האם ירידה במשקל מפחיתה כאבי ברכיים? הקשר המורכב בין משקל הגוף לבריאות המפרקים נחשב לאחד הנושאים המרכזיים והנחקרים ביותר בעולם האורתופדיה, הראומטולוגיה והפיזיותרפיה המודרנית. הברכיים שלנו נושאות בנטל יומיומי כבד, כאשר בכל צעד פשוט מופעל עליהן עומס מכני עצום השווה לפי שלושה או אף ארבעה ממשקל הגוף הכולל. נתון מתמטי זה הופך את רקמת הסחוס הרגישה לפגיעה במיוחד אצל אנשים הסובלים מעודף משקל, ומגביר משמעותית את הסיכון להתפתחות דלקות מפרקים כרוניות, שחיקה מוקדמת והגבלה בתנועה.
מאמר זה מבקש לבחון לעומק את השאלה המעסיקה מיליוני מתמודדים ברחבי העולם: האם ירידה במשקל אכן מפחיתה כאבי ברכיים ומסוגלת לעצור את התדרדרות המפרק? במהלך הסקירה נצלול אל המנגנונים הביומכניים והביולוגיים המחברים בין קילוגרמים עודפים לבין תהליכים דלקתיים הרסניים, ונציג את הממצאים המדעיים והקליניים העדכניים ביותר הקיימים כיום בתחום הרפואה.
מעבר להפחתת הלחץ הפיזי הישיר, נבחן כיצד שינוי תזונתי מבוקר ואימוץ אורח חיים פעיל משפיעים לטובה על איכות החיים ותפקוד הברך לטווח הארוך. בין אם מדובר בהפחתה קלה במשקל או בשינוי דרסטי בהרכב הגוף, הבנת האופן שבו המפרק מגיב להורדת העומס תספק כלים מעשיים, תובנות רפואיות ותקווה מחודשת לכל מי שמתמודד עם כאב טורדני ומחפש פתרון אמיתי.
האם ירידה במשקל מפחיתה כאבי ברכיים? – רקע
הקשר המורכב והישיר בין משקל הגוף לבריאות המפרקים נחשב לאחד הנושאים המרכזיים, הנחקרים והבוערים ביותר בעולם האורתופדיה, הראומטולוגיה והפיזיותרפיה המודרנית. מפרקי הברכיים שלנו מתפקדים כבולמי הזעזועים הראשיים של הגוף, ונושאים בנטל יומיומי כבד מנשוא. בכל צעד פשוט, בריצה, ואפילו במהלך קימה מכורסה, מופעל על הברך עומס מכני עצום השווה לפי שלושה ואף ארבעה ממשקל הגוף הכולל. נתון מתמטי זה פירושו שכל קילוגרם בודד המתווסף למשקל הגוף מתורגם למעשה לעומס מצטבר של קילוגרמים רבים על הסחוס הרגיש, ובכך מאיץ את שחיקתו, מגביר את הסיכון להתפתחות דלקות מפרקים כרוניות ופוגע קשות באיכות החיים של מיליוני אנשים ברחבי העולם.
מאמר זה מציב במרכזו את השאלה המעסיקה מטופלים ורופאים כאחד: האם ירידה במשקל אכן מפחיתה באופן מורגש כאבי ברכיים, והאם היא מסוגלת לעצור או להאט את תהליכי השחיקה וההתדרדרות המפרקית? במהלך הסקירה נצלול לעומק המנגנונים המדעיים והביולוגיים המחברים בין עודף משקל לכאב, ונבחן אותם משתי זוויות מרכזיות. הראשונה היא הזווית הביומכנית, העוסקת בלחץ הפיזי הטהור ובשחיקת הרקמות, והשנייה היא הזווית המטבולית, החושפת כיצד תאי שומן מפרישים חומרים מעודדי דלקת הפוגעים ישירות במפרקים, ללא קשר ישיר למשקל המכני.
נציג את הממצאים הקליניים והמחקרים העדכניים ביותר, אשר מוכיחים כי לעיתים גם הפחתה מתונה וצנועה של אחוזים בודדים ממשקל הגוף עשויה לחולל שינוי דרמטי בעוצמת הכאב, לשפר את טווח התנועה ולדחות או למנוע צורך בניתוחים מורכבים כמו החלפת מפרק. מעבר להצגת הנתונים היבשים, המאמר יספק תובנות מעשיות המשלבות תזונה נכונה, פעילות גופנית מותאמת ושמירה על מסת שריר, ויעניק כלים יקרי ערך ותקווה מחודשת לכל מי שמתמודד עם כאבים כרוניים ומחפש דרך טבעית, יעילה ומוכחת רפואית לשפר את תפקודו היומיומי ולחזור לחיים פעילים ומלאי תנועה.
כיצד עודף משקל משפיע על מפרקי הברכיים?
מבוא לתהליך הניווני במפרק
ההבנה הרפואית לגבי השפעת עודף המשקל על מפרקי הגוף בכלל, ועל מפרקי הברכיים בפרט, עברה שינוי תפיסתי עמוק בעשורים האחרונים. בעבר נתפס הקשר בין השמנת יתר לבין נזק מפרקי כעניין מכני פשוט וטהור, הדומה לבלאי של צמיגים הנושאים מטען כבד מדי. אולם כיום, הקהילה המדעית מגדירה את הפגיעה המפרקית הנגרמת מעודף משקל כמשוואה מורכבת הניזונה משני ערוצים מקבילים ומסוכנים: עומס ביומכני הרסני לצד פעילות מטבולית ודלקתית מערכתית קבועה. השילוב הדו-ערוצי הזה הופך את הברכיים לאחד האיברים הרגישים והפגיעים ביותר בגוף האדם.
העומס המכני על הברך
בכל הנוגע לפעילות היומיומית הבסיסית, מפרק הברך אינו נושא רק את משקל הגוף הנמדד על המשקל הביתי, אלא מכפיל אותו בצורה משמעותית בשל כוחות הפיזיקה הפועלים בזמן תנועה. מחקרים ביומכניים מראים כי בזמן הליכה במישור, העומס הפועל על הברך נע בין פי שלושה לפי ארבעה ממשקל הגוף הכולל. כוחות אלו מזנקים בצורה דרמטית ומגיעים לעומסים של פי שמונה ואף פי עשרה ממשקל הגוף בעת ירידה במדרגות, כריעה או ריצה.
המשמעות הפיזיקלית של נתונים אלו היא קריטית להבנת הנזק המצטבר. מחקר קליני רחב היקף שבוצע על ידי מסיאר ושותפיו (Messier et al., 2005) מצא כי כל ירידה של קילוגרם אחד במשקל הגוף מפחיתה באופן מיידי עומס מצטבר של ארבעה קילוגרמים מכל ברך בכל צעד וצעד. כאשר מדובר באדם הצועד אלפי צעדים ביום, תוספת של קילוגרמים בודדים מתורגמת לטונות של לחץ עודף המופעל ישירות על משטחי המפרק.
לחץ מכני מתמשך זה מעבר לסף הסיבולת הפיזיולוגי של הסחוס גורם למיקרו-טראומה קבועה ברקמה. מחקר שנעשה באמצעות מודלים ממוחשבים מתקדמים על ידי אדוני ושותפיו (Adouni et al., 2024) הדגים כיצד השמנת יתר משנה לחלוטין את חלוקת הלחצים בתוך המפרק, מגבירה את הפעלת השרירים סביבו ומעלה את מתח הרצועות, מה שמאיץ את השחיקה הפיזית הבלתי נמנעת של רקמת הסחוס הארטיקולרי.
השפעת רקמת השומן על דלקת
התגלית המדעית המשמעותית ביותר של השנים האחרונות היא שרקמת שומן אינה מהווה רק מאגר אנרגיה פסיבי ומבודד, אלא מתפקדת כאיבר אנדוקריני ומטבולי פעיל ביותר המפריש חומרים ישירות אל זרם הדם. אצל אנשים הסובלים מעודף משקל, תאי השומן (אדיפוציטים) מייצרים ומפרישים כמויות גדולות של חלבונים פעילים המכונים אדיפוקינים (Adipokines) וציטוקינים מעודדי דלקת, כגון לפטין (Leptin), רזיסטין (Resistin), וציטוקינים מוכרים כמו TNF-alpha ו-Interleukin-6.
חומרים אלו זורמים בגוף ומייצרים מצב תמידי של דלקת מערכתית קלה אך כרונית (Low-grade chronic inflammation). כפי שהסבירו החוקרים (Shumnalieva et al., 2023), הציטוקינים הללו חודרים אל הנוזל הסינוביאלי המקיף את המפרק ומפעילים אנזימים פרוטאוליטיים הרסניים. אנזימים אלו מפרקים באופן פעיל את רשת הקולגן והפרוטאוגליקנים המרכיבים את הסחוס, ובכך מחלישים את עמידותו המכנית.
הוכחה חותכת להשפעה הדלקתית הזו, שאינה תלויה רק במשקל הפיזי, ניתן לראות בעובדה שאנשים עם עודף משקל סובלים משחיקת סחוס ומכאבים שכיחים גם במפרקים שאינם נושאים את משקל הגוף, כגון מפרקי האצבעות ושורש כף היד. מנגנון זה מדגיש כי השומן תוקף את הברך בשתי חזיתות בו-זמנית: הוא מחליש את המבנה הביולוגי של הסחוס דרך חומרי הדלקת, ובמקביל מפעיל עליו לחץ פיזי כבד יותר.
הקשר לאוסטיאוארתריטיס
אוסטיאוארתריטיס (שחיקת סחוס מפרקית) היא מחלת המפרקים השכיחה ביותר בעולם ומהווה את הגורם המוביל לנכות ותפקוד ירוד בגיל המבוגר. עודף משקל מזוהה כגורם הסיכון הסביבתי המשמעותי והנשלט ביותר להתפתחות המחלה ולהאצת התקדמותה. הברך היא המפרק הפגיע ביותר לתהליך זה בשל המבנה האנטומי שלה ותפקידה הדינמי החשוב בתנועה.
בסקירה מדעית מקיפה של גריפין וגילברט (Griffin & Guilak, 2005) הובהר כי השילוב בין העומס המכני העודף לבין הסביבה המטבולית הדלקתית יוצר מעגל קסמים הרסני בתוך הברך. הלחץ המכני פוצע את תאי הסחוס (כונדרוציטים), ואלו מגיבים בהפרשת חומרים המגבירים את הרגישות לחומרי הדלקת המגיעים מרקמת השומן. כתוצאה מכך, קצב פירוק הסחוס עולה על קצב הבנייה והשיקום שלו, והמפרק מאבד בהדרגה את יכולת בלימת הזעזועים שלו.
הנזק באוסטיאוארתריטיס אינו מוגבל לסחוס בלבד. כפי שמתארים מחקרים עדכניים (Shumnalieva et al., 2023), המחלה מערבת את כל חלקי המפרק, כולל עיבוי של העצם שמתחת לסחוס, דלקת בקרום הסינוביאלי והחלשות של השרירים והרצועות התומכים בברך. תהליך ניווני כולל זה מוביל לכאבים עזים, נוקשות בוקר, הגבלה קשה בטווח התנועה, ובמקרים מתקדמים לעיוות של ציר הרגל (כמו רגלי O) המצריך ניתוח מורכב להחלפת מפרק הברך.
מה הקשר בין השמנה לכאבי ברכיים?
הקשר בין השמנה לכאבי ברכיים הוא קשר רב-ממדי, המשלב עומסים פיזיים ישירים עם תהליכים ביולוגיים מורכבים. המחקר העדכני ביותר, ובפרט מחקר ה-STEP 9 שפורסם בסוף 2024 ב-New England Journal of Medicine, ומסוקר כאן, מדגיש כי השמנה אינה רק "משקל עודף" אלא מחלה סיסטמית המשפיעה על המפרק בכמה מישורים מקבילים:
המנגנון המכני: "מכפיל הכוח"
הברך היא מפרק נושא משקל הפועל כמנוף. בזמן הליכה במישור, העומס המופעל על הברכיים הוא פי 3 עד 4 ממשקל הגוף, ובזמן עלייה במדרגות או כפיפה הוא יכול להגיע לפי 6 ועד פי 8.
השפעת ההשמנה: תוספת של 5 קילוגרמים למשקל הגוף מתרגמת לתוספת עומס של 15-30 קילוגרם על המפרק בכל צעד. עומס יתר זה מוביל לשחיקה מואצת של הסחוס וללחץ על העצם התת-סחוסית, מה שמעורר קולטני כאב.
המנגנון המטבולי-דלקתי (השומן כאיבר פעיל)
זהו הגילוי המשמעותי של השנים האחרונות: רקמת שומן (במיוחד שומן ויסרלי/בטני) אינה רק מאגר אנרגיה פסיבי, אלא איבר אנדוקריני המפריש חומרים מעוררי דלקת המכונים אדיפוקינים (כמו לפטין ורזיסטין) וציטוקינים.
השפעת ההשמנה: חומרים אלו זורמים בדם ומגיעים לנוזל המפרקי (הנוזל הסינוביאלי). שם הם מפעילים אנזימים המפרקים את מבנה הסחוס ומעוררים דלקת כרונית ברקמות הרכות של הברך. זו הסיבה שאנשים עם השמנת יתר סובלים לעיתים קרובות גם מדלקות במפרקי הידיים, שאינם נושאים משקל.
השינוי במבנה ההליכה והיציבה
השמנה משנה את המכניקה של הגוף (Gait Analysis). היא מובילה לרוב להרחבת בסיס ההליכה ולשינוי בזווית הברכיים (לרוב נטייה ל"רגלי X" – Genu Valgum), מה שיוצר עומס לא אחיד על מדורי הברך. חוסר האיזון הזה גורם לשחיקה ממוקדת וקשה יותר בצד אחד של המפרק, דבר שמחמיר את תחושת הכאב.
הקשר לכאב מרכזי (Central Sensitization)
מחקרים עדכניים מראים כי דלקת כרונית הנגרמת מהשמנה עלולה לגרום למערכת העצבים להיות "רגישה" יותר לכאב. במצב זה, המוח מפרש גירויים קלים בברך ככאב עז יותר מאשר אצל אדם במשקל תקין.
הרזיה להפחתת כאבי ברכיים: המחקר
מחקר ה-STEP 9, שפורסם בכתב העת The New England Journal of Medicine ב-31 באוקטובר 2024, בדק את ההשפעה של סמגלוטייד (Semaglutide) במינון 2.4 מ"ג (המשווק כ-"וויגובי") על חולים הסובלים מהשמנת יתר ודלקת מפרקים ניוונית (אוסטיאוארתריטיס) של הברך.
ממצאים מרכזיים (לאחר 68 שבועות):
- ירידה במשקל: המשתתפים שקיבלו סמגלוטייד השילו בממוצע 13.7% ממשקל גופם, לעומת 3.2% בלבד בקבוצת הפלצבו.
- הפחתת כאב: נרשמה ירידה משמעותית במדד הכאב (WOMAC pain score) של 41.7 נקודות בקבוצת הסמגלוטייד, בהשוואה לירידה של 27.5 נקודות בקבוצת הפלצבו.
- שיפור בתפקוד: המטופלים בסמגלוטייד דיווחו על שיפור ניכר ביכולת התפקוד הפיזי ובאיכות החיים בהשוואה לקבוצת הביקורת.
- בטיחות: תופעות הלוואי העיקריות היו במערכת העיכול (כגון בחילות), מה שהוביל להפסקת הטיפול אצל 6.7% מהמשתתפים בקבוצת התרופה לעומת 3.0% בקבוצת הפלצבו.
פרטי המחקר:
- משתתפים: 407 מבוגרים עם השמנת יתר (BMI ממוצע של 40.3) וכאבי ברכיים משמעותיים.
- מבנה: ניסוי קליני כפול-סמיות, מבוקר פלצבו, שנערך ב-11 מדינות.
- מימון: המחקר מומן על ידי חברת "נובו נורדיסק" (Novo Nordisk).
- סיכום: המחקר מוכיח כי סמגלוטייד אינו רק יעיל לירידה במשקל, אלא מהווה כלי טיפולי משמעותי להפחתת כאב ושיפור הניידות עבור חולים הסובלים מבעיות מפרקים על רקע השמנה.
מהי הדרך הנכונה להרזות כדי להפחית כאבי ברכיים?
הדרך הנכונה ביותר לרדת במשקל במטרה להפחית כאבי ברכיים אינה מסתכמת רק ב"ספירת קלוריות", אלא בשילוב אסטרטגי של תזונה, פעילות גופנית מותאמת ושימור מסת שריר. על פי נתוני 2025-2026 ומחקר ה-STEP 9, הגישה הרב-תחומית היא היעילה ביותר למניעת שחיקת סחוס נוספת.
להלן השלבים המרכזיים לביצוע נכון:
הצבת יעד של 10% ומעלה
מחקרים עדכניים מראים כי ירידה של 5% במשקל היא נקודת ההתחלה, אך שיפור קליני "משנה חיים" בכאבי ברכיים מתרחש כאשר יורדים לפחות 10%-15% ממשקל הגוף. ירידה כזו מפחיתה את העומס המכני על הברך במידה שמאפשרת לסחוס ולרקמות סביבו להתאושש.
שילוב חובה של אימוני התנגדות (כוח)
זוהי הנקודה הקריטית ביותר. ירידה במשקל ללא אימוני כוח מובילה לאובדן מסת שריר (סרקופניה). השרירים סביב הברך (בעיקר הארבע-ראשי והמסטרינגס) פועלים כ"בולמי זעזועים". ירידה במשקל צריכה להתבצע לצד חיזוק שרירי הרגליים כדי להבטיח שהברך נשארת יציבה גם כשהגוף קטן יותר.
תזונה אנטי-דלקתית
מכיוון שהשמנה יוצרת דלקתיות סיסטמית, התזונה המומלצת ב-2026 לטיפול בברכיים היא התזונה הים-תיכונית. התמקדות במזונות עשירים באומגה 3 (דגים, אגוזים), נוגדי חמצון ופוליפנולים עוזרת להפחית את רמת הציטוקינים הדלקתיים בנוזל המפרק, מה שמקל על הכאב עוד לפני שהמשקל ירד במלואו.
פעילות אירובית בעלת אימפקט נמוך (Low Impact)
כדי לא להחמיר את הכאב בזמן התהליך, יש לבחור בפעילות שאינה מעמיסה על המפרק:
- שחייה או הידרותרפיה (המים מפחיתים כ-90% ממשקל הגוף).
- רכיבה על אופניים (מחזקת את השרירים ללא זעזועים).
- שימוש במכשיר אליפטיקל במקום ריצה.
שקילת התערבות תרופתית (GLP-1) תחת פיקוח
לאור ממצאי המחקר (STEP, 2024) המסוקר כאן, הטיפול בתרופות כמו סמגלוטייד (Wegovy/Ozempic) הפך לכלי מרכזי עבור חולי אוסטיאוארתריטיס עם השמנת יתר. התרופות מאפשרות הגעה ליעד ה-10%-15% הנדרש להפחתת כאב משמעותית, אך הן חייבות להינתן בליווי תזונתי כדי למנוע אובדן שריר קיצוני.
הרזיה להפחתת כאבי ברכיים: סיכום עדכני
ניתן לקבוע במידה רבה של ודאות כי הרזיה היא אחד האמצעים היעילים והמשמעותיים ביותר להפחתת כאבי ברכיים, במיוחד בקרב הסובלים מעודף משקל ומדלקת מפרקים ניוונית (Osteoarthritis). הקשר בין משקל גוף לכאבי ברכיים מבוסס על מנגנונים ביו-מכניים וביולוגיים משולבים.
המנגנון הביו-מכני: עומס על המפרק
הברכיים הן מפרקים נושאי משקל. הלחץ המופעל על הברכיים בזמן הליכה הוא פי 3 עד 6 ממשקל הגוף. המשמעות היא שכל ירידה של קילוגרם אחד במשקל הגוף מפחיתה עומס של כ-3 עד 6 קילוגרמים מהברך בכל צעד. מחקרים הראו כי ירידה מתונה במשקל (כ-5% עד 10% ממשקל הגוף) מובילה לשיפור דרמטי בתפקוד המפרק ולירידה משמעותית ברמות הכאב.
המנגנון הביולוגי: דלקתיות מערכתית
מעבר לעומס הפיזי, רקמת שומן (ובעיקר שומן בטני) אינה רק מחסן אנרגיה, אלא איבר אנדוקריני פעיל המפריש חלבונים דלקתיים הנקראים ציטוקינים (כגון IL-6 ו-TNF-alpha) ואדיפוקינים. חומרים אלו זורמים בזרם הדם ומאיצים את תהליכי השחיקה והדלקת בסחוס המפרקי. לכן, הרזיה מפחיתה את ה"דליקה" הדלקתית בגוף, מה שמקל על הכאב גם במפרקים שאינם נושאי משקל ישירים, אך בברכיים ההשפעה כפולה.
תוצאות קליניות
ירידה במשקל נמצאה כמשפרת את איכות החיים, מעלה את טווח התנועה ומעכבת את הצורך בניתוחים להחלפת מפרק ברך. השילוב האופטימלי להפחתת כאב הוא ירידה במשקל יחד עם פעילות גופנית מבוקרת לחיזוק השרירים התומכים בברך (כמו הארבע-ראשי).
מחקרים עדכניים בנושא
בהחלט, גוף המחקר בתחום זה התרחב משמעותית בשנים 2024-2026, עם דגש על תרופות הרזיה חדשות, השפעות ארוכות טווח על מבנה הסחוס וקשרים ביוכימיים מורכבים. להלן סקירה של הממצאים העדכניים ביותר:
פריצת הדרך של תרופות ה-GLP-1 (סמגלוטייד/וויגובי)
- אחד המחקרים המשמעותיים ביותר שפורסמו בשלהי 2024 ונדונו בכנסים המקצועיים של 2025 (כמו כנס ACR 2025), הוא מחקר ה-STEP 9. המחקר הראה כי חולי אוסטיאוארתריטיס (OA) עם השמנת יתר שטופלו בסמגלוטייד חוו ירידה ממוצעת של 13.7% במשקל ושיפור דרמטי של כ-41.7 נקודות במדד הכאב WOMAC, לעומת שיפור של 27.5 נקודות בלבד בקבוצת הפלצבו. החוקרים מציינים כי התרופה לא רק מפחיתה עומס מכני אלא גם עשויה להפחית דלקת ישירות בתוך המפרק.
הקשר בין ירידה במשקל למבנה הסחוס (MRI)
מחקרים ארוכי טווח שעקבו אחר מטופלים במשך 4-5 שנים (עד נתונים עדכניים מ-2024-2025) מצאו כי ירידה של מעל 10%-13% מה-BMI לא רק מפחיתה כאב אלא מעכבת פיזית את שחיקת הסחוס ואת התדרדרות המניסקוס. נמצא כי כל ירידה של 1% במשקל קשורה להפחתה באובדן נפח הסחוס המדיאלי בברך.
Belibağlı MC, Gökmen MY. Five-Year Impact of Weight Loss on Knee Pain and Quality of Life in Obese Patients. Med Sci Monit. 2025 Jan 20;31:e946550. doi: 10.12659/MSM.946550. PMID: 39829029; PMCID: PMC11758707.
חשיבות איכות הירידה במשקל: "דיאטה לעומת ספורט"
ממצא עדכני (2024) מדגיש כי ירידה במשקל המושגת באמצעות דיאטה בלבד או שילוב של דיאטה ופעילות גופנית יעילה יותר להגנה על הסחוס מאשר פעילות גופנית לבדה. מחקרים נוספים מ-2025 מזהירים כי ירידה קיצונית מדי במשקל ללא ליווי תזונתי מתאים עלולה להוביל לאובדן מסת שריר (סרקופניה), מה שעלול דווקא להחמיר את חוסר היציבות בברך, ולכן מומלץ על שילוב של אימוני התנגדות.
Georgiev T, Kabakchieva P. Weight Loss, but Not at Any Cost: Risks and Challenges in Patients with Osteoarthritis. Mediterr J Rheumatol. 2025 Mar 31;36(1):28-35. doi: 10.31138/mjr.121224.wlc. PMID: 40557168; PMCID: PMC12183455.
רף ה-10% לשיפור קליני משמעותי
סקירות שיטתיות מ-2024 ו-2025 מצביעות על כך שבעוד שירידה של 5% מביאה לשיפור ראשוני, ירידה של 10% ומעלה היא "תור הזהב" להשגת שיפור תפקודי וקליני מובהק שיכול למנוע או לדחות ניתוחי החלפת מפרק.
Shahid A, Thirumaran AJ, Christensen R, Venkatesha V, Henriksen M, Bowden JL, Hunter DJ. Comparison of weight loss interventions in overweight and obese adults with knee osteoarthritis: A systematic review and network meta-analysis of randomized trials. Osteoarthritis Cartilage. 2025 Apr;33(4):518-529.
לסיכום, הרזיה מהווה כלי מרכזי להפחתת כאבי ברכיים, במיוחד בקרב אנשים עם השמנת יתר. היא מפחיתה את העומס המכאני על מפרקי הברכיים, מפחיתה דלקות ומסייעת בשיפור התפקוד היום-יומי. השילוב בין תזונה מאוזנת ופעילות גופנית מותאמת הוא המפתח להצלחה. בנוסף, טיפול רב-תחומי תורם לשמירה על ההישגים לטווח ארוך. לכן, ההרזיה היא לא רק כלי לשיפור המראה החיצוני אלא גם אסטרטגיה טיפולית מוכחת לשיפור הבריאות המפרקית ואיכות החיים.
References:
Messier SP, Gutekunst DJ, Davis C, DeVita P. Weight loss reduces knee-joint loads in overweight and obese older adults with knee osteoarthritis. Arthritis Rheum. 2005 Jul;52(7):2026-32. doi: 10.1002/art.21139. PMID: 15986358.
Shumnalieva R, Kotov G, Monov S. Obesity-Related Knee Osteoarthritis-Current Concepts. Life (Basel). 2023 Jul 28;13(8):1650. doi: 10.3390/life13081650. PMID: 37629507; PMCID: PMC10456094.
Griffin, T. M., & Guilak, F. (2005). The role of mechanical loading and obesity in the pathogenesis of osteoarthritis. The Journal of Bone and Joint Surgery, 87(suppl_2), 115-122.
Adouni M, Aydelik H, Faisal TR, Hajji R. The effect of body weight on the knee joint biomechanics based on subject-specific finite element-musculoskeletal approach. Sci Rep. 2024 Jun 14;14(1):13777. doi: 10.1038/s41598-024-63745-x. PMID: 38877075; PMCID: PMC11178890.