מוות פתאומי אצל ספורטאים: עד כמה התופעה שכיחה?

מוות פתאומי אצל ספורטאים: עד כמה התופעה שכיחה? מוות פתאומי אצל ספורטאים הוא אחד האירועים המצמררים והטראומטיים ביותר בעולם הספורט והרפואה. המראה של אתלט צעיר, הנמצא בשיא כושרו הגופני ומייצג את סמל הבריאות והחיוניות, הקורס לפתע במרכז המגרש או המסלול ללא כל התרעה מוקדמת, מעורר מיד תחושות קשות של הלם, חוסר אונים וחרדה עמוקה בקרב הציבור הרחב והקהילה המדעית כאחד. אירועים טרגיים אלו, הזוכים לעיתים קרובות לסיקור תקשורתי נרחב וחובק עולם, מעלים באופן מיידי שאלות נוקבות לגבי המחיר הבריאותי של ספורט עצים ומציבים סימן שאלה גדול סביב יעילותם של מנגנוני הסינון והבדיקות הרפואיות הקיימים כיום.

למרות התהודה הציבורית העצומה והתחושה שמדובר בתופעה שהולכת ומתרחבת, המחקרים האפידמיולוגיים מציגים תמונת מצב מורכבת ומדויקת בהרבה. המדע מוכיח כי מדובר באירוע נדיר ביותר מבחינה סטטיסטית, אשר לרוב אינו נגרם מעצם הפעילות הגופנית עצמה, אלא מחשיפתם של פגמים לבביים מולדים או מחלות גנטיות סמויות שלא אובחנו בזמן. מאמר זה יסקור את הנתונים המדעיים העדכניים לגבי שכיחות התופעה, יבחן את הגורמים הרפואיים המרכזיים המובילים לכשל לבבי קטלני במגרש, ויסביר כיצד ניתן לשפר את מערכי המניעה והאבחון המוקדם כדי להגן על חייהם של העוסקים בספורט.

מוות פתאומי אצל ספורטאים: עד כמה התופעה שכיחה? – רקע

מוות פתאומי במהלך פעילות ספורטיבית הוא אירוע דרמטי שמושך תשומת לב ציבורית רבה, במיוחד כאשר הוא מתרחש אצל ספורטאי צעיר, מאומן ולכאורה בריא. המראה של אדם בכושר גבוה שמתמוטט במהלך משחק, מרוץ או אימון יוצר באופן טבעי את הרושם שמאמץ גופני אינטנסיבי מסוכן ללב. בפועל, התמונה המחקרית שונה: פעילות גופנית סדירה מפחיתה בטווח הארוך תחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם, ואילו מוות לבבי פתאומי בספורט הוא אירוע נדיר. כאשר הוא מתרחש, הספורט משמש בדרך כלל כטריגר לאירוע אצל אדם בעל מחלת לב, נטייה חשמלית או גורם סיכון שלא היה ידוע קודם לכן, ולא כגורם היחיד למחלה (Han et al., 2023; Dores et al., 2024).

הערכת השכיחות אינה פשוטה. מחקרים שונים משתמשים בהגדרות שונות ל"ספורטאי", חלקם כוללים רק מקרי מוות ואחרים גם דום לב שממנו האדם ניצל. שיטות איתור המקרים שונות גם הן – מרישומי אוכלוסייה ואוטופסיות ועד דיווחי תקשורת. לכן אין מספר יחיד שמתאים לכל גיל, מין או ענף ספורט. בסקירות עדכניות מקובל להעריך שמוות לבבי פתאומי אצל ספורטאים צעירים מתרחש בסדר גודל של כ־1 – 3 מקרים ל־100,000 שנות־ספורטאי, אך באוכלוסיות מסוימות נמדדו שיעורים נמוכים או גבוהים יותר (Han et al., 2023; Dores et al., 2024).

המסר החשוב הוא כפול: מדובר באירוע נדיר, אך בגלל חומרתו יש חשיבות רבה לסקר רפואי מתאים, זיהוי תסמיני אזהרה, תוכנית חירום, הכשרת אנשים בהחייאה וזמינות של דפיברילטור אוטומטי. כאשר דום לב אכן מתרחש, דקות ספורות יכולות להיות ההבדל בין מוות לבין התאוששות מלאה (Drezner et al., 2013; Bohm et al., 2023).

מהו מוות פתאומי אצל ספורטאים?

המונח "מוות פתאומי בספורט" משמש לעיתים באופן רחב, אך מבחינה רפואית חשוב להבחין בין מספר מושגים. Sudden Cardiac Arrest, או דום לב פתאומי, מתאר הפסקה פתאומית של פעילות מכנית יעילה של הלב. האדם מאבד הכרה, אינו מגיב ואינו נושם בצורה תקינה. אם פעולות החייאה ודפיברילציה מצליחות להחזיר מחזור דם, האדם יכול לשרוד.

מוות לבבי פתאומי (Sudden Cardiac Death) הוא התוצאה הקטלנית של אירוע לבבי פתאומי. כלומר, לא כל דום לב הופך למוות לבבי פתאומי. ההבחנה חשובה גם במחקר: מחקר שכולל אנשים שניצלו מדום לב יפיק שיעור אירועים גבוה יותר ממחקר שסופר רק מקרי מוות.

נהוג להגדיר מוות לבבי פתאומי כאירוע בלתי צפוי שמקורו בלב ומתרחש תוך זמן קצר מתחילת השינוי הקליני, לעיתים בתוך שעה אצל אירוע שנצפה. בספורט, המחקרים עשויים לכלול אירועים שהתרחשו במהלך פעילות או זמן קצר לאחריה (Han et al., 2023).

לא כל מוות פתאומי בספורט הוא מוות לבבי

למרות שרוב הדיון הציבורי מתמקד בלב, ספורטאים יכולים למות באופן פתאומי גם מסיבות אחרות. מכת חום במאמץ, הפרעות קשות במאזן המלחים, טראומה משמעותית, התקף אסתמה חמור, תגובה אנפילקטית ומצבים נוספים יכולים להוביל להתמוטטות ולמוות.

בספורטאים מסוימים קיימים גם מצבים מיוחדים כגון התחרמשות תאי דם במאמץ (Exertional Sickling) הקשור למחלת תאי חרמש או לתכונה גנטית מסוימת, בעיקר כאשר קיימים מאמץ קיצוני, חום, התייבשות וגורמים נוספים.

המספרים המוצגים בדרך כלל במחקרים על מוות פתאומי של אתלטים (Sudden Death in Athletes) אינם כוללים תמיד את כל המצבים האלה. לכן כשמדברים על שכיחות של 1 – 3 ל־100,000 שנות־ספורטאי, הכוונה בדרך כלל למוות לבבי פתאומי ולא לכל סוג אפשרי של מוות במהלך ספורט.

עד כמה מוות לבבי פתאומי אצל ספורטאים באמת שכיח?

הסקירות העדכניות ביותר מציגות טווח רחב יחסית, בעיקר בגלל הבדלים באוכלוסיות ובשיטות המחקר. Dores ועמיתיו הציעו שטווח שנתי מקובל אצל ספורטאים הוא בערך 1 – 3 מקרים ל־100,000 שנות־ספורטאי, אך מדגישים שאין מספר אוניברסלי (Dores et al., 2024).

במחקר על ספורטאי NCAA בארצות הברית נמצא שיעור של בערך מקרה אחד לכל 43,770 שנות־ספורטאי – מעט יותר משני מקרים ל־100,000 (Harmon et al., 2011). מחקר מאוחר יותר של אותה אוכלוסייה הראה שהסיכון משתנה משמעותית לפי מין וענף ספורט (Harmon et al., 2015).

לעומת זאת, מחקר על ספורטאי תיכון במינסוטה מצא שיעור נמוך בהרבה, סביב 0.24 מקרים ל־100,000 שנות־ספורטאי. במחקר בריטי על שחקני כדורגל מתבגרים שעברו סקר לבבי, השיעור שנמדד לאורך תקופת המעקב היה 6.8 ל־100,000 שנות־ספורטאי (Malhotra et al., 2018).

השוואת שיעורי מוות ודום לב במחקרים מרכזיים

זכרו:

חשוב לא להשוות את המספרים כאילו מדובר באותה אוכלוסייה. "שנות־ספורטאי" אינן זהות ל"שנות־אוכלוסייה", וספורטאי תחרותי בן 20 אינו דומה לרץ חובב בן 45 מבחינת הסיכון הבסיסי.

למה המחקרים נותנים מספרים כל כך שונים?

הפערים אינם בהכרח סתירה. כדי לחשב שכיחות מדויקת צריך לדעת גם כמה אירועים קרו – המונה – וגם כמה אנשים באמת היו חשופים לספורט במשך אותה תקופה – המכנה. מחקרים המבוססים על דיווחי עיתונות עלולים לפספס מקרים. מחקרים הנשענים על אוטופסיה יכולים להיות מדויקים יותר לגבי סיבת המוות אך לא תמיד יודעים מה היה מספר הספורטאים באוכלוסייה. בנוסף, חלק מהמחקרים סופרים רק ספורטאים תחרותיים בעוד שאחרים כוללים גם רצים, רוכבים ומתאמנים חובבים.

גם ההגדרה של "מוות הקשור לספורט" משתנה. האם כוללים אירוע שהתרחש בזמן האימון בלבד? גם שעה לאחריו? ומה לגבי אדם שהתמוטט במגרש אך שרד לאחר AED? כל החלטה כזו משנה את המספר הסופי (Han et al., 2023; Dores et al., 2024).

האם ספורט עצמו מסוכן ללב?

ברמת האוכלוסייה, התשובה היא לא. פעילות גופנית סדירה מפחיתה את הסיכון למחלות לב, שבץ, סוכרת, השמנה ותמותה מוקדמת. היתרונות הבריאותיים של פעילות סדירה גדולים בהרבה מהסיכון הנדיר לאירוע לבבי בזמן אימון.

עם זאת, קיים "פרדוקס המאמץ": מאמץ אינטנסיבי מעלה זמנית את הדרישה מהלב, את רמות האדרנלין, קצב הלב ולחץ הדם. אצל אדם עם מצע חשמלי או מבני מסוכן, תנאים אלה יכולים לעורר הפרעת קצב קטלנית. בספורטאי בריא ללא מחלה משמעותית, אותה תגובה היא חלק נורמלי מהאימון (Bohm et al., 2023). לכן המטרה אינה להרתיע אנשים מפעילות גופנית, אלא לזהות את המיעוט שבו קיימת מחלת לב שמצריכה התאמה או בירור.

גיל משנה מאוד את הסיבות למוות פתאומי

ההבחנה המקובלת היא בין ספורטאים צעירים – לרוב מתחת לגיל 35 – לבין ספורטאים בגיל הביניים ומעלה. אצל צעירים, הסיבות האפשריות כוללות קרדיומיופתיות תורשתיות, הפרעות במערכת החשמלית של הלב, מומים בעורקים הכליליים, דלקת שריר הלב ומספר מחלות נדירות אחרות.

אצל ספורטאים מעל גיל 35, מחלת לב כלילית טרשתית הופכת לגורם המרכזי. אדם יכול להרגיש בכושר מצוין ועדיין לשאת טרשת בעורקים הכליליים, במיוחד אם קיימים יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה, סוכרת, עישון או היסטוריה משפחתית (Han et al., 2023; Dores et al., 2024).

החלוקה לפי גיל אינה מוחלטת. Bohm ועמיתיו מצאו שמחלת עורקים כליליים הייתה גם הסיבה השכיחה ביותר בקבוצת צעירים בני 18 – 35 שעברו דום לב במהלך פעילות ספורטיבית, דבר שמדגיש שלא ניתן לשלול מחלה כלילית רק על סמך גיל צעיר (Bohm et al., 2023).

הסיבות העיקריות למוות לבבי פתאומי בספורט

קרדיומיופתיה היפרטרופית ומוות פתאומי

קרדיומיופתיה היפרטרופית (Hypertrophic Cardiomyopathy, או HCM), היא מחלה שבה שריר הלב מעובה מעבר למצופה ללא הסבר כמו יתר לחץ דם בלבד. בחלק מהאנשים היא תורשתית ונובעת ממוטציות בחלבוני השריר. HCM הייתה במשך שנים אחת האבחנות המזוהות ביותר עם מוות פתאומי בספורטאים צעירים. היא יכולה להיות שקטה לחלוטין או לגרום לקוצר נשימה, כאב בחזה, דפיקות לב או עילפון.

חשוב שלא לבלבל HCM עם "לב של ספורטאי". אימוני סבולת וכוח יכולים לגרום לשינויים פיזיולוגיים במבנה הלב שאינם מחלה. ההבחנה בין הסתגלות תקינה לפתולוגיה דורשת לעיתים ECG, אקו לב, MRI לבבי והערכה של קרדיולוג ספורט.

ההנחיות המודרניות אינן אוסרות באופן אוטומטי כל פעילות אצל כל אדם עם HCM. ההחלטה נעשית לפי פרופיל הסיכון, היסטוריה של הפרעות קצב, תסמינים ונתונים נוספים (Pelliccia et al., 2021).

קרדיומיופתיה אריתמוגנית (או מחלת שריר לב מחוללת הפרעות קצב)

קרדיומיופתיה אריתמוגנית (Arrhythmogenic Cardiomyopathy) היא קבוצה של מחלות שבהן רקמת שריר הלב, במיוחד בחדר הימני ולעיתים גם השמאלי, יכולה לעבור שינוי שיוצר מצע להפרעות קצב חדריות.

במחלה זו קיימת חשיבות מיוחדת לעומס אימונים. אצל נשאים מסוימים של מוטציות הקשורות למחלה, אימוני סבולת בעצימות גבוהה עלולים להיות קשורים להתקדמות הביטוי הקליני ולסיכון מוגבר להפרעות קצב. אצל ספורטאי עם אבחנה או חשד לקרדיומיופתיה אריתמוגנית (או מחלת שריר לב מחוללת הפרעות קצב), החלטות לגבי המשך ספורט תחרותי צריכות להתקבל עם קרדיולוג המתמחה בתחום, ולא על בסיס תחושה שהאדם "מרגיש טוב".

הפרעות חשמליות – מחלות תעלות יוניות (Channelopathies)

בחלק מהאנשים מבנה הלב נראה תקין לחלוטין, אך קיימת הפרעה בתעלות היונים שקובעות כיצד החשמל עובר בתאי הלב. Long QT Syndrome, Brugada Syndrome ו־Catecholaminergic Polymorphic Ventricular Tachycardia הן דוגמאות. הפרעות כאלה יכולות לגרום להפרעות קצב מסכנות חיים בתנאים מסוימים. CPVT, לדוגמה, יכולה להתבטא דווקא במהלך מאמץ או מתח רגשי בגלל העלייה באדרנלין. ספורטאי עם אירועי עילפון במאמץ, במיוחד כאשר קיימת היסטוריה משפחתית של מוות פתאומי, אינו צריך לקבל הסבר של "לחץ" או "התייבשות" ללא בירור.

מומים מולדים בעורקים הכליליים

במקרים נדירים, עורק כלילי יכול לצאת ממיקום לא רגיל או לעבור במסלול שהופך אותו לפגיע יותר ללחץ בזמן מאמץ. חלק מהמומים האלה אינם גורמים לתסמינים בחיי היומיום. ספורטאי יכול לעבור שנים של פעילות ללא אירוע, ולכן לעיתים מוות פתאומי הוא הביטוי הראשון. מצד שני, חלק מהאנשים מדווחים קודם לכן על כאב בחזה, עילפון או קוצר נשימה במאמץ. כאשר קיימת תמונה חשודה, בדיקות כמו אקו לב, CT של העורקים הכליליים או MRI יכולות לסייע, בהתאם להחלטת הקרדיולוג.

דלקת שריר הלב – מיוקרדיטיס

מיוקרדיטיס היא דלקת של שריר הלב, לעיתים בעקבות זיהום ויראלי. היא יכולה להיות קלה מאוד, אך במקרים אחרים לגרום להפרעות קצב, ירידה בתפקוד הלב ואף מוות פתאומי. אחת הסיבות לכך שספורט בזמן דלקת פעילה מדאיג היא שמאמץ אינטנסיבי מגביר את הדרישות מהלב בתקופה שבה רקמת השריר פגיעה. ספורטאי שמפתח לאחר מחלה כאב בחזה, דפיקות לב, קוצר נשימה שאינו רגיל לו או ירידה משמעותית ובלתי מוסברת ביכולת צריך לעבור הערכה רפואית לפני חזרה לאימון אינטנסיבי (Halle et al., 2020). אבחנה של מיוקרדיטיס יכולה לדרוש ECG, בדיקות דם, אקו ולעיתים MRI לבבי. חזרה לספורט נעשית רק לאחר התאוששות והערכת סיכון.

מחלת עורקים כליליים אצל ספורטאים בגיל הביניים

אצל רצים, רוכבים וספורטאים מעל גיל 35, הסיבה המרכזית לדום לב במהלך ספורט היא לעיתים קרובות מחלת עורקים כליליים. העובדה שאדם מסוגל לרוץ מרתון אינה הופכת אותו לחסין מטרשת. כושר גופני גבוה מפחית סיכון, אך אינו מבטל גנטיקה, לחץ דם, כולסטרול, סוכרת או היסטוריית עישון. לכן מניעה בספורטאי בן 50 שונה מסקר של כדורגלן בן 17. בגיל הביניים יש לתת תשומת לב לגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים הרגילים, לצד תסמינים במאמץ. כאב או לחץ בחזה במהלך ריצה, קוצר נשימה לא מוסבר או ירידה פתאומית בכושר אינם "סתם גיל" עד שהוכח אחרת.

Commotio Cordis – דום לב בעקבות מכה בחזה

Commotio Cordis הוא מצב נדיר שבו מכה קהה בחזה מתרחשת בדיוק בשלב פגיע מאוד של המחזור החשמלי של הלב וגורמת לפרפור חדרים (Ventricular Fibrillation). האירוע מוכר בעיקר בספורט שבו כדור או חפץ קשיח יכולים לפגוע בחזה – למשל בייסבול, לקרוס והוקי – והוא שכיח יותר אצל צעירים. האדם אינו חייב לסבול ממחלת לב קודמת. זהו אחד החריגים שבהם אירוע חיצוני עצמו יכול לגרום להפרעת הקצב.

הגורם המשמעותי ביותר לשיפור הישרדות הוא זיהוי מהיר, החייאה ודפיברילציה. מחקרים מראים שהישרדות מ־Commotio Cordis השתפרה משמעותית ככל שהמודעות והזמינות של AED עלו (Okorare et al., 2023).

מי נמצא בסיכון גבוה יותר?

הסיכון אינו אחיד. גברים מהווים את הרוב הגדול של מקרי דום הלב הקשורים לספורט במחקרים שונים. במחקר האירופי־גרמני של Bohm ועמיתיו, יותר מ־95% מהמקרים בגילאי 18 – 35 התרחשו בגברים (Bohm et al., 2023).

ב־NCAA נמצאו הבדלים בין ענפים וקבוצות ספורט שונות. במיוחד נצפה שיעור גבוה יחסית אצל שחקני כדורסל גברים, ובחלק מהמחקרים גם אצל ספורטאים שחורים. המספרים האבסולוטיים עדיין קטנים, ויש להיזהר מהסקת מסקנות ביולוגיות פשטניות; המבנה הדמוגרפי, סוגי המחלות, הענף, רמת האימון ושיטות איסוף הנתונים משפיעים על התמונה (Harmon et al., 2015). גם הגיל משנה מאוד את הסיכון. בסקירות, ספורטאים מעל 35 מציגים שיעור גבוה יותר של מוות לבבי הקשור לספורט בהשוואה לצעירים, בעיקר עקב מחלה כלילית (Han et al., 2023).

האם יש תסמיני אזהרה לפני מוות פתאומי?

לפעמים כן – אך לא תמיד. זו אחת הסיבות שהנושא מורכב. במחקר של Bohm ועמיתיו תועדו תסמינים קרדיו־נשימתיים שקדמו לאירוע בכ־22% מהמקרים. עילפון או כמעט־עילפון וכאב אופייני בחזה היו בין התסמינים שדווחו (Bohm et al., 2023).

כלומר, אצל חלק מהאנשים קיימת הזדמנות להתערב לפני האירוע. מצד שני, רוב המשתתפים באותו מחקר לא דיווחו על סימן מקדים ידוע, ולכן היעדר תסמינים אינו מבטיח שהסיכון אפס.

תסמינים שדורשים בירור אצל ספורטאי

עילפון בזמן אימון הוא לא "סתם התייבשות"

התייבשות, חום וירידה בלחץ הדם אכן יכולים לגרום לחולשה ולעילפון. אבל עילפון שמתרחש בזמן מאמץ אינטנסיבי הוא סימן שמצריך בירור לבבי עד שהוכח אחרת. עילפון שמתרחש לאחר עצירה פתאומית בתום מרוץ יכול להיות פחות מדאיג במקרים מסוימים, משום שהרחבת כלי הדם ברגליים והפסקת פעולת משאבת השרירים יכולות להוריד לחץ דם. עדיין יש להתייחס להיסטוריה, גיל, סימפטומים והקשר. כאשר ספורטאי מתאר אובדן הכרה באמצע ספרינט, משחק או עלייה באופניים, אין הצדקה להחזיר אותו לאימון רק משום שהתעורר ומרגיש טוב.

האם בדיקות סקר יכולות למנוע את כל מקרי המוות?

לא. זו נקודה חשובה מאוד. סקר רפואי יכול לזהות חלק מהאנשים בסיכון, אך אינו יכול להבטיח שאירוע לא יתרחש. המודלים השונים לסקר לפני השתתפות בספורט הם נושא למחלוקת בינלאומית. בארצות הברית מושם באופן מסורתי דגש גדול על היסטוריה אישית ומשפחתית ובדיקה גופנית, בעוד שבמדינות אירופיות רבות ECG במנוחה הוא חלק מרכזי מהסקר (Dores et al., 2024).

ECG יכול לזהות הפרעות חשמליות וחלק מהקרדיומיופתיות שאינן מתגלות בשיחה או בבדיקה גופנית בלבד. מצד שני, לליבו של ספורטאי קיימים שינויים תקינים הנובעים מאימון, ולכן פירוש ECG דורש ניסיון בקרדיולוגיית ספורט כדי להימנע מבדיקות המשך מיותרות.

מה כולל סקר לבבי לפני השתתפות בספורט?

סקר בסיסי עשוי לכלול שאלות על כאב בחזה, עילפון, דפיקות לב, קוצר נשימה חריג, היסטוריה של מחלת לב והיסטוריה משפחתית של מוות פתאומי או מחלה תורשתית. בבדיקה גופנית ניתן להעריך לחץ דם, דופק וממצאים לבביים לפי הצורך.

במערכות שבהן ECG נכלל בסקר, הוא מתפרש לפי קריטריונים ייעודיים לספורטאים. אם עולה חשד, אפשר להמשיך לאקו לב, מבחן מאמץ, ניטור קצב, MRI לבבי, CT כלילי או בדיקות גנטיות, בהתאם למצב. הגישה אינה לבצע "כל בדיקה לכל ספורטאי". מטרת הסקר היא לזהות מי זקוק לשלב הבא (Dores et al., 2024).

מה למדנו מסקר של אלפי כדורגלנים צעירים?

Malhotra ועמיתיו עקבו אחרי יותר מ־11,000 שחקני כדורגל מתבגרים שעברו סקר שכלל שאלון, בדיקה ו־ECG. אצל חלק קטן זוהו מחלות לב הקשורות בסיכון למוות פתאומי, אך במהלך שנות המעקב התרחשו גם מקרי מוות אצל שחקנים שמחלתם לא זוהתה בסקר (Malhotra et al., 2018).

המחקר מדגים את שני הצדדים של הסקר: ניתן לזהות מצבים חשובים לפני אירוע, אך גם תוכנית מתקדמת אינה יכולה לזהות כל מחלה. לכן מניעה אינה מסתיימת בבדיקת "כשירות לספורט". היא חייבת לכלול גם הקשבה לתסמינים חדשים ותוכנית תגובה למקרה של דום לב.

ECG – כן או לא?

המחלוקת סביב ECG אינה על השאלה אם הוא מסוגל לזהות מחלות – הוא בהחלט יכול – אלא על הדרך ליישם אותו באוכלוסיות גדולות. היתרונות הם רגישות גבוהה יותר לזיהוי חלק מהקרדיומיופתיות ומחלות התעלות היוניות. החסרונות כוללים ממצאים חיוביים כוזבים, צורך בכוח אדם מיומן, בדיקות המשך ועלות.

קריטריונים מודרניים לפענוח ECG בספורטאים הפחיתו משמעותית את שיעור הממצאים הכוזבים לעומת הגישות הישנות. עדיין אין קונצנזוס עולמי על תוכנית אחת המתאימה לכל מדינה ולכל רמת ספורט (Dores et al., 2024).

סקר לבבי אינו תחליף ל־AED

אפילו אם כל הספורטאים עוברים בדיקות קפדניות, אירועים בלתי צפויים עדיין יתרחשו. לכן המערכת צריכה להיות מוכנה לשלב שבו המניעה הראשונית נכשלה. הנתונים בנושא AED הם מהחזקים והמעשיים ביותר בתחום. במחקר של Drezner ועמיתיו על דום לב בבתי ספר בארצות הברית עם תוכניות AED, ההישרדות הכוללת הייתה גבוהה במיוחד; בקרב תלמידים־ספורטאים ומבוגרים שהתאמנו בזמן האירוע היא הגיעה לכ־89% (Drezner et al., 2013).

במחקר של Bohm ועמיתיו, שימוש ציבורי ב־AED לפני הגעת צוותי החירום היה המשתנה החזק ביותר שנקשר להישרדות. מבין אנשים שקיבלו גם החייאה מיידית וגם AED מוקדם, יותר מ־90% שרדו עד שחרור מבית החולים (Bohm et al., 2023).

למה דפיברילטור כל כך חשוב?

במקרים רבים של דום לב פתאומי אצל ספורטאים, קצב הלב הראשוני הוא פרפור חדרים או הפרעת קצב אחרת שניתנת לטיפול באמצעות שוק חשמלי. החייאה שומרת באופן חלקי על זרימת הדם למוח וללב, אך היא אינה תמיד מתקנת את קצב הלב. AED מנתח את הקצב ומאפשר לתת שוק אם הוא נדרש.

כל דקה של עיכוב בדפיברילציה מפחיתה את הסיכוי לתוצאה טובה. במגרש ספורט, שבו האירוע בדרך כלל נצפה על ידי אחרים, קיימת הזדמנות ייחודית להגיב בתוך דקות. לכן זמינות AED, מיקום ידוע, תחזוקה שוטפת והכשרת אנשי הצוות חשובים יותר ממכשיר שקיים בבניין אך נעול בחדר מרוחק.

מה צריך לעשות כאשר ספורטאי מתמוטט?

ספורטאי שמתמוטט פתאום, אינו מגיב ואינו נושם בצורה תקינה צריך להיחשב כמי שסובל מדום לב עד שיוכח אחרת. יש להזעיק מיד שירותי חירום, להתחיל החייאה ולהביא AED במהירות האפשרית. אין להמתין מספר דקות כדי לראות אם הוא "יתאושש", ואין להניח שמדובר בהתייבשות או בפרכוס בלבד.

לעיתים בדום לב מופיעות נשימות Agonal (נשימות גסיסה) או תנועות דמויות פרכוס בתחילת האירוע. הן יכולות להטעות אנשים ולגרום לעיכוב בהחייאה. בסביבת ספורט מאורגנת רצוי שתהיה תוכנית תוכנית חירום ברורה לביצוע: מי מתקשר, מי מביא את ה־AED, מי מתחיל CPR ואיך מכוונים את האמבולנס למגרש.

האם סוג הספורט משפיע על הסיכון?

המספר האבסולוטי של אירועים בענף מושפע קודם כל מכמות האנשים המשתתפים בו. באירופה, כדורגל מופיע פעמים רבות כענף שבו מתועדים הכי הרבה אירועים, בין היתר משום שהוא ענף הספורט הנפוץ ביותר.

בארצות הברית נמצאו שיעורים גבוהים יחסית בכדורסל גברים באוכלוסיות מסוימות של NCAA (Harmon et al., 2015). במחקר של Bohm ועמיתיו, כדורגל וריצה היו הפעילויות השכיחות ביותר בזמן דום הלב, אך רוב האירועים התרחשו אצל משתתפים חובבים ולא אצל ספורטאי עילית (Bohm et al., 2023). לכן אסור להסיק שכדורגל או ריצה "גורמים" למוות פתאומי. הנתונים משקפים גם את הפופולריות של הפעילות ואת מאפייני האוכלוסייה המשתתפת.

ספורטאי חובב אינו בהכרח בסיכון נמוך יותר

התקשורת מתמקדת בספורטאי מקצועי שמתמוטט מול אלפי צופים, אך מבחינה מספרית חלק גדול מהאירועים מתרחשים דווקא בפעילות חובבנית. במחקר של Bohm ועמיתיו בקרב בני 18 – 35, יותר מ־90% ממקרי דום הלב הקשור לספורט התרחשו אצל משתתפים חובבים ולא אצל ספורטאי עילית (Bohm et al., 2023).

אחת הסיבות היא פשוט שיש הרבה יותר ספורטאים חובבים. בנוסף, ספורטאי מקצועי עשוי לעבור בדיקות רפואיות סדירות יותר. רץ חובב בן 48 עם יתר לחץ דם וכולסטרול גבוה אינו בהכרח בסיכון נמוך מכדורגלן מקצועי בן 22 רק משום שהוא מתאמן פחות.

מוות פתאומי והיסטוריה משפחתית

היסטוריה משפחתית יכולה להיות הרמז היחיד למחלת לב תורשתית. חשוב במיוחד לברר מוות פתאומי או בלתי מוסבר בגיל צעיר, מקרי טביעה בלתי מוסברים, תאונות רכב חד־צדדיות שאולי נבעו מאובדן הכרה, או בני משפחה עם קרדיומיופתיה או הפרעות קצב.

אין צורך להיבהל מכל התקף לב של בן משפחה בגיל 80. המשמעות הקלינית שונה כאשר קרוב משפחה מדרגה ראשונה מת באופן פתאומי בגיל 25 או 35. כאשר קיים חשד למחלה משפחתית, קרדיולוג יכול להמליץ על ECG, אקו, בדיקות נוספות ולעיתים ייעוץ ובדיקה גנטית.

האם ספורטאי עם מחלת לב חייב להפסיק להתאמן?

לא תמיד. רפואת הספורט הקרדיולוגית עברה בשנים האחרונות מגישה של איסור גורף לגישה אישית יותר של קבלת החלטות משותפת. חלק מהאנשים עם מצבים קרדיאליים יכולים להשתתף בפעילות ואפילו בספורט תחרותי לאחר הערכה מסודרת של הסיכון. אצל אחרים, במיוחד כאשר קיימות הפרעות קצב מסוכנות או מאפיינים בסיכון גבוה, נדרשת הגבלה משמעותית יותר (Pelliccia et al., 2021). החלטה כזו אינה נעשית על ידי מאמן, מטפל ידני או הספורטאי לבדו. היא דורשת קרדיולוג שמכיר את המחלה ואת דרישות הענף.

מהו תפקידה של כירופרקטיקה בנושא מוות פתאומי אצל ספורטאים?

כירופרקטיקה המתמחה בטיפול בכאב, פציעות ספורט ושיקום יכולה להיות חלק ממעטפת הבריאות של הספורטאי, אך יש להגדיר במדויק את הגבולות. טיפול כירופרקטי אינו מטפל בקרדיומיופתיה, מחלת עורקים כליליים, Long QT, מיוקרדיטיס או הפרעת קצב, ואין ראיות שמניפולציה בעמוד השדרה מונעת מוות לבבי פתאומי.

התפקיד הרלוונטי מתחיל בזיהוי. ספורטאים מגיעים לכירופרקטים לעיתים קרובות בגלל כאב בחזה, כאב בגב העליון, ירידה בביצועים או תחושה המיוחסת לשריר. מטפל העוסק בספורט חייב לדעת לזהות מתי התמונה אינה שריר־שלדית. כאשר כאב בחזה מופיע באופן עקבי במאמץ, כאשר קיימים עילפון, דפיקות לב עם סחרחורת או קוצר נשימה חריג, הטיפול הנכון אינו מניפולציה או עיסוי. המטופל צריך לעבור בירור רפואי.

כאב בחזה אצל ספורטאי: שריר או לב?

אצל ספורטאים כאב בחזה מגיע לעיתים קרובות משרירי החזה, הצלעות, המפרקים הקוסטוסטרנליים או עמוד השדרה החזי. זו בדיוק הסיבה שאבחנה מבדלת חשובה. כאב שריר־שלד נוטה לעיתים להשתנות בתנועה, בלחיצה או בנשימה עמוקה. אך מאפיינים אלה אינם מספיקים כדי לשלול לב באופן מוחלט.

כאב או לחץ שמופיעים בעיקר כאשר הדופק עולה, נלווים לקוצר נשימה חריג, הזעה, בחילה, חולשה או הקרנה ליד וללסת צריכים לקבל עדיפות לבירור רפואי. כירופרקט שמכיר את דפוסי האזהרה יכול לתרום לבטיחות דווקא בכך שהוא יודע מתי לא לטפל.

עילפון אצל מטופל במרפאת ספורט

ספורטאי שמספר שהוא התעלף בזמן ריצה, משחק או אימון כוח צריך להישאל על נסיבות האירוע. לא נכון להתחיל מיד בטיפול בצוואר בגלל "סחרחורת". יש לברר האם העילפון התרחש בזמן המאמץ או לאחריו, האם היו דפיקות לב או כאב בחזה, האם קיימת היסטוריה דומה והאם יש מקרי מוות פתאומי במשפחה. כאשר קיים חשד לבבי יש להפנות לרופא או לקרדיולוג לפני החזרה לאימון. היכולת לבצע סקוואט, לרוץ או להרגיש טוב לאחר האירוע אינה מספיקה כדי לאשר שהלב תקין.

כירופרקטיקה ושיקום אחרי אירוע לבבי

לאחר דום לב, מיוקרדיטיס או אבחנה לבבית אחרת, החזרה לספורט מנוהלת בראש ובראשונה על ידי קרדיולוג ולעיתים במסגרת שיקום לב. כירופרקט המתמחה בשיקום יכול להשתלב לאחר קבלת אישור רפואי בטיפול בבעיות שריר־שלד שנוצרו בתקופת חוסר הפעילות, בבניית כוח ובחזרה הדרגתית לעומסים שאושרו.

חשוב לא לחרוג מההנחיות הקרדיולוגיות. אם הספורטאי קיבל מגבלת דופק, עצימות או סוג פעילות, תוכנית השיקום צריכה להיבנות בתוכה. המטרה של כירופרקטיקה כאן אינה "לטפל בלב", אלא לעזור למערכת השריר־שלד להיות מוכנה לחזרה בטוחה לפעילות שאושרה.

המרפאה עצמה צריכה להיות מוכנה לדום לב

מרפאה שעובדת עם ספורטאים, חדר כושר, אצטדיון או מועדון צריכים לחשוב לא רק על פציעות קרסול וברך אלא גם על מצבי חירום. הנתונים על AED מראים שהיערכות מוקדמת יכולה לשנות באופן דרמטי את התוצאה (Drezner et al., 2013; Bohm et al., 2023).

במרפאה או במתקן ספורט רצוי שאנשי הצוות יהיו מיומנים ב־CPR, שידעו היכן נמצא AED ושקיימת דרך מהירה להזעיק אמבולנס. זהו תחום שבו איש מקצוע בתחום השיקום יכול לתרום למניעה באופן משמעותי הרבה יותר מאשר באמצעות כל טיפול ידני.

כיצד ניתן לצמצם את הסיכון למוות פתאומי בספורט?

אין דרך להוריד את הסיכון לאפס, אך ניתן להשפיע עליו בכמה רמות.

סקר רפואי מותאם

ספורטאים תחרותיים צריכים לעבור את הסקר הנדרש בהתאם למדינה, גיל, ענף והיסטוריה. כאשר קיימים ממצאים חשודים, יש להרחיב את הבירור.

לא להתעלם מתסמינים

עילפון במאמץ, כאב בחזה, דפיקות לב עם סחרחורת וירידה חריגה בכושר אינם "חלק מהאימון".

טיפול בגורמי סיכון בגיל הביניים

לחץ דם, כולסטרול, סוכרת ועישון משמעותיים גם אצל ספורטאי רזה ובכושר.

זהירות סביב מיוקרדיטיס

לא חוזרים לאימון עצים רק משום שהחום חלף אם קיימים כאב בחזה, דפיקות לב או קוצר נשימה חדש.

AED ו־CPR

גם מערכת הסקר הטובה בעולם אינה מזהה הכול. היכולת לטפל באירוע בתוך דקות היא שכבת ההגנה האחרונה והחשובה.

טבלת מניעה: מה באמת יכול לעזור?

האם בדיקת מאמץ לכל ספורטאי תפתור את הבעיה?

לא. בדיקת מאמץ שימושית מאוד במצבים מסוימים, אך אינה בדיקת סקר מושלמת לכל מחלות הלב של ספורטאים צעירים. קרדיומיופתיה מסוימת או מום כלילי יכולים שלא להתגלות בבדיקת מאמץ רגילה. מאידך, אצל ספורטאי בגיל הביניים עם גורמי סיכון או תסמינים, היא יכולה להיות חלק חשוב מהבירור. בדיקה טובה היא זו שעונה על שאלה קלינית. אין "חבילת בדיקות" שמבטיחה שמוות פתאומי לא יתרחש.

האם אדם שעבר ECG תקין יכול להיות רגוע?

ECG תקין הוא מידע מעודד, אך אינו שולל כל פתולוגיה. חלק מהמומים הכליליים וחלק מהקרדיומיופתיות אינם מייצרים ECG חריג בשלב מוקדם. לכן אם מופיעים תסמינים חדשים אחרי הבדיקה – למשל עילפון במאמץ – אין לומר "אבל ה־ECG שלי היה תקין לפני שנה". סקר הוא תמונת מצב, לא תעודת ביטוח לכל החיים.

האם שעון חכם יכול למנוע מוות פתאומי?

שעונים ומכשירים לבישים יכולים למדוד דופק וחלקם מסוגלים להפיק ECG חד־ערוצי. הם שימושיים בזיהוי הפרעות קצב מסוימות, אך אינם תחליף לבדיקת קרדיולוג. דופק גבוה בזמן ספרינט יכול להיות תקין לחלוטין, ודופק "רגיל" בשעון אינו שולל מחלה מבנית. בעתיד ניטור דיגיטלי עשוי לשחק תפקיד גדול יותר בסקר, אך נכון לעכשיו הוא כלי משלים ולא מערכת שמסוגלת לחזות מוות פתאומי (Dores et al., 2024).

האם מוות פתאומי שכיח יותר אצל ספורטאי מאשר אצל לא־ספורטאי?

התשובה תלויה בהגדרה, בגיל ובמחקר. פעילות עצימה יכולה להעלות זמנית את הסיכון לאירוע אצל אדם עם מחלה סמויה, ולכן במהלך דקות האימון הסיכון היחסי יכול להיות גבוה יותר. מצד שני, לאורך החיים פעילות גופנית סדירה מורידה משמעותית את הסיכון למחלות לב ולמוות.

מחקרי אוכלוסייה שונים הגיעו לתוצאות שונות לגבי ההשוואה המדויקת בין ספורטאים ולא־ספורטאים, בין היתר בגלל הבדלים בגיל, במין ובסוג הספורט (Corrado et al., 2003; Han et al., 2023). לכן המסר אינו שאנשים צריכים להימנע מספורט, אלא שמאמץ אינטנסיבי יכול לחשוף מחלה שהייתה קיימת קודם.

שאלות נפוצות על מוות פתאומי אצל ספורטאים

האם מוות לבבי פתאומי אצל ספורטאי צעיר הוא תופעה שכיחה?

לא. ברוב המחקרים מדובר במספר קטן של מקרים לכל 100,000 שנות־ספורטאי. בסקירות עדכניות טווח של כ־1 – 3 ל־100,000 לשנה משמש אומדן סביר, אך קיימת שונות משמעותית בין אוכלוסיות (Dores et al., 2024).

האם ריצה יכולה לגרום לדום לב?

אצל אדם בריא ריצה אינה "יוצרת" בדרך כלל מחלת לב. מאמץ אינטנסיבי יכול לשמש טריגר לאירוע אצל אדם עם מחלה כלילית, קרדיומיופתיה או נטייה להפרעות קצב.

האם כדאי להפסיק ספורט בגלל החשש?

לא. היתרונות הבריאותיים של פעילות גופנית גדולים בהרבה מהסיכון הנדיר. כאשר קיימים סימני אזהרה או מחלת לב ידועה, יש להתאים את הפעילות לאחר בירור מקצועי.

האם רוב הספורטאים שמתים ידעו שיש להם בעיית לב?

לא. אחת הבעיות המרכזיות היא שמחלות מסוימות יכולות להיות שקטות. בחלק מהמקרים מוות או דום לב הם הביטוי הראשון.

האם עילפון באימון הוא מסוכן?

הוא דורש בירור, במיוחד כאשר מתרחש במהלך המאמץ עצמו. אין להניח אוטומטית שמדובר בהתייבשות.

האם כאב בחזה אצל ספורטאי צעיר יכול להיות מהלב?

כן, אף שמקור שריר־שלד שכיח יותר. כאב שמופיע במאמץ, במיוחד יחד עם קוצר נשימה, סחרחורת או עילפון, דורש הערכה רפואית.

האם כל ספורטאי צריך ECG?

ההמלצות משתנות בין מדינות וארגונים. באירופה ECG נכלל בתוכניות רבות לספורטאים תחרותיים; בארצות הברית אין המלצה אוניברסלית זהה לכל האוכלוסיות. ההחלטה תלויה בגיל, רמת הספורט, מערכת הבריאות וגורמי הסיכון (Dores et al., 2024).

האם AED באמת מציל ספורטאים?

כן. דפיברילציה מוקדמת היא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר להישרדות מדום לב. במחקרים במתקני ספורט עם תגובה מהירה נרשמו שיעורי הישרדות גבוהים מאוד (Drezner et al., 2013; Bohm et al., 2023).

האם כירופרקט יכול לבדוק אם הלב תקין?

לא באופן מלא. כירופרקט יכול לזהות תסמינים שאינם מתאימים לכאב שריר־שלד ולהפנות לרופא, אבל בירור למחלת לב דורש הערכה רפואית ובדיקות קרדיולוגיות.

האם טיפול כירופרקטי יכול למנוע מוות לבבי פתאומי?

לא. אין ראיות שטיפול ידני או מניפולציה מונעים הפרעות קצב, קרדיומיופתיה או מחלת עורקים כליליים. התרומה של כירופרקטיקה המתמחה בספורט היא בזיהוי דגלים אדומים, הפניה, שיקום שריר־שלד וחזרה לפעילות לאחר אישור רפואי.

סיכום: מוות פתאומי בספורט נדיר, אבל היערכות נכונה מצילה חיים

מוות לבבי פתאומי אצל ספורטאים הוא אירוע נדיר. הנתונים משתנים בין מחקרים, אך ברוב הסקירות השיעור אצל ספורטאים צעירים נמצא בסדר גודל של מקרים בודדים לכל 100,000 שנות־ספורטאי (Han et al., 2023; Dores et al., 2024). אין מספר יחיד שמתאים לכולם. גיל, מין, סוג הספורט, רמת התחרות, שיטת המחקר ומחלות הרקע משפיעים על התוצאה. בקרב ספורטאי NCAA, למשל, נמצאו שיעורים גבוהים יותר בענפים ובקבוצות מסוימות, בעוד שבספורטאי תיכון צעירים נמצאו בחלק מהמחקרים שיעורים נמוכים משמעותית (Harmon et al., 2011; Harmon et al., 2015).

אצל ספורטאים צעירים תשומת הלב מופנית בעיקר לקרדיומיופתיות, Channelopathies, מומים של העורקים הכליליים ומיוקרדיטיס. אצל ספורטאים בגיל הביניים ומעלה מחלת עורקים כליליים הופכת לחשובה יותר. אולם גם בגיל צעיר יכולה להופיע מחלה כלילית, ולכן אין להתייחס לגיל כאל קו גבול מוחלט (Bohm et al., 2023). סקר לבבי לפני השתתפות בספורט יכול לזהות חלק מהמחלות המסוכנות. ECG משפר את יכולת הגילוי של מחלות מסוימות, אך אינו מזהה הכול, והגישה לשימוש בו משתנה בין מערכות בריאות. גם ספורטאי שעבר בדיקה מקיפה צריך להתייחס ברצינות לעילפון במאמץ, כאב בחזה, דפיקות לב עם סחרחורת או ירידה בלתי מוסברת בכושר (Malhotra et al., 2018; Dores et al., 2024).

אחד המסרים החשובים ביותר מהמחקר הוא שלא ניתן לבסס מניעה רק על סקר. AED, החייאה ותוכנית חירום הם מרכיב חיוני. כאשר דום לב מתרחש במגרש ונצפה מיד, הסיכוי להצלה יכול להיות גבוה מאוד אם מתחילים CPR ומבצעים דפיברילציה במהירות. במחקרים של מתקני ספורט מאורגנים נרשמו שיעורי הישרדות של עשרות אחוזים ועד קרוב ל־90% בקבוצות שקיבלו תגובה מוקדמת במיוחד (Drezner et al., 2013; Bohm et al., 2023). כירופרקטיקה המתמחה בטיפול בכאב, פציעות ספורט ושיקום אינה טיפול מניעתי למחלת לב ואינה יכולה להחליף קרדיולוגיה. התרומה הרלוונטית היא לזהות כאשר "כאב של ספורטאי" אינו מתנהג כבעיה שריר־שלדית, להפנות כאשר קיימים דגלים אדומים, לסייע בשיקום תפקודי לאחר קבלת אישור רפואי ולהיות חלק מסביבת ספורט שמוכנה גם למצבי חירום.

החשש ממוות פתאומי אינו סיבה להימנע מספורט. עבור רוב האנשים, פעילות גופנית היא אחת הדרכים החזקות ביותר להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי לאורך החיים. המטרה היא לעסוק בספורט מתוך מודעות: לא להתעלם מתסמינים חריגים, לטפל בגורמי סיכון, לעבור הערכה מתאימה כאשר קיימת אינדיקציה, ולוודא שבמקום שבו מתאמנים יודעים כיצד לפעול אם אירוע נדיר אכן מתרחש.

References:

Bohm, P., Meyer, T., Narayanan, K., Schindler, M., Weizman, O., Beganton, F., Schmied, C., Bougouin, W., Barra, S., Dumas, F., Varenne, O., Cariou, A., Karam, N., Jouven, X., & Marijon, E. (2023). Sports-related sudden cardiac arrest in young adults. Europace, 25(2), 627-633. https://doi.org/10.1093/europace/euac172

Corrado, D., Basso, C., Rizzoli, G., Schiavon, M., & Thiene, G. (2003). Does sports activity enhance the risk of sudden death in adolescents and young adults? Journal of the American College of Cardiology, 42(11), 1959-1963. https://doi.org/10.1016/j.jacc.2003.03.002

Dores, H., Dinis, P., Viegas, J. M., & Freitas, A. (2024). Preparticipation cardiovascular screening of athletes: Current controversies and challenges for the future. Diagnostics, 14(21), 2445. https://doi.org/10.3390/diagnostics14212445

Drezner, J. A., Toresdahl, B. G., Rao, A. L., Huszti, E., & Harmon, K. G. (2013). Outcomes from sudden cardiac arrest in US high schools: A 2-year prospective study from the National Registry for AED Use in Sports. British Journal of Sports Medicine, 47(18), 1179-1183. https://doi.org/10.1136/bjsports-2013-092786

Finocchiaro, G., Papadakis, M., Robertus, J. L., Dhutia, H., Steriotis, A. K., Tome, M., Mellor, G., Merghani, A., Malhotra, A., Behr, E. R., Sharma, S., & Sheppard, M. N. (2016). Etiology of sudden death in sports: Insights from a United Kingdom regional registry. Journal of the American College of Cardiology, 67(18), 2108-2115.

Halle, M., Binzenhöfer, L., Mahrholdt, H., Schindler, M. J., Esefeld, K., & Tschöpe, C. (2020). Myocarditis in athletes: A clinical perspective. European Journal of Preventive Cardiology, 28(10), 1050-1057.

Han, J., Lalario, A., Merro, E., Sinagra, G., Sharma, S., Papadakis, M., & Finocchiaro, G. (2023). Sudden cardiac death in athletes: Facts and fallacies. Journal of Cardiovascular Development and Disease, 10(2), 68. https://doi.org/10.3390/jcdd10020068

Harmon, K. G., Asif, I. M., Klossner, D., & Drezner, J. A. (2011). Incidence of sudden cardiac death in National Collegiate Athletic Association athletes. Circulation, 123(15), 1594-1600. https://doi.org/10.1161/CIRCULATIONAHA.110.004622

Harmon, K. G., Asif, I. M., Maleszewski, J. J., Owens, D. S., Prutkin, J. M., Salerno, J. C., Zigman, M. L., Ellenbogen, R., Rao, A. L., Ackerman, M. J., & Drezner, J. A. (2015). Incidence, cause, and comparative frequency of sudden cardiac death in National Collegiate Athletic Association athletes: A decade in review. Circulation, 132(1), 10-19. https://doi.org/10.1161/CIRCULATIONAHA.115.015431

Harmon, K. G., Asif, I. M., Maleszewski, J. J., Owens, D. S., Prutkin, J. M., Salerno, J. C., Lopez-Anderson, M., Klossner, D., & Ackerman, M. J. (2016). Incidence and etiology of sudden cardiac arrest and death in high school athletes in the United States. Mayo Clinic Proceedings, 91(11), 1493-1502. https://doi.org/10.1016/j.mayocp.2016.07.021

Malhotra, A., Dhutia, H., Finocchiaro, G., Gati, S., Beasley, I., Clift, P., Cowie, C., Kenny, A., Mayet, J., Oxborough, D., Patel, K., Pieles, G., Rakhit, D., Ramsdale, D., Shapiro, L., Somauroo, J., Stuart, G., Varnava, A., Walsh, J., Yousef, Z., Tome, M., Papadakis, M., & Sharma, S. (2018). Outcomes of cardiac screening in adolescent soccer players. The New England Journal of Medicine, 379(6), 524-534. https://doi.org/10.1056/NEJMoa1714719

Maron, B. J., Doerer, J. J., Haas, T. S., Tierney, D. M., & Mueller, F. O. (2009). Sudden deaths in young competitive athletes: Analysis of 1866 deaths in the United States, 1980-2006. Circulation, 119(8), 1085-1092. https://doi.org/10.1161/CIRCULATIONAHA.108.804617

Okorare, O., Alugba, G., Olusiji, S., Evbayekha, E. O., Antia, A. U., Daniel, E., Ubokudum, D., Adabale, O. K., & Ariaga, A. (2023). Sudden cardiac death: An update on commotio cordis. Cureus, 15(4), e38087. https://doi.org/10.7759/cureus.38087

Pelliccia, A., Sharma, S., Gati, S., Bäck, M., Börjesson, M., Caselli, S., Collet, J.-P., Corrado, D., Drezner, J. A., Halle, M., Hansen, D., Heidbuchel, H., Myers, J., Niebauer, J., Papadakis, M., Piepoli, M. F., Prescott, E., Roos-Hesselink, J. W., Stuart, A. G., Taylor, R. S., Thompson, P. D., Tiberi, M., Vanhees, L., & Wilhelm, M. (2021). 2020 ESC Guidelines on sports cardiology and exercise in patients with cardiovascular disease. European Heart Journal, 42(1), 17-96. https://doi.org/10.1093/eurheartj/ehaa605

Peterson, D. F., Kucera, K., Thomas, L. C., Maleszewski, J., Siebert, D., Lopez-Anderson, M., Zigman, M., Schattenkerk, J., Harmon, K. G., & Drezner, J. A. (2021). Aetiology and incidence of sudden cardiac arrest and death in young competitive athletes in the USA: A 4-year prospective study. British Journal of Sports Medicine, 55(21), 1196-1203. https://doi.org/10.1136/bjsports-2020-102666