האם פעילות גופנית יכולה למנוע אוסטאופורוזיס?

האם פעילות גופנית יכולה למנוע אוסטאופורוזיס? פעילות גופנית למניעת אוסטאופורוזיס מתבססת על העיקרון של הפעלת עומס מכני על השלד המעודד את התאים בוני העצם (אוסטאובלסטים) לפעול. למעשה, פעילות גופנית מתאמה נחשבת לאחד הכלים החשובים ביותר למניעת אוסטאופורוזיס (דלדול עצם). עם זאת, מחקרים מעודכנים מדגישים כי לא כל סוגי הספורט יעילים באותה מידה לבניית עצם, והשילוב האופטימלי כולל אימוני התנגדות, פעילות נושאת משקל ואימוני שיווי משקל.

אימונים אלה עשויים לעבות את מסת העצמות בכול הגוף. עם זאת ההשפעה המרבית על צפיפות העצם תהייה על העצמות נושאי המשקל. בין העצמות נושאות המשקל נציין את עמוד השדרה המותני, ברכיים ומפרקי הירך. פעילות גופנית למניעת אוסטאופורוזיס חשובה במיוחד בקרב אנשים בגיל העמידה. עם הגיעו לגיל העמידה מאבד האדם באופן טבעי את מסת העצם שלו. אובדן מסת העצם כרוכה בסיכון גבוה לסבול משברים וסיבוכים קשים ואף מוות.

האם פעילות גופנית יכולה למנוע אוסטאופורוזיס? – רקע

אוסטאופורוזיס, המכונה לעיתים קרובות "המחלה השקטה", מהווה את אחד האתגרים הבריאותיים המורכבים והנפוצים ביותר בעולם המודרני, במיוחד בקרב האוכלוסייה המבוגרת והנשים בגיל המעבר. מחלה כרונית זו מאופיינת בירידה הדרגתית ובלתי מורגשת בצפיפות העצם ובפגיעה במבנה המיקרוסקופי של רקמת השלד, תהליך המוביל להחלשות משמעותית של העצמות ולעלייה דרסטית בסיכון לשברים ספונטניים או שברים כתוצאה מחבלות ונפילות קלות. לאורך שנים רבות, התפיסה הרפואית הרווחת התמקדה בעיקר בטיפולים תרופתיים תגובתיים ובתוספי תזונה כמו סידן וויטמין D כקו ההגנה המרכזי והיחיד לעצירת הידרדרות המחלה לאחר שכבר אובחנה.

עם זאת, בעשורים האחרונים מתחולל שינוי פרדיגמה משמעותי במחקר הרפואי הגלובלי, המפנה זרקור ממוקד אל עבר הרפואה המונעת הפרואקטיבית ואורח החיים האקטיבי, ובמרכזו עומדת השאלה המרתקת והחיונית: האם ובאיזו מידה פעילות גופנית מסוגלת לא רק לעכב את התפתחות האוסטאופורוזיס, אלא ממש למנוע את הופעתה מלכתחילה? מאמר זה מבקש לבחון לעומק את המנגנונים הביולוגיים, ההורמונליים והמכניים הקושרים בין מאמץ גופני מבוקר לבין בריאות השלד, תוך סקירת הממצאים המדעיים והקליניים העדכניים ביותר בתחום הפיזיולוגיה של המאמץ והאורתופדיה העכשווית. נסקור כיצד עומסים מכניים מבוקרים, כגון אימוני התנגדות, הרמת משקולות ופעילויות דינמיות נושאות משקל, מגרים ישירות את תאי העצם (האוסטאובלסטים) להגביר את תהליכי הבנייה וההתגרמות, ומנגד נבחן את הגבולות הקליניים והבטיחותיים של פעילות זו כאשר שחיקת העצם כבר נוכחת באופן מתקדם.

הבנת הפוטנציאל המניעתי העמוק של התנועה והמאמץ לא רק מציעה כלי נגיש, זול ונטול תופעות לוואי לשיפור איכות החיים האישית, אלא עשויה להתוות דרך אסטרטגית חדשה עבור קובעי מדיניות בריאות הציבור בבואם להתמודד עם המגיפה השקטה של המאה ה-21, ולספק הנחיות מעשיות, יישומיות ומבוססות מדע עבור אנשים השואפים לשמור על שלד חסון, יציב ובריא לאורך כל שלבי החיים השונים.

כיצד פעילות גופנית משפיעה על בריאות העצם?

תהליך בניית ופירוק העצם

רקמת העצם אינה מבנה סטטי, אלא רקמה דינמית וחיה העוברת תהליך מתמיד של התחדשות המכונה שחזור עצם (Bone Remodeling). תהליך זה מבוסס על איזון עדין בין שני סוגי תאים עיקריים: אוסטאוקלסטים (Osteoclasts), שתפקידם לפרק ולספוג רקמת עצם ישנה או פגועה, ואוסטאובלסטים (Osteoblasts), האחראים על בנייה ויצירה של רקמת עצם חדשה.

במצב תקין, שני התהליכים הללו מתרחשים במקביל ומאפשרים לשלד לתקן נזקים מיקרוסקופיים ולשמור על חוזקו. עם הגיל, או בעקבות שינויים הורמונליים (כמו ירידה באסטרוגן אצל נשים), קצב פירוק העצם עולה על קצב הבנייה, דבר המוביל בהדרגה לירידה במסת העצם ולסיכון מוגבר לאוסטאופורוזיס. פעילות גופנית מהווה טריגר מרכזי המשפיע על מאזן זה לטובת תהליכי הבנייה.

עומס מכני וצפיפות עצם

הקשר בין פעילות גופנית לצפיפות העצם מוסבר על ידי חוק וולף (Wolff's Law), הקובע כי עצם בריאה מסתגלת לעומסים המכניים המופעלים עליה. כאשר שריר מתכווץ או כאשר הגוף חווה אימפקט (כמו במגע של כף הרגל עם הקרקע), מופעלים על העצם כוחות פיזיים כגון דחיסה, מתיחה ופיתול.

עומס מכני זה מפעיל תאים מיוחדים הנקראים אוסטאוציטים (Osteocytes). תאים אלו מתפקדים כ"חיישני תנועה" ומזהים את הלחץ הפיזי המופעל על רקמת העצם. בתגובה לעומס, הם שולחים אותות ביוכימיים המגרים ומפעילים את האוסטאובלסטים (התאים בוני העצם) להשקיע מינרלים כמו סידן וזרחן באזורים שחוו את הלחץ. תהליך זה מגדיל את צפיפות המינרלים של העצם (BMD) ומחזק את המבנה הפנימי שלה. כדי שהגירוי יהיה יעיל, על הפעילות לכלול נשיאת משקל (כמו הליכה, ריצה, ריקוד) או אימוני התנגדות (משקולות, רצועות אלסטיות), שכן פעילויות ללא נשיאת משקל (כמו שחייה) אינן מייצרות עומס מכני מספק לבניית עצם.

השפעת הפעילות לאורך החיים

השפעתה של הפעילות הגופנית על השלד משתנה באופן משמעותי בהתאם לגיל ולשלב ההתפתחותי של האדם:

ילדות וגיל ההתבגרות:

זהו חלון ההזדמנויות הקריטי ביותר לבריאות השלד. במהלך תקופה זו, העצמות צומחות ומגיבות בעוצמה רבה לעומסים מכניים. פעילות גופנית עצימה ודינמית (כמו קפיצות, ריצות ומשחקי כדור) בגילאים אלו מסייעת להשגת מסת עצם מרבית (Peak Bone Mass) גבוהה יותר. ככל שמסת העצם המרבית שנאגרה עד שנות העשרים המאוחרות גבוהה יותר, כך קטן הסיכון לפיתוח אוסטאופורוזיס ושברים בגיל מבוגר.

בגרות (שנות ה-30 עד ה-50):

בשלב זה של החיים, תהליך צמיחת העצם מסתיים, ומטרת הפעילות הגופנית משתנה מבניית מסת עצם חדשה לשימור המסה הקיימת והאטת קצב האובדן הטבעי שלה. אימוני כוח קבועים ופעילות אירובית נושאת משקל מסייעים לקבע את המינרלים בעצם ולמנוע את שחיקתה המוקדמת.

הגיל המבוגר (גיל המעבר ואילך):

בגילאים מתקדמים, ובמיוחד אצל נשים לאחר הפסקת הווסת, חלה ירידה חדה בצפיפות העצם. בשלב זה, פעילות גופנית חיונית לא רק לצמצום קצב הידלדלות העצם, אלא גם למניעת נפילות. אימונים המתמקדים בשיווי משקל, קואורדינציה וחיזוק שרירי הליבה והרגליים משפרים את היציבות, ובכך מפחיתים ישירות את הסיכון לנפילות, שהן הגורם העיקרי לשברים אוסטאופורוטיים מסוכנים (כגון שבר בצוואר הירך).

איזו פעילות גופנית הכי מתאימה למניעת אוסטאופורוזיס?

הפעילות הגופנית המתאימה ביותר למניעת אוסטאופורוזיס (דלדול עצם), היא הפעילות שמייצרת את העומס המכני הגדול ביותר על השלד. עומס כזה מעודד את התאים בוני העצם (אוסטאובלסטים) לפעול וגורם לעיבוי צפיפות העצם. לא כל סוגי הספורט יוצרים את העומסים הנדרשים ולכן אינם יעילים באותה מידה לבניית עצם. הפעילות הגופנית המתאימה ביותר כוללת את השילוב האופטימלי הכולל אימוני התנגדות, פעילות נושאת משקל ואימוני שיווי משקל.

אימוני התנגדות וכוח (Resistance Training)

זהו סוג הפעילות היעיל ביותר לשיפור צפיפות המינרלים בעצם (BMD). כיווץ השריר מפעיל כוח משיכה על הגידים והעצמות, מה שממריץ בניית רקמת עצם חדשה. מחקרים מראים כי אימונים בעצימות גבוהה (מעל 70% מהיכולת המקסימלית – 1RM) מניבים תוצאות טובות משמעותית לעומת אימונים קלים. התרגילים המומלצים למשימה זאת כוללים סקוואטים, דדליפט, לחיצות רגליים ותרגילים המפעילים את צוואר הירך ועמוד השדרה.

פעילות אירובית נושאת משקל (Weight-Bearing Exercise)

פעילות אירובית שבה העצמות והשרירים עובדים כנגד כוח המשיכה עשויה לכלול:

• אימפקט גבוה (High-Impact): ריצה, קפיצה בחבל, ריקוד אינטנסיבי וטיפוס מדרגות. אלו נמצאו כיעילים ביותר לעידוד צפיפות עצם בקרב נשים לאחר גיל המעבר.
• אימפקט נמוך (Low-Impact): הליכה מהירה היא האופציה הנגישה ביותר, אם כי השפעתה על בניית עצם מתונה יותר מריצה או משקולות.

חשוב לציין: שחייה ורכיבה על אופניים, למרות יתרונותיהם לבריאות הלב, אינם נחשבים לאימונים בוני עצם משמעותיים כיוון שהם אינם נושאים משקל.

אימוני שיווי משקל ויציבה (Balance & Posture)

לאימוני שיווי משקל ויציבה אין תפקיד בבניית מסת עצם ומטרתם העיקרית היא מניעת נפילות. נפילות כידוע, הן הגורם הישיר לשברים אצל חולי אוסטאופורוזיס. אימונים מסוג זה מעלים את הביטחון בתנועה ומקטינים את הסיכון לשברים בפרק כף היד ובירך כתוצאה מנפילה. טאי-צ'י, יוגה ואימוני פרופריוספציה הם דוגמאות לפעילות גופנית המשפרת את שיווי המשקל והיציבה.

המלצות יישומיות:

ההמלצות של גופי המחקר הבין לאומיים כוללים:

• תדירות: לפחות 2-3 פעמים בשבוע של אימוני כוח, בשילוב פעילות אירובית נושאת משקל ברוב ימי השבוע.
• גיוון: השלד מגיב טוב יותר לעומסים חדשים ומגוונים מאשר לתנועה מונוטונית.
• התאמה אישית: לאנשים שכבר סובלים מאוסטאופורוזיס מומלץ להימנע מתנועות כיפוף חדות של עמוד השדרה או פיתולים חזקים.

מה הם היתרונות של אימוני כוח בהקשר של מסת העצם

לאימוני כוח יתרונות ייחודיים ומכריעים בבניית מסת עצם ושיפור איכות השלד, מעבר ליתרונותיהם בחיזוק השרירים. למעשה אימוני כוח הם הדרך האפקטיבית ביותר ליצור "רזרבות" של מסת עצם ולהאט את דלדולה הטבעי עם הגיל. המנגנונים המרכזיים והיתרונות המדעיים כוללים:

גירוי תאים בוני עצם (אוסטאובלסטים)

על פי חוק וולף (Wolff's Law), עצמות מסתגלות לעומסים המופעלים עליהן. אימוני כוח מייצרים מתח מכני דרך כיווץ השרירים, המושכים את הגידים והעצמות. לחץ זה מפעיל תהליך של מכנו-טרנסדוקציה, המתרגם את העומס הפיזי לאותות כימיים המעודדים את האוסטאובלסטים לייצר רקמת עצם חדשה וצפופה יותר.

שיפור צפיפות המינרלים בעצם (BMD) באזורי סיכון

אימוני התנגדות הוכחו כמשפרים את צפיפות העצם באופן נקודתי באזורים הרגישים ביותר לשברים, כגון עמוד השדרה המותני וצוואר הירך. מחקרים מראים כי אימונים בעצימות גבוהה (מעל 70%-85% מ-1RM) יעילים יותר משמעותית בשמירה על צפיפות העצם בקרב נשים לאחר גיל המעבר וגברים מבוגרים.

שיפור איכות וחוזק העצם (Bone Quality)

מעבר לצפיפות (BMD), אימוני כוח משפרים את המיקרו-ארכיטקטורה של העצם – מבנה השבכה הפנימי שלה. זה הופך את העצם לעמידה יותר בפני עומסים וזעזועים מכל הכיוונים, מה שמפחית את הסיכון לשברים גם אם הצפיפות אינה עולה בצורה דרסטית.

הגנה היקפית ומניעת נפילות

שרירים חזקים יותר מייצרים כוחות פנימיים גדולים יותר על העצמות, מה שממשיך את תהליך הבנייה גם בפעולות יומיומיות. אימוני כוח משפרים גם את הקואורדינציה ואת השליטה המוטורית, ובכך מפחיתים ישירות את הסיכון לנפילות. נפילות הן הגורם העיקרי לשברים אוסטאופורוטיים.

השפעה הורמונלית ותזונתית

אימוני כוח משפיעים על הפרשת הורמוני גדילה וטסטוסטרון, הממלאים תפקיד חיוני בתחזוקת העצם. בנוסף, הם עשויים לשפר את חילוף החומרים של גלוקוז בתאי העצם, מה שתומך בתהליכי בנייה תקינים.

היתרונות של אימונים אירובים בהקשר של מסת העצם

למרות שאימוני כוח נחשבים לעיתים קרובות ל"זהב הסטנדרטי" לבניית עצם, לאימונים אירוביים יתרונות משמעותיים וייחודיים לשמירה על מסת העצם ומניעת דלדולה, בתנאי שהם כוללים נשיאת משקל ואימפקט (זעזוע מבוקר). להלן היתרונות המרכזיים של אימונים אירוביים בהקשר של מסת העצם, כפי שעולה ממחקרים עדכניים לשנת 2025 ו-2026:

עידוד בניית עצם באמצעות עומס דינמי (Dynamic Loading)

פעילויות אירוביות נושאות משקל, כגון ריצה, הליכה מהירה, טיפוס מדרגות או ריקוד, יוצרות עומס מכני חוזר על השלד. זעזועים אלו (Impact) מפעילים את האוסטאוציטים (תאי העצם הרגישים ללחץ), אשר שולחים אותות לבניית רקמה חדשה ולחיזוק הקיים. מחקרים מ-2025 מראים כי אימון אירובי בעצימות בינונית-גבוהה תורם לשמירה על צפיפות המינרלים בעצם (BMD) בירך ובצוואר הירך.

שיפור אספקת הדם לרקמת העצם

פעילות אירובית משפרת את תפקוד כלי הדם ואת זרימת הדם לכלל רקמות הגוף, כולל השלד. זרימת דם מוגברת לעצמות מאפשרת הובלה יעילה יותר של חומרי הזנה (כגון סידן וויטמין D) וחמצן, החיוניים לתהליך המטבולי של בניית העצם (Bone Remodeling).

הפחתת דלקתיות סיסטמית

דלקת כרונית ברמה נמוכה (Low-grade inflammation), השכיחה עם ההזדקנות, מאיצה את פעילות האוסטאוקלסטים (תאים מפרקי עצם). אימון אירובי סדיר הוכח כמפחית סממני דלקת בגוף, ובכך הוא מגן בעקיפין על מסת העצם מפני פירוק מואץ.

ויסות הורמונלי התומך בשלד

פעילות אירובית מסייעת באיזון רמות האינסולין והורמונים נוספים המשפיעים על מטבוליזם העצם. בקרב נשים לאחר גיל המעבר, אירובי יכול לסייע במיתון הירידה בצפיפות העצם הנגרמת משינויים הורמונליים.

שיפור ה"קשיחות" של העצם (Fracture Resistance)

מעבר לצפיפות המינרלים, אימונים אירוביים המשלבים שינויי כיוון (כמו טניס או אירובי דאנס) משפרים את היכולת של העצם לעמוד בעומסים מזוויות שונות. יכולת זאת מפחיתה את הסיכון לשברים בעת נפילה.

מה מראים המחקרים על פעילות גופנית ואוסטאופורוזיס?

הספרות המדעית והקלינית העדכנית קובעת באופן חד-משמעי כי פעילות גופנית היא אחד הכלים הלא-תרופתיים היעילים ביותר לניהול ומניעת אוסטאופורוזיס. מחקרים אפידמיולוגיים וניסויים קליניים מבוקרים מדגישים כי השפעת האימון אינה מוגבלת רק לשינוי המבני הפיזי של השלד, אלא משפיעה באופן ישיר על הפחתת התחלואה הנגזרת מהמחלה.

השפעה על צפיפות העצם (BMD)

• אימוני התנגדות ואימפקט – מחקרים מראים כי אימוני כוח בעצימות גבוהה ואימונים הכוללים נשיאת משקל וקפיצות (אימפקט) הם היעילים ביותר לעלייה או לשימור צפיפות המינרלים בעצם.
• אפקט ממוקד – התגובה של העצם לעומס היא מקומית; מחקרי הדמיה מדגימים כי הרמת משקולות או תרגילי רגליים משפרים את צפיפות העצם באופן מובהק בצוואר הירך ובעמוד השדרה המותני – האזורים הרגישים ביותר לשברים.
• אימונים ללא נשיאת משקל  מחקרים משווים מוכיחים כי רכיבה על אופניים ושחייה, למרות יתרונותיהם למערכת לב-ריאה, אינם מובילים לשיפור בצפיפות העצם ואף עלולים לגרור ירידה קלה ב-BMD בקרב ספורטאי עילית בשל היעדר עומס מכני אנכי.

הפחתת הסיכון לשברים

• מניעה נפילה דרך יציבות – מחקרי מטא-אנליזה רחבי היקף מראים כי הקשר בין פעילות גופנית לירידה בשברים נובע בעיקר מהפחתת תדירות הנפילות. אימוני שיווי משקל, טאי צ'י וחיזוק שרירי הליבה מפחיתים את הסיכון לנפילה ב-20% עד 40%.
• עמידות מבנית – מעבר לצפיפות העצם היבשה, מחקרים מראים שפעילות גופנית משפרת את איכות העצם (Bone Quality) ואת הארכיטקטורה הפנימית שלה, מה שמאפשר לעצם לספוג אנרגיה בצורה טובה יותר בזמן נפילה מבלי להישבר.
• הפחתת שברי ירך – מעקב ארוך טווח אחר אוכלוסיות מבוגרות פעילות מראה על ירידה של כ-30% עד 50% בשיעור השברים בצוואר הירך בהשוואה לאנשים בעלי אורח חיים יושבני.

ההבדלים בין נשים, גברים ומבוגרים

• נשים בגיל המעבר (Postmenopausal) – זהו קהל היעד שנחקר הכי לעומק. בשל הירידה החדה באסטרוגן, נשים מאבדות מסת עצם במהירות. מחקרים קליניים (כמו מחקר ה-LIFTMOR המפורסם) הוכיחו כי אימוני התנגדות בעצימות גבוהה ותחת פיקוח בטוחים לחלוטין עבורן, ועוצרים את ההידרדרות ההורמונלית ואף הופכים את המגמה.
• גברים – אובדן העצם אצל גברים הוא איטי והדרגתי יותר, אך שברים בגיל מבוגר אצלם קטלניים יותר. מחקרים מראים כי גברים מגיבים היטב לאימוני כוח והיפרטרופיה גם בגילאים מתקדמים, וכי שמירה על מסת שריר גבוהה (מניעת סרקופניה) קשורה ישירות לשמירה על שלד חזק אצל גברים.
• קשישים ומבוגרים מגיל 75 ואילך  בקבוצת גיל זו, מטרת הפעילות משתנה מאימונים עצימים לבניית עצם לאימונים פונקציונליים מותאמים. המחקרים מדגישים שבגיל המבוגר מאוד, הדגש מועבר לשיפור מהירות התגובה, תחושת המצב במרחב (פרופריוספציה) וחיזוק מייצבי האגן, כדי למנוע את עצם המעידה.

פעילות גופנית למניעת אוסטאופורוזיס: המחקר בנושא

אחד המחקרים המרכזיים והמשפיעים ביותר בתחום בניית מסת עצם באמצעות פעילות גופנית, שתוצאות המעקב ארוך הטווח שלו פורסמו ונדונו בהרחבה בשנים 2024-2025, הוא מחקר ה-LIFTMOR (Lifting Intervention For Training Muscle and Osteoporosis Rehabilitation).

פירוט המחקר: LIFTMOR Trial

המחקר בדק את היעילות של אימון התנגדות ואימפקט בעצימות גבוהה (HiRIT) לעומת אימונים בעצימות נמוכה בקרב נשים לאחר גיל המעבר עם צפיפות עצם נמוכה (אוסטאופניה או אוסטאופורוזיס).

מאפייני ההתערבות (הפרוטוקול):

המשתתפות ביצעו אימון קצר (כ-30 דקות) פעמיים בשבוע, שכלל שלושה תרגילי בסיס בלבד:

• דדליפט (Deadlift)
• סקוואט עם מוט (Back Squat)
• לחיצת כתפיים (Overhead Press)

התרגילים בוצעו בעצימות גבוהה מאוד (80%-85% מ-1RM) ב-5 סטים של 5 חזרות. בנוסף שולבו קפיצות עם נחיתה מבוקרת (Jumping chin-ups) ליצירת אימפקט.

ממצאים מרכזיים (עדכוני 2024-2025):

• עלייה משמעותית בצפיפות העצם (BMD): קבוצת האימון העצים הציגה עליה ממוצעת של 2.9% בעמוד השדרה המותני ועליה משמעותית בצוואר הירך, בעוד שקבוצת הביקורת איבדה מסת עצם.
• שיפור במבנה העצם: המחקר הראה שיפור בגיאומטריה של העצם ובעובי הקליפה שלה (Cortical thickness), מה שהופך אותה לעמידה יותר לשברים.
• בטיחות: למרות העצימות הגבוהה, לא נרשמו פציעות משמעותיות תחת פיקוח מקצועי, מה ששינה את התפיסה שאימון כבד מסוכן לחולי אוסטאופורוזיס.
• אפקט מתמשך: מחקרי המשך שפורסמו לאחרונה הראו כי המשתתפות שהתמידו באימון שמרו על ההישגים לאורך שנים, בעוד שאלו שהפסיקו חוו ירידה הדרגתית, מה שמדגיש את הצורך בהמשכיות.

האם פעילות גופנית יכולה למנוע אוסטאופורוזיס?: סיכום

פעילות גופנית היא נדבך קריטי בבניית מסת עצם ובמניעת אוסטאופורוזיס, שכן העצם היא רקמה חיה המגיבה לעומסים מכניים על ידי התחזקות (חוק וולף). הקונצנזוס המחקרי הנוכחי מדגיש כי השילוב היעיל ביותר כולל אימוני התנגדות בעצימות גבוהה, פעילות אירובית נושאת משקל ואימוני שיווי משקל. סוגי הפעילות המומלצים כוללים אימוני התנגדות בעצימות גבוהה כגון סקוואט ודדליפט פעילות אירובית עם אימפקט כגון ריצה וקפיצה בחבל. מומלץ גם לערוך אימוני שיווי משקל ופרופריוספציה וזאת כדי למנוע נפילות, שהן הגורם העיקרי לשברים אוסטאופורוטיים.

References:

Cheng Y, Yi Y, Bo S, Mao J and Ma J (2025) Optimization of high-intensity resistance exercise protocols for improving bone mineral density in the elderly without chronic diseases: a systematic review and network meta-analysis. Front. Physiol. 16:1589200.

Karl Karlsson M, Erik Rosengren B. Physical activity as a strategy to reduce the risk of osteoporosis and fragility fractures. Int J Endocrinol Metab. 2012 Summer;10(3):527-36.

Zheng B, Chen J, Li Y. Recent advances in the mechanisms and rehabilitation strategies of exercise interventions for osteoporosis in older adult women. Front Physiol. 2025 Sep 24;16:1631817.

Hejazi K, Rahimi GRM, Hofmeister M. Impact of exercise modalities on bone health: a meta-analysis of aerobic, resistance, and combined training on bone mineral density in postmenopausal women. Arch Osteoporos. 2025 Jul 27;20(1):105. doi: 10.1007/s11657-025-01594-5. PMID: 40715912.

Channaoui M, Kwon M, Jo E, Lemez S. Examining how resistance training affects bone strength in older adults with rheumatic diseases: a systematic review. BMC Rheumatol. 2025 Jul 1;9(1):78. doi: 10.1186/s41927-025-00531-w. PMID: 40598647; PMCID: PMC12219766.

Watson S, Weeks B, Weis L, Harding A, Horan S, Beck B. High-Intensity Resistance and Impact Training Improves Bone Mineral Density and Physical Function in Postmenopausal Women With Osteopenia and Osteoporosis: The LIFTMOR Randomized Controlled Trial. J Bone Miner Res. 2019 Mar;34(3):572.

World Health Organization (2025). New collaboration targets better bone health and ageing.

Cheng TY, Wu WT, Peng CH, Liu KL, Yao TK, Yu TC, Chen IH, Yeh KT. Effect of aerobic exercise on bone health in postmenopausal women with obesity: Balancing benefits with caloric restriction and resistance exercise. Tzu Chi Med J. 2024 Jul 3;36(4):377-386.

Cheng TY, Wu WT, Peng CH, Liu KL, Yao TK, Yu TC, Chen IH, Yeh KT. Effect of aerobic exercise on bone health in postmenopausal women with obesity: Balancing benefits with caloric restriction and resistance exercise. Tzu Chi Med J. 2024 Jul 3;36(4):377-386.