נוירופתיה של עצב התווך: תסמינים, אבחון ודרכי טיפול

נוירופתיה של עצב התווך: תסמינים, אבחון ודרכי טיפול מפורטים כאן. נוירופתיה של עצב התווך (Median Nerve) נובעת מתסמונות לכידה באזורים אנטומיים שונים לאורך הגפה העליונה, כאשר התעלה הקרפלית היא השכיחה שבהן. באזור המרפק והאמה הפרוקסימלית, העצב חשוף ללחץ מכני במספר אתרים מוגדרים. התסמונת הפרוקסימלית העיקרית היא תסמונת הפרונטור (Pronator Syndrome), הנגרמת לרוב עקב דחיסה בין ראשי שריר הפרונטור טרס, או תחת רצועת סטרותרס (Ligament of Struthers) והאפונורוזה הדו-ראשית. פתולוגיה פרוקסימלית נוספת היא תסמונת העצב הבין-גרמי הקדמי (AIN Syndrome), המערבת ענף מוטורי טהור של עצב התווך הנלכד לרוב תחת קשת שריר כופף האצבעות השטחי.

הפרזנטציה הקלינית משתנה בהתאם למיקום הפגיעה. בניגוד לתסמונת התעלה הקרפלית, תסמונת הפרונטור מאופיינת בכאב עמוק באמה הפרוקסימלית ובהפרעה תחושתית הכוללת גם את אזור הטנאר, בשל מעורבות הענף התחושתי הפלמרי המסתעף פרוקסימלית לשורש כף היד. תסמונת AIN, לעומת זאת, אינה כוללת חסר תחושתי כלל, אלא חולשה מוטורית מבודדת של השרירים הכופפים העמוקים, המתבטאת בחוסר יכולת לבצע אופוזיציה תקינה של קצה האגודל והאצבע המורה (Maldistribution of 'OK' sign).האבחון מבוסס על מבחנים קליניים ספציפיים והערכה אלקטרו-דיאגנוסטית (EMG/NCS) לשלילת פתולוגיה צווארית או דיסטלית, לצד דימות אולטרסאונד ברזולוציה גבוהה. הניהול הטיפולי בפתולוגיות הפרוקסימליות נוטה להיות שמרני וממושך יותר, אך בכשל טיפולי או החמרה מוטורית נדרשת דקומפרסיה כירורגית מקיפה של האתרים החסומים.

נוירופתיה של עצב התווך: תסמינים, אבחון ודרכי טיפול – רקע

נוירופתיה של עצב התווך היא פגיעה בתפקוד העצב המדיאני, Median Nerve, המעביר תחושה לחלק מהאגודל, האצבע המורה, האמה וחלק מהקמיצה, ומפעיל שרירים חשובים בכף היד ובאמה. הביטוי המוכר ביותר הוא תסמונת התעלה הקרפלית, אך עצב התווך עלול להילכד גם באמה, במרפק, תחת הרצועה של Struthers, באזור ה־lacertus fibrosus, בין ראשי שריר הפרונטור, בקשת שריר ה־FDS, או בענף העצב הקדמי הבין־גרמי, AIN. לכן אבחון מדויק חייב לשאול לא רק “האם זו תעלה קרפלית?”, אלא “היכן לאורך מסלול העצב קיימת הבעיה?” (Löppönen, 2022; Shields, 2024).

מהו עצב התווך ולמה הוא חשוב?

עצב התווך נוצר ממקלעת הזרוע, בעיקר משורשי העצבים C5-T1, עובר דרך הזרוע והמרפק, יורד לאורך האמה ונכנס לכף היד דרך התעלה הקרפלית. הוא אחראי לתחושה בכף היד בצד האגודל ולשליטה מוטורית בחלק משרירי הכיפוף, באופוזיציה של האגודל ובתנועות עדינות של אחיזה, צביטה, כתיבה, הקלדה ושימוש בכלים.

פגיעה בעצב יכולה להיות קלה והפיכה, כמו לחץ זמני הגורם נימול בלילה, אך יכולה גם להתקדם לחולשה, ירידה במסת שרירי כרית האגודל, פגיעה בתחושה וקושי בביצוע פעולות עדינות. ככל שהלחץ ממושך יותר, כך עולה הסיכון לנזק עצבי משמעותי. לכן חשוב לזהות מוקדם את מקור הלחץ, את חומרת הפגיעה ואת הגורמים שממשיכים להעמיס על העצב.

תסמינים של נוירופתיה של עצב התווך

התסמינים משתנים לפי מיקום הפגיעה. בתעלה הקרפלית התלונה השכיחה היא נימול, עקצוץ, שריפה או כאב באגודל, באצבע המורה, באמה ובחצי הרדיאלי של הקמיצה. התסמינים נוטים להחמיר בלילה, בנהיגה, בהחזקת טלפון, בעבודה מול מחשב, באחיזה ממושכת או בכיפוף שורש כף היד. לעיתים המטופל מתאר צורך “לנער את היד” כדי להחזיר תחושה.

בפגיעה פרוקסימלית יותר, כלומר מעל שורש כף היד, ייתכן כאב עמוק באמה, רגישות בקדמת המרפק, החמרה בסיבוב האמה, חולשת כיפוף של האגודל או האצבע, ולעיתים תסמינים שמדמים תעלה קרפלית אך אינם משתפרים לאחר טיפול רגיל. סקירות עדכניות מדגישות כי תסמינים באזור פיזור עצב התווך יכולים לנבוע גם מבעיה פרוקסימלית, ולעיתים שתי בעיות מתקיימות יחד (Balcerzak, 2022; Löppönen, 2022).

טבלת תסמינים לפי מיקום הפגיעה

תסמונת התעלה הקרפלית: הביטוי השכיח ביותר

תסמונת התעלה הקרפלית היא הלחץ הנפוץ ביותר על עצב התווך. בתעלה הקרפלית עוברים העצב וגידי הכיפוף תחת הרצועה הרוחבית של שורש כף היד. כאשר הלחץ בתעלה עולה, נפגעת זרימת הדם לעצב, מופיעים שינויי הולכה עצבית ותסמיני נימול וכאב. סקירת Lancet Neurology תיארה את התסמונת כנוירופתיית הלכידה השכיחה ביותר בעולם, עם חשיבות רבה לאבחון קליני נכון ולהתאמת הטיפול לחומרה (Padua, 2016).

גורמי סיכון כוללים גיל, מין נקבי, עודף משקל, הריון, סוכרת, תת־פעילות בלוטת התריס, דלקות מפרקים, שברים באזור שורש כף היד, עבודה עם כוח אחיזה גבוה, חזרתיות רבה, רטט וכלים ידניים. סקירה שיטתית שכללה מטה־אנליזה מצאה קשר חזק יותר בין תעלה קרפלית לבין עבודה המשלבת כוח גבוה וחזרתיות, ולאו דווקא הקלדה בלבד (Hassan, 2022). (PubMed)

לכידה פרוקסימלית של עצב התווך

לחץ פרוקסימלי על עצב התווך הוא פחות שכיח מתעלה קרפלית, אך הוא חשוב במיוחד כאשר התמונה אינה “קלאסית”. המטופל עשוי להתלונן על כאב באמה, רגישות במרפק, עייפות ביד, חולשה לא מוסברת, או נימול שאינו מתאים במדויק לתעלה הקרפלית. לעיתים בדיקות ההולכה אינן חד־משמעיות, ולכן יש צורך בבדיקה ידנית־נוירולוגית מדויקת ובחשיבה אנטומית.

הספרות מתארת את הלחץ הפרוקסימלי כספקטרום ולא כחלוקה פשוטה לשתי אבחנות בלבד. עצב התווך עשוי להילחץ תחת הרצועה של Struthers, תחת ה־lacertus fibrosus, בין ראשי שריר הפרונטור, בקשת שריר FDS, או בסמוך לשריר Gantzer. במצבים כאלה, בדיקה של חולשת שרירים ספציפיים, כאב בהפעלת התנגדות ורגישות לאורך מסלול העצב עשויה להיות קריטית (Löppönen, 2022; Balcerzak, 2022).

תסמונת העצב הבין-גרמי הקדמי (AIN syndrome): פגיעה בענף הקדמי הבין־גרמי

Anterior Interosseous Nerve Syndrome הוא מצב שבו נפגע ענף מוטורי של עצב התווך. בניגוד לתעלה קרפלית, לרוב אין כאן נימול בולט, כי הענף הזה מוטורי בעיקרו. המטופל מתקשה לכופף את קצה האגודל ואת קצה האצבע המורה, ולכן מתקשה ליצור סימן “OK” תקין. במקום עיגול בין האגודל לאצבע, נוצר לעיתים צביטה שטוחה.

חשוב להבדיל בין AIN syndrome לבין קרע בגיד, פגיעה צווארית, מחלה נוירולוגית או דלקת עצבית. סקירות עדכניות מציינות שבחלק מהמקרים מדובר לא רק בלכידה מכנית, אלא גם בתהליך דלקתי או נויריטי, ולכן ההחלטה בין מעקב, שיקום, הדמיה או ניתוח צריכה להיעשות בזהירות (Löppönen, 2022; Shields, 2024).

אבחון נוירופתיה של עצב התווך

אבחון מתחיל באנמנזה: איפה הנימול? האם הוא לילי? האם יש חולשה? האם יש כאב בצוואר? האם יש החמרה בעבודה, בנהיגה או באחיזת טלפון? האם היו חבלה, ניתוח, הריון, סוכרת, מחלה ראומטית או שינוי תרופתי? השאלות האלה עוזרות להבדיל בין תעלה קרפלית, לכידה באמה, רדיקולופתיה צווארית, פגיעה בעצב האולנרי, פולינוירופתיה או כאב שרירי־שלדי.

בבדיקה בוחנים תחושה, כוח, רפלקסים, מסת שרירי כרית האגודל, טווחי תנועה של שורש כף היד, מרפק וצוואר, מבחני פרובוקציה ומישוש לאורך מסלול העצב. לפי קווי ההנחיה של AAOS, ניתן להשתמש בכלי CTS-6 לאבחון תעלה קרפלית, בעוד שאולטרסאונד ובדיקות הולכה עצבית משמשים במקרים מתאימים, במיוחד כאשר האבחנה אינה ברורה או לפני החלטה ניתוחית (American Academy of Orthopaedic Surgeons, 2024).

בדיקות אבחון נפוצות

בדיקות הולכה עצבית ואולטרסאונד

בדיקות הולכה עצבית, NCS, ו־EMG מסייעות להעריך את תפקוד עצב התווך, את חומרת הפגיעה ואת האפשרות שיש רדיקולופתיה צווארית, פולינוירופתיה או פגיעה עצבית אחרת. הן שימושיות במיוחד לפני ניתוח, כאשר יש חולשה, אטרופיה, תסמינים דו־צדדיים, סוכרת, או תמונה שאינה ברורה.

אולטרסאונד עצבי מאפשר לראות הגדלה של שטח חתך העצב, בצקת, עצב מפוצל, עורק מדיאני מתמשך, גושים, צלקות או שינוי מבני. סקירה משנת 2025 מצאה כי NCS עדיין נחשב כלי פונקציונלי מרכזי, בעוד שאולטרסאונד מוסיף מידע מבני ועשוי לסייע בתכנון טיפול ובהבנת וריאציות אנטומיות (Gay, 2025).

אבחנה מבדלת: מה יכול להיראות כמו נוירופתיה של עצב התווך?

לא כל נימול ביד הוא תעלה קרפלית. כאב או נימול יכולים לנבוע מצוואר, כתף, מרפק, עצב אולנרי, עצב רדיאלי, כלי דם, סוכרת, מחסור בוויטמינים, מחלה דלקתית, תרופות או כאב מיופציאלי. אבחנה שגויה עלולה להוביל לסד מיותר, זריקה לא מתאימה או ניתוח שאינו פותר את הבעיה.

טבלת אבחנה מבדלת

דגלים אדומים המחייבים בירור רפואי מהיר

יש לפנות לבדיקה רפואית מהירה כאשר מופיעה חולשה מתקדמת, אובדן תחושה משמעותי, דלדול שרירי כרית האגודל, כאב חזק לאחר חבלה, נפיחות חריגה, אודם וחום מקומי, כאב צוואר עם חולשה ביד, הפרעה בהליכה, חוסר שליטה בסוגרים, או תסמינים שמתקדמים במהירות. סימנים אלה אינם מתאימים לטיפול עצמי בלבד.

גם כאב לאחר ניתוח, החמרה פתאומית, או תסמינים שאינם מתאימים לפיזור עצב התווך מחייבים הערכה. במקרים כאלה יש לשלול פגיעה עצבית גבוהה יותר, לחץ צווארי, זיהום, בעיה וסקולרית או מחלה נוירולוגית.

טיפול שמרני בתסמונת התעלה הקרפלית

בטיפול קל עד בינוני, במיוחד כאשר אין חולשה מתקדמת או אטרופיה, מקובל להתחיל בגישה שמרנית. האפשרויות כוללות סד לילה במנח ניטרלי, שינוי עומסים בעבודה, הפחתת אחיזה ממושכת, הפסקות תנועה, הדרכה ארגונומית, תרגילי החלקת עצב וגידים, טיפול ידני, ולעיתים הזרקת סטרואידים. ההנחיות המעודכנות של AAOS מציינות כי הזרקת סטרואידים אינה מספקת שיפור ארוך טווח, אף שהיא עשויה לתת הקלה זמנית אצל חלק מהמטופלים (American Academy of Orthopaedic Surgeons, 2024).

חשוב להבין שטיפול שמרני אינו “טיפול חלש”. מטרתו להפחית לחץ מכני ודלקתי, לשפר תנועתיות עצבית, להפחית עומס חוזר, לשפר תפקוד ולמנוע התקדמות. עם זאת, אם יש עדות לפגיעה עצבית קשה, חולשה משמעותית או כישלון טיפול שמרני, יש לשקול הפניה לכירורג כף יד.

טיפול ידני, תרגול ונוירודינמיקה

טיפול ידני כולל טכניקות לרקמות רכות, מוביליזציה של מפרקי שורש כף היד, מרפק, כתף וצוואר, טכניקות נוירודינמיות לעצב התווך, תרגילי החלקה עצבית, חיזוק הדרגתי והדרכה להפחתת עומסים. סקירות ומחקרים אקראיים מצביעים על אפשרות לשיפור קצר טווח בכאב ובתפקוד, בעיקר במקרים קלים עד בינוניים, אך איכות הראיות משתנה ולא כל מדד עצבי משתפר באותה מידה (Wolny, 2019; Jiménez-del-Barrio, 2022; Paraskevopoulos, 2023).

טכניקות נוירודינמיות אינן “מתיחה חזקה של העצב”. הן אמורות להיות עדינות, מדורגות וללא החמרת נימול. כאשר תרגיל גורם להקרנה חזקה, שריפה או החמרה שנמשכת לאחר התרגול, יש לשנות מינון או להפסיק עד הערכה מקצועית.

כירופרקטיקה ונוירופתיה של עצב התווך

כירופרקטיקה יכולה להועיל כאשר נוירופתיה של עצב התווך קשורה גם לתפקוד צווארי, כתפי, מרפקי או שורש כף יד, או כאשר קיימת רגישות עצבית שמוחמרת על ידי יציבה ממושכת, עומס חוזר, תנועתיות מוגבלת או מתח שרירי. כירופרקט מוסמך יכול לבדוק את הצוואר, מקלעת הזרוע, הכתף, המרפק, האמה ושורש כף היד, ולזהות האם יש מרכיב מכני־תפקודי שניתן לשפר.

הטיפול הכירופרקטי עשוי לכלול מוביליזציה או מניפולציה מותאמת של מפרקים רלוונטיים, עבודה על רקמות רכות, תרגול שליטה בשכמה ובצוואר, הדרכת מנח עבודה, תרגילי החלקת עצב, הפחתת עומסי אחיזה והפניה לבדיקות נוספות כאשר יש סימני אזהרה. מחקר פיילוט ב־Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics הראה שטיפול ידני עשוי לשפר סימנים ותסמינים של CTS, אך יש לפרש זאת כחלק ממכלול ראיות ולא כהוכחה שטיפול ידני מתאים לכל מקרה (Burke, 2007).

מתי כירופרקטיקה מתאימה במיוחד?

כירופרקטיקה מתאימה במיוחד כאשר התסמינים קלים עד בינוניים, אין אטרופיה מתקדמת, קיימת מגבלה בצוואר או בשורש כף היד, יש עומס עבודה ברור, קיימים כאבי צוואר־כתף נלווים, או כאשר המטרה היא מניעה ושיפור תפקוד. היא פחות מתאימה כטיפול יחיד כאשר יש פגיעה עצבית קשה, חולשה מתקדמת, אובדן תחושה משמעותי או חשד ללכידה שמצריכה התערבות כירורגית.

גישה אחראית משלבת כירופרקטיקה עם רפואה, נוירולוגיה, כירורגיית כף יד, פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק לפי הצורך. מטרת הטיפול אינה “להחליף” בדיקות הולכה, אלא לשפר את המערכת המכנית סביב העצב ולזהות מתי צריך בירור נוסף.

טיפול תרופתי והזרקות

תרופות נוגדות דלקת עשויות להקל כאב קצר טווח, אך אינן פותרות בהכרח לחץ עצבי. במקרים מסוימים רופא עשוי להמליץ על הזרקת סטרואידים לתעלה הקרפלית, בעיקר כאשר נדרשת הקלה זמנית או כאשר רוצים לדחות ניתוח. הזרקה תחת אולטרסאונד עשויה לשפר דיוק במקרים נבחרים, אך אינה מתאימה לכל מטופל.

לפי ההנחיות המעודכנות, טיפולים לא ניתוחיים רבים אינם מוכיחים יתרון ארוך טווח ברור על פני ביקורת, ולכן יש לבנות ציפיות מציאותיות. הקלה בכאב היא חשובה, אך המדד המרכזי הוא שיפור תפקודי, ירידה בנימול, שיפור שינה ומניעת הידרדרות עצבית (American Academy of Orthopaedic Surgeons, 2024).

טיפול ניתוחי: מתי שוקלים שחרור עצב?

כאשר תסמונת התעלה הקרפלית קשה, כאשר יש חולשה או אטרופיה של thenar, כאשר בדיקות הולכה מצביעות על פגיעה משמעותית, או כאשר טיפול שמרני נכשל, שוקלים ניתוח לשחרור התעלה הקרפלית. הניתוח מפחית לחץ על עצב התווך באמצעות חיתוך הרצועה הרוחבית של התעלה הקרפלית.

קיימות גישות פתוחות, מיני־פתוחות ואנדוסקופיות. סקירה משנת 2024 מציינת כי בחירת הגישה תלויה במיומנות המנתח, העדפת המטופל, סיכונים, זמן חזרה לעבודה ותמונה אנטומית. לפי AAOS, אין הבדל משמעותי בתוצאות המדווחות על ידי מטופלים בין שחרור מיני־פתוח לשחרור אנדוסקופי (Rajapandian, 2024; American Academy of Orthopaedic Surgeons, 2024).

מניעת נוירופתיה של עצב התווך

מניעה מתמקדת בהפחתת עומס חוזר על העצב. בעבודה משרדית מומלץ להימנע מכיפוף ממושך של שורש כף היד, להחזיק עכבר ומקלדת קרוב לגוף, להחליף תנוחות, לבצע הפסקות קצרות, להפחית אחיזת טלפון ממושכת ולשמור על תמיכת אמה. בעבודות ידניות חשוב להפחית כוח אחיזה מיותר, להשתמש בכלים מותאמים, להפחית רטט, להחליף משימות ולשלב התאוששות.

אצל ספורטאים, מוזיקאים, מטפלים, ספרים, עובדי ייצור וטכנאים, מניעה כוללת ניהול עומסים: לא רק “כמה שעות עובדים”, אלא כמה כוח, כמה חזרתיות, באיזו תנוחה, וכמה התאוששות יש בין משימות. ראיות תעסוקתיות מראות כי שילוב של כוח גבוה וחזרתיות גבוהה מעלה סיכון יותר מגורם יחיד (Hassan, 2022).

תוכנית מניעה בסיסית

תרגול עצמי בטוח

תרגול עצמי יכול לסייע, אך עליו להיות עדין. תרגילי החלקת עצב התווך מבוצעים בטווח נוח, ללא החזקת מתיחה חזקה וללא החמרת נימול. גם תרגילי פתיחה וסגירה של אצבעות, תנועת שורש כף יד במנח ניטרלי, שחרור עדין של אמה ושיפור מנח צוואר־כתפיים יכולים להועיל.

אין לבצע תרגילים אגרסיביים כאשר יש נימול מתגבר, כאב שורף, חולשה, אובדן תחושה או כאב לאחר חבלה. במקרים אלה יש להיבדק. מטרת התרגול היא לשפר תנועה וזרימה סביב העצב, לא “לקרוע הידבקויות” בכוח.

סיכום: אבחון מדויק לפני טיפול

נוירופתיה של עצב התווך היא שם רחב למגוון מצבים, מתעלה קרפלית שכיחה ועד לכידות פרוקסימליות מורכבות. תסמינים כמו נימול, כאב לילי, חולשה, קושי באחיזה או כאב באמה דורשים בדיקה מסודרת של כל מסלול העצב, כולל צוואר, כתף, מרפק, אמה ושורש כף יד.

הטיפול היעיל ביותר הוא טיפול מותאם אבחנה: סד, הדרכה ותרגול במקרים קלים; טיפול ידני וכירופרקטיקה כאשר יש מרכיב מכני ותפקודי; בדיקות הולכה ואולטרסאונד כאשר צריך לאשר מיקום וחומרה; הזרקות במצבים נבחרים; וניתוח כאשר יש פגיעה קשה או כישלון טיפול שמרני. הגישה המומלצת היא שילוב בין אבחון רפואי מדויק, שיקום תפקודי ומניעה ארוכת טווח.

References:

American Academy of Orthopaedic Surgeons. (2024). Management of carpal tunnel syndrome: Evidence-based clinical practice guideline. American Academy of Orthopaedic Surgeons.

Balcerzak, A. A., Ruzik, K., Tubbs, R. S., Konschake, M., Podgórski, M., Borowski, A., Drobniewski, M., & Olewnik, Ł. (2022). How to differentiate pronator syndrome from carpal tunnel syndrome: A comprehensive clinical comparison. Diagnostics, 12(10), 2433. doi:10.3390/diagnostics12102433

Burke, J., Buchberger, D. J., Carey-Loghmani, M. T., Dougherty, P. E., Greco, D. S., & Dishman, J. D. (2007). A pilot study comparing two manual therapy interventions for carpal tunnel syndrome. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 30(1), 50-61. doi:10.1016/j.jmpt.2006.11.014

Gay, M. E., Lima, J. G., Vieites, V., Belnap, S. C., & Morgan, R. (2025). Comparison of diagnostic modalities for carpal tunnel syndrome: A comprehensive literature review. Cureus, 17(9), e92577. doi:10.7759/cureus.92577

Hassan, A., Beumer, A., Kuijer, P. P. F. M., & van der Molen, H. F. (2022). Work-relatedness of carpal tunnel syndrome: Systematic review including meta-analysis and GRADE. Health Science Reports, 5(6), e888. doi:10.1002/hsr2.888

Jiménez-del-Barrio, S., Cadellans-Arróniz, A., Ceballos-Laita, L., Estébanez-de-Miguel, E., López-de-Celis, C., Bueno-Gracia, E., & Pérez-Bellmunt, A. (2022). The effectiveness of manual therapy on pain, physical function, and nerve conduction studies in carpal tunnel syndrome patients: A systematic review and meta-analysis. International Orthopaedics, 46(2), 301-312. doi:10.1007/s00264-021-05272-2

Löppönen, P., Hulkkonen, S., & Ryhänen, J. (2022). Proximal median nerve compression in the differential diagnosis of carpal tunnel syndrome. Journal of Clinical Medicine, 11(14), 3988. doi:10.3390/jcm11143988

Padua, L., Coraci, D., Erra, C., Pazzaglia, C., Paolasso, I., Loreti, C., Caliandro, P., & Hobson-Webb, L. D. (2016). Carpal tunnel syndrome: Clinical features, diagnosis, and management. The Lancet Neurology, 15(12), 1273-1284. doi:10.1016/S1474-4422(16)30231-9

Paraskevopoulos, E., Karanasios, S., Gioftsos, G., Tatsios, P., Koumantakis, G. A., & Papandreou, M. (2023). The effectiveness of neuromobilization exercises in carpal tunnel syndrome: Systematic review and meta-analysis. Physiotherapy Theory and Practice, 39(10), 2037-2076. doi:10.1080/09593985.2022.2068097

Rajapandian, R., Moti Wala, S., Aledani, E. M., et al. (2024). Endoscopic versus open carpal tunnel release: A systematic review of outcomes and complications. Cureus, 16(7), e64991. doi:10.7759/cureus.64991

Sheereen, F. J., Sarkar, B., Sahay, P., Shaphe, M. A., Alghadir, A. H., Iqbal, A., Ali, T., & Ahmad, F. (2022). Comparison of two manual therapy programs, including tendon gliding exercises as a common adjunct, while managing the participants with chronic carpal tunnel syndrome. Pain Research and Management, 2022, 1975803. doi:10.1155/2022/1975803

Shields, L. B. E., Iyer, V., Zhang, Y. P., & Shields, C. B. (2024). Proximal median nerve neuropathy: Electrodiagnostic and ultrasound findings in 62 patients. Frontiers in Neurology, 15, 1468813. doi:10.3389/fneur.2024.1468813

Wielemborek, P. T., Kapica-Topczewska, K., Pogorzelski, R., Bartoszuk, A., Kułakowski, R., Mirowska-Guzel, D., Kochanowicz, J., & Kułakowska, A. (2022). Manual therapy improves symptom severity and disability in patients with carpal tunnel syndrome. Aktualności Neurologiczne, 22(2), 80-85. doi:10.15557/AN.2022.0009

Wolny, T., & Linek, P. (2019). Is manual therapy based on neurodynamic techniques effective in the treatment of carpal tunnel syndrome? A randomized controlled trial. Clinical Rehabilitation, 33(3), 408-417. doi:10.1177/0269215518805213