מוות במגרשי הספורט

מוות במגרשי הספורט

מוות במגרשי הספורט אינו שכיח אך עדיין משמעותי. פעילות בענפי ספורט שונים היא מבורכת. היתרונות לפעילות כזאת הם אדירים החל מחיזוק ושיפור התפקוד של רקמות הגוף השונות וכלה בכך שספורט הוא למעשה טיפול מונע. פעילות גופנית סדירה מונעת מגוון עצום של מחלות שחלקן קטלניות.

עם זאת, מידי פעם ספורטאי חובב או אתלט מקצועי מאבדים את חייהם על מגרש הספורט. מדובר בתופעה עולמית שעם מעט מאמץ ניתן למנוע את רוב המקרים. כיצד עוצרים את התופעה? ראשית יש להתחיל בבדיקה רפואית של האתלט או הספורטאי החובב. במאמר הנוכחי "מוות במגרשי הספורט" נדון בנושא.

מוות במגרשי הספורט – רקע

לספורט מגוון אדיר של יתרונות ובכללם ניתן לציין חיזוק רקמות כולל שרירים, סחוסים ועוד, שיפור כלי הדם וזרימת הדם, שיווי משקל טוב יותר ועוד. עם זאת, פעילות גופנית כרוכה במספר סיכונים ובכללם:

מקרים של מוות במגרשי הספורט ברחבי העולם נעשים שכיחים יותר ויותר. על פי נתונים שנאספו בארצות הברית אלפי ספורטאים צעירים מתים מידי שנה במהלך עשייה הספורטיבית. הסיבות לשכיחות הגדלה היא הזמינות הגבוהה והפופולריות של הספורט. ברוב המקרים הגורם למוות הוא ליקוי בריאותי משמעותי שלא אותר בזמן. דוגמאות לכך כוללות:

  • מחלת לב שלא אותרה.
  • עיוות מולד של כלי הדם המובילים דם ללב.
  • או דלקת בשריר הלב. ב5-10% מהמקרים של מוות פתאומי על המגרש שרירי הלב סבלו מדלקת ללא ידיעת הילד או משפחתו.

בדיקה בריאותית מקיפה המתבצעת בטרם החלו בפעילות הגופנית עשויה למנוע חלק ניכר ממקרי המוות.

מה גורם למוות במהלך הספורט?

הגורמים למוות פתאומי במגרש המשחקים של ספורטאים שהם לכאורה בריאים ועליזים הוא לרוב ליקוי מולד ונסתר בלב. הפרעת קצב (Cardiac arrhythmia) על רקע פעילות גופנית מאומצת עלולה להוביל לעצירת לב פתאומית ומוות. למרות הבדיקות הקפדניות לא תמיד יודעים לזהות את המחלות הללו. יש לעתים שמחלות קטלניות אלה מופעלות על ידי וירוסים כאלה ואחרים.

הספורטאים לא ששים להודיע למאמנים שלהם על חולי וירלי בדרכי הנשימה או במערכת העיכול כדי למנוע את הוצאתם מהמגרשים. על פי הכללים חולי וירלי כזה היה מחייב להשעות ילד ממגרש הספורט לשבועיים לאחר ההחלמה מהדלקת.

מה גורם למוות במגרשי הספורט?

למה זה קורה? כיצד ניתן למנוע את התופעה או לכל הפחות לצמצמה? על פי מחקרים רבים ובכללם הסקר הזה, ברוב המקרים מוות במגרשי הספורט נובעים מבעיות קרדיולוגיות. מניעה או צמצום של התופעה מחייבת בדיקות קרדיולוגיות לאיתור מוקדם.

מוות במגרשי הספורט
מוות במגרשי הספורט

במטרה לצמצם את התופעה המחרידה, האגודה האמריקאית ללב מציעה לבצע סקירות מקדימות הכוללות בירור ההיסטוריה הבריאותית, ההיסטוריה האישית וההיסטוריה המשפחתית ולאחר מכן לבצע בדיקה גופנית יסודית על מנת לצמצם את המקרים של מוות במגרשי הספורט בקרב ספורטאים צעירים. כל תשובה חיובית או בדיקה במהלך הסקירה שמעלה ממצאים חייבת בירור יסודי יותר טרם השתתפות הנער בספורט.

היקף הבעיה הוביל לכך שאיגוד מאמני האתלטיקה בארצות הברית הוציא  השנה, (Journal of Athletic Training, 02/2012), הנחיות חדשות למניעת מוות במגרשי הספורט של ספורטאים צעירים תוך כדי פעילות גופנית. בין ההנחיות גם התייחסות לזמינות ציוד החייאה, נוהלי חירום והכשרות אותם חייבים המאמנים לקבל.

בדיקות שיש לבצע למניעת תמותה במהלך פעילות גופנית

בהיסטוריה אישית לברר האם יש

  • כאבי חזה ו/או חוסר נוחות בלתי סבירה בזמן מאמץ.
  • התעלפויות או כמעט התעלפויות בלתי מוסברות.
  • עייפות מוגזמת בלתי מוסברת.
  • רשרוש בלב.
  • לחץ דם גבוה.

בהיסטוריה משפחתית לברר האם יש

  • מחלות לב במשפחה ( שיבוש קצב הלב, מחלת מרפן ועוד).
  • מוות או מוגבלויות מבעיות לב של קרובי משפחה.

בבדיקה גופנית לברר האם יש

  • רשרושי לב.
  • דופק בנקודות שונות.
  • נוכחות של מחלת מרפן.
  • לחץ דם תקין.

מחקר בנושא

במחקר שנערך במדינת מינסוטה שבארצות הברית ונמשך 12 שנים נימצא שאלפי ספורטאים בבתי ספר תיכוניים מתים מידי שנה. הסטטיסטיקה לגבי הנעשה בארץ אינה ידוע אם כי מידי פעם אנו שומעים על שחקן כדורגל או ספורטאי אחר שמת תוך כדי פעילות ספורטיבית. ענפי הספורט המועדים לפורענות באופן מיוחד הם ענפי ספורט אינטנסיביים כגון: כדור רגל וכדור סל.

‏מטרות המחקר:

‏נתוני שכיחות אמינים יהיו שימושיים בהערכת ההשפעה של מוות לבבי פתאומי בקרב ספורטאים תחרותיים צעירים על הקהילה ועיצוב אסטרטגיות סינון יעילות לפני השתתפות.‏

‏הרקע למחקר

‏התדירות שבה מתרחשים אסונות אלה אינה ידועה במידה רבה.‏

‏שיטות המחקר

‏השתמשנו בנסיבות ייחודיות למינסוטה, שבהן ניתן היה לברר את המספר המדויק של משתתפים ומקרי מוות כתוצאה ממחלות לב וכלי דם על פני פרק זמן משמעותי בהתבסס על תוכנית חובה לכל התלמידים הספורטאים.‏

‏תוצאות

‏במהלך תקופה של 12 שנים, 1985/1986 עד 1996/1997 התרחשו שלושה מקרי מוות פתאומיים עקב מחלות לב וכלי דם בקרב ספורטאי תיכון תחרותיים (כיתות י'-י"ב). המוות התרחש במהלך תחרות או אימון. בנתיחה שלאחר המוות, הוכח שהמוות נובע:

  • ממקור חריג של העורק הכלילי הראשי השמאלי מהסינוס הימני של Valsalva.
  • היצרות מולדת של מסתם אבי העורקים (עם מסתם bicuspid).
  • ודלקת שריר הלב.

כל שלושת הספורטאים היו לבנים וגברים, בני 16 או 17; שניים התחרו בקרוס קאנטרי ואחד בכדורסל. במהלך תקופת המחקר השתתפו 1,453,280 ספורטאים ו-651,695 תלמידים ספורטאים בקרב 27 ענפי הספורט התיכוניים. הסיכון המחושב למוות פתאומי היה 1:500,000 משתתפים ו-1:217,400 משתתפים בשנה אקדמית (או 0.46/100,000, בשנה). במהלך קריירה של 3 שנים בתיכון עבור ספורטאי תלמיד, הסיכון המשוער היה 1:72,500.‏

‏מסקנות

‏הסיכון למוות לבבי פתאומי באוכלוסיית הספורטאים תלמידי התיכון היה קטן, בטווח של אחד ל-200,000 בשנה, והיה גבוה יותר בקרב ספורטאים גברים. המקרה הנדיר של מוות לבבי פתאומי בספורט תחרותי מדגיש את המגבלות הגלומות בבניית אסטרטגיות סינון רחבות וחסכוניות לספורטאים בתיכון.‏

Main reference:

Maron BJ, Gohman TE, Aeppli D. Prevalence of sudden cardiac death during competitive sports activities in Minnesota high school athletes. J Am Coll Cardiol. 1998 Dec;32(7):1881-4.

Other references:

Barry J. Maron, Stephen E. Epstein, William C. Roberts. Causes of sudden death in competitive athletes, Journal of the American College of Cardiology,
Volume 7, Issue 1, 1986, Pages 204-214.

Marijon, Eloi & Tafflet, Muriel & Celermajer, David & Dumas, Florence & Perier, Marie-Cécile & Mustafic, Hazrije & Toussaint, Jean-Francois & Desnos, Michel & Rieu, Michel & Benameur, Nordine & Le Heuzey, Jean-Yves & Empana, Jean-Philippe & Jouven, Xavier. (2011). Sports-Related Sudden Death in the General Population. Circulation. 124. 672-81. 10.1161/CIRCULATIONAHA.110.008979.

Han, J.; Lalario, A.; Merro, E.; Sinagra, G.; Sharma, S.; Papadakis, M.; Finocchiaro, G. Sudden Cardiac Death in Athletes: Facts and Fallacies. J. Cardiovasc. Dev. Dis. 2023, 10, 68. https://doi.org/10.3390/jcdd10020068

Wasfy MM, Hutter AM, Weiner RB. Sudden Cardiac Death in Athletes. Methodist Debakey Cardiovasc J. 2016 Apr-Jun;12(2):76-80.

Barry J Maron, Thomas E Gohman, Dorothee Aeppli. Prevalence of sudden cardiac death during competitive sports activities in Minnesota High School athletes,
Journal of the American College of Cardiology, Volume 32, Issue 7, 1998, Pages 1881-1884.

Barry J. Maron and Joseph J. Doerer and Tammy S. Haas and David M. Tierney and Frederick O. Mueller. Sudden Deaths in Young Competitive Athletes, journal Circulation, volume 119, number 8, pages 1085-1092, year 2009.

Dennis, Mark & Elder, Alexander & Semsarian, Christopher & Orchard, John & Brouwer, Isabel & Puranik, Rajesh. (2018). A 10-year review of sudden death during sporting activities. Heart Rhythm. 15. 10.1016/j.hrthm.2018.04.019.

Boraita Araceli. Sudden Death and Sport. Is There a Feasible Way to Prevent it in Athletes? Revista Española de Cardiología (English Edition). 55, 4, 333- 336, 2002. https://www.revespcardiol.org/en-sudden-death-sport-is-there-articulo-13032013.

שימו סוף לכאב.

לאבחון מקצועי וייעוץ,
התקשרו: 03-6430372
או השאירו פרטים:

שימו סוף לכאב!

לאבחון מקצועי וייעוץ, התקשרו: 03-6430372
או השאירו פרטים ומיד נחזור אליכם:

קראו עוד באותו נושא:

אוסטאופורוזיס בקרב גברים

אוסטאופורוזיס בקרב גברים

אוסטאופורוזיס בקרב גברים היא תופעה שאינה ידועה מספיק. מחלת דלדול העצם נתפסת בטעות כבעיה נשית בלבד. גם גברים ובעיקר גברים מבוגרים מצויים בסיכון לסבול ממחלה זו וכתוצאה מכך לסבול מכאבי גב, כאבי ירך ואפילו מוות. 

עשן דיזל מוגדר כעת כחומר מסרטן

עשן דיזל מוגדר כעת כחומר מסרטן

עשן דיזל מסרטן! בעקבות הצטברות של עדויות ממחקרים שונים החליט ארגון הבריאות העולמי (WHO) לשנות את הגדרת השפעתו של עשן הדיזל ולקבוע באופן חד משמעי שהוא גורם וודאי לסרטן. על פי המלצת הארגון יש לצמצם את כמות עשן הדיזל שיוצרים ואת החשיפה אליו.

אצבע הדק חכו עם הניתוח

אצבע הדק חכו עם הניתוח

אצבע הדק? חכו עם הניתוח. יש להעדיף טיפול שמרני תחילה, רצוי טיפול בגלי הלם. כאבים ומגבלות תנועה בכף היד עלולים להתפתח גם בגלל אצבע הדק. תופעה זאת נגרמת כאשר שינויים בגיד או בתעלה בה עובר הגיד גורמים לקושי של הגיד לנוע ואף להיתפס.