מחלת אוסגוד שלטר אבחון וטיפול

מחלת אוסגוד שלטר אבחון וטיפול זה נושאו של המאמר. הפרעה זאת, היא גורם שכיח לכאבים בקדמת הברכיים בקרב נערים רבים. מחלת אוסגוד שלטר (Osgood-Schlatter Disease) תוארה לראשונה בשנת 1903 על ידי ד"ר רוברט אוסגוד וד"ר קארל שלטר. הנפגעים העיקריים ממחלה זאת הם בעיקר ילדים ובני נוער ורק מיעוט מקרב המבוגרים.

גורם סיכון משמעותי להתפתחות הפרעה זאת הוא עיסוק אינטנסיבי בספורט כמו כדור סל, כדורגל ועוד. אוסגוד שלטר עלולה להתפתח בסבירות נמוכה יותר גם בקרב בנים ובנות שאינם פעילים גופנית. גורם סיכון נוסף להתפתחות מחלה זאת הוא מגדר. בנים נפגעים פי שלוש יותר מבנות. ברוב המקרים הפרעה בריאותית זאת פוגעת בברך אחת וברבע מהמקרים בשתי הברכיים. במקרה של מחלת אוסגוד שלטר – אבחון וטיפול מהירים ישרתו את האינטרסים של ילדכם ולשכם.

מחלת אוסגוד שלטר אבחון וטיפול: סקירה קלינית

מחלת אוסגוד־שלאטר (Osgood-Schlatter Disease, OSD) היא אחת מהסיבות השכיחות ביותר לכאבי ברכיים בקדמת הברך בקרב ילדים ובני נוער בגיל ההתבגרות, במיוחד באוכלוסייה הפעילה ספורטיבית (Rathleff et al., 2022). המחלה נובעת ממיקרו־טראומה חוזרת ונשנית באזור לוחית הצמיחה של גבששת השוקה, מקום אחיזתו של גיד הפיקה, במיוחד במהלך תקופות של צמיחה מהירה (Demirag et al., 2004). תסמיני המחלה כוללים כאב מקומי ונפיחות בגבששת השוקה, החמורים בפעילויות הדורשות כיפוף ויישור הברך, כמו ריצה, קפיצה או כריעה (Krause et al., 1990). 

האבחנה של אוסגוד-שלאטר מבוססת בדרך כלל על בדיקה קלינית והיסטוריה. עם זאת, צילומי רנטגן עשויים להועיל כדי לשלול סיבות אחרות לכאבי ברכיים. צילומים כאלה עשויים גם להעריך את מידת התנודה או הפרגמנטציה של גבששת השוק. הטיפול בהפרעה זאת הוא שמרני וכולל שינוי פעילות, שיכוך כאבים, תרגילי מתיחות ובלימה או אימוביליזציה במקרים חמורים. רוב המקרים של אוסגוד שלאטר חולפים באופן ספונטני תוך 12 עד 24 חודשים לאחר סגירת לוחית הצמיחה. 

שכיחות

השכיחות של אוסגוד שלאטר משתנה בהתאם לגיל, מין ורמת הפעילות של האוכלוסייה שנחקרה. על פי סקירה שיטתית של ארבעה מחקרים דווח:

• שכיחות OSD נעה בין 9.8%-12.9% בקרב ילדים בגילאי 12 עד 15 (Kujala et al., 1985; Stanković et al., 2024).
• כאשר בקרב ספורטאים צעירים השכיחות עשויה להגיע עד כ־21% (Smith  & Varacallo, 2023).
• ההפרעה שכיחה יותר בקרב בנים מאשר בנות, בשיעור של כ-3:1
• עם העלייה בשיעורי הספורט בקרב נשים צעירות הפער הולך ומצטמצם (Nakase et al., 2015).
• רוב מקרי OSD הם חד־צדדיים
• 20% עד 30% מהמקרים מערבים את שתי הברכיים (Smith  & Varacallo, 2023).

גורמים וגורמי סיכון למחלת אוסגוד שלטר

מחלת אוסגוד שלטר נגרמת בגלל מתיחה חוזרנית ומיקורוטראומה ללוחית הצמיחה הממוקמת על גבששת השוקה (Tibial tuberosity). גבששת השוקה הממוקמת מעט מתחת לקו המפרק בקדמת הברך מהווה נקודת אחיזה של גיד הפיקה. מאמצים הכרוכים בכפיפה ובפשיטה של הברך גורמים להפעלת גיד הפיקה. גיד הפיקה בתורו יוצר כוחות מתיחה חוזרים ונשנים על גבששת השוקה ולוחית הצמיחה. מתיחות חוזרניות אלה עלולות בחלק מהמקרים להוביל לפגיעה בגבששת השוקה ובלוחית הצמיחה ולהתפתחות מחלת אוסגוד שלטר.

גורמי סיכון עיקריים כוללים:

•  תקופת צמיחה מהירה, המייצרת מתח מוגבר על לוחית הצמיחה (StatPearls, 2024).
•  עיסוק בספורט תובעני הכולל ריצה, קפיצה וכיפוף־פשיטת הברך – קשר ישיר לשכיחות גבוהה של אוסגוד שלטר (Smith  & Varacallo, 2023; Neuhaus et al., 2021).
•  חוסר גמישות של הארבע ראשי וההמסטרינג, המעלה את הסיכון לפציעה באזור החיבור (Nakase et al., 2015).
•  אי־סדירות ביומכניות כגון כפות רגליים שטוחות, ברכי X או ברכי O pronation וכדומה מעלים את העומס על גבששת (IlChiro, כפי שמצטט Neuhaus et al., 2021).

סימנים ותסמינים למחלת אוסגוד שלטר

הסימפטומים הקלאסיים כוללים:

•  כאב ונפיחות מקומית מתחת לברך באזור גבששת השוקה, במיוחד בזמן פעילויות כמו ריצה, קפיצה,שימוש במדרגות ובעיטות (Krause et al., 1990).
•  רגישות עוצמתית בלחיצה ישירה על גבששת השוקה.
•  החמרה בכאב בעת פשיטת הברך נגד התנגדות (Smith  & Varacallo, 2023).
•  במרבית המקרים הכאב משתפר במנוחה ובשליטה עצמית בפעילות.
•  בכ־10% מהמקרים הכאב נמשך גם לבגרות, לעיתים נגרם ממבנה גרמי משתנה או קיומו של חסר אגירה של גיד (StatPearls, 2023).
• מישוש של גבששת השוקה תגלה גבששת גדולה מהרגיל, נפיחות וכמובן כאב במגע. גם פשיטה של הברך מול התנגדות תחמיר את הכאב. מנוחה מקלה על הכאבים. כל הבדיקות האחרות של הברכיים אמורות להיות תקינות.

אבחון קליני ומבדיל

האבחנה והאבחנה המבדלת של מחלת אוסגוד שלטר אמורים להיות פשוטים למדי. ברוב המקרים די בהיסטוריה רפואית ובדיקה גופנית מספיקים כדי להגיע לאבחון הנכון. להלן שלבי האבחון:

היסטוריה רפואית

בשלב הזה נשאל שאלות ונברר פרטים כגון:

• גיל התחלת התסמינים, אופי הפעילות הספורטיבית, גורמים מחמירים, משך הזמן מאז תחילת הכאב וטיפולים שבוצעו עד כה.

 בדיקה גופנית

• לפחות מישוש של גבששת השוקה יגרום לתחושת כאב מובהקת.
•  מתיחת הברך תחת עומס יכולה להגביר את הכאב.
•  אבחון תבנית ההליכה, פשיטת הברך והרגליים מפצה.

 הדמיה

• צילום רנטגן מבוצע במקרים בהם נדרשת בדיקה של הפרגמנטציה של גבששת או סירוב להחלמה תוך פרק זמן. ברוב המקרים אינו נדרש (Krause et al., 1990).

אבחנה מבדלת

בהליך של אבחנה מבדלת חשוב לשלול הפרעות שכיחות הגורמות כאב בקמת הברך (Circi et al., 2017) כגון:

• תסמונת כאב פטלופמורל
• סינדרום סינדינג-לארסן-יוהנסון
• קרעים במיניסקוס
•  דלקת בגיד הפיקה
• מתיחה או קרע רצועה בברך ופתולוגיות אחרות. 

טיפול במחלת אוסגוד שלטר

החלמה מאוסגוד שלטר יכולה לקחת חודשים ואף שנים. אך חשוב לזכור שבסופו של דבר מדובר במחלה מוגבלת בזמן. הפרעה בריאותית זאת נעלמת לרוב כאשר הילד או הילדה מפסיקים לגדול. ברוב המקרים בין גיל 14 – 18 הדלקת חולפת והילד או הילדה נותרים עם גבששת שוקה בולטת במיוחד אך אינה כואבת. בחלק קטן מהמקרים מבוגרים שסבלו בנעוריהם מאוסגוד שלטר יסבלו מכאב בכל פעם שהם כורעים ברך בגלל הבליטה שנותרה. מסיבה זאת הטיפול בהתפתחות מחלת אוסגוד שלטר צריך להיות שמרני וללא צורך בניתוח.

טיפול שמרני (קו ראשון)

הטיפול השמרני הראשוני באוסגוד שלטר עשוי לכלול:

• מנוחה ופעילות מותאמת
• הפחתה בפעילות מחמירה עם החלפתה באימונים חלופיים כגון רכיבה על אופניים או שחייה ועוד (Neuhaus et al., 2021; IlChiro).
• תרופות נוגדות דלקת NSAIDs להפחתת כאב ודלקת בהתאם לצורך (Smith  & Varacallo, 2023).
• מתיחה יומיומית של הארבע ראשי וההמסטרינג – גישה חיונית להפחתת הכאב והעומס (Neuhaus et al., 2021).
• תרגולים לבניית כוח לעצם ובשריר הירך האמצעי והארבע־ראשי, בשילוב פעילות קלינית (Neuhaus et al., 2021).

טיפול כירופרקטי

הכירופרקטיקה תומכת בביומכניקה תקינה, בפיתוח תנועתי נכון ובתרגול בבית. אלה מאפשרים שילוב הדרגתי של אימון תוך הימנעות מהפסקה מוחלטת של פעילות ספורטיבית. מחקרים מעודדים שילוב של טיפול ידני, טכניקות טיפול ברקמות רכות, מתיחות, ללא הפסקה מוחלטת של פעילות ספורטיבית. בסדרה של 11 ספורטאים צעירים, בהם 4 עם OSD, טיפול כירופרקטי הוביל לשיפור של 10%-40% במדד Lower Extremity Functional Scale ללא עצירת הפעילות (Parker et al., 2018).

טכניקות טיפול נוספות כוללות

•  שיפור התנועתיות של הברך, הירך ואגן להפחתת עומס בשרשרת התנועתית (ISISChiropractic).
•  טיפולי Low‑Level Laser Therapy (LLLT) להפחתת דלקת והאצת החלמה (ISISChiropractic).

התערבויות מתקדמות והתוויות כירורגיות

טיפולים רפואיים מתקדמים עשויים לכלול:

• זריקות: ניסוי מבוקר רנדומלי (Nakase et al., 2020) מצא שאין יתרון בקרב זריקות דקסטרוז לעומת פלסבו עבור טיפול ב‑OSD בכאב ממושך. עם זאת, מקרים מיוחדים קיבלו זריקות סטרואידים או PRP בתמיכה קלינית (Nakase et al., 2020).
•  ניתוח: מקרים נדירים שבהם קיים נמצא גרמי חופשי או תסמינים עקשניים הובילו לצורך בהסרה כירורגית – לרוב תוצאות טובות אך עם תקופת החלמה ארוכה יותר (Weiss et al., 2007).

 פרוגנוזה ומניעה

• כ‑90% מהמקרים משתפרים תוך שנה עם טיפול שמרני נכון (Krause et al., 1990)
•  כ־10% ממשיכים לסבול מכאב כרוני גם לאחר סגירת לוחית הצמיחה (Smith  & Varacallo, 2023)

מחלת אוסגוד שלטר – האם להמשיך להתאמן?

גם מבוגרים סובלים ממחלת אוסגוד שלטר

ברוב המקרים הכאבים ושאר והתסמינים הנלווים לאוסגוד שלטר חולפים עם תום תקופת הגדילה בין הגילים 14 – 18. רק 1 מכול עשרה ילדים וילדות הסובלים ממחלה זאת ימשיכו לסבול ממנה גם לאחר סיום גיל צמיחת העצמות שלהם. עוד נוסיף שבקרב אותם מבוגרים מועטים אוסגוד שלטר פוגעת לרוב רק בברך אחת. הגורם לכך שמבוגרים ממשיכים לסבול מאוסגוד שלטר הוא לרוב שבב גרמי חופשי שנותר מהזמן שבו העצם החליפה את הסחוס בלוחית הצמיחה.

שבב זה נותר בגיד הפיקה ויוצר גירוי דלקתי מקומי. מבוגרים העוסקים בספורט היוצר עומסי יתר כמו כדורגל, כדורסל וכדורעף מעלים את סיכוייהם להתפתחות מחלה זאת. הטיפול בהפרעה זאת בקרב מבוגרים דומה לטיפול הניתן לילדים ובני נוער. הטיפול כולל מנוחה מפעילות המחמירה את הכאב, במקרים מסוימים נמליץ על תומך ברך ייעודי ורק במקרים קיצוניים נזדקק לפתרון כירורגי.

References:

Circi, E., Atalay, Y., & Beyzadeoglu, T. (2017). Treatment of Osgood‑Schlatter disease: review of the literature. Musculoskeletal Surgery, 101(3), 195-200.

Demirag, B., Ozturk, C., Yazici, Z., & Sarisozen, B. (2004). The pathophysiology of Osgood‑Schlatter disease: MRI investigation. J Pediatr Orthop B, 13(6), 379-382.

Krause, B. L., Williams, J. P., & Catterall, A. (1990). Natural history of Osgood‑Schlatter disease. Journal of Pediatric Orthopaedics, 10(1), 65-68.

Kujala, U. M., Kvist, M., & Heinonen, O. (1985). Osgood‑Schlatter's disease in adolescent athletes: retrospective study of incidence and duration. American Journal of Sports Medicine, 13(4), 236-241.

Nakase, J., Goshima, K., Numata, H., Oshima, T., Takata, Y., & Tsuchiya, H. (2015). Precise risk factors for Osgood‑Schlatter disease. Archives of Orthopaedic and Trauma Surgery, 135(9), 1277-1281.

Neuhaus, C., Appenzeller‑Herzog, C., & Faude, O. (2021). A systematic review on conservative treatment options for Osgood‑Schlatter disease. Physical Therapy in Sport, 49, 178-187. 

Parker, J., et al. (2018). To rest or not to rest: chiropractic management strategies for juvenile osteochondrosis – a case series. Parker Chiropractic Journal.

Rathleff, M. S., Graven‑Nielsen, T., & Hölmich, P. (2022). Prevalence and severity of Osgood‑Schlatter disease in adolescent athletes: a large‐scale cross‐sectional study. British Journal of Sports Medicine, 56, 1110-1115.

Smith JM, Varacallo MA. Osgood-Schlatter Disease. [Updated 2023 Aug 4]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2025 Jan-.

Stanković, D., Veličković, P., & Antonijević, M. (2024). Incidence of Osgood‑Schlatter injuries in young athletes and non‑athletes: systematic review. Gymnasium – Sci J Educ Sports Health, 25(1).

Weiss, J. M., Jordan, S. S., Andersen, J. S., Lee, B. M., & Kocher, M. (2007). Surgical treatment of unresolved Osgood‑Schlatter disease: ossicle resection with tibial tubercleplasty. Journal of Pediatric Orthopaedics, 27(7), 844-847.