כאב בברך במעבר מישיבה לעמידה הוא תסמין שכיח. בעיה נפוצה זאת יכולה להיגרם בגלל מספר מצבים קליניים. בין המצבים הללו נמנה תסמונת פטלופמורלית, קרע מיניסקוס, דלקת פרקים ניוונית ועוד. ברוב המקרים טיפול עצמי הכולל מנוחה, קומפרסים חמים ועוד עשוי להועיל. כאשר הטיפול העצמי לא מועיל חשוב לפנות לטיפול מקצועי. עבור אנשים החווים באופן ממושך או חמור כאב בברך במעבר מישיבה לעמידה, מומלץ להתייעץ עם כירופרקט.
הכירופרקט יאבחן את מהות הבעיה וימליץ על תוכנית טיפול ושיקום מקיפה. הטיפול הכירופרקטי בתלונות על כאב בברך במעבר מישיבה לעמידה כולל שינויים ארגונומיים, פעילות גופנית מותאמת, שימוש בלייזר מקצועי ובטכניקות טיפול ידניות ועוד. לרוב, די בטיפול כירופרקטי כדי לשפר את מצב החולה. עם זאת, במקרים מסוימים, ניתוח עשוי להיות נחוץ כדי לתקן או להחליף משטחים פגומים במפרק.
כאב בברך במעבר מישיבה לעמידה – רקע
כאב בברך שמופיע בעיקר במעבר מישיבה לעמידה הוא תלונה שכיחה מאוד ברפואה ראשונית. למרות שהוא “מרגיש” כמו בעיה נקודתית בברך, בפועל מדובר לעיתים קרובות בביטוי של עומס מכני גבוה על מפרק הפיקה־ירך (Patellofemoral joint), של דפוס תנועה לא יעיל בקימה, של חולשת שרירים סביב הירך והברך, או של תהליכים ניווניים (כמו אוסטאוארתריטיס) שמגבילים תפקוד דווקא במשימות כמו קימה מכיסא. לעיתים נדירות יותר, אותו כאב יכול להיות “דגל אדום” למצב דלקתי, זיהומי או גידולי-ולכן חשוב להבין מתי מדובר בתופעה שכיחה ושפירה יחסית, ומתי נדרש בירור מהיר.
המאמר מתמקד בכאב שמודגש בקימה מישיבה לעמידה (Sit-to-Stand), ומציג: שכיחות, מנגנונים ביומכניים, גורמים עיקריים לפי קבוצות גיל, אבחון קליני ודימות, עקרונות טיפול מבוססי ראיות (כולל תרגול, תרופות והזרקות), תפקיד הטיפול הידני והכירופרקטיקה, ומתי להפנות לאורתופד/ראומטולוג או למיון.
שכיחות ומאפייני התלונה
כאב קדמי בברך (anterior knee pain) הוא אחד הדפוסים הנפוצים ביותר של כאבי ברך ללא חבלה ברורה. בקרב מתבגרים ומבוגרים צעירים, כאב פטלו־פמורלי (PFP) הוא אבחנה שכיחה במיוחד, ומופיע בשיעורים גבוהים באוכלוסיות פעילות וגם באוכלוסייה הכללית (Smith, 2018).
בקרב גילאי 50+ שכיחות אוסטאוארתריטיס (OA) עולה, וכאב בעת קימה מכיסא הוא אחד המאפיינים התפקודיים הבולטים-במיוחד כאשר יש מעורבות של המדור הפטלו־פמורלי או שילוב של מדורים שונים (Hart, 2021; Segal, 2013).
דפוסי כאב ברך אופייניים לפי גורם שכיח
- כאב סביב/מאחורי הפיקה שמוחמר בקימה, ירידה במדרגות או ישיבה ממושכת ← נפוץ בתסמונת פטלו-פמורל (PFP) (Willy, 2019; Collins, 2016).
- כאב עמוק/מפושט, נוקשות בוקר קצרה, החמרה בעומס וחולשה תפקודית בקימה ← אופייני לדלקת פרקים ניוונית (OA) (Kolasinski, 2020; Bannuru, 2019).
- “קליק”, תפיסה, כאב בקו המפרק, לפעמים נפיחות לאחר מאמץ ← יכול להתאים לקרע מניסקלי ניווני, אם כי הקשר בין ממצאים ב־MRI לתסמינים מורכב.
למה דווקא קימה מישיבה כואבת? ביומכניקה בקצרה (אבל עמוק)
המעבר מישיבה לעמידה הוא אחת המשימות התפקודיות התובעניות ביותר לברך, כי הוא דורש:
- מומנט גדול של הארבע־ראשי כדי ליישר את הברך,
- עלייה בכוחות דחיסה במפרק הפיקה־ירך במיוחד בזוויות כפיפה בינוניות־גבוהות,
- שליטה של הירך והקרסול לשמירה על קו עומס תקין (למשל מניעת קריסה פנימה-dynamic valgus),
- תזמון עצבי־שרירי שמאפשר “להעביר” עומס מהברך לירך כשצריך.
מחקרים על אסטרטגיות קימה מישיבה באנשים עם OA הראו שקבוצות תפקוד שונות משתמשות באסטרטגיות שונות (יותר כפיפת ירך/פחות כפיפת ברך, הפקת “כוח ברך” שונה), והדבר מצביע על כך שטיפול יעיל לא מסתכם רק ב”לחזק שריר”, אלא גם לשנות אסטרטגיית תנועה (Segal, 2013).
גורמים שכיחים לכאב בקימה מישיבה לעמידה
1) כאב פטלו־פמורלי (PFP) – הסיבה השכיחה במתבגרים/צעירים, ולעיתים גם בבוגרים
מה זה? תסמונת כאב שמקורה בעומס יתר/רגישות של המפרק הפטלו־פמורלי, לעיתים עם תרומה של דפוסי תנועה, עומס אימונים, חולשה יחסית של שרירי הירך, והיבטים של רגישות כאב מרכזית אצל חלק מהאנשים.
מאפיינים קליניים:
- כאב סביב/מאחורי הפיקה שמוחמר בקימה, מדרגות, סקוואט, ריצה, ולעיתים “כאב בקולנוע” אחרי ישיבה ממושכת (Collins, 2016).
- לרוב ללא נפיחות משמעותית.
- רגישות במישוש סביב הפיקה/פאסטות, כאב במבחני עומס (סקוואט חד־רגלי, step-down).
גורמי סיכון/מנגנונים:
- עלייה חדה בעומסים (קפיצות, ריצה, שינוי נפח אימון),
- חולשת/עייפות חוטפי הירך ושרירי ישבן ← קריסה דינמית פנימה,
- שליטה מוטורית ירודה בקימה (ברכיים “נופלות פנימה”),
- לעיתים תרומה של כף רגל (פרונציה), נעליים, או מגבלות בקרסול.
מסמכי הנחיות מדגישים טיפול מבוסס פעילות: חינוך, ויסות עומסים, תרגול ממוקד ברך+ירך, ותוספות כמו טייפינג/אורתוזות לפי התאמה (Willy, 2019; Neal, 2024).
2) אוסטאוארתריטיס (OA) של הברך – במיוחד עם מעורבות פטלו־פמורלית
בגילאי 50+ OA היא גורם מרכזי לכאב תפקודי, והקימה מכיסא היא מבחן “רגיש” לכך. OA יכולה לערב את המדור הטיביו־פמורלי, הפטלו־פמורלי, או שניהם. כאשר המדור הפטלו־פמורלי מעורב, פעולות כמו קימה ומדרגות עשויות להיות קשות במיוחד (Hart, 2021; Chang, 2007).
מאפיינים קליניים:
- כאב שמחמיר בעומס, משתפר במנוחה, עם נוקשות בוקר קצרה (לעיתים <30 דקות).
- מגבלת תנועה, רשרוש/קרפיטציות, ולעיתים נפיחות קלה/תפליט.
- קושי תפקודי בקימה, הליכה ממושכת, מדרגות.
טיפול מומלץ לפי קווים מנחים כולל: פעילות גופנית מותאמת, ירידה במשקל כשצריך, NSAIDs מקומיים/פומיים בהתאם לסיכון, ולעיתים זריקות סטרואידים תוך־מפרקיות להקלה זמנית (Kolasinski, 2020; Bannuru, 2019; Brophy, 2022).
3) קרע מניסקוס ניווני / תסמונת “מניסקוס”
בגיל הביניים ומעלה, קרע מיניסקוס ניווני שכיח מאוד גם ללא תסמינים, ולכן חשוב לא “לרוץ ל־MRI” רק בגלל כאב ברך. החשיבות הקלינית עולה כשיש: כאב בקו המפרק, נפיחות לאחר מאמץ, תחושת תפיסה/נעילה, והחמרה בסיבוב/פיתול. עם זאת, במחקרים ובקווים מנחים בעשור האחרון הודגש שלרוב טיפול שמרני ותרגול יעילים לפחות כמו ארתרוסקופיה ברוב המקרים של קרע ניווני ללא נעילה מכנית אמיתית (Kise, 2016; Siemieniuk, 2017).
4) טנדינופתיה (גיד) – בעיקר גיד הפיקה או הארבע־ראשי
כאב ממוקד בקדמת הברך, מוחמר בקימה, קפיצה/ירידה במדרגות, רגישות נקודתית בגיד. נפוץ בספורטאים ובקפיצות, אך יכול להופיע גם באנשים עם עומס מצטבר, עודף משקל, או שינוי חד בפעילות.
5) בורסיטיס/כאב מדיאלי תפקודי (למשל Pes anserine region)
כאב ברך בצד הפנימי מתחת לקו המפרק, רגישות נקודתית, מוחמר בעלייה/ירידה ובקימה. לעיתים קשור ל־OA, לעיתים לעומס יתר או חולשת ירך.
גורמים פחות שכיחים אך חשובים (ודגלים אדומים)
יש מצבים שבהם כאב ברך בקימה אינו “עוד בעיה מכנית” בלבד:
- דלקת מפרקים (למשל RA/ספונדילוארתרופתיות): כאב ברך עם נוקשות בוקר ממושכת, נפיחות חמה, מעורבות מפרקים נוספים.
- זיהום מפרקי: כאב ברך חריף, חום, נפיחות משמעותית, קושי לדרוך-מצב חירום.
- שבר מאמץ/פתולוגיה גרמית: כאב לילה מתגבר, רגישות עצם ממוקדת, סיפור של עומס חריג/אוסטאופורוזיס.
- גידול (נדיר): כאב ברך מתמשך, ירידה במשקל, כאבי לילה חריגים.
בכל אחד מאלה-נדרשת הערכה רפואית מהירה.
אבחון: איך ניגשים בצורה שיטתית
1) היסטוריה קלינית ממוקדת
- גיל, רמת פעילות, שינוי עומסים לאחרונה, סיפור של חבלה/ניתוח, מחלות דלקתיות, חום/תסמינים מערכתיים.
- איפה כואב בדיוק (קדמי/מדיאלי/לטראלי/אחורי), מה מחמיר (קימה, מדרגות, סקוואט), ומה מקל.
- “רעשים”, תפיסה, נעילה, נפיחות לאחר מאמץ.
2) בדיקה גופנית
- הסתכלות: יישור, קריסה פנימה, סימטריה בישבן/ירך, דפוס קימה מכיסא.
- טווחי תנועה, תפליט, רגישות לאורך גידים/קו מפרק/פיקה.
- מבחנים תפקודיים: squat, step-down, קימה מכיסא עם ידיים/בלי-כדי לזהות אסטרטגיה וכאב.
- הערכת ירך (חוטפים/מסובבים חיצוניים), קרסול (דורסיפלקסיה), ויציבה.
3) מתי דימות?
לרוב אין צורך מיידי ב־MRI ב־PFP או ב־OA טיפוסי.
- צילום רנטגן יכול לעזור כשיש חשד ל־OA בגיל מתאים או כשיש סימנים לא טיפוסיים או כאב ברך ממושך.
- MRI נשקל כשיש נעילה מכנית אמיתית, כשל טיפול שמרני ממושך, או חשד לפגיעה מבנית משמעותית אחרת.
טיפול: עקרונות מבוססי ראיות לפי גורם, עם דגש על קימה מכיסא
1) חינוך, ויסות עומסים ושינוי “מינון” כאב
במיוחד ב־PFP ובטנדינופתיות: לא “להפסיק הכול”, אלא לייצר טווח פעילות שמאתגר אך לא מצית כאב ברך ממושך. הנחיות עדכניות מדגישות התאמה אישית לפי תגובת כאב, מטרות, והקשר (Neal, 2024).
2) תרגול טיפולי ממוקד-הלב של הטיפול
ב־PFP: שילוב תרגילי ירך+ברך (חיזוק ישבן, חוטפים, הארבע־ראשי) יחד עם אימון תנועה (למשל שליטה ב־valgus בסקוואט ובקימה) הוא עוגן טיפולי מרכזי (Willy, 2019).
ב־OA: פעילות אירובית + חיזוק + תרגול תפקודי (קימה, מדרגות, שיווי משקל) מומלצים חזק בקווים מנחים (Kolasinski, 2020; Bannuru, 2019).
תרגול “ספציפי לקימה” (sit-to-stand practice) חשוב במיוחד:
- הגבהת כיסא זמנית להפחתת עומס,
- שינוי מיקום כפות רגליים (מעט אחורה) כדי להפחית מומנט בברך ולהגדיל תרומת ירך,
- אימון קימה איטית עם שליטה, ואז הגדלת מהירות/נפח לפי שיפור.
3) עזרים ביומכניים (לפי התאמה)
טייפינג לפיקה, מדרסים/אורתוזות-עשויים לעזור לחלק מהאנשים כ”חלון” שמאפשר להתחיל תרגול טוב יותר (Willy, 2019; Neal, 2024).
ב־OA: לעיתים סד ברך למדור טיביו־פמורלי לפי התאמה; במעורבות פטלו־פמורלית-טייפינג/יישור קו פיקה יכול לעזור בחלק מהמקרים.
4) טיפול תרופתי והזרקות (בעיקר ב־OA)
קווים מנחים מצביעים על:
- NSAIDs מקומיים לברך כקו מוקדם (כשאין התוויות נגד),
- NSAIDs פומיים לפי פרופיל סיכון,
זריקות סטרואידים תוך־מפרקיות-עשויות לתת הקלה זמנית, בעיקר בהתלקחות עם תפליט/דלקת (Kolasinski, 2020; Bannuru, 2019).
הטיפול התרופתי הוא לרוב “תומך” שמאפשר תרגול-לא תחליף לתרגול.
5) ניתוח-מתי?
ב־OA מתקדם עם פגיעה קשה באיכות חיים וכשל טיפול שמרני-שוקלים החלפת ברך.
בקרע מניסקלי ניווני ללא נעילה מכנית אמיתית-הנטייה כיום היא להעדיף טיפול שמרני לפני ארתרוסקופיה (Kise, 2016; Siemieniuk, 2017).
כירופרקטיקה וטיפול ידני: איפה זה נכנס (ומה אומר המחקר)
כירופרקטיקה במובן המודרני הקליני יכולה לכלול: טיפול ידני (מניפולציה/מוביליזציה), עבודה על רקמות רכות, תרגול, וחינוך. חשוב להדגיש: בכאב ברך-הראיות החזקות ביותר עדיין תומכות בתרגול כבסיס, והטיפול הידני נתפס לרוב כ”תוספת” שעשויה לשפר כאב/תנועה בטווח הקצר וכך לאפשר תרגול איכותי יותר.
1) טיפול ידני ב־OA של הברך
מחקרי פיזיותרפיה הראו תועלת לשילוב של טיפול ידני ותרגול ב־OA, כולל עבודה לא רק על הברך אלא גם על ירך/קרסול/עמוד שדרה לפי צורך תפקודי (Deyle, 2000; Deyle, 2005).
בצד הכירופרקטי־מניפולטיבי, פורסם ניסוי פיילוט אקראי שבו נבדקו טיפול מניפולטיבי/מנואלי (MMT), שיקום, ושילוב ביניהם ב־OA קל־בינוני; נמצאו שיפורים בתוך הקבוצות בתקופה קצרה, אך לא הודגמה עליונות מובהקת בין הקבוצות בפיילוט (Dwyer, 2015).
סקירה שיטתית על טיפול ידני ב־OA מצאה שבאופן כללי טיפול ידני יכול לתרום להפחתת כאב ברך ולשיפור תפקוד בטווח הקצר, אך יש שונות גדולה בין פרוטוקולים ואיכות מחקרים (Tsokanos, 2021).
משמעות קלינית: אם משלבים כירופרקטיקה-כדאי לראות בה כלי שמטרתו:
- להפחית כאב ברך/נוקשות זמנית,
- לשפר טווחים (ברך/קרסול/ירך),
- ולאפשר כניסה טובה יותר לתוכנית תרגול פרוגרסיבית (ולא להישאר רק “על מיטת הטיפולים”).
2) טיפול ידני ב־PFP
ב־PFP ההמלצות העדכניות מתמקדות בעיקר בתרגול וחינוך; טיפול ידני/טייפינג יכולים להיות “אדג’ובנט” (תוספת) לפי תגובת המטופל (Willy, 2019; Neal, 2024).
בפועל, כירופרקט/ית יכול/ה לתרום במיוחד כאשר הבדיקה מראה: מגבלת קרסול, ירך נוקשה, או כאב ברך שמוביל לדפוס קימה לא יעיל-ואז טיפול ידני ממוקד + אימון תנועה בקימה עשויים לעבוד טוב כקומבינציה.
“פרוטוקול” מעשי להתקדמות (דוגמה כללית)
זה אינו תחליף לאבחון אישי, אבל מציג היגיון קליני טיפוסי:
- שבועות 1-2: הפחתת “מצית” עומס (כיסא גבוה יותר, הפחתת מדרגות/סקוואט עמוק), NSAIDs מקומי אם מתאים ב־OA, התחלה של תרגילי איזומטרי לארבע־ראשי וישבן, ולמידת קימה בשליטה.
- שבועות 3-6: מעבר לחיזוק פרוגרסיבי (סקוואט חלקי, step-up, deadlift קל/hip hinge), אימון ירך (חוטפים/מסובבים), ושילוב אירובי מותאם (הליכה/אופניים).
- שבועות 6+: ספציפיות תפקודית-קימה מכיסא נמוך, עבודה על מהירות/סבולת, מדרגות, חזרה מדורגת לספורט.
במקביל-אם משלבים טיפול ידני/כירופרקטיקה, הוא בדרך כלל יעיל ביותר כשהוא “משרת” את שלב התרגול ולא מחליף אותו.
מתי לפנות לבירור רפואי/אורתופדי בהקדם?
- נפיחות גדולה/חום מקומי/חום גוף, כאב ברך חריף שמונע דריכה.
- נעילה מכנית אמיתית (לא “קליק”), או ברך “נתקעת” ולא נפתחת.
- ירידה לא מוסברת במשקל, כאבי לילה חריגים ומתמשכים.
- כשל מלא של טיפול שמרני איכותי במשך 6-12 שבועות, או החמרה ברורה.
סיכום
כאב ברך במעבר מישיבה לעמידה הוא סימפטום נפוץ, אך לא “אבחנה”. ברוב המקרים הוא נובע משילוב של עומסים גבוהים בקימה, דפוס תנועה לא יעיל, וחולשת ירך/ברך-כאשר אצל צעירים PFP שכיח במיוחד, ואצל מבוגרים OA (לעיתים עם מעורבות פטלו־פמורלית) מוביל להגבלה תפקודית. אבחון טוב נשען על היסטוריה קלינית, בדיקה תפקודית (הסתכלות על קימה), וזיהוי דגלים אדומים. טיפול מיטבי כמעט תמיד בנוי סביב תרגול פרוגרסיבי, חינוך וויסות עומסים, עם תוספות מותאמות כמו טייפינג/אורתוזות/תרופות, ולעיתים זריקות ב־OA. כירופרקטיקה וטיפול ידני יכולים להשתלב כתוספת להפחתת כאב ושיפור תנועה, בתנאי שהם משולבים בתוך תוכנית שיקום פעילה ומדידה.
References:
Bannuru, R. R., Osani, M. C., Vaysbrot, E. E., Arden, N. K., Bennell, K., Bierma-Zeinstra, S. M. A., … McAlindon, T. E. (2019). OARSI guidelines for the non-surgical management of knee, hip, and polyarticular osteoarthritis. Osteoarthritis and Cartilage, 27(11), 1578-1589. doi:10.1016/j.joca.2019.06.011
Brophy, R. H., & Fillingham, Y. A. (2022). AAOS Clinical Practice Guideline Summary: Management of Osteoarthritis of the Knee (Nonarthroplasty), Third Edition. Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons, 30(9), e721-e729. doi:10.5435/JAAOS-D-21-01233
Chang, C. B., Han, I., Kim, S. J., Seong, S. C., & Kim, T. K. (2007). Association between radiological findings and symptoms at the patellofemoral joint in advanced knee osteoarthritis. The Journal of Bone and Joint Surgery. British Volume, 89-B(10), 1324-1328. doi:10.1302/0301-620X.89B10.19120
Collins, N. J., Vicenzino, B., van der Heijden, R. A., & van Middelkoop, M. (2016). Pain during prolonged sitting is a common problem in persons with patellofemoral pain. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 46(8), 658-663. doi:10.2519/jospt.2016.6470
Deyle, G. D., Allison, S. C., Matekel, R. L., Ryder, M. G., Stang, J. M., Gohdes, D. D., Hutton, J. P., Henderson, N. E., & Garber, M. B. (2005). Physical therapy treatment effectiveness for osteoarthritis of the knee: A randomized comparison of supervised clinical exercise and manual therapy procedures versus a home exercise program. Physical Therapy, 85(12), 1301-1317.
Dwyer, L., Parkin-Smith, G. F., Brantingham, J. W., Korporaal, C., Cassa, T. K., Globe, G., Bonnefin, D., & Tong, V. (2015). Manual and manipulative therapy in addition to rehabilitation for osteoarthritis of the knee: Assessor-blind randomized pilot trial. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 38(1), 1-21.e2. doi:10.1016/j.jmpt.2014.10.002
Hart, H. F., Neogi, T., LaValley, M., White, D., Zhang, Y., Nevitt, M. C., Torner, J., Lewis, C. E., & Stefanik, J. J. (2021). Relationship of patellofemoral osteoarthritis to changes in performance-based physical function over 7 years: The Multicenter Osteoarthritis Study. The Journal of Rheumatology, 49(1), 98-103. doi:10.3899/jrheum.210270
Kise, N. J., Risberg, M. A., Stensrud, S., Ranstam, J., Engebretsen, L., & Roos, E. M. (2016). Exercise therapy versus arthroscopic partial meniscectomy for degenerative meniscal tear in middle aged patients: Randomised controlled trial with two year follow-up. BMJ, 354, i3740. doi:10.1136/bmj.i3740
Kolasinski, S. L., Neogi, T., Hochberg, M. C., Oatis, C., Guyatt, G., Block, J., … Reston, J. (2020). 2019 American College of Rheumatology/Arthritis Foundation Guideline for the Management of Osteoarthritis of the Hand, Hip, and Knee. Arthritis & Rheumatology, 72(2), 220-233. doi:10.1002/art.41142
Neal, B. S., Barton, C. J., van Middelkoop, M., Crossley, K. M., Rathleff, M. S., Reijman, M., Callaghan, M. J., & Vicenzino, B. (2024). Best practice guide for patellofemoral pain based on synthesis of systematic review, the patient voice and expert clinical reasoning. British Journal of Sports Medicine, 58(24), 1486-1498. doi:10.1136/bjsports-2024-108729
Rathleff, M. S. (2016). Patellofemoral pain during adolescence: Much more prevalent than appreciated. British Journal of Sports Medicine, 50(14), 831-832. doi:10.1136/bjsports-2016-096328
Segal, N. A., Boyer, E. R., Wallace, R., Torner, J. C., & Yack, H. J. (2013). Association between chair stand strategy and mobility limitations in older adults with symptomatic knee osteoarthritis. Archives of Physical Medicine and Rehabilitation, 94(2), 375-383. doi:10.1016/j.apmr.2012.09.026
Siemieniuk, R. A. C., Harris, I. A., Agoritsas, T., Poolman, R. W., Brignardello-Petersen, R., van de Velde, S., … Buchbinder, R. (2017). Arthroscopic surgery for degenerative knee arthritis and meniscal tears: A clinical practice guideline. BMJ, 357, j1982. doi:10.1136/bmj.j1982
Smith, B. E., Selfe, J., Thacker, D., Hendrick, P., Bateman, M., Moffatt, F., Rathleff, M. S., & Logan, P. (2018). Incidence and prevalence of patellofemoral pain: A systematic review and meta-analysis. PLOS ONE, 13(1), e0190892. doi:10.1371/journal.pone.0190892
Tsokanos, A., Livieratou, E., Billis, E., Tsekoura, M., Tatsios, P., Tsepis, E., & Fousekis, K. (2021). The efficacy of manual therapy in patients with knee osteoarthritis: A systematic review. Medicina (Kaunas), 57(7), 696. doi:10.3390/medicina57070696
Willy, R. W., Hoglund, L. T., Barton, C. J., Bolgla, L. A., Scalzitti, D. A., Logerstedt, D. S., & Lynch, A. D. (2019). Patellofemoral pain: Clinical practice guidelines linked to the International Classification of Functioning, Disability and Health from the Academy of Orthopaedic Physical Therapy of the American Physical Therapy Association. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 49(9), CPG1-CPG95. doi:10.2519/jospt.2019.0302