דלקת בגיד הפיקה אבחון וטיפול

דלקת בגיד הפיקה אבחון וטיפול מהירים בהפרעה זאת עשויים למנוע נזק וכאב כרוני בברך. דלקת בגיד הפיקה (Patellar Tendinopathy), המכונה גם "ברך קופצים" (Jumper's Knee), היא פגיעה שכיחה הנובעת מעומס יתר על הגיד המחבר את פיקת הברך לעצם השוק. למרות השם "דלקת", מדובר לרוב בתהליך שחיקתי (טנדינוזיס) ולא דלקתי קלאסי. טנדינוזיס גיד הפיקה מהווה גורם שכיח לכאבים בחזית הברך. הפרעה זאת מתפתחת לרוב בתחילת הגיד בצמוד לקוטב התחתון של פיקת הברך. הגורם השכיח ביותר לכך הוא עומס חוזרני.

כל פעילות חוזרנית שאנו מבצעים עם הברכיים במהלך פעילות גופנית או בחיי היום יום מעלה את הסיכון להתפתחות הפרעה בריאותית זאת. עם זאת, פעילות גופנית הכרוכה בקפיצות כמו כדורסל היא סוג הפעילות החוזרנית בעלת הסיכוי הרב ביותר לגרום לפציעה והתפתחות דלקתית בגיד הפיקה. מסיבה זאת ההפרעה הזאת בגיד הפיקה נקראת גם ברך קופצים. בכל מקרה של דלקת בגיד הפיקה אבחון וטיפול מהירים עשויים למנוע החמרה וצורך בניתוח.

דלקת בגיד הפיקה אבחון וטיפול – רקע

גיד הפיקה הוא "כבל" עבה עשוי רקמת חיבור חזקה המחבר את פיקת הברך אל זיז השוקה. תפקידו של גיד הפיקה הוא להעביר את הכוח מהשריר הארבע ראשי אל השוק ולאפשר את יישור הרגל להליכה, קפיצה ועוד. טנדינוזיס או דלקת בגיד הפיקה עלולה להיגרם בגלל חבלה מקומית בגיד אך נגרמת בעיקר בשל נזק מצטבר בגיד. התסמינים של הפרעה זאת כוללים כאב ונוקשות בחלק הקדמי של הברך.

הפרעה זאת מתפתחת לרוב בקרב אתלטים בגיל 14 – 44 שפעילותם הגופנית כרוכה בקפיצות, ריצות וכריעות. ענפי ספורט שעלולים ליצור עומסי יתר על גיד הפיקה כוללים:

• כדורסל, כדורעף, כדור יד, טניס, אתלטיקה (מרוץ מכשולים, קפיצות לגובה ולרוחק) ועוד

הטיפול בדלקת בגיד הפיקה אינו פשוט וספורטאים רבים מחמיצים בגלל פציעה זאת אימונים ומשחקים ולעתים אף עונות שלמות. במקרים רבים הפציעה הזאת גורמת אפילו לעצירת הקריירה של הספורטאי. האבחון של דלקת בגיד הפיקה הוא הליך פשוט יחסית המתבסס בעיקר על למידה קפדנית של ההיסטוריה הרפואית ועל בדיקה גופנית.

שכיחות של הפרעה זאת

דלקת בגיד הפיקה היא פציעה שכיחה ביותר בקרב ספורטאים העוסקים בענפים הכוללים קפיצות, נחיתות ושינויי כיוון מהירים, בעוד שבאוכלוסייה הכללית שכיחותה נמוכה משמעותית. להלן נתונים על שכיחות התופעה לפי קבוצות וענפי ספורט:

שכיחות לפי ספורט ורמת פעילות

הסיכון לפתח את הבעיה עולה ככל שעומס האימונים והאינטנסיביות גדלים:

• כדורעף: הענף בעל השכיחות הגבוהה ביותר; בקרב שחקנים מקצוענים השכיחות מגיעה לכ-45%.
• כדורסל: שכיחות גבוהה מאוד הנעה בין 32% ל-52% בקרב שחקנים בליגות בכירות.
• כדורגל: שכיחות נמוכה יותר, הנאמדת ב-2.5% בקרב חובבנים ועד ל-13% בקרב שחקנים מקצוענים.
• ענפים נוספים: שכיחות של כ-13% בקרב שחקני כדוריד ורוגבי, וכ-7% באתלטיקה קלה.

במחקר של Hutchison ועמיתיו (2019) אותרה דלקת בגיד הפיקה בקרב 32% משחקני כדורסל מקצועיים ובקרב 50% מקרב שחקני כדורעף מקצועיים

פילוח דמוגרפי

• ספורטאים לעומת האוכלוסייה הכללית: השכיחות בקרב ספורטאים נאמדת ב-18.3%, לעומת כ-0.1% בלבד באוכלוסייה שאינה עוסקת בספורט תחרותי.
• מגדר: התופעה נפוצה פי 2 בקרב גברים מאשר בנשים (כ-13.5% לעומת 5.6% בספורט הישגי).
• גיל: השכיחות גבוהה יותר בקרב ספורטאים מעל גיל 18 (21.3%) בהשוואה לספורטאים צעירים יותר (10.1%).

השפעה על הקריירה

בשל אופייה הכרוני של הפציעה, כ-12% עד 27% מהספורטאים סובלים מהישנות של הדלקת (Relapse). עבור חלקם, הכאב הכרוני והירידה בתפקוד מובילים לסיום מוקדם של הקריירה המקצוענית.

דלקת בגיד הפיקה סימנים ותסמינים

הסימנים והתסמינים הנובעים מדלקת בגיד הפיקה וחומרתם תלויים בחומרת הנזק לגיד הפיקה. התסמין העיקרי המופיע בגלל קרע מזערי ודלקת בגיד הפיקה הוא כאב:

• כאב ורגישות בחלק התחתון של הפיקה בנקודת החיבור שלה עם גיד הפיקה
• בתחילה, הכאב יופיעו לזמן קצר ולאחר הפעילות הגופנית ייעלם
• בהמשך הכאב יופיעו מיד בתחילת האימון ויחלוף תוך כדי אימון עם התחממות הברך. הכאב במצב הזה עלול לצוץ שוב לאחר האימון אך מנוחה של יום יומיים תפחית ואף תעלים אותם
• בשלב מתקדם יותר הכאב בברכיים יופיע במהלך אימון ויוסיף להחמיר במהלך הפעילות הגופנית
• ההחמרה בכאב תתרחש בעיקר בתגובה לפעילות גופנית הכרוכה בריצות, קפיצות, נחיתות ועוד

בשלב הזה הכאב עלול להמשיך להטריד את החולה לאורך כול היום ולהתעצם:

• בבוקר מיד לאחר ההשכמה
• לאחר ישיבה ממושכת
• בגלל כריעות ברכיים
• עקב עלייה ובעיקר ירידה במדרגות
• האצה או האטה במהירות ריצה ועוד.

סימנים ותסמינים אפשריים נוספים כוללים:

• רעשים הנובעים מהברכיים במהלך כפיפה ויישור
• נפיחות בנקודת החיבור של הגיד לפיקת הברך ועוד
• מישוש נקודת החיבור של גיד הפיקה אל פיקת הברך או כריעה על הברך המעורבת יגרמו לכאב
• על ציר הזמן החולה עלול לחוש חולשה של שרירי הברך
• כמובן שבמקרה של קרע גדול או קרע מלא החולה עלול לשמוע רעש קריעה, יחוש כאב חריף והתקשה מאוד או לא יוכל ליישר את הברך.
• דלקת בגיד של הפיקה – גורמים

גורמים לדלקת בגיד הפיקה

בין הגורמים להתפתחות דלקת בגיד הפיקה:

• עומס חוזרני היוצר נזק הדרגתי מצטבר בגיד
• חבלה ישירה בנקודת החיבור של הגיד אל זיז השוקה עלול להוות גורם
• מחלת שוירמן עלולה להוביל להתפתחות הפרעה זאת.

דלקת בגיד של הפיקה – גורמי סיכון

כאמור דלקת בגיד הפיקה היא הפרעה שהגורם לה הוא רב סיבתי. ישנם מספר גורמי סיכון שמעלים את הסיכון להתפתחות דלקת בגיד הפיקה. בין גורמי הסיכון הללו נמנה:

• מגדר. נשים מצויות בסיכון גבוה יותר
• השמנה. אתלטים בעלי BMI גבוה מעלים את הסיכון שלהם. אפילו עליה קלה במשקל מעלת דרמטית את העומס על פיקת הברך ועל מנגנון פשיטת הברך.
• אורך רגליים שונה. אתלטים שאורך רגליהם אינו זהה מעלים את הסיכון ברגל הארוכה.
• כף רגל שטוחה. כפות רגליים שטוחות מעלות את הסיכון
• שריר ארבע ראשי קצר ונוקשה מעלה את הסיכון
• שריר ארבע ראשי חלש מעלה את הסיכון
• אתלטים עם שרירי מיתר קצרים ונוקשים מהווים קבוצת סיכון לדלקת הזאת
• ספורט הכרוך בקפיצות וכפיפות ברכיים חוזרניות מעלה את הסיכון
• סוגי ספורט הכרוכים בפעילות חוזרנית כגון ריצות, עלייה וירידה במדרגות, כריעות ברכיים ועוד
• אי הקפדה על כללי האימון הנכונים ובכלל זה חימום לפני הפעילות, זמני מנוחה ועוד
• פיקה גבוהה (Patella Alta) מהמיקום האופטימלי מעלה את העומס על המפרק הפטלופמורלי ואת הסיכון

גורמי סיכון אחרים שלא הוכחו

גורמי סיכון אחרים שלא הוכחה השפעתם או שנוטרלו על ידי גורמי סיכון אחרים כוללים:

• גובה האתלט
• משך האימונים או המשחקים
• המשטח שעליו מתאמנים או משחקים
• חולשה של שרירי המיתר
• חוסר באימוני כוח
• יכולת מוגבלת לכפוף את כף הרגל מעלה ועוד

אבחון של הדלקת בגיד הפיקה

תהליך האבחון של דלקת בגיד הפיקה דומה לאבחון של הפרעות בריאותיות אחרות במערכת שריר ושלד. האבחון והאבחנה המבדלת מתבססים על ממצאים שמופקים:

• מהערכה קלינית של החולה
• מהבדיקה הגופנית
• ורק במידת הצורך מבדיקות דימות

להלן פירוט של שלבי האבחון השונים:

1. הערכה קלינית (תשאול)

האבחון מתחיל בשיחה שנועדה לזהות את דפוסי הכאב האופייניים:

• מיקום הכאב: כאב חד וממוקד בבסיס התחתון של הפיקה (Inferior Pole).
• התנהגות הכאב: הכאב לרוב מופיע בתחילת אימון, "מתחמם" ונעלם במהלך הפעילות, וחוזר בעוצמה רבה יותר לאחר מנוחה או למחרת בבוקר.
• עומס מכני: הכאב מחמיר בפעולות הדורשות אגירה ושחרור אנרגיה מהיר מהגיד, כגון קפיצות, נחיתות או ריצה בירידה.

2. בדיקה גופנית

הכירופרקט/פיזיותרפיסט או האורתופד יבצעו מספר מבחנים גופניים:

• מישוש (Palpation): איתור רגישות מקומית בגיד כשהברך ישרה.
• Royal London Hospital Test: בדיקה בעלת רגישות גבוהה (88%) שבה המטפל ממשש את הנקודה הכואבת כשהברך ישרה, ואז שוב כשהברך כפופה ב-90 מעלות. אם הכאב פוחת או נעלם בכיפוף, האבחנה נוטה לטובת דלקת בגיד הפיקה.
• מבחני עומס: ביצוע "סקוואט" על רגל אחת (לעיתים על משטח משופע – Decline Squat) כדי לעורר את הכאב המוכר למטופל.

3. אבחנה מבדלת

חלק חשוב מהאבחון הוא שלילת מצבים דומים בקדמת הברך:

• כאב פטלו-פמורלי (PFPS): כאב מפוזר יותר סביב הפיקה, לרוב בישיבה ממושכת.
• דלקת בכרית השומן (Hoffa's Fat Pad): כאב עמוק יותר וצביטה ביישור מלא של הברך.
• אוסגוד-שלאטר: כאב בנקודת החיבור התחתונה של הגיד לעצם השוק (שכיח אצל מתבגרים).

4. בדיקות דימות (Imaging)

הדימות משמש לאישור האבחנה ולהערכת חומרת הנזק המבני בגיד:

• אולטרסאונד (US): נחשב לכלי יעיל מאוד (ספציפיות של 94%). הוא מאפשר לראות עיבוי של הגיד, אזורים של הרס סיבים וזרימת דם מוגברת המעידה על תהליך שיקומי לקוי.
• MRI: מספק תמונה מפורטת של הגיד והרקמות הסובבות. אופייני לראות "סיגנל גבוה" (כתם בהיר) בתוך הרקמה הכהה של הגיד.
• צילום רנטגן: לרוב תקין, אך יכול לזהות הסתיידויות בגיד או בלט עצם (Enthesophytes) בקוטב הפיקה.

חשוב לציין, ממצאים בבדיקות הדימות אינם תמיד תואמים לרמת הכאב; ניתן למצוא שינויים מבניים בגיד גם אצל ספורטאים ללא כאבים כלל.

טיפול בדלקת בגיד הפיקה

הטיפול בדלקת בגיד הפיקה (Patellar Tendinopathy) עבר מהפכה בשנים האחרונות. כיום מבינים כי הבעיה אינה דלקת אלא כשל בשיקום הגיד תחת עומס. לכן, הטיפול מתמקד ב"בנייה מחדש" של הגיד ולא רק במנוחה. להלן פירוט הטיפולים לפי שלבים:

1. ניהול עומסים (Load Management)

• הטעות הנפוצה ביותר היא מנוחה מוחלטת, שמחלישה את הגיד עוד יותר.
• הפחתת כאב: מורידים את מינון הפעילויות ה"נפיצות" (קפיצות, ריצה מהירה).
• כלל ה-24 שעות: ניתן להתאמן כל עוד הכאב בזמן הפעילות נסבל (עד 3 מתוך 10), והכאב אינו מחמיר בבוקר שלמחרת.

2. פיזיותרפיה ושיקום (הטיפול המרכזי)

השיקום מבוסס על פרוטוקול חיזוק מדורג:

• שלב 1: תרגילים איזומטריים (Isometrics) – כיווץ שריר ללא תנועה (למשל סקוואט סטטי כנגד קיר). מבוצע 4-5 פעמים ביום למשך 45 שניות. זהו כלי חזק מאוד להפחתת כאב מיידית.
• שלב 2: חיזוק אקסצנטרי ואיטי (Heavy Slow Resistance) – ביצוע סקוואט או לחיצת רגליים בצורה איטית מאוד (3 שניות למעלה, 3 שניות למטה). זה מעודד את סיבי הגיד להסתדר מחדש בצורה חזקה.
• שלב 3: כוח מתפרץ – חזרה הדרגתית לקפיצות ונחיתות רק לאחר שהגיד מסוגל לשאת משקל כבד ללא כאב.

3. טיפולים משלימים (טכנולוגיים)

כאשר התרגול לבדו אינו מספיק:

• גלי הלם (Shockwave Therapy): יעיל במיוחד למקרים כרוניים. הטיפול משפר את זרימת הדם לגיד ומסייע בתהליכי ריפוי.
• דיקור יבש (Dry Needling): שחרור נקודות טריגר בשריר הארבע-ראשי להפחתת המתח על הגיד.
• רצועת ברך (Patellar Strap): רצועה הנחבשת מתחת לפיקה; היא משנה את זווית המשיכה של הגיד ויכולה להפחית כאב בזמן פעילות.

4. פרוצדורות פולשניות (מוצא אחרון)

• הזרקות PRP: הזרקת פלזמה עשירה בטסיות דם להמרצת ריפוי.
• ניתוח: נדיר מאוד (פחות מ-10% מהמקרים). כולל הסרה של הרקמה הפגועה בגיד.
• חשוב להימנע: הזרקות סטרואידים (קורטיזון) ישירות לגיד הפיקה אינן מומלצות, שכן הן עלולות לגרום לניוון ואף לקרע בגיד בטווח הארוך (Mabrouk  et al., 2026).

הגישת הכירופרקטיקה לדלקת בגיד הפיקה

הטיפול הכירופרקטי בדלקת בגיד הפיקה (Patellar Tendinopathy) מתמקד בשיפור הביומכניקה של הגוף כולו כדי להפחית עומסים חריגים מהברך, תוך שילוב טכניקות מגע ושיקום מתקדמות. הדרכים שבהן כירופרקט מטפל בבעיה זאת כוללות:

1. כיוונון מפרקים (Adjustments)

הכירופרקט בודק את ה"שרשרת הקינטית" – מהקרסול ועד הגב התחתון:

• אגן וגב תחתון: חוסר איזון באגן עלול לגרום לחלוקת משקל לא שווה, מה שמאלץ ברך אחת לספוג עומס רב יותר.
• קרסול וכף רגל: הגבלה בתנועת הקרסול (פרונציה מוגברת למשל) גורמת לקריסה פנימה של הברך ומתיחה של הגיד.

2. טכניקות רקמה רכה (Soft Tissue Therapy)

המטרה היא לשחרר מתח בשרירים ש"מושכים" את הגיד ומעוררים כאב:

• שחרור מיופאציאלי: טיפול בשריר הארבע-ראשי (Quadriceps) ובשרירי הירך האחוריים (Hamstrings) כדי להפחית את המתח המכני על הפיקה.
• שיטת Graston או IASTM: שימוש במכשירים ייעודיים לפירוק הידבקויות וצלקות בתוך רקמת הגיד, מה שמעודד זרימת דם וחידוש סיבי קולגן.

3. טכנולוגיות ושיקום במרפאה

כירופרקטים רבים משלבים מכשור מתקדם לזירוז ההחלמה:

• גלי הלם (Shockwave): טיפול נפוץ במרפאות כירופרקטיקה לספורטאים, המסייע בשיקום גידים כרוניים.
• לייזר קר (Cold Laser): להפחתת תהליכי דלקת ושיכוך כאב ללא תרופות.
• דיקור יבש (Dry Needling): להרפיית נקודות טריגר עמוקות בשרירים המקיפים את הברך.

4. הדרכה לשיקום ביתי

חלק בלתי נפרד מהטיפול הוא בניית תוכנית עומסים מדורגת:

• תרגילים אקסצנטריים ואיזומטריים: הכירופרקט מדגים תרגילים לחיזוק הגיד במצבי עומס משתנים.
• תיקון תבניות תנועה: הערכה של אופן הריצה, הקפיצה או הסקוואט של המטופל למניעת הישנות הפציעה.

References:

Hutchison MK, Houck J, Cuddeford T, Dorociak R, Brumitt J. Prevalence of Patellar Tendinopathy and Patellar Tendon Abnormality in Male Collegiate Basketball Players: A Cross-Sectional Study. J Athl Train. 2019 Sep;54(9):953-958. doi: 10.4085/1062-6050-70-18.

Challoumas D, Pedret C, Biddle M, et al. Management of patellar tendinopathy: a systematic review and network meta-analysis of randomized studies. BMJ Open Sport Exerc Med. 2021;7(4):e001110.

Mabrouk A, Lee CYM, Sherman AL. Patellar Tendinopathy (Jumper's Knee) [Updated 2026 Feb 26]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2026 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK532969/

Durcan L, Wilson F, Cussen G, et al. The prevalence of patellar tendinopathy in elite academy rugby: a clinical and imaging study. J Sci Med Sport. 2016;19(6):488-491.

Lian OB, Engebretsen L, Bahr R. Prevalence of jumper's knee among elite athletes from different sports: a cross-sectional study. Am J Sports Med. 2005 Apr;33(4):561-7. doi: 10.1177/0363546504270454. Epub 2005 Feb 8. PMID: 15722279.

Nutarelli S, Lodi CMT da, Cook JL, Deabate L, Filardo G. Epidemiology of Patellar Tendinopathy in Athletes and the General Population: A Systematic Review and Meta-analysis. Orthopaedic Journal of Sports Medicine. 2023;11(6). doi:10.1177/23259671231173659

Cook JL, Khan KM, Harcourt PR, et al. The prevalence of Achilles and patellar tendon injuries in Australian rules football players: a cohort study. Br J Sports Med 1997;31(4):321-325. https://doi.org/10.1136/bjsm.31.4.321

Visnes H, Bahr R. The evolution of eccentric training as treatment for patellar tendinopathy (jumper's knee): a critical review of exercise programmes. Br J Sports Med. 2007;41(4):217-223.

Theodorou, A., Komnos, G. & Hantes, M. Patellar tendinopathy: an overview of prevalence, risk factors, screening, diagnosis, treatment and prevention. Arch Orthop Trauma Surg 143, 6695-6705 (2023). https://doi.org/10.1007/s00402-023-04998-5

van der Worp H, van Ark M, Roerink S et al. Risk factors for patellar tendinopathy: a systematic review of the literature Br J Sports Med 2011;45(5):446-452.

Malliaras P, Cook J, Purdam C, Rio E. Patellar tendinopathy: clinical diagnosis, load management, and advice for challenging case presentations. J Orthop Sports Phys Ther. 2015;45(11):887-898.

van Ark M, Zwerver J, van den Akker-Scheek I. Injection treatments for patellar tendinopathy. Br J Sports Med. 2011;45(13):1068-1076.

Witvrouw E, Bellemans J, Lysens R, Danneels L, Cambier D. Intrinsic risk factors for the development of patellar tendinitis in an athletic population: a two-year prospective study. Am J Sports Med. 2001;29(2):190-195.

Zwerver J, Bredeweg SW, van den Akker-Scheek I. Prevalence of jumper's knee among nonelite athletes from different sports: a cross-sectional survey. Am J Sports Med. 2011;39(9):1984-1988.

Lian OB, Engebretsen L, Bahr R. Prevalence of jumper's knee among elite athletes from different sports: a cross-sectional study. Am J Sports Med. 2005;33(4):561-567.