דורבן בעקב והקשר לשרירי הגפה התחתונה

דורבן בעקב והקשר לשרירי הגפה התחתונה נדונים כאן. קיים קשר הדוק ומשמעותי בין מצב שרירי הגפה התחתונה, במיוחד שרירי השוק והקרסול, לבין התפתחות דורבן בעקב וכאבי פלנטר פצאיטיס. אחד הגורמים העיקריים להתפתחות דורבן בעקב הוא שרירי השוק וגיד אכילס קצרים או מתוחים מדי. כאשר שרירים אלה קצרים, טווח התנועה של הקרסול מוגבל, ואין אפשרות לכופף את כף הרגל כלפי מעלה (Dorsiflexion) במידה מספקת במהלך ההליכה. כדי לפצות על המגבלה הזו, כף הרגל מבצעת תנועות יתר (Pronation), מה שגורם למתיחה חוזרת ונשנית של הפסיה הפלנטרית (הרצועה המחברת את העקב לאצבעות).

מחקרים מהשנים האחרונות (2020-2025), מצאו קשר גם בין התפתחות דורבן בעקב לבין  המסטרינג קצר, חולשה של שריר העכוז האמצעי, שרירי הליבה והשרירים הפנימיים בכף הרגל. כול אחד מהשרירים הללו ובוודאי כולם יחדיו יכולים להיות אחראים על הדורבן שלכם. במאמר הנוכחי נרחיב בנושא.

1. דורבן בעקב והקשר לשרירי הגפה התחתונה – רקע

האם דורבן בעקב הוא פתולוגיה מקומית מבודדת, או ביטוי לכשל מערכתי בשרשרת הקינטית (Kinetic Chain)? על השאלה הזאת ננסה לענות במאמר הנוכחי. במאמר המתבסס על סקירה ממצה ומעמיקה של הספרות המדעית העדכנית בנושא נברר בין היתר:

•  האם יש קשר בין תפקוד מערכת השרירים בגפה התחתונה לבין פתולוגיות של העקב. במיוחד נשים דגש על דורבן בעקב (Calcaneal Spur) ודלקת החיתולית הכפית (Plantar Fasciitis).

הניתוח מתבסס על עשרות מחקרים קליניים, אנטומיים וביו-מכניים, ומציג תמונה מורכבת שבה ליקויים פרוקסימליים (כגון חולשת שרירי עכוז וקיצור שרירי הירך) ודיסטליים (כגון חולשת השרירים האינטרינסיים של כף הרגל וקיצור גיד אכילס) חוברים יחדיו ליצירת עומס יתר על נקודת האחיזה בעקב. המאמר מפרט את המנגנונים הפיזיולוגיים, כגון רצף החיבור המיופציאלי (Myofascial Continuity) ומנגנון ה-Windlass, ומציע פרוטוקולי טיפול מבוססי-ראיות המסיטים את המיקוד מטיפול סימפטומטי לשיקום תנועתי מלא.

1.1 הדיכוטומיה בין דורבן בעקב (Heel Spur) לבין פלנטר פצאיטיס (Plantar Fasciitis)

במשך עשורים רבים, המונח "דורבן" שימש כתיאור גורף לכאבים בתחתית העקב. התפיסה הרווחת הייתה כי זיז גרמי (Exostosis) הצומח מעצם העקב (Calcaneus) דוקר את הרקמות הרכות וגורם לכאב. עם זאת, הספרות המקצועית מבחינה כיום בבירור בין הממצא הרנטגני (Spur) לבין הסינדרום הקליני. הדיכוטומיה (ההבדל המהותי) בין דורבן בעקב (Heel Spur) לבין פלנטר פצאיטיס (Plantar Fasciitis) טמונה בכך שהן שתי ישויות נפרדות מבחינה אנטומית, אך הן קשורות זו לזו ותופעות הכאב שלהן חופפות לעיתים קרובות:

• פלנטר פצאיטיס מוגדרת כמצב פתולוגי של רצועת החיתולית הכפית (Plantar Fascia), שהיא רצועה עבה של רקמת חיבור התומכת בקשת כף הרגל (Latt et al., 2020). המצב מאופיין בכאב חד בצעדים הראשונים בבוקר (Post-static dyskinesia) או לאחר מנוחה ממושכת.
• דורבן בעקב הוא גדילה של עצם (Osteophyte)  בנקודת האחיזה של החיתולית או השרירים האינטרינסיים (כגון Flexor Digitorum Brevis) לעצם העקב. מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על כך שדורבן קיים אצל כ-50% מהסובלים מפלנטר פצאיטיס, אך הוא מופיע גם אצל כ-15-20% מהאוכלוסייה האסימפטומטית לחלוטין (Kirkpatrick et al., 2017). יתרה מכך, הכאב יכול לחלוף גם כאשר הדורבן נותר במקומו.

1.2 מ"דלקת" ל"ניוון": המעבר למונח Plantar Fasciopathy

המונח המקובל "Fasciitis" מרמז על תהליך דלקתי. עם זאת, אנליזות היסטולוגיות הדגימו כי לרוב אין נוכחות של תאים דלקתיים אקוטיים. במקום זאת, הרקמה מציגה סימנים של Fasciosis – תהליך ניווני הכולל דגנרציה של סיבי הקולגן (Lemont et al., 2003) גידול של כלי דם לא תקינים (Neovascularization), ועיבוי של הרקמה.

שינוי זה בהבנה הוא קריטי, שכן הוא מסביר מדוע תרופות אנטי-דלקתיות (NSAIDS) וזריקות קורטיזון מספקות לעיתים קרובות הקלה זמנית בלבד. הבעיה אינה "אש" שיש לכבות, אלא רקמה שנכשלה ביכולתה לשאת עומס מכני, ולכן הטיפול חייב להתמקד בבנייה מחדש של יכולת זו.

1.3 תיאוריית ההסתיידות המגיבה (Reactive Ossification)

מדוע נוצר דורבן בעקב? ההסבר המקובל כיום להיווצרות הדורבן נשען על חוק וולף (Wolff's Law), הגורס כי עצם מתעצבת בתגובה לעומסים. מתח כרוני המופעל על נקודת החיבור של החיתולית לעצם גורם למיקרו-קרעים ולדימומים זעירים. הגוף בניסיון לייצב את האזור ולמנוע את תלישת הרצועה, משקיע סידן באזור הפגוע ליצירת הזיז הגרמי (Kirkpatrick et al., 2017). דבר שמוביל לאורך שנים ליצירת הזיז הגרמי. לפיכך, הדורבן הוא "צלקת גרמית" המעידה על היסטוריה של עומס יתר, ולא הגורם הפעיל לכאב.

2. האנטומיה של הרצף: מערכת אכילס-קלצנאוס-פלנטר

כדי להבין את הקשר בין שרירי השוק לכאבי העקב, יש להתבונן מעבר לחיבורים הגרמיים הפשוטים ולהבין את הרצף המיופציאלי (Myofascial Continuity).

2.1 המשכיות אנטומית ישירה

באופן מסורתי, גיד אכילס והחיתולית הכפית נחשבו לשני מבנים נפרדים הנאחזים בעצם העקב משני צדדים שונים. מחקרים אנטומיים גילו כי בקרב אנשים צעירים, קיימת המשכיות של סיבי גיד אכילס העוברים מעל גבשושית העקב ומתמזגים ישירות עם החיתולית הכפית (Stecco et al., 2013). גם אצל מבוגרים נשמר קשר הדוק דרך מעטפת הגיד (Paratenon) המתמשכת כציפוי העצם (Periosteum) של העקב ומתחברת לחיתולית. משמעות הדבר היא שמבחינה מכנית, משיכה של שרירי התאומים (Gastrocnemius) מועברת ככוח מתיחה ישיר לקשת כף הרגל (Stecco et al., 2013).

Stecco ועמיתיו (2013) הדגימו כי למרות שעם הגיל החיבור הישיר נחלש, עדיין נשמר קשר הדוק דרך מערכת ה-Paratenon (המעטפת העוטפת את הגיד). ה-Paratenon של גיד אכילס מתמשך כ-Periosteum (ציפוי העצם) של העקב ומתחבר לחיתולית. משמעות הדבר היא שמבחינה מכנית, משיכה של שרירי התאומים (Gastrocnemius) אינה מסתיימת בעקב, אלא מועברת ככוח מתיחה ישיר לקשת כף הרגל.

2.2 העברה טרבקולרית (Trabecular Transmission)

גם בהיעדר סיבים רציפים חיצוניים, המבנה הפנימי של עצם העקב מעיד על העברת כוחות. מחקרי הדמיה הראו כי הסידור של הטרבקולות (קוריות העצם) בתוך הקלצנאוס מסודר לאורך קווי המתח המחברים את נקודת האחיזה של אכילס לנקודת האחיזה של החיתולית (Wearing et al., 2006). ממצא זה מחזק את ההשערה כי הקלצנאוס משמש כ"גלגלת" המעבירה כוחות משרירי השוק לכף הרגל, ולא כנקודת עצירה סטטית.

2.3 תפקיד ה-Fasciacytes ומערכת העצבים

מחקרים מיקרוסקופיים גילו כי החיתולית הכפית עשירה בחומצה היאלורונית המיוצרת על ידי תאים ייחודיים הנקראים Fasciacytes. בנוסף, החיתולית עשירה בקולטנים עצביים (Pacini and Ruffini corpuscles), מה שמעיד על תפקידה החשוב בפידבק פרופריוצפטיבי (תחושת מצב). שינויים במתח השרירי בגפה משפיעים לא רק על העומס המכני אלא גם על הקלט התחושתי, מה שיכול לשבש את בקרת התנועה ולהחמיר את העומס.

3. ביו-מכניקה: מנגנון הכננת (Windlass) וכשלים תפקודיים

ההבנה של מנגנון ה-Windlass היא המפתח להבנת הקשר בין תנועת הבהונות, מתח השרירים והעומס על החיתולית.

3.1 עקרון הפעולה של מנגנון ה-Windlass

המודל שתואר לראשונה על ידי Hicks (1954) מדמה את כף הרגל למבנה משולש (Truss), כאשר עצמות המסרק והעקב הן הצלעות הקשיחות, והחיתולית הכפית היא המיתר (Tie-rod) המחבר ביניהן.

במהלך שלב הדחיפה בהליכה (Propulsion), הבהונות מתרוממות כלפי מעלה (Dorsiflexion). החיתולית הכפית, הנאחזת בבסיס הבהונות, נכרכת סביב ראשי המטטרסוס כמו חבל סביב גלגלת (Windlass). פעולה זו גורמת לקיצור המרחק בין העקב לבהונות ולהרמת הקשת האורכית. התוצאה היא הקשחה (Stiffening) של כף הרגל, ההופכת אותה ממבנה גמיש בולם זעזועים למנוף קשיח ויעיל לדחיפת הגוף קדימה (Bolgla & Malone, 2004).

3.2 כשל במנגנון ה-Windlass וקריסת הקשת

כאשר המנגנון אינו פועל כשורה, כף הרגל נותרת גמישה ובלתי יציבה בשלב שבו היא אמורה להיות קשיחה. הגורמים לכך כוללים:

• הגבלה ביישור הבוהן הגדולה (Hallux Limitus): אם הבוהן אינה יכולה להתרומם (למשל, עקב שינויים ניווניים או מתח שרירי), החיתולית אינה נמתחת כראוי, הקשת אינה מתרוממת, והעומס על הרקמות הרכות עולה דרמטית.
• גמישות יתר (Hypermobility): כאשר הרצועות רפויות מדי, המנגנון דורש עבודת שרירים מאומצת יותר כדי לייצב את הקשת, מה שמוביל לעייפות ועומס יתר.
• מועד התזמון (Timing): מחקרים ביו-מכניים מראים כי עיכוב בהפעלת המנגנון גורם לכך שכוחות הקרקע "שוברים" את הקשת לפני שהיא מספיקה להתייצב, תהליך שגורם למתיחה אלימה של החיתולית בכל צעד.

התוצאה עומס יתר על הרקמות הרכות (Bolgla & Malone, 2004).

3.3 תפקיד הביו-מכניקה בטיפול (Taping)

הבנת המנגנון הובילה לשימוש בטייפינג (Low-Dye Taping) המדמה את פעולת החיתולית ומגביל את קריסת הקשת. מחקרים מראים כי טייפינג זה מפחית את הכאב בטווח הקצר על ידי הורדת העומס המכני מהרקמה הפגועה ומתן מנוחה למנגנון מנגנון הכננת או מנגנון המשיכה (Windlass)(Radford et al., 2006).

4. החוליה המרוחקת: שרירי השוק (Triceps Surae) והשפעתם

הגורם המכני הישיר והמשמעותי ביותר המשפיע על מתח החיתולית הוא המתח בשרירי השוק האחוריים – התאומים והסוליה.

4.1 תופעת ה-Equinus (קרסול סוס)

המונח Equinus מתייחס להגבלה בטווח הכיפוף הגבי (Dorsiflexion) של הקרסול, בדרך כלל מתחת ל-10 מעלות. מחקרים קליניים מצביעים על קורלציה חזקה ביותר: כ-80% עד 96% מהמטופלים עם פלנטר פצאיטיס סובלים מכף רגל סוסנית (Equinus) (Patel & DiGiovanni, 2011).

המנגנון הפתולוגי:

כדי לבצע הליכה תקינה, הקרסול חייב לאפשר לגוף לעבור מעל כף הרגל (Tibia over Talus). כאשר שרירי השוק קצרים ומונעים תנועה זו, הגוף מבצע פיצויים הרסניים:

• פרונציה מוגברת (Overpronation): כאשר שרירי השוק קצרים, הגוף מבצע פיצויים כגון פרונציה מוגברת (Overpronation), כדי "לפתוח" טווח תנועה במפרק הסוב-טאלרי (Subtalar Joint). קריסה זו, מותחת את החיתולית הכפית בעוצמה ומאריכה את המרחק בין העקב לבהונות (Bolgla & Malone, 2004).
• הרמת עקב מוקדמת (Early Heel Rise): העקב מתנתק מהקרקע מוקדם מדי בשלב הדריכה, מה שמגביר את העומס על קדמת כף הרגל ועל החיתולית.

4.2 אבחנה מבדלת: שריר תאומים מול שריר סוליה (מבחן Silfverskiöld)

אבחנה מדויקת של מקור הקיצור היא קריטית לטיפול. המבחן הקליני Silfverskiöld משמש להבדיל בין קיצור של שריר התאומים (החוצה את הברך) לבין קיצור שריר הסוליה (שאינו חוצה את הברך).

• תוצאה: אם הכיפוף בקרסול מוגבל כאשר הברך ישרה, אך משתפר משמעותית כאשר הברך כפופה, המקור הוא גסטרוקנמיוס.
• תוצאה: אם ההגבלה קיימת בשני המצבים, המקור הוא סולאוס או מגבלה מפרקית גרמית.

מחקרים מצאו כי ברוב המקרים של פלנטר פצאיטיס (כ-57%), הקיצור הוא מבודד בתאומים (Patel & DiGiovanni, 2011). ממצא זה חשוב משום שהוא מכתיב את סוג המתיחות הנדרש (מתיחות ברך ישרה לעומת כפופה).

4.3 טיפול כירורגי בשריר (Gastrocnemius Recession)

ההוכחה החזקה ביותר לקשר בין שרירי השוק לדורבן מגיעה מתחום הכירורגיה. הליך הנקרא Proximal Medial Gastrocnemius Recession (PMGR), שבו מנתקים את הפאציה של שריר הגסטרוקנמיוס כדי להאריכו, הוביל להיעלמות כאבי הדורבן בקרב מטופלים כרוניים שלא הגיבו לטיפולים אחרים. מחקרים הראו שיפור דרמטי ברמות הכאב (מ-8.2 ל-0.9 בסולם VAS) ושיפור תפקודי, וזאת מבלי לגעת כלל בחיתולית הכפית עצמה (Maskill et al., 2010).

5. החוליה המקורבת: השפעת הירך, האגן והגב

בשנים האחרונות (2020-2025), המחקר מתמקד יותר ויותר ב"תלות הדדית אזורית" (Regional Interdependence) – הרעיון שבעיה באזור מרוחק (פרוקסימלי) גורמת לסימפטומים באזור מרוחק (דיסטלי).

5.1 שרירי המסטרינג (Hamstrings) קצרים ומערכת השרשרת האחורית

הקשר בין קיצור בהמסטרינג לדורבן הוכח במחקרים סטטיסטיים רבי-היקף. Labovitz et al. (2011) מצאו כי אנשים עם המסטרינג קצר נמצאים בסיכון גבוה פי 8.7 לפתח פלנטר פצאיטיס.

שרשרת הפיצוי: קיצור שריר ההמסטרינג גורם לברך להישאר במנח כפוף יותר במהלך ההליכה. כדי לשמור על מרכז הכובד, הקרסול נדרש לכיפוף גבי גדול יותר (שאינו זמין תמיד), או שהגוף מגביר את השימוש בשרירי השוק כדי לייצב את הברך. עומס יתר זה מועבר מטה לשרשרת המיופציאלית ומגיע לחיתולית.23 טיפול המשלב שחרור של ההמסטרינג יחד עם שרירי השוק נמצא יעיל יותר מאשר טיפול בשוק בלבד.

5.2 חולשת שרירי העכוז (Gluteus Medius)

שריר ה-Gluteus Medius אחראי לייצוב האגן ולמניעת קריסה של הירך פנימה (Adduction & Internal Rotation).

כאשר שריר זה חלש:

• האגן צונח בצד הנגדי.
• עצם הירך (Femur) מסתובבת פנימה.
• עצם השוק (Tibia) נגררת לרוטציה פנימית.
• כף הרגל קורסת לפרונציה (Pronation) כפיצוי.

רצף אירועים זה גורם למתיחה חוזרת ונשנית של החיתולית בכל צעד. מחקרים קליניים (כגון Kamonseki et al., 2016) הראו כי הוספת חיזוק שרירי ירך לפרוטוקול הטיפול בפלנטר פצאיטיס משפרת משמעותית את התוצאות, מפחיתה כאב ומשפרת את גובה הקשת.

5.3 חולשת שרירי הליבה (Core)

מחקרים חדשניים (2023-2024) מצביעים על קשר מפתיע בין חולשת ליבה לדורבן. נמצא כי נשים לאחר לידה (במיוחד ניתוח קיסרי שפוגע בשרירי הבטן) ואנשים לאחר ניתוחי גב, נמצאים בסיכון מוגבר לפתח פלנטר פצאיטיס. ההסבר טמון בשינוי בדפוסי ההליכה וביכולת הירודה של הגו לשכך זעזועים, מה שמעביר עומסי אימפקט גבוהים יותר לכפות הרגליים.

6. שרירי הליבה של כף הרגל (The Foot Core)

בדומה לשרירי הליבה של הגוף, לכף הרגל ישנה מערכת שרירים פנימית ("Foot Core") המורכבת משרירים אינטרינסיים (Intrinsic Foot Muscles – IFM) שתפקידם לייצב את הקשת באופן דינמי.

6.1 אטרופיה שרירית ופתולוגיה

מחקרים באמצעות MRI ואולטרסאונד הדגימו כי במטופלים עם פלנטר פצאיטיס כרוני קיימת ירידה מובהקת בנפח השרירים האינטרינסיים של כף הרגל (Cheung et al., 2016). בפרט מעורבים בכך ה-Abductor Hallucis וה-Flexor Digitorum Brevis. כאשר שרירים אלו נחלשים, הם אינם מסוגלים לספק תמיכה אקטיבית לקשת. כתוצאה מכך, "קו ההגנה" הראשון קורס, והעומס כולו נופל על הרקמות הפסיביות – החיתולית הכפית. לאורך זמן, עומס זה מוביל למיקרו-קרעים ולהיווצרות דורבן בעקב.

6.2 השפעת הנעלה מודרנית

השימוש בנעליים עם תמיכת קשת מובנית וסוליות קשיחות גורם ל"הגנה יתר" על שרירי כף הרגל, המובילה להיחלשותם לאורך זמן. מחקרים הראו כי מעבר הדרגתי להליכה בנעליים מינימליסטיות או ביצוע תרגילי חיזוק ייעודיים לכף הרגל מגדיל את נפח השרירים ומפחית את הכאב בפלנטר פצאיטיס.

7. פרוטוקולי טיפול ושיקום מבוססי-ראיות

ההבנה המערכתית של הפתולוגיה מחייבת גישה טיפולית כוללנית, המשלבת עבודה מקומית ומערכתית.

7.1 פרוטוקול Rathleff: אימון כוח בעומס גבוה (High-Load Strength Training)

אחד המחקרים המשפיעים ביותר בעשור האחרון הוא מחקרם של Rathleff et al. (2015). המחקר יצא נגד ההמלצה המסורתית למנוחה ומתיחות בלבד. החוקרים הראו כי ביצוע תרגילי הרמת עקבים (Calf Raises) איטיים וכבדים, תוך שימוש במגבת מתחת לבהונות להפעלת מנגנון ה-Windlass, מביא לתוצאות טובות יותר בטווח של 3 חודשים בהשוואה למתיחות בלבד. הרציונל הוא עידוד ייצור קולגן ושיפור יכולת נשיאת העומס.

הפרוטוקול כולל:

• תרגול יום כן-יום לא.
• הרמת עקב איטית (3 שניות עליה, 2 שניות השהייה, 3 שניות ירידה).
• שימוש במשקל גוף בתחילה והוספת משקל (תיק גב) בהדרגה (עד 8 חזרות מקסימום – RM).

הרציונל הוא עידוד ייצור קולגן (Mechanotransduction) ושיפור יכולת נשיאת העומס של החיתולית והגיד.

7.2 השוואה: מתיחות מול חיזוק

סקירות שיטתיות המשוות בין פרוטוקולי מתיחות (Stretching) לבין פרוטוקולי חיזוק (Strengthening) מראות כי :

• מתיחות מספקות הקלה בכאב ושיפור טווח תנועה בטווח הקצר (DiGiovanni et al., 2003).
• תרגילי חיזוק מספקים פתרון לטווח הארוך יותר ומשפרים את התפקוד הכללי (Rathleff et al., 2015).

ההמלצה הקלינית העדכנית היא לשלב:

• מתיחות: בשלבים האקוטיים וכשיש Equinus משמעותי.
• חיזוק: כמרכיב הליבה של השיקום לטווח הארוך.

7.3 שחרור מיופציאלי וטיפול בשרשרת

טיפול ידני, דיקור יבש (Dry Needling) או שימוש בגליל עיסוי לשחרור נקודות טריגר בשרירי השוק (גסטרוקנמיוס וסולאוס) ובשרירי הירך האחוריים (המסטרינג) הוכח כיעיל להפחתת הכאב המוקרן ולשיפור הגמישות הכללית.

7.4 תרגילי שליטה מוטורית לכף הרגל

חיזוק ה-Foot Core באמצעות תרגילים כמו "Short Foot Exercise" (כיווץ הקשת ללא קיפול הבהונות) ו-"Toe Yoga" (הפרדת תנועת הבוהן הגדולה משאר הבהונות) משפר את היציבות הדינמית של הקשת ומפחית את התלות בתמיכה חיצונית.

טבלאות נתונים והשוואות

טבלה 1: אבחנה מבדלת בין מקורות הכאב והקיצור

טבלה 2: גורמי סיכון ביו-מכניים על פי השרשרת הקינטית

8. סיכום ומסקנות

הסקירה המקיפה של הספרות המדעית מובילה למסקנה חד-משמעית: דורבן בעקב ופלנטר פצאיטיס אינם "מחלות של העקב" בלבד, אלא סימפטום של כשל תפקודי בשרשרת הקינטית של הגפה התחתונה.

הקשר בין השרירים להתפתחות דורבן בעקב מתקיים בשלושה מישורים עיקריים:

• מישור אנטומי: קיים רצף פיזי (מיופציאלי) המחבר את שרירי השוק (תאומים וסוליה) ישירות לחיתולית הכפית. מתח בשוק שווה ערך למתח בעקב.
• מישור ביו-מכני: חולשה של שרירים פרוקסימליים (כגון שרירי העכוז וההמסטרינג) גורמת לפיצוי דיסטלי בצורת פרונציה, המעמיסה על החיתולית.
• מישור תפקודי: חולשה של שרירי הליבה של כף הרגל (Foot Core) מסירה את התמיכה האקטיבית מהקשת ומשאירה את הרצועות חשופות לנזק.

לאור ממצאים אלו, הגישה הטיפולית חייבת להשתנות. במקום להתמקד אך ורק בטיפולים פסיביים להפחתת כאב (כגון מדרסים, זריקות או גלי הלם), יש לאמץ גישה אקטיבית-שיקומית. פרוטוקולים הכוללים חיזוק בעומס גבוה (High Load Strength Training), שיפור טווחי תנועה בקרסול וחיזוק השרשרת הקינטית כולה (מהאגן ועד הבהונות), מציגים את התוצאות הטובות ביותר לטווח הארוך ומונעים את הישנות הפציעה. הדורבן עצמו, כזיז גרמי, הוא עדות היסטורית לעומס, אך הטיפול בשרירים הוא המפתח לעתיד נטול כאב.

: References

Bolgla, L. A., & Malone, T. R. (2004). Plantar fasciitis and the windlass mechanism: a biomechanical link to clinical practice. Journal of Athletic Training, 39(1), 77.

Cheung, R. T., Sze, L. K., Mok, N. W., & Ng, G. Y. (2016). Intrinsic foot muscle volume in experienced runners with and without chronic plantar fasciitis. Journal of Science and Medicine in Sport, 19(9), 713-715.

DiGiovanni, B. F., Nawoczenski, D. A., Lintal, M. E., Moore, E. A., Murray, J. C., Wilding, G. E., & Baumhauer, J. F. (2003). Tissue-specific plantar fascia-stretching exercise enhances outcomes in patients with chronic heel pain: a prospective, randomized study. Journal of Bone and Joint Surgery, 85(7), 1270-1277.

Hicks, J. H. (1954). The mechanics of the foot. II. The plantar aponeurosis and the arch. Journal of Anatomy, 88(Pt 1), 25.

Kamonseki, D. H., Gonçalves, G. A., Yi, L. C., & Júnior, I. L. (2016). Effect of stretching with and without muscle strengthening exercises for the foot and hip in patients with plantar fasciitis: A randomized controlled single-blind clinical trial. Manual Therapy, 23, 76-82.

Kirkpatrick, J., Yassaie, O., & Mirjalili, S. A. (2017). The plantar calcaneal spur: a review of anatomy, histology, etiology, and key associations. Journal of Anatomy, 230(6), 743-751.

Labovitz, J. M., Yu, J., & Kim, C. (2011). The role of hamstring tightness in plantar fasciitis. Foot & Ankle Specialist, 4(3), 141-144.

Latt, L. D., Jaffe, D. E., Tang, Y., & Taljanovic, M. S. (2020). Evaluation and treatment of chronic plantar fasciitis. Foot & Ankle Orthopaedics, 5(1), 2473011419896763.

Lemont, H., Ammirati, K. M., & Usen, N. (2003). Plantar fasciitis: a degenerative process (fasciosis) without inflammation. Journal of the American Podiatric Medical Association, 93(3), 234-237.

Maskill, J. D., Bohay, D. R., & Anderson, J. G. (2010). Gastrocnemius recession to treat isolated foot pain. Foot & ankle international, 31(1), 19-23.

Patel, A., & DiGiovanni, B. (2011). Association between plantar fasciitis and isolated gastrocnemius tightness. Foot & ankle international, 32(1), 5-8.

Radford, J. A., Landorf, K. B., Buchbinder, R., & Cook, C. (2006). Effectiveness of low-Dye taping for the short-term treatment of plantar heel pain: a randomised trial. BMC musculoskeletal disorders, 7(1), 1-7.

Rathleff, M. S., Mølgaard, C. M., Fredberg, U., Kaalund, S., Andersen, K. B., Jensen, T. T.,… & Olesen, J. L. (2015). High‐load strength training improves outcome in patients with plantar fasciitis: A randomized controlled trial with 12‐month follow‐up. Scandinavian journal of medicine & science in sports, 25(3), e292-e300.

Stecco, C., Corradin, M., Macchi, V., Morra, A., Porzionato, A., Biz, C., & De Caro, R. (2013). Plantar fascia anatomy and its relationship with the Achilles tendon and paratenon. Journal of Anatomy, 223(6), 665-676.

Wearing, S. C., Smeathers, J. E., Urry, S. R., Hennig, E. M., & Hills, A. P. (2006). The pathomechanics of plantar fasciitis. Sports medicine, 36, 585-611.