כאבים בירך: מניעה היא הדרך הנכונה ביותר להימנעות מפציעות ומחלות במפרק הזה ושמירה על איכות החיים. כאבי ירך הם תלונה נפוצה בקרב מבוגרים, ובקרב אנשים פעילים גופנית. גורמים רבים עלולים להוביל להתפתחות כאב ושאר תסמינים במפרק זה. ברוב המקרים הכאבים הללו נגרמים מנזקים קלים והם בני חלוף. לעתים הכאב עלול להיות תוצאה של נזק משמעותי יותר. מניעת כאבים בירך מתבססת בעיקר על נטרול הגורמים וגורמי הסיכון להתפתחותם.
לצערי, ברוב המקרים אנו מחליטים למנוע כאבים רק לאחר שסבלנו מהם. חולים המגיעים למרפאה עם כאבים בירך יאובחנו ויטופלו רק לאחר מכן נדון איתם במניעה. נצטרך לאבחן גם חולים שסבלו בעבר מכאבי ירך וכעת רוצים למנוע את הישנותם. כדי למנוע את הישנות הכאבים חשוב שנדע מה גרם להם. ידיעת מיקום הכאב בירך והתסמנים האחרים (תנועה מוגבלת, קושי לדרוך, נפיחות, נימול ברגל ועוד) יכולים לעזור במניעת הישנות הפציעה בירך. במאמר הזה נסקור את גורמי הסיכון הללו וכיצד ניתן לנטרל אותם.
כאבים בירך: מניעה – רקע
כאב בירך הוא אחת הסיבות השכיחות למגבלה בתנועה, ירידה באיכות החיים ועלייה בצריכת שירותי בריאות. דברים אלה נכונים במיוחד באוכלוסייה המבוגרת אך גם בקרב מבוגרים פעילים וספורטאים. הנטל האפידמיולוגי של פתולוגיות בירך, כגון אוסטאוארתריטיס (OA) וטנדינופתיות (דלקות גידים), נמצא במגמת עלייה עולמית. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שגורמים שבעבר נחשבו "בלתי נמנעים" כמו גיל או גנטיקה, מהווים רק חלק מהתמונה. למעשה, אחוז ניכר מהתחלואה בירך ניתן למניעה על ידי ניהול נכון של עומסים וגורמי סיכון (Sayyed et al., 2025).
בשנים האחרונות תרומתו של BMI גבוה (עודף משקל והשמנה) לנטל זה ממשיכה לעלות באופן עקבי (Zhao, 2025). במקביל, מחקרי אוכלוסייה מצביעים על כך שפעילות גופנית נמרצת מקושרת בסיכון נמוך יותר לכאב כרוני (כולל כאב בירך), אך השפעה מיטיבה זו נחלשת אצל אנשים עם השמנה ודלקת מערכתית גבוהה (Galassi, 2025). ההנחיות הקליניות המעודכנות לשנת 2025 מדגישות כי בריאות הירך תלויה באיזון עדין בין יכולת הרקמה (Capacity) לבין העומס המופעל עליה (Load). מניעה יעילה אינה הימנעות מתנועה, אלא בניית חוסן (Resilience) של המפרק, הסחוס והגידים, כך שיוכלו לעמוד בדרישות היומיומיות והספורטיביות ללא כשל מכני (Koc et al., 2025).
מטרת המאמר היא להציג סקירה עדכנית ויסודית של עקרונות המניעה של כאבי ירך – הראשונית, המשנית והשלישונית, תוך שילוב הידע העדכני ממחקרים אפידמיולוגיים, הנחיות קליניות ותכניות התערבות מבוססות־ראיות.
מה המשמעות של מניעת כאבי ירך?
בהקשר של הירך, מקובל לדבר על שלושה רבדים של מניעה:
- מניעה ראשונית – מניעת הופעת כאב מלכתחילה, למשל ע"י שמירה על משקל תקין, בניית מסת שריר סביב הירך והפחתת עומסי עבודה קיצוניים.
- מניעה משנית – זיהוי מוקדם של כאבים קלים או שינויים במבנה הירך (כגון שינויים מורפולוגיים או התחלה של OA) והפחתת סיכון להחמרה באמצעות פעילות גופנית מותאמת, חינוך והפחתת עומסים (Casartelli, 2021).
- מניעה שלישונית – צמצום נזק ותפקוד לקוי אצל מי שכבר סובל מ־OA מתקדם או תסמונות גידיות כרוניות, כדי למנוע התלקחויות, ניתוחים מוקדמים ונפילות.
הנחיות בינלאומיות של EULAR ושל OARSI מדגישות שהליבה הלא-תרופתית של הטיפול ב־OA בירך ובברך – פעילות גופנית, ירידה במשקל (איפה שיש עודף משקל) וחינוך – היא גם כלי מרכזי במניעה מתמשכת של כאב ותפקוד לקוי לאורך מהלך המחלה (Fernandes, 2013; Bannuru, 2019).
מניעת כאב ירך דרך טיפול בגורמי סיכון מערכתיים
2.1 BMI, השמנה ודלקת כרונית
מחקר עדכני המבוסס על נתוני Global Burden of Disease מ־1990 עד 2021 מראה כי BMI גבוה תורם באופן משמעותי לנטל העולמי של OA בירך, עם מגמת עלייה מתמשכת בכל אזורי העולם, ובעיקר במדינות בעלות מדד סוציו־דמוגרפי גבוה (Zhao, 2025). המנגנונים המרכזיים כוללים:
- עומס מכני מוגבר על מפרק נושא־משקל כמו הירך.
- גרימת דלקת מערכתית בדרגה נמוכה (low-grade inflammation) המתפתחת ברקמת השומן ומגבירה רגישות לכאב ופוגעת בסחוס ובתפקוד המפרק.
במחקר אוכלוסייה גדול בארה"ב נמצא כי פעילות גופנית נמרצת קשורה בסיכון מופחת לכאב כרוני בצוואר, גב תחתון וירך, אך בקרב אנשים עם BMI גבוה ורמות CRP גבוהות – ההשפעה המגינה של הפעילות נחלשת משמעותית (Galassi, 2025). הדבר מצביע על כך שמניעה אפקטיבית של כאבי ירך דורשת שילוב של ניהול משקל והגברת הפעילות הגופנית, ולא הסתמכות על אחד מהם בלבד.
2.2 מטבוליזם, שומנים וסוכרת
סקירות עדכניות בתחום טנדינופתיות הירך מראות שגם במצבי כאב גידי (כגון טנדינופתיה של שרירי העכוז) קיים קשר בין השמנה, דיסליפידמיה וסוכרת לבין שכיחות גבוהה יותר של פתולוגיה גידית ותסמונת כאב טרוכנטרי גדול (Grimaldi, 2024). כלומר, בשלל מצבי כאב ירך – מפרקי וגידי – שליטה טובה במשקל, בשומנים ובסוכר היא רכיב מפתח במניעה:
- תזונה עשירה בירקות, חלבון איכותי ושומן בלתי רווי
- צמצום מזון מעובד ועתיר סוכר
- איזון סוכרת ויתר לחץ דם
המשמעות הקלינית: כל תוכנית מניעה של כאבי ירך צריכה לכלול שיחה מפורשת על הרגלי תזונה ומשקל גוף, ולא להסתפק בהמלצה כללית על “לעשות ספורט”.
פעילות גופנית כמנוע מרכזי במניעה
3.1 פעילות גופנית – המלצות כלליות והוכחה מחקרית
הנחיות EULAR ו־OARSI מדגישות כי פעילות גופנית – אירובית, תרגילי כוח ותרגילי גמישות – היא קו ראשון לניהול OA של הירך והברך (Fernandes, 2013; Bannuru, 2019). בסקירה שיטתית על מטופלים מבוגרים מאוד (70-80+) עם OA ירך/ברך נמצא שפעילות גופנית (יבשתית או במים) וכן ירידה במשקל משפרות כאב ותפקוד, כאשר האפקט נשמר בעיקר כאשר המשתתפים ממשיכים בתרגול עצמי לטווח ארוך (Le Quintrec, 2014).
מחקרי העדפה לטיפול מדגישים כי אנשים רבים הסובלים מכאב ירך חוששים שפעילות גופנית “תשחק את המפרק”, למרות שהראיות מראות את ההפך. פעילות מדורגת משפרת כוח, יציבות וטווח תנועה, ומפחיתה כאב בטווח הארוך (Sasaki, 2022; Skou, 2019).
3.2 שילוב פעילות גופנית עם חינוך והכוונה
מטה־אנליזה עדכנית מצאה כי תוכניות המשלבות פעילות גופנית + חינוך יעילות יותר משימוש בפעילות או בחינוך בלבד לשיפור רמת הפעילות ולהפחתת כאב בחולי OA ירך/ברך (Sasaki, 2022). תכנית BOA השוודית, הכוללת הרצאות חינוך ותרגול קבוצתי בהנחיית פיזיותרפיסטים, הדגימה (Jönsson, 2019):
- הפחתת כאב.
- עלייה בפעילות גופנית.
- הפחתת הרצון לעבור ניתוח.
- הפחתת השימוש בתרופות.
ההשפעות הללו הן למעשה מניעה משנית ושלישונית – צמצום התקדמות הכאב והקטנת הצורך בניתוחי החלפת מפרק.
3.3 דגשים מעשיים לתכנון תוכנית פעילות מונעת
על בסיס הנחיות בינלאומיות וסקירות עדכניות (Skou, 2019; Le Quintrec, 2014; Fernandes, 2013):
- תדירות – 2-3 אימוני כוח בשבוע + 3-5 ימי פעילות אירובית מתונה (הליכה, רכיבה, שחייה).
- עקרון ההדרגה – העלאת נפח/עצימות ב־10-15% לשבוע כדי להימנע מעומס יתר גידי או מפרקי.
- התמקדות בשרירים מרכזיים – מחזקי אגן (גלוטאוס מדיוס/מינימוס), שרירי ליבה ושרירי ירך (מכופפים, פושטים ומסובבים).
- שילוב אימוני שיווי משקל – להפחתת סיכון לנפילות, במיוחד באוכלוסייה מבוגרת.
מניעת כאבי ירך גידיים – GTPS וטנדינופתיות
תסמונת כאב טרוכנטר גדול (GTPS) וטנדינופתיה של גידי העכוז (gluteal tendinopathy) הן סיבות נפוצות מאוד לכאב בצד הירך, במיוחד בנשים בשנות ה־40-60 לחייהן. רמת הנכות ואובדן איכות החיים במצב זה דומה לזו של OA ירך מתקדם (Grimaldi, 2024).
4.1 גורמי סיכון מרכזיים
על פי סקירות וסקירת־על עדכנית (Grimaldi, 2024; Disantis, 2023):
- מגדר וגיל – שכיחות גבוהה במיוחד בנשים לאחר גיל המעבר.
- השמנה ו־BMI גבוה – מגבירים עומס מכני ודלקת מערכתית.
- חולשת שרירי העכוז והליבה – פוגעת ביכולת לייצב את האגן בהליכה, עלייה במדרגות וכדומה. חיזוק ליבה (Core Stability) הראו ירידה בסיכון לפציעות ירך, במיוחד בקרב ספורטאים (Aoyama et al., 2019).
- תבניות עומס – הכוללות עמידה או הליכה ממושכת על רגל אחת, שכיבה על הצד על הירך הכואבת, עלייה חדה בעומס (למשל התחלת ריצה ללא הכנה).
- מנחים ביומכניים – אדוקציה מוגברת של הירך, זווית צוואר-דיאפיזה “חדה” יותר, המרבות עומס של הגידים שאחוזים בטרוכנטר (Grimaldi, 2024).
- אורח החיים היושבני מוביל לניוון שרירי העכוז (Gluteals) – המייצבים העיקריים של האגן. כאשר שרירים אלו חלשים, האגן צונח בזמן הליכה (Trendelenburg sign), מה שגורם למתיחה מתמדת של גידי הירך ולחיכוך מוגבר בבורסה.
- קריסה של כף הרגל פנימה (Pronation) גורמת לסיבוב פנימי של הירך, מה שמגביר את הזווית והעומס על הברך והירך. להפחתת העומס המפרקי בזמן הליכה ועמידה ממושכתעשו שימוש בנעליים עם בסיס רחב, תמיכה בקשת (Arch Support) ובלימת זעזועים איכותית (Kizik, 2024).
4.2 אסטרטגיות מניעה ישירות ל־GTPS
מניעת כאב טרוכנטרי גדול על בסיס ראיות עדכניות:
חיזוק ממוקד של מקרבי האגן (hip abductors).
- תרגילים כגון side-steps עם גומייה לחיזוק המייצבים הצידיים של הירך, עמידת צד על רגל אחת שמאלץ את שרירי הליבה והעכוז לעבוד קשה כדי לשמור על איזון ולמנוע מהאגן לקרוס, hip hitch במדרגה לחיזוק שריר העכוז האמצעי .
- מחקרי EMG מראים כי תרגילים ספציפיים מעלים פעילות של שרירי העכוז האמצעי והקטן באופן אופטימלי (Grimaldi, 2024).
ניהול עומס והפחתת דחיסה.
- הימנעות משכיבה על הצד ללא כרית בין הברכיים.
- הפחתת עומס הליכה/ריצה זמני בזמן התפרצות כאב בירך.
- לימוד תנוחות פחות מכאיבות (פחות אדוקציה של הירך).
תכנית פיזיותרפיה מבוססת־קונצנזוס
קונצנזוס ISHA 2022 מציע תהליך מובנה: הערכה קלינית מדויקת, חינוך על עומס גידי, ותוכנית תרגול מדורגת המותאמת לרמת הכאב והיכולת (Disantis, 2023).
הימנעות מהתלות בקורטיקוסטרואידים
מחקרים מראים שזריקות סטרואידים עשויות להקל זמנית אך אינן עדיפות על פני “חינוך + תרגול” בטווח הארוך, ואף עשויות לפגוע ברקמה הגידית (Grimaldi, 2024).
מכאן שמניעת GTPS מבוססת על ניהול עומס + חיזוק + חינוך, ולא על פתרונות מהירים פסיביים.
עומס פיזי בעבודה ובספורט – איך מונעים נזק מצטבר?
5.1 עבודה פיזית כבדה
מטה־אנליזה של מחקרים אפידמיולוגיים מצאה קשר בין עבודה פיזית כבדה (הרמת משאות, עבודה חקלאית, עמידה ממושכת) לבין סיכון מוגבר ל־OA ירך, במיוחד בקרב גברים (Sun, 2019). אף שבמחקרים איכותיים יותר האפקט קטן יותר, הקשר נשאר מובהק.
משמעות הממצאים במישור המניעתי:
- התערבויות ארגונומיות – הפחתת משקל משאות, שימוש בעזרים מכניים, שינוי גובה משטחי עבודה, שמירה על הברכיים מעט נמוכות מהירכיים (זווית ירך פתוחה מ-90 מעלות) מפחיתה את הצביטה הקדמית במפרק.
- חוק ה-30 דקות: קימה להליכה קצרה או מתיחה בכל 30 דקות למניעת "התאבנות" של הקפסולה המפרקית. חשוב במיוחד בעבודות הכוללות עמידה או כפיפה ממושכת.
- תכניות חיזוק במקום העבודה – חיזוק ירכיים, גב תחתון ושרירי ליבה, שנמצא כמשפר תפקוד ומפחית כאבים בירך ובמפרקים נושאי־המשקל האחרים.
5.2 ספורט ופעילות עצימה
מבחינת מבנה הירך, סקירה שיטתית ומטה־אנליזה מ־2021 מצאה שמורפולוגיות מסוימות של הירך – למשל cam או pincer במפרק – מהוות גורם סיכון להתפתחות OA מוקדמת (Casartelli, 2021). אלה אינם גורמים שאפשר “לשנות”, אך הם מאפשרים לזהות אנשים בסיכון גבוה ולהתאים להם מניעה משנית:
- תכנית חיזוק ושיפור שליטה נוירומוסקולרית
- הגבלת עומסים קיצוניים או תנועות קצה חוזרניות (בעיקר סיבוב ועומס בקצה טווח)
- מעקב מוקדם במידה ומופיעים סימפטומים
- באוכלוסייה הספורטיבית, מניעה יעילה של כאבי ירך כוללת:
- תקופת הכנה הדרגתית לפני עונה או לפני שינוי חד בעצימות
- שילוב אימוני כוח ספציפיים לירך (סקוואטים, דדליפט, lunges) בצורה בטוחה וטכנית
- ניטור עומסים (volumeה שבועי) כדי להימנע מקפיצות חדות בעומס
חינוך, שינוי התנהגות והעצמת המטופל
מחקרים על תכניות חינוך + תרגול כמו BOA ו־GLA:D מראים באופן עקבי כי חינוך ממוקד לגבי מהות OA, תפקיד הפעילות הגופנית והמשקל, ואסטרטגיות התמודדות עם כאב ירך – משפרים לא רק את הכאב והתפקוד אלא גם את נכונות המטופלים “לחיות עם המחלה” ולהימנע מניתוח מיותר (Jönsson, 2019).
מטה־אנליזה של Sasaki ועמיתיו הדגישה כי שילוב חינוך עם פעילות מגביר היענות לאורך זמן, מעלה את רמת הפעילות ומפחית כאב ירך יותר מאשר פעילות בלבד (Sasaki, 2022). בהקשר המניעתי, המשמעות היא:
- להסביר למטופלים בצורה ברורה שפעילות גופנית אינה “שוחקת” את המפרק, אלא להפך – מגינה עליו כאשר נעשית נכון.
- להשתמש בעקרונות שינוי התנהגות (יעדים קטנים, ניטור עצמי, תמיכה קבוצתית) כדי להפוך פעילות ותרגול להרגל ארוך טווח ולא “קורס חד־פעמי”.
מניעה רב־שכבתית לאורך החיים
ממצאים עדכניים מדגישים כי OA שכיח גם בקרב אנשים צעירים יחסית ושכיחותו עולה עם הגיל, BMI ועומס עבודה/ספורט (Zhao, 2025; Casartelli, 2021). לכן, מניעת כאבי ירך צריכה להיות מותאמת שלב־חיים:
בגיל צעיר ובינוני
- עידוד פעילות גופנית מגוונת (לא חד־גונית).
- פיתוח כוח ויציבות סביב הירך והגו.
- מניעת השמנה כבר בגילאים מוקדמים.
באמצע החיים
- ניטור כאבים חוזרים בירך/מפשעה/צד הירך – לא להתעלם, אלא לפנות לבדיקה מוקדמת.
- התאמת עומס עבודה וספורט.
- טיפול מוקדם בתסמונות גידיות כדי למנוע כרוניות.
בגיל המבוגר
- דגש על מניעת נפילות: חיזוק, שיווי משקל והתאמת סביבת הבית.
- שימור עצמאות תפקודית באמצעות תרגול הליכה, עלייה במדרגות וקימה מכיסא.
- מניעת שימוש יתר במשככי כאבים ו־NSAIDs על ידי שימוש אקטיבי בכלי המניעה הלא־תרופתיים (Le Quintrec, 2014; Jönsson, 2019).
תפקיד הטיפול המנואלי והכירופרקטי במניעה
טיפול כירופרקטי אינו מיועד רק לשיכוך כאב אקוטי, אלא משמש ככלי תחזוקה ומניעה ("Maintenance Care):
- שימור טווחי תנועה: מניפולציות ומוביליזציות תקופתיות למפרק הירך ולעמוד השדרה המותני מבטיחות שהמפרק ינוע בטווח המלא שלו, ובכך מונעות היווצרות של הידבקויות קפסולריות ושחיקה נקודתית (Koc et al., 2025).
- טיפול ברקמות רכות: טכניקות כמו IASTM (Graston) ו-Active Release Technique (ART) מסייעות לשמור על גמישות הפאציה והשרירים, מונעות פיברוזיס (הצטלקות) ושומרות על זרימת דם תקינה לאזורים מועדים לפורענות כמו ההרצועה האיליוטיביאלית (ITB) (Lee et al., 2016; Cheatham et al., 2016).
סיכום והשלכות קליניות
מניעת כאבים בירך היא תהליך מתמשך הדורש שילוב בין:
- ניהול גורמי סיכון מערכתיים – בעיקר BMI, דלקת מטבולית ומחלות רקע.
- פעילות גופנית מבוססת־ראיות – כוח, אירובי, שיווי משקל וגמישות, במינון מדורג ומותאם אישית.
- ניהול עומסים בעבודה ובספורט – מניעת קפיצות חדות בעומס, ארגונומיה ותכנון עומסים.
- חינוך והעצמה – הסברת תפקיד הפעילות והמשקל, הפחתת פחד מתנועה, ושימוש בטכניקות שינוי התנהגות לשימור הרגלים.
- התערבות ממוקדת בגידים ובמבנה הירך – חיזוק ממוקד לטיפול ומניעת GTPS, וזיהוי מוקדם של מורפולוגיות/תסמונות פרה־ארתריטיות.
הראיות העדכניות תומכות בכך שהשקעה במניעה – גם כאשר קיימת כבר אבחנת OA – יכולה להפחית כאב, לדחות או לצמצם צורך בניתוחי החלפת מפרק, ולהקטין את הנטל האישי והחברתי של כאבי הירך (Skou, 2019; Bannuru, 2019; Zhao, 2025).
עם זאת, כל תכנית מניעה חייבת להיות מותאמת אישית – לגיל, למחלות רקע, לרמת הכושר ולעומסים היומיומיים. לפיכך, מומלץ שכל אדם עם נטייה לכאב ירך או עם גורמי סיכון מוכרים יתייעץ עם כירופרקט, רופא משפחה ופיזיותרפיסט/ית, כדי לבנות תכנית מניעה בטוחה ומותאמת.
References:
Aoyama, M., Ohnishi, Y., Utsunomiya, H., Kanezaki, S., & Uchida, S. (2019). Improvement of pain and function in patients with femoroacetabular impingement syndrome following a short-term core stability exercise program. Journal of Physical Therapy Science, 31(10), 834-838.
Bannuru, R. R., et al. (2019). OARSI guidelines for the non-surgical management of knee, hip, and polyarticular osteoarthritis. Osteoarthritis and Cartilage, 27(11), 1578-1589.
Casartelli, N. C., et al. (2021). Is hip morphology a risk factor for developing hip osteoarthritis? A systematic review with meta-analysis. Osteoarthritis and Cartilage, 29(9), 1252-1264.
Cheatham, S. W., Lee, M., Cain, M., & Baker, R. (2016). The efficacy of instrument assisted soft tissue mobilization: a systematic review. The Journal of the Canadian Chiropractic Association, 60(3), 200
Disantis, A. E., et al. (2023). The 2022 International Society for Hip Preservation (ISHA) physiotherapy agreement on assessment and treatment of greater trochanteric pain syndrome (GTPS): An international consensus statement. Journal of Hip Preservation Surgery, 10(1), 48-56.
Fernandes, L., et al. (2013). EULAR recommendations for the non-pharmacological core management of hip and knee osteoarthritis. Annals of the Rheumatic Diseases, 72(7), 1125-1135.
Galassi, T., Pacheco-Barrios, K., Gianlorenco, A. C., & Fregni, F. (2025). Obesity and systemic inflammation disrupt the compensatory role of physical activity in chronic pain conditions. Biomedicines, 13, 1111.
Grimaldi, A., Mellor, R., Nasser, A., Vicenzino, B., & Hunter, D. J. (2024). Current and future advances in practice: Tendinopathies of the hip. Rheumatology Advances in Practice, 8(2), rkae022.
Jönsson, T., Eek, F., Dell’Isola, A., Dahlberg, L. E., & Ekvall Hansson, E. (2019). The Better Management of Patients with Osteoarthritis Program: Outcomes after evidence-based education and exercise delivered nationwide in Sweden. PLOS ONE, 14(9), e0222657.
Kizik. (2024). Best shoes for hip pain: What to look for & avoid.
Koc, M. Jr., et al. (2025). Hip pain and mobility deficits – Hip osteoarthritis: Revision 2025. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 55(11), CPG1-CPG31.
Le Quintrec, J.-L., et al. (2014). Physical exercise and weight loss for hip and knee osteoarthritis in very old patients: A systematic review of the literature. The Open Rheumatology Journal, 8, 89-95.
Lee, J. H., Lee, D. K., & Oh, J. S. (2016). The effect of Graston technique on the pain and range of motion in patients with chronic low back pain. Journal of Physical Therapy Science, 28(6), 1852-1855.
Sasaki, R., Honda, Y., Oga, S., Fukushima, T., Sakamoto, J., & Okita, M. (2022). Effect of exercise and/or educational interventions on physical activity and pain in patients with hip/knee osteoarthritis: A systematic review with meta-analysis. PLOS ONE, 17(11), e0275591.
Sayyed, A., et al. (2025). Temporal trends in the burden of hip osteoarthritis in the USA, 1990-2019: An analysis of the global burden of disease study. BMJ Open, 15, e096130.
Skou, S. T., & Roos, E. M. (2019). Physical therapy for patients with knee and hip osteoarthritis: Supervised, active treatment is current best practice. Clinical and Experimental Rheumatology, 37(Suppl 120), 112-117.
Sun, Y., et al. (2019). Hip osteoarthritis and physical workload: Influence of study quality on risk estimations. A meta-analysis of epidemiological findings. International Journal of Environmental Research and Public Health, 16(3), 322.