תסמונת התעלה הטרסלית טיפול יעיל המתבסס על אבחון מדוקדק עשוי למנוע תסמינים כרוניים בכף הרגל. אחד הגורמים להתפתחות כאבים ושאר סימנים ותסמינים בכף הרגל היא תסמונת התעלה הטרסלית (Tarsal tunnel syndrome). בתסמונת זאת נלכד העצב הטיביאלי האחורי (Posterior tibial nerve) בתעלה הטרסלית הממוקמת בחלק האחורי פנימי של מפרק הקרסול. מדובר למעשה בתסמונת לכידת העצב הפריפרי השכיחה ביותר בכף הרגל. סימפטומים בגין לכידה זאת כוללים:
- כאב בכף הרגל, תחושת שריפה, השלכת כאב לכף הרגל, תחושת נימול בכף הרגל ועוד.
הגורם העיקרי ללכידת העצב הטיביאלי האחורי בתעלה שלו הם עומסים ומאמצים חוזרניים. גורמים נוספים כוללים מחלות ופציעות טראומטיות של התעלה. בגלל השכיחות הנמוכה יחסית של התסמונת הזאת אבחונה עלול להוות אתגר. מסיבה זאת מקרים רבים נותרים בלתי מאובחנים או מאובחנים לא נכון.
1) תסמונת התעלה הטרסלית טיפול – רקע
התעלה הטרסלית היא חלל צר המצוי בחלק הפנימי אחורי של מפרק הקרסול. בתוך התעלה עוברים העצב הטיביאלי האחורי יחד עם עורקים, וורידים וגידים. רצועה רוחבית עבה (flexor retinaculum) מכסה את התעלה ומגינה על המצויים בתוכה. תסמונת התעלה הטרסלית (Tarsal Tunnel Syndrome – TTS) היא תסמונת לכידת עצב המתפתחת כאשר העצב הטיביאלי האחורי נלחץ בתעלה הטרסלית הקרסול. מצב זה גורם לכאבים, תחושת שריפה, נימול ולעיתים חולשה בכף הרגל. מדובר בתסמונת פחות שכיחה בהשוואה להפרעות נוירופתיות אחרות, אך בעלת ההשפעה על איכות החיים והתפקוד היומיומי של המטופלים (Zheng et al., 2016).
האבחון של TTS מאתגר, שכן הסימפטומים דומים למצבים אחרים כגון פלנטר פצאיטיס או נוירופתיה סוכרתית (Rodríguez & Moracia et al,. 2021). MRI, יכול לסייע בזיהוי הגורם וחומרת הנזק וגם לאבחנה מבדלת. אבחון נכון מאפשר טיפול יעיל ומניעת התפתחות נזק כרוני. ברוב המקרים הטיפול השמרני ובכלל זה כירופרקטי ישפרו את המצב. במקרה של כישלון הטיפול השמרני יש לשקול הסרת הלחץ מעל העצב באופן כירורגי. תוצאת הניתוח היא לרוב חיובית, אך חלק מהמטופלים עשויים לחוות כאב מתמשך או חוזר, חוסר תחושה או חולשה. המאמר הנוכחי "תסמונת התעלה הטרסלית טיפול":
- יסקור את שכיחות התסמונת
- הגורמים וגורמי הסיכון להתפתחותה
- התסמינים האופייניים ודרכי האבחון
- וישים דגש על גישות הטיפול, תוך הרחבה על תפקידה של הכירופרקטיקה בניהול התסמונת.
2) שכיחות תסמונת התעלה הטרסלית
תסמונת התעלה הטרסלית (Tarsal Tunnel Syndrome – TTS) נחשבת למצב רפואי נדיר יחסית בהשוואה לתסמונת התעלה הקרפלית (בשורש כף היד), והשכיחות המדויקת שלה באוכלוסייה הכללית אינה ידועה במלואה בשל נטייה לתת-אבחון. נתונים אפידמיולוגיים ומחקריים עדכניים (2024-2025) מצביעים על המדדים הבאים:
א. שכיחות כללית ובקבוצות סיכון
- אוכלוסייה כללית: מחקרים מסוימים מעריכים שכיחות נמוכה של כ-0.4% עד 0.5% על סמך בדיקות אלקטרופיזיולוגיות (Zheng et al., 2016).
- חולי סוכרת: השכיחות גבוהה משמעותית; מחקר מ-2024 דיווח כי עד 73.3% מחולי סוכרת סוג 2 עשויים להציג אבחנה קלינית של TTS עקב שינויים מטבוליים המגבירים את רגישות העצב ללחץ.
- פיברומיאלגיה: מחקר מ-2025 מצא שכיחות של 15.9% בקרב חולי פיברומיאלגיה, לעומת כ-4.2% בקבוצת ביקורת.
- דלקת מפרקים שגרונית (RA): כ-25% מהחולים מראים עיכוב בהולכה עצבית בתעלה הטרסלית, אם כי לא כולם חווים תסמינים קליניים.
- בקרב אתלטים, ובעיקר רצים ושחקני כדור, התסמונת שכיחה יותר בשל עומסי יתר החוזרים ונשנים המופעלים על הקרסול (Kiel & Kaiser, 2024).
3) אנטומיה של התעלה הטרסלית
תעלה הטרסלית (Tarsal Tunnel) היא מעבר אנטומי צר וקשיח הממוקם בחלק הפנימי (המדיאלי) של הקרסול. חשיבותה הקלינית נובעת מכך שהיא משמשת כ"גשר" למבנים חיוניים (גידים, כלי דם ועצבים) העוברים מהשוק אל כף הרגל. להלן פירוט האנטומיה של התעלה:
א. גבולות התעלה (Boundaries)
התעלה היא מבנה פיברו-אוסטיאלי (מורכב מעצם ורקמת חיבור):
- רצפה (Floor): הצדדים המדיאליים של עצמות הטיביה (השוקה), הטאלוס (הערקום) והקלקנאוס (עצם העקב).
- גג (Roof): רצועת ה-Flexor Retinaculum (נקראת גם Laciniate ligament). זוהי רצועה סיבית חזקה הנמתחת מהפטישון המדיאלי (הבליטה הפנימית של הקרסול) ועד לעצם העקב.
- גבול קדמי: הפטישון המדיאלי של הטיביה.
- גבול אחורי: גיד אכילס.
ב. תכולת התעלה (Contents)
המבנים בתוך התעלה מסודרים בסדר קבוע (מהקדמי ביותר לאחורי ביותר). ניתן לזכור אותם באמצעות המנמוניקה הידועה: "Tom, Dick, And Very Nervous Harry":
- T – Tibialis Posterior Tendon: הגיד של שריר הטיביאליס האחורי (הכי קדמי בתעלה).
- D – Flexor Digitorum Longus Tendon: הגיד המכופף הארוך של הבהונות.
- A & V – Posterior Tibial Artery and Vein: העורק והוריד הטיביאליים האחוריים, המספקים דם לכף הרגל.
- N – Tibial Nerve: העצב הטיביאלי (העצב המרכזי שנלחץ בתסמונת התעלה הטרסלית). בתוך התעלה או מעט לפניה הוא מתפצל לשלושה ענפים: העצב הפלנטרי המדיאלי, העצב הפלנטרי הלטראלי וענף העקב (Calcaneal branch).הנקודה שבה נלכד העצב בתעלה הטרסלית תקבע איזה סיב עצב יהיה מעורב ומה יהיו הסימנים והתסמינים (Logullo et al., 2014).
- H – Flexor Hallucis Longus Tendon: הגיד המכופף הארוך של הבוהן הגדולה (המבנה האחורי ביותר בתעלה).
ג. משמעות קלינית
בשל היותה תעלה צרה בעלת גבולות עצם ורצועה קשיחה, כל תהליך שתופס מקום (כמו ציסטה, דלקת בגידים, נפיחות עקב נקע או מבנה כף רגל שטוחה) עלול להעלות את הלחץ בתוך התעלה וללחוץ על העצב הטיביאלי. לחץ זה מוביל לתסמונת התעלה הטרסלית, המתאפיינת בכאבים, עקצוצים או חוסר תחושה בכף הרגל.
4)תסמונת התעלה הטרסלית – גורמים שכיחים
הגורמים העיקריים להתפתחות תסמונת התעלה הטרסלית כוללים:
- כ-20% עד 40% מהמקרים מוגדרים כ"אידיופטיים" (ללא סיבה ידועה).
- עומסי יתר חוזרניים: פעילות ספורטיבית מאומצת כגון משחקי כדור (כדורגל, כדורסל…), הליכה או עמידה ממושכת (Kiel & Kaiser, 2024).
- טראומה: שברים, נקעים או קרעים ברצועות (Hong et al,. 2018).
- מחלות: דלקת פרקים, גידולים, ציסטות (Rodríguez et al., 2021).
- מבנה כף רגל: כף רגל שטוחה או קשת גבוהה מגבירים את העומס על התעלה (Chundru et al., 2008).
5) גורמי סיכון להתפתחות תסמונת התעלה הטרסלית
גורמי הסיכון העיקריים להתפתחות תסמונת התעלה הטרסלית כוללים:
- סוכרת – בשל נוירופתיה והפרעות כלי דם (Dellon, 1992).
- השמנת יתר – יוצרת עומס מכני מתמשך.
- היריון – מגביר סיכון עקב בצקות ושינויים הורמונליים.
- נעליים צרות או לא מתאימות.
- מגדר: התסמונת שכיחה יותר בקרב נשים מאשר גברים.
- גיל: יכולה להופיע בכל גיל, אך נפוצה יותר בקרב מבוגרים.
- ספורטאים: השכיחות גבוהה יותר בקרב ספורטאים ואנשים הנדרשים לעמידה ממושכת או פעילות גופנית מאומצת.
6) סימנים ותסמינים
תסמונת התעלה הטרסלית (TTS) מתאפיינת בעיקר בתחושות עצביות לאורך נתיב העצב הטיביאלי. התסמינים נוטים להחמיר לאחר עמידה ממושכת, הליכה או פעילות גופנית, ולעיתים קרובות מוחמרים בשעות הלילה. הביטוי הקליני של TTS משתנה גם בהתאם למיקום הלכידה. להלן הסימנים והתסמינים המרכזיים:
א. תחושות סנסוריות (הנפוץ ביותר)
- כאב נוירופתי: כאב חד, שורף או דוקר בחלק הפנימי של הקרסול, המקרין לכיוון כף הרגל והבהונות. החמרה בעמידה ממושכת, ריצה או נעילת נעליים לוחצות (Vij N et al., 2022).
- נימול ועקצוצים (Paresthesia): תחושת "סיכות ומחטים" בחלק התחתון של כף הרגל.
- חוסר תחושה (Numbness): אובדן תחושה חלקי או מלא באזורים המעוצבבים על ידי הענפים הפלנטריים.
ב. סימנים קליניים בבדיקה
במהלך הבדיקה נאתר את הסימנים הבאים:
- סימן טינל (Tinel’s Sign): הפקת תחושת עקצוץ או זרם חשמלי באמצעות הקשה קלה על העצב הטיביאלי בתוך התעלה הטרסלית. זהו כלי אבחנתי מרכזי.
- נפיחות מקומית: לעיתים ניתן להבחין בנפיחות קלה באזור הפטישון המדיאלי, במיוחד אם הגורם הוא ציסטה או דלקת בגיד.
- רגישות למגע: כאב המופק בלחיצה ישירה על אזור התעלה.
ג. תסמינים מוטוריים (בשלבים מתקדמים)
התסמינם המוטוריים האפשריים כוללים:
- חולשת שרירים: קושי בביצוע תנועות עדינות של הבהונות (כמו פריסת הבהונות למאוורר).
- אטרופיה: הצטמקות של השרירים הקטנים בכף הרגל במקרים כרוניים וחמורים.
ד. מאפיינים ייחודיים
מאפיינים ייחודיים של תסמונת התעלה הטרסלית כוללים:
- כאב לילי: חולים רבים מדווחים על החמרה בכאב בזמן מנוחה במיטה.
- הקרנה הפוכה: במקרים נדירים, הכאב עשוי להקרין כלפי מעלה לאורך השוק (Proximal radiation).
7) אבחון תסמונת התעלה הטרסלית
האבחון של תסמונת התעלה הטרסלית כוללת היסטוריה קלינית, בדיקה גופנית ובדיקות נוספות:
א. היסטוריה קלינית
במסגרת לקיחת היסטוריה קלינית לחשד לתסמונת התעלה הטרסלית (TTS), המטרה היא לאפיין את סוג הכאב, מיקומו המדויק וגורמים מחמירים, לצד שלילת אבחנות מבדלות. השיחה עם המטופל צריכה לספק מידע על מהלך הסימפטומים, נסיבות הופעתם (עמידה, ריצה) והחמרה בפעילויות מסוימות (Zheng et al., 2016). להלן השאלות המרכזיות שנשאל את המטופל:
אפיון התסמינים (סנסוריים ומוטוריים)
- איפה בדיוק אתה מרגיש את הכאב? (כאב קלאסי ממוקם בחלק הפנימי של הקרסול או בעקב ומקרין לכיוון כף הרגל והאצבעות).
- מהו אופי התחושה? האם אתה חווה נמלול, שריפה, זרמים חשמליים או דקירות?.
- האם ישנה תחושת חוסר תחושה (On-off)? (בתחילה התופעה לסירוגין, ובמקרים כרוניים הופכת לקבועה).
- האם הבחנת בחולשה בשרירי כף הרגל או בקושי לכופף את האצבעות? (מצביע על פגיעה מוטורית מתקדמת).
גורמים מחמירים ומקלים (נסיבות)
- האם הכאב מחמיר בזמן עמידה או הליכה ממושכת? (עומס משקל בדרך כלל מחמיר את הלחץ על העצב).
- האם הכאב מופיע או מחמיר בלילה? (כאב לילי המפריע לשינה נפוץ בתסמונות לחץ עצבי).
- האם מנוחה או הרמת הרגל עוזרות להקל על הכאב?.
היסטוריה רפואית וגורמי סיכון
תסמונת התעלה הטרסלית טיפול האם עברת פציעה בקרסול בעבר? (למשל נקע, שבר או טראומה; כ-43% מהמקרים קשורים לטראומה קודמת).
- האם יש לך מחלות רקע? (סוכרת, דלקת מפרקים, בעיות בבלוטת התריס או אי-ספיקת כליות עלולות להגביר סיכון לנוירופתיה).
- האם הבחנת בנפיחות או בגוש באזור הקרסול הפנימי? (עשוי להעיד על ציסטה או גידול שלוחץ על התעלה).
- האם אתה סובל מכפות רגליים שטוחות (פלטפוס)? (קריסה של הקשת עלולה למתוח את העצב הטיביאלי).
ב. בדיקה גופנית
במהלך הבדיקה הגופנית נתבונן, נמשש ונניע את כף הרגל ואת כול השרשרת הקינטית ובכלל זה שוק, ברך, ירך אגן וגב תחתון. בנוסף נבצע את הבדיקות הבאות:
- מבחן טינל: נקישה עדינה על התעלה מעוררת תחושת זרם וכאב (Kiel & Kaiser, 2024). זרם וכאב זהו הסימן ע”ש טינל המעיד על קיום לחץ על העצב.
- מתיחה של העצב הטיביאלי האחורי על ידי שינויים במנח של מפרק הקרסול על ידי כפיפה למעלה והטיה חיצונית של הקרסול יכול לגרום לתחושת כאב והשלכות כאב התואמות את העיצבוב של העצב הטיביאלי האחורי ובכך לאשר את האבחנה.
- הערכת טווחי תנועה: כדי לזהות מגבלות נלוות.
ג. הדמיה ובדיקות נוספות
- MRI ו-CT: לאיתור פתולוגיות מבניות, דלקתיות או גידוליות (Chundru et al., 2008).
- אולטרסונוגרפיה: מאפשרת הערכת מבנה התעלה במצבים שונים (Harej et al., 2023).
- EMG והולכה עצבית: מאשרים פגיעה עצבית (Rodríguez et al., 2021).
בדיקות אלה יעזרו לנו לשלול קיומן של פתולוגיות אחרות ו/או כדי לאשר את האבחון. אם נחשוד בדלקות פרקים כאלה ואחרות ניעזר בבדיקות מעבדה מתאימות.
ד. אבחנה מבדלת
- האם יש לך כאבי גב מקרינים? (כדי לשלול פריצת דיסק או לחץ בגב התחתון שמקרין לרגל).
- האם הכאב ממוקד בעיקר בצעדים הראשונים של הבוקר? (אופייני יותר לדורבן/פלנטר פסיאיטיס).
8. תסמונת התעלה הטרסלית גישות טיפול
א. טיפול שמרני
הטיפול השמרני הראשוני יכול לכלול:
- מנוחה והפחתת עומסים: הימנעות מריצה ופעילויות מחמירות.
- פיזיותרפיה: חיזוק שרירי הקרסול ושיפור טווח תנועה.
- מדרסים אורתופדיים: לשיפור ייצוב כף הרגל (Tatsios et al., 2024).
- טיפול תרופתי: NSAIDs להורדת דלקת וכאב.
ב. טיפול כירופרקטי
הצלחתו של הטיפול בתסמונת התעלה הטרסלית תלויה בנטרול הגורם לה. על כן יש לנסות ולאתר לפני תחילת הטיפול מה הגורם להתפתחות התסמונת ולפעול בהתאם. טיפול כירופרקטי מספק גישה שמרנית יעילה לטיפול ב-TTS ועשוי לכלול:
- מוביליזציה של העצב הטיביאלי: לשחרור הלחץ העיצבי (Tatsios et al., 2024).
- טיפול ברקמות רכות: לשחרור מתחים בגידים וברצועות.
- מניפולציות קרסול וגב תחתון: לשיפור ביומכניקה כללית של הגפה.
- הכוונה ביציבה ובסגנון הליכה/ריצה: להפחתת עומסים חוזרים.
- ניעזר במכשירים ייעודיים לריפוי דלקות והפחתת כאב כגון לייזר רך וגלי הלם.
- נחזיר האיזון השרירי לכף הרגל, נשפר טווחי תנועה, נשנה טכניקות ביצוע תנועות ופעולות כמו סגנון ריצה.
- נמליץ על נעליים מתאימות ו/או על מדרסים מתאימים ועוד.
מחקר קליני מצא כי טיפול שמרני בשילוב מניפולציות ידניות היה יעיל יותר משיקום סטנדרטי בלבד, והביא להפחתת כאב ושיפור תפקוד (Tatsios et al., 2024). במצבים עקשניים במיוחד נפנה את החולה לטיפול רפואי.
ג. טיפול רפואי שמרני
טיפול רפואי יכלול:
- שימוש בתרופות משככות כאב.
- תרופות נוגדות דלקת שאינם סטרואידים.
- תרופות על בסיס סטרואידים ועוד.
- זריקות סטרואידים (זהירות עלולות לגרום לקרע של הרקמות בתוך התעלה ולכן השימוש בהן מוגבל).
ה. טיפול כירורגי
במקרים בהם טיפול שמרני נכשל, ניתן לבצע ניתוח לשחרור התעלה. מחקרים הראו כי תוצאות הניתוח חיוביות ברוב המקרים, אך בחלק מהמטופלים הכאב נמשך או חוזר (Vij N et al., 2022).
9) תסמונת התעלה הטרסלית טיפול: סיכום
תסמונת התעלה הטרסלית היא הפרעה נוירופתית הנגרמת מלחץ על העצב הטיביאלי האחורי בתעלה הטרסלית. על אף שכיחותה הנמוכה יחסית, היא מהווה גורם שכיח לכאב ונימול בכף הרגל. האבחון מאתגר ודורש שילוב של אנמנזה, בדיקה גופנית, הדמיה ובדיקות הולכה עצבית.
הטיפול מתחיל בגישות שמרניות – מנוחה, פיזיותרפיה, מדרסים ותרופות – ובמקרים חמורים ניתן לשקול התערבות כירורגית (P, Yashila et al,. 2025). הטיפול הכירופרקטי תופס מקום חשוב בגישה הרב-תחומית, עם ראיות מחקריות התומכות ביעילותו בהפחתת כאב, שיפור תפקוד ושחרור הלחץ העיצבי.
References:
Tatsios, Petros & Grammatopoulou, Eirini & Patsaki, Irini & Vrouva, Sotiria & Koumantakis, George. (2024). The Effectiveness of Neural Mobilization in Patients with Tarsal Tunnel Syndrome: A Systematic Review and Meta-Analysis. International Journal of Kinesiology and Sports Science. 12. 63-72. 10.7575/aiac.ijkss.v.12n.4p.63.
Chundru, U., Liebeskind, A., Seidelmann, F., Fogel, J., Franklin, P., & Beltran, J. (2008). Plantar fasciitis and calcaneal spur formation are associated with abductor digiti minimi atrophy on MRI of the foot. Skeletal Radiology, 37(6), 505-510.
Dellon, A. L. (1992). Treatment of symptomatic diabetic neuropathy by surgical decompression of multiple peripheral nerves. Plastic and Reconstructive Surgery, 89(4), 689-697.
Kim HJ, Jang GS, Lee J. Update on Management of Compressive Neuropathy: Tarsal Tunnel Syndrome. J Korean Orthop Assoc. 2014 Oct;49(5):340-345.
Logullo, F., Ganino, C., Lupidi, F., et al. (2014). Anterior tarsal tunnel syndrome: A misunderstood and misleading entrapment neuropathy. Neurological Sciences, 35(12), 1975-1981.
Hong CH, Lee YK, Won SH, Lee DW, Moon SI, Kim WJ. Tarsal tunnel syndrome caused by an uncommon ossicle of the talus: A case report. Medicine (Baltimore). 2018 Jun;97(25):e11008. doi: 10.1097/MD.0000000000011008. PMID: 29923985; PMCID: PMC6024474.
P, Yashila & Jeyakumar, S & Vignesh, Thillai. (2025). Effectiveness of physiotherapy intervention in patients with tarsal tunnel syndrome. International Journal of Science and Research Archive. 15. 1765-1770. 10.30574/ijsra.2025.15.2.1571.