הגב העליון: אנטומיה וביומכניקה

הגב העליון: אנטומיה וביומכניקה מהווים אבן דרך בהבנת אופן התפתחות הפרעות בריאותיות. המבנה האנטומי וטווחי התנועה של עמוד השדרה מאפשרים לו את יכולות התפקוד המרשימות שלו. עמוד השדרה הגבי מורכב מ- 12 חוליות המסומנות באותיות ומספרים: T1- T12. בניגוד לעמוד השדרה הצווארי והמותני שתוכננו לתנועה עמוד השדרה הגבי תוכנן ליציבות. הגב העליון והמרכזי על רקמותיו תומך בצוואר ומגן על חוט השדרה. עמוד השדרה הגבי גם תומך בבית החזה ומאפשר את ההגנה על האיבריים הקריטיים לחיינו כגוון ריאות ולב. ליקוי מבני ו/או ליקוי ביומכני בעמוד השדרה מהווים גורם משמעותי להתפתחות כאבי גב.

כאבי גב עליון מהווים גורם משמעותי לפגיעה תפקודית בגיל היצרני. בהסתברות סטטיסטית קרוב ל- 100% מהאנשים יסבלו מידי פעם מכאב בחלק זה או אחר בגב העליון. ההכרה של המבנה האנטומי של הגב ושל יכולות התנועה שלו מהווים בסיס לביצוע אבחון מושכל של פגיעה בעמוד השדרה. הכרת המבנה האנטומי ויכולות התנועה של עמוד השדרה הטורקלי מאפשרים גם הליך של אבחנה מבדלת. ברוב המקרים, טיפול ושיקום מהירים ירפאו את מקור הכאב ויחזירו את יכולת התפקוד של הגב. במאמר הנוכחי "הגב העליון: אנטומיה וביומכניקה" נדון בנושא בהרחבה.

הגב העליון: אנטומיה וביומכניקה – רקע

הגב העליון – או החלק החזי של עמוד השדרה יחד עם השכמות וכלוב הצלעות – הוא אזור מפתח ליציבה, לנשימה ולתפקוד חגורת הכתפיים. למרות שמבחינה קלינית נהוג להתמקד לעיתים קרובות בצוואר או במותן, מחקרי ביומכניקה בשנים האחרונות מדגישים שהגב העליון הוא “גשר” מכני המחלק עומסים בין הגפה העליונה, הצוואר והעמוד המותני ומאפשר תנועה יעילה ובטוחה של פלג הגוף העליון (Oxland, 2016).

הגדרה פונקציונלית של “הגב העליון” כוללת בדרך-כלל את עמוד השדרה החזי העליון והאמצעי (T1-T8 בערך), כלוב הצלעות המתקשר אליו, השכמות והשרירים המייצבים את השכמה ואת עמוד השדרה החזי. האזור מאופיין בקיפוזה פיזיולוגית, במגע רציף עם הצלעות ובקשר הדוק למערכת הנשימה, ולכן הבנת האנטומיה והביומכניקה שלו חיונית להערכה ולטיפול בבעיות יציבה, כאבי צוואר וכתף, והפרעות נשימה. מחקרים על גמישות עמוד השדרה החזי (Wilke, 2017; Bloemhof, 2025) ויציבה (Raine, 1994; Singla, 2017; Moustafa, 2023) מדגישים שהשינויים הצורתיים בגב העליון משפיעים ישירות על תפקוד מערכת השריר-שלד והמערכת האוטונומית. האם הפרעות בגב העליון הם בלתי נמנעות? ידיעת האנטומיה והביומכניקה של הגב העליון אמורה לעזור לנו בכך. במאמר הנוכחי "הגב העליון: אנטומיה וביומכניקה" נדון בנושא בהרחבה.

שכיחות ההפרעות הבריאותיות בגב העליון

שכיחות ההפרעות הבריאותיות בגב העליון – בעיקר כאב בעמוד השדרה החזי, היפרקיפוזיס והפרעות יציבה – גבוהה, אך משתנה מאוד בין קבוצות גיל וסגנון חיים. במתבגרים, כאב בעמוד השדרה החזי (Thoracic Spine Pain) דווח כשכיח במיוחד:

• במחקר גדול על כ־1,600 תלמידי תיכון בברזיל נמצאה שכיחות שנתית של 38.4% לכאב מתמשך בעמוד השדרה החזי והיארעות של 10.1% למקרים חדשים במהלך שנה אחת (De Vitta, 2023).
• סקירת ספרות שהביאו אותו מחקר מצאה שטווח השכיחות במדינות שונות נע בין כ־13% ל־50% בקרב בני נוער (De Vitta, 2023).

בקרב ספורטאים:

• מטה־אנליזה של שחקני כדורסל הראתה שכיחות של כ־6% לכאב בעמוד שדרה חזי, מתוך שכיחות כוללת של 43% לכאב גב בכלל, לצד שכיחות גבוהה של היפרקיפוזיס (כ־28%) כעיוות יציבתי של חלקו העליון של עמוד השדרה (de Carvalho Borges, 2023).

באוכלוסייה המבוגרת היפרקיפוזיס של עמוד השדרה החזי מוגדר כיום כבעיה שכיחה:

• במחקר קוהורט על מבוגרים בקהילה בגיל 65+ דווח כי היפרקיפוזיס מופיע אצל כ־15-40% מהנבדקים (Koelé, 2022).
• מחקר נוסף מסכם נתונים המצביעים על שכיחות של היפרקיפוזיס בכ־32% מהמבוגרים ועד 60% מהקשישים, כאשר עיוותי עמוד שדרה (כולל אזור חזי) תוארו בכ־30% מילדי בית הספר (Elpeze, 2022).

בקבוצות מקצוע בסיכון, כמו פיזיותרפיסטים:

65% דיווחו על כאב שרירי־שלדי ב־12 החודשים האחרונים, וכ־51% דיווחו ספציפית על כאב בגב העליון (Deen, 2021).

אנטומיה גרמית: עמוד השדרה החזי וכלוב הצלעות

עמוד השדרה החזי מורכב מ-12 חוליות (T1-T12). החוליות החזיות קטנות יותר מהמותניות אך גדולות מהצוואריות, וגופי החוליות נושאים חלק ניכר מהעומס הדחיסתי הנובע מקיפוזה החזית ומהמשקל שמעליהן (Oxland, 2016).

מאפיינים ייחודיים של החוליות החזיות

זיזי החוליות (spinous processes) ארוכים ומשופעים מטה, במיוחד ב-T4-T6, דבר שמגביל אקסטנציה מלאה אך מגדיל את שטח האחיזה לרצועות ולשרירים.

המפרקים הפצטליים (zygapophyseal joints) בחלק העליון של האזור החזי נטויים במישור הפרונטלי ולכן מאפשרים בעיקר רוטציה וצד-כיפוף, בעוד שבחלק התחתון הנטייה הופכת אלכסונית יותר ומתקרבת לדפוס המותני.

לכל חוליה חזית העליונה והאמצעית יש משטחי מפרק (foveae) לצלעות, כך שנוצרים מפרקים ייחודיים: costovertebral ו-costotransverse.

כלוב הצלעות כולל 12 זוגות צלעות: שבע “אמיתיות” (1-7) המחוברות ישירות לסטרנום דרך סחוסי צלעות, שלוש “מדומות” (8-10) המחוברות בעקיפין, ושתי “צפות” (11-12) שאינן מגיעות לסטרנום. הצלעות, יחד עם הסטרנום והחוליות, יוצרות מבנה כיפתי קשיח יחסית המגן על האיברים החזיים ומייצב את עמוד השדרה החזי. מחקרי גופות ו-in vitro מראים שכלוב הצלעות מגדיל משמעותית את היציבות של עמוד השדרה החזי בכל המישורים, בעיקר ברוטציה (Wilke, 2017).

אנטומיית השכמה ושרשרת הכתף

השכמה היא עצם שטוחה משולשת, הגולשת על גבי הצלעות 2-7 בערך. המפרק הסקפולותרקלי אינו מפרק סינוביאלי “אמיתי” אלא ממשק החלקה בין השכמה לכלוב הצלעות, הנתמך על ידי שרירים ורקמות חיבור. תנועת השכמה כוללת הרמה/הורדה, קירוב/הרחקה, סיבוב כלפי מעלה/מטה, הטיה קדמית/אחורית ורוטציה פנימית/חיצונית.

הקשר בין השכמה לבין עצם הזרוע (glenohumeral joint) יוצר את קצב הסקפולוהומרלי: במהלך הרמת היד, על כל כ-2° תנועה במפרק הגלנוהומרלי מתרחשת כ-1° תנועה סקפולותרקלית בממוצע (Crosbie, 2008; Theodoridis, 2002).

הכתף כולה בנויה כשרשרת מפרקים:

1. מפרק סטרנוקלביקולרי (SC) – חיבור עצם הבריח לסטרנום, המהווה “בסיס” גרמי יחיד לחגורת הכתף.
2. מפרק אקרומיוקלביקולרי (AC) – מאפשר תנועתיות בין הבריח לשכמה.
3. הממשק הסקפולותרקלי – תנועת שכמה על גבי הצלעות.

מודלים ביומכניים עדכניים מדגישים שהשכמה “רוכבת” על פני בית החזה בזכות מערכת אילוצים רכה, ושהנעת הכתף מחייבת שילוב מתואם של כל שלושת המפרקים (Seth, 2016).

מערכת השרירים של הגב העליון

הגב העליון נשלט על ידי שכבות שרירים:

1. שכבה שטחית – בעיקר טרפז (עליון, אמצעי ותחתון) ורחב גבי. הטרפז העליון מרים ומסובב את השכמה כלפי מעלה, האמצעי מבצע קירוב, והתחתון מסייע בסיבוב כלפי מעלה ובהטיה אחורית של השכמה.
2. שכבה בינונית – מעוינים (rhomboids), מרים השכמה (levator scapulae) ושרירי הצלעות.
3. שכבה עמוקה – זוקפי הגב (erector spinae), מולטיפידוס ושרירי הטרנסברסוספינליס, המייצבים את יחידות התנועה החזיות.

מחקרי EMG עדכניים מצביעים על כך שיחסי ההפעלה בין טרפז עליון, אמצעי ותחתון לבין המסור הקדמי (serratus anterior) משתנים בין גברים לנשים ובין משימות פונקציונליות שונות, דבר שמשפיע על יציבות השכמה ועל התנהגות שרשרת הכתף (Lang, 2024).

במצבי דיסקינזיס סקפולותרקלי – כמו “כנף” של השכמה (scapular winging) – נצפית לעיתים קרובות חולשה יחסית של המסור הקדמי ושל הטרפז התחתון לצד פעילות-יתר של הטרפז העליון והמעלית השכמה. סקירה מקיפה עדכנית מנסה לאפיין מחדש תבניות אלה ולהציע סיווג טיפולי שיטתי (Gedik, 2024).

ביומכניקה של עמוד השדרה החזי

טווחי תנועה וגמישות סגמנטלית

Wilke ועמיתיו מדדו גמישות של יחידות תנועה חזיות ב-in vitro, והראו שהאזור החזי הוא בעל טווח תנועה קטן יחסית בכיפוף/יישור (כ-6-8° לרוב הסגמנטים, למעט T1-T2) אך גדול ברוטציה (כ-10-12° בסגמנטים העליונים-אמצעיים) (Wilke, 2017).

במחקר שטח על גולפי עילית מדרום אפריקה נמצאו ערכים נורמטיביים לגמישות עמוד השדרה החזי: קיפוזה ממוצעת כ-33.6°, פלקסיה כ-32.5°, אקסטנציה כ-50° ורוטציה דו-צדדית סביב 37-39° (Bloemhof, 2025). נתונים אלה מדגישים שעבור אוכלוסיות ספורטיביות הגב העליון יכול להיות מגובש דינמית, עם גמישות רבה יותר מהמקובל באוכלוסייה הכללית.

חלוקת עומסים ויציבות

היציבות בעמוד השדרה החזי נובעת משילוב של:

• המבנה הגרמי (קיפוזה, צלעות, מפרקים פצטליים).
• רצועות עבות יחסית.
• מתח שרירי סביב-עמודי.

סקירות ביומכניות כלליות מדגישות שעמוד השדרה החזי פחות תלוי בשרירים ליציבותו מאשר הצוואר והמותן, בזכות חיזוק הצלעות, אך עדיין נדרש תפקוד שרירי תקין למניעת קריסה קדמית של הקיפוזה (Oxland, 2016).

מחקרים ניסויים מראים שהאזור החזי העליון והאמצעי נוטה להיות גמיש יותר מהאזור התחתון ברוטציה ובצד-כיפוף, בעוד שהאיזור התחתון נושא עומסים משמעותיים יותר בהעמסה אקסיאלית ומועד לפציעות טראומטיות ושבריות (Wilke, 2017).

קשר בין עמוד השדרה החזי לחגורת הכתפיים

תנועת הכתף אינה מתרחשת רק במפרק הגלנוהומרלי; העלאת הזרוע מעל גובה הכתף מחייבת התרוממות השכמה, סיבובה כלפי מעלה ותנועת אקסטנציה קלה של עמוד השדרה החזי. מחקר קינמטי מוקדם הדגים כי תנועות כתף מייצרות רוטציה תלת-ממדית בחוליות החזיות, במיוחד בסגמנטים העליונים (Theodoridis, 2002).

Crosbie ועמיתיו מדדו יחד את קצב הסקפולוהומרלי ואת תנועת עמוד השדרה, והראו שהעלאת יד מעל הראש כרוכה בשילוב של:

1. כ-2/3 תנועה במפרק הגלנוהומרלי.
2. כ-1/3 תנועה סקפולותרקלית, SC ו-AC.

אקסטנציה ורוטציה קלה בעמוד השדרה החזי (Crosbie, 2008).

סקירה סיסטמטית מאוחרת יותר בדקה האם יציבה חזיתית (קיפוזה מוגברת) קשורה לכאב כתף ולהגבלה בתנועה. נמצא שראיות לקשר ישיר עדיין מוגבלות, אך קיימת מגמה המצביעה על כך שקיפוזה מוגברת עשויה לצמצם את טווח האקסטנציה והאבדוקציה בכתף ולהשפיע על תפקוד (Barrett, 2016).

מאמר דעה עדכני טוען כי התמקדות בשיקום “ייצוב השכמה” בלבד במקרים של כאב כתף עשויה להיות “לשים את העגלה לפני הסוסים”: קודם צריך לשקם את דפוסי התנועה של כל עמוד השדרה החזי והשרשרת הקינטית לפני שמתמקדים בדיסקינזיס מקומי (Elder, 2025).

ביומכניקה של נשימה וכלוב הצלעות

נשימה תקינה תלויה באינטראקציה מתואמת בין הסטרנום, הצלעות, החוליות והשרירים הנשימתיים. במחקר ניסויי על צעירים בריאים נמצא כי התערבות קצרה של נשימה סרעפתית (22 דקות) משפרת באופן חד-פעמי את טווח הרוטציה החזית, הצד-כיפוף, תנועת חגורת הכתפיים ותפקודי ריאה בסיסיים (Ristovski, 2025).

מבחינה מכנית:

• הצלעות העליונות נעות בדגם “ידית משאבה” (pump handle), ומגדילות בעיקר את הקוטר הקדמי-אחורי של בית החזה.
• הצלעות האמצעיות והתחתונות נעות בדגם “ידית דלי” (bucket handle) ומרחיבות את הקוטר הלטרלי.
• במהלך שאיפה, הסרעפת יורדת ומגדילה את נפח חלל החזה בשלושה ממדים; תנועה זו תלויה בניידות הצלעות ובעמוד השדרה החזי (Ristovski, 2025).

הגבלה בניידות הצלעות או בעמוד השדרה החזי יכולה להוביל לדפוסי נשימה חזה-עליונה, לגיוס יתר של שרירי עזר ולעלייה בעומס הכיפוף על עמוד השדרה החזי. עבודות קליניות על שיטות מוביליזציה של כלוב הצלעות והעמוד החזי מדווחות על שיפור בנפחי ריאה וביכולת ההתרחבות של בית החזה, אם כי הראיות עדיין ברובן ברמת מחקרי פיילוט.

יציבה, קיפוזה והשלכות קליניות

Raine ו-Twomey תיארו כבר בשנות ה-90 דפוס “עמידה נוחה” שבו הראש, הכתפיים והגב העליון נמצאים בקו פלמבי אחד בערך; חריגה משמעותית מכך מתבטאת בראש קדמי, כתפיים מעוגלות וקיפוזה חזיתית מוגברת (Raine, 1994).

סקירה סיסטמטית מאוחרת יותר חיזקה את ההבנה שקיפוזה חזיתית מוגברת קשורה לעיתים קרובות לראש קדמי ולכתפיים עגולות, וכי שלושת המרכיבים יכולים להופיע יחד או בנפרד. במרבית המחקרים נמצא קשר מובהק בין דרגת הקיפוזה לבין חריגת הראש קדימה ויציבה של הכתפיים (Singla, 2017).

מחקרי מקרה-בקרה עדכניים מראים שבקרב אנשים עם קיפוזה חזיתית מוגברת (>55°) קיימת שכיחות גבוהה יותר של כאבי צוואר, הפרעות שיווי משקל, ליקויי שליטה סנסורית-מוטורית ושינויים במדדי המערכת האוטונומית לעומת בעלי קיפוזה תקינה (Moustafa, 2023).

במקביל, מחקרים על קשקשת בין יציבה חזיתית לכאב כתף מצביעים על קשר מורכב: חלק מהעבודות מדגימות קשר בין קיפוזה מוגברת לבין ירידה בטווח התנועה או כאב, בעוד אחרות אינן מוצאות קשר עקבי (Barrett, 2016). המסקנה העיקרית היא שיש לראות בקיפוזה מרכיב אחד במארג רחב של גורמים – שריריים, התנהגותיים ועצביים – ולא כגורם יחיד לכאב. (PubMed)

דיסקינזיס סקפולותורקלי ותבניות הפעלה שריריות

סקירה מקיפה משנת 2024 מציעה מונח חדש – STAM (Scapulothoracic Abnormal Motion) – ומתארת מערכת סיווג לדפוסים שונים של תנועה חריגה של השכמה (Gedik, 2024). הקטגוריות כוללות בין היתר:

• הטיה קדמית עודפת של השכמה.
• רוטציה פנימית מוגברת (כנפוף).
• חוסר סיבוב כלפי מעלה בעת הרמת הזרוע.

בסקירה זו מודגש הקשר בין STAM לבין כאב כתף, אך גם מצוין שחלק מהאנשים מציגים דיסקינזיס ללא תסמינים. מסקנה מרכזית היא שיש להתייחס ל-STAM כאל “וריאנט תנועתי” שיש להעריך בהקשר של כאב, תפקוד ודרישות ספורטיביות.

מחקר EMG עדכני מספק ערכי נורמה ליחסי ההפעלה בין חלקי הטרפז והמסור הקדמי במהלך משימות יומיומיות – למשל קשירת סינר, הושטת יד למדף וכדומה – ומראה הבדלים בין גברים לנשים בדפוסי הגיוס (Lang, 2024). ערכים אלו עשויים לשמש כבסיס להשוואה אצל מטופלים עם כאב כתף או דיסקינזיס.

מאמר הדעה של Elder ו-Powers (2025) מדגיש כי לפני “חיזוק השכמה” באמצעות תרגילי ייצוב מבודדים, יש לבדוק האם קיימת מגבלה בעמוד השדרה החזי, דפוס נשימה לקוי או חולשה גלובלית של שרשרת השרירים האחורית. במילים אחרות, השכמה היא חלק ממערכת – לא יעד טיפול יחיד (Elder, 2025).

אינטגרציה: הגב העליון כמוקד בקרה תלת-ממדי

כאשר מאחדים את הממצאים האנטומיים והביומכניים מתקבלת תמונה ברורה: הגב העליון משמש צומת מרכזית לשלושה צירים עיקריים:

1. ציר יציבי – איזון בין קיפוזה חזיתית, לורדוזה צווארית ולורדוזה מותנית. שינויים בקיפוזה או בניידות החזית משפיעים על עמדת הראש והכתפיים ועל התנהגות שרירי הליבה.
2. ציר נשימתי – בית החזה החזי מהווה “שלד” נשימתי, והניידות שלו משפיעה על אפשרות התרחבות הריאות, על יעילות הסרעפת ועל דפוסי נשימה.
3. ציר תנועתי של הגפה העליונה – תנועת הכתף מסתמכת על תזמון מדויק בין עמוד השדרה החזי, השכמה והזרוע; כל הפרעה באחד החוליות בשרשרת עלולה לשנות את דפוסי העומס והכאב.

במונחים קליניים, המשמעות היא שכל הערכה או התערבות הקשורה לכאב בצוואר, בכתף או בחגורת הכתפיים צריכה לכלול בחינה שיטתית של:

צורת הקיפוזה החזית.

• ניידות סגמנטלית (פלקסיה/אקסטנציה, רוטציה, צד-כיפוף).
• נשימה וחופש תנועת הצלעות.
• תנועת השכמה והפעלה שרירית סביב-סקפולרית.

סיכום

הגב העליון, הכולל את עמוד השדרה החזי, כלוב הצלעות והשכמות, הוא מבנה מורכב ואינטגרטיבי המשלב תפקוד יציבי, נשימתי ותנועתי. מבחינה אנטומית הוא מאופיין בקיפוזה, בהתקשרות צלעות ובממשקים מרובים עם חגורת הכתפיים. מבחינה ביומכנית, מחקרים עדכניים מדגימים:

• חלוקת עומסים ייחודית וגמישות יחסית גבוהה ברוטציה בהשוואה לכיפוף/יישור (Wilke, 2017; Bloemhof, 2025).
• זיקה הדוקה בין תנועת הכתף לתנועת עמוד השדרה החזי והשכמה (Crosbie, 2008; Theodoridis, 2002; Barrett, 2016).
• השפעה של יציבה וקיפוזה מוגברת על כאב צוואר, שליטה סנסורי-מוטורית והמערכת האוטונומית (Singla, 2017; Moustafa, 2023).
• תרומה של נשימה סרעפתית לשיפור ניידות הגב העליון והכתפיים ולתפקוד ריאתי (Ristovski, 2025).
• חשיבות הבנת דפוסי דיסקינזיס סקפולותרקלי והפעלה שרירית סביב-סקפולרית עבור אבחון וטיפול בכאב כתף (Gedik, 2024; Lang, 2024; Elder, 2025).

לסיכום, ראייה מודרנית של הגב העליון מחייבת לשלב ידע אנטומי קלאסי עם נתוני ביומכניקה עדכניים. הבנה זו מאפשרת להעריך טוב יותר את תרומת הגב העליון לכאב ולדפוסי תנועה לקויים, ולתכנן התערבויות טיפוליות שמבוססות על ראיות – מהנשימה והיציבה ועד לאימון ממוקד של השכמה ושרשרת הכתף.

References:

Barrett, E., O’Keeffe, M., O’Sullivan, K., Lewis, J., & McCreesh, K. (2016). Is thoracic spine posture associated with shoulder pain, range of motion and function? A systematic review. Manual Therapy, 26, 38-46.

Bloemhof, B. E., Volkwyn, C. A., & Ferreira, S. (2025). Establishing normative flexibility values for the thoracic spine of competitive male South African golfers. South African Journal of Sports Medicine, 37(1), 1-5.

De Vitta, A., Noll, M., Monfort-Pañego, M., Miñana-Signes, V., & Maciel, N. M. (2023). Thoracic spine pain in high school adolescents: A one-year longitudinal study. Healthcare, 11(2), 196.

de Carvalho Borges, S. C., Mendonça, C. R., Ferreira Silva, R. M., De Vitta, A., & Noll, M. (2023). Prevalence and risk factors of musculoskeletal disorders in basketball players: Systematic review and meta-analysis. Healthcare, 11(8), 1190.

Elpeze, G., & Usgu, G. (2022). The effect of a comprehensive corrective exercise program on kyphosis angle and balance in kyphotic adolescents. Healthcare, 10(12), 2478.

Koelé, M. C., Willems, H. C., Harmsen, I. M., Swart, K. M. A., van Dijk, S. C., Lips, P., de Groot, L. C. P. G. M., van der Cammen, T. J. M., Zillikens, M. C., van Schoor, N. M., & van der Velde, N. (2022). The association between the kyphosis angle and physical performance in community-dwelling older adults. Journal of Gerontology: Medical Sciences, 77(11), 2298-2305.

Deen, N., Badshah, M., & Shamim, M. O. (2021). Prevalence of musculo-skeletal discomfort and level of functional limitations among physiotherapists in Karachi city. Balneo Research Journal, 12(4), 445-449.

Crosbie, J., Kilbreath, S. L., Hollmann, L., & York, S. (2008). Scapulohumeral rhythm and associated spinal motion. Clinical Biomechanics, 23(2), 184-192.

Elder, A., & Powers, C. M. (2025). Scapular stabilization for shoulder pain: Putting the cart before the horse? International Journal of Sports Physical Therapy, 20(2), 275-282.

Gedik, C. C., Eren, I., Demirhan, M., & Elhassan, B. (2024). A comprehensive review of scapulothoracic abnormal motion (STAM): Evaluation, classification, and treatment strategies. Acta Orthopaedica et Traumatologica Turcica, 58(4), 187-195.

Lang, A. E., Chorneyko, A., & Heinrichs, V. (2024). Comparing and characterizing scapular muscle activation ratios in males and females during execution of common functional movements. PeerJ, 12, e17728.

Moustafa, I. M., Shousha, T., Arumugam, A., & Harrison, D. E. (2023). Is thoracic kyphosis relevant to pain, autonomic nervous system function, disability, and cervical sensorimotor control in patients with chronic nonspecific neck pain? Journal of Clinical Medicine, 12(11), 3707.

Oxland, T. R. (2016). Fundamental biomechanics of the spine – What we have learned in the past 25 years and future directions. Journal of Biomechanics, 49(6), 817-832.

Raine, S., & Twomey, L. (1994). Posture of the head, shoulders and thoracic spine in comfortable erect standing. Australian Journal of Physiotherapy, 40(1), 25-32.

Ristovski, A., Kapeleti, M., Zlatović, I., & Mrdaković, V. (2025). Acute effects of diaphragmatic breathing on trunk and shoulder mobility and pulmonary function in healthy young adults. Journal of Functional Morphology and Kinesiology, 10(3), 325.

Seth, A., Matias, R., Veloso, A. P., & Delp, S. L. (2016). A biomechanical model of the scapulothoracic joint to accurately capture scapular kinematics during shoulder movements. PLOS ONE, 11(1), e0141028.

Singla, D., & Veqar, Z. (2017). Association between forward head, rounded shoulders, and increased thoracic kyphosis: A review of the literature. Journal of Chiropractic Medicine, 16(3), 220-229.

Theodoridis, D., & Ruston, S. (2002). The effect of shoulder movements on thoracic spine 3D motion. Clinical Biomechanics, 17(5), 418-421.

Wilke, H.-J., Herkommer, A., Werner, K., & Liebsch, C. (2017). In vitro analysis of the segmental flexibility of the thoracic spine. PLOS ONE, 12(5), e0177823.