סיבוב ברך כדורגל

סיבוב ברך כדורגל מתייחס לאחת הבעיות הקשות שנגרמות מהמשחק האהוב הזה. כדורגל, ספורט מלהיב ותחרותי, מגיע לעתים קרובות עם לא מעט סיכונים להיפצע. אחד מאזורי הגוף עם סיכוני הפציעה הכי גבוהים הוא הברכיים. פציעות ברכיים הן תופעה נפוצה שיכולה להרחיק ממגרשי הכדורגל אפילו את השחקנים המבטיחים ביותר. התנועה הסיבובית והמתפתלת וסיבוב הברך, יוצרים עומס עצום על מפרק הברך. עומסים אלה עלולים לגרום לפציעות ברכיים כגון פריקות, קרעים ופציעות אחרות שיכולות לעצור קריירה.

מאמר זה "סיבוב ברך כדורגל" ירחיב אודות פציעות ברכיים אופייניות לפיתול הברך בכדורגל. במיוחד נעמיק במכניקה של סיבוב ברך בכדורגל וסוגי הפציעות שיכולות להתרחש כתוצאה מכך. נתאר את הסימנים והתסמינים שיש לשים לב אליהם, נפרט את תהליכי האבחון המעורבים ואת אפשרויות הטיפול השונות. אכן, לרוב טיפול ושיקום כירופרקטי יחזירו את הכדורגלן למגרש ובכול זאת עדיף למנוע את הפציעה הזאת מלכתחילה.

סיבוב ברך כדורגל – רקע

כדורגל הוא אחד מענפי הספורט הפופולריים בעולם, אך הוא כרוך בשיעור פציעות גבוה, ובעיקר פציעות בגפה התחתונה ובברך. סיבוב ברך (twisting injury) במהלך שינויי כיוון חדים, בלימה פתאומית, גלישה או נחיתה מקפיצה הוא מנגנון מרכזי לפגיעות משמעותיות ברצועות, במניסקוסים ובסחוס המפרקי. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שפציעות ברך, ובעיקר קרע ברצועה הצולבת הקדמית (ACL), הן בין הפציעות המשביתות והיקרות ביותר בספורט תחרותי, עם השלכות ארוכות טווח על הקריירה הספורטיבית ועל הסיכון להתפתחות אוסטיאוארתריטיס בגיל צעיר (Roth & Osbahr, 2018; Martinez-Calderon et al., 2025).

הבנת האפידמיולוגיה, דפוסי הנזק, גורמי הסיכון, הכלים האבחנתיים, אפשרויות הטיפול ותכניות המניעה היא קריטית לצוותים רפואיים, מאמנים ושחקנים. בשנים האחרונות מצטבר מחקר רב המאפשר תכנון מדויק יותר של תכניות אימון נוירו-שרירי, קריטריונים לחזרה למשחק, ומודלים למניעה ראשונית ושניונית של פציעות סיבוב ברך בכדורגל (Makuch, 2024; Stergiou et al., 2025).

אפידמיולוגיה של פציעות סיבוב ברך בכדורגל

סקירות אפידמיולוגיות רחבות מצביעות על כך שבכדורגל מקצועני וחובבני כאחד שיעור הפציעות נע בין 0.5 ל-45 פציעות לכל 1000 שעות חשיפה, בהתאם לרמת המשחק ולשיטת המדידה. בקרב שחקנים גברים, 61-90% מהפציעות מתרחשות בגפה התחתונה, כאשר הברך והקרסול הם האתרים השכיחים ביותר (Gurau et al., 2023).

פציעות ברך כוללות שילוב של פגיעות רצועתיות, מניסקליות וסחוסיות. סקירה ממוקדת בברך בכדורגלנים מראה שבקרב שחקני עילית שיעור פציעות הברך משמעותי, עם עלייה מתמדת בשכיחות קרעי ACL בעשורים האחרונים (Roth & Osbahr, 2018). נתונים מסקירות מטה-אנליטיות על פציעות ACL בספורט מצביעים על כך שבכדורגל אירופי שיעור המקרים נע סביב 0.04-0.12 פציעות ACL לכל 1000 חשיפות משחק/אימון אצל גברים, וגבוה יותר בקרב נשים (Martinez-Calderon et al., 2025).

מחקרי עוקבה בליגות מקצועניות הראו כי קרע ACL הוא אחת הפציעות המשביטות ביותר: מחקר פרוספקטיבי בן 15 שנה בליגת העל האירופית מצא שרק כ-65% מהשחקנים עדיין שיחקו ברמה הגבוהה שלוש שנים לאחר קרע ACL (Waldén et al., 2016). בנוסף, פציעות ברך נוטות להיות "פציעות מקדימות" להתפתחות אוסטיאוארתריטיס: עד 50-70% מהספורטאים שסבלו מקרע ACL ו/או קרע מניסקלי יפתחו שינויים ניווניים רדיוגרפיים תוך 10-20 שנה (Logerstedt et al., 2015; Makuch, 2024).

באשר למכניזם, כ-70% מפציעות ACL בכדורגל הן לא ממגע, ונגרמות לרוב במהלך בלימת ריצה, שינוי כיוון חד או נחיתה מקפיצה תוך שילוב של ולגוס דינמי וסיבוב חיצוני/פנימי של הטיביה ביחס לפמור – מצב טיפוסי של "סיבוב ברך" (Makuch, 2024; Della Villa et al., 2020).

נזקים שכיחים והמאפיינים שלהם

קרע ברצועה הצולבת הקדמית (ACL)

קרע ACL הוא הנזק השכיח ביותר בפגיעות סיבוב ברך בכדורגל. ברוב המקרים מדובר בקרע מלא, ולעיתים קרובות מתלווה לו נזק נוסף למניסקוס ולסחוס המפרקי. שחקנים מדווחים על "קנאק" חד, כאב חריף, נפיחות מהירה (המודם תוך שעות) ותחושת אי-יציבות. כ-50% מהפציעות כוללות גם נזקים נוספים למניסקוסים או לסחוס (Wong et al., 2023; Makuch, 2024).

פגיעות ברצועות הקולטרליות (MCL/LCL)

רצועת ה-MCL היא אחת הרצועות הפגיעות בכדורגל, לעיתים קרובות בעקבות ואלגוס כפוי של הברך במגע ישיר או בשילוב של סיבוב ברך. פציעות MCL מסווגות לדרגות I-III בהתאם למידת הקרע ומלוות בכאב מדיאלי, רגישות לאורך הרצועה והגבלה בתנועה. ברוב המקרים הן ניתנות לטיפול שמרני מוצלח, אך בקרב שחקנים מקצוענים פגיעה משולבת MCL+ACL אינה נדירה (Makuch, 2024; Lundblad et al., 2019).

קרע מניסקוס

קרע מניסקוס מתרחשים לעיתים קרובות במנגנון סיבוב ברך תחת עומס – כף רגל נעולה על הדשא והגוף ממשיך לנוע. דפוסים אופייניים הם קרעי "ידית דלי" או קרעים אורכיים בקרן האחורית, בעיקר של המניסקוס המדיאלי. הסימפטומים כוללים כאב ממוקד, קליקים, "נעילה" של הברך והגבלה בכיפוף/יישור. כ-40-70% מהשחקנים העוברים ניתוח ACL מציגים גם קרע מניסקוס נלווה (Logerstedt et al., 2015; Wong et al., 2023).

נזק סחוסי ופגיעות משולבות

פגיעות סיבוביות בברך מלוות לעיתים קרובות בחבלות עצם (bone bruise) ונזק סחוסי במשטחים המפרקיים. נזק סחוסי טראומטי, במיוחד בשילוב ACL ומניסקוס, הוא גורם סיכון משמעותי להתפתחות אוסטיאוארתריטיס מוקדמת ולהגבלה תפקודית מתמשכת (Logerstedt et al., 2015; Roth & Osbahr, 2018).

גורמים וגורמי סיכון

גורמים אינטרינזיים

סקירות על גורמי סיכון לקרע ACL מדגישות שילוב של גורמים אנטומיים, הורמונליים ונוירו-שריריים. בין הגורמים האנטומיים תוארו עומק אינטרקונדילרי קטן, זווית Q מוגברת ושיפוע טיביאלי מוגבר. גורמים נוירו-שריריים כוללים שליטה ירודה בברך בעת נחיתה, כוח ירוד של מכופפי הברך ביחס לשרירי הארבע-ראשי, ונטייה לולגוס דינמי (Jagadeesh et al., 2021; Makuch, 2024).

הבדלים בין המינים משמעותיים: לנשים שיעורי פציעות ACL גבוהים פי 2-3 בכדורגל לעומת גברים, ככל הנראה בשל שילוב של ביומכניקה (ולגוס גדול יותר), השפעת הורמוני מין על גמישות רצועתית ושוני בתבניות הפעלה שרירית (Waldén et al., 2011; Martinez-Calderon et al., 2025).

גורמים אקסטרינזיים

גורמים סביבתיים כוללים סוג ומצב הדשא (טבעי לעומת סינתטי), קשיחות המשטח, סוג הנעליים ותבנית הפקקים, תנאי מזג האוויר, עומס משחקים/אימונים ויעילות תכניות החימום. מחקרים מצביעים על כך שעומס מצטבר גבוה, במיוחד בתקופות צפופות של משחקים, מגדיל את הסיכון לפציעות ברך, וכך גם עייפות שרירית המפחיתה את היכולת לשמור על שליטה דינמית במפרק (Roth & Osbahr, 2018; Gurau et al., 2023).

מיקום המשחק במגרש יכול להשפיע גם הוא: מחקרים מסוימים מצאו שמגנים וקשרים חשופים יותר לפציעות ACL בשל ריבוי תנועות חיתוך, בלימות וכניסות במגע (Brophy et al., 2015; Owoeye, 2020).

דפוסי תנועה וגורמים ביומכניים

ניתוחי וידאו שיטתיים של פציעות ACL בכדורגלנים מלמדים שהמנגנון השכיח הוא שינוי כיוון חד או בלימה פתאומית כאשר הברך בכיפוף קל (20-30°), בולגוס, ובשילוב רוטציה של הטיביה ביחס לפמור, לעיתים קרובות ללא מגע ישיר (Della Villa et al., 2020; Makuch, 2024).

חולשת שרירי גפה תחתונה, שיווי משקל ירוד ופרופריוספציה לקויה מגבירים את העומס על הרצועות בעת סיבוב ברך. מחקרים על גורמי סיכון לפציעות ברכיים מדגישים שהיסטוריה של פציעה קודמת בברך, אסימטריה בכוח השרירים (>10-15%), וטכניקת נחיתה לקויה מעלים משמעותית את הסיכון לפציעה נוספת (Logerstedt et al., 2015; Wong et al., 2023).

אבחון

אנמנזה

אבחון פציעת סיבוב ברך מבוסס על שילוב של סיפור הפציעה, בדיקה קלינית והדמיה. אנמנזה אופיינית לקרע ACL כוללת מנגנון של שינוי כיוון/נחיתה, תחושה או שמיעה של "קנאק", נפיחות מהירה ואי-יכולת להמשיך במשחק. בפציעות מניסקוס מדווחים לעיתים על "תפיסה" או נעילה מכנית, ואילו בפגיעות MCL – על כאב מדיאלי חד לאחר ואלגוס/מגע. דפוס זה תועד בהרחבה בספרות על פציעות ברך ספורטיביות (Logerstedt et al., 2015; Makuch, 2024).

בדיקה פיזיקלית

הבדיקה כוללת הערכת נפיחות, טווחי תנועה, ציר מכני, ויציבות רצועתית. מבחן Lachman ומבחן המגירה הקדמית משמשים להערכת ACL; pivot shift מדגים חוסר יציבות סיבובית. רגישות מדיאלית ופתיחה בולגוס במבחן עקה מדיאלית מעידים על פגיעה ב-MCL. מבחני McMurray ו-Thessaly יכולים לרמז על קרע מניסקוס. מחקרי השוואה בין בדיקה גופנית ל-MRI מצאו שהשילוב של מספר מבחנים רגיש יחסית ויכול לכוון לדיאגנוזה מדויקת, אך MRI נותר "סטנדרט זהב" להערכת נזק רצועתי ומניסקלי (Krakowski et al., 2021).

הדמיה וכלי הערכה נוספים

צילום רנטגן נדרש לשלול שברים או avulsion, בעיקר בקרב שחקנים צעירים. MRI מאפשר הערכת רצועות, מניסקוסים וסחוס, והינו כלי הכרחי בתכנון הטיפול הניתוחי. בבחינת שחקנים תחרותיים חשובים גם מדדי תפקוד – מבחני קפיצה חד-רגלית, מדדי סימטריה בכוח (isokinetic testing), ושאלוני תפקוד (למשל IKDC, KOOS) כחלק מתהליך קבלת ההחלטות לגבי חזרה למשחק (Logerstedt et al., 2015).

טיפול

טיפול אקוטי

במשך למעלה מארבעה עשורים, הטיפול המיידי בפציעות שריר-שלד חריפות הושתת על העיקרון של RICE (מנוחה, קרח, חבישה, הגבהה), שטבע ד"ר גייב מירקין בשנת 1978. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שדיכוי התהליך הדלקתי באמצעות קור, מנוחה מוחלטת ותרופות נוגדות דלקת עשוי לעכב את ההחלמה. בשנת 2020, מאמר מכונן ב-British Journal of Sports Medicine הציע להחליף את האקרונימים הישנים במודל PEACE & LOVE, המבחין בין הטיפול המיידי לשיקום ההמשכי (Dubois & Esculier, 2020).

שלב ה-PEACE: הטיפול המיידי (0–72 שעות)

• P – Protection (הגנה): יש להגביל תנועה למשך 1-3 ימים כדי למנוע החמרה. אך להימנע מאי-מוביליזציה ממושכת הגורמת לאטרופיה (Bleakley et al., 2004).
• E – Elevation (הגבהה): הגבהת הגפה מעל גובה הלב מסייעת בפינוי נוזל אינטרסטיציאלי (Doherty et al., 2017).
• A – Avoid Anti-inflammatories (הימנעות מנוגדי דלקת): דלקת היא שלב ביולוגי הכרחי לתיקון הרקמה. שימוש ב-NSAIDs או קרח עלול לחסום שחרור גורמי גדילה כמו IGF-1 (Dubois & Esculier, 2020).
• C – Compression (חבישה): לחץ חיצוני מגביל בצקת ודימום תוך-רקמתי. (קביים לפי הצורך)
• E – Education (חינוך): יש לחנך את המטופל להימנע מפתרונות פסיביים ולנהל עומסים בצורה חכמה. הימנעות מישיבה ממושכת, במיוחד על משטחים קשים. הקפד על ישיבה מרופדת, כגון כרית עצם הזנב או כרית סופגנייה שתוכננה במיוחד.

שלב ה-LOVE: הטיפול ההמשכי

• L – Load (עומס): עומס מכני מעודד סידור מחדש של סיבי קולגן (Khan & Scott, 2009).
• O – Optimism (אופטימיות): גורמים פסיכולוגיים כמו קטסטרופיזציה משפיעים לרעה על ההחלמה (Arvinen-Barrow et al., 2010).
• V – Vascularisation (וסקולריזציה): פעילות אירובית ללא כאב מגבירה זרימת דם לרקמה הפגועה.
• E – Exercise (תרגול): חזרה הדרגתית לתרגילים ספציפיים למניעת פציעות חוזרות.

טיפול שמרני

בחלק מפציעות הברך – במיוחד נזקי MCL בדרגות נמוכות, קרעי ACL חלקיים אצל שחקנים פחות תחרותיים, או קרעי מניסקוס פריפריים יציבים – ניתן לבחור בטיפול שמרני: פיזיותרפיה ממוקדת לשיפור טווח תנועה, חיזוק ירך ושרירי הירכיים, אימון נוירו-שרירי ושיפור דפוסי נחיתה ושינוי כיוון (Logerstedt et al., 2015; Makuch, 2024).

טיפול כירופרקטי

טיפול כירופרקטי יכול להיות יעיל, טבעי ושמרני בטיפול בפציעות וכאבי ברכיים. מחקרים מצביעים על כך שטיפולים אלו יכולים להקל משמעותית על כאב, לשפר טווחי תנועה ותפקוד. מטרת הטיפול הכירופרקטי היא לאזן ביו-מכנית את מפרק הברך ואת המבנים הסובבים אותו, ולהחזיר את תפקודו התקין. הגישה היא שמרנית, כלומר היא נמנעת מפעולות פולשניות כמו ניתוחים או זריקות.

כירופרקטים מטפלים במגוון בעיות ברכיים, כולל:

• פציעות ספורט (כמו פגיעות ברצועות או במניסקוס).
• כאבי ברכיים כרוניים.
• דלקת פרקים ניוונית (אוסטאוארטריטיס).
• בעיות הנובעות משימוש יתר או חוסר איזון מכני.

שיטות הטיפול

הכירופרקט יבצע תחילה אבחון יסודי כדי לזהות את שורש הבעיה. תוכנית הטיפול עשויה לכלול שילוב של טכניקות:

• מניפולציות ידניות של המפרק כדי לשפר את היישור והאיזון הביומכני.
• הפחתת לחץ על העצבים והרקמות הרכות.
• הנחיה לתרגילים ספציפיים לחיזוק השרירים סביב הברך ולשיפור היציבות.
• מתן המלצות ארגונומיות והתאמות אורח חיים למניעת פציעות עתידיות.

מחקרים בנושא

1. במחקר היתכנות אקראי על סובלים מתסמונת כאב פטלופמורלי, שני פרוטוקולים כירופרקטיים שכללו מניפולציות פטלריות, עבודה על טריגר־פוינטס ותרגילי חיזוק הביאו לשיפור משמעותי בכאב ובתפקוד (Brantingham et al., 2009).
2. ניסוי אקראי נוסף הדגים כי טיפול בנקודות הדק סביב הפיקה הפחיתה כאב ושיפרה תפקוד עד שישה חודשים בחולי כאב פטלו פמולרי, מה שמחזק את תרומתן של טכניקות מגע ממוקדות סביב הברך (Hains & Hains, 2010).
3. בקרב חולי אוסטיאוארתריטיס, פרוטוקול מנואלי מובנה לברך (מוביליזציות ופוש מניפולטיבי עדין) הפחית כאב ושיפר תפקוד בטווח הקצר לעומת טיפול דמוי־פלצבו (Pollard et al., 2008).
4. דיווחי מקרה כירופרקטיים מתארים הצלחה בניהול קרע מניסקוס מדיאלי ובטנדינופתיה פטלרית כרונית באמצעות שילוב מניפולציות מכאניות לברך, טיפול ברקמות רכות, טייפינג שיקומי ותרגילי חיזוק ממוקדים (Jarosz, 2010a; Jarosz & Ames, 2010).

טיפול ניתוחי

בקרב שחקני כדורגל תחרותיים, קרע ACL מלא מטופל לרוב בשחזור רצועה (ACLR) במטרה להשיב יציבות סיבובית ולאפשר חזרה ברמת ביצוע גבוהה. בפרוצדורות נלוות מבוצעות תפירת מניסקוס או כריתה חלקית, וניקוי נזקים סחוסיים. סקירות מצביעות על כך שכ-55-65% מהספורטאים חוזרים לרמת המשחק הקודמת לאחר ACLR, אך שיעורי הפציעה החוזרת (ipsilateral או contralateral) בקרב צעירים יכולים להגיע ל-20-30% (Wong et al., 2023; Waldén et al., 2016).

שיקום וחזרה למשחק

גישה מודרנית לשיקום מדגישה קריטריונים אובייקטיביים ולא רק זמן מאז הניתוח: סימטריה של ≥90% בכוח השריר, ביצוע מבחני קפיצה חד-רגלית עם סימטריה דומה, טווחי תנועה מלאים והיעדר סימני גירוי. בנוסף חשוב להעריך מוכנות פסיכולוגית – פחד מפציעה חוזרת (kinesiophobia) קשור לשיעורי חזרה נמוכים לספורט (Logerstedt et al., 2015; Martinez-Calderon et al., 2025).

בעוד שתכניות מניעת פציעה משניות לאחר ACLR (secondary prevention) עודן מוגבלות במידתן, סקירה עדכנית מצאה שאימונים נוירו-שריריים, חיזוק אקצנטרי ותרגילי פליאומטריקה יכולים לשפר סימני סיכון ביומכניים ותפקודיים, גם אם השפעתם הישירה על שיעורי הפציעה החוזרת אינה חד-משמעית (Wong et al., 2023).

מניעה

אימון נוירו-שרירי ותכניות מבוססות כמו FIFA 11+

אחת המסקנות המשמעותיות של שני העשורים האחרונים היא שפציעות סיבוב ברך בכדורגל ניתנות בחלקן למניעה באמצעות תכניות חימום ואימון מובנות. תכניות נוירו-שריריות כגון FIFA 11+ משלבות ריצה קלה, חיזוק ליבה וירכיים, תרגילי שיווי-משקל, פליאומטריקה ודגש על טכניקת נחיתה ושינוי כיוון. סקירות ומטה-אנליזות הראו שתכניות כאלה מפחיתות באופן משמעותי את שיעור הפציעות בגפה התחתונה, ובחלק מהמחקרים דווח על ירידה של כ-30% ומעלה בשיעורי פציעות הברך ו-ACL (Sadigursky et al., 2017; Stergiou et al., 2025).

בניסוי אשכולות אקראי גדול בקרב נערות כדורגל, תכנית חימום נוירו-שרירית קצרה הפחיתה את שיעור פציעות ה-ACL (יחס שיעורים 0.36), ובקרב שחקניות שהקפידו לבצע את התכנית לפחות פעם בשבוע נצפתה ירידה דרמטית יותר גם בפציעות חמורות אחרות (Waldén et al., 2012; Wingfield, 2013).

התאמת עומסים, ציוד ותנאי המגרש

הפחתת עומס מצטבר, תכנון מיקרו-מחזורי אימון הכוללים ימי התאוששות, ושיפור הכושר האירובי והאנאירובי מפחיתים עייפות ומסייעים בשמירה על שליטה בברך בתנועות סיבוב. התאמת נעלי כדורגל למשטח (דשא טבעי לעומת סינתטי) ובחירת תבנית פקקים המאפשרת "שחרור" קל יותר של כף הרגל במשטחים קשים עשויות לצמצם את הסיכון ל"נעילה" פתאומית של כף הרגל ולפגיעות סיבוביות (Roth & Osbahr, 2018; Gurau et al., 2023).

מניעה שניונית ושלישונית

לאחר פציעת ברך משמעותית, ובעיקר לאחר ACLR, נדרשת אסטרטגיית מניעה ארוכת טווח:

• שימור כוח וסימטריה בין הגפיים לאורך זמן.
• המשך אימון נוירו-שרירי גם לאחר החזרה למשחק.
• ניטור עומסים ושילוב בדיקות תפקוד תקופתיות.

סקירות מראות שצעירים שחוזרים לספורט לאחר ACLR נמצאים בסיכון גבוה פי 30-40 לפציעה נוספת לעומת שחקנים ללא היסטוריה של פציעה, ולכן מניעה שניונית היא קריטית (Wong et al., 2023; Logerstedt et al., 2015).

סיכום

פציעות סיבוב ברך בכדורגל – ובעיקר קרעי ACL, פגיעות MCL, קרעי מניסקוס ונזק סחוסי – מהוות אתגר רפואי ומקצועי משמעותי. הן שכיחות, משביתות, ובעלות השלכה ארוכת טווח על הסיכון לאוסטיאוארתריטיס, על יכולת החזרה לרמה תחרותית ועל אורך הקריירה. האפידמיולוגיה מצביעה על שכיחות גבוהה במיוחד בקרב שחקנים צעירים ונשים, ועל מנגנון אופייני של שינוי כיוון/נחיתה עם ואלגוס וסיבוב.

התקדמות בהבנת גורמי הסיכון – אינטרינזיים ואקסטרינזיים – ובפיתוח כלים אבחנתיים ושיקומיים מאפשרת כיום גישה מבוססת-ראיות יותר לטיפול ולמניעה. אימון נוירו-שרירי מובנה (כמו FIFA 11+ ותכניות דומות), שיקום מבוסס קריטריונים, ניטור עומסים ותשומת לב להיבטים פסיכולוגיים מהווים אבני יסוד בהפחתת שיעור הפציעות ובהקטנת הסיכון לפציעה חוזרת. שילוב הדוק של צוות רפואי, מאמן ושחקן הוא המפתח לשמירה על ברכיים "מסוגלות להסתובב" – אבל לא להיקרע.

References:

Jagadeesh, N., Kapadi, S., Deva, V., & Kariya, A. (2021). Risk factors of ACL injury. In Arthroscopy. IntechOpen.

Logerstedt, D., Arundale, A., Lynch, A., & Snyder-Mackler, L. (2015). A conceptual framework for a sports knee injury performance profile (SKIPP) and return to activity criteria (RTAC). Brazilian Journal of Physical Therapy, 19(5), 340-359.

Martinez-Calderon, J., Infante-Cano, M., Matias-Soto, J., Perez-Cabezas, V., Galan-Mercant, A., & Garcia-Muñoz, C. (2025). The incidence of sport-related anterior cruciate ligament injuries: An overview of systematic reviews including 51 meta-analyses. Journal of Functional Morphology and Kinesiology, 10(2), 174.

Makuch, R., Kucharski, A., Pilarski, K., Chrościcka, A., Gała, K., Czajka, A., Lenard, P., Michalska, S., Dewicka, M., & Wawrzyniak, A. M. (2024). Knee joint injuries in football players: Types of injuries, etiology, diagnostics and prevention. Quality in Sport, 15, 51945.

Dubois B, Esculier J. (2020). Soft-tissue injuries simply need PEACE and LOVE. British Journal of Sports Medicine;54:72-73.

Gurau, T. V., Gurau, G., Musat, C. L., Voinescu, D. C., Anghel, L., Onose, G., Munteanu, C., Onu, I., & Iordan, D. A. (2023). Epidemiology of injuries in professional and amateur football men (Part II). Journal of Clinical Medicine, 12(19), 6293.

Roth, T. S., & Osbahr, D. C. (2018). Knee injuries in elite level soccer players. American Journal of Orthopedics, 47(10), 1-16.

Stergiou, M., Calvo, A. L., & Forelli, F. (2025). Effectiveness of neuromuscular training in preventing lower limb soccer injuries: A systematic review and meta-analysis. Journal of Clinical Medicine, 14(5), 1714.

Brantingham, J. W., Globe, G. A., Jensen, M. L., Cassa, T. K., Globe, D. R., Price, J. L., Mayer, S. N., & Lee, F. T. (2009). A feasibility study comparing two chiropractic protocols in the treatment of patellofemoral pain syndrome. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 32(7), 536-548.

Hains, G., & Hains, F. (2010). Patellofemoral pain syndrome managed by ischemic compression to the trigger points located in the peri-patellar and retro-patellar areas: A randomized clinical trial. Clinical Chiropractic, 13(3), 201-209.

Jarosz, B. S. (2010a). Chiropractic treatment of chronic patellar tendinopathy in a professional basketball player: A case report. Chiropractic Journal of Australia, 40(1), 3-8.

Jarosz, B. S., & Ames, R. A. (2010b). Chiropractic management of a medial meniscus tear in a patient with tibiofemoral degeneration: A case report. Journal of Chiropractic Medicine, 9(4), 200-208.

Pollard, H., Ward, G., Hoskins, W., & Hardy, K. (2008). The effect of a manual therapy knee protocol on osteoarthritic knee pain: A randomised controlled trial. Journal of the Canadian Chiropractic Association, 52(4), 229-242.

Waldén, M., Hägglund, M., Werner, J., & Ekstrand, J. (2011). The epidemiology of anterior cruciate ligament injury in football (soccer): A review of the literature from a gender-related perspective. Knee Surgery, Sports Traumatology, Arthroscopy, 19(1), 3-10.

Waldén, M., Hägglund, M., Magnusson, H., & Ekstrand, J. (2016). ACL injuries in men’s professional football: A 15-year prospective study on time trends and return-to-play rates reveals only 65% of players still play at the top level 3 years after ACL rupture. British Journal of Sports Medicine, 50(12), 744-750.

Waldén, M., Atroshi, I., Magnusson, H., Wagner, P., & Hägglund, M. (2012). Prevention of acute knee injuries in adolescent female football players: Cluster randomised controlled trial. BMJ, 344, e3042.

Wingfield, K. (2013). Neuromuscular training to prevent knee injuries in adolescent female soccer players. Clinical Journal of Sport Medicine, 23(5), 407-408.

Wong, C.-Y., Mok, K.-M., & Yung, S.-H. (2023). Secondary anterior cruciate ligament injury prevention training in athletes: What is the missing link? International Journal of Environmental Research and Public Health, 20(6), 4821.