שין ספלינט ושרירי הירך: מה הקשר?

שין ספלינט ושרירי הירך: מה הקשר? האם תהיתם פעם למה אתם סובלים מפציעות רגליים כרוניות בעוד אחרים ממשיכים לרוץ בלי להיפצע? יש מספר סיבות אפשריות לכך, אחת מהן היא חולשת השרירים מייצבי מפרק הירך.

ממצאי המחקרים שאנו מסקרים כאן מחזקים את התפיסה שטוענת שהגוף האנושי מתפקד כשרשרת תנועתית. שרשרת קינטית שבה תנועה של חלק אחד בקצה הגוף משפיעה על התפקוד של חלק אחר. ובהקשר הזה צריך להסתכל גם על הממצאים הללו. חולשת שרירי הירך גורמת לשינויים תפקודיים ואלה גורם על ציר הזמן להתפתחות פציעות בגפה התחתונה. בין הפציעות שעלולות להיגרם בגפה התחתונה בשל חולשת שרירי הירך נציין:

• פציעות ברכיים.
• שין ספלינט.
• דלקת בגיד אכילס.
• דלקות בכפות הרגליים ועוד.

במאמר הנוכחי "שין ספלינט בגלל חולשת שרירי הירך" נדון בנושא בהרחבה.

שין ספלינט ושרירי הירך: מה הקשר? – רקע

“שין ספלינט” שנקראת גם תסמונת עומס השוקה הפנימית Medial Tibial Stress Syndrome (MTSS) נתפסת לרוב כפציעה "מקומית" של עצם השוקה, הפריוסט והשרירים העמוקים בשוק. בפועל, יותר ויותר מחקרים מתארים את MTSS כפציעת עומס של שרשרת ביומכנית שלמה, מהאגן והירך ועד כף הרגל. סקירות עדכניות מדגישות כי גורמים פרוקסימליים – ובעיקר תפקוד שרירי הירך – עלולים לשנות את העומס על עצם השוקה ולהעלות סיכון להתפתחות שין ספלינט (Saad, 2025; Franklyn & Oakes, 2015).

המאמר הזה יתמקד בשאלה: איך בדיוק שרירי הירך – ובעיקר השרירי המרחיקים והמייצבים העמוקים – קשורים להתפתחות ולהתמדה של שין ספלינט? נבחן את המנגנונים הביומכניים, את ממצאי המחקר על כוח הירך וקינמטיקה, ונראה מה המשמעות הקלינית למניעה ושיקום.

תזכורת קצרה: מהי שין ספלינט?

MTSS מוגדרת ככאב דיפוזי לאורך הגבול הפוסטרו־מדיאלי של הטיביה, המוחמר במאמץ, בדרך כלל לאורך 5 ס"מ או יותר, ללא עדות לשבר מאמץ ברור (Reinking, 2017; Reshef & Guelich, 2012). כיום רואים ב-MTSS חלק מרצף של פגיעות מאמץ בעצם – החל מרגישות מיסב העצם ועד שברי מאמץ בעצם השוקה (Franklyn & Oakes, 2015; Saad, 2025). שתי אבני יסוד במודל הפתופיזיולוגי:

1. עומס חוזר על הטיביה – כוחות כפיפה וגזירה חוזרים על העצם.
2. משיכת שרירים (בעיקר הסוליה, השוקתי האחורי, וכופף האצבעות הארוך) ופאשיה על מיסב העצם המדיאלי.

מה שקובע אם מתפתחת פציעה הוא השילוב בין כמות העומס לבין אופן פיזור העומס לאורך הרגל. כאן נכנסת הירך לתמונה.

שרירי הירך כ"מייצבים העליונים" של השוק

בריצה, בכל צעד יש שלב נשיאת משקל על רגל אחת. במצב הזה שרירי הירך – במיוחד שריר עכוז אמצעי (Gluteus medius), עכוז קטן (Gluteus minimus), ועכוז גדול (Gluteus maximus) והשרירים מסובבי הירך אחראים על:

• שמירה על אגן מאוזן (מניעת pelvic drop קונטרה־לטרלי).
• שליטה על אדוקציה ורוטציה פנימית של הירך.
• צמצום קריסת ברך פנימה (dynamic knee valgus).

כאשר שרירי הירך חלשים או פועלים בצורה לא מתואמת, מתקבלת שרשרת תנועה אופיינית:

1. חולשת אבדוקטורי הירך גורמת לנפילת אגן.
2. נפילת אגן מובילה לעלייה בקירוב ורוטציה פנימית של הירך.
3. התוצאה ולגוס בברך ורוטציה פנימית של הטיביה.
4. פרונציה מוגברת בקרסול וכף הרגל עלייה במאמץ הכיפוף על הטיביה המדיאלית.

מודלים קינמטיים של הגפה התחתונה מתארים בדיוק שרשרת זו בבסיס פציעות עומס כגון MTSS, כאב פטלו־פמורלי ושברי מאמץ טיביאליים (Loudon, 2012; Venable, 2022; Saad, 2025).

ראיות אפידמיולוגיות: האם הירך באמת מופיעה כגורם סיכון?

טווחי תנועה ויישור הירך

מטה־אנליזות על גורמי סיכון ל-MTSS בקרב אנשים פעילים (רצים וחיילים) מצאו כי:

• רוטציה חיצונית מוגברת של הירך כשהירך בכיפוף היא אחד הגורמים המשמעותיים להתפתחות שין ספלינט (Winkelmann, 2016; Reinking, 2017).
• בסטודנטים לחינוך גופני, טווחי תנועה חריגים בירך – כולל שינויים ברוטציה – נמצאו כגורמי סיכון משמעותיים להתפתחות MTSS בעונת האימונים הראשונה (Bliekendaal, 2018).
• סקירה שיטתית נוספת על רצים מתחילים וחובבים הראתה כי זווית הטיה פרונטלית גבוהה יותר של האגן (pelvic tilt), ושיא רוטציה פנימית של הירך בזמן ריצה – הופיעו שוב ושוב כגורמים ביומכניים הקשורים להתפתחות שין ספלינט (Menéndez, 2020).

כלומר, כבר ברמת האפידמיולוגיה של גורמי סיכון ניתן לראות שהירך והאגן לא "אדישים" לתסמונת – אלא מופיעים שוב ושוב כגורמים תורמים.

קינטיקה וקינמטיקה: איך הירך זזה אצל רצים עם שין ספלינט?

מחקרי תנועה – "חתימת תנועה" של רצים עם כאב בשוק

Loudon ו-Reiman בדקו רצים עם היסטוריה של כאב מדיאלי בשוק (medial shin pain – מונח המכסה רבים ממקרי MTSS) והשוו את הקינמטיקה שלהם לרצים בריאים (Loudon, 2012). הם מצאו שבקבוצת הכאב:

• זווית רוטציה פנימית של הירך הייתה גדולה יותר בשלב הנחיתה.
• הייתה ירידה בכיפוף הברך.
• ושינוי בדפוסי האגן.

הפרשנות: שליטה ירודה של הירך מובילה לקו עומס פחות "רך" לאורך הרגל – בברך ובטיביה – ומגדילה את העומס הדינמי על השוק המדיאלי.

מחקר קינמטי חדש יותר על רצים עם היסטוריה של MTSS מדגיש גם הוא דפוסים פרוקסימליים שונים – בין אם ברמת האגן, הירך או הברך – לעומת רצים ללא היסטוריה של MTSS, גם לאחר ההחלמה הסימפטומטית (Ohmi, 2023).

עומסי אוורזיה ופרונציה כגשר בין הירך לשוק

במחקר של Ohmi ועמיתיו נמצא כי מומנט האוורזיה המקסימלי בקרסול גדול משמעותית ברצים עם היסטוריה של שין ספלינט לעומת ביקורת – גם כשהם נטולי כאב בעת הבדיקה (Ohmi, 2023).

כאן הירך קשורה דרך שרשרת קינמטית:

1. חולשת אבדוקטורים/מייצבי הירך
2. עלייה באדוקציה ורוטציה פנימית של הירך
3. כוחות וקטוריים שונים בברך ובטיביה
4. אוורזיה מודגשת בקרסול. אוורזיה זו היא חלק מהדפוס הקלאסי של עומס מדיאלי מוגבר על הטיביה.

כוח שרירי הירך בשין ספלינט: מה אומרים מחקרי כוח?

"Hip muscles torque in runners with MTSS" – פערי כוח ברורים

מחקר case-control חשוב של Lashien ועמיתיו בחן מומנט כוח איזוקינטי של שרירי הירך אצל רצים עם MTSS מול רצים בריאים (Lashien, 2018). הם מצאו כי:

• לרצים עם MTSS היה כוח נמוך משמעותית באבדוקטורי הירך (gluteus medius/minimus) וגם באדוקטורים.
• לא נמצאו הבדלים משמעותיים בכוח המסובבים (rotators) של הירך.

מסקנת המחברים: חולשת אבדוקטורים עשויה להיות גורם תורם משמעותי ל-MTSS, ולכן יש מקום להדגיש חיזוק ירך בתוכניות מניעה ושיקום.

קשר בין כוח אבדוקטורים לבין פציעות עצם בריצה

במחקר פרוספקטיבי על רצות קרוס־קאנטרי קולג’יאליות בדקו Venable ושות’ את הקשר בין כוח שרירי הירך (כולל אבדוקטורים) לבין פציעות ריצה שונות – לרבות פציעות עצם (Venable, 2022).

למרות שלא התמקדו רק ב-MTSS, המחברים מציינים נתונים קודמים המקשרים חולשת אבדוקטורים ל-MTSS ותסמונת הרצועה האיליוטיביאלית (ITBS) (Lashien, 2018; Baker, 2011), ומדגישים את התפקיד של מרחיקי הירך בשמירת יציבות השרשרת התחתונה ובהפחתת עומסי עצם.

סקירות נרטיביות עדכניות על MTSS מציינות שוב ושוב חולשת שרירי הירך והליבה כמרכיב שכיח בפרופיל המטופל, גם אם עדיין אין מספיק מחקר פרוספקטיבי כדי לקבוע סיבתיות חד־משמעית (Reinking, 2017; Saad, 2025).

התערבות ממוקדת בירך: האם חיזוק אבדוקטורים משנה משהו?

עד לא מזמן רוב תוכניות השיקום ל-MTSS התמקדו בכף הרגל והשוק – גמישות תאומים/סוליה, חיזוק שריר השוקתי האחורי, הדרכת עומס – אבל כמעט לא נגעו בירך. מחקר RCT חדש משנה את התמונה.

ניסוי אקראי: חיזוק אבדוקטורי הירך ברצים עם MTSS

Lashien ושות’ (2024) ערכו ניסוי אקראי מבוקר ברצים חובבים עם MTSS. כולם קיבלו תוכנית פיזיותרפיה "סטנדרטית" (חיזוק שוק, תרגילי שיווי משקל, מתיחות וכו’), אולם קבוצת הניסוי קיבלה בנוסף תוכנית חיזוק פונקציונלי לאבדוקטורי הירך (גלוטאוס מדיוס) – תרגילי pelvic drop, גשר על רגל אחת, הרחקה בשכיבה צידית ואחרים (Lashien, 2024).

הממצאים:

בקבוצת האבדוקטורים נצפתה ירידה גדולה יותר משמעותית ב-dynamic knee valgus (FPPA) וב-contralateral pelvic drop לעומת קבוצת הביקורת.

שתי הקבוצות השתפרו, אך תוספת חיזוק הירך הביאה שיפור גדול יותר ביישור אגן וברך.

למרות שהמחקר התמקד במדדי זווית ולא ישירות בכאב/חזרה לריצה, הוא מספק עדות חזקה לכך שחיזוק אבדוקטורי הירך משנה את הביומכניקה בצורה שמפחיתה את העומס המדיאלי על הטיביה – כלומר, נוגע ישירות במנגנון האפשרי של MTSS.

המחברים מדגישים: שריר עכוז אמצעי הוא מפתח בשליטה על נפילת אגן, קירוב ירך וולגוס דינמי בברך. כאשר אבדוקטורים חלשים, כוחות התגובה מהקרקע עוברים בצורה פחות "מסוננת" אל הטיביה ואל ממשק עצם-שריר (Lashien, 2024).

סקירות עדכניות: איפה הירך נכנסת בתמונה הגדולה?

סקירת סקופינג רחבה עדכנית (Saad, 2025) מסכמת את הספרות על MTSS ומדגישה כי:

• מדובר בפציעה רב־פקטוריאלית – שילוב של גורמים מבניים, ביומכניים, עומסיים ותזונתיים.
• גורמים פרוקסימליים כמו הטיית אגן, רוטציית ירך, חולשת שרירי הירך והליבה מופיעים יותר ויותר במחקרים על שין ספלינט.

יש צורך במחקרי התערבות ממוקדים בירך – כגון חיזוק אבדוקטורים ושינוי דפוסי תנועה – כדי לקבוע עד כמה תפקידם סיבתי.

מטה־אנליזה עדכנית שבחנה יישור, טווחי תנועה, כוח וקינמטיקה בגפה התחתונה במטופלי MTSS מצאה כי טווחי רוטציה בירך ושונות בכוח הירך אכן נבדלים באופן עקבי בין MTSS לבין ביקורת (Lee, 2024).

בסיכום, הספרות העדכנית אינה אומרת ש-"חולשת ירך היא הסיבה היחידה ל-MTSS", אבל בהחלט מציבה את שרירי הירך כשחקן מרכזי בשרשרת הפציעה.

מנגנון משולב: איך בדיוק הירך "מטפטפת" עד הטיביה?

ניתן לתאר את מנגנון הקשר כך:

1. חולשת אבדוקטורי הירך / שליטה ירודה באגן
2. גורמת לנפילת אגן בצד הנגדי (contralateral pelvic drop) בזמן ריצה.
3. Pelvic drop ואדוקציית ירך מוגברת.
4. מגבירים רוטציה פנימית של הירך.
5. רוטציה פנימית של הירך.
6. גורמת לואלגוס בברך.
7. מטה את ציר הטיביה פנימה.
8. ומגבירה רוטציה פנימית של הטיביה.
9. טיביה מסובבת פנימה.
10. מלווה בהגדלת אוורזיה/פרונציה של הקרסול וכף הרגל.
11. אוורזיה ופרונציה מוגברות.
12. מעלות את מומנט הכיפוף והגזירה המדיאלי על הטיביה.
13. מגבירות את העומס על הפריאוסט והקורטקס המדיאלי (Franklyn & Oakes, 2015; Ohmi, 2023).

המודל הזה גם מסביר מדוע מחקרים שונים מוצאים את השילוב גורמי הסיכון הללו להתפתחות שין ספלינט:

• פרונציה ונפילה מוגברת של עצם הסירה (navicular drop) בכף הרגל.
• טווחי רוטציה חריגים בירך.
• וחולשת אבדוקטורים.

(Newman, 2013; Winkelmann, 2016; Menéndez, 2020; Lashien, 2018).

האם מדובר בסיבה או בתוצאה?

שאלה חשובה:

האם חולשת שרירי הירך היא גורם סיכון שקדמה לשין ספלינט – או תוצאה משנית של כאב והימנעות מריצה?

מחקרי case-control (כמו Lashien, 2018; Loudon, 2012) מצביעים בבירור על הבדלים בכוח ובקינמטיקה, אבל אינם מוכיחים סיבתיות. חלק מהמחקרים הפרוספקטיביים (Winkelmann, 2016; Bliekendaal, 2018) מצאו שטווח רוטציה בירך ופרמטרים פרוקסימליים נוספים נמדדו לפני הופעת הפציעה, אך הראיות עדיין מוגבלות. RCT כמו זה של Lashien (2024) מחזק את הטענה שיש ערך טיפולי ומניעתי לחיזוק אבדוקטורי הירך – גם אם לא מוכיח שהחולשה הייתה "הסיבה הראשונה".

כנראה שהמציאות מורכבת: אצל רבים הנוטים מראש ל-MTSS, יש שילוב של מבנה עצם מסוים, עומס אימונים, ביומכניקה דיסטלית (כף רגל) ושליטה פרוקסימלית פחות טובה. הכאב עצמו עלול להחריף שינויים תנועתיים וליצור מעגל שמתחזק את הפציעה.

המשמעות הקלינית: איך זה אמור לשנות את החשיבה על אבחון ושיקום?

בבדיקה הקלינית

• אצל מטופל/ת עם שין ספלינט, מעבר ללחיצה על הטיביה ותבחיני עומס, כדאי להוסיף:
• בדיקת כוח אבדוקטורי הירך (למשל במנח צד כנגד התנגדות ידנית או דינמומטר).
• הערכת pelvic drop בעמידה על רגל אחת/סקוואט על רגל אחת.
• הערכת dynamic valgus ב-single-leg squat / step-down.
• בדיקת טווחי רוטציה של הירך (בעיקר רוטציה חיצונית כשהירך בכיפוף).
• דפוס הכולל pelvic drop, ולגוס דינמי וחולשת אבדוקטורים צריך "להדליק נורה" כמקטע משמעותי בשרשרת.

בתכנון שיקום ומניעה

מבוסס על הממצאים, תוכנית שיקום/מניעה ל-MTSS צריכה לכלול, בנוסף לטיפול בשוק וכף הרגל:

• חיזוק אבדוקטורי הירך – תרגילי side-lying hip abduction, single-leg bridge, pelvic drop, lateral step-up וכו’, בעומסים מתקדמים (Lashien, 2024).
• שיפור שליטת אגן – אימון יציבות ליבה (core) + תרגילי שליטה דינמיים (סקוואטים על רגל אחת, ריצה במקום).
• שיפור דפוסי ריצה – במידת הצורך תיקון הרגלי הליכה לקויים להפחתת ולגוס/קריסת אגן, בשילוב עם עלייה הדרגתית בעומס.
• אינטגרציה עם עבודה דיסטלית – חיזוק שרירי השוק וכף הרגל, התאמת הנעלה ומדרסים במקרים המתאימים.

כל זה משתלב עם ניהול עומס חכם (שינויים מדורגים בנפח ומהירות) ותמיכה תזונתית/מערכתית – שבלעדיהם גם שרירי הירך החזקים ביותר לא יצליחו "להציל" טיביה מוחלשת.

סיכום – הירך והשוק באותו סיפור

שין ספלינט איננה בעיה "של השוק בלבד". גוף הראיות העדכני מראה:

• קשר עקבי בין גורמים פרוקסימליים – טווחי רוטציה בירך, הטיית אגן, חולשת אבדוקטורים – לבין שין ספלינט  (Newman, 2013; Menéndez, 2020; Winkelmann, 2016; Lashien, 2018; Saad, 2025).
• מחקרי קינמטיקה מראים כי רצים עם כאב בשוק נוטים ליותר רוטציה פנימית של הירך, pelvic drop ודפוסי ולגוס בברך (Loudon, 2012; Ohmi, 2023).
• מחקרי כוח מעידים על מומנט אבדוקטורי נמוך בירך ברצים עם שין ספלינט (Lashien, 2018).
• ניסוי אקראי (Lashien, 2024) מראה שתוספת חיזוק אבדוקטורי הירך לתוכנית שיקום סטנדרטית משפרת במובהק את יציבות האגן והברך – ומשתלב היטב עם מודל העומס על הטיביה.

לכן, התשובה לשאלה "שין ספלינט ושרירי הירך – מה הקשר?" היא:

הקשר הוא קינמטי, מכאני וקליני – הירך והאגן הם חלק מהותי בשרשרת שמחליטה כמה עומס יגיע בסופו של דבר לעצם הטיביה. אבחון וטיפול שמתעלמים מהירך רואים רק חצי מהתמונה; שילוב הערכה וחיזוק פרוקסימלי הוא תנאי קריטי למניעה ושיקום מלאים של שין ספלינט.

References:

Bliekendaal, S., Moen, M. H., Fokker, Y., Stubbe, J. H., Twisk, J., & Verhagen, E. (2018). Incidence and risk factors of medial tibial stress syndrome: A prospective study in Physical Education Teacher Education students. BMJ Open Sport & Exercise Medicine, 4(1), e000421.

Franklyn, M., & Oakes, B. (2015). Aetiology and mechanisms of injury in medial tibial stress syndrome: Current and future developments. World Journal of Orthopaedics, 6(8), 577-589.

Hamstra-Wright, K. L., Huxel Bliven, K. C., & Bay, C. (2015). Risk factors for medial tibial stress syndrome in physically active individuals such as runners and military personnel: A systematic review and meta-analysis. British Journal of Sports Medicine, 49(6), 362-369.

Lashien, S. A., Gomaa, E. F., Abd Elkafy, A. M., & Fayaz, N. A. (2018). Hip muscles torque in runners with medial tibial stress syndrome. International Journal of Advanced Research, 6(10), 596-602.

Lashien, S. A., Abdelnaeem, A. O., & Gomaa, E. F. (2024). Effect of hip abductors training on pelvic drop and knee valgus in runners with medial tibial stress syndrome: A randomized controlled trial. Journal of Orthopaedic Surgery and Research, 19, 700.

Lee, I., Jeon, H. G., Ha, S., & Lee, S. Y. (2024). How medial tibial stress syndrome is affected by alignment, range of motion, strength, and gait biomechanics: A systematic review and meta-analysis. Journal of Sport Rehabilitation, 34(2), 134-149.

Loudon, J. K., & Reiman, M. P. (2012). Lower extremity kinematics in running athletes with and without a history of medial shin pain. International Journal of Sports Physical Therapy, 7(4), 356-364.

Menéndez, C., Batalla, L., Prieto, A., Rodríguez, M. Á., Crespo, I., & Olmedillas, H. (2020). Medial tibial stress syndrome in novice and recreational runners: A systematic review. International Journal of Environmental Research and Public Health, 17(20), 7457.

Ohmi, T., Aizawa, J., Hirohata, K., Ohji, S., Mitomo, S., Ohara, T., & Yagishita, K. (2023). Biomechanical characteristics of the lower extremities during running in male long-distance runners with a history of medial tibial stress syndrome: A case-control study. BMC Musculoskeletal Disorders, 24, 103.

Reinking, M. F. (2017). Medial tibial stress syndrome in active individuals: A systematic review and meta-analysis of risk factors. Sports Health, 9(3), 252-261.

Saad, M. A., Jamal, J. M., Aldhafiri, A. T., & Alkandari, S. A. (2025). Medial tibial stress syndrome: A scoping review of epidemiology, biomechanics, and risk factors. Cureus, 17(3), e81463.

Venable, E. N., Seynaeve, L. N., Wu, A., Mendoza, E., Hernandez, A., & Rauh, M. J. (2022). Relationships between running biomechanics, hip muscle strength, and running-related injury in female collegiate cross-country runners. International Journal of Sports Physical Therapy, 17(6), 1053-1062.

Winkelmann, Z. K., Anderson, D., Games, K. E., & Eberman, L. E. (2016). Risk factors for medial tibial stress syndrome in active individuals: An evidence-based review. Journal of Athletic Training, 51(12), 1049-1052.