אנטומיה של מפרק העצה והכסל

אנטומיה של מפרק העצה והכסל (Sacroiliac joints) עשויה להועיל כרוצים להבין מה נפגע בו. מפרק הסקרואיליאק הוא מפרק קשוח, עמיד ובעל יכולות תנועה מועטה בלבד. למרות העובדה שתכונות אלה מגנות עליו הוא לא חסין מפגיעות. גם המפרק הקשוח הזה נחשף לעיתים לעומסים שאינו יכול לעמוד בהם ונפצע. מלבד פציעות הנובעות מעומס יתר רקמות המפרק הזה עלולות גם להיפגע גם מטראומה או ממחלות שונות.

ידיעת האנטומיה והביומכניקה של מפרקי הסקרואיליאק עשויים להועיל בתהליך האבחון של הפרעה בריאותית מקומית. אכן, רוב המקרים של כאבי גב תחתון נגרמים בגלל נזקים בעמוד השדרה המותני כגון פריצת דיסק, שחיקת סחוסים ועוד. עם זאת, בכל תלונה על כאבי גב תחתון חשוב לבחון גם את אפשרות מעורבותו של מפרק הסקרואיליאק. במאמר הנוכחי "אנטומיה של מפרק העצה והכסל" נדון בנושא בהרחבה.

אנטומיה של מפרק העצה והכסל – רקע

מפרק העצה והכסל (Sacroiliac Joint – SIJ) הוא החוליה המרכזית המחברת בין עמוד השדרה לאגן ולגפיים התחתונות. זהו מפרק שתנועתו קטנה אך השפעתו על העברת עומסים, יציבה וכאב גב תחתון גדולה מאוד. עבודות אנטומיות וביומכניות בעשורים האחרונים שינו את ההבנה המסורתית של המפרק כ"מפרק כמעט חסר תנועה" והציגו תמונה מורכבת של מפרק יציב במיוחד, אך לא קבוע, הנשלט על ידי שילוב של מבנה גרמי, רצועות, שרירים ופאשייה (חיתולית) (Vleeming, 2012).

בדיקות אבחון שונות ואפשרויות טיפול זמינות עבור תפקוד לקוי של מפרק הסקרואיליאק. עם זאת בשל הדמיון לתסמינים של הפרעות אחרות, אבחון של דלקת במפרק הסקרואיליאק (סקרואילאיטיס) עלול להיות מאתגר. במאמר הנוכחי "אנטומיה של מפרק העצה והכסל" נדון על המבנה האנטומי של המפרק ומה המשמעות הקלינית של כך.

השכיחות של הפרעות בריאותיות במפרקי העצה והכסל (SIJ)

שכיחות ההפרעות במפרקי העצה והכסל (SIJ) גבוהה יותר ממה שנהוג היה לחשוב בעבר. בעבודות אפידמיולוגיות על חולי כאב גב תחתון כרוני נמצא:

• ב-10-25% מן המטופלים מקור הכאב הוא במפרק העצה־כסל. בסקירות אחרות מדווח אפילו על 15-30% ממקרי כאב הגב התחתון (Cohen, 2013; Barros et al., 2019; Wieczorek et al., 2021).
• במחקר רטרוספקטיבי במרפאת רפואה משפחתית נמצא כי ב-60.7% ממטופלי כאב גב תחתון אובחנה תפקוד לקוי של מפרק העצה והכסל (Wieczorek et al., 2021).

בהיריון ולאחר לידה, הפרעות הקשורות למפרקי העצה־כסל שכיחות עוד יותר במסגרת כאב חגורת האגן (PGP), המוגדר ככאב סביב מפרק העצה והכסל ועצם הפוביס (עצם הערווה). מחקרים מצביעים על שכיחות של:

• כ-20-65% מכּל ההריונות עם כאב בחגורת האגן, וכ-19% מהנשים סובלות מכאב מתמשך עד 11 שנים לאחר הלידה (Lin et al., 2025).
• עבודות על נשים לאחר לידה מתארות קשר ברור בין סימפיזיוליזיס וליקוי תפקודי של מפרק העצה והכסל לבין כאב אגן מתמשך ותפקוד ירוד (Fiani et al., 2021).

גם במחלות אוטואימונית מעורבות מפרקי העצה־כסל היא מוקדית וחשובה מאוד:

• כמעט כל החולים באנקילוזינג ספונדיליטיס (AS) יפתחו סקרואליטיס רדיוגרפית במהלך המחלה (Pipikos, 2017); (Al-Mnayyis, 2024).
• סקרואליטיס נמצא בכ־41% מחולי פסוריאטיק ארתריטיס (PsA) (Menis, 2023), ובעבודות אחרות דוווח על 30-50% מהחולים שיפתחו מעורבות הכוללת את מפרקי העצה־כסל.
• דווחה מעורבות אקסיאלית ב־2-16% מחולי IBD, וסקרואליטיס (סימפטומטית וא־סימפטומטית) ב־12-20% (Peluso, 2013).
• דלקת מפרק העצה והכסל הקשורה בעיקר למחלת קרוהן וקוליטיס כיבית, כלומר, במחלות אוטואימוניות דלקתיות של הציר האקסיאלי. 

אנטומיה גרמית של מפרק העצה והכסל

 מבנה העצמות והשטחים המפרקיים

מפרק העצה והכסל מורכב משני מפרקים סימטריים המחברים את עצם העצה (sacrum) לשתי עצמות הכסל (ilium). יחד הם יוצרים את מפרקי העצה והכסל (מפרקי הסקרואיליאק). שטחי המגע המפרקיים בעלי צורה "אוזנית" (auricular), אך קיימת שונות רבה בין פרטים בצורתם, בזווית ההטיה ובגודל השטח, עם הבדלים מובהקים בין זכרים לנקבות – אצל נשים המפרק לרוב רחב יותר ופחות מחורץ, מה שמקושר ליכולת התאמה ביומכנית להריון וללידה (Poilliot, 2019).

החלק הקדמי-עליון של המפרק הוא סינוביאלי, מכוסה סחוס היאליני בעצה וסחוס סיבי בכסל. החלק האחורי-עליון של המפרק הוא סינדסמוזיס – אזור פיברוטי הנקשר בעיקר ברצועות, עם מעט או בלי חלל מפרקי סינוביאלי. כך מתקבל מפרק "היברידי" – סינוביאלי-סינדסמוטי – המאפשר תנועה זעירה לצד יציבות גבוהה (Cho, 2021).

העצה עצמה בנויה כבניין קשתות: משטח עליון הנושא את העומס מעמוד השדרה המותני, המועמס אל כנפי העצה ומשם לאגן. המישורים המפרקיים משופעים כך שכוח הכובד והעומס המותני "דוחפים" את העצה לכיוון נוטציה (nutation – תנועת כיפוף קדימה יחסית לאיליום), בעוד מבנה האגן והשרירים מווסתים תנועה זו (Kiapour, 2020). עצמות הכסל מתעגלות לפנים ויוצרות מפגש בין שתי עצמות החיק (פוביס, ערווה) (Pubic symphysis).

 וריאציות אנטומיות

מחקרים הדמייתיים ואנטומיים מודרניים מראים שונות גדולה בצורת המשטחים: בליטות, רכסים וגומות באזורים שונים של המשטח המפרקי, וכן אזורים של סחוס פיברואוסי ו"מדרגות" גרמיות. מבנים אלה מגבירים את החיכוך בין העצה והכסל ותורמים ליציבות הפסיבית של המפרק – מרכיב מרכזי במה שמוגדר כ-form closure (ראו בהמשך) (Vleeming, 2012; Poilliot, 2019).

רצועות, קפסולה ורקמות רכות

מבנהו המשולש של עצם העצה יוצר עם עצמות האגן מבנה המדמה "אבן ראשה". המבנה הזה מקנה בין היתר יציבות מובנית למפרק הסקרואיליאק. מספר רצועות קשוחות ושרירים מוסיפים גם תמיכה וייצוב קדמי ואחורי למפרקים הללו. הרצועות הללו מונעות או מגבילות את תנועות הזעירות ממילא של המפרק לטווחים וכיוונים לא רצויים.

הרצועות העיקריות

ל-SIJ מעט תנועה, ולכן יציבותו מתבססת בעיקר על מערכת רצועות מסועפת וחזקה במיוחד:

1. הרצועה הסקרואיליאקית הקדמית (Anterior Sacroiliac Ligament): דקה יחסית, מכסה את החלק הסינוביאלי הקדמי ולכן תורמת מעט יחסית ליציבות (Wong, 2018).
2. הרצועה הסקרואיליאקית הבין-גרמית (Interosseous Ligament): אחת מהרצועות החזקות בגוף, מחברת את שטחי העצה לאיליום באזור האחורי-עליוני ומונעת תנועות גזירה בין העצמות. היא נחשבת ה"יציבה העיקרית" של המפרק (Steinke, 2010).
3. הרצועה הסקרואיליאקית האחורית (Posterior Sacroiliac Ligament): מחברת את ה-PSIS והקרסט האיליאקי לחלק האחורי של העצה, ומשמשת "ריקמה עוטפת" המגבילה נוטציה עודפת.
4. הרצועה הסקרוטוברית (Sacrotuberous Ligament): מחברת בין העצה והקוקסיקס לשחיף השת (ischial tuberosity); תומכת בנוטציה ו"ננעלת" בעת העמסה (Vleeming, 1989).
5.  הרצועה הסקרוספינלית (Sacrospinous Ligament) והרצועה האיליולומברית (Iliolumbar ligament): משלימות את טבעת האגן ותורמות להגבלת תנועות סיבוב וגזירה.

מחקרי הדמיה ברזולוציה גבוהה ותספיסציה דקה הדגימו כי ברצועות האחוריות והבין-גרמיות משולבות גם רקמות שומן ועצבים, מה שמחדד את תפקידן לא רק בייצוב אלא גם בתחושה ובוויסות עומס מכני (Steinke, 2010).

שרירים ופאשייה – תרומת ה-force closure

היציבות הדינמית של המפרק תלויה גם בשרירים ובחיתולית (פאשייה) המתחברים דרך האגן. השרירים הבאים המשפיעים על מפרק עצה וכסל (הסקרואיליאק):

• שריר העכוז הגדול והשריר הגב הרחיב (latissimus dorsi)יוצרים דרך הפאשייה הטורקולומברית "slings" אלכסוניים המהדקים את החלק האחורי של האגן בעת הליכה והרמת משאות (Vleeming, 2012; Li, 2022).
• שריר הבטן הרוחבי (transversus abdominis) וגם שריר הבטן האלכסוני פנימי (internal oblique) קשורים לרכס הגרמי העליון של עצם הכסל (ilium) ויכולים לייצר וקטור כוח הלוחץ את עצם הכסל לעבר העצה (Snijders, 1993).
• הפאשייה הטורקולומברית, זוקפי עמוד השדרה (erector spinae), השרירים העמוקים של הירך (שריר הסותם הפנימי, שריר התאומים העליון והתחתון, שריר הירך המרובע, שריר הכסל והמותניים) ושלושת שרירי מיתר הברך (ההמסטרינג) יוצרים יחד "מעטפת מתוחה" סביב האגן, שתורמת לסגירת המפרק תחת עומס.

מנגנון זה – שבו שרירים, פאשייה ורצועות מוסיפים כוח ליציבות המבנית – מכונה force closure והוא משלים את תרומת צורת העצמות והרצועות (form closure) (Vleeming, 1990; Snijders, 1993).

קינמטיקה של מפרק העצה והכסל

טווחי תנועה

מחקרי תנועה תלת-ממדיים, תוך שימוש ברדיוסטריאומטריה (RSA), CT תפקודי ומודלים פיניט-אלמנט, מצביעים על כך שטווח התנועה התקין במפרק קטן מאוד:

1.  נוטציה/קונטרה-נוטציה: בדרך כלל עד 1-3 מעלות.
2. החלקה: עד 1-2 מ"מ.

סקירה מערכתית עדכנית של תנועת ה-SIJ הדגימה שהערכים המקסימליים שתועדו בתנאי מעבדה ובמטלות תפקודיות אינם עוברים לרוב 4° סיבוב ו-2 מ"מ החלקה, גם במאמץ משמעותי (Cho, 2021; Li, 2022).

אף על פי שהמספרים קטנים, מבחינה מכנית הם משמעותיים: שינוי זווית של 1-2° בעצה משפיע על זווית ה-pelvic incidence ועל הלורדוזה המותנית, ועלול לשנות את וקטורי העומס לאורך כל שרשרת עמוד השדרה-אגן-ירך (Chu, 2022).

 תנועה במצבים פיזיולוגיים ופתולוגיים

•  עמידה והליכה – נוטציה מתרחשת במעבר לעמידה והגדלת העומס, בעוד קונטרה-נוטציה נוטה להתרחש בשכיבה ובכיפוף.
•  הריון ולאחר לידה – שינויים הורמונליים (למשל רלקסין) גורמים להתרופפות רצועתית, להגדלת טווחי תנועה ולעלייה בתלונות על כאבי אגן.

קיבוע עמוד שדרה מותני/סקרלי – עבודות ביומכניות מראות על העברת עומס מוגברת ל-SIJ לאחר קיבוע L5-S1, ותועד שיעור גבוה יחסית של כאב SIJ חדש לאחר ניתוחים אלה (Casaroli, 2020; Fan, 2024).

מעניין לציין כי דו"ח מקרה תיעד שינוי משמעותי ב-pelvic incidence לאחר טיפול במטופלת עם דיספונקציה של ה-SIJ, מה שמרמז על כך שגם טווחי תנועה קטנים עשויים להיות רלוונטיים קלינית כאשר הם מצטברים לאורך זמן (Chu, 2022).

 עקרונות form closure ו-force closure

 Form closure – יציבות המבנה

המונח form closure מתייחס ליציבות הנובעת מצורת העצמות והאופן שבו המשטחים המפרקיים ננעלים זה בזה. במפרק ה-SIJ מדובר ב:

•  צורת המשטח האוזני עם בליטות ושקעים המגבירים את החיכוך.
•  זוויות ההטיה של העצה, כך שעומסי דחיסה מייצרים נעילה מכנית.
•  רצועות בין-גרמיות ואחוריות שמגבילות תנועות גזירה.

מודלים ביומכניים קלאסיים הראו שהמפרק מסוגל "לנעול" את עצמו תחת עומס בעמידה והליכה, כך שכוחות הגזירה מצטמצמים והעומס מועבר בעיקר כדחיסה דרך המשטחים המפרקיים (Snijders, 1993).

 Force closure – יציבות דינמית

Force closure מתייחס ליציבות שמופקת מהפעלת כוחות חיצוניים על המפרק – בעיקר על ידי שרירים, פאשייה, רצועות ולעיתים גם אמצעים חיצוניים כמו חגורת אגן.

מחקרים על חגורות אגן הראו כי לחץ חיצוני סביב האגן יכול להפחית "רפיון" (laxity) של המפרק, לשנות את דפוסי ההפעלה של שרירי הבטן והעכוז ולשפר מדדים תפקודיים כמו ישיבה לעמידה (Sit-to-Stand) והרמה פעילה של רגל ישירה (Active Straight Leg Raise) (Kim, 2013; Kim, 2017).

במונחים ביומכניים, הוספת כוח היקפי סביב האגן מגדילה את החיכוך הבין-מפרקי ומפחיתה את הצורך בהפעלה שרירית גבוהה לייצוב. זהו מנגנון חשוב הן בשיקום לאחר לידה והן במצבים של דיספונקציה כרונית (Casaroli, 2020).

 העברת עומסים דרך מפרק העצה והכסל

 ציר העברת העומס

מפרק העצה והכסל הוא צומת הקריטי להעברת עומסים:

1. העומס הראשי מעמוד השדרה המותני יורד דרך פלטת העצה.
2. העומס מתחלק בין שני מפרקי העצה והכסל ונע אל כנפי הכסל.
3. משם הוא עובר לטבעת האגן ולמפרקי הירך.

מחקרים קלאסיים הדגימו כיצד שינוי ביכולת ה"self-bracing" של המפרק – כלומר שילוב form + force closure – משנה את דפוסי העומס על האגן ועל הגפיים התחתונות, במיוחד בהרמת משאות בתנוחה כפופה (Snijders, 1993).

 תפקיד הפאשייה והשרירים בהולכת כוח

קונספטים מודרניים של "שרשראות שרירים" ו-myofascial slings מצביעים על כך שה-SIJ משמש כ"גשר ביומכני" בין חגורות הכתפיים והאגן:

• Sling אחורי-עליון: גלוטאוס מקסימוס + לטיסימוס דורסי + פאשייה טורקולומברית.
• Sling קדמי: אובלי ואינטרנל אובליק + אדוקטורים של הירך + רצפת האגן.

מחקרים הדמייתיים וביומכניים מצביעים על כך שהפעלת שרירים אלה מגבירה את היציבות סביב מפרק העצה והכסל ומשפרת העברת כוח בין פלג גוף עליון לתחתון, במיוחד בריצה וקפיצה (Kiapour, 2020; Li, 2022).

 השפעת גיל, מין וגורמים נוספים על הביומכניקה של SIJ

הבדלים בין גברים לנשים

לנשים אגן רחב יותר, שטח מפרקי גדול יותר וזוויות שונות של העצה והאיליום בהשוואה לגברים. מחקרים תלת-ממדיים מציעים שנשים מפגינות טווחי תנועה מעט גדולים יותר במפרק, אך גם שכיחות גבוהה יותר של כאב אגן ו-PGP בהריון ולאחריו (Poilliot, 2019; Steinke, 2010).

השינויים ההורמונליים (רלקסין, אסטרוגן) מגבירים את התרופפות הרצועות ומפחיתים את מודולוס הקשיחות שלהן, מה שמגדיל את התנועה הזעירה במפרק אך גם את הדרישה ליציבות שרירית.

 השפעת הגיל והניוון

עם הגיל, המפרק עובר שינויים ניווניים: הידקקות סחוס, סקלרוזיס תת-סחוסי, אוסטאופיטים ולעיתים אף אוסיפיקציה חלקית של האזור הסינוביאלי. מחקרי CT תלת-ממדיים מצאו גם שונות בנפח ובתכולת השומן ברצועות ובסינדזמות האחוריות של ה-SIJ, עם הבדלים עדינים בין קבוצות גיל ומין (Poilliot, 2023).

שינויים אלה מפחיתים לעיתים את התנועה אך עלולים להוביל לחלוקת עומס לא אחידה ולגירוי מכני של רצועות ומעטפת העצם פריאוסטיאום (Periosteum), שתורם לכאב.

 קיבוע עמוד שדרה וסגמנטציה

ניתוחים לקיבוע עמוד השדרה המותני, ובעיקר קיבוע ל-S1 או לעצם הכסל, משנים את דפוסי העומס ואת קינמטיקת ה-SIJ. סקירה ביומכנית הצביעה על כך שהעמסת יתר על המפרק לאחר קיבוע עשויה להסביר חלק מהמקרים של כאב מפרק העצה והכסל חדש המופיע לאחר ניתוחי איחוי (Casaroli, 2020; Li, 2022).

 השלכות קליניות של הביומכניקה

 ליקוי תפקודי ואי-יציבות

לקות תפקודית של מפרק העצה והכסל מוגדרת בדרך כלל כמצב של תנועה מוגבלת מדי (hypomobility) או מוגברת מדי (hypermobility), המוביל לעומס חריג על רצועות, קפסולה ומבנים סמוכים.

התמונה הקלינית יכולה לכלול:

•  כאב חד בצד אחד של האגן או העכוז.
•  החמרה בעמידה על רגל אחת, עלייה במדרגות או מעבר מישיבה לעמידה.
•  רגישות מקומית על מפרק מפרק העצה והכסל.

הקושי באבחון נובע מכך שהתנועה במפרק זעירה, וקל לבלבל בין כאב שמקורו במפרק עצמו לבין כאב מרקמות סמוכות (שרירים, פאשייה, רצועות). סקירות שיטתיות מציעות שימוש במקבץ של מבחני פרובוקציה במקום בדיקה בודדת, ולעיתים בשילוב חסם בהנחיית הדמיה לאישוש האבחנה. (Chu, 2022)

 טיפול שמבוסס על עקרונות form/force closure

הבנת עקרונות form ו-force closure הובילה לפיתוח גישות טיפוליות המכוונות לשיפור יציבות ה-SIJ:

•  פיזיותרפיה והפעלה שרירית ממוקדת – חיזוק שרירי הגלוטאוס, הבטן העמוקה ושרירי הירך לשיפור ה-force closure.
•  חגורות אגן – מספקות "force closure חיצוני" ומסייעות במיוחד בהריון ובכאב בחגורת האגן (Kim, 2017).
•  מניפולציות/מוביליזציות – מחקרים ביומכניים מעידים שהן גורמות לתנועות קטנות מאוד של המפרק עצמו, אך עשויות להשפיע על מתיחת רצועות, על כאב נוירוגני ועל דפוסי תנועה (Li, 2022).
•  קיבוע ניתוחי (sacroiliac fusion) – במקרים כרוניים קשים, תוך הבנה שהשינוי בהעברת העומס עלול להשפיע בהמשך על שכנים אחרים בשרשרת הקינטית (Casaroli, 2020).

 סיכום

מפרק העצה והכסל הוא מפרק יציב במיוחד אך אינו "קפוא". הוא פועל כמתאם ביומכני בין עמוד השדרה, האגן והגפיים התחתונות, ומאפשר העברת עומסים יעילה תוך שמירה על תנועתיות זעירה, אך חיונית. האנטומיה הגרמית – צורת המשטחים האוזניים, זוויות העצה, טבעת האגן – מספקת form closure חזק. מערכת הרצועות העבות, ובעיקר הרצועה הבין-גרמית והסקרוטוברית, משלימה יציבות זו. אליהן מצטרפות הפאשייה הטורקולומברית, שרירי הגלוטאוס, הבטן והירך, שיוצרים force closure דינמי המותאם לפעילות, ליציבה ולאומסים משתנים (Vleeming, 2012; Steinke, 2010; Cho, 2021).

מחקרים עדכניים מדגישים כי אף שמדובר בתנועות של פחות ממעלות בודדות ומילימטרים בודדים, הן מספיקות כדי להשפיע על פרמטרים ספינו-פלוויים כמו pelvic incidence ועל דפוסי העומס לאורך כל עמוד השדרה. השפעת גיל, מין, הריון, ניתוחי fusion ושינויים ניווניים גורמת לכך שהביומכניקה של המפרק משתנה משמעותית לאורך החיים (Poilliot, 2019; Casaroli, 2020; Chu, 2022). הבנה מעמיקה של אנטומיית ה-SIJ וביומכניקת form/force closure מאפשרת גישה מדויקת יותר להערכת כאב אגן וגב תחתון, תכנון טיפול שמרני וניתוחי, והבנת תוצאות של התערבויות לאורך כל שרשרת עמוד השדרה-אגן-ירך.

References:

Chu, E. C. P., & Wong, A. Y. L. (2022). Change in pelvic incidence associated with sacroiliac joint dysfunction: A case report. Journal of Medical Cases, 13(1), 31-35.

Cho, H. J., & Kwak, D. S. (2021). Movement of the sacroiliac joint: Anatomy, systematic review, and biomechanical considerations. Proceedings of the Institution of Mechanical Engineers, Part H: Journal of Engineering in Medicine, 235(3), 357-364.  

Kiapour, A., & Joukar, A. (2020). Biomechanics of the sacroiliac joint: Anatomy, function, and injury. International Journal of Spine Surgery, 14(Suppl 1), S3-S10.

Barros, G., McGrath, L., & Gelfenbeyn, M. (2019). Sacroiliac joint dysfunction in patients with low back pain. Federal Practitioner, 36, 370-375.

Cohen, S. P., Chen, Y., & Neufeld, N. J. (2013). Sacroiliac joint pain: A comprehensive review of epidemiology, diagnosis and treatment. Expert Review of Neurotherapeutics, 13(1), 99-116. https://doi.org/10.1586/ern.12.148

Fiani, B., Sekhon, M., Doan, T., Bowers, B., Covarrubias, C., Barthelmass, M., De Stefano, F., & Kondilis, A. (2021). Sacroiliac joint and pelvic dysfunction due to symphysiolysis in postpartum women. Cureus, 13(10), e18619. https://doi.org/10.7759/cureus.18619

Lin, Z., Hou, Y., Chen, X., Liu, Y., & Wang, X. (2025). Altered lumbo-pelvic-hip complex muscle morphometry and contraction change in postpartum pelvic girdle pain and asymptomatic subjects: A cross-sectional study. Frontiers in Physiology, 15, 1506553.

Wieczorek, A., Campau, E., Pionk, E., Gabriel-Champine, M. E., & Ríos-Bedoya, C. F. (2021). A closer look into the association between the sacroiliac joint and low back pain. Spartan Medical Research Journal, 6(1).

Al-Mnayyis, A., Al-Sharif, A., Hani, A., & Al-Qudah, M. (2024). Radiological insights into sacroiliitis: A narrative review. Clinical Practice, 14(1), 106-121.

Menis, J., Doussiere, M., Touboul, E., Barbier, V., Sobhy-Danial, J.-M., Fardellone, P., Fumery, M., Chaby, G., & Goëb, V. (2023). Current characteristics of a population of psoriatic arthritis and gender disparities. Journal of Clinical and Translational Research, 9(2), 84-92.

Peluso, R., Di Minno, M. N. D., Iervolino, S., Manguso, F., Tramontano, G., Ambrosino, P., Esposito, C., Scalera, A., Castiglione, F., & Scarpa, R. (2013). Enteropathic spondyloarthritis: From diagnosis to treatment. Clinical and Developmental Immunology, 2013, Article 631408.

Pipikos, T., Kassimos, D., Angelidis, G., & Koutsikos, J. (2017). Bone single photon emission/computed tomography in the detection of sacroiliitis in seronegative spondyloarthritis: A comparison with magnetic resonance imaging. Molecular Imaging and Radionuclide Therapy, 26(3), 101-109.

Kim, J. M., Je, H. D., & Kim, H.-D. (2017). Effects of pelvic compression belts on the kinematics and kinetics of the lower extremities during sit-to-stand maneuvers. Journal of Physical Therapy Science, 29(8), 1311-1317.

Kim, Y.-R., Kim, J.-W., An, D.-H., Yoo, W.-G., & Oh, J.-S. (2013). Effects of a pelvic belt on the EMG activity of the abdominal muscles during a single-leg hold in the hook-lying position on a round foam roll. Journal of Physical Therapy Science, 25(7), 793-795.

Li, J., Li, Y., Ping, R., Zhang, Q., Chen, H.-Y., Lin, D., & Qi, J. (2022). Biomechanical analysis of sacroiliac joint motion following oblique-pulling manipulation with or without pubic symphysis injury. Frontiers in Bioengineering and Biotechnology, 10, 960090.

Poilliot, A. J., Zwirner, J., Doyle, T., & Hammer, N. (2019). A systematic review of the normal sacroiliac joint anatomy and adjacent tissues for pain physicians. Pain Physician, 22(4), E247-E274.

Steinke, H., Hammer, N., Slowik, V., Stadler, J., Josten, C., & Spanel-Borowski, K. (2010). Novel insights into the sacroiliac joint ligaments. Spine, 35(3), 257-263.

Vleeming, A., Schuenke, M. D., Masi, A. T., Carreiro, J. E., Danneels, L., & Willard, F. H. (2012). The sacroiliac joint: An overview of its anatomy, function and potential clinical implications. Journal of Anatomy, 221(6), 537-567.

Snijders, C. J., Vleeming, A., & Stoeckart, R. (1993). Transfer of lumbosacral load to iliac bones and legs. Part 1: Biomechanics of self-bracing of the sacroiliac joints and its significance for treatment and exercise. Clinical Biomechanics, 8(6), 285-294.