האם פעילות גופנית שוחקת סחוסים? מיתוס או עובדה?

האם פעילות גופנית שוחקת סחוסים? מיתוס או עובדה? החשש מפני שחיקת סחוסים מוביל אנשים רבים לתהות האם הריצה, הרמת המשקולות או אפילו ההליכה היומית שלהם עושות יותר נזק מתועלת. המיתוס הנפוץ גורס כי המפרקים שלנו דומים לחלקי מכונה, וכי כל תנועה ועומס מקצרים את אורך חייהם ומקרבים אותנו אל עבר דלקות מפרקים וכאבים כרוניים. מנגד, עולם המדע והרפואה המודרנית מציג תמונה שונה לחלוטין, המערערת על תפיסת "השחיקה מכנית" הפשוטה. מחקרים עדכניים מגלים כי הסחוס הוא רקמה חיה ודינמית הזקוקה לתנועה מבוקרת כדי להזדקן בצורה בריאה ולקבל חומרי הזנה חיוניים.

אז היכן עובר הגבול בין הגנה על המפרק לבין פעילות גופנית חיונית, והאם הספורט הוא אכן האויב של הברכיים והירכיים שלנו? מאמר זה יעשה סדר בנתונים ויבחן לעומק את שאלת המפתח: האם פעילות גופנית שוחקת סחוסים, או שמדובר במיתוס שגוי? נסקור את המנגנונים הביולוגיים של רקמת הסחוס, נשווה בין סוגי ספורט שונים ועוצמות עומס, ונבין כיצד פציעות עבר ומשקל גוף משפיעים על המשוואה. לבסוף, נציג המלצות מעשיות לאימון נכון שישמור על המפרקים שלכם חזקים ובריאים לאורך שנים.

האם פעילות גופנית שוחקת סחוסים? מיתוס או עובדה? – רקע

האם ריצה, הליכה, סקוואטים או אימוני כוח “שוחקים את הסחוס”? זו אחת השאלות הנפוצות ביותר בקרב אנשים שסובלים מכאבי ברכיים, כאבי ירכיים, כאבי קרסוליים או אבחנה של אוסטאוארתריטיס. התשובה הקצרה היא: לא, פעילות גופנית מותאמת אינה שוחקת סחוסים באופן אוטומטי. במקרים רבים היא דווקא תורמת לבריאות המפרק, להפחתת כאב, לשיפור תפקוד ולשמירה על עצמאות. המיתוס נולד משום שמפרקים אכן נשחקים במצבים מסוימים, אך שחיקה זו אינה תוצאה פשוטה של “שימוש רגיל” במפרק, כמו צמיג שנגמר ככל שנוסעים עליו. סחוס הוא רקמה חיה, מגיבה, רגישה לעומס – וזקוקה לתנועה.

ההבדל החשוב הוא בין עומס בריא ומדורג לבין עומס עודף, פתאומי או לא מותאם. פעילות גופנית שנבנית בהדרגה, עם חיזוק שרירים, התאוששות, טכניקה טובה וניהול כאב, אינה זהה לאימון קיצוני ללא הכנה, חזרה מהירה מדי מפציעה, עומס יתר חוזר או פעילות בזמן כאב חריף. לכן הדיון האמיתי אינו “האם פעילות גופנית שוחקת סחוס”, אלא “איזו פעילות, באיזה מינון, למי, באיזה מצב מפרקי, ובאיזה קצב התקדמות”.

מהו סחוס מפרקי ולמה הוא חשוב?

סחוס מפרקי הוא רקמת חיבור חלקה המצפה את קצות העצמות במפרקים כמו הברך, הירך, הקרסול, הכתף ועמוד השדרה. תפקידו לאפשר תנועה חלקה, לפזר עומסים, להפחית חיכוך ולספוג חלק מהכוחות העוברים דרך המפרק. הסחוס אינו עשיר בכלי דם כמו שריר, ולכן הוא מקבל חלק גדול מההזנה שלו דרך נוזל המפרק. תנועה מחזורית, כמו הליכה, כיפוף ויישור, מסייעת לזרימת נוזל המפרק ולתהליכי חילוף חומרים ברקמה.

בעבר נהגו לתאר אוסטאוארתריטיס כ”שחיקת סחוס” בלבד. כיום ברור שמדובר במחלה מורכבת של כל המפרק: סחוס, עצם תת־סחוסית, סינוביה, מניסקוס, רצועות, שרירים, מערכת עצבים ותהליכים דלקתיים מקומיים. לכן צילום שמראה ירידה במרווח המפרקי אינו מספר את כל הסיפור. יש אנשים עם שינויי סחוס בצילום וכמעט ללא כאב, ויש אנשים עם כאב משמעותי ושינויים הדמייתיים קלים יחסית. הכאב מושפע גם מכוח שרירים, תפקוד, שינה, משקל, מצב דלקתי, פחד מתנועה ורגישות מערכת העצבים (Hunter, 2019).

המיתוס: “כל צעד שוחק את הברך”

המיתוס שלפיו כל צעד שוחק את הברך מתבסס על דימוי מכני פשוט מדי. לפי הדימוי הזה, הסחוס הוא כמו שכבת גומי שנעלמת ככל שמשתמשים בה. בפועל, סחוס בריא מגיב לעומס מכני כמו שריר או עצם: עומס מתאים מעודד הסתגלות, ואילו חוסר תנועה עלול לפגוע בתפקוד המפרק. כאשר אדם מפסיק לזוז בגלל פחד משחיקה, השרירים סביב המפרק נחלשים, היציבות יורדת, המשקל עלול לעלות, הכאב עשוי להתגבר, והיכולת לחזור לפעילות נעשית קשה יותר.

סקירה שיטתית של ניסויים אקראיים מצאה שתרגילים המעמיסים על הברך לא הראו עדות ברורה לנזק לסחוס באנשים בסיכון לאוסטאוארתריטיס או באנשים עם אוסטאוארתריטיס קיימת (Bricca, 2019). סקירה נוספת שבחנה ריצה ושינויים במבנה והרכב הסחוס מצאה שאין בסיס פשוט לקביעה שריצה גורמת בהכרח להידרדרות סחוסי הברך, במיוחד כאשר מדובר בריצה מותאמת ולא בהעמסה קיצונית ללא הכנה (Coburn, 2023).

עובדה: הסחוס זקוק לעומס – אבל לעומס נכון

סחוס מפרקי זקוק לגירוי מכני כדי לשמור על חילוף חומרים תקין. בזמן הליכה או אימון, הסחוס נלחץ ומשתחרר במחזוריות. תהליך זה מסייע לתנועת נוזלים וחומרים מזינים בתוך המפרק. עומס מתאים יכול לתרום לתפקוד הסחוס ולמערכת השריר־שלד כולה. הבעיה מתחילה כאשר העומס גדול יותר מיכולת ההסתגלות של המפרק, במיוחד אם יש חולשת שרירים, פציעה קודמת, עלייה חדה באימונים, טכניקה בעייתית, התאוששות לקויה או משקל גוף גבוה שמעלה עומס מצטבר.

מחקרים על פעילות גופנית ואוסטאוארתריטיס מדגישים את חשיבות המינון. פעילות קלה עד מתונה, חיזוק הדרגתי ואימון אירובי מותאם נחשבים בטוחים ומומלצים לרוב האנשים עם כאבי ברכיים או אוסטאוארתריטיס. לעומת זאת, עומסים קיצוניים, פציעות חוזרות, ספורט תחרותי בעצימות גבוהה ללא התאוששות או חזרה מהירה מדי לאחר ניתוח עלולים להגביר סיכון לבעיה מפרקית. לכן השאלה אינה “פעילות או מנוחה”, אלא “איך בונים עומס נכון”.

טבלה: מיתוסים מול עובדות על פעילות גופנית וסחוס

ריצה וברכיים: האם רצים שוחקים יותר סחוס?

ריצה היא מקור מרכזי לחשש. רבים מאמינים שכל נחיתה על הקרקע “דופקת” את הברך. אבל המחקר אינו תומך במסקנה גורפת שריצה פנאי היא גורם ישיר לשחיקת סחוס. סקירה ומטה־אנליזה על ריצה ואוסטאוארתריטיס של הירך והברך מצאה כי רצי פנאי לא הראו שכיחות גבוהה יותר של אוסטאוארתריטיס בהשוואה ללא־רצים, בעוד שעומסי ריצה תחרותיים גבוהים עשויים להיות סיפור אחר (Alentorn-Geli, 2017). כלומר, ההקשר חשוב: רץ פנאי שמתקדם בהדרגה אינו דומה לספורטאי תחרותי עם אלפי שעות עומס, פציעות חוזרות ועצימות גבוהה.

סקירה עדכנית יותר שבחנה שינויי סחוס במפרקי הברך אצל רצים הדגישה שהתמונה מורכבת. ריצה עשויה לגרום לשינויים זמניים במדדי MRI לאחר מאמץ, אך שינוי זמני אינו בהכרח נזק. בדיוק כמו ששריר עייף אחרי אימון ואחר כך מסתגל, גם רקמות מפרקיות יכולות להגיב לעומס. הבעיה מתחילה כאשר אין התאוששות מספקת או כאשר האימון מתקדם מהר מדי (Coburn, 2023).

פעילות גופנית באוסטאוארתריטיס: למה היא מומלצת?

אוסטאוארתריטיס של הברך או הירך מתבטאת בכאב, נוקשות, ירידה בטווח תנועה ולעיתים קושי בהליכה, עלייה במדרגות או קימה מכיסא. בעבר אנשים רבים קיבלו מסר של “אל תעמיס על המפרק”. כיום ההנחיות הקליניות ממליצות על פעילות גופנית כחלק מרכזי בטיפול. הנחיות הקולג’ האמריקאי לראומטולוגיה וקרן הארתריטיס ממליצות בחוזקה על פעילות גופנית לאנשים עם אוסטאוארתריטיס של הברך, הירך או היד, לצד ניהול משקל, חינוך עצמי והתערבויות נוספות לפי הצורך (Kolasinski, 2020).

סקירות שיטתיות מצאו שתרגול גופני עשוי להפחית כאב, לשפר תפקוד, לשפר איכות חיים ולהפחית נוקשות באנשים עם אוסטאוארתריטיס של הברך (Fransen, 2015; Mo, 2023). פעילות אינה “מגדלת סחוס חדש” באופן פשוט, אך היא משפרת את סביבת המפרק: שרירים חזקים יותר, יציבות טובה יותר, תנועה יעילה יותר, זרימת דם טובה יותר ויכולת טובה יותר לשאת עומס. מבחינת המטופל, התוצאה החשובה היא פחות כאב ויותר יכולת לבצע פעולות יומיומיות.

מה באמת שוחק סחוס? גורמי סיכון מרכזיים

כאשר מדברים על שחיקת סחוס, חשוב לזהות גורמי סיכון אמיתיים. פציעות ברך משמעותיות, כמו קרע ברצועה הצולבת הקדמית או פגיעה במניסקוס, מעלות את הסיכון לאוסטאוארתריטיס בהמשך החיים. סקירה ומטה־אנליזה מצאה שסיכון לאוסטאוארתריטיס בברך עולה פי כמה לאחר פציעת ברך משמעותית (Poulsen, 2019). לכן מניעת פציעות, שיקום נכון אחרי פציעה וחזרה הדרגתית לספורט חשובים לא פחות מהשאלה האם מותר לרוץ.

גם עודף משקל הוא גורם מרכזי. הוא אינו משפיע רק דרך עומס מכני על הברך, אלא גם דרך תהליכים מטבוליים ודלקתיים. מטה־אנליזה של מחקרים פרוספקטיביים מצאה קשר בין BMI גבוה לבין סיכון מוגבר לאוסטאוארתריטיס של הברך (Zheng, 2015). בנוסף, חולשת שרירי ירך ושוק, חוסר שליטה תנועתית, ישיבה ממושכת, חוסר פעילות, עומס עבודה פיזי חוזר, גנטיקה וגיל משפיעים על בריאות המפרק.

טבלה: גורמים שמעלים סיכון לעומת גורמים מגנים

אימוני כוח וסחוס: למה חיזוק שרירים חשוב לברכיים?

אימוני כוח הם אחד הכלים החשובים ביותר לשמירה על מפרקים. שרירים חזקים סביב הברך, הירך והקרסול משפרים את פיזור העומס ומקטינים עומס נקודתי על אזורים רגישים. לדוגמה, שרירי ירך חזקים מסייעים לשליטה בכיוון הברך בזמן ירידה במדרגות, ריצה, קפיצה או סקוואט. כאשר השרירים חלשים, המפרק עשוי לספוג עומסים בצורה פחות יעילה.

אימוני כוח אינם חייבים להיות כבדים או מסובכים. אפשר להתחיל בתרגילים פשוטים כמו קימה מכיסא, גשר, הרמות עקב, תרגילי ירך עם גומייה, סקוואט חלקי ועלייה למדרגה נמוכה. המפתח הוא התאמה. אדם עם כאב חריף בברך לא צריך להתחיל בקפיצות או משקלים כבדים, אבל גם לא חייב להימנע מכל עומס. תרגול נכון בונה יכולת. סקירות על פעילות באוסטאוארתריטיס מצביעות על כך שאימונים שונים – אירוביים, חיזוק, גוף־נפש ותרגילים משולבים – יכולים להועיל, כאשר ההתמדה וההתאמה האישית חשובות מאוד (Mo, 2023; Yan, 2025).

האם הליכה שוחקת סחוסים?

הליכה היא אחת הפעילויות הבטוחות והנגישות ביותר לשמירה על בריאות מפרקים. עבור רוב האנשים, הליכה אינה שוחקת את הסחוס, אלא משפרת סיבולת, זרימת דם, תפקוד שרירים, מצב רוח וניהול משקל. באנשים עם אוסטאוארתריטיס, הליכה במינון מתאים יכולה לשפר יכולת תפקודית ולהפחית פחד מתנועה. כאשר הליכה גורמת לכאב משמעותי, הפתרון אינו בהכרח להפסיק ללכת, אלא לשנות מינון: לקצר מרחק, להאט קצב, לבחור משטח נוח יותר, לשלב מנוחות, להשתמש בנעליים מתאימות ולחזק שרירים תומכים.

כאב קל בזמן פעילות אינו תמיד סימן לנזק. כלל מעשי נפוץ בשיקום הוא לעקוב אחרי תגובת הגוף ב־24 שעות שלאחר הפעילות. אם הכאב נשאר קל, אינו משנה צורת הליכה ואינו מחמיר למחרת, הפעילות לרוב נסבלת. אם הכאב עולה משמעותית, גורם לצליעה או נמשך למחרת, יש להפחית עומס ולהתייעץ עם איש מקצוע.

מתי פעילות כן עלולה להזיק?

פעילות גופנית עלולה להזיק כאשר היא אינה מותאמת ליכולת הנוכחית של הרקמות. לדוגמה, אדם שלא רץ שנים ומתחיל פתאום לרוץ כל יום על משטח קשה עלול לפתח כאב עומס. אדם שחוזר לספורט אחרי קרע רצועה בלי שיקום כוח ושליטה עלול להעמיס על הברך בצורה לא בטוחה. גם פעילות עם כאב חד, נפיחות משמעותית, נעילה של הברך, חוסר יציבות או צליעה אינה רצויה ללא בדיקה.

הסימנים שמחייבים התאמה או בירור כוללים כאב חד בזמן פעילות, נפיחות לאחר אימון, תחושת בריחה של הברך, נעילה, ירידה בטווח תנועה, כאב לילה חריג, חום מקומי משמעותי או החמרה מתמשכת למרות הפחתת עומס. במקרים כאלה לא נכון לומר “תמשיך וזה יעבור”. יש צורך באבחון, התאמת עומס ולעיתים הדמיה או הפניה לרופא.

טבלה: איך לבחור פעילות לפי מצב המפרק?

כירופרקטיקה ובריאות הסחוס: איך היא יכולה להשתלב?

כירופרקטיקה אינה “מתקנת סחוס שחוק” ואינה מצמיחה סחוס חדש, אך היא יכולה להועיל בניהול כאבי מפרקים ותסמינים שריריים־שלדיים הקשורים לתנועה, יציבה, עומס ותפקוד. כירופרקטים עוסקים בהערכה וטיפול במערכת התנועה: עמוד השדרה, האגן, הירך, הברך, הקרסול וכף הרגל. כאשר קיימת מגבלה בתנועתיות, עומס יתר על מפרק מסוים, חוסר איזון שרירי או תבנית הליכה לא יעילה, טיפול כירופרקטי עשוי להשתלב בתוכנית מניעה ושיקום.

בטיפול בכאבי ברכיים או אוסטאוארתריטיס, כירופרקט יכול להעריך לא רק את הברך עצמה, אלא גם את תנועתיות הירך, הקרסול, כף הרגל והגב התחתון. לדוגמה, מגבלה בקרסול עשויה לגרום לברך לפצות בזמן סקוואט או ירידה במדרגות. חולשה בשרירי הירך והישבן יכולה לשנות את מנח הברך בריצה. נוקשות בגב או באגן יכולה להשפיע על תבנית הליכה. גישה כזו מתאימה למודל שבו המפרק אינו יחידה מבודדת, אלא חלק משרשרת תנועתית שלמה.

טיפול ידני, כירופרקטיקה ופעילות גופנית: שילוב ולא תחליף

המחקר על טיפול ידני באוסטאוארתריטיס מצביע על פוטנציאל לשיפור כאב ותפקוד, בעיקר כאשר הוא משתלב עם תרגילים. מחקר אקראי מוקדם מצא כי שילוב של טיפול ידני ותרגול בפיקוח הוביל לשיפור תפקודי באנשים עם אוסטאוארתריטיס של הברך (Deyle, 2000). סקירה שיטתית מאוחרת יותר מצאה שטיפול ידני עשוי לסייע בהפחתת כאב ושיפור תפקוד אצל אנשים עם אוסטאוארתריטיס בברך, אם כי איכות המחקרים והפרוטוקולים משתנה (Tsokanos, 2021). סקירה נוספת בחנה את התועלת של הוספת טיפול ידני לתרגול באוסטאוארתריטיס של הברך או הירך ומצאה שהשילוב יכול לספק יתרון מסוים, בעיקר בטווח הקצר (Runge, 2022).

מכאן עולה מסר חשוב: טיפול כירופרקטי או טיפול ידני אינו אמור להחליף פעילות גופנית, אלא לעזור לאדם לזוז טוב יותר, לכאוב פחות, להבין את העומס המתאים ולחזור לפעילות בצורה בטוחה. טיפול טוב יכלול גם הדרכה, תרגילים לבית, התאמת עומס וניהול ציפיות.

מה כירופרקט יכול לבדוק אצל אדם שחושש משחיקת סחוס?

כירופרקט יכול לבצע הערכה תנועתית שמטרתה להבין מה מעמיס על המפרק. ההערכה עשויה לכלול בדיקת טווחי תנועה של הקרסול, הברך והירך, בדיקת כוח שרירי, בדיקת שיווי משקל, ניתוח דפוס הליכה, בדיקת תנועת סקוואט, הערכת יציבה ובדיקת רגישות מקומית. במידת הצורך, המטפל יפנה לרופא, אורתופד או הדמיה כאשר קיימים סימני אזהרה.

היתרון של גישה כזו הוא מעבר מחשיבה של פחד לחשיבה של יכולת. במקום לומר “הברך שחוקה ולכן אסור לזוז”, אפשר לשאול: אילו תנועות בטוחות? אילו שרירים צריך לחזק? מהו העומס שהברך מסוגלת לשאת עכשיו? איך מעלים עומס בלי לעורר כאב? כיצד משפרים הליכה, יציבה וטכניקה? כך המטופל מקבל תוכנית מעשית ולא רק אבחנה מפחידה.

איך להתאמן בלי לפחד משחיקת סחוס?

העיקרון הראשון הוא הדרגתיות. התחילו מנקודת המוצא הנוכחית ולא מהיעד הרצוי. מי שלא התאמן זמן רב יכול להתחיל בהליכה קצרה, אופניים או תרגילי כוח קלים. מי שכבר פעיל יכול להעלות עומס בהדרגה, אך לא לשנות בבת אחת מרחק, מהירות, משקל, תדירות ומשטח. שינוי אחד בכל פעם מאפשר למפרק להסתגל.

העיקרון השני הוא גיוון. שילוב של פעילות אירובית, כוח, תנועתיות ושיווי משקל עדיף לרוב על פעילות אחת בלבד. רץ יכול להרוויח מאימוני כוח. אדם עם כאבי ברכיים יכול להרוויח מאופניים או פעילות מים בתקופות רגישות. אדם עם עומס בעבודה יכול להרוויח מתרגילי תנועה קצרים במהלך היום. גיוון מפחית עומס חוזר באותו דפוס ומשפר את יכולת הגוף להתמודד עם משימות שונות.

תוכנית בסיסית לשמירה על סחוס ומפרקים

מה לעשות כשכבר יש שחיקת סחוס בצילום?

אבחנה של שחיקת סחוס אינה גזר דין להפסקת פעילות. להפך, ברוב המקרים פעילות מותאמת היא חלק חשוב מהטיפול. יש להתחיל בהבנת המצב: מה כואב, מתי, כמה זמן, אילו פעולות מחמירות, האם יש נפיחות, מה מצב הכוח, ומהן מטרות המטופל. לאחר מכן בונים תוכנית שמאזנת בין הפחתת כאב לבין שמירה על תנועה.

במצב של אוסטאוארתריטיס, מומלץ לרוב לשלב חיזוק שרירים, פעילות אירובית מתונה, ירידה במשקל אם יש צורך רפואי, ניהול כאב, התאמת נעליים, ולעיתים טיפול ידני. במקרים מתקדמים יותר ייתכן צורך בייעוץ אורתופדי, תרופות, זריקות או ניתוח, אך גם אז פעילות ושיקום נשארים חשובים. ירידה בפעילות בגלל פחד עלולה לגרום לירידה בכוח, לעלייה במשקל ולהחמרה בתפקוד.

מתי לפנות לבדיקה רפואית לפני אימון?

כדאי לפנות לבדיקה כאשר יש כאב חריף לאחר חבלה, נפיחות משמעותית, חוסר יכולת לדרוך, תחושת נעילה, ברך “בורחת”, חום מקומי חריג, כאב לילי חזק, ירידה בתחושה או חולשה. גם כאב שנמשך יותר מכמה שבועות למרות הפחתת עומס מצדיק בדיקה. אנשים עם מחלות רקע, ניתוחים קודמים, דלקות מפרקים או כאב מתקדם צריכים לקבל תוכנית מותאמת ולא להסתמך על עצות כלליות בלבד.

חשוב גם להיזהר מפרשנות יתר של צילום או MRI. ממצאים כמו “שינויים ניווניים” או “שחיקת סחוס” נפוצים עם הגיל ואינם תמיד מסבירים את כל הכאב. ההחלטה הטיפולית צריכה לשלב הדמיה, בדיקה גופנית, תפקוד, מטרות אישיות ורמת כאב.

סיכום: פעילות גופנית אינה האויב של הסחוס

הטענה שפעילות גופנית שוחקת סחוסים היא בעיקר מיתוס כאשר מדובר בפעילות מותאמת, הדרגתית ומבוקרת. סחוס הוא רקמה חיה שזקוקה לתנועה ולעומס נכון. פעילות גופנית יכולה להפחית כאב, לשפר תפקוד, לחזק שרירים, לתמוך במשקל גוף בריא ולשפר איכות חיים גם אצל אנשים עם אוסטאוארתריטיס. הסיכון האמיתי אינו עצם התנועה, אלא עומס לא מותאם, פציעות, חוסר שיקום, חולשת שרירים, עודף משקל והימנעות ממושכת מפעילות.

כירופרקטיקה יכולה להשתלב בתהליך כאשר יש כאב, מגבלה תנועתית, עומס ביומכני או פחד מתנועה. תרומתה המרכזית היא בהערכת תנועה, טיפול ידני, הדרכת עומסים, שיפור תפקוד והכוונה לתרגול מתאים. הגישה הנכונה היא לא לפחד מהמפרקים, אלא להבין אותם: להעמיס בהדרגה, לחזק, להתאושש, להקשיב לגוף ולקבל ליווי מקצועי כאשר הכאב אינו ברור.

References:

Alentorn-Geli, E., Samuelsson, K., Musahl, V., Green, C. L., Bhandari, M., & Karlsson, J. (2017). The association of recreational and competitive running with hip and knee osteoarthritis: A systematic review and meta-analysis. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 47(6), 373-390. doi: 10.2519/jospt.2017.7137

Bricca, A., Juhl, C. B., Steultjens, M., Wirth, W., & Roos, E. M. (2019). Impact of exercise on articular cartilage in people at risk of, or with established, knee osteoarthritis: A systematic review of randomised controlled trials. British Journal of Sports Medicine, 53(15), 940-947. doi: 10.1136/bjsports-2017-098661

Coburn, S. L., Crossley, K. M., Kemp, J. L., Warden, S. J., West, T. J., Bruder, A. M., Mentiplay, B. F., & Culvenor, A. G. (2023). Is running good or bad for your knees? A systematic review and meta-analysis of cartilage morphology and composition changes in the tibiofemoral and patellofemoral joints. Osteoarthritis and Cartilage, 31(2), 144-157. doi: 10.1016/j.joca.2022.09.013

Deyle, G. D., Henderson, N. E., Matekel, R. L., Ryder, M. G., Garber, M. B., & Allison, S. C. (2000). Effectiveness of manual physical therapy and exercise in osteoarthritis of the knee: A randomized, controlled trial. Annals of Internal Medicine, 132(3), 173-181. doi: 10.7326/0003-4819-132-3-200002010-00002

Fransen, M., McConnell, S., Harmer, A. R., Van der Esch, M., Simic, M., & Bennell, K. L. (2015). Exercise for osteoarthritis of the knee: A Cochrane systematic review. British Journal of Sports Medicine, 49(24), 1554-1557. doi: 10.1136/bjsports-2015-095424

Hall, M., Castelein, B., Wittoek, R., Calders, P., & Van Ginckel, A. (2019). Diet-induced weight loss alone or combined with exercise in overweight or obese people with knee osteoarthritis: A systematic review and meta-analysis. Seminars in Arthritis and Rheumatism, 48(5), 765-777. doi: 10.1016/j.semarthrit.2018.06.005

Hunter, D. J., & Bierma-Zeinstra, S. (2019). Osteoarthritis. The Lancet, 393(10182), 1745-1759. doi: 10.1016/S0140-6736(19)30417-9

Kolasinski, S. L., Neogi, T., Hochberg, M. C., Oatis, C., Guyatt, G., Block, J., Callahan, L. F., Copenhaver, C., Dodge, C., Felson, D., Gellar, K., Harvey, W. F., Hawker, G., Herzig, E., Kwoh, C. K., Nelson, A. E., Samuels, J., Scanzello, C., White, D., … Reston, J. (2020). 2019 American College of Rheumatology/Arthritis Foundation guideline for the management of osteoarthritis of the hand, hip, and knee. Arthritis Care & Research, 72(2), 149-162. doi: 10.1002/acr.24131

Mo, L., Jiang, B., Mei, T., & Zhou, D. (2023). Exercise therapy for knee osteoarthritis: A systematic review and network meta-analysis. Orthopaedic Journal of Sports Medicine, 11(5), 23259671231172773. doi: 10.1177/23259671231172773

Petrigna, L., Roggio, F., Trovato, B., Zanghì, M., Guglielmino, C., & Musumeci, G. (2022). How physical activity affects knee cartilage and a standard intervention procedure for an exercise program: A systematic review. Healthcare, 10(10), 1821. doi: 10.3390/healthcare10101821

Poulsen, E., Goncalves, G. H., Bricca, A., Roos, E. M., Thorlund, J. B., & Juhl, C. B. (2019). Knee osteoarthritis risk is increased 4-6 fold after knee injury: A systematic review and meta-analysis. British Journal of Sports Medicine, 53(23), 1454-1463. doi: 10.1136/bjsports-2018-100022

Runge, N., Aina, A., & May, S. (2022). The benefits of adding manual therapy to exercise therapy for improving pain and function in patients with knee or hip osteoarthritis: A systematic review with meta-analysis. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 52(10), 675-A13. doi: 10.2519/jospt.2022.11062

Tsokanos, A., Livieratou, E., Billis, E., Tsekoura, M., Tatsios, P., Tsepis, E., & Fousekis, K. (2021). The efficacy of manual therapy in patients with knee osteoarthritis: A systematic review. Medicina, 57(7), 696. doi: 10.3390/medicina57070696

Yan, L., Li, X., & colleagues. (2025). Comparative efficacy and safety of exercise modalities in knee osteoarthritis: Systematic review and network meta-analysis. BMJ, 391, e085242. doi: 10.1136/bmj-2025-085242

Zheng, H., & Chen, C. (2015). Body mass index and risk of knee osteoarthritis: Systematic review and meta-analysis of prospective studies. BMJ Open, 5(12), e007568. doi: 10.1136/bmjopen-2014-007568