לכידה של עצב פריפרי היא תופעה שכיחה. מערכת העצבים הפריפרית (Peripheral nervous system) מחברת את המוח ואת חוט השדרה (Central nervous system) אל שאר חלקי הגוף. העצבים הפריפריים אחראים ברובם על פעולות רצוניות שמבצע האדם. חלק קטן מעצבים אלו אחראי על פעולות אוטונומיות של איברי הגוף הפנימיים המתבצעות באופן אוטומטי.
לכידה של עצב פריפרי היא מצב שבו עצב היקפי נלחץ או נפגע לאורך מסלולו. במצב זה יכולים להופיע מגוון תסמינים כגון כאב, חוסר תחושה, חולשה או נימול. השכיחות של לכידת עצבים היקפיים באוכלוסייה הכללית אינה מבוססת היטב, אך היא עשויה להשתנות בהתאם למיקום והגורם. תסמונת התעלה הקרפלית, המשפיעה על העצב המדיאני בשורש כף היד, היא הסוג הנפוץ ביותר של לכידת עצבים היקפיים. גם השכיחות של תסמונת התעלה הקוביטלית, המשפיעה על העצב האולנרי במרפק, גבוהה יחסית. יש חשיבות לזיהוי מהיר של מקום הנזק והערכת חומרת הנזק. אלה יאפשרו לנו להעניק טיפול יעיל יותר ויצמצמו את הסיכון להתפתחות נזקים כרוניים בעצב.
1) לכידה של עצב פריפרי – רקע
לכידה של עצב פריפרי היא מצב שבו עצב היקפי עובר לחץ, חיכוך, מתיחה או שילוב של מנגנונים מכאניים וביולוגיים לאורך מסלולו, עד להופעת כאב, נימול, ירידה בתחושה, חולשה ולעיתים גם אטרופיה שרירית. אין מדובר רק ב“צביטה” נקודתית, אלא בתהליך דינמי שבו סביבת העצב משתנה: הלחץ המקומי פוגע במיקרו־סירקולציה, מעלה את הלחץ התוך־עיצבי, יוצר בצקת, ובהמשך עלול להוביל לדמיאליניזציה ואף לנזק אקסונלי אם המצב ממושך או חמור.
מבחינה קלינית, זוהי אחת הקבוצות החשובות ביותר של מונונוירופתיות, משום שהיא שכיחה, ניתנת לעיתים קרובות לטיפול, אך גם מועדת לאבחון חסר או לאבחון יתר כאשר התמונה הקלינית אינה מפורשת. התסמונת המוכרת ביותר היא תסמונת התעלה הקרפלית, אך היא איננה היחידה; גם הלכידה האולנרית במרפק, לכידה של העצב הרדיאלי ולכידה בתעלה הטרסלית הן דוגמאות מרכזיות שיש להכיר. (Genova et al., 2020; Burahee & Birch, 2021; Nyman & Dahlin, 2024; Vij et al., 2021).
2) מה קורה לעצב בזמן לכידה
הפתופיזיולוגיה של לכידת עצב פריפרי איננה אחידה, אך יש בה כמה עקרונות קבועים. לחץ ממושך על עצב מפחית זרימת דם מקומית, משנה את חדירות כלי הדם הזעירים, ומעודד בצקת תוך־עצבית. בד בבד, תנועה חוזרת, תנוחה סטטית, רטט תעסוקתי או היצרות אנטומית של “מנהרה” פיברו־אוסטאוטית מגבירים את העומס על העצב ועל מעטפותיו. בשלבים מוקדמים מדובר לעיתים בהפרעה תפקודית הפיכה, ולכן המטופל יתלונן בעיקר על נימול, כאב לילי או תחושת “זרמים”. בשלבים מתקדמים יותר, כאשר נגרמת פגיעה במיאלין או באקסון, יופיעו חולשה, ירידה בקואורדינציה של היד או כף הרגל, ולעיתים דלדול שרירים. מסיבה זו העיתוי חשוב: טיפול מוקדם עשוי למנוע מעבר מהפרעה הפיכה לנזק עצבי ממושך. (Genova et al., 2020; Nyman & Dahlin, 2024).
3) אתרי הלכידה השכיחים
האתר השכיח ביותר ללכידת עצב פריפרי בגפה העליונה הוא התעלה הקרפלית, שבה העצב המדיאני נלחץ במעברו מתחת לרצועה הרוחבית של שורש כף היד. אחריה בחשיבותה הקלינית נמצאת הלכידה האולנרית במרפק, כלומר cubital tunnel syndrome, שבה העצב האולנרי נתון ללחץ סביב המרפק, במיוחד בכיפוף ממושך או במבנים אנטומיים צרים. לכידת העצב הרדיאלי באזור ה־radial tunnel היא פחות שכיחה ולעיתים מאתגרת לאבחון, משום שהיא יכולה להופיע יותר ככאב מאשר כחסר תחושתי.
בגפה התחתונה מוכרת במיוחד התעלה הטרסלית, שבה העצב הטיביאלי האחורי או ענפיו נלכדים מאחורי המלאולוס המדיאלי. למרות השונות האנטומית בין האזורים, עקרון המחלה דומה: עצב שחייב לנוע ולהחליק בתוך סביבתו מאבד את חופש התנועה הזה, והעומס המכאני הופך לגירוי פתולוגי. (Genova et al., 2020; Burahee & Birch, 2021; Vij et al., 2021; McSweeney & Cichero, 2015).
4) שכיחות ואפידמיולוגיה
כאשר מדברים על שכיחות, חשוב להבחין בין תסמינים אופייניים לבין אבחנה מאומתת:
א. שכיחות של תסמונת התעלה הקרפלית
תסמונת התעלה הקרפלית היא הלכידה הנפוצה ביותר של עצב פריפרי, ובסקירות ספרות עדכניות השכיחות שלה באוכלוסייה הכללית מוערכת בקירוב סביב 4%-5%, עם נטייה ברורה לעלייה בגיל הביניים ובקרב נשים. מחקר אוכלוסייה קלאסי של Atroshi ועמיתיו הדגים שתסמינים ביד שכיחים יותר מאבחנה מאומתת של CTS, ולכן לא כל נימול ביד הוא בהכרח לכידה מדיאנית. מעבר לכך, נתוני רפואה ראשונית מצביעים על כך שנוירופתיות לחץ הן תופעה שכיחה במרפאה הקהילתית, לא רק במרפאות כף יד ייעודיות. במחקר יפני עדכני יחסית על בני 50-89 נמצאה שכיחות של 4.7% ל־CTS, מה שמחזק את ההבנה שמדובר בהפרעה שכיחה מאוד בגיל המבוגר, במיוחד בנוכחות גורמי סיכון נלווים. (Atroshi et al., 1999; Latinovic et al., 2006; Genova et al., 2020; Hashimoto et al., 2020).
ב. שכיחות של תסמונת התעלה הקוביטלית
ביחס ל־cubital tunnel syndrome, הספרות עקבית למדי בקביעה שמדובר בנוירופתיית הלחץ השנייה בשכיחותה בגפה העליונה לאחר CTS. בסקירה שיטתית עדכנית ובמחקרים אפידמיולוגיים אמריקאיים דווחו שיעורי שכיחות של כ־2%-6% באוכלוסייה הכללית, ונתוני היארעות שנתית ממוצעת של כ־24.7 ל־100,000. גם כאן ההבדלים בין מחקרים תלויים בקריטריוני האבחון, באוכלוסייה הנבדקת ובשאלה אם מדובר בהערכה קלינית, אלקטרופיזיולוגית או שילוב ביניהן. המשמעות המעשית היא שהלכידה האולנרית אמנם פחות שכיחה מ־CTS, אך רחוקה מלהיות נדירה, ובוודאי אינה תופעת שוליים. (Wolny et al., 2022; An et al., 2017; Osei et al., 2017; Nyman & Dahlin, 2024).
ג. שכיחות של לכידות אחרות
לעומת זאת, לכידות אחרות כמו radial nerve entrapment או tarsal tunnel syndrome שכיחות פחות ומדווחות לעיתים בחסר. בתעלה הטרסלית, למשל, אחת הבעיות המרכזיות היא תת־אבחון: התמונה הקלינית יכולה להידמות לפסצאיטיס פלנטרית, לכאב ממקור עמוד שדרה מותני או למחלות מערכתיות של עצבים פריפריים. לכן הספרות מתארת אותה כמצב נדיר יותר אך לא זניח, במיוחד כאשר יש עיוותים בכף הרגל, מסה תופסת מקום, צלקת, או עומס מכאני ממושך. (Vij et al., 2021; McSweeney & Cichero, 2015).
5) גורמי סיכון
גורמי הסיכון ללכידה עצבית הם שילוב בין מאפייני המטופל, עומסים סביבתיים והקשר אנטומי. חשוב להבין שגורם הסיכון אינו תמיד “העבודה במקלדת” כשלעצמה; לעיתים השילוב בין רקע ביולוגי, נפח עומס, התאוששות לקויה ומבנה אנטומי הוא שמכריע. (Genova et al., 2020; Hashimoto et al., 2020; Nyman & Dahlin, 2024):
א. תסמונת התעלה הקרפלית
בתסמונת התעלה הקרפלית (CTS) תוארו שוב ושוב גורמי הסיכון הבאים:
- מין נשי, גיל מבוגר יותר, השמנה, היריון, דלקת מפרקים שגרונית, גורמים גנטיים, סוכרת, ולעיתים גם עבודות הכרוכות בתנועות שורש כף יד חוזרות, מאומצות או מונוטוניות, במיוחד עם כוח לחיצה, תנוחות קיצון וחשיפה לרטט.
ב. תסמונת התעלה הקוביטלית
בתסמונת התעלה הקוביטלית (cubital tunnel syndrome) מתוארים גורמי הסיכון הבאים:
- סוכרת, השמנה, עישון, חשיפה לרטט, ושימוש ממושך במנחי כיפוף מרפק או הישענות על המרפק.
6) התמונה הקלינית
התסמינים משתנים לפי העצב והאתר, אך יש דפוסים קלאסיים:
א. תסמונת התעלה הקרפלית
ב־CTS, המטופל יתאר לרוב נימול, עקצוץ, צריבה או כאב באגודל, באצבע המורה, באמה ובחצי הרדיאלי של הקמיצה, לעיתים עם החמרה בלילה, בהתעוררות משינה או בזמן אחיזה ממושכת. במקרים מתקדמים יותר עלולה להופיע חולשה באבדוקציית האגודל, ירידה במיומנויות עדינות ואטרופיה תנרית.
ב. תסמונת התעלה הקוביטלית
ב־cubital tunnel syndrome אופייניים נימול בקמיצה ובזרת, תחושת “זרמים” באזור המרפק, החמרה בכיפוף מרפק, חולשת אחיזה ולעיתים פגיעה בשרירי כף היד הפנימיים.
ג. תסמונת התעלה הרדיאלית
בלכידת העצב הרדיאלי התמונה עשויה להיות כאב לטרלי באמה עם פחות תלונות תחושתיות, ואילו בתעלה הטרסלית נראה כאב שורף, נימול או תחושת זרם בכף הרגל הפלנטרית, לעיתים עם הקרנה לאצבעות. (Genova et al., 2020; Burahee & Birch, 2021; Vij et al., 2021; McSweeney & Cichero, 2015).
- נקודה קלינית חשובה: לא כל כאב או נימול בגפה מעידים על לכידה מקומית. יש להבדיל בין לכידת עצב פריפרי לבין רדיקולופתיה צווארית או מותנית, פולינוירופתיה, דלקות גידים, מחלות מפרקים, תסמונת כאב מיופסציאלית, ולעיתים גם תופעת “double crush”, שבה יש פגיעות ביותר ממקטע אחד לאורך המסלול העיצבי. לכן אבחון מדויק דורש לא רק זיהוי של הסימפטומים “הנכונים”, אלא גם שלילת מקורות אחרים שעשויים לחקות את התמונה. (Genova et al., 2020; Vij et al., 2021; Nyman & Dahlin, 2024).
7) אבחון: היסטוריה, בדיקה, בדיקות עזר
א. היסטוריה קלינית
האבחון מתחיל בהיסטוריה קלינית טובה שבמהלכה נברר אודות:
מיקום התסמינים, תנוחות מחמירות, הופעת תסמינים בלילה, פעילות שמעוררת אותם, חולשה סובייקטיבית, סימני אטרופיה, ומשך התלונות. אלה חשובים לא פחות מכל בדיקת עזר.
ב. בדיקה גופנית
בשלב הזה נבצע בין היתר:
מבחנים פרובוקטיביים כמו Tinel, Phalen, Durkan או כיפוף מרפק. בדיקות אלה יכולות לתמוך באבחנה, אך אינם מושלמים לבדם. לכן נכון יותר לראות בהם חלק ממכלול ולא “הוכחה” חד־משמעית.
- נקודה קלינית חשובה: מטפל שמתרכז רק באתר הכאב מבלי לבדוק עמוד שדרה צווארי או מותני, גפה כולה, ותפקוד עצבי רחב יותר, מסתכן באבחון חלקי. (Genova et al., 2020; Burahee & Birch, 2021; Staples & Calfee, 2017).
ג. אבחון ספציפי של תסמונת התעלה הקרפלית
ביחס ל־CTS, הקווים המנחים העדכניים מדגישים כי ברבים מהמקרים האבחנה היא בראש ובראשונה קלינית, כאשר בדיקות נוספות נבחרות לפי הצורך:
- בדיקות הולכה עצבית ו־EMG יעילות במיוחד כאשר התמונה אינה טיפוסית, כאשר קיים חשד לחומרה גבוהה, לפני ניתוח, או כשיש צורך להבחין בין CTS לבין מצבים אחרים. Graham הראה כי במקרים קלאסיים למדי, הערך המוסף של בדיקות אלקטרודיאגנוסטיות אינו תמיד דרמטי להסתברות האבחנתית, אך זה אינו מבטל את חשיבותן במקרים הנכונים.
- אולטרסאונד של העצב המדיאני הפך לכלי חשוב יותר ויותר, משום שהוא מאפשר להעריך הגדלה של שטח החתך, מבנה עצבי, ולעיתים גם גורם מכאני מקומי. סקירות עדכניות מצאו כי לאולטרסאונד יש דיוק אבחנתי טוב, ובמקרים רבים הוא משלים היטב את האבחון הקליני והאלקטרופיזיולוגי. (Shapiro & Kamal, 2025; Graham, 2008; Erickson et al., 2022).
ד. אבחון ספציפי של תסמונת התעלה הקוביטלית והטרסלית
גם בלכידה האולנרית במרפק ובתעלה הטרסלית אין “בדיקה אחת מושלמת”. בדיקות עזר צריכות לשרת שאלה קלינית:
- האם מדובר בלכידה מקומית, כמה היא חמורה
- האם יש פגיעה אקסונלית
- האם קיימת סיבה מבנית הניתנת לתיקון.
- נקודה קלינית חשובה: כאשר יש חולשה פרוגרסיבית, אטרופיה, חוסר התאמה בין תלונות לממצאים, או חשד למסות תופסות מקום, המשקל של EMG, אולטרסאונד ולעיתים MRI עולה. (Burahee & Birch, 2021; Nyman & Dahlin, 2024; McSweeney & Cichero, 2015).
8) טיפול שמרני
במקרים קלים עד בינוניים, ובייחוד כאשר משך התסמינים אינו ארוך, הטיפול הראשוני הוא בדרך כלל שמרני. הרציונל פשוט: אם הנזק עדיין הפיך, הפחתת העומס על העצב ושיפור סביבתו המכאנית עשויות לאפשר החלמה. טיפול שמרני כולל:
- חינוך המטופל, שינוי עומסים והרגלים, התאמות ארגונומיות, סדים, תרגילים, ולעיתים טיפול ידני או הזרקה לפי האינדיקציה.
המטרה איננה רק להוריד כאב, אלא להפחית לחץ עצבי, לשפר תנועתיות של העצב ושל הרקמות הסמוכות, ולמנוע כרוניזציה. סקירות שיטתיות עדכניות מראות שטיפול שמרני הוא קו ראשון ראוי במקרים מתאימים, בעוד שבמקרים עמידים או חמורים יותר יש מקום לשקול ניתוח מוקדם יותר. (Klokkari & Mamais, 2018; Shapiro & Kamal, 2025; Wolny et al., 2022).
א. ומה לגבי סדים?
לסדים, ובמיוחד סדי לילה בתסמונת התעלה הקרפלית, יש בסיס ראייתי טוב יחסית להפחתת כאב בטווח הקצר והבינוני, בעיקר כאשר התלונות ליליות או תלויות תנוחה. הסד אינו “מרפא” את הבעיה כשלעצמו, אך הוא עשוי להפחית תנוחות קצה של שורש כף היד, להקטין לחץ בתעלה, ולאפשר לעצב תנאים טובים יותר להחלמה. לכן הוא נחשב לאחד הכלים הפשוטים, הזמינים והיעילים יחסית בשלב הראשוני. (Figueiredo et al., 2024; Genova et al., 2020).
9) טיפול ידני, נוירודינמיקה ושיקום תנועתי
בעשור האחרון הצטברה ספרות מעניינת סביב טיפול ידני, הנעה ונוירודינמיקה בלכידות עצביות, בעיקר ב־CTS. מחקרים אקראיים מבוקרים הראו כי טכניקות הכוללות הנעה של מפרקי שורש כף היד ועצמות הקרפוס, עבודה על ממשק מכאני סביב העצב, ותרגילים נוירודינמיים עשויים לשפר כאב, תפקוד ותסמינים סובייקטיביים, בעיקר במקרים קלים עד בינוניים. חשוב להדגיש שלא מדובר ב“מניפולציה קסומה”, אלא בתכנית טיפולית שמטרתה לשפר החלקה עצבית, להפחית רגישות עצבית־מכנית ולשקם תפקוד.
א. מה אומרים המחקרים לגבי טיפול שמרני בלכידה עצבית פריפרית?
כאשר הטיפול השמרני מבוצע בצורה מושכלת ובשילוב חינוך ותרגול ביתי, הוא עשוי להיות בעלת ערך אמיתי. (Wolny et al., 2017; Wolny & Linek, 2018; Wolny & Linek, 2019; Talebi et al., 2020; Günay & Alp, 2015). ממצא חשוב במיוחד עלה מן העבודות של Fernández-de-las Peñas ועמיתיו: בטווח הקצר, טיפול ידני ייעודי ב־CTS עשוי להוביל להטבה מהירה יותר בהשוואה לניתוח אצל חלק מהמטופלות, ובמעקב של ארבע שנים לא נמצאו הבדלים משמעותיים בחלק מהתוצאות העיקריות בין הקבוצות.
אין פירוש הדבר שניתוח מיותר; המשמעות היא שבקבוצת חולות נבחרת, עם CTS מתאים לטיפול שמרני, שיקום ידני איכותי יכול להיות חלופה ממשית או לפחות שלב ראשון לגיטימי לפני ניתוח. (Fernández-de-las Peñas et al., 2015; Fernández-de-las-Peñas et al., 2020; Klokkari & Mamais, 2018).
ב־cubital tunnel syndrome התמונה המחקרית זהירה יותר. סקירה שיטתית מ־2022 מצאה שהספרות על פיזיותרפיה וטיפול שמרני בלכידה אולנרית במרפק עדיין מוגבלת, הטרוגנית ופחות חד־משמעית מזו של CTS. עם זאת, יש תמיכה בגישה ראשונית הכוללת חינוך, הימנעות מכיפוף ממושך של המרפק, הפחתת הישענות, סדים במקרים נבחרים, ותרגילים או התערבויות פיזיותרפיות כאשר אין סימני נזק מתקדם. כלומר, גם כאן יש מקום לטיפול שמרני, אך ברמת ודאות פחותה ובצורך גבוה יותר במעקב קליני הדוק. (Wolny et al., 2022; Staples & Calfee, 2017; Nyman & Dahlin, 2024).
10) כירופרקטיקה: היכן היא יכולה להועיל, והיכן יש להיזהר מהגזמה
השאלה על מקומה של הכירופרקטיקה בלכידת עצב פריפרי ראויה לדיון מפוכח. מצד אחד, יש היגיון קליני בכך שמטפל מיומן בתחום הטיפול הידני יתרום במצבים שבהם מקור הבעיה כולל עומס מכאני, ירידה בתנועתיות מפרקים פריפריים, רגישות עצבית־מכנית, הפרעות בממשק הרקמתי, וצרכים ברורים של הדרכה ארגונומית ותרגול. מצד אחר, הספרות הישירה והאיכותית על כירופרקטיקה ספציפית כקטגוריה נפרדת מצומצמת יותר מן הספרות הרחבה יותר על טיפול ידני, הנעה ונוירודינמיקה. הניסוי האקראי של Davis ועמיתיו הוא מקור מוקדם ומעניין המצביע על אפשרות של תועלת.
הגישה האחראית היא לראות בכירופרקטיקה אפשרות שעשויה לסייע בחלק מן המקרים, בעיקר כחלק מטיפול שמרני רב־רכיבי ומבוסס בדיקה, ולא כפתרון גורף לכל לכידה עצבית. (Davis et al., 1998; Wolny et al., 2017; Talebi et al., 2020; Fernández-de-las Peñas et al., 2015). בפועל, כאשר כירופרקטיקה מועילה, סביר שהתרומה מגיעה פחות מן ה“תווית” המקצועית ויותר מאיכות ההתערבות: בחירה נכונה של מטופלים, אבחנה מבדלת טובה, עבודה ידנית מדויקת על שורש כף היד, המרפק או הרקמות הסמוכות, תרגילי החלקת עצב, שיפור מכניקה של הגפה, התאמת עומסים, והדרכה להרגלי עבודה ותנוחה.
א. גישה משולבת
במילים אחרות, הכירופרקטיקה עשויה להיות בעלת ערך כאשר היא מיושמת בגישה שיקומית־אורתופדית מפוכחת. היא אינה אמורה להחליף הפניה לנוירולוג, לכירורג יד או לאורתופד כאשר יש חולשה מתקדמת, אטרופיה, אובדן תחושה קבוע, או חשד למחלה נלווית. ככל שהמקרה מורכב יותר, כך חשוב יותר שהכירופרקטיקה תהיה חלק מצוות טיפולי ולא מסלול בלעדי. (Shapiro & Kamal, 2025; Nyman & Dahlin, 2024; Staples & Calfee, 2017).
11) מתי צריך ניתוח
ניתוח נשקל כאשר הטיפול השמרני נכשל, כאשר התסמינים ממושכים ומשבשים תפקוד באופן משמעותי, או כאשר כבר קיימים סימני נזק עצבי מתקדם: חולשה אובייקטיבית, אטרופיה, פגיעה אלקטרופיזיולוגית משמעותית, או החמרה מתמשכת. ב־CTS מדובר לרוב בשחרור התעלה הקרפלית, וב־cubital tunnel syndrome מדובר באחת מטכניקות הדקומפרסיה או ההעברה של העצב, בהתאם למקרה ולמנתח. מטא־אנליזות וסקירות עדכניות מראות שלניתוח יש יתרון ברור יותר במקרים עמידים או חמורים, בעוד שטיפול שמרני סביר יותר במקרים קלים וקצרי־טווח. לכן ההחלטה על ניתוח אינה אידאולוגית אלא תלוית חומרה, משך, ממצאי בדיקה וציפיות תפקודיות. (Klokkari & Mamais, 2018; Shapiro & Kamal, 2025; Staples & Calfee, 2017; Burahee & Birch, 2021).
12) פרוגנוזה והשלכות ארוכות טווח
הפרוגנוזה של לכידה עצבית טובה יותר ככל שהאבחון מוקדם יותר וככל שהנזק העיצבי הפיך יותר. מטופלים עם תסמינים תחושתיים בלבד, ללא אטרופיה וללא חולשה ניכרת, נוטים להגיב טוב יותר לטיפול שמרני. לעומת זאת, כאשר יש אובדן שריר, חסר תחושתי ממושך, סוכרת לא מאוזנת, או דחייה ארוכה של הטיפול, הסיכוי להחלמה מלאה קטן יותר. גם לאחר ניתוח, במיוחד במקרים מתקדמים, לא תמיד מתקבלת חזרה מלאה של התפקוד, מפני שמשך הדחיסה וחומרתה משפיעים על יכולת ההתאוששות של העצב. מסיבה זו, “להסתדר עם זה” לאורך זמן איננו תמיד פתרון בטוח. (Genova et al., 2020; Fernández-de-las-Peñas et al., 2020; Nyman & Dahlin, 2024).
13) לכידה של עצב פריפרי – סיכום
לכידה של עצב פריפרי היא קבוצה רחבה של מצבים שבהם עצב היקפי נפגע בשל לחץ, מתיחה וחיכוך בתוך סביבה אנטומית שאינה מאפשרת לו תנועה ותפקוד תקינים. תסמונת התעלה הקרפלית היא הצורה השכיחה ביותר, ואחריה הלכידה האולנרית במרפק; לכידות אחרות, כמו התעלה הטרסלית והלכידה הרדיאלית, אמנם נדירות יותר אך בעלות חשיבות קלינית רבה. האבחון נשען בראש ובראשונה על היסטוריה ובדיקה, כאשר EMG ואולטרסאונד משמשים ככלים משלימים לפי הצורך. הטיפול צריך להיות מדורג:
במקרים קלים עד בינוניים יש מקום משמעותי לטיפול שמרני הכולל הפחתת עומסים, סדים, תרגילים, טיפול ידני ולעיתים התערבויות נוספות; במקרים חמורים, מתקדמים או עמידים יש לשקול ניתוח. הכירופרקטיקה יכולה להועיל בחלק מן המקרים, במיוחד כאשר היא מבוצעת כטיפול ידני ממוקד, משולב, מבוסס אבחנה ונתמך בשיקום תנועתי והדרכה; עם זאת, הראיות הישירות עליה מצומצמות יותר מהראיות על טיפול ידני ושיקום בכלל, ולכן נכון להציג אותה ככלי אפשרי ולא כפתרון יחיד. בסופו של דבר, ההצלחה תלויה בשילוב בין אבחנה טובה, התאמת טיפול לחומרת המקרה, והתערבות מוקדמת לפני שהלחץ על העצב מותיר נזק קבוע. (Genova et al., 2020; Shapiro & Kamal, 2025; Klokkari & Mamais, 2018; Wolny et al., 2022; Davis et al., 1998).
References:
An, T. W., Evanoff, B. A., Boyer, M. I., & Osei, D. A. (2017). The prevalence of cubital tunnel syndrome: A cross-sectional study in a U.S. metropolitan cohort. The Journal of Bone and Joint Surgery. American Volume, 99(5), 408-416. [https://doi.org/10.2106/JBJS.15.01162](https://doi.org/10.2106/JBJS.15.01162)
Atroshi, I., Gummesson, C., Johnsson, R., Ornstein, E., Ranstam, J., & Rosén, I. (1999). Prevalence of carpal tunnel syndrome in a general population. JAMA, 282(2), 153-158. [https://doi.org/10.1001/JAMA.282.2.153](https://doi.org/10.1001/JAMA.282.2.153)
Burahee, A. S., & Birch, R. (2021). Cubital tunnel syndrome. EFORT Open Reviews, 6, 743-750. [https://doi.org/10.1302/2058-5241.6.200129](https://doi.org/10.1302/2058-5241.6.200129)
Davis, P. T., Hulbert, J. R., Kassak, K. M., & Meyer, J. J. (1998). Comparative efficacy of conservative medical and chiropractic treatments for carpal tunnel syndrome: A randomized clinical trial. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 21(5), 317-326.
Erickson, M., Lawrence, M., & Lucado, A. M. (2022). The role of diagnostic ultrasound in the examination of carpal tunnel syndrome: An update and systematic review. Journal of Hand Therapy, 35(2), 215-225. [https://doi.org/10.1016/j.jht.2021.04.014](https://doi.org/10.1016/j.jht.2021.04.014)
Fernández-de-las Peñas, C., Ortega-Santiago, R., de la Llave-Rincón, A. I., Martínez-Pérez, A., Fahandezh-Saddi Díaz, H., Martinez-Martin, J., Pareja, J. A., & Cuadrado-Pérez, M. L. (2015). Manual physical therapy versus surgery for carpal tunnel syndrome: A randomized parallel-group trial. The Journal of Pain, 16(11), 1087-1094. [https://doi.org/10.1016/j.jpain.2015.07.012](https://doi.org/10.1016/j.jpain.2015.07.012)
Figueiredo, D. S., Ariboni, R. R., Tucci, H. T., & Carvalho, R. de P. (2024). Effects of wrist orthoses in reducing pain in individuals with carpal tunnel syndrome: A systematic review. Disability and Rehabilitation, 46, 5395-5403. [https://doi.org/10.1080/09638288.2023.2301019](https://doi.org/10.1080/09638288.2023.2301019)
Genova, A., Dix, O., Saefan, A., Thakur, M., & Hassan, A. (2020). Carpal tunnel syndrome: A review of literature. Cureus, 12(3), e7333. [https://doi.org/10.7759/cureus.7333](https://doi.org/10.7759/cureus.7333)
Graham, B. (2008). The value added by electrodiagnostic testing in the diagnosis of carpal tunnel syndrome. The Journal of Bone and Joint Surgery. American Volume, 90(12), 2587-2593. [https://doi.org/10.2106/JBJS.G.01362](https://doi.org/10.2106/JBJS.G.01362)
Günay, B., & Alp, A. (2015). The effectiveness of carpal bone mobilization accompanied by night splinting in idiopathic carpal tunnel syndrome. Turkish Journal of Physical Medicine and Rehabilitation, 61, 45-50. [https://doi.org/10.5152/tftrd.2015.70446](https://doi.org/10.5152/tftrd.2015.70446)
Hashimoto, S., Ikegami, S., Nishimura, H., Uchiyama, S., Takahashi, J., & Kato, H. (2020). Prevalence and risk factors of carpal tunnel syndrome in Japanese aged 50 to 89 years. Journal of Hand Surgery (Asian-Pacific Volume), 25(3), 320-327. [https://doi.org/10.1142/S2424835520500356](https://doi.org/10.1142/S2424835520500356)
Klokkari, D., & Mamais, I. (2018). Effectiveness of surgical versus conservative treatment for carpal tunnel syndrome: A systematic review, meta-analysis and qualitative analysis. Hong Kong Physiotherapy Journal, 38(2), 91-114. [https://doi.org/10.1142/S1013702518500087](https://doi.org/10.1142/S1013702518500087)
Latinovic, R., Gulliford, M. C., & Hughes, R. A. C. (2006). Incidence of common compressive neuropathies in primary care. Journal of Neurology, Neurosurgery & Psychiatry, 77(2), 263-265. [https://doi.org/10.1136/jnnp.2005.066696](https://doi.org/10.1136/jnnp.2005.066696)
McSweeney, S. C., & Cichero, M. (2015). Tarsal tunnel syndrome-A narrative literature review. Foot, 25(4), 244-250. [https://doi.org/10.1016/j.foot.2015.08.008](https://doi.org/10.1016/j.foot.2015.08.008)
Nyman, E., & Dahlin, L. B. (2024). The unpredictable ulnar nerve-Ulnar nerve entrapment from anatomical, pathophysiological, and biopsychosocial aspects. Diagnostics, 14(5), 489. [https://doi.org/10.3390/diagnostics14050489](https://doi.org/10.3390/diagnostics14050489)
Osei, D. A., Groves, A. P., Bommarito, K., & Ray, W. Z. (2017). Cubital tunnel syndrome: Incidence and demographics in a national administrative database. Neurosurgery, 80(3), 417-420. [https://doi.org/10.1093/neuros/nyw061](https://doi.org/10.1093/neuros/nyw061)
Shapiro, L. M., & Kamal, R. N. (2025). American Academy of Orthopaedic Surgeons/ASSH clinical practice guideline summary management of carpal tunnel syndrome. Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons, 33(7), e356-e366. [https://doi.org/10.5435/JAAOS-D-24-01179](https://doi.org/10.5435/JAAOS-D-24-01179)
Staples, J. R., & Calfee, R. (2017). Cubital tunnel syndrome: Current concepts. Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons, 25(10), e215-e224. [https://doi.org/10.5435/JAAOS-D-15-00261](https://doi.org/10.5435/JAAOS-D-15-00261)
Talebi, G. A., Saadat, P., Javadian, Y., & Taghipour, M. (2020). Comparison of two manual therapy techniques in patients with carpal tunnel syndrome: A randomized clinical trial. Caspian Journal of Internal Medicine, 11(2), 163-170. [https://doi.org/10.22088/cjim.11.2.163](https://doi.org/10.22088/cjim.11.2.163)
Vij, N., Kiernan, H., Miller-Gutierrez, S., Agusala, V., Kaye, A. D., Imani, F., Zaman, B., Varrassi, G., Viswanath, O., & Urits, I. (2021). Etiology, diagnosis, and management of radial nerve entrapment. Anesthesiology and Pain Medicine, 11(1), e112823. [https://doi.org/10.5812/aapm.112823](https://doi.org/10.5812/aapm.112823)
Wolny, T., Fernández-de-las Peñas, C., Buczek, T., Domin, M., Granek, A., & Linek, P. (2022). The effects of physiotherapy in the treatment of cubital tunnel syndrome: A systematic review. Journal of Clinical Medicine, 11(14), 4247. [https://doi.org/10.3390/jcm11144247](https://doi.org/10.3390/jcm11144247)
Wolny, T., & Linek, P. (2018). Neurodynamic techniques versus “sham” therapy in the treatment of carpal tunnel syndrome: A randomized placebo-controlled trial. Archives of Physical Medicine and Rehabilitation, 99(5), 843-854. [https://doi.org/10.1016/j.apmr.2017.12.005](https://doi.org/10.1016/j.apmr.2017.12.005)
Wolny, T., & Linek, P. (2019). Is manual therapy based on neurodynamic techniques effective in the treatment of carpal tunnel syndrome? A randomized controlled trial. Clinical Rehabilitation, 33(3), 408-417. [https://doi.org/10.1177/0269215518805213](https://doi.org/10.1177/0269215518805213)
Wolny, T., Saulicz, E., Linek, P., Shacklock, M., & Myśliwiec, A. (2017). Efficacy of manual therapy including neurodynamic techniques for the treatment of carpal tunnel syndrome: A randomized controlled trial. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 40(4), 263-272. [https://doi.org/10.1016/j.jmpt.2017.02.004](https://doi.org/10.1016/j.jmpt.2017.02.004)