בדיקת מפרקי הירך בתינוקות: למה היא חשובה? בדיקת מפרקי הירך של תינוקות שנולדו עשויה למנוע פגיעה קשה באיכות החיים. בדיקה כזאת תזהה ליקויים מולדים במפרקי הירכיים ותמנע התפתחות נזקים, כאבים ומגבלות תפקוד כרוניים. אי ביצוע הבדיקה או בדיקה לקויה מעלה את הסבירות לאי גילוי בעיות מולדות במפרק הירך. בין ההפרעות המולדות של היילוד נציין:
- דיספלזיה התפתחותית של מפרק הירך (Developmental Dysplasia of the Hip – DDH). הפרעה זאת נקראת גם נקע מולד של מפרק הירך
אם הפרעות מולדות אלה לא מטופלות מיד לאחר הלידה בריאותו העתידית של התינוק תפגע קשות. נקע או תת נקע מולד של מפרק הירך מוביל על הציר של הזמן לליקויים מבניים ותפקודיים של המפרק ואלה צפויים לפגוע קשות באיכות חייו. אבחון נקע מולד של מפרק הירך אצל תינוקות מאפשר טיפול יעיל ומהיר. טיפול כזה מגדיל את סיכויי הילד ליהנות בבגרותו מתפקוד תקין של מפרק הירך. במאמר "בדיקת מפרקי הירך של תינוקות" נדון בנושא בהרחבה.
בדיקת מפרקי הירך בתינוקות: למה היא חשובה? – רקע
מפרק הירך נוצר בין המכתש באגן עם ראש עצם הירך. דיספלסיה התפתחותית של הירך (DDH) היא מצב המשפיע על התפתחות ויציבות מפרק הירך אצל תינוקות וילדים צעירים. בהפרעה זאת המכתש באגן (acetabulum) רדוד מכדי לאחוז בראש עצם הירך. ההשלכות של ליקוי זה עלולות להיות:
- נקע חלקי או נקע מוחלט של ראש הירך
- חוסר יציבות של המפרק
השכיחות של דיספלזיה התפתחותית של מפרק הירך (DDH) נעה בין 1 ל-5 מקרים לכל 1,000 לידות חי באוכלוסייה הכללית (Tirta et al., 2025). עם זאת, הנתונים הסטטיסטיים משתנים באופן דרמטי בהתאם להגדרת האבחנה, לשיטת הסינון הרפואית הנהוגה בכל מדינה, ולקיומם של גורמי סיכון גנטיים וסביבתיים. כאשר האבחון מתבסס על בדיקה גופנית ידנית בלבד (מבחני ברלו ואורטולני), השכיחות המדווחת נמוכה יחסית ועומדת על כ-1 עד 2 מקרים לכל 1,000 תינוקות. לעומת זאת, במדינות או במרכזים רפואיים המבצעים בדיקות סקר גורפות באמצעות אולטרסאונד לכלל האוכלוסייה, השכיחות הרשמית מטפסת ומגיעה לעיתים עד ל-20 מקרים לכל 1,000 לידות, בשל זיהוי של מקרים קלים או תת-קליניים (et al., 2023Lankinen ).
מהי בדיקת מפרקי הירך בתינוקות?
בדיקת מפרקי הירך בתינוקות היא נדבך קריטי במערך הרפואה המונעת והמעקב ההתפתחותי בשנה הראשונה לחיי הילד. המטרה המרכזית של בדיקה זו, המבוצעת הן באופן ידני על ידי רופא ילדים או אורתופד והן באמצעות דימות אולטרסאונד, היא לזהות בהקדם האפשרי אי-סדירות מבנית או חוסר יציבות של המפרק. אבחון מוקדם בשבועות הראשונים לאחר הלידה מאפשר להתחיל בטיפול שמרני, פשוט ולא פולשני, המשיג אחוזי הצלחה גבוהים במיוחד ומונע את הצורך בניתוחים מורכבים בעתיד. הזנחה או עיכוב באבחון עלולים להוביל לנזק בלתי הפיך לסחוס המפרק, לצליעה כרונית, לקיצור הגפה ולשחיקה מוקדמת וקשה של המפרק כבר בגיל הבגרות הצעירה (American Academy of Pediatrics, 2016).
האנטומיה וההתפתחות התקינה של מפרק הירך
מפרק הירך הוא מפרק מסוג "עלי ומכתש" (Ball and Socket Joint) המחבר בין פלג הגוף העליון לגפיים התחתונות. במצב תקין, ראש עצם הירך, שצורתו כדורית, יושב באופן מושלם ועמוק בתוך שקע מעוגל באגן הנקרא מרחשת (Acetabulum). במהלך ההיריון ובחודשים הראשונים לאחר הלידה, מבנים אלו מורכבים ברובם מסחוס גמיש אשר עובר תהליך הדרגתי של התגרמות והתקשות לעצם. התפתחות תקינה של המפרק תלויה לחלוטין במגע רציף, סימטרי ומרכזי בין ראש העצם לשקע האגן; הלחץ המכני ההדדי והתנועה הטבעית של התינוק הם אלו שמגרים את השקע להעמיק ואת ראש העצם להתפתח בצורה עגולה ומותאמת (Kolovos et al., 2024).
הבנת הפתולוגיה של דיספלזיה של מפרק הירך
דיספלזיה התפתחותית של מפרק הירך, המוכרת בעולם הרפואי בשם Developmental Dysplasia of the Hip או בראשי התיבות DDH, היא מונח רחב המתאר קשת של שיבושים במבנה או ביציבות המפרק. במצב של דיספלזיה, שקע האגן הוא שטוח או רדוד מדי, ואינו מספק כיסוי ותמיכה מספקים לראש עצם הירך.
הפתולוגיה יכולה לנוע בדרגות חומרה שונות, החל מחוסר יציבות קל שבו ראש העצם נוטה להחליק החוצה, דרך תת-נקיעה (Subluxation) שבה הראש נמצא חלקית מחוץ לשקע, ועד לפריקה מלאה (Dislocation) שבה ראש עצם הירך נמצא לחלוטין מחוץ למקומו האנטומי. הגורמים ל-DDH משלבים גנטיקה, השפעות הורמונליות של האם המגמישות את הרצועות, וגורמים מכניים ברחם כגון מנח עוקה (מצג ערווה) או מיעוט מי שפיר (Barrera et al., 2019).
אילו תינוקות נמצאים בסיכון גבוה יותר?
השפעת מנח העובר ברחם ומצג עכוז
מצג עכוז (Breech Presentation) נחשב בספרות הרפואית העדכנית לאחד מגורמי הסיכון המכניים המשמעותיים והמבוססים ביותר להתפתחות דיספלזיה של מפרק הירך (DDH). כאשר העובר שוהה ברחם במצג עכוז, במיוחד במהלך השליש השלישי של ההיריון, מפרקי הירך שלו נאלצים לשהות במנח קיצוני של מתיחה, שבו הברכיים ישרות והירכיים כפופות ומקובעות כנגד דופן הרחם האצילי. מנח זה מפעיל לחץ פיזי עקבי וכוחות מתיחה חזקים על הרצועות התומכות במפרק הירך, ודוחף באופן מתמיד את ראש עצם הירך החוצה מתוך שקע האגן הרך.
מחקרים אפידמיולוגיים ורפואיים רחבי היקף מראים כי הסיכון להתפתחות המחלה בתינוקות שנולדו במצג עכוז גבוה פי ארבעה עד חמישה בהשוואה לתינוקות שנולדו במצג ראש רגיל (de Hundt et al., 2012). בשל חומרת הסיכון, איגודי האורתופדיה ורפואת הילדים בעולם מגדירים כל לידת עכוז – בין אם בוצעה בניתוח קיסרי ובין אם בלידה נרתיקית – כהתוויה מוחלטת לביצוע בדיקת אולטרסאונד מכוונת למפרקי הירך (American Academy of Pediatrics, 2016).
המרכיב הגנטי והשפעת ההיסטוריה המשפחתית
קיומו של רקע משפחתי של דיספלזיה התפתחותית של הירך מהווה עדות חזקה למעורבותם של גורמים גנטיים ותורשתיים באטיולוגיה של המחלה. מחקרים קליניים מוכיחים כי השכיחות של DDH בקרב תינוקות שלהם קרוב משפחה מדרגה ראשונה (הורה או אח) שסבל מהתופעה גבוהה פי ארבעה עד שנים עשר מהממוצע באוכלוסייה הכללית (Tirta et al., 2025). הנטייה התורשתית אינה מתבטאת בהכרח בגן בודד, אלא משלבת מספר גורמים מבניים העוברים במשפחה, כגון מבנה אגן שטוח ורדוד מטבעו, או נטייה מולדת לגמישות יתר של הרצועות ורקמות החיבור.
הנתונים הסטטיסטיים מראים כי במידה ואחד ההורים סבל מהמחלה, או במקרים בהם כבר נולד ילד אחד עם דיספלזיה במשפחה, הסיכון של האח הבא לפתח את המחלה עולה באופן דרמטי (Lankinen et al., 2023). מסיבה זו, תיעוד מדויק של ההיסטוריה המשפחתית במהלך הבדיקות הראשוניות חיוני לצורך סימון תינוקות אלו כקבוצת סיכון גבוה הדורשת מעקב הדמייתי קפדני.
מגדר התינוק והשכיחות הקיצונית במין נקבה
אחד המאפיינים האפידמיולוגיים המובהקים ביותר של דיספלזיה של מפרק הירך הוא חוסר האיזון המגדרי הקיצוני, כאשר המחלה שכיחה משמעותית בקרב תינוקות ממין נקבה. נתונים סטטיסטיים גלובליים מעלים כי בנות מהוות כ-80% מכלל מקרי ה-DDH המאובחנים, והסיכון שלהן לפתח את הפתולוגיה גבוה פי ארבעה עד חמישה בהשוואה לבנים (de Hundt et al., 2012). ההסבר הפיזיולוגי להבדל דרמטי זה נעוץ ברגישות היתר של עוברים ממין נקבה להורמונים האימהיים המופרשים לקראת הלידה, ובמיוחד להורמון הרלקסין (Relaxin).
הורמון זה מיוצר על ידי האם במטרה להגמיש את הרצועות ומפרקי האגן שלה עצמה כדי לאפשר את מעבר התינוק בתעלת הלידה. אולם, ההורמון עובר דרך השלייה ומשפיע גם על היילוד; אצל עוברים ממין נקבה, הוא גורם לגמישות יתר קיצונית וזמנית של רצועות מפרק הירך, מה שמאפשר לראש עצם הירך להחליק בקלות רבה אל מחוץ לשקע האגן בהשפעת הלחצים המכניים ברחם (Graf, 2017).
גורמי סיכון רחמיים, סביבתיים ואורתופדיים נוספים
מעבר לשלושת גורמי הסיכון המרכזיים, קיימת שורה של תנאים נוספים הקשורים לסביבה המכנית ההדוקה בתוך הרחם או לפגיעות נלוות במערכת השלד של התינוק. לידה ראשונה (Primiparity) מהווה גורם סיכון מוכר, מאחר ששרירי הרחם ודופן הבטן של האם בלידתה הראשונה הם נוקשים ומתוחים יותר, דבר המגביל את מרחב התנועה של העובר ומפעיל לחץ מוגבר על מפרקיו (Barrera et al., 2025). מצבים רפואיים כמו מיעוט מי שפיר (Oligohydramnios) או הריונות מרובי עוברים (תאומים ושלישיות) מייצרים אף הם סביבה צפופה ומגבילה, המונעת מהעובר לשהות במנח פיזיולוגי חופשי ותורמת לשטיחות שקע האגן (Xiao et al., 2022).
בנוסף, קיים קשר קליני ישיר בין דיספלזיה של הירך לבין עיוותים מולדים אחרים הנובעים מלחץ תוך-רחמי, כגון טורטיקוליס (Torticollis – קיצור של שריר הצוואר הגורם להטיית הראש) אשר מעלה את הסיכון לקיומה של דיספלזיה נלווית בירך (von Heideken et al., 2006). לבסוף, גם להתנהגות הסביבתית לאחר הלידה יש השפעה מכרעת; תרבות המעודדת עיטוף הדוק מדי של רגלי התינוק כשהן ישרות ומקבילות (Swaddling) מונעת את הפיסוק הטבעי והבריא של הירכיים, ומהווה גורם סיכון סביבתי מוכח להחמרת הדיספלזיה בשבועות הראשונים לחיים (Mohammad et al., 2025).
כיצד מתבצעת בדיקת מפרקי הירך?
בדיקה גופנית מקיפה לאחר הלידה ובמהלך השבועות הראשונים
השלב הראשוני והחיוני ביותר בהערכת תקינות מפרקי הירך של היילוד מתבצע באמצעות בדיקה פיזיקלית ידנית, הנערכת כבר בחדר הלידה ומשולבת בכל מפגש מעקב שגרתי אצל רופא הילדים. בדיקה גופנית זו מתמקדת באיתור סימנים קליניים לחוסר יציבות או מבנה לא תקין של המפרק, וכוללת הסתכלות על סימטריה של קפלי השומן בירכיים ובמפשעות, בדיקת אורך הגפיים ואומדן טווח הפיסוק של הירכיים.
שני המבחנים הידניים המרכזיים והמובילים בתחום זה הם מבחן ברלו (Barlow Maneuver) ומבחן אורטולני (Ortolani Maneuver). במהלך מבחן ברלו, הרופא מפעיל לחץ עדין כלפי מטה ואחור על הירך המקורבת כדי לבדוק אם ראש עצם הירך מחליק בקלות מחוץ לשקע האגן, דבר המעיד על מפרק פריק. מיד לאחר מכן, מבוצע מבחן אורטולני שבו הרופא מפסר את ירכי התינוק כלפי חוץ כדי להחזיר ראש עצם ירך פרוק אל מקומו התקין; הצלחה של תמרון זה מלווה לרוב בתחושת "קליק" או "קנאק" פיזית ברורה. מבחנים אלו הם מיומנות רפואית עדינה הדורשת דיוק רב, והם יעילים במיוחד בשבועות הראשונים לחיים, כאשר רצועות התינוק עדיין מושפעות מההורמונים האימהיים (American Academy of Pediatrics, 2016).
בדיקת אולטרסאונד מכוונת להערכה מבנית מדויקת
בעוד שהבדיקה הגופנית חיונית לאיתור חוסר יציבות דינמית, בדיקת הבחירה הדיאגנוסטית להערכה מבנית ואנטומית מדויקת של מפרק הירך בתינוקות היא דימות אולטרסאונד (Ultrasound). בדיקה זו אינה פולשנית, אינה כרוכה בקרינה מייננת, ומאפשרת לראות בצורה ברורה את המבנים הסחוסיים של ראש עצם הירך ושקע האגן (המרחשת), אשר עדיין לא עברו התגרמות מלאה ואינם ניתנים לצפייה בצילום רנטגן רגיל (Enrica et al., 2025).
השיטה המדעית והקלינית המקובלת ביותר בעולם לפענוח בדיקה זו היא שיטת גראף, המודדת באופן מתמטי את הזוויות האנטומיות של שקע האגן – זווית אלפא המייצגת את הכיסוי הגרמי של המפרק, וזווית בטא המייצגת את החלק הסחוסי (Graf, 2017). באמצעות מדדים אלו, הרופא יכול לסווג במדויק את חומרת הדיספלזיה (DDH) ולקבוע האם מדובר במפרק תקין, בשלות גילאית זמנית, או פתולוגיה הדורשת התערבות טיפולית מיידית. בדיקת האולטרסאונד מפחיתה באופן דרמטי את שיעור האבחונים המוחמצים ומספקת תיעוד אובייקטיבי להתקדמות ואיכות הטיפול (Barrera et al., 2019).
לוחות הזמנים האופטימליים לביצוע הבדיקות השונות
התזמון של בדיקות מפרקי הירך משחק תפקיד מכריע בהצלחת הטיפול ובמניעת סיבוכים לטווח ארוך. הבדיקה הגופנית הידנית מבוצעת, כאמור, מיד לאחר הלידה, ולאחר מכן חוזרת על עצמה בכל בדיקת רופא שגרתית בגיל חודש, חודשיים, שלושה חודשים ועד לשלב ההליכה. לעומת זאת, התזמון האידיאלי לביצוע בדיקת האולטרסאונד השגרתית עבור האוכלוסייה הכללית נקבע בספרות הרפואית ובפרוטוקולים הרשמיים לטווח שבין השבוע השישי לשבוע השמיני לחיים (גיל חודש וחצי עד חודשיים).
ביצוע הבדיקה מוקדם מדי, במהלך השבועות הראשונים, עלול להוביל לשיעור גבוה של תוצאות חיוביות כוזבות (False Positive) בשל גמישות יתר טבעית וחוסר בשלות פיזיולוגי חולף של המפרק, אשר נוטה להסתדר מעצמו ללא כל טיפול. עם זאת, במקרים של תינוקות הנושאים גורמי סיכון מובהקים – כגון לידת עכוז, היסטוריה משפחתית קרובה או ממצא מחשיד בבדיקה הידנית בחדר הלידה – יש להקדים את בדיקת האולטרסאונד המכוונת כבר לגיל ארבעה עד שישה שבועות כדי לאפשר התחלת טיפול מוקדמת ככל הניתן (de Hundt et al., 2012).
סיכום השוואתי של יעילות השיטות
| מדד | בדיקה גופנית (Ortolani/Barlow) | אולטרסאונד מפרקי ירך |
| רגישות (Sensitivity) | נמוכה-בינונית (35%-66%) | גבוהה מאוד (88%-90%+) |
| סגוליות (Specificity) | גבוהה (90%-98%) | גבוהה (96%) |
| מתי לבצע? | בלידה ובכל ביקור שגרתי | 4-6 שבועות לתוצאה מדויקת |
| יתרון מרכזי | פשוטה, ללא עלות, זמינה | אבחון מדויק של דיספלזיה קלה |
כיצד מטפלים כאשר מתגלה בעיה?
רתמת פבליק כאמצעי טיפול שמרני וראשוני בדיספלזיה
כאשר בדיקות הסקר או דימות האולטרסאונד מאששים קיומה של דיספלזיה התפתחותית של מפרק הירך בששת החודשים הראשונים לחיים, קו הטיפול הראשון, המקובל והיעיל ביותר הוא שימוש ברתמת פבליק (Pavlik Harness). רתמה זו היא מתקן דינמי המורכב מרצועות בד רכות המתלבשות על חזה התינוק, כתפיו ורגליו, ומטרתו המרכזית היא לקבע את מפרקי הירך במנח אנטומי אופטימלי של כפיפות ופיסוק (Abduction and Flexion). מנח זה, המכונה לעיתים "תנוחת צפרדע", מכוון את ראש עצם הירך באופן מושלם אל מרכז שקע האגן ומחזיק אותו שם בצורה יציבה.
היתרון הגדול של רתמת פבליק על פני גבסים קשיחים הוא היותה דינמית; היא מאפשרת לתינוק להמשיך להניע את רגליו באופן חופשי פנימה, אך מונעת ממנו ליישר אותן או לקרב אותן זו לזו, תנועות שעלולות לגרום לפריקה. הלחץ המכני העדין והתנועה המבוקרת בתוך השקע מעודדים את סחוס האגן להעמיק ולהתפתח בצורה תקינה. שיעור ההצלחה של טיפול זה בשבועות הראשונים לחיים הוא גבוה במיוחד ועומד על למעלה מתשעים אחוזים במקרים של דיספלזיה קלה עד בינונית (et al., 2023Lankinen ).
פרוטוקול המעקב הרפואי וההדמייתי במהלך תקופת הטיפול
הצלחת הטיפול באמצעות רתמת פבליק או כל אמצעי אחר תלויה לחלוטין בניהול פרוטוקול מעקב רפואי והדמייתי קפדני ורציף לאורך כל התהליך. בשבועות הראשונים להתקנת הרתמה, התינוק נדרש להגיע לבדיקות תקופתיות אצל אורתופד ילדים אחת לשבוע או שבועיים, במטרה לבחון את יציבות המפרק, לוודא שהרתמה מונחת בצורה נכונה ואינה לוחצת על כלי דם או עצבים עדינים, ולבצע התאמות של אורך הרצועות ככל שהתינוק גדל. המעקב הקליני מלווה באופן שוטף בבדיקות אולטרסאונד חוזרות, המאפשרות לרופא לצפות בזמן אמת בשינויים המבניים המתרחשים בתוך המפרק ולמדוד את שיפור הזוויות האנטומיות של שקע האגן.
משך הטיפול ברתמה נע בדרך כלל בין חודש וחצי לשלושה חודשים, בהתאם לחומרת המצב הראשוני ולקצב השיפור הנצפה בהדמיה. גם לאחר שהמפרק מוגדר כתקין והרתמה מוסרת בהדרגה, המעקב הרפואי אינו מסתיים; המטופל הצעיר ימשיך להגיע לבדיקות ביקורת תקופתיות, ובסביבות גיל חצי שנה מבוצע לרוב צילום רנטגן אגן כדי לוודא שתהליך התגרמות העצם מתקדם בצורה סימטרית ובריאה (American Academy of Pediatrics, 2016).
חלופות טיפוליות מתקדמות והתערבות כירורגית במקרים עמידים
במקרים בהם האבחנה מבוצעת בשלב מאוחר (לאחר גיל שישה חודשים), או כאשר הטיפול הראשוני ברתמת פבליק נכשל והמפרק נותר לא יציב או פרוק, הרפואה האורתופדית עוברת לשימוש בחלופות טיפוליות מתקדמות ופולשניות יותר. השלב הבא כולל לרוב שימוש בכריות פיסוק קשיחות יותר (כמו כרית שרח או סד מילר) או ביצוע הליך של החזרה סגורה (Closed Reduction). הליך זה מבוצע תחת הרדמה מלאה בחדר ניתוח, ובמהלכו האורתופד מחזיר את ראש עצם הירך אל מקומו הידני ללא חיתוך העור, ומקבע את פלג גופו התחתון של התינוק בתוך גבס קשיח ורחב (Spica Cast) למשך מספר חודשים כדי לאפשר לרקמות סביב המפרק להתהדק ולהתייצב (Barrera et al., 2019).
במידה וגם שלב זה אינו משיג את המטרה, או בילדים גדולים יותר שבהם נוצרה חסימה מכנית של רקמות רכות בתוך שקע האגן, אין ברירה אלא לבצע התערבות כירורגית מורכבת הידועה כהחזרה פתוחה (Open Reduction). בניתוח זה המנתח פותח את המפרק, מנקה את המכשולים המונעים מראש העצם להיכנס, ומבצע במידת הצורך שחזור כירורגי של מבנה האגן או עצם הירך (אוסטיאוטומיה) כדי לייצר התאמה מבנית קבועה (Graf, 2017).
מדוע אבחון מוקדם חשוב כל כך?
מניעת נזק מבני ופתולוגי בלתי הפיך למפרק הירך
חשיבותו המכרעת של אבחון מוקדם של דיספלזיה התפתחותית של הירך נעוצה בחלון ההזדמנויות הביולוגי הצר שקיים בשבועות הראשונים לחיי התינוק. בחודשי החיים הראשונים, מפרק הירך מורכב ברובו מסחוס גמיש ורך שטרם עבר תהליך התגרמות מלא לעצם קשיחה. התפתחות תקינה של המפרק תלויה לחלוטין במגע רציף, מרכזי וסימטרי בין ראש עצם הירך הכדורי לבין שקע האגן, המרחשת.
עיכוב בזיהוי הדיספלזיה מוביל לכך שראש העצם שוהה מחוץ לשקע או נלחץ כנגד שוליים לא נכונים שלו, מצב המונע משקע האגן להעמיק ומותיר אותו שטוח ורדוד. נזק מכני מתמשך זה מעוות את המבנה האנטומי של ראש הירך, שוחק את הסחוס המפרקי העדין, ומאיץ באופן דרמטי את התפתחותה של דלקת מפרקים ניוונית קשה (Osteoarthritis) כבר בגיל הבגרות הצעירה (Graf, 2017).
שיפור סיכויי ההצלחה של הטיפול השמרני והלא פולשני
אבחון מדויק המבוצע בשבועות הראשונים לאחר הלידה מאפשר לרופאים ליישם את קו הטיפול השמרני ביותר, המבוסס על אביזרים רכים כמו רתמת פבליק (Pavlik Harness). בשלב זה של החיים, רצועות המפרק ורקמות החיבור של התינוק הן אלסטיות ונוחות להשפעה, בין היתר בשל שיירי הורמונים אימהיים המצויים עדיין בדמו של היילוד. החזקת המפרק במנח הפיסוק הנכון באמצעות הרתמה משיגה אחוזי הצלחה פנומנליים, העולים על תשעים אחוזים, ומביאה לריפוי ועיצוב מחדש מלא של המפרק בתוך חודשים ספורים.
מנגד, ככל שהאבחון מתאחר והתינוק גדל, הרקמות סביב המפרק הופכות לנוקשות ומקוצרות, שומן ורקמת חיבור ממלאים את חלל שקע האגן הריק, ונוצרת חסימה מכנית בלתי הפיכה. במצבים מאוחרים אלו, סיכויי ההצלחה של טיפול שמרני צונחים דרמטית, והרופאים נאלצים לעבור לטיפולים פולשניים ומורכבים בהרבה, הכוללים החזרה תחת הרדמה, גיבוס ממושך בגבס ספייקה, ואף ניתוחים כירורגיים גדולים לחיתוך ועיצוב מחדש של עצמות האגן והירך (Lankinen et al., 2023).
מניעת פגיעה בארכיטקטורת ההליכה ובהתפתחות המוטורית של הילד
דיספלזיה של מפרק הירך שאינה מאובחנת ומטופלת בזמן מציגה את אותותיה הקליניים הברורים והחמורים ביותר ברגע שהילד מגיע לשלב ההתפתחותי של עמידה והליכה. מפרק ירך לא יציב, תת-נקיעה או פריקה מלאה משבשים לחלוטין את חלוקת המשקל של הגוף ואת המכניקה התנועתית. הילד עלול לפתח צליעה מבנית בולטת, קושי ניכר בנשיאת משקל על הרגל הפגועה, ובמקרים של פריקה חד-צדדית – הבדל פיזי ממשי באורך הרגליים (קיצור גפה).
פגיעה אסימטרית זו מאלצת את הגוף לבצע תיקוני יציבה חריפים ומזיקים, המעבירים עומסי שחיקה חריגים אל מפרקי הברכיים, הקרסוליים ועמוד השדרה, ומובילים להתפתחות עקמת כרונית וכאבי שלד קשים כבר בילדות. אבחון מוקדם מונע את כל שרשרת השיבושים המוטוריים הללו, ומבטיח כי הילד יוכל להגיע לכל אבני הדרך ההתפתחותיות שלו בצורה בריאה, סימטרית ונטולת כאב (American Academy of Pediatrics, 2016).
References:
American Academy of Pediatrics. (2016). Clinical practice guideline: Early detection of developmental dysplasia of the hip. Pediatrics, 138(4), e20162547.
Barrera, C. A., Cohen, S. A., Sankar, W. N., Ho-Fung, V. M., & Jaramillo, D. (2019). Developmental dysplasia of the hip: Update on quantification and imaging. The British Journal of Radiology, 92(1099), 20180497.
de Hundt, M., Vlemmix, F., Bais, J. M., de Groot, C. J., Mol, B. W., & Kok, M. (2012). Risk factors for developmental dysplasia of the hip: a systematic review and meta-analysis. European Journal of Obstetrics & Gynecology and Reproductive Biology, 165(1), 8-14.
Kolovos S, Sioutis S, Papakonstantinou ME, Serenidis D, Altsitzioglou P, Karampikas V, Chlapoutakis K, Mitsiokapa E, Katsanos S, Mastrokalos D, Koulalis D, Papagelopoulos PJ, Mavrogenis AF. Ultrasonographic screening for developmental dysplasia of the hip: the Graf method revisited. Eur J Orthop Surg Traumatol. 2024 Feb;34(2):723-734. doi: 10.1007/s00590-023-03767-9. Epub 2023 Oct 26. PMID: 37884843.
Lankinen V, Helminen M, Bakti K, Välipakka J, Laivuori H, Hyvärinen A. Known risk factors of the developmental dysplasia of the hip predicting more severe clinical presentation and failure of Pavlik harness treatment. BMC Pediatr. 2023 Mar 31;23(1):148. doi: 10.1186/s12887-023-03935-0. PMID: 37004001; PMCID: PMC10064754.
Mohammad, Rebaz & Hamad, Kawes & Almas, Yusra & Hassan, Marof. (2025). Incidence of Developmental Dysplasia of the hip (DDH) in Helena Rehabilitation Center in Erbil city. Ethiopian Journal of Pediatrics and Child Health. 20. 45-54. 10.4314/ejpch.v20i1.5.
Tirta M, Rahbek O, Kold S, Husum HC. Risk Factors for Developmental Dysplasia of the Hip Before 3 Months of Age: A Meta-Analysis. JAMA Netw Open. 2025 Jan 2;8(1):e2456153. doi: 10.1001/jamanetworkopen.2024.56153. PMID: 39853978; PMCID: PMC11762239.
von Heideken J, Green DW, Burke SW, Sindle K, Denneen J, Haglund-Akerlind Y, Widmann RF. The relationship between developmental dysplasia of the hip and congenital muscular torticollis. J Pediatr Orthop. 2006 Nov-Dec;26(6):805-8. doi: 10.1097/01.bpo.0000235398.41913.51. PMID: 17065952.
Xiao H, Tang Y, Su Y. Risk factors of developmental dysplasia of the hip in a single clinical center. Sci Rep. 2022 Nov 14;12(1):19461. doi: 10.1038/s41598-022-24025-8. PMID: 36376447; PMCID: PMC9663425.