinal manipulation: A systematic review. Pediatrics, 119(1), e275–e283. https://doi.org/10.1542/peds.2006-1392
Wang, Y., Doyle, M., Smit, K., Varshney, T., & Carsen, S. (2022). The toddler’s fracture. Pediatric Emergency Care, 38(1), 36–39. https://doi.org/10.1097/PEC.0000000000002600