ציסטה בברך (ציסטת בייקר): גורמים, אבחון ודרכי טיפול

ציסטה בברך (ציסטת בייקר): גורמים, אבחון ודרכי טיפול נדונים כאב בהרחבה. ציסטה בברך, המוכרת בשמה הרפואי "ציסטת בייקר", היא תופעה שכיחה ומטרידה המשפיעה על איכות החיים. מדובר בהצטברות של נוזל מפרקי (נוזל סינוביאלי) בחלק האחורי של הברך, היוצרת נפיחות דמויית שק. תופעה זו גורמת לרוב לתחושת מלאות, לחץ, כאב והגבלה בטווח התנועה של הרגל. אנשים רבים הסובלים מכך חשים קושי משינוי מצב מישיבה לעמידה או בעת כיפוף מלא של המפרק. חשוב להבין כי ציסטת בייקר אינה מחלה עצמאית, אלא עדות לבעיה פנימית בתוך הברך. לרוב, היא מתפתחת כתוצאה מייצור מוגבר של נוזל מפרקי בשל דלקת מפרקים (ארתריטיס) או פציעות מכניות כמו קרע במניסקוס.

הגוף מייצר עודף נוזלים בניסיון להגן על המפרק, ואלו נדחקים אל אזור הגומץ שמאחורי הברך.אבחון מדויק של הציסטה ושל הגורם הראשוני לה חיוני לבחירת אסטרטגיית טיפול נכונה. האבחון משלב בדיקה גופנית של רופא ובדיקות דימות כמו אולטרסאונד או MRI. מאמר זה יסקור בהרחבה את הגורמים להיווצרות ציסטת בייקר, יפרט את שיטות האבחון המקצועיות, ויציג את דרכי הטיפול המגוונות. נבחן פתרונות שונים, החל מטיפול שמרני ומנוחה, דרך ניקוז הנוזלים וזריקות, ועד להתערבויות כירורגיות במקרים מורכבים.

ציסטה בברך (ציסטת בייקר): גורמים, אבחון ודרכי טיפול – רקע

ציסטה בברך, המוכרת בשם ציסטת בייקר או Popliteal Cyst, היא הצטברות של נוזל סינוביאלי בחלק האחורי של הברך, בדרך כלל באזור שבין גיד הסמיממברנוזוס לבין הראש המדיאלי של שריר התאומים. היא יכולה להופיע כגוש רך או מתוח מאחורי הברך, לגרום לתחושת לחץ, כאב, נוקשות, הגבלה בכיפוף הברך ולעיתים כאב שמקרין לשוק. במקרים רבים היא מתגלה במקרה בבדיקת אולטרסאונד או MRI, אך כאשר היא גדלה, נקרעת או לוחצת על מבנים סמוכים — היא יכולה להיות מטרידה מאוד.

הנקודה החשובה ביותר להבנה היא שציסטת בייקר במבוגרים היא לרוב סימן לבעיה בתוך מפרק הברך, ולא בהכרח “בעיה עצמאית” מאחורי הברך. היא קשורה לעיתים לאוסטיאוארתריטיס, קרע מניסקוס, דלקת מפרקים, נוזל תוך־מפרקי, פגיעה סחוסית או סינוביטיס. לכן טיפול שמכוון רק לניקוז הציסטה, בלי להבין מדוע הברך מייצרת עודף נוזל, עלול להוביל לחזרה של הציסטה או להמשך כאב (Frush, 2015; Saylik, 2021).

מהי ציסטת בייקר?

ציסטת בייקר היא שק נוזלי המתפתח מאחורי הברך, לרוב מתוך בורסה טבעית שנמצאת בין גיד הסמיממברנוזוס לבין שריר הגסטרוקנמיוס המדיאלי. אצל אנשים רבים קיימת תקשורת בין חלל הברך לבין אותה בורסה, וכאשר יש עודף נוזל במפרק, הנוזל יכול לזרום לאחור וליצור הרחבה של הבורסה. במקרים מסוימים נוצר מנגנון דמוי שסתום חד־כיווני: נוזל נכנס לציסטה אך מתקשה לחזור למפרק, ולכן הציסטה גדלה ונעשית מתוחה.

השם “ציסטה” עלול להטעות. ציסטת בייקר אינה גידול ממאיר בדרך כלל, ואינה “שק מוגלה” במצב רגיל. מדובר בהצטברות נוזל מפרקי. עם זאת, מאחורי הברך יכולים להופיע גם מצבים אחרים, כמו ציסטה מניסקלית, גנגליון, המטומה, מפרצת עורק פופליטאלי, פקקת ורידים עמוקה או גידול רקמה רכה. לכן אבחון נכון חשוב במיוחד כאשר מופיע גוש חדש, כאב חריף, נפיחות בשוק או סימנים חריגים.

למה ציסטת בייקר נוצרת?

הברך מייצרת נוזל סינוביאלי כדי להזין ולשמן את המפרק. כאשר יש גירוי תוך־מפרקי, דלקת, שחיקה או פגיעה במניסקוס, ייצור הנוזל יכול לעלות. הנוזל העודף מחפש מקום להצטבר, ולעיתים נדחף לאזור האחורי של הברך. לכן ציסטת בייקר שכיחה יותר כאשר קיימת בעיה בסיסית בברך.

במבוגרים, הגורמים השכיחים כוללים אוסטיאוארתריטיס של הברך, קרעים ניווניים במניסקוס, פגיעות סחוס, דלקת מפרקים שגרונית, דלקות מפרקים אחרות ופציעות ספורט. במחקר MRI קלאסי נמצא קשר גבוה בין ציסטות פופליטאליות לבין פתולוגיה תוך־מפרקית, ובעיקר קרעי מניסקוס ונזק סחוסי, ומחקרים מאוחרים יותר חיזקו את הקשר בין נפח הציסטה לבין נוזל תוך־מפרקי וחומרת פגיעה סחוסית (Sansone, 1995; Saylik, 2021).

גורמים שכיחים לציסטה בברך

תסמינים של ציסטת בייקר

ציסטת בייקר קטנה יכולה להיות ללא תסמינים. כאשר היא סימפטומטית, המטופל עשוי להרגיש גוש או נפיחות מאחורי הברך, לחץ בזמן כיפוף, כאב בחלק האחורי של הברך, הגבלה בכיפוף מלא, תחושת מתיחה בשוק, כאב אחרי הליכה או עמידה ממושכת ולעיתים תחושה שהברך “מלאה”. במקרים של אוסטיאוארתריטיס או קרע מניסקוס, התלונות יכולות להיות בעיקר בתוך הברך, בעוד שהציסטה היא רק הביטוי האחורי של הבעיה.

ציסטה גדולה יכולה ללחוץ על מבנים סמוכים. במקרים נדירים היא עלולה לגרום לתסמינים עצביים, כמו נימול או חולשה אם יש לחץ על העצב הפרונאלי, או לתסמינים וסקולריים אם יש לחץ על כלי דם. תיאורי מקרה מצביעים על כך שאולטרסאונד יכול לזהות ציסטה הלוחצת על עצב פרונאלי ולכוון טיפול מתאים, אך זהו מצב לא שכיח ודורש הערכה רפואית (Cho, 2020).

איך נראית ציסטת בייקר בבדיקה גופנית?

בבדיקה ניתן לעיתים למשש גוש מאחורי הברך, לרוב בצד הפנימי של גומת הברך. הגוש עשוי להיות רך יותר כאשר הברך כפופה ומתוח יותר כאשר הברך ישרה. לעיתים יש ירידה בטווח כיפוף, כאב בסוף טווח או תחושת לחץ. עם זאת, בדיקה גופנית לבדה אינה תמיד מספיקה, משום שגוש מאחורי הברך יכול להיות גם מצבים אחרים.

בדיקה טובה אינה מסתפקת במישוש הציסטה. צריך לבדוק גם את הברך עצמה: נפיחות תוך־מפרקית, טווחי תנועה, רגישות בקו מפרקי, מבחני מניסקוס, יציבות רצועות, ציר רגל, כוח שרירים, הליכה, כאב במדרגות ותפקוד ירך וקרסול. הסיבה ברורה: אם המקור הוא קרע מניסקוס או שחיקת ברך, טיפול בציסטה בלבד אינו מספיק.

אבחנה מבדלת: מה עוד יכול לגרום לנפיחות מאחורי הברך?

קרע של ציסטת בייקר: למה זה יכול להבהיל?

ציסטת בייקר עלולה להיקרע, ואז הנוזל מתפשט מטה אל השוק. המצב יכול לגרום לכאב חד מאחורי הברך או בשוק, נפיחות, רגישות, שטף דם, תחושת מתיחה ולעיתים קושי בהליכה. הבעיה היא שהתמונה יכולה להידמות מאוד לפקקת ורידים עמוקה, DVT, מצב שעלול להיות מסוכן ודורש טיפול רפואי.

המצב שבו קרע ציסטת בייקר מחקה DVT נקרא לעיתים pseudothrombophlebitis. סקירה עדכנית על קרע ציסטת בייקר מדגישה את האתגר האבחוני ואת החשיבות של אולטרסאונד ודופלקס ורידים כאשר יש נפיחות וכאב בשוק, כדי לשלול פקקת (Zmerly, 2026).

דגלים אדומים בציסטת בייקר

איך מאבחנים ציסטת בייקר?

האבחון מתחיל בשיחה ובבדיקה קלינית, אך ברוב המקרים שבהם יש נפיחות משמעותית או אי־ודאות, משתמשים בהדמיה. אולטרסאונד הוא בדיקה זמינה, מהירה, לא פולשנית וזולה יחסית. הוא יכול להראות אם מדובר במבנה ציסטי מלא נוזל, למדוד את הגודל, לבדוק אם קיימת מורכבות פנימית, ולהעריך כלי דם סמוכים. מטה־אנליזה משנת 2022 מצאה שאולטרסאונד הוא כלי בעל דיוק אבחוני גבוה לזיהוי ציסטות בייקר, ולכן הוא שימושי מאוד כבדיקת קו ראשון כאשר התמונה מתאימה (Liu, 2022).

MRI נותן תמונה רחבה יותר של הברך. הוא יכול להראות את הציסטה, את הקשר שלה למפרק, קרעי מניסקוס, פגיעה סחוסית, נוזל תוך־מפרקי, גופים חופשיים, גידים ורצועות. לכן MRI מתאים כאשר יש חשד לבעיה תוך־מפרקית משמעותית, כאב עקשני, תכנון ניתוח או ממצא לא טיפוסי.

אולטרסאונד או MRI: מה עדיף?

טיפול בציסטת בייקר: העיקרון החשוב ביותר

הטיפול צריך להתמקד בשני דברים: הציסטה עצמה והגורם שיצר אותה. אם הציסטה קטנה ואינה גורמת לתסמינים, לעיתים אין צורך בטיפול מיוחד. אם היא גורמת לכאב, לחץ או הגבלה, ניתן לטפל שמרנית תחילה. אם היא גדולה, חוזרת, נקרעת או גורמת לתסמינים משמעותיים, ייתכן צורך בהתערבות.

טיפול שמרני כולל הפחתת עומס זמנית, קרח או חום לפי תגובה, תרופות נוגדות דלקת לפי רופא, חיזוק שרירים סביב הברך, שיפור תנועת ירך וקרסול, התאמת פעילות, טיפול באוסטיאוארתריטיס, טיפול בקרע מניסקוס לפי חומרה והדרכה לחזרה הדרגתית לפעילות. הנחיות לטיפול באוסטיאוארתריטיס של הברך מדגישות פעילות גופנית, חיזוק, ניהול משקל בריא כאשר רלוונטי, ניהול עצמי, תרופות מקומיות או פומיות לפי צורך ולעיתים הזרקות תוך־מפרקיות (Kolasinski, 2020; Bannuru, 2019).

טיפול שמרני בציסטת בייקר

ניקוז והזרקת סטרואידים

כאשר הציסטה סימפטומטית וממשיכה לגרום לכאב או לחץ למרות טיפול שמרני, ניתן לשקול ניקוז תחת אולטרסאונד ולעיתים הזרקת סטרואיד לתוך הציסטה או לתוך הברך. היתרון של אולטרסאונד הוא שהרופא רואה את המחט, את הציסטה ואת כלי הדם הסמוכים, ובכך מפחית סיכון לפגיעה במבנים חשובים.

מחקרים תצפיתיים וסדרות מקרים מצאו שניקוז מונחה אולטרסאונד עם הזרקת סטרואיד יכול להפחית כאב ונפח ציסטה אצל מטופלים עם ציסטת בייקר, במיוחד כאשר היא קשורה לאוסטיאוארתריטיס. Di Sante ועמיתיו תיארו שיפור בכאב ובגודל הציסטה לאחר שאיבה והזרקה באנשים עם אוסטיאוארתריטיס, ו־Stroiescu ועמיתיו דיווחו על הפחתת כאב בתסמינים לאחר שאיבה מונחית אולטרסאונד/פלואורוסקופיה והזרקה, אם כי מדובר במחקרים שאינם מוכיחים פתרון קבוע לכל המטופלים (Di Sante, 2010; Stroiescu, 2023).

האם הציסטה חוזרת אחרי ניקוז?

כן, היא יכולה לחזור. הסיבה היא שהניקוז מטפל בנוזל שכבר הצטבר, אך לא תמיד מטפל בסיבה שבגללה הברך מייצרת נוזל. אם קיימת שחיקת ברך פעילה, קרע מניסקוס, סינוביטיס או דלקת מפרקים, הנוזל יכול להצטבר שוב. לכן חשוב לשלב התערבות עם טיפול בגורם הבסיסי.

בחלק מהמקרים, ניקוז מספק הקלה משמעותית ומאפשר להתחיל שיקום טוב יותר. במקרים אחרים הציסטה חוזרת במהירות, ואז יש לבדוק האם קיימת בעיה תוך־מפרקית משמעותית שדורשת טיפול אחר. Frush ו־Noyes הדגישו שטיפול מוצלח בציסטת בייקר במבוגרים דורש התייחסות לפתולוגיה התוך־מפרקית, ולא רק להסרת הציסטה (Frush, 2015).

מתי שוקלים ניתוח?

ניתוח אינו קו ראשון ברוב המקרים. בעבר בוצעו כריתות פתוחות של הציסטה, אך שיעורי חזרה היו גבוהים כאשר לא טופלה הבעיה התוך־מפרקית. כיום, כאשר נדרש טיפול ניתוחי, הוא בדרך כלל מכוון לבעיה בתוך הברך – למשל קרע מניסקוס משמעותי, גוף חופשי, סינוביטיס או פתולוגיה אחרת – ולעיתים משולב עם טיפול בציסטה או במנגנון התקשורת שלה.

ניתוח נשקל כאשר קיימים כאב ממושך ומגביל, ציסטה גדולה וחוזרת, כישלון טיפול שמרני והתערבותי, פגיעה עצבית או וסקולרית, או בעיה תוך־מפרקית שמצריכה טיפול. סקירה מקיפה עדכנית על ציסטות סביב הברך מציינת כי בחירת הטיפול תלויה בסוג הציסטה, בתסמינים, במיקום, בגורם הבסיסי ובסיכון לסיבוכים (Hasan, 2025).

כירופרקטיקה וציסטת בייקר

כירופרקטיקה אינה “ממיסה” ציסטת בייקר, ואינה מחליפה אולטרסאונד, MRI, ניקוז, טיפול ראומטולוגי או טיפול אורתופדי כאשר הם נדרשים. עם זאת, כירופרקטיקה יכולה להיות שימושית מאוד כחלק מניהול שמרני ושיקומי כאשר הציסטה קשורה לתפקוד הברך, כאב שריר־שלד, אוסטיאוארתריטיס, עומס יתר, הגבלת תנועה או דפוסי הליכה לא יעילים.

כירופרקט מוסמך יכול לבדוק את כל השרשרת התפקודית: גב תחתון, אגן, ירך, ברך, קרסול וכף רגל. לעיתים כאב ברך מוחמר בגלל חולשת ירך, מגבלה בקרסול, ירידה בשליטה באגן, עומס אימון לא מדורג או דפוס הליכה שמעמיס על הברך. טיפול כירופרקטי עשוי לכלול מוביליזציה עדינה של מפרקים רלוונטיים, טיפול ברקמות רכות, הדרכת תנועה, תרגילי חיזוק, שיפור טווחי תנועה, התאמת עומסי פעילות והפניה רפואית כאשר יש סימנים שמחייבים בירור. סקירות עדכניות מתארות כירופרקטיקה כמקצוע העוסק בניהול הפרעות שריר־שלד באמצעות טיפול ידני, הדרכה ושיקום תפקודי, כאשר הטיפול צריך להיות מותאם לאבחנה ולדגלים האדומים (Trager, 2024).

מתי כירופרקטיקה מתאימה בציסטת בייקר?

מתי כירופרקטיקה אינה מתאימה כטיפול יחיד?

כאשר יש חשד ל־DVT, זיהום, קרע ציסטה עם נפיחות שוק, חום, כאב חזק ופתאומי, גוש לא טיפוסי, פגיעה עצבית, שינוי צבע ברגל או כאב אחרי חבלה משמעותית – אין להסתפק בטיפול כירופרקטי. במצבים כאלה נדרש בירור רפואי. טיפול ידני על ברך עם זיהום, דימום, קריש דם או פגיעה וסקולרית עלול להיות לא מתאים ואף מסוכן.

תרגילים לציסטת בייקר: מה נכון לעשות?

תרגול צריך להיות מותאם למקור הבעיה. אם הציסטה קשורה לאוסטיאוארתריטיס, הדגש הוא חיזוק הדרגתי, פעילות אירובית מתונה וטווחי תנועה. אם יש חשד לקרע מניסקוס פעיל עם נעילות, צריך להיזהר מתנועות סיבוב עמוקות וכריעות. אם יש כאב חריף מאחורי הברך, מתחילים בתנועה עדינה ולא בתרגול כוח כבד.

תרגילים אפשריים בשלבים מוקדמים

מה לא לעשות כאשר יש ציסטת בייקר?

לא מומלץ ללחוץ בכוח על הציסטה, “לפוצץ” אותה, לעסות באגרסיביות את אזור גומת הברך או לבצע מתיחות חזקות של המסטרינג והשוק כאשר יש כאב חד. אין לנסות לנקז ציסטה לבד. בנוסף, אם יש נפיחות בשוק, כאב חד או סימנים של DVT – אין לבצע עיסוי עמוק עד שנשלל קריש דם.

בפעילות גופנית, כדאי להימנע זמנית מכריעות עמוקות, ריצה בעליות או ירידות, קפיצות, סקווטים עמוקים, ישיבה ממושכת על הברכיים ותנועות סיבוביות כואבות. לאחר ירידת הכאב ניתן להחזיר פעילות בהדרגה.

ציסטת בייקר אצל ילדים

אצל ילדים, ציסטת בייקר יכולה להופיע ללא פתולוגיה תוך־מפרקית משמעותית ולעיתים היא חולפת מעצמה. זה שונה מהדפוס במבוגרים, שבו הציסטה קשורה לעיתים קרובות יותר לשחיקה, מניסקוס או דלקת. בילדים, גוש מאחורי הברך עדיין צריך להיבדק, במיוחד אם הוא גדל, כואב, מלווה בחום, מגביל הליכה או אינו מתאים לממצא ציסטי פשוט.

מניעת חזרה של ציסטת בייקר

מניעה מתמקדת בניהול הברך ולא רק בציסטה. כאשר יש אוסטיאוארתריטיס, יש לחזק שרירים סביב הברך והירך, לשמור על פעילות מותאמת, להפחית עומסים חריפים, לשלב הפסקות בעמידה ממושכת ולנהל משקל בריא אם הדבר רלוונטי רפואית. כאשר יש פציעת מניסקוס, יש להימנע מחזרה מהירה מדי לתנועות סיבוביות עמוקות ולבנות כוח ושליטה.

מתי לפנות לרופא, אורתופד או ראומטולוג?

יש לפנות לרופא כאשר הציסטה חדשה, גדולה, כואבת, חוזרת, מלווה בנפיחות ברך או שוק, או כאשר קיימת הגבלה משמעותית. אורתופד מתאים כאשר יש חשד לקרע מניסקוס, פגיעה סחוסית, נעילות, חבלה או צורך בהדמיה מתקדמת. ראומטולוג מתאים כאשר יש נפיחות מפרקים, נוקשות בוקר ממושכת, דלקת מפרקים ידועה או חשד למחלה דלקתית. רופא כלי דם או מיון נדרשים כאשר יש חשד ל־DVT או בעיה וסקולרית.

סיכום: ציסטת בייקר היא לעיתים החלון לבעיה בתוך הברך

ציסטת בייקר היא הצטברות נוזל מאחורי הברך, לרוב כתוצאה מעודף נוזל במפרק. במבוגרים היא קשורה לעיתים לאוסטיאוארתריטיס, קרע מניסקוס, פגיעה סחוסית או דלקת מפרקים. היא יכולה להיות ללא תסמינים, אך גם לגרום לכאב, לחץ, הגבלת תנועה ונפיחות. כאשר היא נקרעת, היא עלולה להידמות לפקקת ורידים עמוקה ולכן חשוב לאבחן נכון.

האבחון מתבסס על בדיקה קלינית, אולטרסאונד ולעיתים MRI. הטיפול מתחיל לרוב בגישה שמרנית: ניהול עומסים, תרגילים, טיפול בכאב וטיפול בגורם הבסיסי. במקרים סימפטומטיים ניתן לשקול ניקוז והזרקה תחת אולטרסאונד, ובמקרים עקשניים או מורכבים – הערכה אורתופדית. כירופרקטיקה יכולה להועיל כחלק משיקום וניהול שריר־שלד, בעיקר דרך שיפור תנועה, חיזוק, הדרכת עומסים ותפקוד, אך אינה מחליפה בירור רפואי כאשר קיימים סימני אזהרה.

References:

Bannuru, R. R., Osani, M. C., Vaysbrot, E. E., Arden, N. K., Bennell, K., Bierma-Zeinstra, S. M. A., Kraus, V. B., Lohmander, L. S., Abbott, J. H., Bhandari, M., Blanco, F. J., Espinosa, R., Haugen, I. K., Lin, J., Mandl, L. A., Moilanen, E., Nakamura, N., Snyder-Mackler, L., Trojian, T., Underwood, M., & McAlindon, T. E. (2019). OARSI guidelines for the non-surgical management of knee, hip, and polyarticular osteoarthritis. Osteoarthritis and Cartilage, 27(11), 1578-1589. https://doi.org/10.1016/j.joca.2019.06.011

Bandinelli, F., Fedi, R., Generini, S., Porta, F., Candelieri, A., Mannoni, A., & Matucci-Cerinic, M. (2012). Longitudinal ultrasound and clinical follow-up of Baker’s cysts injection with steroids in knee osteoarthritis. Clinical Rheumatology, 31(4), 727-731. https://doi.org/10.1007/s10067-011-1909-9

Cho, H., Jeon, H. S., Lee, H. D., & Shin, H. Y. (2020). Ultrasound-guided treatment of common peroneal neuropathy caused by Baker’s cyst: A case report. Anesthesia and Pain Medicine, 15(2), 203-207. https://doi.org/10.17085/apm.2020.15.2.203

Di Sante, L., Paoloni, M., Ioppolo, F., Dimaggio, M., Di Renzo, S., & Santilli, V. (2010). Ultrasound-guided aspiration and corticosteroid injection of Baker’s cysts in knee osteoarthritis: A prospective observational study. American Journal of Physical Medicine & Rehabilitation, 89(12), 970-975. https://doi.org/10.1097/PHM.0b013e3181fc7d52

Frush, T. J., & Noyes, F. R. (2015). Baker’s cyst: Diagnostic and surgical considerations. Sports Health, 7(4), 359-365. https://doi.org/10.1177/1941738113520130

Hasan, M., Berkovich, Y., Sarhan, B., Steinfeld, Y., & others. (2025). Comprehensive analysis of knee cysts: Diagnosis and treatment. Knee Surgery & Related Research, 37, 23. https://doi.org/10.1186/s43019-025-00269-2

Kolasinski, S. L., Neogi, T., Hochberg, M. C., Oatis, C., Guyatt, G., Block, J., Callahan, L., Copenhagen, C., Dodge, C., Felson, D., Gellar, K., Harvey, W. F., Hawker, G., Herzig, E., Kwoh, C. K., Nelson, A. E., Samuels, J., Scanzello, C., White, D., Wise, B., Altman, R. D., DiRenzo, D., Fontanarosa, J., Giradi, G., Ishimori, M., Misra, D., Shah, A. A., Shmagel, A. K., Thoma, L. M., Turgunbaev, M., Turner, A. S., Reston, J., & American College of Rheumatology/Arthritis Foundation. (2020). 2019 American College of Rheumatology/Arthritis Foundation guideline for the management of osteoarthritis of the hand, hip, and knee. Arthritis & Rheumatology, 72(2), 220-233. https://doi.org/10.1002/art.41142

Köroğlu, M., Callıoğlu, M., Eriş, H. N., Kayan, M., Çetin, M., Yener, M., & others. (2012). Ultrasound-guided percutaneous treatment and follow-up of Baker’s cyst in knee osteoarthritis. European Journal of Radiology, 81(11), 3466-3471. https://doi.org/10.1016/j.ejrad.2012.02.018

Liu, K., Li, X., Weng, Q., Lei, G., & Jiang, T. (2022). Diagnostic accuracy of ultrasound for the assessment of Baker’s cysts: A meta-analysis. Journal of Orthopaedic Surgery and Research, 17, 535. https://doi.org/10.1186/s13018-022-03430-9

Maximiliano, V. J., Pérez, C., Toloza, S., & others. (2018). Infected Baker’s cyst: A new classification, diagnosis and treatment recommendations. Journal of Orthopaedic Case Reports, 8(6), 16-23. https://doi.org/10.13107/jocr.2250-0685.1231

Saylik, M., Gokkus, K., & Sahin, M. S. (2021). Factors affecting Baker cyst volume, with emphasis on cartilage lesion degree and effusion in the young and middle-aged population. BMC Musculoskeletal Disorders, 22, 851. https://doi.org/10.1186/s12891-021-04721-8

Smith, M. K., Lesniak, B., Baraga, M. G., Kaplan, L., & Jose, J. (2015). Treatment of popliteal (Baker) cysts with ultrasound-guided aspiration, fenestration, and injection: Long-term follow-up. Sports Health, 7(5), 409-414. https://doi.org/10.1177/1941738115585520

Stroiescu, A. E., Laurinkiene, J., & others. (2023). Management of symptomatic Baker’s cysts with ultrasound and fluoroscopic-guided aspiration followed by therapeutic injection with Depomedrone and Bupivacaine leads to a durable reduction in pain symptoms in a majority of patients: A case series and literature review. Ulster Medical Journal, 92(1), 24-28.

Trager, R. J., Cupler, Z. A., DeLano, K. J., Perez, J. A., Dusek, J. A., & Goertz, C. M. (2024). Chiropractic and spinal manipulation: A review of research trends, evidence gaps, and guideline recommendations. Journal of Clinical Medicine, 13(19), 5668. https://doi.org/10.3390/jcm13195668

Zmerly, H., Di Lorenzo, L., Mahfouz, V., & others. (2026). Ruptured Baker’s cyst demystified: Current evidence, diagnostic strategies, and treatment options for an under-recognized condition. Cureus, 18(1), e101686. https://doi.org/10.7759/cureus.101686