הגורמים לפריצת דיסק בצוואר

הגורמים לפריצת דיסק בצוואר כוללים בין היתר נזקי חבלה, נזקי שימוש יתר ועוד. בפריצת דיסק צווארית אחד הדיסקים בעמוד השדרה הצווארי נקרע והחומר דמוי הג'ל הפנימי  דולף החוצה. החומר שבקע (Nucleus pulposus) עלול ליצור לחץ על חוט השדרה או על שורשי העצבים. תסמינים אפשריים עשויים לכלול כאב, חוסר תחושה, עקצוץ או חולשה בצוואר, בכתף, בזרוע או ביד.

פריצת דיסק צווארית היא מצב שכיח ועלול להשבית המשפיע על איכות חייהם של אנשים רבים. חשוב לזהות את הסימנים והתסמינים של פריצת דיסק צווארית ובמידת הצורך לפנות לטיפול מתאים. אבחון וטיפול מוקדם יכולים לשפר את הפרוגנוזה ואת התוצאה של פריצת דיסק צווארית. ברוב המקרים די בטיפול שמרני כגון כירופרקטי כדי לשפר את מצב החולה. במקרי קיצון יהיה צורך בניהול כירורגי הכולל הסרת חומר הדיסק שפרץ וגורם לתסמינים. במאמר הנוכחי "הגורמים לפריצת דיסק בצוואר" נדון בנושא.

הגורמים לפריצת דיסק בצוואר – רקע

הדיסקים הבין חולייתיים בצוואר מייצבים את עמוד השדרה הצווארי ומאפשרים לו את מגוון תנועותיו. ‏על ציר הזמן, הדיסקים הללו נשחקים ומתנוונים. במקרים אחרים הדיסקים הללו נפגעים מחבלה או שימוש יתר. בהדרגה החומר דמוי ג'ל בתוך הדיסק בולט ואף פורץ מבעד לשכבה החיצונית הסיבית של הדיסק. התוצאה היא פריצת דיסק בצוואר. החומר שפרץ יכול עכשיו ללחוץ על חוט השדרה או על שורשי העצבים היוצאים מחוט השדרה.

• ככל שהנזק לדיסק מחמיר, הצוואר מאבד מגמישותו ומופיעים כאבי צוואר ונוקשות.
• ‏דיסק שלוחץ על אחד או יותר מהעצבי הצוואר עלול לגרום להתפתחות רדיקולופתיה. תסמינים של רדיקולופתיה: כאב, חוסר תחושה, עקצוץ או חולשה בזרוע או ביד.
• דיסק שלוחץ על חוט השדרה עלול לגרום להתפתחות מיאלופתיה (תפקוד לקוי של חוט השדרה).‏

השכיחות של פריצת דיסק בצוואר באוכלוסייה הבוגרת הוערכה בין 0.5% ל-2%. עם זאת, לא כל המקרים של פריצת דיסק בצוואר הם סימפטומטיים. אנשים רבים עשויים לסבול מפריצת דיסק אסימפטומטית המתגלה אגב במחקרי הדמיה. עדויות רדיוגרפיות לניוון דיסק, מצב מקדים לפריצת דיסק, נראות בכמעט 60% מהאנשים מעל גיל 40. ניוון דיסק בעמוד השדרה הצווארי מתחיל לרוב בסביבות גיל 30 ומחמיר בהדרגה עם ההזדקנות.

גורמי סיכון אחרים לפריצת דיסק בצוואר כוללים נטייה גנטית, עישון, השמנת יתר, טראומה ופעילויות תעסוקתיות או פנאי הכוללות כיפוף חוזר או ממושך של עמוד השדרה.‏ במאמר הנוכחי "הגורמים לפריצת דיסק בצוואר" נדון בנושא בהרחבה.

הגורמים לפגיעה בדיסקים הבין חולייתיים בעמוד השדרה הצווארי

לא תמיד ניתן להבין מה גרם לפריצת ‏‏דיסק בצוואר‏‏. לעתים קרובות זה קורה לאט בגלל שילוב של מספר גורמים. עם זאת, ניתן לחלק את הגורמים הפוטנציאליים לפריצת דיסק בצוואר לשתי קטגוריות:

• נזקים הנגרמים בגלל חבלה
• ונזקים הנגרמים בגלל שימוש יתר

‏בגלל נזקים טראומטיים‏

באופן כללי, פריצות דיסק נגרמות בהדרגה ובגלל הליכים ניווניים. עם השנים, הטבעת הסיבית ‏חשופה ללחץ הולך וגובר ככל שהגרעין‏ ‏מאבד נפח וגמישות. על ציר הזמן הטבעת הסיבית החיצונית מאבדת את תכונותיה, ובכך מתאפשרת פריצת החומר מתוך הדיסק. לעומת זאת, קרעי דיסק ופריצות דיסק טראומטיים מתרחשים בתדירות נמוכה יותר ומלווים לרוב בפציעות נוספות. ‏

בהתבסס על ניסויים ומחקרים שבוצעו, פריצת דיסק בצוואר יכולה‏ ‏להיגרם על ידי טראומות הכרוכות בכפיפת יתר (hyperflexion) ובפשיטת יתר (hyperextension‏) של הצוואר. המנגנון הטראומטי שעלול להוביל למצבים הללו והתפתחות פריצת דיסק בצוואר כולל:

תאונות דרכים ותסמונת צליפת שוט

צליפת שוט היא פציעה נפוצה המתרחשת כאשר הצוואר זז בפתאומיות לפנים ולאחור. ברוב המקרים צליפת שוט נגרמת בגלל תאונת דרכים. אחת ההשלכות האפשריות של צליפת שוט היא פריצת דיסק בצוואר.

נפילות

נפילה היא גורם פוטנציאלי להתרחשות פריצת דיסק בצוואר. על פי כמה מקורות מחקר, נפילה היא הגורם המוביל לפגיעה בחוט השדרה לאחר גיל 65.

פציעות ספורט

פציעות ספורט הן אחד הגורמים השכיחים להתרחשות פריצת דיסק בצוואר. כמה ענפי ספורט שיש להם סיכון גבוה יותר להתרחשות פריצת דיסק בצוואר כוללים כדורסל, טניס, כדורעף, התעמלות והרמת משקולות.

גורמי הסיכון לפגיעה בדיסקים הבין חולייתיים בעמוד השדרה הצווארי

ברוב המקרים, פריצת דיסק בצוואר מתרחשת באופן הדרגתי. הגורם במקרה הזה היא השילוב של הליכי ניוון עם עומסים המובילים למצב של שימוש יתר. הליכי הניוון הטבעיים של רקמות הגוף ובכללם הרקמות שמרכיבות את הדיסק הבין חולייתי מתרחשים על ציר השנים. אל הליכי הניוון הללו מצטרפים עומסים חוזרניים המובילים לנזקים מצטברים. ולכן, גורמי הסיכון להתפתחות פריצת דיסק צווארי כוללים בין היתר:

הזדקנות והתנוונות

ככל שאנשים מתבגרים, הדיסקים מאבדים מים ונעשים פחות גמישים ונוטים יותר להיקרע אפילו עם מאמץ או פיתול קל. זה נקרא ניוון דיסק וזה חלק נורמלי של הזדקנות. עם זאת, אנשים מסוימים עשויים לסבול מתהליכי ניוון חמורים ומהירים יותר מאחרים בשל גורמים גנטיים או הרגלי חיים. גורם נוסף שעלול להאיץ את קצב הבלאי של הדיסק הוא פציעה או ניתוח בצוואר.

עיסוק ויציבה

עבודות מסוימות מפעילות לחץ חוזר על הדיסקים בצוואר ומובילות בהדרגה להתפתחות פריצת דיסק בצוואר. דוגמאות לעבודות כאלה כוללות שימוש ממושך במחשב, נהיגה, סידור מדפים בסופר או עבודת צביעה. גם יציבה לקויה, כגון כיפוף הצוואר לפרקי זמן ארוכים, יכולה להגביר את הלחץ על הדיסקים. לחץ מוגבר על הדיסקים סופו לגרום להתפתחות פריצת דיסק בצוואר.

עיסוקים רבים ויציבה לקויה גורמים לשימוש יתר בשרירי הצוואר ובעמוד השדרה הצווארי. שימוש יתר עלול להוביל לניוון חומר הדיסק ולהחלשת הרצועות המחזיקות אותו במקומו. זה הופך את הדיסק לפגיע יותר לקרע כתוצאה ממתחים או תנועות קלות.

עישון והשמנת יתר

עישון מפחית את אספקת הדם לדיסקים, מה שפוגע ביכולתם להחלים והופך אותם לרגישים יותר לנזקים. השמנת יתר מגדילה את העומס על עמוד השדרה והדיסקים, מה שעלול להאיץ ניוון ופריצה.

‏גנטיקה

מחקרים מסוימים הציעו כי גנטיקה עשויה לשחק תפקיד בהתפתחות והתקדמות של פריצת דיסק בצוואר. לדוגמה, מחקר שנערך על ידי Wong et al. (2014) מצא כי חולים עם היסטוריה משפחתית של מחלת דיסק ניוונית היו בסיכון גבוה יותר לפריצת דיסק צווארית עם רדיקולופתיה מאשר אלה ללא היסטוריה כזו. מחקר נוסף שנערך על ידי Stanford Health Care (n.d.) קבע כי לאנשים מסוימים עשויה להיות נטייה תורשתית לפתח פריצת דיסק.

פציעה או טראומה

תנועה פתאומית וחזקה של הצוואר, כמו בתאונת דרכים, נפילה או פציעת ספורט, עלולה לפגוע בדיסק ולגרום לפריצתו. הפציעה עלולה גם לגרום לדלקת ונפיחות סביב הדיסק, מה שעלול להחמיר את התסמינים.

פעילות גופנית

פעילות גופנית עלולה לגרום להתפתחות פריצת דיסק בצוואר. פעילויות גופניות שמגבירות את הסיכון לפריצת דיסק צווארית הן אלה הכרוכות בהשפעה גבוהה, תנועה חוזרת ונשנית או יציבה לקויה.

עם זאת, פעילויות גופניות כגון תרגילים עדינים יכולות לעזור עם הסימפטומים של פריצת דיסק בצוואר. ועוד נוסיף שפעילויות גופנית עשויות גם למנוע מלכתחילה התרחשות של פריצת דיסק בצוואר.

ארגונומיה לקויה

פעילות המתבצעת עם שהייה ממושכת במנח קבוע ו/או במנח לקוי מובילים להצטברות של עומס הרסני על הדיסקים הבין חולייתיים בצוואר. דוגמאות לסוג זה פעילויות כוללות עבודה מול מחשב, צפייה בטלוויזיה או שיחות טלפון. על ציר הזמן העומסים הללו גורמים לנזקי שימוש יתר והתפתחות הדרגתית של פריצת דיסק בצוואר.

מגדר

המגדר הוא בין גורמי הסיכון שהוצעו להתפתחות פריצת דיסק בצוואר. עם זאת, הראיות לכך אינן חד משמעיות. כמה מחקרים דיווחו כי לגברים יש שכיחות גבוהה יותר. מחקרים אחרים לא מצאו הבדל משמעותי או אפילו מצאו שכיחות גבוהה יותר בקרב נקבות. הסבר אפשרי אחד לממצאים הלא עקביים הוא שמגדר עשוי לקיים אינטראקציה עם גורמי סיכון אחרים, כגון חשיפה תעסוקתית, סוגי ספורט מועדפים, נטייה גנטית או גורמים הורמונליים.

לדוגמה, גברים עשויים להיות חשופים יותר לפעילות גופנית הכרוכה בתנועות צוואר או לעבודות הכרוכות בהעמסה, הרמה, כיפוף או פיתול. גברים עשויים גם להיות בעלי שכיחות גבוהה יותר של מחלת דיסק ניוונית, שהיא מבשר של פריצת דיסק בצוואר. מצד שני, נשים עשויות להיות בעלות צפיפות מינרלים נמוכה יותר בעצמות או רמות אסטרוגן גבוהות יותר. שינויים אלה עשויים להשפיע על מבנה הדיסק או על חילוף החומרים.