כאב בברך בירידה במדרגות

כאב בברך בירידה במדרגות הוא תסמין נפוץ. השימוש במדרגות הוא לעתים קרובות פעילות יומיומית שאנו לוקחים כמובנת מאליה. עם זאת, עבור רבים, הירידה או העלייה במדרגות יכולים להפוך לאתגר כואב ומרתיע. בין אם מדובר בשימוש במדרגות ביתכם או משרדכם, העומס על הברכיים הכרוך בכך יכול לתסכל. במיוחד נכונים הדברים לגבי אנשים הסובלים מהפרעות קיימות בברכיים. הפרעות אלה יכולות להיות דלקת מפרקים ניוונית, תסמונת פטלופמורלית, קרע מיניסקוס ועוד.

הבנת המכניקה מאחורי כאבי ברכיים במהלך השימוש במדרגות היא חיונית הן למניעה והן להקלה. במאמר זה "כאב בברך בירידה במדרגות" נתעמק בסיבות הנפוצות לכאבי ברכיים. נפרט אסטרטגיות יעילות להפחתת התסמינים בברכיים ונשתף טיפים לחיזוק המפרקים ושיפור ניידותם. התייעצו עם כירופרקט לגבי הדרכים להפוך את הירידה במדרגות ביתכם לנוחה יותר.

כאב בברך בירידה במדרגות – רקע

כאב בברך בירידה במדרגות הוא אחת התלונות השכיחות במרפאות אורתופדיות ופיזיותרפיה, במיוחד בקרב צעירים עם כאב קדמי בברך (כאב פטלופמורלי) ומבוגרים עם אוסטיאוארתריטיס (שחיקת סחוס) של הברך. מחקרים אפידמיולוגיים מראים שכאב פטלופמורלי הוא אחת מצורות כאב הברך הנפוצות ביותר באוכלוסייה הכללית ובקרב מתבגרים, עם שכיחות שנתית של כ-20-30% ועומס גבוה במיוחד אצל נשים פעילות (Smith, 2018).

פעילות כמו ירידה במדרגות משלבת כפיפה משמעותית של הברך יחד עם עומס דינמי גבוה, ולכן היא “מבחן מאמץ” טבעי למפרק הברך ולמפרק הפטלופמורלי, ומבליטה פתולוגיות סמוליניות כגון כאב פטלופמורלי ואוסטיאוארתריטיס מוקדמת (Halabchi, 2013; Ogawa, 2022). להלן סקירה יסודית של האפידמיולוגיה, הנזקים השכיחים, גורמי הסיכון, דרכי האבחון, עקרונות הטיפול ושיקולי המניעה של כאב ברך בירידה במדרגות.

 אפידמיולוגיה של כאב ברך בירידה במדרגות

כאב קדמי בברך, ובמיוחד כאב פטלופמורלי, שכיח מאוד בקרב מתבגרים, ספורטאים צעירים ואוכלוסייה פעילה. בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה רחבה נמצא כי השכיחות השנתית של כאב פטלופמורלי באוכלוסייה הכללית מגיעה לכ-22.7%, ובקרב מתבגרים לכ-28.9% (Smith, 2018). באותם מחקרים מודגש כי אחד הגירויים האופייניים שמחמירים את הכאב הוא ירידה במדרגות, המשלבת עומס גבוה על מפרק הפיקה-ירך בזמן כפיפה.

אצל מבוגרים וקשישים

השכיחות הגבוהה של אוסטיאוארתריטיס של הברך (Knee OA) בקרב מבוגרים וקשישים הופכת את כאב הברך בירידה במדרגות לתופעה נפוצה ומגבילה תפקודית. מחקרים על סולם פונקציונלי בחולי OA מראים שקשיי עליה וירידה במדרגות הם בין התלונות הראשונות והמשמעותיות ביותר, עוד בשלב מוקדם של המחלה (Igawa, 2014; Ogawa, 2022).

מחקרי הליכה במדרגות ותפקוד מבוססי-ביצוע מצביעים על כך שמדדי זמן ביצוע במבחן עליה/ירידה במדרגות (stair-climb test) רגישים במיוחד להגבלת תפקוד בחולי OA מוקדם בהשוואה להליכה במישור (Ogawa, 2022). בנוסף, מדדים קינמטיים וקינטיים כגון קשת תנועת הברך, מומנט ונוקשות (stiffness) בזמן הליכה במדרגות נמצאו שונים באופן מובהק בין אנשים עם OA לבין בריאים (Zhang, 2020).

בקרב צעירים

באוכלוסיית צעירים פעילים, במיוחד נשים, כאב ברך בירידה במדרגות קשור בעיקר לכאב פטלופמורלי, אשר מהווה עד כ-25% מפניות על כאב ברך במרפאות ספורט (Halabchi, 2013). בקרב מבוגרים, התמונה השכיחה היא של OA מדיאלי או פטלופמורלי, כאשר הקושי בירידה במדרגות מופיע לעיתים עוד לפני מגבלות בהליכה במישור.

 נזקים ופתולוגיות שכיחות והמאפיינים שלהם

1. תסמונת כאב פטלופמורלי (Patellofemoral Pain Syndrome)

כאב פטלופמורלי הוא הגורם השכיח ביותר לכאב קדמי בברך אצל צעירים. ההגדרה העדכנית מתארת כאב סביב או מאחורי הפיקה, המוחמר בפעילות המעמיסה את המפרק כגון ריצה, סקוואט, קפיצה ובעיקר טיפוס וירידה במדרגות (Smith, 2018).

במאמר סקירה רחב מודגשים גורמים ביומכאניים כגון יישור לקוי של הפיקה, חולשת שרירי ירך, קשיחות של רקמות רכות סביב הברך ופרונציה עודפת בכף הרגל כתורמים לעליית עומס פטלופמורלי (Halabchi, 2013). מחקרים קינמטיים מראים שבזמן ירידה במדרגות, נשים עם כאב פטלופמורלי מציגות לעיתים קרובות כפיפה גדולה יותר של הברך, סיבוב פנימי מוגבר של הירך ו-valgus דינמי, מה שמגדיל את העומס על המפרק (Pazzinatto, 2015).

בנוסף, כאב פטלופמורלי קשור לעיתים לפגיעה בשליטה הדינמית, כגון זמן התייצבות ארוך יותר לאחר צעד-ירידה (step down) בהשוואה לנבדקים בריאים, מה שמרמז על פגיעה ביציבות הפוסטורלית בזמן ביצוע מטלות המדמות ירידה במדרגות (Naserpour, 2018).

2. אוסטיאוארתריטיס של הברך (Knee Osteoarthritis)

OA של הברך היא אחת הסיבות העיקריות לכאב ברך אצל מבוגרים. חולים עם OA מדווחים על כאב, נוקשות, קריפיטציות ותחושת “תפיסה” במדרגות. מחקרים ביומכאניים מראים שבמהלך ירידה במדרגות חולים עם OA מציגים טווח תנועה מופחת, מהירות הליכה נמוכה, שינוי בדפוסי הפעלת שרירים ומומנט אבדוקטורי (adduction) מוגבר במפרק, המגדילים את העומס במדור המדיאלי (Igawa, 2014; Zhang, 2020).

סקירה שיטתית של הליכה במדרגות בחולי OA הראתה שיחסית לנבדקים בריאים, החולים נוטים להפחית את כיפוף הברך ואת מהירות התנועה ולהסתמך יותר על תמיכה בידיים או על מעקה, מה שמעיד על מנגנון פיצוי להפחתת כאב (Iijima, 2018 – מצוטט ב-Ogawa, 2022).

3. פתולוגיות נוספות

•  קרע מניסקוס – גורם לכאב חד יותר, לעיתים עם “קליקים”, נעילה או חסימה מכנית, ויכול להחמיר בירידה במדרגות בגלל עומס דחיסה וגזירה מוגבר, במיוחד בכפיפה של 30-60 מעלות.
•  פתולוגיות ברצועות הברך כגון קרע של הרצועה הצולבת הקדמית (ACL) או קרע של הרצועה הקולטרלית הפנימית. הפרעות אלה עשויות לגרום לתחושת אי-יציבות או “בריחה” של הברך בצעדי ירידה, במיוחד בשילוב סיבוב.
•  גידים ופאשיות – דלקת בגיד הפיקה (jumper’s knee), דלקת בגיד ההמסטרינג הפנימי, או מתיחה ברצועה האיליוטיביאלית – יכולים כולם להחמיר בירידה במדרגות עקב עומס אקסצנטרי. עומס אקסצנטרי (Eccentric Load), מתייחס לשלב שבו השריר מתארך תוך כדי שהוא מפעיל כוח או מתנגד לעומס.

עם זאת, ברוב המקרים של כאב בברך בירידה במדרגות ללא טראומה חריפה, האתיולוגיה העיקרית היא כאב פטלופמורלי או OA, בהתאם לגיל ולפרופיל הפעילות.

 גורמים וגורמי סיכון

1. עומסים ביומכאנייים בעת ירידה במדרגות

מטה-סקירה על ביומכניקה של הברך בפעילויות יומיומיות הראתה שהעומס דרך מפרק הברך מגיע לכ-4-6 משקלי גוף בעת הליכה במדרגות, גבוה משמעותית מאשר בהליכה במישור (2-3 משקלי גוף) (Zhang, 2020). ([][3]) מחקרי מעבדה הראו שעומס וגזירה במפרק הפטלופמורלי בזמן ירידה במדרגות מגיעים ליותר מ-3.5 משקלי גוף, ומתגברים כאשר קיימת כפיפה גדולה יותר של הברך או דפוס תנועה לא תקין (Brechter, 2002; Naserpour, 2018).

2. גורמים אינטרינזיים

• חולשת שרירי ירך וירך-אגן – סקירה שיטתית של התערבויות חיזוק ירך הראתה שקיימת תרומה משמעותית לחיזוק חטיפי הירך והרוטטורים החיצוניים בהפחתת כאב ושיפור תפקוד בחולי כאב פטלופמורלי (Santos, 2015). חולשה זו גורמת ולגוס דינמי מוגבר ולעלייה בעומס הפטלופמורלי.
• חולשת שריר ארבע-הראשי (quadriceps) – במיוחד חולשה של השריר הנרחב התיכון (Vastus Medialis), מפחיתה את היכולת לשלוט בבלימה האקסצנטרית בירידה במדרגות ומקושרת הן לכאב פטלופמורלי והן לדלקת פרקים ניוונית (OA) (Halabchi, 2013; Zhang, 2020).
• יישור לקוי של הגפה התחתונה – כגון ברך קלובה (Genu Valgum) מצב שבו הברכיים נוטות פנימה, פרונציה עודפת של כף הרגל, פיקה גבוהה או לא מיושרת. כולם מגבירים את עומס הגזירה והלחץ על הסחוס הפטלופמורלי (Halabchi, 2013).
• גיל וסחוס – בילדים ומתבגרים צפיפות העצם והסחוס שונה, אך העומס הספורטיבי גבוה ומהווה גורם סיכון. במבוגרים הסחוס כבר שחוק, והעומס במדרגות יכול להאיץ כאב ותהליכי ניוון (Igawa, 2014; Ogawa, 2022).

3. גורמים חיצוניים והתנהגותיים

•  עומס אימון / פעילות – עליה חדה בנפח ריצה, מדרגות, סקוואטים או עבודה פיזית ללא הסתגלות הדרגתית קשורה לעליה בסיכון לכאב פטלופמורלי (Smith, 2018).
•  גובה מדרגות ותכנון ארגונומי – מחקר על מדרגות “חכמות” מדגיש שגובה המדרגה ושלח המדרגה (המשטח האופקי שעליו דורכים) משפיעים משמעותית על המומנט בברך ועל מאמץ השרירים. תכנון נכון יכול להפחית עומסים (Song, 2017).
•  משקל גוף – עודף משקל מגביר עומסים מכאניים על הברך בכל שלב במהלך הירידה במדרגות, ומקושר הן לכאב פטלופמורלי עמיד והן להחמרת OA.
•  גורמים פסיכו-חברתיים – חשש מתנועה (kinesiophobia) ומודעות יתר לכאב נמצאו קשורים לדפוסי תנועה מגבילים ולתפקוד ירוד בחולי כאב פטלופמורלי (מצוטט בסקירות עדכניות, למשל Pacini, 2025).

 אבחון

האבחון של כאב ברך בירידה במדרגות נשען בראש ובראשונה על אנמנזה מדויקת ובדיקה גופנית מכוונת, כאשר הדמיה משמשת כליווי במקרים מתאימים.

1. היסטוריה קלינית

יש לברר:

• מיקום הכאב – קדמי (סביב הפיקה), מדיאלי/לטראלי, אחורי.
• מאפייני הכאב – מכני (בעת עומס), דלקתי (נוקשות בוקר, נפיחות), תחושת חוסר יציבות, קליקים או נעילה.
• מצבים מחמירים – ירידה לעומת עליה במדרגות (בכאב פטלופמורלי – בעיקר ירידה, ב-OA – גם עליה וגם ירידה).
• היסטוריית טראומה, ניתוחים, או מחלות רקע.

בכאב פטלופמורלי, תבנית אופיינית היא כאב עמום קדמי, מחמיר בירידה במדרגות, בסקוואט ובישיבה ממושכת (Smith, 2018; Halabchi, 2013).

2. בדיקה גופנית ותפקודית

הבדיקה כוללת:

• תצפית על הליכה, עליה וירידה במדרגות, ולפחות מבחן ירידה ממדרגה עם רגל אחת (Single-Leg Step-Down Test), לאיתור ולגוס דינמי, חוסר שליטה בגזע, קיצור גיד אכילס וכדומה.
• בדיקת טווחי תנועה, כוח שרירים של הירך והברך, ייצוב לומבו-אגני, ויישור סטטי של הגפה (genu valgum/varum, pes planus).
• בדיקות ייעודיות לפיקה: למשל eccentric step test, patellar apprehension, Clarke’s test, המשמשות כחלק מקריטריונים קליניים לאבחנת כאב פטלופמורלי (Halabchi, 2013).
• בדיקות למניסקוס ורצועות במידה ויש תלונות מתאימות (מבחני מקמרי, valgus/varus stress).

מחקר על בקרת יציבה דינמית בירידה במדרגה מצא כי חולי כאב פטלופמורלי הציגו זמן ארוך יותר להתייצבות במישורי התנועה השונים בהשוואה לבריאים, מה שמספק כלי אובייקטיבי להערכת איכות השליטה בנחיתה (Naserpour, 2018).

3. הדמיה

• צילום רנטגן – מומלץ בעיקר בחשד ל-OA, טראומה או פתולוגיה גרמית. מאפשר הערכת מדור פטלופמורלי ומדורים טיביו-פמורליים.
• MRI – נחוץ בעיקר כאשר יש חשד לקרע מניסקוס, פתולוגיה רצועית או כשכאב פטלופמורלי עמיד לטיפול שמרני ומעוניינים להעריך סחוס, יישור ומבנים נוספים.
• אולטרסאונד – עשוי להיות שימושי להערכת גידים, נוזל, ולעיתים גם יישור פיקה, לפי מחקרים עדכניים (Pacini, 2025).

חשוב להדגיש: בהרבה מקרים של כאב פטלופמורלי, האבחנה היא קלינית, והדמיה אינה הכרחית אלא במקרים של “דגלים אדומים” או כשל בטיפול שמרני.

טיפול

הטיפול בכאב ברך בירידה במדרגות מותאם לאטיולוגיה (פטלופמורלי, OA, מניסקוס וכו’), אך יש לו גם עקרונות משותפים: ניהול עומס, חיזוק שרירים, תיקון דפוסי תנועה, ושילוב חינוך המטופל. להלן דגש על שני הגורמים העיקריים: כאב פטלופמורלי ו-OA.

1. טיפול בכאב פטלופמורלי

ב-2016 פורסם מסמך קונצנזוס בינלאומי (Manchester) הממליץ על שילוב של תרגילי חיזוק ממוקדי ירך וברך כאסטרטגיית הבסיס לטיפול, בתוספת טייפינג, סדים וכפות רגליים לפי צורך (Crossley, 2016).

עקרונות מרכזיים:

• חיזוק שרירי ירך וארבע-ראשי – סקירה שיטתית מצאה שלתוכניות חיזוק שרירי הירך (חוטפים ורוטטורים חיצוניים) יש השפעה משמעותית על הפחתת כאב ושיפור תפקוד, במיוחד בשילוב חיזוק שרירי הברך (Santos, 2015).
• חינוך לניהול עומס – הפחתה זמנית של פעילויות מעמיסות (מדרגות, ריצה בירידות, סקוואטים עמוקים) והחזרתן הדרגתית בהתאם לסימפטומים.
• טייפינג / ברייסינג – טייפינג בסגנון קינזיו טייפינג (kinesio-taping) יכולים להפחית כאב בזמן עליה/ירידה במדרגות, במיוחד כאשר משולבים בתרגילים (Pacini, 2025; Crossley, 2016).
• כפות רגליים ויישור – במקרים של פרונציה עודפת, מדרסים פונקציונליים עשויים להפחית עומס פטלופמורלי ולהקל על כאב במדרגות, בעיקר בתתי-קבוצות מוגדרות של מטופלים.
• תרפיה מנואלית ותרגילי שליטה נוירומוסקולרית – מוביליזציות סביב הפיקה, עבודה על רקמות רכות (ITB, ארבע ראשי, שרירי מיתר הברך) ותרגילי שליטה (ירידה בשליטה במדרגה נמוכה, תרגילים המשלבים רגל אחת) משפרים את דפוסי התנועה ואת הבטחון בירידה במדרגות.

2. טיפול באוסטיאוארתריטיס של הברך

ב-OA, הטיפול מכוון להפחתת כאב, שיפור תפקוד ואיטיות ההתקדמות:

• פיזיותרפיה ותרגילים – חיזוק שרירי הארבע ראשי ושרירי הירך, תרגילי שליטה נוירומוסקולרית ותרגילי מדרגות הדרגתיים משפרים את תפקוד הברך והיכולת לרדת במדרגות (Igawa, 2014; Zhang, 2020).
• ירידה במשקל – הפחתת משקל גוף נמצאה גורם משמעותי להפחתת כאב ותפקוד בחולי OA, במיוחד בפעילויות עם עומס גבוה כמו מדרגות.
• עזרי הליכה ותמיכה – מקל, מעקה, ולעיתים סד, יכולים להפחית עומס במפרק ולסייע בביצוע מדרגות ללא החמרת כאב.
• טיפול תרופתי והזרקות – NSAIDs, הזרקות סטרואידים או חומצה היאלורונית לפי אינדיקציה רפואית.
• ניתוח – במקרים של OA מתקדם, שבו כאב ותפקוד אינם משתפרים תחת טיפול שמרני, ייתכן צורך בהחלפת ברך חלקית או מלאה. דפוס של כאב קשה במדרגות הוא שיקול חשוב בהחלטה.

בכל המקרים, חשוב הדגש הביו-פסיכו-חברתי: טיפול בחשש מתנועה, הדרכה לשמירה על פעילות בטוחה, והעצמת המטופל לשליטה בסימפטומים.

טיפול כירופרקטי

טיפול כירופרקטי יכול להיות יעיל מאוד בטיפול ובמניעת כאבי ברכיים המופיעים בעת ירידה במדרגות. כאב זה נובע לרוב מעומס אקסצנטרי על שרירי הירך, חוסר איזון ביו-מכני או תנועה לא תקינה של פיקת הברך. כאשר יש חולשה בשרירים אלה, או בעיה ביישור המפרקים בברך, בירך או בקרסול, נוצר לחץ מוגבר וכאב.

הגישה הטיפולית של הכירופרקט

הכירופרקט יתמקד באיתור שורש הבעיה ובטיפול מקיף הכולל את המרכיבים הבאים:

אבחון ביו-מכני יסודי: הכירופרקט יבצע הערכה של דפוסי התנועה של המטופל, כולל עמידה, הליכה ואופן הירידה במדרגות, כדי לזהות חוסר איזון, חולשת שרירים (כמו ב-VMO) או בעיות יציבה.

תיקון ליקויים מבניים:

• מניפולציות (Adjustments): שימוש במניפולציות עדינות של מפרק הברך, הירך, הקרסול ואפילו עמוד השדרה, כדי לשפר את היישור (Alignment) והתפקוד התקין של המפרקים.
• טיפול ברקמות רכות: שימוש בטכניקות שונות (כמו טיפול בנקודות טריגר, שחרור מיופציאלי) כדי לשחרר שרירים תפוסים בירך ובשוקיים ולהפחית דלקת.
• שיקום פונקציונלי (תרגילים): חלק מרכזי בטיפול הוא הדרכה לתרגילים ספציפיים לחיזוק השרירים המעורבים, במיוחד שרירי הירך והאגן (Glutes), החיוניים לבלימת זעזועים וייצוב הברך. תרגילים אלו כוללים לעיתים קרובות את מבחן ה-Step-Down חד-רגלי שציינת, המשמש גם ככלי שיקומי.
• הנחיה לשינויים באורח החיים: מתן המלצות לשיפור היציבה, התאמות ארגונומיות ומניעת עומסים עתידיים.

מה אומרים המחקרים

1. במחקר היתכנות אקראי בתסמונת כאב פטלופמורלי, שני פרוטוקולים כירופרקטיים שכללו מוביליזציות/מניפולציות של הפיקה, טיפול ברקמות רכות ותרגול – הובילו להפחתת כאב ולשיפור תפקוד לעומת טיפול דמוי־פלצבו (Brantingham, 2009).
2. ניסוי אקראי נוסף הראה שטיפול בטריגר־פוינטס איסכמיים סביב הפיקה הפחית כאב ושיפר תפקוד עד שישה חודשים בחולים עם כאב פטלופמורלי PFPS (Hains, 2010).
3. מחקר אקראי עדכני מצא שמניפולציה ידנית לעמוד השדרה ולסקרואיליאק יעילה יותר מתרגילים מקומיים בלבד לשיפור כאב ותפקוד בחולים עם כאב פטלופמורלי (Scafoglieri, 2021).
4. בחולי OA בברך, פרוטוקול ידני כירופרקטי קצר טווח הפחית כאב ושיפר תפקוד יומיומי לעומת שליטה (Pollard, 2008), וספקטרום רחב של מחקרים שסוכמו בסקירה שיטתית מצביע על כך שמניפולציה/מוביליזציה למפרק הברך יכולים לשפר כאב, טווח תנועה ותפקוד (Tsokanos, 2021).

מניעה

מניעה של כאב ברך בירידה במדרגות נשענת על טיפול מוקדם במשתנים ברי שינוי ועל אימון חכם.

1. מניעה ראשונית

• חיזוק מוקדם של שרירי ירך וברך – מחקרים מדגישים את תפקיד חולשת הירך והארבע ראשי בהתפתחות כאב פטלופמורלי. תוכניות חיזוק כבסיס לאימון של השרירים הללו עשויות להפחית סיכון (Santos, 2015; Halabchi, 2013).
• ניהול עומס הדרגתי – בהעלאת נפח ריצה, אימון מדרגות או פעילות ספורטיבית, מומלץ לעמוד בעקרונות של עליה הדרגתית ולשלב ימי מנוחה והתאוששות.
• טכניקה נכונה – אימון על דפוס ירידה במדרגות: כיפוף ירך וברך מאוזן, שימור קו ברך מעל אצבעות, הימנעות מולגוס קיצוני, וחלוקת עומס לשני הצדדים.

2. מניעה שניונית (לאחר הופעת סימפטומים קלים)

• זיהוי מוקדם של כאב במדרגות – כאב חוזר בירידה במדרגות, גם אם קל, מהווה “אות אזעקה” מוקדם; התייחסות מהירה (אבחון, תרגול מותאם, התאמת עומס) יכולה למנוע כרוניות.
• שינוי סביבתי – שימוש במעקות, שינוי גובה מדרגה או בחירת מסלול עם פחות מדרגות אצל חולי OA או אנשים בסיכון גבוה.
• מעקב והמשך תרגול – לאחר שיפור בתסמינים, ההמלצה בספרות היא להמשיך בשגרת תרגילים לחיזוק ולשליטה נוירומוסקולרית למשך חודשים, כדי להפחית את שיעור ההישנות (Crossley, 2016; Smith, 2018).

סיכום

כאב בברך בירידה במדרגות הוא סימפטום נפוץ ורב-גורמי, הקשור בעיקר לכאב פטלופמורלי אצל צעירים ול-OA בקרב מבוגרים. ירידה במדרגות כוללת עומסים גבוהים במיוחד על מפרק הברך והפיקה, ולכן היא מגלה ביתר חדות חולשת שרירים, דפוסי תנועה לקויים ושינויים מבניים.

הבנה של האפידמיולוגיה, הביומכניקה וגורמי הסיכון מאפשרת בניית אסטרטגיות אבחון וטיפול יעילות: דגש על אנמנזה קלינית, בדיקה תפקודית (כולל מבחני מדרגה), שימוש מושכל בהדמיה, וטיפול שמרני מבוסס-ראיות המשלב חיזוק שרירי ירך וברך, ניהול עומס, תיקון דפוסי תנועה ואמצעי עזר כמו טייפינג ומדרסים לפי צורך.

לצד זה, תוכניות מניעה וחינוך המטופל עשויות להפחית את שכיחות ההפרעה ואת המעבר מכאב זמני לכאב כרוני ומגביל תפקוד. בסופו של דבר, טיפול יזום וכוללני בכאב ברך בירידה במדרגות אינו רק הפחתת כאב נקודתית – אלא שיפור איכות החיים, עצמאות ותפקוד ארוך-טווח.

References:

Brechter, J. H., & Powers, C. M. (2002). Patellofemoral joint stress during stair ascent and descent in persons with and without patellofemoral pain. Gait & Posture, 16(2), 115-123.

Crossley, K. M., van Middelkoop, M., Callaghan, M. J., Collins, N. J., Rathleff, M. S., & Barton, C. J. (2016). 2016 Patellofemoral pain consensus statement from the 4th International Patellofemoral Pain Research Retreat, Manchester. Part 2: Recommended physical interventions (exercise, taping, bracing, foot orthoses and combined interventions). British Journal of Sports Medicine, 50(14), 844-852.

Halabchi, F., Mazaheri, R., & Seif-Barghi, T. (2013). Patellofemoral pain syndrome and modifiable intrinsic risk factors: How to assess and address? Asian Journal of Sports Medicine, 4(2), 85-100.

Igawa, T., & Katsuhira, J. (2014). Biomechanical analysis of stair descent in patients with knee osteoarthritis. Journal of Physical Therapy Science, 26(5), 629-631.

Naserpour, M., Goharpey, S., Saki, A., & Mohammadi, Z. (2018). Dynamic postural control during step down task in patients with patellofemoral pain syndrome. Journal of Physical Therapy Science, 30(10), 1289-1292.

Ogawa, A., Iijima, H., & Takahashi, M. (2022). Identification of early knee osteoarthritis based on knee joint trajectory during stair climbing. International Journal of Environmental Research and Public Health, 19(22), 15023.

Brantingham, J. W., Globe, G. A., Jensen, M. L., Cassa, T. K., Globe, D. R., Price, J. L., Mayer, S. N., & Lee, F. T. (2009). A feasibility study comparing two chiropractic protocols in the treatment of patellofemoral pain syndrome. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 32(7), 536-548.

Hains, G., & Hains, F. (2010). Patellofemoral pain syndrome managed by ischemic compression to the trigger points located in the peri-patellar and retro-patellar areas: A randomized clinical trial. Clinical Chiropractic, 13(3), 201-209.

Pollard, H., Ward, G., Hoskins, W., & Hardy, K. (2008). The effect of a manual therapy knee protocol on osteoarthritic knee pain: A randomised controlled trial. Journal of the Canadian Chiropractic Association, 52(4), 229-242.

Scafoglieri, A., Van den Broeck, J., Willems, S., Tamminga, R., van der Hoeven, H., Engelsma, Y., & Haverkamp, S. (2021). Effectiveness of local exercise therapy versus spinal manual therapy in patients with patellofemoral pain syndrome: Medium term follow-up results of a randomized controlled trial. BMC Musculoskeletal Disorders, 22, 446.

Tsokanos, A., Livieratou, E., Billis, E., Tsekoura, M., Tatsios, P., Tsepis, E., & Fousekis, K. (2021). The efficacy of manual therapy in patients with knee osteoarthritis: A systematic review. Medicina, 57(7), 696.

Pazzinatto, M. F., de Oliveira Silva, D., Briani, R. V., & Ferrari, D. (2015). Reliability of electromyography parameters during stair deambulation in patellofemoral pain syndrome. Motriz: Revista de Educação Física, 21(2), 207-213.

Santos, T. R. T., Oliveira, B. A., Ocarino, J. M., Holt, K. G., & Fonseca, S. T. (2015). Effectiveness of hip muscle strengthening in patellofemoral pain syndrome patients: A systematic review. Brazilian Journal of Physical Therapy, 19(3), 167-176.

Smith, B. E., Selfe, J., Thacker, D., Hendrick, P., Bateman, M., Moffatt, F., Rathleff, M. S., Smith, T. O., & Logan, P. (2018). Incidence and prevalence of patellofemoral pain: A systematic review and meta-analysis. PLOS ONE, 13(1), e0190892.

Song, Y. S., Ha, S., Hsu, H., Ting, L. H., & Liu, C. K. (2017). Stair negotiation made easier using novel interactive energy-recycling assistive stairs. PLOS ONE, 12(7), e0179637.

Zhang, L., Liu, G., Han, B., Wang, Z., Yan, Y., Ma, J., & Wei, P. (2020). Knee joint biomechanics in physiological conditions and how pathologies can affect it: A systematic review. Applied Bionics and Biomechanics, 2020, Article 7451683.

Pacini, P., Martino, M., Giuliani, L., Santilli, G., Agostini, F., Del Gaudio, G., Bernetti, A., Mangone, M., Paoloni, M., & Toscano, M. (2025). Patellofemoral pain syndrome: Focused vibrations plus kinesiotaping with insights into radiological influences—An observational study. Journal of Functional Morphology and Kinesiology, 10(1), 2.