כאבים במפרק הירך ובמפשעה

כאבים במפרק הירך ובמפשעה מהווים הפרעה בריאותית משמעותית שמשפיע משמעותית על איכות החיים של האנשים. הכאבים הללו משפיעים על אנשים בטווח גילאים רחב וברמות פעילות שונות. אנשים עם כאבים במפרק הירך ובמפשעה מתקשים לבצע לבצע פעילויות יומיומיות ולעסוק בפעילות גופנית. בין המצבים הנפוצים שעלולים לגרום להתפתחות כאבים בירך ובמפשעה נמנה קרעים לברליים, נזק לסחוס בתוך המפרק, בעיות מבניות בירך ודלקת פרקים ניוונית. אבחון בעיות אלה כולל בדרך כלל בדיקה גופנית וצילומי רנטגן של הירך כדי לזהות בעיות מבניות או מכניות בתוך הירך או סביבה.

מאמר זה מתעמק בהיבטים השונים של אבחון וניהול כאבי ירך ומפשעה. היבטים אלה כוללים החל מהסיבות והתסמינים הנפוצים וכלה באבחון ובאפשרויות הטיפול. בדומה לטיפול בהפרעות שריר ושלד אחרות גם במקרה הזה אנו ממליצים על טיפול שמרני תחילה. ברוב המקרים די בטיפול כירופרקטי כדי להקל על כאבים במפרק הירך ובמפשעה. רק אם הניהול השמרני כשל צריך לחשוב על טיפולים תרופתיים או כירורגיים.

כאבים במפרק הירך ובמפשעה – רקע

כאבים במפרק הירך (Hip) ובמפשעה (Groin) מהווים אתגר קליני מורכב ורב-ממדי במערכת הבריאות המודרנית, המשפיע על אוכלוסיות מגוונות, החל מספורטאי עילית וכלה באוכלוסייה הגריאטרית. המורכבות נובעת מהצטלבות אנטומית וביומכנית צפופה של מבנים ממערכת השלד, העצבים והשרירים, היוצרת לעיתים קרובות תמונה קלינית מעורפלת. מאמר זה מציג סקירה מעודכנת של הספרות המחקרית (2000-2026) בנושא. המאמר מתייחס לשינויים האפידמיולוגיים, לחידושים באבחון (כולל הסכם דוחא), והאבולוציה של הטיפול השמרני.

דגש מיוחד מושם על תפקידה של הכירופרקטיקה המודרנית כחלק אינטגרלי מניהול המקרה, תוך ניתוח יעילותן של מניפולציות מפרקיות, טכניקות לרקמה רכה (IASTM, ART) ושיקום תפקוד, כחלופה או כהכנה להתערבות כירורגית.

1. מבוא: נטל התחלואה והשינוי בפרדיגמה האבחונית

בעשור האחרון חל שינוי מהותי בהבנת הפתולוגיות של הירך. אם בעבר הגישה הייתה סטרוקטורלית-מכנית בעיקרה – התמקדות בשינויים ניווניים (Osteoarthritis) או בקרעים אנטומיים – הרי שכיום הגישה היא ביו-פסיכו-סוציאלית ותפקודית. העלייה בתוחלת החיים, לצד העלייה באינטנסיביות של עיסוק בספורט בגילאים צעירים ומבוגרים כאחד, הובילה לעלייה דרמטית בפניות לטיפול בגין כאבי ירך (Frank et al., 2024).

הספרות העדכנית מצביעה על כך שכאב במפשעה ובירך אינו רק תוצאה של "בלאי", אלא לעיתים קרובות ביטוי לכשל בשרשרת הקינטית, הכוללת את עמוד השדרה המותני, האגן והגפיים התחתונות. הבנה זו מחייבת את הקלינאי, ובפרט את הכירופרקט, לאמץ ראייה הוליסטית המעריכה לא רק את המפרק הכואב אלא את התפקוד הגלובלי של המטופל.

2. אפידמיולוגיה: מגמות, שכיחות וגורמי סיכון (2010-2026)

הבנת האפידמיולוגיה של כאבי הירך חיונית לזיהוי אוכלוסיות בסיכון ולמניעה ראשונית. הנתונים מצביעים על שונות רבה כתלות בגיל, מין ורמת הפעילות הגופנית.

2.1 שכיחות באוכלוסייה הכללית ובגיל השלישי

דלקת מפרקים ניוונית של הירך (Hip Osteoarthritis – HOA) היא הגורם השכיח ביותר לכאב ומוגבלות בגיל המבוגר. מחקרי נטל תחלואה עולמיים מראים כי השכיחות של HOA נמצאת במגמת עלייה מתמדת. שיעור ההימצאות העולמי של HOA המאובחן רדיולוגית (דרגת Kellgren-Lawrence ≥ 2) מוערך בכ-8.55%, כאשר באירופה השיעורים מגיעים ל-12.59% (Collaborators, 2023).

ניתוח מעמיק של הנתונים חושף פרדוקס מגדרי: אף על פי שגברים מציגים שכיחות גבוהה יותר של שינויים רדיולוגיים, נשים מדווחות באופן עקבי על רמות גבוהות יותר של כאבי ירך, מוגבלות תפקודית ושנות חיים עם נכות (YLDs) לאורך שלושת העשורים האחרונים (Sayyed et al., 2025). נתון זה מרמז כי הקורלציה בין צילום הרנטגן לבין חווית הכאב אינה ליניארית, ומחזק את הצורך בגישה טיפולית המתמקדת בסימפטומים ובתפקוד ולא רק בממצאים ההדמייתיים. בנוסף, חשיפה לעומסים פיזיים מצטברים, כגון נשיאת משקלים כבדים בשירות צבאי או בעבודות פיזיות, נמצאה כמגבירה את הסיכון לדלקת פרקים ניוונית ושבר מאמץ (Kim et al., 2025).

2.2 כאבי מפשעה בקרב ספורטאים

בקרב ספורטאים, התמונה האפידמיולוגית שונה ומתאפיינת בפציעות הקשורות לעומס יתר ולשינויי כיוון חדים. כאבי מפשעה מהווים גורם משמעותי לאובדן ימי אימון ומשחק בענפים כמו כדורגל, הוקי ופוטבול. מחקר שנערך בקרב שחקני ספורט קבוצתי (Gaelic games) מצא שכיחות שנתית מבהילה של 54.8% לכאבי ירך ומפשעה (Frank et al., 2024).

נתון מדאיג במיוחד הוא שיעור ההישנות הגבוה (Recurrence Rate) העומד על כ-33.5%, מה שמצביע על כך שפרוטוקולי השיקום הקיימים אינם תמיד מספקים מענה מלא לבעיה או שהחזרה למגרש נעשית מוקדם מדי (Frank et al., 2024). גורמי סיכון ביומכניים שזוהו כוללים כוח אדוקטורים (מקרבי ירך) אקסצנטרי ירוד, טווח תנועה מוגבל בירך, והיסטוריה קודמת של פציעות (Mosler et al., 2015).

3. אנטומיה תפקודית ופתופיזיולוגיה

כדי להבין את הגישות הטיפוליות, יש להעמיק במנגנונים הפתולוגיים. מפרק הירך הוא מפרק כדורי (Ball and Socket) בעל יציבות סטטית גבוהה, אך תנועתיות רבה הנדרשת לפעולות יומיומיות וספורטיביות.

3.1 תסמונת התנגשות פמרו-אצטבולרית (FAI Syndrome)

תסמונת FAI (Femoroacetabular Impingement) נחשבת כיום לאחד הגורמים המרכזיים להתפתחות כאבי ירך במבוגרים צעירים ולהתפתחות מוקדמת של OA. המנגנון הפתולוגי נובע ממגע לא תקין בין צוואר הירך לשפת האצטבולום במהלך תנועה, בעיקר בכיפוף ורוטציה פנימית.

קיימים שני מורפוטיפים עיקריים:

1. Cam: עיבוי של צוואר הירך הגורם לשחיקה של הסחוס האצטבולרי (Griffin et al., 2018).
2. Pincer: כיסוי יתר של האצטבולום הגורם לצביטה של הלברום.

מרבית המקרים הם משולבים. עם זאת, חשוב להדגיש כי ממצאים מורפולוגיים של FAI קיימים באחוז ניכר מהאוכלוסייה הא-סימפטומטית, ולכן האבחנה הקלינית דורשת שילוב של סימפטומים, סימנים קליניים וממצאים הדמייתיים (Reiman et al., 2020).

3.2 הסכם דוחא (Doha Agreement) לסיווג כאבי מפשעה

בעבר, המונח בקע ספורטאים "Sports Hernia" או "Pubalgia" שימש כסל אבחנתי כללי ולא מדויק. בשנת 2015, קונצנזוס מומחים בינלאומי בדוחא יצר טקסונומיה חדשה המבוססת על מבנים אנטומיים, אשר שינתה את פני האבחון והטיפול (Weir et al., 2015).

סיווג זה מאפשר לכירופרקט ולמטפל לבודד את הרקמה המעורבת ולבנות תוכנית טיפול ספציפית, בניגוד לגישה הכללית של "מנוחה וקרח".

4. האתגר האבחוני: תסמונת הירך-עמוד שדרה (Hip-Spine Syndrome)

אחת הסוגיות המורכבות ביותר באבחון כאבי ירך היא הבידול בין פתולוגיה שמקורה במפרק הירך לבין פתולוגיה שמקורה בעמוד השדרה המותני. תסמונת זו, המכונה Hip-Spine Syndrome (HiSS), מתארת מצב של קו-מורבידיות בו שינויים ניווניים מתרחשים במקביל בשני האזורים.

4.1 מורכבות הקשר הביומכני והעצבי

העצבוב הסנסורי של מפרק הירך ומפשעה חולק מקורות משותפים עם שורשי העצבים המותניים (L3, S1). לכן, כאב המוקרן מהגב יכול לחקות במדויק כאב של מפרק הירך (Buckland et al., 2017). בנוסף, אובדן טווח תנועה בירך (למשל, חוסר יישור ב-OA) גורם למטופל לפצות באמצעות הטיית אגן קדמית (Anterior Pelvic Tilt) והגברת הלורדוזיס המותני, מה שמאיץ שחיקה של המפרקים הפצטליים בגב התחתון (Offierski & MacNab, 1983).

4.2 אלגוריתם אבחנתי לכירופרקט

כדי להתמודד עם הדילמה, פותחו אלגוריתמים אבחנתיים המבוססים על היסטוריה ובדיקה פיזיקלית (Burns et al., 2016; Buckland et al., 2017):

היסטוריה קלינית:

• מיקום הכאב: כאב במפשעה (Groin) בדרך כלל מצביע על מקור תוך-מפרקי בירך, בעוד כאב בישבן (Buttock) מכוון יותר לגב או למפרק הסקרו-איליאקלי (SIJ).
• התנהגות הכאב: כאב המוחמר בגרביים/נעליים (כיפוף ורוטציה) אופייני לירך. כאב המוחמר בהליכה ומוקל ברכינה קדימה ("עגלת סופר") אופייני להיצרות תעלה (Spinal Stenosis).

בדיקה פיזיקלית מבדלת:

• מבחן FADIR (כיפוף, קירוב, רוטציה פנימית): רגישות גבוהה (Sensitivity) לפתולוגיה בירך אך סגוליות נמוכה (Reiman et al., 2015). כלומר, מבחן שלילי שולל כמעט בוודאות בעיית ירך.
• מבחן FABER (פטריק): מסייע בזיהוי פתולוגיה בירך או ב-SIJ.
• הזרקות דיאגנוסטיות: השימוש בהזרקת לידוקאין למפרק הירך תחת שיקוף נחשב ל-"Gold Standard". הקלה זמנית בכאב מאשרת שמקורו בירך (Buckland et al., 2017).

5. טיפול שמרני וכירופרקטיקה: גישה מבוססת ראיות

הטיפול השמרני מהווה כיום את קו ההגנה הראשון עבור מרבית הפתולוגיות של הירך, כולל OA ו-FAI. הכירופרקטיקה המודרנית משלבת שלוש זרועות עיקריות: טיפול ידני (מניפולציות/מוביליזציות), עבודת רקמות רכה, ושיקום אקטיבי.

5.1 מניפולציות ומוביליזציות מפרקיות

הנחיות קליניות (CPG) עדכניות של ה-APTA (2025) וסקירות שיטתיות מצביעות על המלצה חזקה לשילוב של טיפול ידני בניהול OA של הירך (Koc et al., 2025).

מכניזם: מוביליזציות של המפרק (Joint Mobilization) ומניפולציות במהירות גבוהה (HVLA) מסייעות בשיפור טווחי התנועה, בהפחתת נוקשות הקפסולה ובשיכוך כאב דרך מנגנונים נוירו-פיזיולוגיים (Pain gating) (Hoeksma et al., 2004; MacDonald et al., 2006).

ראיות: מחקרים הראו כי טיפול כירופרקטי הכולל מניפולציות לא רק למפרק הירך אלא גם לשרשרת הקינטית (גב תחתון, אגן, ברך) מביא לשיפור תפקודי משמעותי יותר מאשר תרגול בלבד (Sampath et al., 2016). ספציפית, מתיחה ידנית (Distraction Mobilization) נמצאה יעילה במיוחד בהפחתת כאב ירך שנובע מדלקת פרקים ניוונית (Koc et al., 2025).

5.2 טכניקות מתקדמות לרקמה רכה (Soft Tissue Therapies)

מרכיב קריטי בטיפול הכירופרקטי הוא הטיפול בשרירים ובפאשיה המקיפים את המפרק, אשר מפתחים לעיתים קרובות הידבקויות ונקודות הדק (Trigger Points) כתגובה לכאב המפרקי.

Instrument Assisted Soft Tissue Mobilization (IASTM): טכניקות כמו Graston או Ergon משתמשות בכלים ייעודיים לטיפול ברקמה הצלקתית ולשיפור זרימת הדם. מחקרים מהשנים האחרונות הראו כי טיפול IASTM משפר באופן מיידי את טווחי התנועה בירך (Stadelmann et al., 2024; Hussey et al., 2018). השימוש בכלים מאפשר גירוי מכני מדויק המעודד רגנרציה של הרקמה (Fibroblast proliferation).

Active Release Technique (ART): טכניקה זו, המשלבת לחץ ידני עם תנועה אקטיבית של המטופל, יעילה במיוחד לשחרור הידבקויות בין משטחי שריר (למשל בין האדוקטורים להמסטרינגס) ולטיפול בתסמונות כמו "ירך קופצת" (Snapping Hip) ומתיחות כרוניות של המפשעה (Robb & Pajaczkowski, 2011).

5.3 שיקום אקטיבי וניהול עומסים

הטיפול הפסיבי (ידני) חייב להיות מלווה בשיקום אקטיבי כדי לשמר את התוצאות. תפקיד הכירופרקט הוא להנחות את המטופל לתרגול נכון הכולל בין היתר:

• חיזוק אקצנטרי: תרגול אקצנטרי של האדוקטורים (כגון Copenhagen Adductor Exercise) הוכח כאסטרטגיה היעילה ביותר למניעה וטיפול בכאבי מפשעה בספורטאים (Harøy et al., 2019).
• שליטה אגן-ירך: שיפור השליטה הנוירו-מוסקולרית של שרירי הליבה והגלוטאוסים חיוני להפחתת העומס ממפרק הירך עצמו, במיוחד במטופלים עם FAI (Kemp et al., 2020).

6. השוואה קלינית: טיפול שמרני מול כירורגי

השאלה הקלינית הבוערת ביותר היא "מתי לנתח?". התקדמות הטכנולוגיה הארתרוסקופית הפכה את הניתוח לזמין ופופולרי, אך הספרות קוראת לזהירות.

6.1 ממצאי מחקרים השוואתיים (RCTs)

מחקרים אקראיים מבוקרים (כגון מחקרי ה-FAIT וה-UK FASHIoN) השוו בין ארתרוסקופיה של הירך לבין פיזיותרפיה/טיפול שמרני מותאם אישית:

• טווח קצר ובינוני: התוצאות מראות יתרון מסוים לניתוח בשיפור מדדי איכות חיים וכאב (iHOT-33) לאחר 8-12 חודשים (Griffin et al., 2018; Palmer et al., 2019).
• טווח ארוך: מעקבים של 5 ו-10 שנים מראים כי מטופלים שעברו ניתוח שומרים על שיפור קליני משמעותי ושיעורי שביעות רצון גבוהים (Okoroha et al., 2020; Menge et al., 2021). עם זאת, כ-32% מהמטופלים נדרשו בסופו של דבר להחלפת מפרק ירך (THA) בתוך עשור, בעיקר אלו שהציגו סימני שחיקה (OA) כבר בנקודת ההתחלה (Menge et al., 2021).

6.2 הגישה האינטגרטיבית

המסקנה העולה מהספרות היא שטיפול שמרני איכותי (כירופרקטיקה ושיקום) צריך להיות קו ראשון למשך לפחות 3-6 חודשים. הימצאות של קרע בלברום ב-MRI אינה אינדיקציה מוחלטת לניתוח, שכן קרעים אלו שכיחים גם באוכלוסייה בריאה. מקרים של FAI שטופלו שמרנית באמצעות שיפור טווחי תנועה ואיזון שרירי הראו תוצאות מצוינות ומנעו את הצורך בהתערבות פולשנית (Savic, 2020; Emary, 2010).

7. סיכום

כאבים במפרק הירך ובמפשעה דורשים הבנה קלינית מעמיקה וגישה רב-מערכתית. השילוב בין גורמים מבניים (כמו FAI או OA) לגורמים תפקודיים (כמו חולשת שרירים או מגבלה בגב התחתון) מחייב אבחון מבדל מדויק, הנשען על ההנחיות העדכניות (כמו הסכם דוחא).

הכירופרקטיקה המודרנית מציעה מענה מקיף, החורג מעבר למניפולציה המפרקית הבודדת. השימוש בטכניקות ידניות מתקדמות לרקמה רכה, בשילוב עם שיקום אקטיבי וראייה כוללנית של השרשרת הקינטית, ממצב את הכירופרקט כדמות מפתח בניהול השמרני של פתולוגיות אלו. בעוד שהאופציה הכירורגית נותרת רלוונטית למקרים עמידים, הראיות תומכות במיצוי הטיפול השמרני כצעד ראשון, בטוח ויעיל לשיפור איכות חיי המטופל.

באוכלוסייה הבוגרת הכללית, שכיחות כאבי מפרק הירך הכרוניים נעה:

• בין 30 ל-40 אחוזים בקרב העוסקים בספורט.
• ובין 12 ל-15 אחוזים בקרב מבוגרים מעל גיל 60.

בנוסף, פציעות בירך ובמפשעה מהוות חלק ניכר מהבעיות הקשורות לספורט, עם שיעורים הנעים בין:

• 28% ל -45% אצל שחקניות כדורגל שאינן עילית.
• 49% עד 55% אצל עמיתיהן הגברים.

השכיחות של בעיות ירך ספציפיות משתנה בין דמוגרפיות שונות:

• מבוגרים צעירים חווים לעתים קרובות פציעות לברליות במפרק הירך וסינוביטיס.
• אנשים מבוגרים נוטים יותר לסבול מתסמונת כאב טרוכנטרי ודלקת מפרקים ניוונית.
• עיוות ראש עצם הירך, נמצא אצל 41% משחקני כדורגל גברים שאינם ספורטאים, בהשוואה ל -17% בקרב גברים שאינם ספורטאים.
• דלקת מפרקים ניוונית של הירך משפיעה על בין 6.7% ל -9.7% מהמבוגרים מעל גיל 45. אחד מכל ארבעה מבוגרים עלול לפתח דלקת מפרקים ניוונית סימפטומטית במהלך חייו.

ההשפעה הכלכלית ניכרת גם היא, כאשר החלפת מפרק הירך לבדה היוותה 13.7 מיליארד דולר בעלויות הבריאות בארה"ב בשנת 2009.

סיבות שכיחות לכאבי ירך ומפשעה

כאבי ירך ומפשעה יכולים לנבוע ממגוון סיבות, החל מפציעות שרירים ושלד ועד מצבים רפואיים בסיסיים. הבנת הגורם הספציפי לכאב חיונית לטיפול יעיל. להלן כמה מהסיבות הנפוצות:

פציעות טראומטיות או משימוש יתר

• מתיחה או קרע בשרירים לעתים קרובות מתרחשת אצל ספורטאים או אנשים העוסקים בפעילות גופנית.
• דלקת בגידים, המערבת לרוב את הגיד של שריר האילופסואס בירך.
• בורסיטיס או דלקת של הבורסה, השקים מלאי הנוזלים המרפדים את מפרק הירך.
• שבר בירך שכיח בקרב מבוגרים עקב עצמות חלשות יותר.
• שברי מאמץ שהם סדקים קטנים בעצם הנגרמים כתוצאה מלחץ חוזר ונשנה או שימוש יתר.
• קרע לברום בירך הוא קרע של טבעת סחוסית המרפדת את שקע הירך.

הפרעות בריאותיות ומבניות

• אוסטיאוארתריטיס הכולל ניוון הסחוס במפרק הירך, המוביל לכאב ונוקשות.
• תסמונת צביטה בירך או תפס הירך (Femoroacetabular Impingement Syndrome) נגרמת מגע לא תקין בין עצמות מפרק הירך. הדבר מוביל לנזק למפרקים וכאבים.
• בקע המתרחש כאשר חלק פנימי של הגוף נדחף דרך הרקמה שמסביב.
• נמק כלי דם בראש הירך (Osteonecrosis) זהו אובדן אספקת הדם לעצם, המוביל למוות עצם וכאבי פרקים.
• אנדומטריוזיס זהו מצב שבו רקמה הרירית ברחם צומחת מחוצה לו, ולעיתים משפיעה על אזור האגן.

קריטריונים ושיטות אבחון

אבחון וטיפול נכונים חיוניים לניהול יעיל של כאבי מפרק הירך והמפשעה. על ידי שילוב סימנים קליניים עם ממצאים רדיולוגיים ובדיקות מעבדה, אנשי מקצוע בתחום הבריאות יכולים לאבחן במדויק את הגורמים הבסיסיים להתפתחות כאבי ירך ומפשעה. בכך, מתאפשרת ההמלצה על תוכניות טיפול יעילות יותר. להלן שלבי האבחון של כאבים במפרק הירך ובמפשעה:

היסטוריה רפואית

כאשר מעריכים מטופל עם כאבים בירך ובמפשעה, ההיסטוריה הרפואית היא היבט מכריע שיש לקחת בחשבון. ההיסטוריה של המטופל יכולה להשתנות באופן משמעותי בהתאם להופעת, משך וחומרת התסמינים. תסמינים מכניים כגון נעילה, תפיסה, קפיצה או דקירה חדה הם אינדיקטורים חזקים לבעיה הניתנת לריפוי. לעומת זאת, נוכחות של כאבי ירך ללא תסמינים מכניים לעתים קרובות מצביע על פרוגנוזה פחות חיובית. חיוני לרשום באופן שיטתי את ההיסטוריה כדי להנחות את הבדיקה הגופנית ולהימנע ממחדלים אבחוניים פוטנציאליים.

ובדיקה גופנית

במהלך הבדיקה הגופנית נתבונן בהליכה של המטופל, נמשש את האזורים הרלוונטיים, נעריך את טווח התנועה ואת כוח השרירים.

בדיקות גופניות ספציפיות כוללות:

• בדיקת לוג רול הכוללת גלגול הירך קדימה ואחורה כדי להעריך את תנועת ראש הירך ביחס לאצטבולום. בדיקה זו היא ספציפית ביותר, תוצאה חיובית מגבירה באופן משמעותי את החשד לבעיות הקשורות בירך.
• מבחן צביטה מבוצע על ידי כיפוף ירך עמוק בשילוב עם סיבוב פנימי. בדיקה זו יכולה לעורר תסמינים גם בהפרעות בריאותיות עדינות במפרק הירך.
• מבחן הרמת רגל ישרה המבוצע באופן פעיל או נגד התנגדות יוצרים כוח משמעותי על מפרק הירך ויכול לשחזר את תסמיני הירך.
• מישוש של ציוני דרך אנטומיים שונים כגון עמוד השדרה המותני, מפרקים סקרואיליאק והטרוכנטר הגדול כדי לזהות מקורות פוטנציאליים לכאב.

במהלך הבדיקות נחפש סימנים קליניים ספציפיים כגון:

• כאבי מפשעה המתעוררים עם התנגדות לקירוב הירך. אלה  עלולים להעיד על מצבים כמו דלקת בפוביס סימפיזיס.
• חריקות או נקישות בירך, המכונים קרפיטוס, נפוצים ועשויים להצביע על קרעים לברליים או נזק לסחוס.

כל בדיקה מסייעת לאתר את המיקום המדויק ואת אופי אי הנוחות, ובכך מסייעת בגיבוש אבחנה מדויקת ותוכנית טיפול מותאמת.

ממצאים רדיולוגיים

הדמיה ממלאת תפקיד מכריע באבחון כאבים בירך ובמפשעה:

• רדיוגרפיה רגילה ראשונית צריכה לכלול מבט אנטרופוסטריורי של האגן ומבט רוחבי של רגל צפרדע של הירך הסימפטומטית.
• דימות תהודה מגנטית (MRI) נותן הערכה מפורטת יותר ומשמש לאיתור שברים סמויים ונמק של ראש הירך.
• ארתרוגרפיה בתהודה מגנטית מציעה רגישות ודיוק משופרים, במיוחד לאבחון קרעים לברליים, עם רגישות של 90% ודיוק של 91%.
• אולטרה-סאונד מועיל לאבחון בורסיטיס או גורמים תפקודיים להתפתחות כאבי מפרק הירך ולהנחיית זריקות טיפוליות.

בדיקות מעבדה

במקרים בהם קיים חשד לדלקת מפרקים זיהומית, בדיקות מעבדה חיוניות. בדיקות אלה מסייעות בזיהוי הגורמים הבסיסיים להתפתחות כאבי מפרק הירך, שיכולים לנוע בין מצבים דלקתיים לזיהומים. אלה כוללים:

• הערכת חום, ספירת דם מלאה, שיעור שקיעת אריתרוציטים ורמת חלבון מגיב C.
• בדיקת הנוזל התוך מפרקי בירך באמצעות טכניקות הדמיה מודרכת כמו פלואורוסקופיה או אולטרה-סאונד.

טיפול

טיפול לא ניתוחי תמיד צריך להיחשב הראשון כאשר מטפלים בכאבי ירך ומפשעה. הטיפול השמרני בתלונות על  כאבים במפרק הירך ובמפשעה עשוי לכלול:

טיפול עצמי

• מנוחה, קופרסים של חום וקור, ניהול משקל, שינויים באורח חיים, תרגילים בעלי השפעה נמוכה ומשככי כאבים ללא מרשם.

טיפול כירופרקטי

הטיפול הכירופרקטי מציע מספר אפשרויות טיפול לכאבי ירך ומפשעה, תוך התמקדות בטכניקות לא פולשניות להקלת אי הנוחות ולשיפור הניידות. להלן סקירה כללית של חלק מהגישות הכירופרקטיות לטיפול במצבים אלה:

• מניפולציה והתאמות בעמוד השדרה.
• שיפור התפקוד הכללי של המפרקים וטווח התנועה.
• טכניקות שונות של רקמות רכות משמשות לטיפול במתח שרירים ולקידום ריפוי.
• תרגילי שיקום לחיזוק השרירים התומכים ולשיפור הגמישות.
• טיפול בלייזר רך מקצועי כדי לקדם ריפוי.

חשוב לציין כי בעוד טיפול כירופרקטי יכול להיות יעיל במקרים רבים של כאבי ירך ומפשעה, מצבים חמורים או אלה עם סיבות רפואיות בסיסיות עשויים לדרוש התערבות רפואית נוספת. כירופרקטורים יעריכו כל מקרה לגופו ויפנו מטופלים למומחים אחרים בעת הצורך.

טיפול רפואי

• תרופות נוגדות דלקת (NASIDs).
• זריקות קורטיזון תוך מפרקיות, משמשות גם כדי לספק הקלה בכאב ולעזור לאבחן את הגורם הישיר לכאב.

להלן כמה הליכים ארתרוסקופיים:

• תיקון או שחזור לברלי.
• תיקון בקע (יכול להתבצע גם בהליך פתוח).
• הסרת רקמה רופפת, פגומה או מרופטת (בדרך כלל סחוס) ממפרק הירך כדי ליצור משטחים חלקים יותר ולהפחית את הכאב.
• תיקון כירורגי ספציפי המבוצע לתיקון בקע ספורטאי.
• אוסטאופלסטיקה של עצם הירך המעצב מחדש של ראש או צוואר הירך כדי להחזיר טווח תנועה נורמלי.

הליכים כירורגיים פתוחים:

• אוסטאוטומיה פריאצטבולרית לתיקון דיספלסיה של מפרק הירך. זה כרוך ביצוע חתכים באגן כדי למקם מחדש את שקע הירך ולייצב אותו עם ברגים.
• החלפת מפרק ירך.
• כריתה עצבית והליכים הקשורים לעצבים.

References:

Buckland, A. J., Miyamoto, R., Patel, R. D., Slover, J., & Razi, A. E. (2017). Differentiating hip pathology from lumbar spine pathology: key points of evaluation and management. Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons, 25(2), e23-e34.

Burns, S. A., Mintken, P. E., & Austin, G. P. (2011). Clinical decision making in a patient with secondary hip-spine syndrome. Physiotherapy Theory and Practice, 27(5), 384-397.

Collaborators, G. B. D. (2023). Global, regional, and national burden of osteoarthritis, 1990-2020 and projections to 2050: a systematic analysis for the Global Burden of Disease Study 2021. The Lancet Rheumatology, 5(9), e508-e522.

Emary, P. (2010). Femoroacetabular impingement syndrome: a narrative review for the chiropractor. The Journal of the Canadian Chiropractic Association, 54(3), 164.

Frank, R., et al. (2024). The epidemiology of hip and groin pain and Femoroacetabular Impingement Syndrome (FAIS) in male and female Gaelic games players. PLOS ONE, 19(9), e0309027.

Griffin, D. R., et al. (2018). Hip arthroscopy versus best conservative care for the treatment of femoroacetabular impingement syndrome (UK FASHIoN): a multicentre randomised controlled trial. The Lancet, 391(10136), 2225-2235.

Harøy, J., et al. (2019). The Adductor Strengthening Programme prevents groin problems among male football players: a cluster-randomised controlled trial. British Journal of Sports Medicine, 53(3), 150-157.

Hoeksma, H. L., et al. (2004). Comparison of manual therapy and exercise therapy in osteoarthritis of the hip: a randomized clinical trial. Arthritis Care & Research, 51(5), 722-729.

Hussey, M. J., et al. (2018). The effect of instrument-assisted soft tissue mobilization on hip range of motion and grip strength. Journal of Bodywork and Movement Therapies, 22(3), 669-674.

Kemp, J. L., et al. (2020). Physiotherapist-led treatment for femoroacetabular impingement syndrome (the physioFIRST study): a protocol for a participant-and assessor-blinded randomised controlled trial. BMJ Open, 10(4), e035345.

Koc, T. A., et al. (2025). Hip Pain and Mobility Deficits-Hip Osteoarthritis: Clinical Practice Guidelines Revision 2025. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 55(11).

MacDonald, C. W., et al. (2006). The efficacy of manual therapy for osteoarthritis of the hip: a systematic review. Journal of Manual & Manipulative Therapy, 14(2), 73-82.

Menge, T. J., et al. (2021). Ten-Year Outcomes of Minimally Invasive Hip Arthroscopy for Femoroacetabular Impingement. The American Journal of Sports Medicine, 49(1), 88-96.

Mosler, A. B., et al. (2015). Which factors differentiate athletes with hip/groin pain from those without? A systematic review with meta-analysis. British Journal of Sports Medicine, 49(12), 810.

Offierski, C. M., & MacNab, I. (1983). Hip-spine syndrome. Spine, 8(3), 316-321.

Okoroha, K. R., et al. (2020). High Survivorship and Patient Satisfaction at 10-Year Follow-up After Hip Arthroscopy for Femoroacetabular Impingement Syndrome. The American Journal of Sports Medicine, 48(12).

Palmer, A. J., et al. (2019). Arthroscopic hip surgery compared with physiotherapy and activity modification for the treatment of symptomatic femoroacetabular impingement: multicentre randomised controlled trial. BMJ, 364, l185.

Reiman, M. P., et al. (2015). Diagnostic accuracy of clinical tests for the diagnosis of hip femoroacetabular impingement/labral tear: a systematic review with meta-analysis. British Journal of Sports Medicine, 49(12), 811.

Reiman, M. P., et al. (2020). Consensus recommendations on the classification, definition and diagnostic criteria of hip-related pain in young and middle-aged active adults from the International Hip-related Pain Research Network, Zurich 2018. British Journal of Sports Medicine, 54(11), 631-641.

Kim JS, Ahn BH, Won YS, Kwak WK, Min TH, Ha C. Hip Region Stress Fracture in South Korean Military Recruits: Private's Fracture. Mil Med. 2025 Apr 23;190(5-6):1092-1097. doi: 10.1093/milmed/usae566. PMID: 39797516.

Robb, A., & Pajaczkowski, J. (2011). Immediate effect on pain thresholds using active release technique on adductor strains: Pilot study. Journal of Bodywork and Movement Therapies, 15(1), 57-62.

Sampath, K. K., et al. (2016). The effects of manual therapy or exercise therapy or both in people with hip osteoarthritis: a systematic review and meta-analysis. Clinical Rehabilitation, 30(12), 1141-1155.

Savic, M. (2020). Conservative management of a professional ice hockey player with a femoroacetabular impingement and labral tear: A case report. Journal of the Canadian Chiropractic Association, 64(3), 428.

Sayyed, A., et al. (2025). Temporal trends in the burden of hip osteoarthritis: an analysis of the Global Burden of Disease Study. BMJ Open, 15:e096130.

Stadelmann, J. D., et al. (2024). Hip and Groin Problems in Female Team-Sport Athletes: A Cross-Sectional Study. International Journal of Sports Physical Therapy, 19(11), 1426-1438.

Weir, A., et al. (2015). Doha agreement meeting on terminology and definitions in groin pain in athletes. British Journal of Sports Medicine, 49(12), 768-774.