פציעות ריצה: גורמים, גורמי סיכון ודרכי מניעה מפורטים כאן במאמר הנוכחי. ריצה היא אחת מפעילויות הספורט הפופולריות והנגישות ביותר בעולם, אך האופי המחזורי והאינטנסיבי שלה כרוך בשיעור גבוה של פציעות במערכת השלד והתנועה, המשפיעות על אחוז ניכר מהרצים מדי שנה. בעוד שריצה תורמת משמעותית לבריאות הלב, הריאות והנפש, כל צעד מייצר כוח אימפקט השווה לפי 2 עד 3 ממשקל הגוף המועבר ישירות דרך הרגליים.
פציעות ריצה אינן גזירת גורל; הן נוצרות לרוב משילוב של טעויות באימון, חוסר איזון שרירי ומבנה אנטומי. הבנת המנגנונים הללו חיונית לכל רץ כדי ליהנות מהספורט לאורך זמן בלי להיעצר על ידי כאב. מאמר זה נועד להעניק לרצים בכל הרמות – מחובבנים בתחילת דרכם ועד למרתוניסטים – כלים פרקטיים לזיהוי נורות אזהרה מוקדמות, ניתוח גורמי הסיכון האישיים שלהם ובניית שגרה מניעתית שתבטיח ריצה בריאה, בטוחה ונטולת כאבים לאורך שנים.
פציעות ריצה: גורמים, גורמי סיכון ודרכי מניעה – רקע
למה פציעות ריצה הן נושא כל כך נפוץ? ריצה היא אחת מצורות הפעילות הגופנית הפופולריות, הזמינות והיעילות ביותר לשיפור כושר לב־ריאה, מצב רוח, סבולת ובריאות כללית. היא אינה דורשת ציוד מורכב, אפשר לבצע אותה כמעט בכל מקום, והיא מתאימה למגוון רחב של גילאים ורמות כושר. לצד היתרונות, ריצה קשורה גם לשיעור גבוה יחסית של פציעות שימוש־יתר, בעיקר בגפה התחתונה. רוב פציעות הריצה אינן נגרמות מאירוע חד כמו נפילה או חבלה, אלא מהצטברות עומס לאורך זמן: יותר מדי קילומטרים, עלייה מהירה מדי בקצב, חוסר התאוששות, חולשה שרירית, טכניקה לא מותאמת או חזרה מוקדמת מדי אחרי פציעה קודמת (van Gent et al., 2007; Kakouris et al., 2021).
מהי פציעת ריצה?
פציעת ריצה מוגדרת בדרך כלל ככאב או בעיה במערכת השריר־שלד שמופיעים בעקבות ריצה, גורמים להפחתת אימונים, שינוי בתוכנית האימון, ירידה בביצועים או צורך בטיפול. ההגדרה משתנה בין מחקרים, ולכן גם שיעורי השכיחות המדווחים שונים מאוד. פציעה יכולה להיות קלה, כמו כאב חולף בשוק לאחר אימון עצים, או משמעותית יותר, כמו שבר מאמץ שמחייב הפסקת ריצה ממושכת. ההבדל החשוב הוא לא רק עוצמת הכאב, אלא גם משך הכאב, השפעתו על התפקוד, מיקומו, האם הוא מחמיר בריצה, והאם הוא חוזר בכל ניסיון להעלות עומס (Yamato et al., 2015; Kakouris et al., 2021).
שכיחות פציעות ריצה: כמה רצים נפצעים?
שכיחות פציעות ריצה משתנה מאוד לפי סוג הרצים, ניסיון, מרחקים, אופן איסוף הנתונים והגדרת הפציעה. בסקירה שיטתית ותיקה אך עדיין מצוטטת, שיעורי הפציעות בקרב רצים למרחקים ארוכים נעו בטווח רחב, בין כ־19% ל־79% (van Gent et al., 2007). סקירה ומטה־אנליזה שהתמקדה בשיעור פציעות לפי 1,000 שעות ריצה מצאה שרצים מתחילים נפצעים יותר מרצים מנוסים, עם שיעורי פציעה גבוהים יותר לכל 1,000 שעות חשיפה (Videbæk et al., 2015). במילים פשוטות: פציעות ריצה נפוצות, אך הסיכון אינו אחיד; הוא תלוי מאוד במינון, בהיסטוריה הגופנית ובאופן שבו בונים את האימונים.
מי נפצע יותר: רצים מתחילים או רצים מנוסים?
רצים מתחילים נמצאים לעיתים בסיכון מוגבר משום שהמערכת השרירית, הגידים, העצמות והמפרקים שלהם עדיין לא הסתגלו לעומס החוזר של ריצה. גם אם מערכת הלב־ריאה משתפרת מהר, רקמות כמו גידים ועצמות מסתגלות לאט יותר. לכן אדם יכול להרגיש “יש לי אוויר להמשיך”, אך השוק, הברך או גיד אכילס עדיין אינם מוכנים לקפיצה חדה בנפח. מחקרי עוקבה בקרב רצים מתחילים מצאו שגורמים כמו BMI גבוה, גיל, היסטוריה של פציעות והיעדר ניסיון קודם עשויים להשפיע על הסיכון לפציעה (Nielsen et al., 2013; Videbæk et al., 2015).
סוגי פציעות ריצה נפוצות
כאב ברך קדמי ותסמונת כאב פטלופמורלי
כאב ברך קדמי הוא אחת התלונות הנפוצות אצל רצים. הכאב מופיע לרוב סביב הפיקה או מאחוריה, ומחמיר בירידות, מדרגות, ישיבה ממושכת, סקוואטים או ריצה ממושכת. הסיבה אינה תמיד “שחיקת סחוס”; פעמים רבות מדובר בשילוב של עומס גבוה מדי, חולשת ירך, שליטה ירודה בתנועת הברך, קצב צעדים נמוך מדי או שינוי חד באימונים. טיפול ומניעה כוללים בדרך כלל הפחתת עומס זמנית, חיזוק ירך וברך, תרגול שליטה, ולעיתים התאמה עדינה של טכניקת הריצה (Alexander et al., 2022; Figueiredo et al., 2025).
תסמונת הרצועה האיליוטיביאלית
תסמונת הרצועה האיליוטיביאלית, או ITBS, גורמת לרוב לכאב בצד החיצוני של הברך. היא נפוצה במיוחד אצל רצים שמעלים נפח מהר, רצים הרבה בירידות, חוזרים מפציעה בלי בניית עומס מסודרת או סובלים מחולשה בשליטת הירך והאגן. הכאב מופיע לעיתים אחרי מספר קילומטרים קבוע ונעלם במנוחה, אך חוזר שוב בריצה הבאה. מניעה כוללת חיזוק שרירי ירך, ניהול עומסים, תשומת לב למסלולים עם הרבה ירידות ושינוי הדרגתי של עומס האימון (Benca et al., 2020; Kakouris et al., 2021).
שברי מאמץ וכאבי שוק
כאבי שוק נפוצים אצל רצים, אך לא כל כאב בשוק הוא אותו דבר. יש כאבים הקשורים לעומס שרירי, יש תסמונת כאב שוק מדיאלי, ויש שברי מאמץ. שבר מאמץ הוא פציעה משמעותית יותר שבה העצם אינה עומדת בעומס המצטבר. הסיכון עולה כאשר נפח הריצה גדל מהר, ההתאוששות אינה מספקת, יש מחסור בשינה, עומס אימונים משולב עם עומס חיים גבוה, או כאשר התזונה אינה מספקת לצורכי הגוף. אצל בני נוער וספורטאים צעירים חשוב במיוחד להימנע מצמצום אכילה קיצוני או אימון יתר, משום שעצמות עדיין מתפתחות.
גיד אכילס, כף רגל ופציעות עומס נוספות
גיד אכילס, כף הרגל והקרסול סופגים עומסים גבוהים בכל צעד. דלקת או כאב בגיד אכילס יכולים להופיע לאחר עלייה באימוני עליות, ריצה מהירה, שינוי נעליים או חזרה מהירה אחרי הפסקה. כאב בכף הרגל יכול להיות קשור לפסיה הפלנטרית, עומס על עצמות המסרק, גידים קטנים או שינוי במשטח הריצה. פציעות אלה מגיבות בדרך כלל טוב לניהול עומסים, חיזוק הדרגתי של שרירי השוק וכף הרגל, ושיפור סבולת הרקמה, אך הן מחמירות כאשר מתעלמים מכאב שמופיע שוב ושוב (van der Worp et al., 2015; Mousavi et al., 2024).
הגורם המרכזי: עומס גדול מיכולת ההסתגלות
רוב פציעות הריצה נוצרות כאשר העומס המצטבר גדול מיכולת ההסתגלות של הגוף. עומס אינו רק “כמה קילומטרים רצתי”. הוא כולל קצב, עליות, ירידות, תדירות אימונים, נעליים, משטח, שעות שינה, סטרס, אימוני כוח, עבודה פיזית, זמן התאוששות ופציעות קודמות. שני רצים יכולים לרוץ 30 קילומטר בשבוע, אך אצל אחד זה עומס סביר ואצל אחר זה עומס מסוכן, כי נקודת ההתחלה שלהם שונה. לכן מניעה טובה אינה מבוססת על כלל אחד שמתאים לכולם, אלא על התאמת עומס אישית (Nielsen et al., 2012; Napier & Willy, 2021).
עלייה מהירה מדי בנפח הריצה
אחד מגורמי הסיכון הידועים הוא התקדמות מהירה מדי. במחקר בקרב רצים מתחילים נמצא שרצים שהעלו את מרחק הריצה השבועי ביותר מ־30% בתקופה קצרה היו פגיעים יותר לפציעות מסוימות הקשורות למרחק, בהשוואה לרצים שהתקדמו בצורה מתונה יותר (Nielsen et al., 2014). עם זאת, חשוב לא להפוך את “חוק 10%” לכלל קשיח מדי. סקירות מאוחרות יותר הדגישו שהקשר בין עומס אימון לפציעה מורכב, והראיות לגבי שינויי עומס אינן תמיד חד־משמעיות (Damsted et al., 2018; Fredette et al., 2021). ההמלצה המעשית היא להתקדם בהדרגה, לעקוב אחרי תגובת הגוף ולא להעלות בבת אחת נפח, עצימות ותדירות.
פציעה קודמת כגורם סיכון חזק
היסטוריה של פציעה היא אחד המנבאים העקביים ביותר לפציעת ריצה עתידית. הסיבה לכך יכולה להיות רקמה שלא החלימה לגמרי, חולשה שנותרה, שינוי בתבנית הריצה, פחד מתנועה, חזרה מוקדמת מדי לעומס או היעדר שיקום מסודר. סקירות שיטתיות מצאו שפציעה קודמת, במיוחד בשנה האחרונה, היא גורם סיכון מרכזי לפציעות ריצה (Saragiotto et al., 2014; van der Worp et al., 2015). לכן מניעה טובה מתחילה לא רק לפני הפציעה, אלא גם אחרי הפציעה: חזרה הדרגתית, חיזוק, בדיקת עומס והימנעות מהנחה ש”אם הכאב נעלם, הכול חזר לקדמותו”.
גורמי סיכון אישיים: גיל, BMI, ניסיון ומין
גורמי סיכון אישיים אינם בהכרח “אשמה” של הרץ, אלא נתונים שצריך להביא בחשבון בתכנון האימונים. גיל, BMI, ניסיון קודם בריצה, רקע ספורטיבי, כוח שרירים, גמישות, מבנה כף הרגל והיסטוריית פציעות יכולים להשפיע על הסיכון. לדוגמה, במחקר בקרב 930 רצים מתחילים נמצא קשר בין BMI גבוה, גיל מסוים ופציעות קודמות לבין סיכון גבוה יותר לפציעה (Nielsen et al., 2013). מצד שני, לא כל מאפיין מבני הוא בעיה. קשת גבוהה, פרונציה או הבדל קטן באורך רגליים אינם בהכרח גורמים לפציעה אצל כל רץ, ולכן אין צורך “לתקן” כל שונות גופנית ללא סימפטומים.
ביומכניקה וטכניקת ריצה
ביומכניקה היא הדרך שבה הגוף נע בזמן ריצה. היא כוללת אורך צעד, קצב צעדים, זוויות ירך וברך, נחיתת כף הרגל, תנועת האגן, תנועת הגו וכוחות תגובה מהקרקע. סקירה שיטתית מצאה שקיימים גורמים ביומכניים הקשורים לפציעות ריצה, אך הראיות אינן תמיד אחידות, וקשה לקבוע שגורם אחד מסביר את כל הפציעות (Ceyssens et al., 2019). המשמעות המעשית היא שאין “סגנון ריצה מושלם” לכולם. שינוי טכניקה יכול להועיל כאשר הוא מותאם לבעיה ספציפית, נעשה בהדרגה ומלווה בהתחזקות מתאימה.
קצב צעדים, אורך צעד ו־overstriding
קצב צעדים נמוך ואורך צעד גדול מדי עלולים להגביר עומסים מסוימים בברך, בירך ובשוק אצל חלק מהרצים. העלאה מתונה של קצב הצעדים, למשל ב־5%-10%, יכולה לקצר את הצעד, להפחית נחיתה רחוקה מדי לפני מרכז הגוף ולשנות את חלוקת העומסים. סקירה עדכנית מצאה ששינוי cadence עשוי לשפר מדדים ביומכניים ולהפחית עומסי פגיעה, אך ציינה שגם כאן נדרש מחקר ארוך טווח כדי לדעת באילו רצים ההשפעה הטובה ביותר (Figueiredo et al., 2025). לכן אין צורך לרדוף אחרי מספר קסם כמו 180 צעדים לדקה; עדיף לבצע שינוי קטן, מדורג ומבוקר.
נעליים, מדרסים ומשטחי ריצה
נעליים משפיעות על תחושת הריצה, נוחות, פיזור עומסים ולעיתים גם סיכון לפציעה, אך אין נעל אחת שמונעת פציעות לכל הרצים. מחקר על שימוש במקביל בכמה זוגות נעליים הציע ששונות בעומס עשויה להפחית סיכון אצל חלק מהרצים (Malisoux et al., 2015). מחקרים אחרים מצאו שהשפעת נעליים תלויה במבנה כף הרגל, ניסיון, משקל גוף, סוג הנעל והסתגלות הדרגתית. מעבר פתאומי לנעל מינימליסטית, נעל עם drop נמוך או נעל שונה מאוד עלול להעמיס על השוק וגיד אכילס. לכן שינוי נעליים צריך להיעשות בהדרגה, ולא שבוע לפני מרוץ.
התאוששות, שינה ותזונה
התאוששות היא חלק מהאימון ולא הפסקה ממנו. רקמות מתחזקות בזמן שהגוף מקבל מספיק מנוחה, שינה ואנרגיה. כאשר משלבים ריצה, לימודים, עבודה, לחץ נפשי, שינה קצרה ותזונה לא מספקת, הסיכון לפציעות עומס עולה. אצל רצים צעירים במיוחד חשוב לשמור על תזונה מספקת ולא לנסות לרדת במשקל בצורה קיצונית כדי “להיות מהירים יותר”. מחסור באנרגיה עלול לפגוע בעצמות, בהורמונים, במצב הרוח ובהתאוששות. מניעת פציעות כוללת גם הקשבה לעייפות, ימי מנוחה מתוכננים ושינה איכותית.
מניעה: איך להפחית סיכון לפציעות ריצה?
בניית עומס הדרגתית
הדרך החשובה ביותר למניעה היא בניית עומס הדרגתית. רצים מתחילים צריכים להתחיל במינון שמתאים לרמתם, גם אם הכושר האירובי מאפשר יותר. תוכנית טובה משלבת הליכה וריצה, מגדילה נפח בהדרגה, ומשאירה ימים ללא ריצה. רצים מנוסים צריכים להיזהר במיוחד בתקופות שבהן הם מוסיפים גם קילומטרים, גם מהירות וגם עליות. רצוי לשנות משתנה מרכזי אחד בכל פעם: או נפח, או עצימות, או תדירות. כאשר מופיע כאב שחוזר בכל ריצה, עדיף להוריד עומס מוקדם מאשר להמתין עד שהבעיה מחייבת הפסקה מלאה.
אימוני כוח לרצים
אימוני כוח הם כלי חשוב להפחתת עומסים יחסיים ולשיפור יכולת הגוף לספוג ריצה. רצים רבים מתמקדים רק בקילומטרים, אך שרירי ירך, ישבן, שוק, כף רגל וליבה מסייעים לייצב את הגוף בכל צעד. תרגילים כמו עליות מדרגה, סקוואטים מותאמים, דדליפט קל, הרמות עקב, תרגילי ירך וגומיות יכולים להיות יעילים כאשר הם מותאמים לרמה ולכאב. סקירות על מניעת פציעות בספורט מראות שתוכניות חיזוק ותרגול עצבי־שרירי עשויות להפחית פציעות, אם כי בריצה עצמה נדרשת התאמה אישית רבה (Lauersen et al., 2013; Linton et al., 2025).
חימום, טכניקה וחזרה הדרגתית אחרי הפסקה
חימום אינו חייב להיות ארוך, אך הוא צריך להכין את הגוף לריצה. אפשר לשלב הליכה מהירה, ריצה קלה, תנועתיות קרסול וירך, דילוגים קלים או תרגילי הפעלה. אחרי הפסקה בגלל מחלה, עומס לימודים, חופשה או פציעה, אין לחזור ישר לנפח הקודם. הגוף “זוכר” חלק מהיכולת, אבל רקמות צריכות הסתגלות מחודשת. חזרה טובה כוללת שבועות ראשונים קלים יותר, מעקב אחרי כאב, והגדלה הדרגתית של משך הריצה לפני שמוסיפים מהירות.
ניטור כאב בזמן ריצה
כאב הוא מידע, לא אויב. כאב קל שאינו מחמיר במהלך הריצה ונעלם עד היום הבא יכול להיות נסבל בחלק מהמקרים, אך כאב חד, כאב שמשנה צורת ריצה, כאב שמחמיר מריצה לריצה או כאב שנמשך גם במנוחה דורש התאמה. כלל שימושי הוא לבדוק שלושה דברים: עוצמת הכאב בזמן הריצה, תגובת הכאב בשעות שאחרי, ותגובת הכאב ביום הבא. אם שלושתם מחמירים, העומס גבוה מדי. ניטור כזה עוזר לעצור בעיה מוקדם.
כירופרקטיקה: איך היא יכולה להועיל לרצים?
כירופרקטיקה יכולה להועיל לחלק מהרצים כחלק מתוכנית מניעה וטיפול שמרנית, בעיקר כאשר היא משתלבת עם הערכת עומסים, תרגול וחזרה הדרגתית לריצה. כירופרקט מיומן עשוי להעריך תנועתיות עמוד שדרה, אגן, ירך, ברך, קרסול וכף רגל, לזהות מגבלות תנועה או רגישות, להשתמש בטיפול ידני עדין, להדריך בתרגילים בסיסיים ולסייע בניהול עומס. סקירה עדכנית על כירופרקטיקה ומניפולציה שדרתית מציינת שיש תמיכה הולכת וגדלה לשימוש מושכל בטיפול מנואלי בחלק מבעיות השריר־שלד, לצד צורך בהיצמדות להנחיות קליניות ולסינון מצבים מסוכנים (Trager et al., 2024).
מה כירופרקטיקה לא אמורה להחליף?
כירופרקטיקה אינה מחליפה אבחון רפואי כאשר יש חשד לשבר מאמץ, נפיחות חריגה, כאב לילה, חום, ירידה בלתי מוסברת במשקל, כאב עצבי, חוסר יכולת לדרוך או כאב שמחמיר במהירות. היא גם אינה צריכה להסתכם בטענה ש”הכול בגלל חוליה שזזה מהמקום”. פציעות ריצה הן לרוב תוצאה של עומסים, הסתגלות רקמות, כוח, התאוששות וביומכניקה. טיפול ידני יכול להפחית כאב ולעזור לתנועה, אך מניעה אמיתית דורשת שינוי בתוכנית הריצה, חיזוק, התאוששות וחזרה מדורגת.
מתי לפנות לבדיקה מקצועית?
יש לפנות לבדיקה כאשר הכאב נמשך יותר משבוע־שבועיים למרות הורדת עומס, כאשר הוא גורם לצליעה, כאשר יש כאב ממוקד מאוד בעצם, כאשר הכאב מופיע גם במנוחה, או כאשר הרץ לא מצליח לחזור בהדרגה בלי החמרה. אצל בני נוער, כאב עצם חוזר, כאב שמחמיר או כאב שמלווה בעייפות חריגה מצדיקים התייחסות זהירה. אבחון מוקדם יכול למנוע הפיכת כאב קטן לפציעה ממושכת.
תוכנית מניעה מעשית לרצים
תוכנית מניעה טובה כוללת ארבעה מרכיבים: עומס ריצה מדורג, חיזוק קבוע, התאוששות מספקת ומעקב אחרי כאב. רצים מתחילים יכולים להתחיל משלוש ריצות קלות בשבוע בשילוב הליכה. רצים מנוסים יכולים לשלב אימון איכות אחד או שניים בלבד בשבוע, ולא להפוך כל ריצה לאימון קשה. מומלץ להכניס שני אימוני כוח קצרים בשבוע, להחליף נעליים בהדרגה, להיזהר מעליות וירידות בתקופות עומס, ולתכנן שבוע קל יותר מדי כמה שבועות. המטרה אינה להימנע מכל כאב, אלא לבנות גוף שמסוגל להתמודד עם ריצה לאורך זמן.
סיכום: מניעת פציעות ריצה מתחילה בניהול עומס חכם
פציעות ריצה הן שכיחות, אך רבות מהן ניתנות לצמצום באמצעות תכנון נכון. הגורמים המרכזיים כוללים עומס גבוה מדי ביחס ליכולת, עלייה מהירה בנפח או בעצימות, פציעה קודמת, חוסר ניסיון, התאוששות לקויה, חולשה שרירית, שינוי נעליים חד ולעיתים גם גורמים ביומכניים. מניעה יעילה אינה מבוססת על פתרון קסם, אלא על שילוב של הדרגתיות, חיזוק, שינה, תזונה מספקת, טכניקה מותאמת וניטור כאב. כירופרקטיקה יכולה להשתלב כטיפול תומך לרצים, במיוחד בהפחתת כאב, שיפור תנועה והכוונה תפקודית, אך היא צריכה להיות חלק מגישה רחבה ומבוססת ראיות.
References:
Benca, E., Listabarth, S., Flock, F. K. J., Pablik, E., Fischer, C., Walzer, S. M., Dorotka, R., Windhager, R., & Ziai, P. (2020). Analysis of running-related injuries: The Vienna Study. Journal of Clinical Medicine, 9(2), 438. doi:10.3390/jcm9020438.
Ceyssens, L., Vanelderen, R., Barton, C., Malliaras, P., & Dingenen, B. (2019). Biomechanical risk factors associated with running-related injuries: A systematic review. Sports Medicine, 49(7), 10951115. doi:10.1007/s40279-019-01110-z.
Damsted, C., Glad, S., Nielsen, R. O., Sørensen, H., & Malisoux, L. (2018). Is there evidence for an association between changes in training load and running-related injuries? A systematic review. International Journal of Sports Physical Therapy, 13(6), 931942.
Figueiredo, I., Reis e Silva, M., & Sousa, J. E. (2025). The influence of running cadence on biomechanics and injury prevention: A systematic review. Cureus, 17(8), e90322. doi:10.7759/cureus.90322.
Fredette, A., Roy, J. S., Perreault, K., Dupuis, F., Napier, C., & Esculier, J. F. (2021). The association between running injuries and training parameters: A systematic review. Journal of Athletic Training, 56(7), 650671. doi:10.4085/1062-6050-0195.20.
Kakouris, N., Yener, N., & Fong, D. T. P. (2021). A systematic review of running-related musculoskeletal injuries in runners. Journal of Sport and Health Science, 10(5), 513522. doi:10.1016/j.jshs.2021.04.001.
Lauersen, J. B., Bertelsen, D. M., & Andersen, L. B. (2013). The effectiveness of exercise interventions to prevent sports injuries: A systematic review and meta-analysis of randomised controlled trials. British Journal of Sports Medicine, 48(11), 871877. doi:10.1136/bjsports-2013-092538.
Linton, L., Culpan, J., & Lane, J. (2025). Running-centred injury prevention support: A scoping review on current injury risk reduction practices for runners. Translational Sports Medicine, 2025, Article 3007544. doi:10.1155/tsm2/3007544.
Malisoux, L., Ramesh, J., Mann, R., Seil, R., Urhausen, A., & Theisen, D. (2015). Can parallel use of different running shoes decrease running-related injury risk? Scandinavian Journal of Medicine & Science in Sports, 25(1), 110115. doi:10.1111/sms.12154.
Mousavi, S. H., Khorramroo, F., & Jafarnezhadgero, A. (2024). Gait retraining targeting foot pronation: A systematic review and meta-analysis. PLOS ONE, 19(3), e0298646. doi:10.1371/journal.pone.0298646.
Napier, C., & Willy, R. W. (2021). The prevention and treatment of running injuries: A state of the art. International Journal of Sports Physical Therapy, 16(4), 968970. doi:10.26603/001c.25754. (UM Impact)
Nielsen, R. O., Buist, I., Sørensen, H., Lind, M., & Rasmussen, S. (2012). Training errors and running related injuries: A systematic review. International Journal of Sports Physical Therapy, 7(1), 5875.
Nielsen, R. O., Buist, I., Parner, E. T., Nohr, E. A., Sørensen, H., Lind, M., & Rasmussen, S. (2013). Predictors of running-related injuries among 930 novice runners: A 1-year prospective follow-up study. Orthopaedic Journal of Sports Medicine, 1(1), 2325967113487316. doi:10.1177/2325967113487316.
Nielsen, R. O., Parner, E. T., Nohr, E. A., Sørensen, H., Lind, M., & Rasmussen, S. (2014). Excessive progression in weekly running distance and risk of running-related injuries: An association which varies according to type of injury. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 44(10), 739747. doi:10.2519/jospt.2014.5164.
Saragiotto, B. T., Yamato, T. P., Hespanhol Junior, L. C., Rainbow, M. J., Davis, I. S., & Lopes, A. D. (2014). What are the main risk factors for running-related injuries? Sports Medicine, 44(8), 11531163. doi:10.1007/s40279-014-0194-6.
Trager, R. J., Bejarano, G., Perfecto, R.-P. T., Blackwood, E. R., & Goertz, C. M. (2024). Chiropractic and spinal manipulation: A review of research trends, evidence gaps, and guideline recommendations. Journal of Clinical Medicine, 13(19), 5668. doi:10.3390/jcm13195668.
van der Worp, M. P., ten Haaf, D. S. M., van Cingel, R., de Wijer, A., Nijhuis-van der Sanden, M. W. G., & Staal, J. B. (2015). Injuries in runners; A systematic review on risk factors and sex differences. PLOS ONE, 10(2), e0114937. doi:10.1371/journal.pone.0114937.
van Gent, R. N., Siem, D., van Middelkoop, M., van Os, A. G., Bierma-Zeinstra, S. M. A., & Koes, B. W. (2007). Incidence and determinants of lower extremity running injuries in long distance runners: A systematic review. British Journal of Sports Medicine, 41(8), 469480. doi:10.1136/bjsm.2006.033548.
Videbæk, S., Bueno, A. M., Nielsen, R. O., & Rasmussen, S. (2015). Incidence of running-related injuries per 1000 h of running in different types of runners: A systematic review and meta-analysis. Sports Medicine, 45(7), 10171026. doi:10.1007/s40279-015-0333-8.
Yamato, T. P., Saragiotto, B. T., Hespanhol Junior, L. C., Yeung, S. S., & Lopes, A. D. (2015). Descriptors used to define running-related musculoskeletal injury: A systematic review. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 45(5), 366374. doi:10.2519/jospt.2015.5750.