כאבים בכף היד: טיפולים יעילים ללא ניתוח

כאבים בכף היד: טיפולים יעילים ללא ניתוח מפורטים במאמר. כפות הידיים שלנו הן הכלים המרכזיים שבאמצעותם אנו מנהלים אינטראקציה עם העולם, החל מביצוע משימות יומיומיות פשוטות ועד לעבודה מקצועית מורכבת הדורשת מוטוריקה עדינה. כאשר מופיעים כאבים בכף היד, בין אם כתוצאה משחיקה חוזרנית, לחץ עצבי או תהליכים דלקתיים, הפגיעה באיכות החיים היא מיידית ועמוקה. בעוד שבעבר הנטייה הרווחת הייתה לפנות במהירות לפתרונות כירורגיים פולשניים, הרפואה המודרנית ועולמות השיקום מציגים כיום תפיסה חדשנית ומאוזנת יותר.

מאמר זה מתמקד במגוון הטיפולים היעילים הזמינים כיום עבור כאבים בכף היד, אשר אינם מצריכים התערבות ניתוחית. באמצעות שילוב בין אבחון מדויק, טכנולוגיות מתקדמות וגישות טיפוליות שמרניות – כגון כירופרקטיקה, פיזיותרפיה ושינויים ארגונומיים – ניתן להשיג הקלה משמעותית בכאב, לשחזר את טווחי התנועה ולהחזיר את כוח האחיזה למטופלים. הבנת האפשרויות הללו מהווה את הצעד הראשון לקראת ריפוי מתוך שמירה על שלמות הגוף ומניעת סיכונים מיותרים.

כאבים בכף היד: טיפולים יעילים ללא ניתוח – רקע

המפתח להצלחתו של כל טיפול שמרני בכף היד טמון בהבנת המורכבות האנטומית יוצאת הדופן של האזור. כף היד ושורש כף היד מורכבים מעשרות עצמות קטנות, רצועות, גידים ורשת צפופה של כלי דם ועצבים. רשת זו פגיעה במיוחד לעומסים מודרניים, כגון הקלדה ממושכת או שימוש קבוע בטלפונים ניידים, המייצרים פציעות מיקרו-טראומה מצטברות. לעיתים קרובות, הכאב אינו מעיד על בעיה מקומית בלבד, אלא מהווה קצה של חוט המקשר ללחץ עצבי שמקורו בכתף או בעמוד השדרה הצווארי. משום כך, אבחון מקיף ויסודי הוא השלב החיוני ביותר לפני בחירת כלי טיפולי כלשהו.

כאשר האבחון מבוצע כהלכה, נפתחת בפני המטופל מפת דרכים טיפולית עשירה המציעה חלופות בטוחות ויעילות לניתוח. הרפואה השמרנית כיום אינה מסתפקת רק בהסוואת הכאב באמצעות תרופות, אלא חותרת לפתרון שורש הבעיה. גישה זו משלבת טכניקות מנואליות לשחרור רקמות רכות, מניפולציות מפרקיות עדינות להפחתת עומס מכני, ותרגול אקטיבי ממוקד לחיזוק השרירים המייצבים. בנוסף, שילוב של עזרים חיצוניים כגון סדים דינמיים או התאמות ארגונומיות בסביבת העבודה, מאפשר לרקמות הפגועות להחלים ללא הפרעה במהלך שגרת היום-יום.

היתרון המרכזי בנתיב הלא-ניתוחי הוא היעדר זמן השבתה ממושך ומניעת הסיבוכים הפוטנציאליים הנלווים לכל הליך פולשני, כגון זיהומים או הצטלקויות פנימיות שיכולות להגביל את התנועה. מחקרים קליניים עדכניים מוכיחים כי עבור מרבית המטופלים הסובלים מתסמונות כמו התעלה הקרפלית או דלקות גידים, התמדה בפרוטוקול טיפול שמרני מובנה מניבה תוצאות ארוכות טווח שאינן נופלות מאלו של ניתוח, ואף עולות עליהן ברמת שביעות הרצון והחזרה המהירה לתפקוד מלא.

כאבים בכף היד: האם תמיד אפשר לטפל ללא ניתוח?

כאב בכף היד או בשורש כף היד יכול להפוך פעולות בסיסיות – אחיזה, הקלדה, בישול, נהיגה, אימון או שינה – למגבלה יומיומית. הסיבה אינה תמיד מקומית: כאב באזור היד יכול לנבוע מעומס חוזר, גיד או מעטפת גיד, מפרק, לחץ על עצב, חבלה, דלקת מערכתית ולעיתים גם מהקרנה מהצוואר או מהגפה העליונה. משום כך, המטרה הראשונה אינה לבחור טיפול אלא להבין מהו מקור התסמינים. ברוב המצבים הקלים עד הבינוניים קיימות אפשרויות טיפול לא ניתוחיות, אך היעילות שלהן תלויה באבחנה, בחומרת הפגיעה ובמשך הזמן שבו התסמינים קיימים.

הספרות העדכנית מדגישה גישה מדורגת: אבחון מדויק, שינוי עומסים, תרגול ושיקום, סדים או תרופות לפי הצורך, וטיפול ידני במקרים מתאימים. ניתוח נשמר למצבים שבהם קיימת פגיעה מבנית או עצבית משמעותית, או כאשר טיפול שמרני מספק אינו משיג תוצאה סבירה (Hall & Compton, 2025; Masiero et al., 2026).

כאבים בכף היד: למה האבחנה קודמת לטיפול?

כף היד ושורש כף היד הם אזור אנטומי צפוף המורכב מעצמות קטנות, מפרקים, רצועות, גידים, מעטפות גידים, כלי דם ועצבים. מבנים שונים יכולים לייצר תסמינים דומים, ולכן כאב לבדו אינו אבחנה. נימול באגודל, באצבע ובאמה עשוי להתאים לתסמונת התעלה הקרפלית; כאב בצד האגודל של שורש כף היד עשוי להתאים לדה-קרוון; כאב בבסיס האגודל יכול לנבוע מאוסטיאוארתריטיס; ואצבע שננעלת בכיפוף יכולה להתאים לטריגר פינגר. מנגד, כאב מפושט עם חולשה, שינוי תחושה או תסמינים המתחילים בצוואר דורש הסתכלות רחבה יותר. טיפול שאינו מותאם למנגנון עלול להיות חסר תועלת ואף לעכב אבחנה חשובה. לכן הערכה מקצועית צריכה לכלול סיפור קליני, בדיקה גופנית והערכת עומסים, ורק לפי הצורך בדיקות נוספות.

בדיקות דימות והולכה עצבית: לא לכל כאב צריך MRI

הגישה העדכנית אינה מצדיקה ביצוע אוטומטי של MRI, אולטרסאונד או בדיקות הולכה עצבית לכל אדם עם כאב ביד. לדוגמה, בהנחיות AAOS המעודכנות לתסמונת התעלה הקרפלית הודגש כי כלי קליני מובנה מסוג CTS-6 יכול להספיק במקרים רבים, וכי אין צורך להשתמש באופן שגרתי ב-MRI או בבדיקות נוירודינמיות של הגפה העליונה לצורך אבחון CTS (AAOS, 2024). בדיקות הולכה עצבית ו-EMG עדיין עשויות להיות שימושיות כאשר התמונה אינה טיפוסית, כשיש חשד לפגיעה עצבית משמעותית או כאשר תוצאת הבדיקה צפויה לשנות החלטה טיפולית. בדומה לכך, צילום, אולטרסאונד או MRI בשאר מצבי כף היד נבחרים בהתאם לחשד הקליני – למשל חבלה, שבר, קרע גיד, מסה, חוסר יציבות או כאב שאינו מוסבר בבדיקה. העיקרון הוא בדיקה ממוקדת ולא 'יותר בדיקות'.

מהם הגורמים השכיחים לכאבים בכף היד ובשורש כף היד?

מיקום הכאב נותן רמז – אבל לא מחליף בדיקה

מיקום התסמינים יכול לכוון, אך אינו מספיק כדי לקבוע אבחנה. כאב בצד האגודל יכול להגיע מגידי דה-קרוון, ממפרק בסיס האגודל, מהרצועות של שורש כף היד או מהקרנה עצבית. כאב בצד הזרת יכול להיות קשור למפרקים, לגידים, ל-TFCC או לעצב האולנרי. גם CTS אינו תמיד מתבטא בצורה 'לפי הספר', ולכן הסתמכות על תרשים אינטרנטי בלבד עלולה להטעות. בבדיקה קלינית משלבים את מיקום הכאב עם אופי התסמין – כאב, נימול, שריפה, קליק או חולשה – עם פעולות שמחמירות אותו, עם היסטוריית חבלה ועם ממצאי כוח, תחושה וטווח תנועה. השילוב הזה הוא שמאפשר להחליט אם הטיפול צריך להתמקד בעומס גידי, במפרק, בעצב, בצוואר או בבירור רפואי נוסף. כאשר התסמינים משתנים במהירות או אינם מתאימים לדפוס ברור, עדיף להימנע מטיפול עצמי אגרסיבי עד לבירור.

תסמונת התעלה הקרפלית

תסמונת התעלה הקרפלית (CTS) נגרמת מלחץ על העצב המדיאני במעבר הצר בשורש כף היד. התסמינים הקלאסיים הם נימול, עקצוץ או כאב בעיקר באגודל, באצבע ובאמה, לעיתים החמרה בלילה, ולעיתים ירידה בכוח האחיזה או נטייה להפיל חפצים. עבודה הכוללת כוח, רטט או תנועות חוזרות יכולה לתרום או להחמיר תסמינים אצל חלק מהאנשים, אך לא כל הקלדה או שימוש בטלפון הם בהכרח הסיבה. גם סוכרת, הריון, מחלות בלוטת התריס ומצבים אחרים עשויים להשפיע. במקרים קלים עד בינוניים נהוג להתחיל בגישה שמרנית, ואילו חולשה מתקדמת, אטרופיה של שרירי כף היד או פגיעה עצבית משמעותית מחייבות הערכה רפואית מוקדמת יותר (Hall & Compton, 2025).

דה-קרוון, אצבע הדק ופגיעות גידים

דה-קרוון היא טנוסינוביטיס סטנוטית של הגידים בצד האגודל של שורש כף היד. היא מתבטאת בדרך כלל בכאב בעת אחיזה, הרמת חפץ, סיבוב או תנועות חוזרות של האגודל ושורש כף היד. טריגר פינגר הוא מצב מכני אחר שבו הגיד המכופף מתקשה לעבור בצורה חלקה דרך גלגלת A1, ולכן נוצרים קליק, תפיסה או נעילה. שני המצבים אינם זהים ל'דלקת גידים' כללית ולכן הטיפול בהם שונה. גם בפגיעות עומס אחרות חשוב להבחין בין טנדינופתיה, טנוסינוביטיס, קרע חלקי, גירוי מפרקי או כאב ממקור עצבי. המונח 'דלקת' אינו תמיד מדויק בטנדינופתיה כרונית; לעיתים מדובר בעיקר בשינוי מבני ובהפרעה ליכולת הגיד לסבול עומס. לכן תרגול מדורג וניהול עומסים עדיפים על מנוחה ממושכת ללא תנועה.

אוסטיאוארתריטיס ומחלות מפרקים דלקתיות

אוסטיאוארתריטיס של היד שכיחה עם העלייה בגיל ויכולה לערב את בסיס האגודל ואת מפרקי האצבעות. התסמינים כוללים כאב, נוקשות, ירידה בכוח האחיזה ולעיתים שינוי מבני. יש להבדיל בין אוסטיאוארתריטיס לבין מחלות דלקתיות מערכתיות כגון דלקת מפרקים שגרונית. כאשר קיימים נפיחות ממושכת במספר מפרקים, נוקשות בוקר משמעותית, תסמינים סימטריים או תסמינים מערכתיים, טיפול שיקומי מקומי בלבד אינו מספיק ויש מקום להערכה רפואית/ראומטולוגית. בסקירה עדכנית של טיפולים באוסטיאוארתריטיס של היד נמצאו יתרונות קטנים עד בינוניים לתרגול, לסדים במפרק בסיס האגודל ולעזרי תפקוד, כאשר איכות הראיות משתנה בין ההתערבויות (Kjeken et al., 2025).

טיפול שמרני בכאבים בכף היד: מה באמת כולל המסלול הלא ניתוחי?

טיפול שמרני אינו טיפול יחיד ואינו הבטחה להימנע מניתוח בכל מחיר. מדובר בתהליך שמטרתו להפחית כאב, לשפר תפקוד ולאפשר לרקמה להסתגל לעומס תוך מעקב אחר סימנים המחייבים שינוי כיוון. התוכנית יכולה לכלול שינוי עומסים, חינוך, תרגול, טיפול ידני, סד, התאמות בעבודה, טיפול תרופתי או הזרקה. הבחירה תלויה באבחנה: סד לילה עשוי להתאים ל-CTS אך אינו פתרון אוניברסלי לכל כאב; הזרקת סטרואיד יכולה להיות יעילה בדה-קרוון או באצבע הדק אך אינה 'תרופה' לכל טנדינופתיה; ותרגילי החלקת עצב מתאימים רק כאשר הם מבוצעים במינון שאינו מחמיר תסמינים. המטרה היא להשיג שיפור מדיד בכאב ובתפקוד תוך צמצום טיפול מיותר. אם אין מגמת שיפור, יש לבחון מחדש את האבחנה, העומס והטיפול.

שינוי עומסים ומנוחה יחסית: פחות גירוי בלי להשבית את היד

במצבים רבים אין צורך בהשבתה מלאה. מנוחה יחסית פירושה לזהות אילו פעולות מחריפות את התסמינים, להפחית זמנית את התדירות, הכוח, הטווח או משך הפעילות, ולשמור על תנועה ופעילות שאינן מעוררות החמרה משמעותית. לדוגמה, עובד שמבצע אחיזות כוח חוזרות יכול לשנות חלוקת משימות, להשתמש בכלי עם ידית עבה יותר ולבצע הפסקות קצרות; ספורטאי יכול להפחית זמנית תרגילים הדורשים עומס גבוה על שורש כף היד ולהמשיך להתאמן סביב הפציעה. הגישה יעילה יותר כאשר היא מתורגמת למדדים: כמה דקות עבודה ברצף? כמה קילוגרמים באחיזה? אילו תנועות מעוררות תסמינים? כך ניתן להחזיר עומס בהדרגה. מנוחה מוחלטת ממושכת עלולה להגביר נוקשות, להפחית סבולת וליצור חשש מתנועה, במיוחד כאשר אין פגיעה המחייבת קיבוע.

ארגונומיה: התאמה של העבודה לאדם, לא מרשם לציוד

ארגונומיה יכולה להפחית גירוי, אך אין מוצר אחד שמונע או מרפא כל כאב בכף היד. עכבר אנכי, מקלדת מפוצלת, משטח תמיכה או ידית עבה עשויים לעזור לאדם מסוים אם הם מפחיתים מנח קיצוני או כוח אחיזה, אך אצל אדם אחר הם לא ישנו את התסמינים. השינוי החשוב לעיתים הוא דווקא ארגון העבודה: החלפת משימות, צמצום זמן רצוף, הפסקות קצרות, מעבר בין ידיים והפחתת כוח מיותר. בעבודה פיזית יש לבחון משקל, רטט, קצב וחזרתיות; בעבודה ממוחשבת יש לבדוק תנוחת אמה ושורש כף היד, מיקום העכבר והיכולת להישען על משענות. מטרת ההתאמה היא להקטין חשיפה מעוררת תסמינים מבלי להפוך את העובד לתלוי בציוד או להפסיק פעילות לחלוטין (Hall & Compton, 2025).

תרגילים ושיקום לכאבים בכף היד ובשורש כף היד

תרגול הוא אחד המרכיבים החשובים בשיקום, אך יש להתאים אותו לאבחנה ולשלב שבו נמצאת הבעיה. בשלבים רגישים מתחילים לעיתים בטווחי תנועה קלים או בכיווצים איזומטריים שאינם מעוררים החמרה. בהמשך ניתן להוסיף התנגדות, כוח אחיזה, סבולת, שליטה מוטורית ותרגול ספציפי לעבודה או לספורט. בגידים, המטרה היא להחזיר בהדרגה את יכולת הרקמה לשאת עומס ולא רק 'למתוח' אותה. במפרקים ניווניים, תרגילים עדינים וחיזוק יכולים לתמוך בתפקוד ובהגנה על המפרק. ב-CTS משולבים לעיתים תרגילי החלקה של העצב המדיאני והגידים, אך הראיות אינן מצדיקות שימוש אחיד בפרוטוקול אחד לכל מטופל. כלל שימושי הוא שתרגול צריך להיות מדורג, ניתן למדידה ולא לגרום להחמרה נמשכת לאחר האימון.

מה לגבי תרגילי החלקה עצבית וגידית?

תרגילי nerve gliding ו-tendon gliding נועדו לאפשר תנועה יחסית בין עצב, גידים והרקמות שסביבם. הם נפוצים במיוחד בשיקום CTS, אך חשוב להבחין בין תנועה עדינה לבין מתיחה אגרסיבית של עצב רגיש. סקירות עדכניות על טיפול שמרני ב-CTS מצביעות על מספר אפשרויות יעילות לטווח קצר ובינוני, ובהן טיפול ידני והתערבויות שיקומיות, אך איכות הראיות והפרוטוקולים משתנים (Chen et al., 2025; Du et al., 2022). אם תרגיל גורם לעלייה ברורה בנימול, כאב חשמלי או תסמינים שנמשכים לאחר סיום התרגול, יש להפחית מינון או לבחון מחדש את התאמתו. תרגילים אינם אמורים להיות מבחן סבילות לכאב אלא כלי לשיפור תנועה ותפקוד.

סדים ותומכים: מתי הם עוזרים ומתי קיבוע יתר עלול להזיק?

סד יכול להפחית עומס מכני, להגביל מנח מעורר כאב ולאפשר פעילות או שינה נוחות יותר, אך תפקידו תלוי באבחנה. ב-CTS משתמשים לרוב בסד השומר את שורש כף היד קרוב למנח ניטרלי, במיוחד בלילה. סקירת Cochrane מצאה שהראיות לסדים אינן ודאיות, אך שימוש לילי עשוי לשפר תסמינים אצל חלק מהמטופלים וההתערבות נחשבת זולה ובעלת סיכון נמוך יחסית (Karjalainen et al., 2023). בדה-קרוון נעשה שימוש בסד הכולל את האגודל, ובאוסטיאוארתריטיס של בסיס האגודל אורתוזה יכולה להקל על כאב ולעזור בתפקוד. בטריגר פינגר קיימות מספר אפשרויות קיבוע, אך הראיות עדיין הטרוגניות (Leong et al., 2023). שימוש ממושך ללא צורך עלול להגביר נוקשות וחולשה, ולכן הסד צריך לשרת מטרה ברורה.

טיפול ללא ניתוח בתסמונת התעלה הקרפלית

קו ראשון במקרים קלים עד בינוניים

ב-CTS קל עד בינוני, במיוחד ללא חולשה מתקדמת או סימנים לנזק עצבי משמעותי, אפשר להתחיל בטיפול לא ניתוחי. התוכנית כוללת לרוב חינוך, צמצום חשיפה לעומסים מחמירים, סד לילה במנח ניטרלי ותרגול או טיפול ידני לפי הצורך. מטא-אנליזה רשתית משנת 2025 שכללה 49 ניסויים אקראיים ו-3,323 משתתפים מצאה שטיפול ידני דורג גבוה בהפחתת כאב לטווח קצר ובינוני, לצד מספר טיפולים אחרים; עם זאת, דירוג ברשת אינו אומר שכל טכניקת טיפול ידני או כל מטפל צפויים להשיג אותה תוצאה, והחוקרים הדגישו צורך בנתוני יעילות ארוכי טווח (Chen et al., 2025). לכן יש להסתכל על הטיפול כמכלול ולמדוד שיפור בשינה, תחושה, כוח ותפקוד, ולא רק כאב מיד לאחר מפגש.

זריקות לעומת ניתוח: הקלה קצרה אינה בהכרח פתרון ארוך טווח

זריקת קורטיקוסטרואיד לתעלה הקרפלית עשויה להקל על תסמינים בטווח הקצר אצל מטופלים נבחרים, אך ההנחיות העדכניות של AAOS מדגישות שאין לה יתרון ארוך טווח מוכח. גם PRP אינו מומלץ כפתרון לא ניתוחי בעל תועלת ארוכת טווח ל-CTS על בסיס הראיות שנבדקו בהנחיה (AAOS, 2024). סקירה מעודכנת של ניסויים אקראיים מ-2026 מצאה שטיפולים שמרניים, ובהם הזרקה וטיפול בגירוי עצבי מסוים, עשויים לספק הקלה מהירה יותר בטווח הקצר, בעוד ששחרור ניתוחי היה קשור לסיכוי גבוה יותר להחלמה ממושכת לאחר 12-18 חודשים (Masiero et al., 2026). המסקנה אינה שכל CTS צריך ניתוח, אלא שהחלטה צריכה להתבסס על חומרה, משך, נזק עצבי, תפקוד והתגובה לניסיון שמרני סביר.

דה-קרוון: איזה טיפול שמרני נתמך כיום בצורה הטובה ביותר?

בדה-קרוון, הפחתת פעולות המגבירות כאב ושימוש זמני בסד אגודל יכולים לעזור, אך הראיות החזקות יותר מתייחסות להזרקת קורטיקוסטרואיד. מטא-אנליזה רשתית של 30 מחקרים ו-1,663 מטופלים מצאה שהזרקת סטרואיד מקומית בשילוב קיבוע של האגודל בסד למשך כשלושה עד ארבעה שבועות הייתה קשורה לתוצאות טובות יותר בכאב ובתפקוד בהשוואה לחלק מהחלופות, אם כי חלק מההבדלים היו סטטיסטיים ולא תמיד גדולים מבחינה קלינית. הזרקה בהנחיית אולטרסאונד דורגה גבוה בהפחתת כאב (Challoumas et al., 2023). לכן, כאשר שינוי עומס וסד בלבד אינם מספיקים או כאשר הכאב משמעותי, כדאי לדון עם רופא על התאמת הזרקה. ניתוח נשקל בדרך כלל רק לאחר כישלון טיפול לא ניתוחי מתאים או כאשר קיימת בעיה אבחנתית/מבנית אחרת.

אצבע הדק: טיפול ללא ניתוח לפני ניתוח

אצבע הדק יכולה להתחיל ככאב או קליק ולהתקדם לנעילה של האצבע. שינוי עומסים וסד עשויים להועיל במקרים קלים, וספרות על אורתוזות מצביעה על שיפור אפשרי אך גם על שונות גדולה בעיצוב הסדים ובאיכות המחקרים (Leong et al., 2023). כאשר התסמינים משמעותיים, הזרקת קורטיקוסטרואיד היא אפשרות לא ניתוחית מקובלת. מטא-אנליזה רשתית מ-2026 של 27 ניסויים אקראיים ו-2,099 משתתפים מצאה כי מספר טיפולים לא ניתוחיים, ובהם הזרקת סטרואיד, היו יעילים יותר מפלצבו במדדים מסוימים, בעוד ששחרור מלעורי דורג גבוה מבחינת הצלחה כוללת (Chiang et al., 2026). כאשר האצבע נעולה באופן קבוע, קיימת מגבלה תפקודית משמעותית או שאין תגובה לטיפול שמרני, יש מקום להערכת כירורג כף יד.

דלקת מפרקים ניוונית בכף היד: כיצד מפחיתים כאב ומשפרים תפקוד?

באוסטיאוארתריטיס של היד המטרה אינה 'להחזיר את הסחוס למצב חדש', אלא להפחית כאב ולשמור על תפקוד. הטיפול כולל חינוך, תרגול, הגנת מפרקים, שימוש בעזרים, התאמות אחיזה ולעיתים סד – במיוחד כאשר מפרק בסיס האגודל מעורב. בסקירה שיטתית מ-2025 נמצאו השפעות קטנות ארוכות טווח לתרגילי יד על כאב, השפעה בינונית אפשרית לאורתוזות אגודל על כאב ועזרה תפקודית של אביזרי עזר, אם כי רמת הוודאות הייתה שונה בין התוצאות (Kjeken et al., 2025). הנחיות ACR/Arthritis Foundation ממליצות בחוזקה על אורתוזה במעורבות של מפרק CMC הראשון ומציעות אפשרויות נוספות כגון NSAIDs מקומיים וטיפולים תרמיים לפי התאמה (Kolasinski et al., 2020). תרופות נבחרות בהתאם לגיל, מחלות רקע והסיכון לתופעות לוואי.

חום, קור וטיפולים פיזיקליים

חימום מקומי יכול להקל זמנית על נוקשות אצל חלק מהאנשים עם אוסטיאוארתריטיס, וקור עשוי לספק הקלה סימפטומטית לאחר פעילות או בהתלקחות. עם זאת, אין לראות בחום או בקור טיפול המשנה את מבנה המחלה. גם אולטרסאונד טיפולי, זרמים חשמליים, לייזר, טייפ וטכנולוגיות אחרות אינם שווי ערך מבחינת איכות הראיות. במקום ליצור רשימת 'טכנולוגיות מתקדמות', עדיף לבחור אמצעי רק אם קיימת מטרה ברורה והטיפול מאפשר למטופל לבצע פעילות, תרגול או משימה שהוא מתקשה בהם. אם טיפול פסיבי אינו מוביל לשינוי בתפקוד, אין הצדקה להמשיך בו רק משום שהוא נעים. העוגנים של שיקום ארוך טווח נשארים ניהול עומס, תרגול, שינה, בריאות כללית ושינוי סביבת הפעילות.

תרופות וזריקות בכאבים בכף היד: מה מקומן?

תרופות יכולות להפחית כאב ולאפשר תפקוד, אך יש לבחור אותן לפי האבחנה ולא לפי מיקום הכאב בלבד. NSAIDs מקומיים עשויים להתאים במיוחד לכאב מפרקי שטחי כמו אוסטיאוארתריטיס של היד, ובחלק מהמטופלים הם עדיפים על טיפול פומי בגלל חשיפה מערכתית נמוכה יותר. NSAIDs דרך הפה דורשים התייחסות למחלות כליה, קיבה, לב וכלי דם, לחץ דם ותרופות נוספות. אקמול עשוי להתאים למצבים מסוימים אך אינו נוגד דלקת. זריקות קורטיקוסטרואידים הן כלי ממוקד: בדה-קרוון ובטריגר פינגר הן עשויות להיות בעלות ערך משמעותי, וב-CTS הן יכולות לתת הקלה לטווח קצר אך לא הוכיחו תועלת ארוכת טווח (AAOS, 2024; Challoumas et al., 2023; Chiang et al., 2026). אין הצדקה להשתמש בהזרקות חוזרות ללא הערכה מחודשת של הסיבה לכאב.

PRP וחומצה היאלורונית: חדש אינו בהכרח טוב יותר

טיפולים ביולוגיים כמו PRP מקבלים חשיפה רבה, אך איכות הראיות משתנה מאוד לפי האבחנה. ההנחיה העדכנית של AAOS מצאה ש-PRP אינו מספק תועלת ארוכת טווח מוכחת בטיפול הלא ניתוחי ב-CTS (AAOS, 2024). באוסטיאוארתריטיס של היד ובמצבי גידים מסוימים קיימים מחקרים על PRP או חומצה היאלורונית, אך אין בסיס להציג אותם כפתרון אחיד או כתחליף אוטומטי לטיפול מבוסס יותר. לפני הזרקה חשוב לשאול מהי האבחנה, מה מטרת ההליך, מהו פרק הזמן שבו צפוי השיפור, מהן החלופות ומהן תופעות הלוואי. טיפול יקר או חדשני אינו בהכרח בעל יתרון קליני גדול יותר. לעיתים התאמת עומס, סד מתאים ותוכנית תרגול עקבית מספקים ערך גבוה יותר.

טיפול ידני בכאבים בכף היד: למי הוא עשוי להתאים?

טיפול ידני יכול לכלול מוביליזציה של מפרקים, עבודה על רקמות רכות וטכניקות נוירודינמיות. מטרתו אינה 'להחזיר עצם למקום', אלא להפחית כאב או נוקשות ולאפשר תנועה ותפקוד טובים יותר. ב-CTS קיימת כיום תמיכה טובה יותר מבעבר לטיפול ידני כחלק מתוכנית שמרנית: מטא-אנליזה מצאה שיפור במדדי תסמינים ותפקוד, ומטא-אנליזה רשתית עדכנית דירגה טיפול ידני גבוה בכאב לטווח קצר ובינוני (Du et al., 2022; Chen et al., 2025). ניסוי אקראי מ-2024 מצא שתוספת טיפול ידני לצוואר לפיזיותרפיה קונבנציונלית שיפרה חלק מהתוצאות אצל אנשים עם CTS, אך מחקר יחיד אינו מוכיח שכל כאב בכף היד מקורו בצוואר (Zarrin et al., 2024). הטיפול צריך להיות מותאם לבדיקה ולהשתלב בתרגול ובניהול עומסים.

מתי לא מתאים לבצע טיפול ידני אגרסיבי?

טיפול ידני דורש זהירות במצב חריף או כאשר האבחנה אינה ברורה. שבר לא יציב, פריקה, זיהום, חשד לקרע מלא של גיד, פצע פתוח, נפיחות חריגה לאחר חבלה, מחלה דלקתית פעילה או חסר נוירולוגי מתקדם אינם מצבים שבהם נכון 'לנסות מניפולציה' לפני בירור. גם במצב שאינו מסוכן, כאב חד שמתגבר עם טיפול הוא סיבה להפחית עוצמה או לשנות גישה. טיפול מנואלי מועיל כאשר הוא משמש כלי בתוך תהליך שיקומי ולא מטרה בפני עצמה. אם לאחר מספר מפגשים אין שיפור בתנועה, בפעילות או בתסמינים, יש צורך להעריך מחדש את התוכנית. ההחלטה אם לטפל מקומית בשורש כף היד, בצוואר, בכתף או בכמה אזורים צריכה לנבוע מהממצאים ולא מהנחה שכל בעיה ביד קשורה ל'שרשרת קינטית' אחת.

טיפול כירופרקטי בכאבים בכף היד: מה ניתן לומר על בסיס הראיות?

כאבים בכף היד: טיפול ושיקום מותאמים לאבחנה

כירופרקטיקה המתמקדת בכאב, פציעות ספורט ושיקום יכולה להשתלב בטיפול בכאבים בכף היד כאשר היא מבוססת על הערכה שריר-שלדית, טיפול ידני מתאים, תרגול, חינוך וניהול עומסים. לכירופרקט יכולה להיות תרומה בזיהוי מגבלות תנועה לאורך הגפה העליונה, בבדיקת הקשר בין צוואר, כתף, מרפק ושורש כף היד, ובהתאמת תהליך חזרה לעבודה או לספורט. עם זאת, חשוב לדייק: הראיות הישירות לכירופרקטיקה ספציפית לכאב ביד ובשורש כף היד מוגבלות יחסית. מחקר עוקבה קטן באוכלוסייה מבוגרת הצביע על היתכנות ושיפור מדווח לאחר טיפול כירופרקטי רב-מרכיבי, אך מדובר בראיות מוקדמות שאינן מאפשרות להסיק שמניפולציה כירופרקטית לבדה יעילה לכל אבחנה (Hulbert et al., 2007). הראיות החזקות יותר כיום הן לטיפול ידני רחב יותר ב-CTS, ללא בלעדיות למקצוע אחד (Chen et al., 2025).

לכן, הצגה מדויקת של כירופרקטיקה בתחום היד אינה מבטיחה 'שחרור עצב' באמצעות התאמת חוליות או מניפולציה של עצמות הקרפוס. במקום זאת, היא יכולה להציע טיפול משלים כחלק מתוכנית מבוססת אבחנה: טיפול ידני לשיפור תנועה או להפחתת כאב, תרגילי כוח וסבולת, תרגול נוירודינמי כאשר הוא מתאים, שינוי עומסים, ארגונומיה וחזרה מדורגת לפעילות. כאשר מופיעים סימנים של CTS חמור, שבר, קרע גיד, מחלה דלקתית או צורך בהזרקה/ניתוח, הכירופרקט צריך להפנות לרופא או לכירורג כף יד ולפעול בשיתוף רב-תחומי. מודל כזה משרת את המטופל טוב יותר מניסיון להציג כל כאב בכף היד כבעיה מכנית שניתנת לפתרון באמצעות מניפולציה בלבד.

כמה זמן כדאי לנסות טיפול שמרני לפני ששוקלים ניתוח?

אין חלון אחיד של שלושה או שישה חודשים שמתאים לכל כאב בכף היד. משך הניסיון השמרני תלוי באבחנה ובחומרה. ב-CTS קל עד בינוני אפשר לנסות טיפול לא ניתוחי תוך מעקב אחר התחושה, הכוח והתפקוד; אם יש נזק עצבי מתקדם או חולשה משמעותית, המתנה ממושכת עלולה להיות לא מתאימה. בדה-קרוון ניתן להתקדם מהפחתת עומס וסד להזרקה, כאשר ניתוח נשקל לאחר כישלון טיפול לא ניתוחי מתאים (Challoumas et al., 2023). בטריגר פינגר, נעילה משמעותית או חוסר תגובה להזרקה/סד עשויים להצדיק שיחה מוקדמת עם כירורג. באוסטיאוארתריטיס, טיפול שמרני יכול להימשך לאורך זמן כאשר הוא מספק תפקוד סביר. במקום לספור שבועות באופן שרירותי, יש להגדיר מראש יעד: כאב, כוח, שינה, אחיזה, טווח תנועה או חזרה לעבודה – ולבדוק אם קיימת מגמת שיפור.

מתי צריך לשנות כיוון גם אם עוד לא עבר 'מספיק זמן'?

טיפול שמרני אינו אמור להמשיך באופן אוטומטי כאשר המצב מחמיר. אם מופיעים חסר נוירולוגי חדש, ירידה בכוח, אטרופיה, כאב לילה מתגבר, נפיחות חריגה, חום, אודם, נעילה קבועה של אצבע, אובדן תנועה לאחר חבלה או קושי הולך וגובר לבצע פעולות בסיסיות, יש צורך בהערכה מחדש. גם ללא דגל אדום, העדר כל שיפור לאחר תקופה מספקת של טיפול מותאם מחייב בדיקה של האבחנה והאסטרטגיה. לעיתים הבעיה אינה 'חוסר התמדה' אלא טיפול שלא מתאים למנגנון, עומס שלא השתנה או מצב שמצריך הליך אחר. הפניה לכירורג כף יד אינה התחייבות לניתוח; מטרתה לקבל הערכה של החלופות, הסיכוי לשיפור והסיכון שבהמשך המתנה.

מתי כאבים בכף היד מצריכים הערכה רפואית או כירורגית דחופה?

יש מצבים שבהם אין להסתפק בטיפול עצמי, סד או טיפול מנואלי. לאחר חבלה משמעותית, עיוות נראה לעין, נפיחות מהירה או אובדן תנועה יכולים להעיד על שבר, פריקה או קרע גיד. חתך עמוק עם ירידה בתחושה או בתנועה עלול לערב עצב או גיד. אודם מתפשט, חום, נפיחות משמעותית ורגישות חריגה עלולים להתאים לזיהום. נימול שמתקדם לחולשה, אטרופיה או אובדן תחושה משמעותי מצריך הערכה עצבית. כאב בכמה מפרקים עם נפיחות בוקר ממושכת ותסמינים מערכתיים יכול להצביע על מחלה ראומטולוגית. במצבים אלה אבחון מוקדם חשוב יותר מהניסיון 'למצות' טיפול שמרני. בחלק מהמקרים ניתוח או טיפול רפואי אחר אינם כישלון של שיקום, אלא הדרך הנכונה להגן על תפקוד היד.

• חבלה עם עיוות, חשד לשבר או פריקה.

• אובדן פתאומי של היכולת לכופף או ליישר אצבע.

• פצע עמוק עם ירידה בתחושה, חולשה או דימום משמעותי.

• אודם, חום, נפיחות משמעותית או חשד לזיהום.

• חולשה מתקדמת, אטרופיה או אובדן תחושה מתמשך.

• כאבים ליליים חריגים, נפיחות לא מוסברת או ירידה כללית במצב הבריאות.

• כאב שאינו משתפר למרות טיפול מותאם או אבחנה שאינה ברורה.

כיצד לבחור טיפול נכון בכאבים בכף היד?

הבחירה הטובה ביותר מתחילה בשאלה פשוטה: מהי האבחנה הסבירה ביותר ומה המטרה התפקודית של המטופל? אדם שעובד שמונה שעות מול מחשב, נגן, מטפס, מכונאי, הורה שמרים תינוק ואדם עם אוסטיאוארתריטיס של בסיס האגודל זקוקים לתוכנית שונה. טיפול איכותי מגדיר עומס, בודק אילו פעולות אפשר לשמר, נותן כלים לבית ומודד התקדמות. הוא גם מסביר מראש מה צפוי להשתפר ומתי יש צורך בבדיקה נוספת. במקרים רבים שילוב של מספר כלים פשוטים – התאמת עומס, סד לזמן מוגדר, תרגול מדורג וטיפול בכאב – יעיל יותר מרדיפה אחר טיפול 'חדשני' יחיד. במקרים אחרים, הזרקה או ניתוח הם האפשרות שמחזירה תפקוד מהר ובטוח יותר. לכן טיפול שמרני מוצלח אינו נמדד רק בהימנעות מניתוח, אלא בהחלטה הנכונה בזמן הנכון.

כאבים בכף היד בעבודה ובספורט: התאמת העומס היא חלק מהטיפול

כאבים בכף היד מופיעים לעיתים דווקא אצל אנשים שממשיכים לתפקד ברמה גבוהה: עובדי כפיים, מוזיקאים, מטפסים, מתאמני כוח, שחקני מחבט, רוכבי אופניים ואנשים העובדים שעות מול מחשב. אצלם הפסקה מוחלטת אינה תמיד אפשרית ואינה תמיד נחוצה. חשוב למפות את העומס שמייצר את התסמינים: לחץ ממושך על שורש כף היד, אחיזה חזקה, נפח חזרות, רטט, נשיאת משקל, מנח קצה או שילוב שלהם. לאחר מכן מפחיתים רק את המרכיב הבעייתי ומאפשרים פעילות חלופית. לדוגמה, מתאמן עם כאב בשורש כף היד יכול לעבור זמנית לאחיזה ניטרלית, להוריד משקל, לשנות תרגיל או להשתמש בתמיכה – ולא בהכרח להפסיק את כל האימון. עובד יכול לשנות רצף משימות או כלי עבודה. כך נשמרת יכולת גופנית תוך הפחתת גירוי מקומי.

חזרה מלאה לפעילות צריכה להיות הדרגתית ולא מבוססת רק על היעלמות הכאב במנוחה. לפני חזרה לעומס גבוה כדאי לבדוק שהיד מסוגלת לעמוד בדרישות האמיתיות של המשימה: אחיזה לאורך זמן, נשיאת משקל, תנועה חוזרת, מהירות, דיוק או בלימת כוח. אפשר להעלות נפח או עצימות בשלבים ולבחון את תגובת היד באותו יום וביום שלאחר מכן. עלייה קלה וקצרה בתסמינים אינה תמיד סימן לנזק, אך החמרה שנמשכת, ירידה בכוח או חזרה של נימול משמעותי מעידות שהקפיצה בעומס הייתה גדולה מדי. גישה זו מתאימה גם לשיקום לאחר הזרקה או ניתוח: ההליך מטפל במבנה מסוים, אך היכולת לחזור לעבודה או לספורט נבנית באמצעות חשיפה מדורגת לעומסים.

איך יודעים שטיפול שמרני עובד?

הצלחה אינה נמדדת רק בציון כאב מ-0 עד 10. מדדים שימושיים יותר הם יכולת לישון בלי להתעורר מנימול, לפתוח צנצנת, להקליד זמן ארוך יותר, לאחוז משקולת, לנגן, להחזיק הגה או לבצע עבודה בלי הפסקות תכופות. כדאי לבחור שניים עד ארבעה מדדים אישיים ולעקוב אחריהם אחת לשבוע או שבועיים. ב-CTS אפשר לעקוב גם אחרי תחושה וכוח, ובמצבי גידים אחרי סבילות לעומס ותנועה. אם הכאב יורד אך התפקוד אינו משתפר, הטיפול עדיין לא השיג את מטרתו. אם התפקוד משתפר גם כאשר נשאר כאב קל, ייתכן שהתהליך מתקדם היטב. מדידה פשוטה מונעת מצב שבו ממשיכים חודשים בטיפול פסיבי בגלל הקלה זמנית בלבד ומאפשרת לקבל החלטה מושכלת אם להתקדם, לשנות תוכנית או לפנות לחוות דעת נוספת.

שאלות נפוצות על טיפול בכאבים בכף היד ללא ניתוח

האם נימול ביד תמיד אומר תסמונת התעלה הקרפלית?

לא. CTS הוא גורם שכיח, אך נימול יכול לנבוע גם מלחץ על עצב במקום אחר, מפגיעה עצבית היקפית, מבעיה בצוואר, ממחלה מטבולית או משילוב של גורמים. מיקום הנימול, השעה שבה הוא מופיע, הקשר לתנוחת היד והצוואר, כוח השרירים והממצאים בבדיקה מסייעים להבחין בין האפשרויות. לכן סד לתעלה הקרפלית אינו פתרון אוטומטי לכל תחושת עקצוץ. נימול שמחמיר, מלווה בחולשה או גורם להפלת חפצים מצדיק בדיקה מקצועית.

האם כאב בכף היד דורש מנוחה מוחלטת?

בדרך כלל לא, אלא אם יש שבר, פגיעה חריפה או הוראה רפואית לקיבוע. במצבי עומס וגידים, מנוחה יחסית מאפשרת להפחית את הפעולה המגרה בלי לאבד תנועה, כוח וסבולת. אם פעולה מסוימת גורמת לכאב חד, אין צורך להתעקש עליה; אפשר לשנות טווח, אחיזה, התנגדות או משך. המטרה היא למצוא מינון פעילות שהיד סובלת ואז להעלות אותו בהדרגה. קיבוע ממושך ללא צורך עלול ליצור נוקשות וחולשה.

האם טיפול ללא ניתוח אומר להימנע מניתוח בכל מחיר?

לא. מטרת הטיפול השמרני היא להשיג תפקוד טוב בסיכון סביר, לא לדחות הליך נחוץ. במקרים מסוימים – למשל CTS עם פגיעה עצבית מתקדמת, קרע גיד מלא, שבר לא יציב או זיהום – התערבות רפואית או ניתוחית עשויה להיות הדרך הבטוחה ביותר. גם כאשר אין דחיפות, כישלון של טיפול שמרני מותאם הוא סיבה לגיטימית לשקול ניתוח. החלטה טובה נשענת על חומרת המצב, הסיכוי לשיפור, הסיכונים והעדפות המטופל.

סיכום: טיפול בכאבים בכף היד ללא ניתוח – מדויק, מדורג ומבוסס אבחנה

כאבים בכף היד ובשורש כף היד אינם מחלה אחת, ולכן אין טיפול אחד שמתאים לכולם. ברוב המצבים הקלים עד הבינוניים קיימת הצדקה להתחיל בטיפול שמרני: שינוי עומסים, תרגול ושיקום, סדים או אורתוזות לפי האבחנה, טיפול תרופתי או הזרקות במקרים נבחרים וטיפול ידני כאשר הוא מתאים. ב-CTS, ראיות חדשות מחדדות שטיפול שמרני יכול לספק הקלה משמעותית, אך ניתוח עשוי להציע תוצאה ממושכת יותר כאשר המחלה מתקדמת או אינה מגיבה לטיפול (Chen et al., 2025; Masiero et al., 2026).

בדה-קרוון ובאצבע הדק קיימת תמיכה טובה יותר בהזרקות סטרואידים מאשר בטיפולים פסיביים כלליים, ובאוסטיאוארתריטיס התרגול, האורתוזות וההתאמות התפקודיות נשארים מרכזיים. כירופרקטיקה יכולה להשתלב כחלק מתוכנית רב-תחומית המתמקדת בכאב, תנועה, עומס ושיקום, אך יש להציג את הראיות במדויק ולהפנות כאשר נדרש טיפול רפואי או כירורגי.

השורה התחתונה היא שלא צריך לבחור בין 'לסבול' לבין 'לעבור ניתוח'. יש רצף של אפשרויות טיפול, והדרך הנכונה נקבעת לפי מקור הכאב, חומרתו, ההשפעה על התפקוד והתגובה לטיפול. אבחון מוקדם, התייחסות לעומסים היומיומיים ומעקב אחר שיפור אובייקטיבי מאפשרים לרבים לחזור לפעילות בלי הליך ניתוחי. במקביל, חשוב לא לדחות הפניה כאשר יש סימני פגיעה עצבית, חבלה משמעותית, זיהום או כישלון של טיפול שמרני מתאים. גישה עניינית, מדורגת ורב-תחומית שומרת על המטרה החשובה ביותר: יד שאפשר להשתמש בה בביטחון, בעבודה, בספורט ובחיי היום-יום.

References:

American Academy of Orthopaedic Surgeons. (2024). Management of carpal tunnel syndrome: Evidence-based clinical practice guideline. American Academy of Orthopaedic Surgeons.

Challoumas, D., Ramasubbu, R., Rooney, E., Seymour-Jackson, E., Putti, A., & Millar, N. L. (2023). Management of de Quervain tenosynovitis: A systematic review and network meta-analysis. JAMA Network Open, 6(10), e2337001. https://doi.org/10.1001/jamanetworkopen.2023.37001

Chen, Y., Han, B., Zhang, X., Guo, C., Han, Q., Zhang, Z., & Hou, S. (2025). Conservative treatments of carpal tunnel syndrome: A systematic review and network meta-analysis. Archives of Physical Medicine and Rehabilitation, 106(9), 1447-1458. https://doi.org/10.1016/j.apmr.2025.04.002

Chiang, C.-H., Liu, W.-C., Wu, Z.-H., Wang, J.-H., & Shih, C.-L. (2026). Evidence-based management strategies for adult trigger digits: A systematic review and network meta-analysis of randomized controlled trials. Annals of Physical and Rehabilitation Medicine, 69(4), 102074. https://doi.org/10.1016/j.rehab.2025.102074

Du, J., Yuan, Q., Wang, X.-Y., Qian, J.-H., An, J., Dai, Q., Yan, X.-Y., Xu, B., Luo, J., & Wang, H.-Z. (2022). Manual therapy and related interventions for carpal tunnel syndrome: A systematic review and meta-analysis. Journal of Integrative and Complementary Medicine, 28(12), 919-926. https://doi.org/10.1089/jicm.2022.0542

Hall, S., & Compton, M. R. (2025). Common occupational upper extremity musculoskeletal disorders. American Family Physician, 111(5), 451-458.

Hulbert, J. R., Osterbauer, P., Davis, P. T., Printon, R., Goessl, C., & Strom, N. (2007). Chiropractic treatment of hand and wrist pain in older people: Systematic protocol development Part 2: Cohort natural-history treatment trial. Journal of Chiropractic Medicine, 6(1), 32-41. https://doi.org/10.1016/j.jcme.2007.02.011

Karjalainen, T. V., Lusa, V., Page, M. J., O'Connor, D., Massy-Westropp, N., & Peters, S. E. (2023). Splinting for carpal tunnel syndrome. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2(2), CD010003. https://doi.org/10.1002/14651858.CD010003.pub2

Kjeken, I., Bordvik, D. H., Osteras, N., Haugen, I. K., Aasness Fjeldstad, K., Skaalvik, I., Kloppenburg, M., Kroon, F. P. B., Tveter, A. T., & Smedslund, G. (2025). Efficacy and safety of non-pharmacological, pharmacological and surgical treatments for hand osteoarthritis in 2024: A systematic review. RMD Open, 11(1), e004963. https://doi.org/10.1136/rmdopen-2024-004963

Kolasinski, S. L., Neogi, T., Hochberg, M. C., Oatis, C., Guyatt, G., Block, J., Callahan, L., Copenhaver, C., Dodge, C., Felson, D., Gellar, K., Harvey, W. F., Hawker, G., Herzig, E., Kwoh, C. K., Nelson, A. E., Samuels, J., Scanzello, C., White, D., . . . Reston, J. (2020). 2019 American College of Rheumatology/Arthritis Foundation guideline for the management of osteoarthritis of the hand, hip, and knee. Arthritis Care & Research, 72(2), 149-162. https://doi.org/10.1002/acr.24131

Leong, L., Chai, S. C., Howell, J. W., & Hirth, M. J. (2023). Orthotic intervention options to non-surgically manage adult and pediatric trigger finger: A systematic review. Journal of Hand Therapy, 36(2), 302-315. https://doi.org/10.1016/j.jht.2023.05.016

Masiero, S., Arcuri, P., Boccolari, P., Zorzi, E., Vio, A., Fairplay, T., Zanin, D., Vita, F., Donati, D., & Tedeschi, R. (2026). Surgical versus conservative management for carpal tunnel syndrome: An updated systematic review of randomised trials. Brain Sciences, 16(4), 399. https://doi.org/10.3390/brainsci16040399

Zarrin, M., Saadat, M., Shaterzadeh Yazdi, M. J., Shalilahmadi Ahmadi, D., & Jahangiri, M. (2024). Effectiveness of manual therapy to the cervical spine on clinical outcomes and electrodiagnostic tests in people with carpal tunnel syndrome: A randomized controlled trial. Journal of Bodywork and Movement Therapies, 40, 230-237. https://doi.org/10.1016/j.jbmt.2024.04.020