כאבי גב תחתון בגלל ספורט הם תופעה שכיחה. השפעה שלילית זאת מפתיעה לנוכח התרומה החיובית של פעילות גופנית לבריאותנו ובכלל זה למניעת כאבי גב תחתון. כיצד ניתן ליישב את הסתירה הזאת? במילה אחת: הגזמה. כול נזק לאחת או יותר מהרקמות בגב התחתון עלול לגרום להתפתחות כאב בגב התחתון. נזקים לגב התחתון עלולים להתרחש גם בגלל עיסוק לא זהיר ומחושב בספורט. בין הנזקים האפשריים שעלולים להיגרם בגב התחתון בגלל פעילות גופנית נמנה:
- שחיקה, מתיחה או קרע של רקמות, נזק לדיסק הבין חולייתי, שבר כגון, ספונדילוליסטזיס (שבר מאמץ) ועוד.
גורמים אפשריים לפגיעות ספורט בגב התחתון כוללים עומסים חוזרניים או פגיעות טראומטיות ברקמות הגב. גורמי סיכון לפציעות כאלה כוללים בין היתר טכניקות אימון לקויות, עלייה מהירה בעצימות האימונים ועוד. פגיעות טראומטיות ברקמות הגב התחתון נגרמות בין היתר בגלל נפילות, התנגשות עם שחקן יריב ועוד. במאמר "כאבי גב תחתון בגלל ספורט" נדון בנושא.
1) כאבי גב תחתון בגלל ספורט – רקע
כאבי גב תחתון הם אחת התלונות השכיחות ביותר בקרב ספורטאים – חובבים ותחרותיים כאחד. לפעמים הם מופיעים “בבת אחת” אחרי תנועה לא צפויה, ולפעמים הם מתפתחים בהדרגה לאורך שבועות של עומס מצטבר. למרות שהכאב מרגיש לעיתים כמו “נזק ברור”, ברוב המקרים מדובר בכאב גב תחתון לא־ספציפי: שילוב של עומסים, רגישות רקמות, תגובת מערכת העצבים, שינויי טכניקה ועייפות, ולעיתים גם גורמים פסיכולוגיים־התנהגותיים (Hartvigsen, 2018; Foster, 2018). המפתח להבנה ולפתרון הוא לא רק “מה כואב”, אלא למה זה כואב דווקא בספורט שלך, ומה נדרש כדי לחזור להתאמן בלי להיתקע במעגל של החמרות.
המאמר הזה מרכז בצורה מעמיקה ומעשית את כל מה שחשוב לדעת:
- שכיחות ודפוסים לפי ענפים
- מנגנונים ביומכניים נפוצים
- גורמי סיכון מרכזיים (בעיקר עומס)
- כיצד להבדיל בין כאב “שגרתי” לסימני אזהרה
- מתי יש מקום להדמיה
- עקרונות טיפול, שיקום (כולל חזרה לספורט) ומניעה
- ולבסוף – איך כירופרקטיקה יכולה להשתלב באופן אחראי בתמונה הכוללת.
2) כמה זה שכיח אצל ספורטאים – ולמה חשוב לדעת את זה?
סקירה שיטתית ומטה־אנליזה רחבה על כאבי גב בספורט מצאה שכאב גב תחתון נפוץ מאוד בקרב ספורטאים, אך ההערכות משתנות בין מחקרים בגלל הבדלים בהגדרה ובאופן המדידה. עם זאת, עולים שוב ושוב אותם דפוסים: שכיחות גבוהה, נטייה לחזרה, וקשר חזק בין היסטוריה של כאב גב לבין כאב עתידי (Wilson, 2021).
אצל מתבגרים, התמונה בולטת במיוחד: סקירה שיטתית ומטה־אנליזה מצאה שכיחות שנתית משמעותית של כאב גב תחתון בקרב ספורטאים צעירים, כאשר אחד הממצאים השכיחים ביותר שמזוהה אצל חלקם הוא ספונדילוליזיס (Wall, 2022). המשמעות היא שכאב גב בגיל צעיר הוא לא “סתם תלונה” – הוא דורש ניהול חכם כדי למנוע דפוס חוזר לאורך שנים.
3) למה דווקא ספורט מייצר כאבי גב תחתון? ארבעה “מסלולים” שכיחים
הפרדוקס הוא שספורט, שאמור לחזק את הגוף, הוא אחד הגורמים השכיחים לכאבי גב בגלל הפער בין היכולת המבנית של עמוד השדרה לבין הדרישות המכניות של הפעילות. להלן ארבעת הגורמים העיקריים להתפתחות כאבי גב אצל ספורטאים:
א. עומס מצטבר וקפיצות עומס חדות (הסיבה מספר 1)
במונחים של מניעת פציעות, אחד הקונצנזוסים החשובים ביותר הוא שעומס אימון הוא חרב פיפיות: הוא בונה כושר וחוסן, אבל עליות חדות או ניהול לא עקבי מעלים סיכון לפציעה, כולל כאבי גב (Soligard, 2016). ההיגיון פשוט: הגב “מסתגל” לעומס שהוא רגיל אליו. כשפתאום מוסיפים יותר אימונים, יותר דקות משחק, יותר עצימות, או יותר תרגילי כוח – לפעמים הרקמות ומערכת העצבים לא מספיקות להדביק את הקצב.
הפרדוקס הידוע בספורט הוא שכושר גבוה יכול להגן מפציעה, אבל הדרך להגיע אליו דורשת עומס מתוכנן (Gabbett, 2016). לכן, ברוב מקרי כאב הגב “בגלל ספורט”, השאלה הראשונה היא לא “איזה מבנה התקלקל?”, אלא: מה השתנה בעומס בשבועות האחרונים?
ב. תנועה חוזרת עם רכיב סיבובי/הטיית גו
ענפים כמו גולף, טניס, בייסבול/קריקט, אומנויות לחימה וחלק מענפי הכוח משלבים סיבוב גו מהיר ולעיתים עומסים גבוהים על עמוד השדרה המותני. סקירות בתחום הגולף מדגישות שכאב גב הוא מהתלונות המרכזיות, ושמאפייני טכניקה, נפח אימונים והיסטוריה של כאב גב משחקים תפקיד (Kuitunen, 2024; Watson, 2023).
ג. היפראקסטנשן חוזר (קשת/יישור יתר) – במיוחד אצל מתבגרים
בספורט כמו התעמלות, קפיצות, פוטבול/רוגבי בעמדות מסוימות, ושחייה בסגנונות מסוימים – קיים רכיב של יישור־יתר חוזר של הגב. אצל מתבגרים, זה אחד המסלולים שמעלה חשד לספונדילוליזיס (שבר מאמץ/סדק באזור ה־pars). סקירות עדכניות מדגישות שזהו גורם שכיח לכאב גב מזוהה אצל צעירים פעילים (Wall, 2022; Madden, 2026).
ד. “שרשרת תנועה” לא מאוזנת: ירך-אגן-קרסול-שכמה
לא מעט כאבי גב אצל ספורטאים נובעים פחות מ”הגב חלש” ויותר מכך שהעומס לא מתחלק טוב: ירכיים מוגבלות, קרסול נוקשה, ישבן חלש/עייף, או שליטה ירודה באגן – כל אלה יכולים לגרום לגב “לפצות” ולהרגיש עומס יתר, במיוחד בעייפות ובסוף אימון.
4) גורמי סיכון: מה באמת מעלה סיכוי לכאבי גב אצל ספורטאים?
אצל ספורטאים, בניגוד לאוכלוסייה הכללית, הכאב לרוב אינו נובע מחוסר פעילות, אלא משילוב של גורמים ביו-מכניים, פיזיולוגיים ופסיכולוגיים. סקירות בתחום מזהות שוב ושוב כמה גורמים חוזרים:
- היסטוריה של כאב גב – אחד המנבאים החזקים להישנות (Wilson, 2021; Ze, 2025).
- נפח/עצימות/תדירות לא מנוהלים – “קפיצות עומס”, טורנירים, מחנות אימון, חזרה מהפסקה (Soligard, 2016; Gabbett, 2016).
- עייפות והתאוששות ירודה – שינה קצרה, עומס חיים, אימונים צפופים.
- מתבגרים עם עומס גבוה – במיוחד בספורט עם היפראקסטנשן/סיבוב; שכיחות גבוהה של ספונדילוליזיס כ”ממצא מורפולוגי” (Wall, 2022).
- כאב נלווה בגפיים תחתונות – נמצא כקשור בספורטאים מתבגרים (Wall, 2022).
- גורמים פסיכולוגיים־התנהגותיים – פחד מתנועה, קטסטרופיזציה, לחץ תחרותי; בספרות כאב גב בכלל יש לכך משקל ברור (Hartvigsen, 2018; Foster, 2018).
5) לא כל כאב גב זה אותו דבר: דפוסים קליניים נפוצים בספורט
אבחון נכון של סוג הכאב הוא קריטי לבניית תוכנית שיקום יעילה. בספורטאים, ניתן לסווג את רוב כאבי הגב לארבעה דפוסים קליניים מרכזיים:
א. כאב גב “מכאני” לא־ספציפי (Mechanical LBP)
הנפוץ ביותר בספורטאים מבוגרים וחובבנים. הגורם לסוג זה של כאב כולל מתיחת שריר או רצועה (Strain/Sprain) עקב תנועה חדה או עומס יתר. תסמינים אופייניים כוללים כאב ממוקד בגב התחתון, לעיתים מקרין לישבן אך לא מתחת לברך. ללא סימנים נוירולוגיים משמעותיים. סימן ההיכר של כאב גב מכני הוא החמרתו בתנועה ושיפורו במנוחה או שינוי תנוחה. לרוב משתפר תוך ימים-שבועות עם ניהול עומס ותרגול מתאים.
ב. כאב גב עם הקרנה לרגל (רדיקולרי/עצבי)
קשור לנזק או דלקת בדיסק הבין-חולייתי. הגורם לכך הוא פריצת דיסק או בלט הלוחץ על שורש עצב. תסמינים אופייניים כוללים כאב חד שמקרין לרוב לאורך הרגל ("סיאטיקה"), תחושת נימול או חולשה בשרירי הרגליים. סימן ההיכר של כאב גב דיסקוגני הוא החמרת הכאב בכיפוף קדימה, שיעול או ישיבה ממושכת.
ג. דפוס אחורי/ספונדילוליזיס אצל מתבגרים
נפוץ מאוד בקרב ספורטאים צעירים ובענפי ספורט הכוללים פשיטת גב. הגורם לכך הוא שברי מאמץ בחיבורי החוליה (Pars Interarticularis). סוג זה של כאב גב, אופייני להתעמלות קרקע, טניס או הרמת משקולות. תסמינים אופייניים כוללים כאב עמום וממוקד שמתגבר בפעילות עצימה. סימן ההיכר כולל כאב המחמיר בביצוע "הקשתה" של הגב לאחור (Hyperextension) (Selhorst, 2026). טיפול מוקדם (במקום מנוחה ממושכת) יכול לשפר כאב ותפקוד ולהאיץ חזרה לספורט.
ד. דפוס מפרקי (Facet/SI Joint)
קשור למפרקים המחברים בין החוליות או בין האגן לעמוד השדרה. הגורם לכך הוא דלקת או עומס יתר על מפרקי ה-Facet או מפרק הסקרואיליאק (Sacroiliac -SIJ). תסמינים אופייניים כוללים כאב בצד אחד של הגב התחתון, לעיתים מקרין למפשעה או לירך האחורית. סימן ההיכר הוא כאב שמופיע לרוב בביצוע תנועות סיבוביות (פיתול) של הגוף.
נציין שקיים גם כאב ספציפי לענף:
לדוגמה, ברואינג (חתירה) יש גוף ידע ייעודי: קונצנזוס של מומחים ממליץ על שילוב חינוך, הבנת ביומכניקה, ניהול עומס, ותרגול – עם תרבות פתוחה בצוות שמונעת “הסתרת כאבים” (Wilson, 2021b).
6) סימני אזהרה: מתי זה כבר לא “כאבי גב רגילים בגלל ספורט”?
חשוב להבדיל בין "גב תפוס" בגלל אימון יתר לבין פציעה הדורשת התערבות מקצועית. ישנם סימני אזהרה שמעידים כי מדובר במשהו רציני יותר. כדאי לפנות לבדיקה רפואית דחופה אם אתם מזהים:
- חולשה מתקדמת ברגל, “נפילת כף רגל”
- הפרעה בשליטה על שתן/צואה או ירידה תחושתית באזור “אוכף”
- חום, ירידה בלתי מוסברת במשקל, כאב לילה חזק וקבוע
- כאב אחרי טראומה משמעותית (נפילה/תאונה)
- כאב שמחמיר במהירות יחד עם תסמינים נוירולוגיים
במתבגרים: כאב ממוקד שמחמיר ביישור יתר ונמשך – מעלה חשד לספונדילוליזיס ודורש הערכה מבדלת (Madden, 2026; Wall, 2022).
7) האם צריך MRI/צילום? איך לקבל החלטה חכמה על הדמיה
הדמיה בספורט היא כלי – לא מטרה. הסכנה היא למצוא “ממצאים ניווניים” שכיחים שלא בהכרח קשורים לכאב, ואז להיכנס לחרדה או לטיפול־יתר. בהנחיות כאב גב כלליות יש דגש ברור: בלי “דגלים אדומים” או חסר נוירולוגי מתקדם – לרוב מתחילים בטיפול שמרני ומדוד (Qaseem, 2017).
א. מתי הדמיה כן עשויה להיות רלוונטית בספורט?
- חשד לשבר מאמץ/ספונדילוליזיס פעיל במתבגרים (במיוחד עם דפוס היפראקסטנשן)
- תסמינים נוירולוגיים משמעותיים או מתקדמים
- כאב שלא משתפר לאחר תקופה סבירה של טיפול שמרני מותאם
- חשד לפתולוגיה ספציפית (זיהום, גידול – נדיר, אך חשוב)
8) טיפול ושיקום: העקרונות שעובדים הכי טוב לרוב ספורטאי הגב
א. “מנוחה מוחלטת” כמעט אף פעם לא אידאלית
הגישה המודרנית אינה להשכיב ספורטאים למיטה. במקום זאת: הפחתת עומס חכמה (“relative rest”) ושמירה על כושר בדרכים חלופיות – רכיבה, שחייה מותאמת, הליכה – כדי לא לאבד סבילות (Foster, 2018).
ב. ניהול עומס: לבנות סולם ולא לקפוץ מדרגות
הכלל המעשי:
- להוריד זמנית את הפעולות שמדליקות כאב (למשל ספרינטים/סקווט כבד/קפיצות/סיבובים חדים)
- לשמור על פעילות שלא מחמירה מעבר ל־24-48 שעות
- להחזיר בהדרגה לפי סימנים (לא לפי “אומץ”)
זה בדיוק הכיוון שמומלץ גם בקונצנזוסים ענפיים כמו בחתירה (Wilson, 2021b), ובקונצנזוסים כלליים על עומס (Soligard, 2016).
ג. תרגול: לא “שרירי בטן”, אלא סבילות תפקודית
במקום לחפש תרגיל אחד, בונים תכנית שמכסה:
- כוח ירך/ישבן (שליטה באגן)
- סבולת גו (ייצוב דינמי, נשיאת עומס)
- טווחי תנועה רלוונטיים (ירך, קרסול, בית חזה)
- ספציפיות לענף: רוטציה, נחיתה, שינויי כיוון, נשיאה/דחיפה/משיכה
ד. חזרה לספורט: קריטריונים ולא תחושת בטן
גם אם אין “קונצנזוס יחיד” לכאב גב כמו ב־ACL, העיקרון דומה: חזרה בשלבים (אימון קל → אימון מלא → תחרות), עם מדדים:
- כאב בזמן/אחרי אימון (והאם נרגע תוך 24 שעות)
- יכולת לבצע תבניות מפתח של הענף (ספרינטים/קפיצות/הרמות/סיבוב)
- סבולת לעומס שבועי בלי “קפיצות”
9) מניעה: איך מורידים סיכון להישנות בצורה מציאותית?
כדי להוריד את סיכויי ההישנות של כאבי גב תחתון בספורט, המפתח הוא שילוב בין חיזוק שרירי ליבה, שיפור גמישות והקפדה על טכניקה נכונה. הדבר המרכזי הוא לא “הימנעות מתנועה”. הנה הצעדים המעשיים:
- ניטור עומס והדרגתיות – במיוחד אחרי פגרה או פציעה (Gabbett, 2016; Soligard, 2016).
- תכנית כוח קבועה (2-3 פעמים בשבוע) – בעיקר ירך/ישבן/גו.
- חימום נוירו־מוסקולרי בענפים קבוצתיים – תוכניות כאלה הוכחו כמפחיתות פציעות בכלל, ובהקשר של גב הן תורמות שליטה ועומסים חכמים (Emery, 2015; Lutz, 2024).
- שינה והתאוששות – חוסר שינה הוא “מכפיל סיכון” בהרבה פציעות עומס־יתר.
- תרבות ספורט – לא לנרמל כאב כרוני כ”חלק מהמשחק”; בספרות על צעירים זה מופיע שוב ושוב כבעיה (Wall, 2022; Wilson, 2021b).
10) כירופרקטיקה וכאבי גב תחתון בספורט: איך זה יכול להשתלב נכון?
כירופרקטיקה עוסקת בהפרעות שריר־שלד, ובפרט בכאבי גב וצוואר, ומשתמשת לעיתים במניפולציה (SMT), מוביליזציה, טיפול ברקמות רכות, הדרכה ותרגול. מחקרי סיכום באוכלוסייה כללית מראים שמניפולציה לעמוד השדרה יכולה להוביל לשיפור ממוצע צנוע אך משמעותי בכאב גב כרוני, לרוב בדומה לטיפולים שמרניים אחרים (Rubinstein, 2019). סקירה עדכנית על כירופרקטיקה והנחיות קליניות מציינת שרבות מההנחיות בעולם תומכות ב־SMT בעיקר לכאב גב תחתון, בדרך כלל כחלק מגישה רב־מרכיבית (Trager, 2024).
א. מה זה אומר ספציפית לספורטאים?
- טיפול ידני יכול לעזור להפחתת כאב קצר־טווח ולשיפור תנועה זמנית – וכך לאפשר תרגול איכותי יותר.
- אבל מניעה וחזרה לספורט כמעט תמיד ידרשו שיקום פעיל וניהול עומסים; טיפול פסיבי בלבד לרוב לא יספיק (Soligard, 2016; Gabbett, 2016).
שאלות שכדאי לשאול כירופרקט/ית לפני טיפול לספורטאי עם כאב גב:
- מה האבחנה התפקודית ומה הקשר שלה לענף ולשינויי העומס?
- מה תכנית התרגול/העמסה שמלווה את הטיפול הידני?
- מה “כללי המשחק” לכאב בזמן אימון ומה מדדי ההתקדמות?
- מתי מפנים להערכה רפואית/הדמיה (במיוחד מתבגרים עם חשד לספונדילוליזיס)?
- איך מתאמים עם המאמן/פיזיותרפיה כדי שלא יהיו מסרים סותרים?
ב. בטיחות (במילים פשוטות)
ברוב המקרים, טיפול ידני בגב התחתון נחשב בטוח יחסית כשנעשה על ידי איש מקצוע מוסמך ובתוך תכנית טיפול מותאמת; ובכל מקרה, הופעת תסמינים נוירולוגיים מתקדמים היא סיבה לעצור ולהיבדק רפואית (Rubinstein, 2019; Qaseem, 2017).
11) סיכום מעשי: מה לעשות מחר בבוקר אם גב תחתון כואב בגלל ספורט?
אם הגב התחתון כואב בעקבות פעילות גופנית, הפעולה החשובה ביותר היא להימנע ממנוחה מוחלטת במיטה ולחזור לתנועה הדרגתית. ברוב המוחלט של המקרים, הכאב נובע מעומס יתר או מתיחה יחלוף מעצמו תוך 72 שעות. מומלץ גם:
- לבדוק שינויי עומס ב־2-6 השבועות האחרונים (נפח, עצימות, תדירות, תרגילים חדשים).
- להוריד זמנית את הטריגרים שמדליקים כאב, אבל לשמור על פעילות חלופית.
- להתחיל תרגול מדורג שמחזק ירך/ישבן/גו ומחזיר תבניות ענפיות.
- לחזור לספורט בשלבים, לא “בבת אחת”, ולנטר תגובה תוך 24 שעות.
- במתבגרים: אם יש כאב שמחמיר ביישור יתר ונמשך – לשקול הערכה לספונדילוליזיס (Wall, 2022; Madden, 2026).
- לשקול טיפול ידני/כירופרקטיקה כחלק מתכנית שיקום פעילה ומדידה – לא במקום ניהול עומסים (Trager, 2024; Rubinstein, 2019).
מסקנה
בעוד שספורט ממלא תפקיד מכריע בשמירה על בריאות עמוד השדרה, הם יכולים גם להוות מקור לפציעות גב תחתון כאשר מתרגלים אותו בצורה לא נכונה או מוגזמת. מניעה באמצעות הכשרה מתאימה, התניה ומודעות לגורמי סיכון היא חיונית. אבחון מוקדם וטיפול שמרני יעילים בדרך כלל, אם כי מקרים חמורים או לא מגיבים עשויים לדרוש התערבות רפואית. ככל שהבנתנו את LBP אצל ספורטאים גדלה, שילוב חינוך למדעי הכאב ופרוטוקולי שיקום מקיפים יכול לשפר עוד יותר את ההחלמה ולמנוע הישנות.
References:
Ardern, C. L., Glasgow, P., Schneiders, A., Witvrouw, E., Clarsen, B., Cools, A., Gojanovic, B., Griffin, S., Khan, K. M., Moksnes, H., Mutch, S. A., Phillips, N., Reurink, G., Sadler, R., Silbernagel, K. G., Thorborg, K., Wangensteen, A., Wilk, K. E., & Bizzini, M. (2016). 2016 Consensus statement on return to sport from the First World Congress in Sports Physical Therapy, Bern. British Journal of Sports Medicine, 50(14), 853-864. https://doi.org/10.1136/bjsports-2016-096278
Emery, C. A., Roy, T.-O., Whittaker, J. L., Nettel-Aguirre, A., & van Mechelen, W. (2015). Neuromuscular training injury prevention strategies in youth sport: A systematic review and meta-analysis. British Journal of Sports Medicine, 49(13), 865-870. https://doi.org/10.1136/bjsports-2015-094639 (bjsm.bmj.com)
Foster, N. E., Anema, J. R., Cherkin, D., Chou, R., Cohen, S. P., Gross, D. P., Ferreira, P. H., Fritz, J. M., Koes, B. W., Peul, W., Turner, J. A., Maher, C. G., & Lancet Low Back Pain Series Working Group. (2018). Prevention and treatment of low back pain: Evidence, challenges, and promising directions. The Lancet, 391(10137), 2368-2383. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(18)30489-6
Gabbett, T. J. (2016). The training – injury prevention paradox: Should athletes be training smarter and harder? British Journal of Sports Medicine, 50(5), 273-280. https://doi.org/10.1136/bjsports-2015-095788
Hartvigsen, J., Hancock, M. J., Kongsted, A., Louw, Q., Ferreira, M. L., Genevay, S., Hoy, D., Karppinen, J., Pransky, G., Sieper, J., Smeets, R. J., & Underwood, M. (2018). What low back pain is and why we need to pay attention. The Lancet, 391(10137), 2356-2367. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(18)30480-X
Kuitunen, I., & colleagues. (2024). Injury incidence in golf – A systematic review and meta-analysis. Sports Medicine – Open, 10, Article (03759-6). https://doi.org/10.1007/s11845-024-03759-6
Lutz, D., Stiefel, M., & Zech, A. (2024). Neuromuscular training injury prevention warm-up programmes in youth team sport are effective: A systematic review. British Journal of Sports Medicine, 58(11), 615-623. https://doi.org/10.1136/bjsports-2023-107403
Madden, V., & colleagues. (2026). Spondylolysis: A narrative review of etiology, diagnosis, and management. International Journal of Environmental Research and Public Health, 23(2), 153. https://doi.org/10.3390/ijerph23020153
Qaseem, A., Wilt, T. J., McLean, R. M., & Forciea, M. A. (2017). Noninvasive treatments for acute, subacute, and chronic low back pain: A clinical practice guideline from the American College of Physicians. Annals of Internal Medicine, 166(7), 514-530. https://doi.org/10.7326/M16-2367
Rubinstein, S. M., de Zoete, A., van Middelkoop, M., Assendelft, W. J. J., de Boer, M. R., & van Tulder, M. W. (2019). Benefits and harms of spinal manipulative therapy for the treatment of chronic low back pain: Systematic review and meta-analysis of randomised controlled trials. BMJ, 364, l689. https://doi.org/10.1136/bmj.l689
Selhorst, M., & colleagues. (2026). Immediate physical therapy is beneficial for adolescent athletes with active lumbar spondylolysis: A multicentre randomised trial. British Journal of Sports Medicine, 60(2), 125-132. https://doi.org/10.1136/bjsports-2025-110606
Soligard, T., Schwellnus, M., Alonso, J.-M., Bahr, R., Clarsen, B., Dijkstra, H. P., Gabbett, T., Gleeson, M., Hägglund, M., Hutchinson, M. R., van Rensburg, C. J., Khan, K. M., Meeusen, R., Orchard, J. W., Pluim, B. M., Raftery, M., Budgett, R., & Engebretsen, L. (2016). How much is too much? (Part 1) International Olympic Committee consensus statement on load in sport and risk of injury. British Journal of Sports Medicine, 50(17), 1030-1041. https://doi.org/10.1136/bjsports-2016-096581
Trager, R. J., Bejarano, G., Perfecto, R.-P. T., Blackwood, E. R., & Goertz, C. M. (2024). Chiropractic and spinal manipulation: A review of research trends, evidence gaps, and guideline recommendations. Journal of Clinical Medicine, 13(19), 5668. https://doi.org/10.3390/jcm13195668
Wall, J., Meehan, W. P., Trompeter, K., Gissane, C., Mockler, D., van Dyk, N., Wilson, F., & colleagues. (2022). Incidence, prevalence and risk factors for low back pain in adolescent athletes: A systematic review and meta-analysis. British Journal of Sports Medicine, 56(22), 1291-1299. https://doi.org/10.1136/bjsports-2022-105627
Watson, M., & colleagues. (2023). Biomechanical parameters of the golf swing associated with low back pain: A systematic review. Journal of Sports Sciences. https://doi.org/10.1080/02640414.2024.2319443
Wilson, F., Ardern, C. L., & colleagues. (2021). Prevalence and risk factors for back pain in sports: A systematic review with meta-analysis. British Journal of Sports Medicine, 55(11), 601-608. https://doi.org/10.1136/bjsports-2020-102537
Wilson, F., & colleagues. (2021). 2021 consensus statement for preventing and managing low back pain in elite and subelite adult rowers. British Journal of Sports Medicine, 55(11), 616-625. https://doi.org/10.1136/bjsports-2020-103385
