זריקות סטרואידים לברך: כדאי להיזהר?

זריקות סטרואידים לברך: כדאי להיזהר? זריקות סטרואידים (זריקת קורטיזון לברך) למפרק הברך נחשבות כבר עשורים רבים לפתרון מהיר ונפוץ עבור מטופלים הסובלים מכאבים עזים עקב שחיקת סחוס (אוסטיאוארתריטיס של הברך) או דלקות מפרקים. עבור מטופל המתקשה ללכת, להעלות במדרגות או לישון בלילה, ההבטחה להקלה מיידית בכאב ובנפיחות נשמעת לעיתים קרובות כמו קרש הצלה של ממש. עם זאת, בשנים האחרונות מתרבות הראיות המדעיות המעוררות סימני שאלה נוקבים לגבי מחיר הטיפול, ומאלצות את עולם הרפואה לשאול ברצינות: כדאי להיזהר?

בעוד שהזריקה אכן יעילה לעיתים קרובות לטווח הקצר (מספר שבועות עד חודשים בודדים), מחקרים קליניים עדכניים חושפים תופעות לוואי מטרידות בטווח הארוך. בין היתר, נמצא כי זריקות חוזרות של סטרואידים עלולות להאיץ את קצב שחיקת הסחוס עצמו, להחליש את הרקמות הסובבות את המפרק ואף להגביר את הסיכון לזיהומים או לצורך עתידי בניתוח החלפת מפרק מוקדם מהצפוי. מאמר זה יסקור את האיזון העדין בין התועלת המיידית לסיכונים המצטברים, ויציג את ההנחיות העדכניות לשימוש מושכל ובטוח.

זריקות סטרואידים לברך: כדאי להיזהר? – רקע

כאבי ברכיים הם מהתלונות השכיחות ביותר בקרב ספורטאים, אנשים פעילים ומבוגרים המתמודדים עם שחיקת מפרקים. כאשר הכאב משמעותי, זריקת סטרואידים לברך עשויה להישמע כמו פתרון מהיר: מפחיתים את הדלקת, מקטינים את הכאב ולעיתים מאפשרים לחזור לתפקוד בתוך זמן קצר. אלא שהשאלה החשובה אינה רק אם הזריקה מסוגלת להקל, אלא לכמה זמן היא מועילה, מה היא אינה מתקנת, ומה עלול לקרות כאשר הופכים אותה לפתרון חוזר במקום לטפל בגורם לכאב.

המחקר העדכני אינו תומך באמירה גורפת שלפיה כל זריקת סטרואידים לברך מסוכנת או מיותרת. מצד שני, הוא בהחלט מצדיק גישה זהירה יותר כלפי שימוש אוטומטי או חוזר. מטא־אנליזות ומחקרים קליניים מצביעים על כך שבאוסטאוארתריטיס של הברך ההקלה המשמעותית ביותר נוטה להיות קצרת טווח, בעוד שלטיפול שיקומי פעיל עשוי להיות יתרון משמעותי יותר לאורך זמן (Jüni ואחרים, 2015; Najm ואחרים, 2021; Boffa ואחרים, 2025).

המשמעות המעשית היא שלא צריך לשאול רק "האם לעשות זריקת סטרואידים?", אלא "מה מקור כאב הברך, מה מטרת הזריקה, ומה נעשה לאחר שהכאב יפחת?". במקרים רבים, תוכנית הכוללת אבחון תפקודי, ניהול עומסים, תרגול וחיזוק, ולעיתים טיפול ידני במסגרת כירופרקטיקה המתמחה בפציעות ספורט ושיקום, יכולה לטפל במרכיבים שהזריקה עצמה אינה משנה.

כאב ברך חדש, טראומטי, נפיחות משמעותית, חום מקומי או כללי, נעילה של הברך או חוסר יכולת לשאת משקל מחייבים הערכה רפואית מתאימה.

מהן זריקות סטרואידים לברך?

כאשר מדברים על "סטרואידים לכאבי ברכיים", הכוונה בדרך כלל לקורטיקוסטרואידים, ולא לסטרואידים אנאבוליים המשמשים לעיתים בהקשרים של פיתוח גוף. קורטיקוסטרואידים הם תרופות בעלות פעילות אנטי־דלקתית חזקה. בין החומרים הנפוצים בהזרקות מפרקיות ניתן למצוא תכשירי טריאמצינולון, מתילפרדניזולון ובטאמתזון.

בהזרקה תוך־מפרקית החומר מוחדר ישירות לחלל מפרק הברך במטרה להפחית פעילות דלקתית מקומית. כאשר חלק משמעותי מהכאב קשור לסינוביטיס – דלקת של מעטפת המפרק – או להתלקחות דלקתית של אוסטאוארתריטיס, הפחתת התהליך הדלקתי יכולה להביא להקלה מורגשת. עם זאת, התרופה אינה בונה מחדש סחוס, אינה מחזקת את שרירי הירך ואינה מתקנת כשלעצמה בעיות של שליטה מוטורית, עומס ספורטיבי או ירידה בכושר הגופני (Kolasinski ואחרים, 2020; Uson ואחרים, 2021).

לא כל כאב ברך הוא אותה בעיה

לפני ששוקלים סטרואידים, יש חשיבות מכרעת לאבחנה. "כאב ברך" הוא סימפטום ולא אבחנה. כאב הנובע מאוסטאוארתריטיס עם דלקת מפרקית אינו זהה לכאב פטלופמורלי של רץ, לטנדינופתיה של גיד הפיקה, לפגיעה במניסקוס, לפציעה רצועתית או לשבר מאמץ.

בפציעות ספורט, מקור הכאב עשוי להיות קשור לשינוי חד בנפח האימונים, עומס חוזר, ירידה בכוח הארבע־ראשי או שרירי הירך, הפרעה בשליטה בתנועה, מגבלה בטווחי הקרסול והירך או חזרה מהירה מדי לפעילות. במצבים כאלה, דיכוי הכאב באמצעות זריקה עלול ליצור "חלון שקט" מבלי לשנות את הסיבה לעומס. בטנדינופתיות אף קיימת סיבה מיוחדת לזהירות עם קורטיקוסטרואידים, מכיוון שהתועלת עשויה להיות קצרת טווח ויש חשש להשפעות שליליות על רקמת הגיד בשימוש לא מתאים (Coombes ואחרים, 2010).

כמה באמת עוזרת זריקת סטרואידים לכאבי ברכיים?

היתרון העיקרי של זריקות סטרואידים באוסטאוארתריטיס הוא מהירות יחסית. סקירות שיטתיות לאורך השנים מצאו ירידה בכאב לאחר הזרקה, אך האפקט נוטה להיות משמעותי בעיקר בטווח הקצר. סקירת Cochrane של Jüni ואחרים הצביעה על אפשרות לשיפור בכאב ובתפקוד, אך גם הדגישה חוסר ודאות ואיכות משתנה של חלק מהמחקרים (Jüni ואחרים, 2015).

מטא־אנליזה עדכנית יותר של Najm ואחרים בחנה ניסויים אקראיים ומצאה אף היא תועלת סימפטומטית, אך לא בסיס לראות בזריקה פתרון ארוך־טווח למחלה כרונית (Najm ואחרים, 2021). סקירה נוספת שפורסמה ב־2024 הגיעה למסקנה שהתועלת הקלינית מעבר לפלצבו בולטת בעיקר בטווח הקצר ומאבדת מחשיבותה בהמשך (Bensa ואחרים, 2024).

מכאן נובע הבדל חשוב: הקלה בכאב אינה זהה לשיקום הברך. אדם יכול להרגיש טוב יותר במשך מספר שבועות ועדיין להישאר עם חולשת שרירים, סבולת נמוכה, דפוסי עומס בעייתיים או גורמי סיכון להתלקחות חוזרת.

האם זריקות סטרואידים עלולות לפגוע בסחוס?

זהו אחד הנושאים שהשפיעו יותר מכל על הדיון המודרני בשימוש חוזר בסטרואידים לברך. במחקר אקראי חשוב שפורסם ב־JAMA קיבלו מטופלים עם אוסטאוארתריטיס זריקות טריאמצינולון או מי מלח אחת לשלושה חודשים במשך שנתיים. בקבוצת הסטרואידים נמדד אובדן גדול יותר של נפח סחוס, ללא יתרון משמעותי בכאב לעומת קבוצת הביקורת (McAlindon ואחרים, 2017).

עם זאת, אסור להסיק מהמחקר שזריקה יחידה גורמת בהכרח לנזק משמעותי לסחוס. המחקר בדק שימוש חוזר ומתוכנן בתדירות גבוהה יחסית. בנוסף, מחקר מוקדם יותר של Raynauld ואחרים, שגם הוא בחן זריקות חוזרות לאורך שנתיים, לא מצא עדות דומה לפגיעה רדיוגרפית והראה שיפור סימפטומטי מסוים (Raynauld ואחרים, 2003).

הבדלים בשיטות הדמיה, אוכלוסיות ומדדי תוצאה מסבירים חלק מחוסר האחידות. לכן המסקנה הסבירה היא לא "סטרואידים הורסים את הברך", אלא שיש הצדקה אמיתית להימנע משימוש חוזר אוטומטי ללא בחינה מחודשת של התועלת מול הסיכון.

מהם הסיכונים של זריקות סטרואידים לברך?

רוב הזריקות מתבצעות ללא סיבוך משמעותי, אך "זריקה מקומית" אינה בהכרח פעולה נטולת השפעות מערכתיות או מקומיות. חלק מהמטופלים חווים כאב זמני לאחר הפעולה, ולעיתים מתרחשת עלייה חולפת ברמות הסוכר. במחקר בקרב אנשים עם סוכרת נצפתה עלייה ברמת הגלוקוז בעקבות הזרקה תוך־מפרקית לברך, ולכן מטופלים עם סוכרת צריכים לתכנן את הטיפול בתיאום רפואי מתאים (Habib ואחרים, 2018).

בספרות הרדיולוגית דווחו גם תופעות כגון התקדמות מהירה של אוסטאוארתריטיס, נזק תת־סחוסי ואוסטאונקרוזיס לאחר זריקות מפרקיות. חשוב להדגיש שהדיווחים אינם מוכיחים שכל המקרים נגרמו מהזריקה עצמה, אך הם מחזקים את הצורך באבחנה מתאימה לפני ביצוע הפעולה (Kompel ואחרים, 2019).

כאשר מתוכננת החלפת ברך, התזמון מקבל חשיבות נוספת. מטא־אנליזה מ־2023 מצאה עלייה בסיכון לזיהום סביב תותב כאשר זריקת סטרואידים בוצעה בשלושת החודשים שלפני החלפת ברך (Kim ואחרים, 2023).

אז האם עדיף להימנע מסטרואידים לכאבי ברכיים?

התשובה הטובה ביותר היא: עדיף להימנע משימוש לא ממוקד, חוזר או אוטומטי – אך לא בהכרח מכל זריקה.

זריקת סטרואידים יכולה להיות סבירה כאשר קיימת אבחנה מתאימה, יש מרכיב דלקתי משמעותי והכאב מפריע כל כך עד שקשה להתחיל שיקום או לשמור על תנועה. במצב כזה ניתן לראות בזריקה כלי שיוצר חלון זמני שבו ניתן לשפר פעילות, שינה ותפקוד ולהתחיל בתרגול הדרגתי.

לעומת זאת, כאשר הזריקה הופכת לתחליף לבירור הסיבה לכאב או חוזרת בכל פעם שהתסמינים מתחדשים ללא תוכנית לשינוי כוח, עומס וכושר, היתרון האסטרטגי שלה קטן. מחקר ההשוואה של Deyle ואחרים מדגים זאת היטב: לאחר שנה, קבוצת המטופלים שקיבלה טיפול פיזיקלי מובנה הציגה תוצאות טובות יותר בכאב ובתפקוד לעומת מטופלים שקיבלו זריקת גלוקוקורטיקואיד (Deyle ואחרים, 2020).

טיפול שמרני בכאבי ברכיים: מה אפשר לעשות במקום להסתמך על זריקה?

הבסיס לטיפול שמרני ברוב מצבי האוסטאוארתריטיס ובחלק גדול מהפרעות העומס בברך הוא תנועה. המטרה אינה "לנוח עד שהכאב ייעלם", אלא למצוא מינון עומס שהברך יכולה לסבול ולהגדיל אותו בהדרגה.

תוכנית טובה עשויה לכלול חיזוק הארבע־ראשי, שרירי העכוז, מכופפי הברך והשוק; שיפור טווחי תנועה; אימון שיווי משקל ושליטה עצבית־שרירית; פעילות אירובית; והתאמה הדרגתית של הליכה, ריצה, קפיצה ועלייה במדרגות. באוסטאוארתריטיס, פעילות גופנית היא אחד המרכיבים המרכזיים המומלצים בגישות הטיפול המודרניות, לצד התאמת משקל במידת הצורך וטיפול תרופתי מותאם אישית (Kolasinski ואחרים, 2020).

אצל אדם פעיל או ספורטאי, יש להוסיף גם ניתוח של עומס האימונים: כמה קילומטרים רצים, מהו קצב העלייה בנפח, כמה ימי התאוששות קיימים, האם הוחלפו נעליים או משטח אימון והאם יש התאמה בין יכולת הרקמות לעומס הנדרש.

כירופרקטיקה בפציעות ספורט ושיקום: מה התפקיד בטיפול בכאבי ברכיים?

כירופרקטיקה המתמקדת בפציעות ספורט ובשיקום יכולה להשתלב בגישה שמרנית כאשר הטיפול אינו מסתכם במניפולציות, אלא מבוסס על הערכה תפקודית ותוכנית אקטיבית. כירופרקט בעל הכשרה רלוונטית יכול לבחון טווחי תנועה של הברך, הקרסול והירך, כוח, יציבות, שליטה בזמן סקוואט או ירידה ממדרגה, סבילות לריצה וקפיצה והקשר שבין עומס האימונים להופעת התסמינים.

לטיפול ידני עשוי להיות תפקיד בהפחתת כאב ובשיפור זמני של תנועה. מחקר של Pollard ואחרים מצא שיפור קצר־טווח בכאב לאחר פרוטוקול טיפול ידני בברך אצל אנשים עם אוסטאוארתריטיס (Pollard ואחרים, 2008). סקירה שיטתית מאוחרת יותר מצאה שטיפול ידני עשוי להפחית כאב ולשפר טווח ותפקוד, בעיקר בטווח הקצר (Tsokanos ואחרים, 2021).

עם זאת, הראיות החזקות יותר אינן אומרות שכירופרקטיקה כשלעצמה "מתקנת שחיקת סחוס בברך". הן תומכות ברכיבים כמו טיפול ידני, תרגול, חיזוק וניהול עומסים. לכן, טיפול כירופרקטי ספורטיבי איכותי אמור להשתמש בטיפול הידני כאמצעי מסייע ולא כתחליף לתרגול.

טיפול ידני צריך לשרת את השיקום הפעיל

גישה מועילה יכולה להשתמש במוביליזציות של הברך, הפיקה, הירך או הקרסול כאשר קיימת מגבלת תנועה רלוונטית, ולאחר מכן לנצל את השיפור לצורך אימון פונקציונלי. מחקר מוקדם של Deyle ואחרים הראה שתוכנית ששילבה טיפול ידני ותרגול אצל חולי אוסטאוארתריטיס של הברך שיפרה כאב ותפקוד (Deyle ואחרים, 2000). מחקרים נוספים תומכים בשילוב של טיפול ידני ופעילות אקטיבית, אך לא בהחלפת פעילות אקטיבית בטיפול פסיבי בלבד (Abbott ואחרים, 2013).

עבור ספורטאי, שיקום איכותי אמור להתקדם מעבר ל"טיפול בכאב": מסקוואט ולנג' לשליטה חד־רגלית, לאחר מכן לקפיצה, נחיתה, שינוי כיוון ולבסוף לעומסים הספציפיים לענף. בדרך זו השאלה אינה רק אם הברך כואבת פחות, אלא אם היא מסוגלת שוב לעמוד בדרישות הספורט.

מתי זריקת סטרואידים דווקא יכולה לעזור לשיקום?

הניגוד בין סטרואידים לשיקום אינו מוחלט. לעיתים ניתן לשלב ביניהם באופן הגיוני. אדם עם אוסטאוארתריטיס והתלקחות משמעותית עשוי להגיע למצב שבו הכאב מונע ממנו ללכת, לישון או לבצע תרגילים בסיסיים. אם לאחר הערכה רפואית מחליטים על זריקה והכאב פוחת, ניתן להשתמש בתקופה שלאחר מכן כדי להתחיל תוכנית חיזוק והעלאת פעילות.

זו למעשה הדרך המתונה יותר לחשוב על זריקה: לא כטיפול שמחליף שיקום, אלא ככלי שעשוי לאפשר אותו במטופלים נבחרים. ההחלטה תלויה באבחנה, חומרת התסמינים, מחלות רקע, טיפולים קודמים ומספר הזריקות שכבר ניתנו.

לעומת זאת, אם בכל מספר חודשים נדרשת זריקה נוספת כדי לשמור על אותה רמת פעילות, יש מקום לעצור ולבחון מחדש אם קיימת אבחנה חסרה, תוכנית שיקום לא מספקת או עומס שאינו מותאם ליכולת הברך.

סטרואידים לספורטאים: למה צריך זהירות מיוחדת?

אצל ספורטאים הסיכון העיקרי אינו רק ביולוגי אלא גם התנהגותי. הקלה מהירה בכאב עלולה להתפרש בטעות כהחלמה מלאה. ספורטאי יכול לחזור לריצה, משחק או אימון כוח בעצימות גבוהה משום שהברך "מרגישה מצוין", אף שהרקמה עדיין אינה ערוכה לעומס.

לכן חזרה לספורט לאחר התערבות להפחתת כאב צריכה להיקבע לפי מדדי תפקוד ולא לפי תחושת כאב בלבד. ניתן לבחון כוח, טווח תנועה, תגובה לסקוואט חד־רגלי, יכולת קפיצה ונחיתה, סבילות לאימון ותגובת הברך ב־24 השעות שלאחריו.

במצבים של טנדינופתיה, במיוחד סביב גיד הפיקה, יש משנה זהירות. מחקרים על טיפול בסטרואידים בטנדינופתיות מצביעים לעיתים על שיפור קצר טווח אך תוצאות פחות משכנעות בטווח הארוך, לצד חשש להשפעה על מבנה ותכונות הגיד (Coombes ואחרים, 2010).

כיצד לבחור בין זריקה, טיפול שמרני ושילוב ביניהם?

איך נראית תוכנית שיקום ברך שמטרתה להפחית תלות בזריקות?

שלב ראשון: הפחתת רגישות בלי להפסיק לזוז

בתקופה שבה הברך רגישה, מפחיתים זמנית את הפעולות שמייצרות החמרה גדולה, אך שומרים על תנועה נסבלת. אפשר להתאים זמנית את מספר המדרגות, עומק הסקוואט, ריצה או אימונים בעצימות גבוהה. המטרה היא למצוא עומס שאינו גורם להתלקחות מתמשכת.

שלב שני: בניית כוח ויכולת ספיגת עומס

התרגול מתקדם בהדרגה מחיזוק בסיסי לתרגילים מורכבים יותר. הארבע־ראשי הוא מרכיב מרכזי, אך לא היחיד. כוח הירך, השוק ושרירי העכוז משפיע על היכולת לבצע הליכה, ריצה, שינוי כיוון ועלייה וירידה במדרגות.

שלב שלישי: חזרה לתפקוד ולספורט

כאשר הכוח והסבילות משתפרים, עוברים לעומס ספציפי: הליכה ארוכה, ריצה מדורגת, קפיצות, האצות ושינויי כיוון בהתאם לצורך. כירופרקט המתמחה בפציעות ספורט ושיקום יכול להשתלב בבדיקת התנועה, התאמת העומסים וטיפול ידני נקודתי, תוך שיתוף פעולה עם רופא, פיזיותרפיסט או גורמי טיפול נוספים לפי הצורך.

שאלות נפוצות על סטרואידים וכאבי ברכיים

האם זריקת סטרואידים בברך "הורסת את הסחוס"?

לא ניתן לקבוע זאת לגבי כל זריקה. המחקר שמעלה את החשש המשמעותי ביותר בדק זריקות חוזרות אחת לשלושה חודשים במשך שנתיים ומצא אובדן סחוס גדול יותר לעומת סליין (McAlindon ואחרים, 2017). לכן החשש רלוונטי במיוחד לשימוש חוזר. הספרות אינה מצדיקה את הטענה שכל זריקה בודדת גורמת בהכרח לנזק משמעותי.

תוך כמה זמן סטרואידים אמורים להשפיע?

התגובה משתנה בין מטופלים, אך היתרון הקליני המרכזי שנמצא במחקרים באוסטאוארתריטיס מופיע בעיקר בטווח הקצר. אם הזריקה אינה מייצרת שיפור משמעותי, חזרה אוטומטית על אותה התערבות אינה בהכרח הצעד המתבקש ויש מקום להערכה מחדש (Jüni ואחרים, 2015; Najm ואחרים, 2021).

האם טיפול כירופרקטי יכול להחליף זריקה?

לא נכון להציג את שתי האפשרויות כתחליפים מוחלטים. זריקה היא התערבות תרופתית אנטי־דלקתית; שיקום כירופרקטי־ספורטיבי מתמקד בתנועה, כוח, עומס ותפקוד. במקרים מסוימים אין צורך בזריקה וניתן להתקדם באמצעות טיפול שמרני. במקרים אחרים אפשר לשלב בין הטיפולים. ההחלטה צריכה להתבסס על האבחנה ולא על העדפה כללית ל"טיפול טבעי" או ל"טיפול תרופתי".

השורה התחתונה: לא להימנע מסטרואידים בכל מחיר – להימנע משימוש לא מחושב

זריקת סטרואידים לברך יכולה להיות כלי יעיל להפחתת כאב ודלקת אצל מטופלים מתאימים, בעיקר בטווח הקצר. היא אינה פתרון מבני לאוסטאוארתריטיס, אינה משקמת פציעת ספורט ואינה מחליפה חיזוק, פעילות גופנית וניהול עומסים. כאשר הזריקות חוזרות ללא שיפור מתמשך, יש סיבה טובה לבחון מחדש את האסטרטגיה. הגישה העדכנית היא להשתמש בסטרואידים באופן ממוקד ולא אוטומטי. יש לשקול בזהירות במיוחד שימוש חוזר, סוכרת, פגיעה גידית או ניתוח החלפת מפרק המתוכנן בעתיד הקרוב. במקביל, שיקום פעיל צריך לעמוד במרכז הטיפול ברוב ההפרעות המכאניות והניווניות של הברך.

כירופרקטיקה המתמחה בפציעות ספורט ושיקום יכולה לתרום כאשר היא מבוססת על הערכה תפקודית, טיפול ידני מבוקר, תרגול, חיזוק וחזרה הדרגתית לעומס. המטרה אינה רק לגרום לברך לכאוב פחות היום, אלא לשפר את יכולתה להתמודד עם הדרישות שיופעלו עליה בחודשים ובשנים הבאות.

References:

Abbott, J. H., Robertson, M. C., Chapple, C., Pinto, D., Wright, A. A., Leon de la Barra, S., Baxter, G. D., Theis, J. C., & Campbell, A. J. (2013). Manual therapy, exercise therapy, or both, in addition to usual care, for osteoarthritis of the hip or knee: A randomized controlled trial. 1: Clinical effectiveness. Osteoarthritis and Cartilage, 21(4), 525-534.

Boffa, A., Moraca, G., Sangiorgio, A., Di Martino, A., Bensa, A., & Filardo, G. (2025). Corticosteroids versus platelet-rich plasma injections for knee osteoarthritis: Where is there more evidence? A systematic review of 60 years of literature. The Knee, 55, 104-111. https://doi.org/10.1016/j.knee.2025.03.010.

Coombes, B. K., Bisset, L., & Vicenzino, B. (2010). Efficacy and safety of corticosteroid injections and other injections for management of tendinopathy: A systematic review of randomised controlled trials. The Lancet, 376(9754), 1751-1767. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(10)61160-9.

Deyle, G. D., Henderson, N. E., Matekel, R. L., Ryder, M. G., Garber, M. B., & Allison, S. C. (2000). Effectiveness of manual physical therapy and exercise in osteoarthritis of the knee: A randomized, controlled trial. Annals of Internal Medicine, 132(3), 173-181. https://doi.org/10.7326/0003-4819-132-3-200002010-00002.

Deyle, G. D., Allen, C. S., Allison, S. C., Gill, N. W., Hando, B. R., Petersen, E. J., Dusenberry, D. I., & Rhon, D. I. (2020). Physical therapy versus glucocorticoid injection for osteoarthritis of the knee. The New England Journal of Medicine, 382(15), 1420-1429. https://doi.org/10.1056/NEJMoa1905877.

Habib, G., Khazin, F., Sakas, F., Hakim, G., & Artul, S. (2018). The impact of intra-articular injection of Diprospan at the knee joint on blood glucose levels in diabetic patients. European Journal of Rheumatology, 5(2), 96-99. https://doi.org/10.5152/eurjrheum.2018.17133.

Jüni, P., Hari, R., Rutjes, A. W. S., Fischer, R., Silletta, M. G., Reichenbach, S., & da Costa, B. R. (2015). Intra-articular corticosteroid for knee osteoarthritis. Cochrane Database of Systematic Reviews, (10), CD005328. https://doi.org/10.1002/14651858.CD005328.pub3.

Kim, Y. M., Joo, Y. B., & Song, J. H. (2023). Preoperative intra-articular steroid injections within 3 months increase the risk of periprosthetic joint infection in total knee arthroplasty: A systematic review and meta-analysis. Journal of Orthopaedic Surgery and Research, 18, 148. https://doi.org/10.1186/s13018-023-03637-4.

Kolasinski, S. L., Neogi, T., Hochberg, M. C., Oatis, C., Guyatt, G., Block, J., Callahan, L., Copenhaver, C., Dodge, C., Felson, D., Gellar, K., Harvey, W. F., Hawker, G., Herzig, E., Kwoh, C. K., Nelson, A. E., Samuels, J., Scanzello, C., White, D., … Reston, J. (2020). 2019 American College of Rheumatology/Arthritis Foundation guideline for the management of osteoarthritis of the hand, hip, and knee. Arthritis Care & Research, 72(2), 149-162. https://doi.org/10.1002/acr.24131.

Kompel, A. J., Roemer, F. W., Murakami, A. M., Diaz, L. E., Crema, M. D., & Guermazi, A. (2019). Intra-articular corticosteroid injections in the hip and knee: Perhaps not as safe as we thought? Radiology, 293(3), 656-663.

McAlindon, T. E., LaValley, M. P., Harvey, W. F., Price, L. L., Driban, J. B., Zhang, M., & Ward, R. J. (2017). Effect of intra-articular triamcinolone vs saline on knee cartilage volume and pain in patients with knee osteoarthritis: A randomized clinical trial. JAMA, 317(19), 1967-1975. https://doi.org/10.1001/jama.2017.5283.

Najm, A., Alunno, A., Gwinnutt, J. M., Weill, C., & Berenbaum, F. (2021). Efficacy of intra-articular corticosteroid injections in knee osteoarthritis: A systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials. Joint Bone Spine, 88(4), 105198. https://doi.org/10.1016/j.jbspin.2021.105198.

Pollard, H., Ward, G., Hoskins, W., & Hardy, K. (2008). The effect of a manual therapy knee protocol on osteoarthritic knee pain: A randomised controlled trial. Journal of the Canadian Chiropractic Association, 52(4), 229-242.

Raynauld, J. P., Buckland-Wright, C., Ward, R., Choquette, D., Haraoui, B., Martel-Pelletier, J., Uthman, I., Khy, V., Tremblay, J. L., Bertrand, C., & Pelletier, J. P. (2003). Safety and efficacy of long-term intraarticular steroid injections in osteoarthritis of the knee: A randomized, double-blind, placebo-controlled trial. Arthritis & Rheumatism, 48(2), 370-377. https://doi.org/10.1002/art.10777.

Tsokanos, A., Livieratou, E., Billis, E., Tsekoura, M., Tatsios, P., Tsepis, E., & Fousekis, K. (2021). The efficacy of manual therapy in patients with knee osteoarthritis: A systematic review. Medicina, 57(7), 696. https://doi.org/10.3390/medicina57070696.

Uson, J., Rodríguez-García, S. C., Castellanos-Moreira, R., O'Neill, T. W., Doherty, M., Boesen, M., Jousse-Joulin, S., Schiottz-Christensen, B., Terslev, L., Vassalou, E. E., et al. (2021). EULAR recommendations for intra-articular therapies. Annals of the Rheumatic Diseases, 80(10), 1299-1305. https://doi.org/10.1136/annrheumdis-2021-220266.

Wernecke, C., Braun, H. J., & Dragoo, J. L. (2015). The effect of intra-articular corticosteroids on articular cartilage: A systematic review. Orthopaedic Journal of Sports Medicine, 3(5), 2325967115581163. https://doi.org/10.1177/2325967115581163.