תסמונת הצביטה בכתף: חכו עם הניתוח

תסמונת הצביטה בכתף חכו עם הניתוח! תסמונת הצביטה היא פציעה שכיחה בעיקר בקרב ספורטאים. פציעה זאת מטופלת לעיתים על ידי ניתוח ארתרוסקופי. בניתוח זה מבצעים דקומפרסיה של הרקמות הנצבטות בכתף. על פי המחקר הנוכחי אין יתרון לניתוח זה על פני טיפול שמרני.

תסמונת הצביטה הם קרוב לוודאי הגורם השכיח ביותר להתפתחות כאב בכתף. תסמינים נוספים בשל תסמונת זאת כוללים בהרבה מקרים גם מגבלות תנועה ותפקוד. בתסמונת הצביטה יכולות להילכד מתחת לזיז שיא הכתף (Acromion) הרקמות הבאות:

• הבורסה.
• והגידים המסובבים של הכתף.

הטיפול המומלץ הראשוני הוא טיפול שמרני אך הולכת וגדלה גם הפופולריות של הניתוח הזעיר לצורך תיקון הגורם לצביטה. האם כדאי לנתח? במאמר הנוכחי "תסמונת הצביטה בכתף: חכו עם הניתוח" נדון בנושא בהרחבה.

תסמונת הצביטה בכתף: חכו עם הניתוח – רקע

תסמונת הצביטה בכתף היא מצב שכיח הגורם לכאב ולפגיעה תפקודית בכתף. זה קורה כאשר גידי השרוול המסובב או הבורסה התת-אקרומית נדחסים על ידי האקרומיון או מבנים אחרים בחלל התת האקרומי. טיפול שמרני הוא לעתים קרובות הקו הראשון לניהול מצב זה, שכן הוא יכול להפחית כאב ודלקת, לשפר את טווח התנועה והכוח, ולהחזיר את התפקוד.

טיפול שמרני עשוי לכלול מנוחה, שינויי התנהלות, טיפולים גופניים, תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs) וזריקות סטרואידים. עם זאת, חלק מהחולים עשויים שלא להגיב כראוי לטיפול שמרני. מקרים אלה עשויים לדרוש התערבות כירורגית, כגון הסרת הלחץ התת אקרומי באמצעות ארתרוסקופיה.

בניתוח הזה מסירים את הדורבן הגרמי או מבנים אחרים שגורמים לפגיעה. יעילות הטיפול הניתוחי לעומת הטיפול השמרני בתסמונת הפגיעה בכתף הייתה נושא לוויכוח במשך שנים רבות.

מה היא תסמונת הצביטה בכתף?

תסמונת הצביטה בכתף היא מצב שכיח המשפיע על גידי השרוול המסובב של הכתף. זה קורה כאשר הגידים הופכים דלקתיים או מגורים הגורם לכך הוא לרוב לחץ חוזר ונשנה או חיכוך בין עצם הזרוע לבין שיא הכתף (acromion). אלו הן שתי עצמות המהוות חלק ממפרק הכתף.

הפרעה זאת עלולה לגרום:

• לכאב, נוקשות, טווח תנועה מופחת של הכתף, וקושי בביצוע פעילויות תקורה.

השכיחות של תסמונת פגיעה בכתף משתנה בהתאם לאוכלוסייה ולקריטריונים המשמשים לאבחון. כמה מחקרים העריכו כי הפרעה זאת משפיעה על:

• בין 7% – 26% מהמבוגרים. עם שיעורים גבוהים יותר בקרב אנשים מבוגרים, ספורטאים, ועובדים המבצעים משימות תקורה חוזרות ונשנות.

גורמים לתסמונת הצביטה

אחד הגורמים השכיחים להתפתחות כאבים בכתף היא תסמונת הצביטה. התסמונת מתפתחת כשהחלקים גרמיים בכתף לוחצים באופן חוזרני על הגידים ושק הבורסה. פציעה זאת מתרחשת לרוב בגלל ביצוע תנועות חוזרניות של הכתף מעל גובה הראש. פעילות מסוג זה ניתן לראות בסוגים מסוימים של ענפי ספורט כמו:

• בכדור סל, טניס, כדור עף, כדור יד ועוד.

גורם נוסף להתפתחות תסמונת הצביטה כולל:

• נזקי חבלה ברקמות הרכות הללו עקב נפילה על יד מושטת לפנים ועוד.

גורמי סיכון להתפתחות תסמונת הצביטה בכתף

גורמי הסיכון להתפתחות תסמונת פגיעה בכתף כוללים:

• גיל – ככל שאנו מתבגרים כך גם עולה הסיכון.
• מגדר – יותר גברים סובלים מהפרעה זאת.
• עיסוק – ניתן לראות פעולות חוזרניות כאלה גם בקרב בעלי מקצוע מסוימים כולל צביעת תקרות, סידור מדפים גבוהים ועוד.
• השתתפות בספורט – סוגי ספורט מו טניס, כדור עף ועוד המחייבים פעילות חוזרנית מעל גובה הראש מעלים את הסיכון.
• יציבה – ליקויי יציבה כמו קיפוזיס משנים את אופן פעולת הכתף. השינויים הללו מעלים את הסבירות להתפתחות תסמונת הצביטה בכתף.
• פציעות כתף קודמות – אנשים שנפצעו בעבר בכתפם נמצאים בסיכון מוגבר להיפצע שוב.

סימנים ותסמינים

הסימנים והתסמינים של תסמונת הצביטה בכתף כוללים בין היתר:

• כאבים בכתף.
• קושי להרים את הכתף מעל גובה הראש.
• מגבלות תנועה ותפקוד נוספים.

התעלמות מהסימנים והתסמינים של תסמונת הצביטה עלולה לגרום לנזקים הולכים ומחמירים בגידים של השרירים המסובבים בכתף ובבורסה ולהגיע למצב של קרע חלקי של הגידים ולעתים אפילו קרע מלא שלהם. עדיף לאבחן ולטפל בבעיה בראשית דרכה.

כאבים בכתף אבחון וטיפול

בדומה לתסמונת כאב אחרות במערכות שריר ושלד גם כאבים בכתף בגין את תסמונת הצביטה נאבחן לאחר שעברנו מספר שלבים כולל:

• למידה של היסטוריה הרפואית (איך החל הכאב, מתי החל, תנועות ומאמצים שמחמירים אותו ועוד).
• בדיקה גופנית הכוללת התבוננות ומישוש של הכתף והנעה פסיבית ואקטיבית של הכתף. הבדיקה הגופנית כוללת גם בדיקות נוירולוגיות ובדיקות מיוחדות.
• ובמידת הצורך כאשר יש ספק לגבי האבחון נפנה לבדיקות מעבדה ו/או הדמיה כולל צילום רנטגן, סריקת CT או דימות MRI.

את תהליך האבחון נשלים באמצעות ביצוע הליך של אבחנה מבדלת שבה נשלול מגוון רחב של הפרעות שעלולות היות לגרום לסימנים ותסמינים דומים לאלו של תסמונת הצביטה.

בין היתר נשלול:

• נזקים טראומטיים כמו שברים.
• פריקת כתף או תת פריקה של הכתף.
• הקרנות כאב מהצוואר.
• דלקת פרקים ניוונית בכתף ועוד.

הטיפול בתסמונת

אפשרויות הטיפול העצמי בתסמונת פגיעה בכתף כוללות אמצעים שמרניים כגון:

• מנוחה מכל פעולה שגורמת לכאב.
• קומפרסים של חום וקור.
• תרופות אנטי דלקתיות ללא מרשם.

במצב שבו הטיפול העצמי לא הספיק ניתן לפנות לכירופרקט. הטיפול הכירופרקטי בתסמונת הצביטה כולל:

• מנוחה מכל פעולה או מנח שגורמים להחמרת הכאב. אנשי מקצוע או ספורטאים שעיסוקם כולל הרמות חוזרות ונשנות של הגפה העליונה אל מעבר לגובה הראש יעשו הפסקה בעיסוקם.
• שילוב של עזרים חשמליים כמו גלי הלם ולייזר רך שמטרתם קידום הריפוי של הדלקת.
• טכניקות טיפול ושיקום שמטרתם חיזוק הרקמות, שיפור טווחי התנועה.

כאשר גם הטיפול הכירופרקטי אינו מניב את התוצאות המקוות יוכל החולה לגשת לטיפול רפואי. האמצעים שעומדים לרשות הרופא כוללים:

• תרופות נוגדות דלקת שאינם סטרואידים.
• זריקות סטרואידים.
• ו/או הפנייה לפיזיותרפיה.
• כאשר כל אלה לא הועילו ניתן לשקול התערבויות כירורגיות כגון הפחתת לחץ תת-אקרומיאלית או תיקון שרוול מסובב.

הפרוגנוזה של תסמונת פגיעה בכתף תלויה בחומרת המצב, התגובה לטיפול ונוכחות של סיבוכים כגון קרעים בשרוול המסובב או בורסיטיס.

מחקר עדכני בנושא

מחקר המעקב ל-10 שנים של ניסוי FIMPACT, שפורסם בכתב העת BMJ ב-2 בדצמבר 2025, מצא כי לניתוח שיוף עצם הכתף (ASD – Arthroscopic subacromial decompression) אין יתרון ארוך טווח על פני ניתוח פלצבו (דמה) או טיפול פיזיותרפי (תרגול) עבור מטופלים הסובלים מתסמונת כאב תת-אקרומיאלי.

מטרת המחקר

להעריך את היעילות ארוכת הטווח של דקומפרסיה סובאקרומיאלית ארתרוסקופית לעומת ניתוח פלצבו (ארתרוסקופיה אבחנתית) וטיפול בפעילות גופנית בחולים עם תסמונת כאב סובאקרומיאלי.

עיצוב המחקר והביצוע

מחקר אקראי, מבוקר פלצבו כירורגי. בוצע במחלקה אורתופדית בשלושה בתי חולים ציבוריים בפינלנד. 210 משתתפים מבוגרים בגילאי 35 עד 65 עם תסמינים התואמים תסמונת כאב סובאקרומיאלי במשך יותר משלושה חודשים, גויסו החל מ-1 בפברואר 2005 עם מעקב של 10 שנים עד 20 בספטמבר 2023. המשתתפים ומעריכי התוצאות היו מסונוורים לגבי הקצאת הקבוצות בהשוואה הראשונית (דקומפרסיה סובאקרומיאלית ארתרוסקופית לעומת ניתוח פלצבו). חלק מהמשתתפים טופל באמצעות ניתוח פלצבו וטיפול בפעילות גופנית והחלק האחר באמצעות ניתוח. טיפול בפעילות גופנית שימש כהשוואה פרגמטית.

ממצאים מרכזיים:

• אין הבדל בתוצאות: לא נמצאו הבדלים משמעותיים ברמת הכאב (במנוחה או בפעילות) או במדדים משניים אחרים (תפקוד, איכות חיים ושביעות רצון) בין קבוצת הניתוח האמיתי לקבוצת ניתוח הפלצבו לאחר 10 שנים.
• השוואה לתרגול: בדומה לכך, הניתוח לא הציע יתרון קליני משמעותי בהשוואה לתוכנית אימונים מובנית.
• שיפור מתמשך בכל הקבוצות: כל שלוש קבוצות הטיפול (ניתוח, פלצבו ותרגול) הראו שיפור משמעותי ומתמשך בכאב ובתפקוד הכתף לאורך עשור, כאשר רוב השיפור התרחש כבר בנקודת המעקב של חמש שנים.

מסקנות:

בחולים עם תסמונת כאב סובאקרומיאלי, דקומפרסיה סובאקרומיאלית ארתרוסקופית לא הציע כל תועלת לעומת ניתוח פלצבו או טיפול בפעילות גופנית במהלך מעקב של 10 שנים. התוצאות מחזקות את הקביעה כי ניתוח שיוף הכתף אינו מעניק יתרון קליני משמעותי לטווח ארוך. החוקרים מציינים כי ממצאים אלו תומכים בהפסקת השימוש השגרתי בהליך זה לטובת חלופות פולשניות פחות, כמו פיזיותרפיה ותרגול.

תסמונת הצביטה בכתף: חכו עם הניתוח – סיכום עדכני לשנת 2026

תסמונת הצביטה בכתף (Shoulder Impingement Syndrome) היא אחת הסיבות השכיחות ביותר לכאבי כתפיים, אך המחקר המעודכן לשנת 2026 מדגיש באופן עקבי כי במרבית המקרים, ניתוח אינו יעיל יותר מטיפול שמרני (טיפול ידני ותרגול). להלן פירוט מעמיק של הממצאים המחקריים התומכים בגישה של "חכו עם הניתוח":

1. יעילות הניתוח לעומת טיפול שמרני

מחקרים רחבי היקף (Meta-analyses) וניסויים קליניים מבוקרים הראו כי ניתוח לשחרור הצביטה (Arthroscopic Subacromial Decompression – ASD) אינו מעניק יתרון משמעותי על פני תוכנית אימון גופני מובנית.

• השוואת תוצאות: הן בקבוצות שעברו ניתוח והן באלו שביצעו פיזיותרפיה נרשם שיפור דומה במדדי כאב, תפקוד וטווח תנועה בטווח של חצי שנה עד שנתיים.
• מחקר ה-FIMPACT: מחקר פיני מרכזי שעקב אחר מטופלים במשך 5 ו-10 שנים מצא כי ניתוח לא סיפק שום יתרון קליני על פני ניתוח דמה (Placebo surgery) או טיפול שמרני.

2. מדוע כדאי להמתין עם הניתוח?

לדחות ואף למנוע את הנתוחים בגלל תסמונת הצביטה בכתף ישנם היבטים קליניים וכלכליים:

• החלמה שמרנית: בין 60% ל-90% מהמטופלים משתפרים משמעותית בעזרת טיפול שמרני וחוזרים לתפקוד ללא צורך בהתערבות פולשנית.
• סיכוני ניתוח: ניתוח כרוך בסיכונים כמו זיהומים, סיבוכי הרדמה ותקופת החלמה שעלולה להיות כואבת וממושכת.
• עלויות: הטיפול הניתוחי יקר משמעותית ואינו מניב תוצאות טובות יותר המצדיקות את המחיר עבור המטופל ומערכת הבריאות.

3. מתי בכל זאת לשקול ניתוח?

לפי ההמלצות העדכניות, יש לשקול ניתוח רק לאחר שבוצע טיפול שמרני אינטנסיבי (תרגילי כוח, גמישות וחיזוק השרוול המסובב) למשך 3 עד 6 חודשים לפחות, ואשר לא הניב שיפור.

References:

Kanto K, Bäck M, Ibounig T, Björkenheim R, Malmivaara A, Czuba T, Inkinen J, Kalske J, Savolainen V, Sinisaari I, Toivonen P, Taimela S, Järvinen TLN, Paavola M; Finnish Shoulder Impingement Arthroscopy Controlled Trial (FIMPACT) Investigators. Arthroscopic subacromial decompression versus placebo surgery for subacromial pain syndrome: 10 year follow-up of the FIMPACT randomised, placebo surgery controlled trial. BMJ. 2025 Dec 2;391:e086201.

Nazari G, MacDermid JC, Bryant D, Athwal GS (2019). The effectiveness of surgical vs conservative interventions on pain and function in patients with shoulder impingement syndrome. A systematic review and meta-analysis. PLoS ONE 14(5): e0216961.

Rutt GJ, Esch C, Ballantyne M. Arthroscopic Subacromial Decompression vs. Physical Therapy for Stage II Shoulder Impingement Syndrome: A Comparative Review of Functional and Social Impact. Cureus. 2025 Nov 4;17(11):e96100.

Nazari G, MacDermid JC, Bryant D, Athwal GS (2019) The effectiveness of surgical vs conservative interventions on pain and function in patients with shoulder impingement syndrome. A systematic review and meta-analysis. PLoS ONE 14(5): e0216961.

Saltychev M, Äärimaa V, Virolainen P, Laimi K. Conservative treatment or surgery for shoulder impingement: systematic review and meta-analysis. Disabil Rehabil. 2015;37(1):1-8.

Chaudhury S, Gwilym SE, Moser J, Carr AJ. Surgical options for patients with shoulder pain. Nat Rev Rheumatol. 2010 Apr;6(4):217-26. doi: 10.1038/nrrheum.2010.25. PMID: 20357791.