טיפול כירופרקטי בכאבי ירך

טיפול כירופרקטי בכאבי ירך הוא טיפול שמרני יעיל ואינו פולשני. כאב במפרק הירך יכול להשפיע באופן משמעותי על איכות החיים של האדם ועל יכולתו לבצע פעילויות יומיומיות. הפרעת כאב זאת היא נחלתם של אנשים רבים בכל הגילאים ובכל העיסוקים. הירך, אחד המפרקים הגדולים בגוף, יוצר ציר בין האגן לעצם הירך, וממלא תפקיד מכריע בהליכה, ריצה, כיפוף, ישיבה ועמידה. נזקים במפרק הזה עלולים להתפתח בגלל עומסי יתר חוזרניים, נזקי חבלה ונזקי מחלות. הבנת הגורמים והתסמינים של כאבי מפרק הירך חיונית לניהול וטיפול יעילים.

הגישה המקיפה של הטיפול הכירופרקטי משפיעה משמעותית על סיכויי ההחלמה ומניעת ההישנות של הכאבי במפרק הירך. כדי לשפר את תפקוד הירך ולהפחית את הכאב הכירופרקט עושה שימוש במגוון טכניקות, אמצעים ותרגילי שיקום. בשום שלב, הטיפול הכירופרקטי אינו כולל תרופות, זריקות או ניתוחים. שיטה הוליסטית זו לא רק מטפלת בסימפטומים הקיימים אלא גם פועלת למניעת בעיות עתידיות. הכירופרקט מעניק למטופלים את הכלים לשמור על בריאות הירך שלהם לטווח ארוך.

טיפול כירופרקטי בכאבי ירך – רקע

כאבי ירך הם אחת הסיבות השכיחות לפנייה לרופאי משפחה, אורטופדים, כירופרקטים ופיזיותרפיסטים, במיוחד בגיל הביניים והגיל המבוגר. בין אם מדובר במטופל צעיר עם עומס יתר ספורטיבי או במבוגר עם אוסטיאוארתריטיס (OA) של הירך, הכאב משפיע ישירות על הליכה, על שינה, על השתתפות חברתית ועל איכות החיים. סקירות עדכניות מראות שחלק ניכר מהכאב האורטופדי הכרוני באוכלוסייה המבוגרת קשור ל־OA של הברך והירך, ושפעילות גופנית מודרכת היא אחת מאבני היסוד בטיפול השמרני במצב זה (Zampogna, 2020).

מחקרים בהקשר הכירופרקטי מראים שלמרות ששיעור המטופלים עם OA של הירך במרפאות כירופרקטיות אינו גבוה במיוחד (כ־1.4% – 3.4% מהמטופלים בדנמרק),  ברוב המקרים הכירופרקט הוא מהגורמים הראשונים שמזהים ומנהלים את המצב (Poulsen, 2012).

חקירת הנושא מעלה כי הגישה הכירופרקטית המודרנית חורגת מהמודל הביו-רפואי המסורתי ומשלבת עקרונות של "תלות גומלין אזורית" (Regional Interdependence), ביומכניקה יישומית וניהול עומסים. היא עושה זאת, תוך שימת דגש על שילוב בין טכניקות ידניות (מניפולציות, מוביליזציות, שחרור רקמות רכות) לבין תרגול אקטיבי וחינוך המטופל. המסמך מדגיש את הפערים הקיימים בין ההנחיות הקליניות השונות (כגון ACR לעומת OARSI) ומציע סינתזה קלינית ליישום מיטבי בפרקטיקה. מכאן עולה שכירופרקטים נמצאים בעמדה רלוונטית: גם לזיהוי מוקדם של פתולוגיות בירך, וגם להובלת הטיפול השמרני בהן.

אפידמיולוגיה והנטל העולמי של תחלואת ירך

כאבי ירך מהווים אתגר בריאותי גדל והולך במאה ה-21, המציב נטל משמעותי על מערכות הבריאות ועל איכות חיי הפרט. אוסטיאוארתריטיס של הירך והברך מדורגת כגורם ה-12 השכיח ביותר למוגבלות גלובלית, כאשר הנטל הכולל המיוחס למחלה זו עלה ביותר מ-31% בתוך עשור בלבד. נתונים אלו משקפים לא רק את הזדקנות האוכלוסייה, אלא גם את העלייה בשכיחות גורמי סיכון ביומכניים ומטבוליים, כגון השמנת יתר ואורח חיים יושבני (Young et al. 2021).

שכיחות ה-OA של הירך מוערכת בכ-3.9% בקרב גברים ו-5.1% בקרב נשים, ונתונים אלו צפויים לנסוק ככל שתוחלת החיים עולה. מעבר לכך, תסמונות כאב בירך הצידית (Lateral Hip Pain), המאובחנות כיום לרוב כ-GTPS ולא כבורסיטיס, פוגעות ב-1.8 מתוך כל 1,000 מטופלים מדי שנה, עם שכיחות גבוהה פי 2 עד 5 בקרב נשים לעומת גברים. נתונים אלו מדגישים את הצורך הקריטי בפיתוח ויישום של אסטרטגיות טיפול שמרניות, יעילות וחסכוניות, אשר יכולות לדחות או למנוע את הצורך בהתערבויות כירורגיות פולשניות (Wang et al. 2015).

אנטומיה ותפקוד : הירך כחלק מהשרשרת הקינטית

הבנה מעמיקה של הביומכניקה של מפרק הירך (Coxofemoral joint) והקשרים הקינמטיים שלו עם עמוד השדרה והגפה התחתונה היא הבסיס לאבחון וטיפול כירופרקטי מדויק.

המבנה הגרמי והקפסולרי

מפרק הירך, מסוג מכתש ועלי (Ball and Socket), תוכנן ליציבות ונשיאת משקל. ראש הירך והאצטבולום יוצרים התאמה מבנית הדוקה, המחוזקת על ידי הלברום (Labrum) המעמיק את המפרק ומגדיל את שטח המגע ב-25%. הקפסולה המפרקית מחוזקת על ידי שלוש רצועות עיקריות: ה-Iliofemoral, ה-Pubofemoral וה-Ischiofemoral. רצועות אלו מתהדקות בפשיטה (Extension) ומתרפות בכיפוף, מה שמסביר את נטייתם של מטופלים עם OA לפתח קונטרקטורות בכיפוף (Flexion Contracture) ולהימנע מפשיטה מלאה בזמן הליכה.

שרשרת קינמטית סגורה והשפעת האגן

תנועתיות האגן משפיעה ישירות על הכיסוי האצטבולרי ועל הכוחות הפועלים על המפרק.

1. סיבוב אגן לפנים: מגביר את הכיסוי הקדמי של ראש הירך. במצבים של FAI (תסמונת צביטה), מנח זה עלול להחמיר את החיכוך בין צוואר הירך ללברום הקדמי-עליון. קיצור של שריר האיליופסואס, שמקורו בחוליות המותניות, תורם למנח זה ומגביל פשיטת ירך.
2. סימן טרנדלנבורג: חולשה של מרחיקי הירך (Gluteus Medius/Minimus) גורמת לצניחת האגן בצד הנגדי בזמן נשיאת משקל. מצב זה מגביר את כוחות הדחיסה (Compressive forces) על הטרוכנטר הגדול ועל גידי הגלוטאוס, ומהווה מנגנון אטיולוגי מרכזי ב-GTPS.

תלות גומלין אזורית (Regional Interdependence)

קונספט זה, המרכזי בחשיבה הכירופרקטית, גורס כי ליקויים באזורים מרוחקים עשויים לתרום לתסמינים בירך. הירך אינה עובדת לבד (Battaglia & D’Angelo, 2016). משפיעים על תפקודה ועל העומס המופעל על מפרק הירך גם:

• תנועתיות עמוד השדרה המותני.
• יציבות האגן ומפרקי העצה-כסל (SIJ).
• מנח כף הרגל והברך.

הספרות מצביעה על קשר הדוק בין תפקוד עמוד השדרה המותני לתפקוד הירך ("Hip-Spine Syndrome"). מחקרים הראו כי מניפולציה לעמוד השדרה המותני משפרת באופן מיידי את כוח שרירי הירך (בעיקר פושטי הירך) ואת טווחי התנועה, ככל הנראה דרך מנגנון של הסרת אינהיביציה עצבית (Disinhibition) ושיפור ההולכה העצבית. בנוסף, מוגבלות בתנועת הירך מאלצת את עמוד השדרה המותני לפצות בתנועתיות יתר, מה שמוביל לכאבי גב תחתון. לכירופרקט, שמסתכל על כל השרשרת הקינטית, יש יתרון בכך שהוא לא מתמקד רק במפרק הבודד אלא בדפוס התנועה הכולל.

גורמים שכיחים לכאבי ירך מנקודת מבט כירופרקטית

פתולוגיה תוך־מפרקית

1. אוסטיאוארתריטיס (OA) של הירך: שחיקה ניוונית של הסחוס, צמצום מרווח מפרקי, אוסטאופיטים וכאב המוחמר בעמידה ובהליכה. קווים מנחים עדכניים ל־OA של הירך מדגישים כאב בעומס, נוקשות בוקר קצרה וטווח תנועה מוגבל, במיוחד בסיבוב פנימי וכפיפה (Cibulka et al., 2017; Koc et al., 2025).
2. תסמונת צביטה פמורו-אצטבולר (FAI): חיכוך לא תקין בין ראש הירך לאצטבולום, נפוץ במבוגרים צעירים וספורטאים, ויכול להוביל ל־OA בעתיד.

מקור חוץ-מפרקי

1. בורסיטיס טרוכנטרית, גידים (גלוטאוס מדיוס/מינימוס, איליופסואס), תסמונת הרצועה האיליוטיביאלית (ITB), בעיות שריריות ועוד.
2. כאב ממקור עמוד שדרה מותני או מפרק SIJ המקרין לירך ולמפשעה. מצב שכיח מאוד במרפאות כירופרקטיות.

“דגלים אדומים”

מקרים מסוימים דורשים חשד מוגבר והפניה דחופה:

• שבר צוואר הירך לאחר נפילה.
• זיהום במפרק (חום, כאב חריף, חוסר יכולת לדרוך).
• גידולים או גרורות: לדוגמה, דווח מקרה שבו פרוסטטה קרצינומה לא מאובחנת הופיעה ככאב ירך והגיעה קודם לכירופרקט; רק הדמיה וחקירה מעמיקה חשפו גרורות בעצם ופרוסטטה (Chu & Lee, 2023).

לכן, כירופרקט חייב להכיר היטב גורמי סיכון, תסמינים מערכתיים ותבניות כאב לא טיפוסיות.

אבחון כירופרקטי של כאב ירך

האבחון הכירופרקטי המודרני נשען על מודל ביו-פסיכו-סוציאלי, כפי שמציעים מחברים בתחום הטיפול המנואלי (Bizzarri & Foglia, 2020; Hawk et al., 2020).

היסטוריה קלינית

• מיקום הכאב (קדמי/צידי/אחורי), אופי (מכאני, דלקתי, שורף/עוקץ), משך וזמן הופעה
• החמרה/הקלה: הליכה, עלייה במדרגות, ישיבה ממושכת, סיבוב, שכיבה על הצד
• היסטוריה של טראומה, ניתוחים, מחלות מערכתיות (סרטן, דלקת מפרקים, זיהומים)
• רמת פעילות גופנית, עבודה, תחביבים, אמונות לגבי כאב ותנועה

בדיקה גופנית

בהתאם לסקירה על כאבי ירך, בדיקה יסודית כוללת: טווח תנועה אקטיבי ופסיבי, מבחני פרובוקציה (FABER/Patrick, FADIR), הערכת כוח שרירי עכוז ומכופפי ירך, בדיקת עמוד שדרה מותני ו־SIJ, וניתוח הליכה (Battaglia & D’Angelo, 2016).

הדמיה ובדיקות נוספות

קווים מנחים ל־OA של הירך ממליצים על שימוש בצילום רנטגן לאישור האבחנה כאשר יש חשד קליני, ועל בדיקות מתקדמות (MRI, CT) במקרים של חשד לפתולוגיה אחרת או מצבים חמורים (Cibulka et al., 2017; Koc et al., 2025). כירופרקט כגורם “מגע ראשון” חייב לדעת מתי להפנות לבדיקות אלה ולהתייעצות אורטופדית או אונקולוגית.

מה אומר המחקר על טיפול מנואלי/כירופרקטי בכאבי ירך?

דלקת פרקים ניוונית של הירך (Hip)

אוסטיאוארתריטיס היא הפתולוגיה השכיחה ביותר בירך בגיל המבוגר. הטיפול הכירופרקטי ב-OA מתמקד בשיפור איכות החיים, הפחתת כאב ושימור טווחי תנועה, תוך דחיית הצורך בהחלפת מפרק. קיימת שונות בהמלצות של ארגונים שונים לגבי השימוש בטיפול ידני (Manual Therapy – MT) ב-OA של הירך. הפער בין הנחיות ה-ACR לבין ה-APTA משקף הבדלים בפרשנות הספרות ובמיקוד המקצועי. בעוד שראומטולוגים (ACR) מתמקדים בניהול פרמקולוגי ורואים ב-MT כלי משני, פיזיותרפיסטים וכירופרקטורים (APTA, CCGI) מדגישים את השיפור הפונקציונלי המיידי המושג באמצעות MT, המאפשר למטופל לבצע את התרגול ביעילות רבה יותר.

סקירת הספרות: יעילות הטיפול הידני

הספרות המחקרית מציגה תמונה מורכבת:

1. המחקר של Hoeksma et al. (2004): מחקר מפתח שהראה כי פרוטוקול טיפול ידני אינטנסיבי (מניפולציות ומתיחות) היה יעיל יותר מתרגול בלבד בשיפור טווח תנועה ותפקוד בטווח הקצר והארוך. זהו אחד המחקרים הבודדים שהדגימו עליונות של MT על פני תרגול.
2. המחקר של Bennell et al. (2016): הראה כי תוספת של טיפול ידני לתוכנית תרגול ביתית לא הניבה תוצאות טובות יותר מטיפול דמה (Sham). עם זאת, ביקורת על המחקר מציינת כי המינון והאינטנסיביות של ה-MT היו נמוכים יחסית.
3. סקירה שיטתית של Ceballos-Laita et al. (2019): סקירה זו, הכוללת את הספרות העדכנית, קבעה כי קיימות ראיות באיכות גבוהה לכך שטיפול ידני יעיל להפחתת כאב ושיפור טווחים. הסקירה הדגישה כי MT הוא הטיפול הלא-פרמקולוגי היחיד שנמצא יעיל ספציפית להפחתת כאב (בניגוד לתפקוד בלבד) בחלק מהמחקרים.

פרוטוקול טיפול כירופרקטי ל-Hip OA

בהתבסס על הסינתזה של המחקרים וההנחיות, הפרוטוקול המומלץ כולל:

מניפולציות ומוביליזציות (Manual Therapy):

מתיחה לאורך ציר הירך: מחקר של Shepherd et al. (2022) מצא כי טכניקה זו, במינון של 10-30 דקות למפגש, 2-3 פעמים בשבוע למשך 2-6 שבועות, מייצרת את גודל האפקט (Effect Size) המשמעותי ביותר להפחתת כאב. מחקר נוסף הראה כי LAD בכוח נמוך יעיל יותר להפחתת כאב, בעוד LAD בכוח גבוה יעיל יותר לשיפור תפקוד.

טכניקות מוליגן (Mulligan): בהן מבוצעת גלישה (Glide) לטרלית או אינפריורית תוך כדי תנועה אקטיבית של המטופל. נמצא כי טיפול בודד משפר מיידית טווח כיפוף ורוטציה פנימית.

מניפולציה במהירות גבוהה (HVLA) למפרק הירך: נועדה לשבור הידבקויות קפסולריות. יש לבצעה בזהירות ובהתאמה למורפולוגיה של המטופל.

תרגול שיקומי:

תרגילי חיזוק לאבדוקטורים ולמייצבי האגן חיוניים. תרגילי התנגדות (Resistance Training) במינון של כ-680 METs/min/week נמצאו כיעילים ביותר להפחתת כאב OA, כאשר מינונים גבוהים או נמוכים מכך היו פחות יעילים (עקומת U).

ניהול עצמי:

הכולל ירידה במשקל, שימוש במקל הליכה בצד הנגדי להפחתת עומס דחיסה על המפרק.

מחקרים נוספים על פעילות ותרגול

מחקר גדול של Hayashi ושות’ (2018) בדק תוכנית תרגול ביתית ממוקדת, Pericapsular Soft Tissue and Realignment (PSTR), שנועדה לתקן מנח אגן, לשפר גמישות סביב המפרק ולחזק שרירים תומכים. בקרב 285 מטופלים עם OA של הירך (כולל כאלה עם Harris Hip Score נמוך מ־60, כלומר מצב חמור), נמצאו שיפור משמעותי בכאב, טווח התנועה וכוח השרירים לאחר 3 חודשים ושנה (Hayashi, 2018).

סקירה רחבה על פעילות גופנית ב־OA של הברך והירך מראה כי פעילות אירובית, תרגילי כוח ותרגול במים מפחיתים כאב ומשפרים תפקוד ומדדי איכות חיים באוכלוסייה המבוגרת (Zampogna, 2020).

מה קורה במרפאות כירופרקטיות בפועל?

במחקר דני שתיאר את שכיחות OA של הירך במרפאות כירופרקטיות, נמצא:

• 1.4% מהמטופלים הכלליים ו־3.4% מהמטופלים החדשים עמדו בקריטריונים קליניים ל־OA של הירך.
• יותר ממחצית מהמטופלים עם ממצאים רדיוגרפיים אופייניים לא אובחנו קודם לכן.
• הטיפול הראשוני כלל טיפול מנואלי (בדרך כלל מניפולציה/מוביליזציה) יחד עם ייעוץ לגבי תרופות ללא מרשם ותוספים (Poulsen, 2012).

מסקנה: הכירופרקט מעורב באופן משמעותי בזיהוי מוקדם ובניהול שמרני של OA ירך, אך הטיפול חייב להיות חלק מתוכנית רחבה יותר הכוללת תרגול וחינוך.

תסמונת הכאב בטרוכנטר הגדול (GTPS) – מעבר לבורסיטיס

בעבר, כאב בצד הירך יוחס כמעט אוטומטית ל"בורסיטיס של הטרוכנטר. כיום ידוע כי ברוב המקרים (מעל 90%) מדובר בטנדינופתיה (Tendinopathy) של שרירי העכוז (Gluteus Medius/Minimus), עם או בלי מעורבות משנית של הבורסה.

פתופיזיולוגיה וניהול עומסים

המנגנון העיקרי לפציעה הוא עומס דחיסה (Compressive Load) של הגיד כנגד עצם הטרוכנטר, המתרחש בעיקר במנח של אדוקציה (Adduction). כיווץ שריר במצב מתוח ודחוס זה גורם לשינויים ניווניים בגיד. פרוטוקול טיפול כירופרקטי ב-GTPS כולל:

• חינוך ושינוי הרגלים (התערבות קריטית):

1. הימנעות מישיבה בסיכול רגליים (Adduction).
2. שינה עם כרית בין הברכיים למניעת אדוקציה של הירך העליונה.
3. הימנעות ממתיחות "ITB Stretch" סטנדרטיות, אשר מגבירות את הדחיסה על הגיד הפגוע ומעכבות החלמה (Ann-Marie Walters, et al. July 12, 2017).

• פרוטוקול תרגול מדורג (Staged Loading):

1. שלב 1 – איזומטרי: כיווצים סטטיים של האבדוקטורים במנח ניטרלי או מעט אבדוקציה (למניעת דחיסה). יעיל מאוד לאנלגזיה (שיכוך כאב).
2. שלב 2 – איזוטוני איטי: חיזוק אקסצנטרי וקונצנטרי איטי (Heavy Slow Resistance).
3. שלב 3 – אגירת אנרגיה: שילוב תרגילים פליאומטריים ופונקציונליים רק לאחר השגת כוח ושליטה ללא כאב.

• התערבויות במרפאה:

1. גלי הלם (Shockwave Therapy): טיפול יעיל מוכח לטנדינופתיות, המעודד רגנרציה של הרקמה והפחתת כאב. יעיל יותר מהזרקות קורטיזון בטווח הארוך.
2. דיקור יבש (Dry Needling): מחקרים הראו כי דיקור יבש לשרירי הגלוטאוס וה-TFL אינו נופל ביעילותו מהזרקות קורטיזון להפחתת כאב ושיפור תפקוד בטווח הקצר (עד 6 שבועות).
3. טכניקות שחרור רקמות רכות (ART, Graston): שחרור מתח ב-TFL וב-ITB להפחתת הלחץ על הטרוכנטר.

התייחסות רפואית מתקדמת: במקרים עמידים, צריבה בגלי רדיו Radiofrequency Ablation (RFA), ובפרט Cooled RFA לעצבים הסנסוריים של המפרק, הראה תוצאות מבטיחות בהפחתת כאב כרוני (Abd-Elsayed et al. 2022). הכירופרקט צריך להכיר אופציה זו לצורך הפניה מתאימה.

תסמונת התנגשות פמרו-אצטבולרית (FAI)

FAI מאופיינת במגע לא תקין בין צוואר הירך לאצטבולום, המוביל לנזק ללברום ולסחוס. מצב זה שכיח בספורטאים צעירים ומחייב גישה טיפולית זהירה.

אסטרטגיה טיפולית

הספרות העדכנית תומכת בגישה שמרנית כקו ראשון לפני התערבות כירורגית (ארתרוסקופיה). מטרת הטיפול הכירופרקטי אינה לשנות את המבנה הגרמי, אלא לשפר את הביומכניקה ולהפחית את הסימפטומים.

דגשים קליניים:

• הימנעות מפרובוקציה: יש להימנע ממניפולציות אגרסיביות לסוף טווח הכיפוף והרוטציה הפנימית, שכן אלו משחזרים את מנגנון הפציעה ("Grinding the labrum") ועלולים להחמיר את הנזק.
• מוביליזציות: יש להעדיף מוביליזציות להרחבת הקפסולה האחורית (Posterior & Inferior Glides) כדי לאפשר לראש הירך "מרחב נשימה" ולמנוע דחיסה קדמית.
• שיקום שליטה אגנית: חיזוק שרירי הליבה והגלוטאוסים כדי למנוע Anterior Pelvic Tilt דינמי בזמן פעילות, המגביר את ההתנגשות.

עקרונות הטיפול הכירופרקטי בכאבי ירך

קווי הנחיה עדכניים לכאב שרירי-שלדי כרוני מדגישים גישה רב-מערכתית: שילוב של טיפול מנואלי, פעילות גופנית מותאמת, חינוך ושינוי התנהגותי (Hawk et al., 2020).

מניפולציה ומוביליזציה

הטיפול הכירופרקטי יכול לכלול:

• מניפולציה של עמוד השדרה המותני ומפרקי SIJ להפחתת עומסים ונורמליזציית תנועה בשרשרת הקינטית.
• מוביליזציה/מניפולציה של הירך עצמה במגבלות בטיחות (במצבי OA מתקדמים נדרשת עדינות יתר).
• טכניקות מנואלות לפספציה לטה, גלוטאוס מדיוס/מינימוס, איליופסואס ואדדוקטורים, להפחתת טונוס ולשיפור דפוסי תנועה.
• בסקירת מטא-אנליזה על טיפולים שמרניים ב־OA של הירך, טיפול מנואלי משולב בתרגילים הדגים ירידה בכאב ושיפור בתפקוד, במיוחד בטווח הקצר (Ceballos-Laita, 2019).

טיפול ברקמות רכות

כירופרקטים משתמשים לעיתים קרובות בטכניקות טיפול ברקמות רכות כולל:

• טכניקות לחץ-עמוק על נקודות הדק.
• בשחרור מיופשיאלי.

מטרתן לשפר זרימת דם, להפחית כאב ולהכין את המפרק לתנועה.

תרגילים ופרוטוקולי שיקום

בהשראת תוכניות טיפול שונות ל־OA של הירך והברך, שהוכיחו שיפור בכאב ותפקוד בגישה קבוצתית מבוססת חינוך ותרגול, כירופרקטים מקפידים יותר ויותר על שילוב תרגילי:

• חיזוק עכוזים ומייצבי אגן.
• חיזוק מכופפי ומיישרי ירך.
• אימון שיווי משקל והליכה.
• תרגילי ניידות עדינים במנחי העמסה נמוכים.

חינוך והעצמת המטופל

בהתאם לגישה הביו-פסיכו-סוציאלית, חינוך כולל:

• הסבר על טבעו הכרוני אך הניתָן לניהול של OA
• הדגשת חשיבות פעילות גופנית ולא מנוחה ממושכת
• התאמת ציפיות ריאליסטיות: הפחתת כאב ושיפור תפקוד, לא “תיקון מוחלט” של המפרק
• התייחסות לפחד מתנועה, הימנעות מפעילות ודפוסי כאב כרוני

Bizzarri ו־Foglia (2020) מדגישים כי הטיפול המנואלי אינו “טיפול פסיבי בלבד” אלא חלק מתהליך שיקומי שבו המטופל שותף פעיל דרך תרגול, שינוי הרגלים והבנת גופו (Bizzarri & Foglia, 2020).

בטיחות הטיפול הכירופרקטי בכאבי ירך

הספרות על מניפולציות בעמוד השדרה מציינת שתופעות לוואי קלות/בינוניות (כאב מקומי, נוקשות, עייפות) שכיחות אך חולפות תוך 24- 48 שעות, ואילו אירועים חמורים נדירים מאוד, במיוחד כאשר נמנעים ממניפולציה באזורי סיכון (Paige et al., 2017). במפרק הירך עצמו, הסיכון העיקרי הוא החמרת כאב או גירוי מכאני במצבי OA מתקדמים או כאשר קיימים:

• שבר סמוי או אוסטאופורוזיס חמור.
• נקרוזיס ראש הירך.
• זיהום או גידול.

טיפול כירופרקטי אחראי כולל:

• שלילת התוויות נגד (כפי שנעשה גם במחקר Hayashi, 2018, שבו יצאו מהמדגם מטופלים עם אוסטאופורוזיס קשה, שברים ואבחנות אחרות)
• שימוש בטכניקות עדינות (מוביליזציה נמוכת-עומס) במקום מניפולציה מהירה במצבים מסוכנים
• מעקב אחר תגובת המטופל והתאמת התוכנית בהתאם

חשוב להבהיר למטופל שטיפול מנואלי אינו “תיקון עצמות שנמצאות במקום הלא נכון”, אלא מודולציה של כאב ותנועה כחלק ממערך רחב של התערבויות.

אוכלוסיות מיוחדות

ספורטאים עם FAI או עומס יתר

בקרב ספורטאים צעירים עם כאב ירך קדמי, FAI ושינויים בלברום שכיחים. לטיפול הכירופרקטי תפקיד בעיקר ב:

• תיקון דפוסי תנועה (סקווט, ריצה, בעיטה).
• איזון עומסים בין הירך, האגן והעמוד המותני.
• שילוב תרגילים פונקציונליים ולא רק מניפולציה.

קשישים עם OA מתקדם

אצל מטופלים מבוגרים, לעיתים קרובות המטרה איננה “למנוע ניתוח בכל מחיר”, אלא לשפר תפקוד עד למועד המתאים להחלפת מפרק. קווים מנחים עדכניים ל־OA של הירך ממליצים על:

• פעילות גופנית מותאמת.
• הפחתת משקל.
• חינוך.
• טיפולים מנואליים ואלקטרו-תרפיה כאופציות משלימות (Cibulka et al., 2017; Koc et al., 2025; Ceballos-Laita, 2019).

נשים בהריון

במהלך ההריון שכיח כאב באגן, לעיתים ממקור SIJ או סימפיזיס פוביס. קווים מנחים כירופרקטיים ממליצים על טכניקות עדינות, הימנעות ממנחים מסוימים והתייחסות זהירה לרצועות רפויות ולהסתייגויות רפואיות ספציפיות (Hawk et al., 2020).

גבולות הטיפול הכירופרקטי ושיתוף פעולה בין-מקצועי

למרות התרומה המשמעותית של טיפול מנואלי ותרגול, חשוב להכיר בגבולות:

• כאשר קיימת חשד לסרטן, זיהום, שבר או מחלה סיסטמית, הכירופרקט חייב להפנות לבירור רפואי מיידי, כפי שמודגם במקרה של פרוסטטה קרצינומה שהופיעה ככאב ירך (Chu & Lee, 2023).
• כאשר כאב הירך מחמיר למרות טיפול שמרני מיטבי, יש לשקול התייעצות עם אורטופד לגבי הזרקות או ניתוח.
• במצבי OA מתקדמים, טיפול כירופרקטי יכול לסייע בניהול כאב עד לניתוח, אך אינו מחליף אותו.

עבודת צוות

שיתוף פעולה של הכירופרקט עם רופאי משפחה, אורטופדים, פיזיותרפיסטים ודיאטנים מאפשר ליצור תכנית טיפול הוליסטית:

1. ניהול תרופתי נכון (NSAIDs, אנטי-דיכאוניים כאשר יש צורך)
2. פעילות גופנית מותאמת
3. שינוי אורח חיים (עישון, משקל, שינה)
4. טיפול במחלות רקע (סוכרת, מחלות לב, דיכאון)

סיכום ומסקנות

הטיפול הכירופרקטי בכאבי ירך מהווה חלופה שמרנית, בטוחה ומבוססת-ראיות, העולה בקנה אחד עם ההנחיות הבינלאומיות העדכניות להפחתת השימוש באופיואידים וניתוחים. הצלחת הטיפול תלויה באבחון מדויק המבדיל בין מקור תוך-מפרקי (OA, FAI) לחוץ-מפרקי (GTPS, Piriformis), ובהתאמת פרוטוקול טיפול המשלב טכניקות ידניות לשחרור כאב ושיפור טווחים, יחד עם תרגול שיקומי פרוגרסיבי וחינוך לניהול עומסים.

נקודות מפתח קליניות:

1. OA של הירך: שלבו טיפול ידני (LAD, MWM) עם תרגול. הטיפול הידני יעיל במיוחד להפחתת כאב.
2. GTPS: המוקד הוא ניהול עומסים (מניעת אדוקציה) ותרגול גידים. הימנעו ממתיחות אגרסיביות.
3. FAI: היזהרו ממניפולציות לסוף טווח. התמקדו בשיפור שליטה אגנית ומוביליזציות עדינות.
4. ראייה הוליסטית: בדקו וטפלו תמיד גם בעמוד השדרה המותני ובאגן כחלק מגישת התלות גומלין אזורית (Regional Interdependence).

השילוב בין ידע ביומכני מעמיק, מיומנות ידנית גבוהה והבנה של תהליכי כאב ושיקום, מציב את הכירופרקט כדמות מפתח בניהול המודרני של תחלואת הירך.

References:

Battaglia, P. J., D’Angelo, K., & Kettner, N. W. (2016). Posterior, lateral, and anterior hip pain due to musculoskeletal origin: A narrative literature review of clinical presentations and examination findings. Journal of Chiropractic Medicine, 15(4), 281-293.

Bennell, K. L., Egerton, T., Martin, J., Abbott, J. H., Metcalf, B., McManus, F., … Buchbinder, R. (2014). Effect of physical therapy on pain and function in patients with hip osteoarthritis: A randomized clinical trial. JAMA, 311(19), 1987-1997.

Bizzarri, P., & Foglia, A. (2020). Manual therapy: Art or science? In M. Bernardo-Filho (Ed.), Physical therapy effectiveness (pp. 1-26). IntechOpen.

Ceballos-Laita, L., Estébanez-de-Miguel, E., Martín-Nieto, G., Bueno-Gracia, E., Fortún-Agud, M., & Jiménez-del-Barrio, S. (2019). Effects of non-pharmacological conservative treatment on pain, range of motion, and physical function in patients with mild to moderate hip osteoarthritis: A systematic review. Complementary Therapies in Medicine, 42, 214-222.

Chu, E. C.-P., & Lee, W. T. (2023). Prostate cancer presenting as hip pain at the chiropractic office: A case report and literature review. Cureus, 15(1), e34049.

Del Buono A, Papalia R, Khanduja V, Denaro V, Maffulli N. Management of the greater trochanteric pain syndrome: a systematic review. Br Med Bull. 2012 Jun;102:115-31.

Ann-Marie Walters, PT, cert MDT; Robin A. Sopher, PT, DPT; J.J. Kuczynski, PT, DPT, OCS Reviewer: Kate Glaws, PT, DPT, SCS; John Ryan, MD Date: July 12, 2017 The Ohio State University.

Abd-Elsayed A, Martens JM, Fiala KJ, Schatman ME. Radiofrequency Ablation of the Trochanteric Branches of the Femoral Nerve for the Treatment of Greater Trochanteric Syndrome. J Pain Res. 2022 Jan 14;15:115-122.

Young JJ, Važić O, Cregg AC. Management of knee and hip osteoarthritis: an opportunity for the Canadian chiropractic profession. J Can Chiropr Assoc. 2021 Apr;65(1):6-13.

Cibulka, M. T., Bloom, N. J., Enseki, K. R., MacDonald, C. W., Woehrle, J., & McDonough, C. M. (2017). Hip pain and mobility deficits – Hip osteoarthritis: Clinical practice guidelines linked to the International Classification of Functioning, Disability, and Health from the Orthopaedic Section of the American Physical Therapy Association. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 47(6), A1-A37.

Wang Q, Wang TT, Qi XF, Yao M, Cui XJ, Wang YJ, Liang QQ. Manual Therapy for Hip Osteoarthritis: A Systematic Review and Meta-analysis. Pain Physician. 2015 Nov;18(6):E1005-20.

Hawk, C., Whalen, W., Farabaugh, R. J., Daniels, C. J., Minkalis, A. L., Taylor, D. N., … Weeks, J. (2020). Best practices for chiropractic management of patients with chronic musculoskeletal pain: A clinical practice guideline. Journal of Alternative and Complementary Medicine, 26(10), 884-901.

Hayashi, K., Tokunaga, S., Haruguchi, K., Nakaniwa, D., Tobo, Y., & Shimose, T. (2018). Dramatic effects of new home exercises for patients with osteoarthritis of the hip: Pericapsular soft tissue and realignment exercises. Journal of Physiotherapy & Physical Rehabilitation, 3(4), 162.

Koc, T. A., Jr., Cibulka, M. T., Bloom, N. J., Enseki, K. R., McDonough, C. M., & Woehrle, J. (2025). Hip pain and mobility deficits – Hip osteoarthritis: Revision 2025. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 55(11), CPG1-CPG31.

Poulsen, E., Christensen, H. W., Overgaard, S., & Hartvigsen, J. (2012). Prevalence of hip osteoarthritis in chiropractic practice in Denmark: A descriptive cross-sectional and prospective study. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 35(4), 263-271.

Zampogna, B., Papalia, R., Papalia, G. F., Campi, S., Vasta, S., Torre, G., … Denaro, V. (2020). The role of physical activity as conservative treatment for hip and knee osteoarthritis in the elderly: A systematic review and meta-analysis. Journal of Clinical Medicine, 9(4), 1167.