למה שחיינים נפצעים? הגורמים השכיחים ודרכי המניעה

למה שחיינים נפצעים? הגורמים השכיחים ודרכי המניעה מפורטים במאמר הנוכחי. פציעות שחייה אינן נובעות מטראומה ישירה או אימפקט, אלא תוצאה של עומס יתר כרוני (Overuse Injuries) הנגרמות כתוצאה מתנועתיות מחזורית קיצונית בסביבה המימית. שחיין ממוצע מבצע מאות אלפי תנועות זרוע בכל שבוע, עובדה המציבה את מערכת השלד והשריר, ובייחוד את מפרק הכתף המורכב, תחת סטרס מכני מתמשך ושחיקה רקמתית מואצת. פציעות אלו, ובראשן תסמונת צביטת הכתף ("כתף שחיינים"), דלקות בגידי השרוול המסובב (Rotator Cuff) ופתולוגיות במפרק הברך אצל שחייני חזה, מתפתחות על רקע שילוב מורכב בין שגיאות ביומכניות בטכניקת הגריפה לבין חוסר איזון שרירי מובנה בין השרירים המניעים הגדולים לבין המייצבים העמוקים של חגורת הכתפיים והשכמה.

ניהול לקוי של סרגל המאמצים ועלייה חדה מדי בנפחי האימון מובילים לעייפות שרירית, אשר פוגעת ביציבות המפרקית ומאיצה את היווצרות התהליך הדלקתי. מניעה וטיפול מבוסס ראיות מחייבים מעבר מגישה סימפטומטית פסיבית לאסטרטגיית מניעה אקטיבית. תחילה, מבוצעת אופטימיזציה ביומכנית הכוללת ניתוח תנועה מדויק לזיהוי ליקויים בתנועת הזרוע במים, לצד התאמת תוכניות אימון יבש (Dryland) ייעודיות לחיזוק מייצבי השכמה, שיפור הפרופריוספציה ואיזון יחסי הכוח בין הרוטטורים הפנימיים לחיצוניים. במקביל, מיושם פרוטוקול מבוקר של ויסות עומסים וניטור מדויק של נפח ועצימות האימונים, המאפשר לרקמות הרכות להסתגל לעומס ללא פגיעה תפקודית. באמצעות שילוב הכלים הללו, ניתן להעניק לשחיינים מעטפת מקצועית וסמכותית המונעת פציעות קשות, משפרת את הביצועים ההידרודינמיים, ומבטיחה חזרה בטוחה ומהירה למים ללא כאבים.

למה שחיינים נפצעים? הגורמים השכיחים ודרכי המניעה – רקע

למה שחייה נחשבת ספורט בריא ובכל זאת גורמת לפציעות? שחייה נתפסת בצדק כפעילות גופנית בריאה: היא משפרת סבולת לב־ריאה, מפעילה קבוצות שרירים רבות, מפחיתה עומס זעזועים לעומת ריצה, ומתאימה גם לאנשים שמתקשים בפעילות יבשתית. אבל אצל שחיינים שמתאמנים הרבה, במיוחד שחיינים תחרותיים, הבעיה אינה בדרך כלל “מכה” או נפילה, אלא עומס חוזר. שחיין יכול לבצע אלפי תנועות כתף באימון אחד, עשרות אלפי תנועות בשבוע, ולהוסיף לכך אימוני כוח, גמישות, קפיצות למים, סיבובים, נשימות לצד אחד ותחרותיות גבוהה. לכן גם ספורט שנראה “עדין” יכול לגרום לפציעות עומס.

סקירה שיטתית עדכנית מצאה שהכתף היא האזור הפגיע ביותר בשחיינים, ולאחריה נפוצים גם כאבי גב תחתון, כאבי ברכיים, כאבי צוואר ופציעות שריר־גיד נוספות (Fernández-Galván, 2025). סקירה אחרת על אפידמיולוגיה ופציעות שחייה מציינת שהפציעות בשחייה הן לרוב פציעות שימוש־יתר ולא טראומה חד־פעמית (Wanivenhaus, 2012).

פציעות שחייה: בעיית עומס, טכניקה והתאוששות

הגורמים לפציעות שחייה אינם מסתכמים ב”שחית יותר מדי”. בדרך כלל מדובר בשילוב בין נפח אימונים גבוה, עלייה מהירה מדי בעומס, טכניקה לא יעילה, חולשה או עייפות של שרירי הכתף והשכמה, חוסר שליטה בגו ובאגן, טווחי תנועה קיצוניים חוסר שליטה בגו ובאגן, טווחי תנועה קיצוניים, התאוששות לא מספקת, ציוד כמו כפות שחייה, ולעיתים גם גורמים אישיים כמו גמישות יתר, פציעות עבר, גיל, רמת תחרות ומבנה גוף. סקירה שיטתית על גורמי סיכון לכאבי כתף בשחיינים מצאה שהראיות החזקות ביותר יחסית תומכות בקשר בין יחס עומס חריף־כרוני גבוה לבין פציעות, וכן בין סבולת נמוכה של שרירי הכתף (McKenzie, 2023).

טבלה: הפציעות השכיחות בשחייה לפי אזור גוף

כתף שחיין: הפציעה המזוהה ביותר עם שחייה

מהי “כתף שחיין”?

“כתף שחיין” היא שם כללי לכאב כתף הקשור לשחייה. זה אינו אבחון אחד מדויק, אלא תיאור של קבוצת מצבים: גירוי גידי מסובבי הכתף, כאב תת־אקרומיאלי, עומס בקפסולה הקדמית, עייפות שרירי השכמה, חוסר איזון בין מסובבים פנימיים וחיצוניים, או עומס על הראש הארוך של הבייספס. הכאב יכול להופיע בזמן שלב המשיכה, בזמן החזרת היד מעל המים, אחרי האימון או בלילה.

במחקר סקר רב־מרכזי בקרב שחיינים תחרותיים, כמעט מחצית מהשחיינים דיווחו על כאבי כתף, ושכיחות גבוהה יותר נמצאה אצל שחיינים מבוגרים יותר, בעלי ניסיון רב יותר, ומי שסבלו בעבר מכאב או פציעה טראומטית בכתף (Stirling, 2024). מחקר בקרב שחיינים צעירים מצא שכאב כתף היה נפוץ גם בגיל ההתבגרות.

למה הכתף נפגעת כל כך הרבה?

הכתף היא מפרק עם טווח תנועה גדול ויציבות יחסית נמוכה. בשחייה היא צריכה ליצור כוח, לשמור על קו תנועה יעיל, לעבוד מעל הראש, ולהתמודד עם התנגדות המים. כאשר שרירי מסובבי הכתף והשכמה מתעייפים, ראש עצם הזרוע עלול לנוע בצורה פחות יעילה, והשכמה עלולה לאבד תיאום. התוצאה יכולה להיות עומס מוגבר על גידים ורקמות רכות.

מחקרי סקירה מצביעים על כך שחולשת סבולת בשרירי הכתף האחורית, עומס אימונים לא עקבי או קפיצות חדות בעומס, וטכניקה לקויה הם גורמים קליניים חשובים במיוחד, אף שהראיות לגבי חלק מגורמי הסיכון (McKenzie, 2023).

טבלה: גורמי סיכון לכתף שחיין

טכניקת שחייה ופציעות: איפה מתחילות הבעיות?

טכניקה לא יעילה לא תמיד גורמת לפציעה מיד, אבל היא יכולה להגדיל עומס מצטבר. בחתירה, כניסה רחבה מדי או חציית קו האמצע עלולות להעמיס על הכתף. משיכה עמוקה מדי או מוקדמת מדי יכולה להגדיל עומס על מסובבי הכתף. נשימה תמיד לאותו צד יכולה ליצור עומס חוזר על צוואר, שכמה וכתף. בפרפר, הקשתה מוגזמת בגב התחתון יכולה להעמיס על החוליות המותניות. בחזה, בעיטה רחבה עם סיבוב אגרסיבי יכולה להעמיס על הברך והמפשעה.

הנקודה החשובה היא שטכניקה מתדרדרת בעיקר בעייפות. שחיין יכול לשחות יפה בתחילת האימון, אבל אחרי אלפי מטרים, השכמה מתעייפת, הגו מאבד שליטה, והיד נכנסת למים בזווית פחות טובה. לכן מניעת פציעות אינה רק “ללמוד טכניקה”, אלא גם לשמור על כוח וסבולת שמאפשרים לטכניקה להחזיק לאורך כל האימון.

ברך חזה: למה שחייני חזה סובלים מכאבי ברכיים?

מהי “ברך חזה”?

“ברך חזה” היא כאב ברך הקשור לשחיית חזה, לרוב בצד הפנימי של הברך. בעיטת חזה כוללת כיפוף ברך, סיבוב, פתיחה וסגירה מהירה של הרגליים. תנועות אלה יוצרות עומסי ולגוס וסיבוב שיכולים לגרות את המבנים המדיאליים של הברך, כולל הרצועה הקולטרלית המדיאלית, אזור הפיקה, המניסקוס או רקמות סמוכות.

הספרות הוותיקה והחדשה מתארת שכאב ברך נפוץ יותר בקרב שחייני חזה, והסקירה של Fernández-Galván מציינת ששחייני חזה נוטים יותר לפציעות ברך עקב הכוחות הסיבוביים והמדיאליים (dez-Galván, 2025).

איך מונעים ברך חזה?

הדרך החשובה ביותר היא ניהול עומס בעיטות חזה. אם מופיע כאב בצד הפנימי של הברך, לא כדאי להמשיך באותו נפח בע חזה. אם מופיע כאב בצד הפניטות. אפשר להפחית זמנית סטים של חזה, לשנות עצימות, לעבוד על טכניקה, לחזק ירך וישבן, לבדוק טווחי ירך וקרסול, ולחזור בהדרגה. לעיתים הבעיה אינה בברך בלבד: מגבלה בירך או שליטה ירודה באגן עלולות לגרום לברך לבצע יותר מדי סיבוב.

כאבי גב תחתון אצל שחיינים

למה הגב התחתון נפגע בשחייה?

שחייה דורשת עבודה מתמשכת של שרירי הליבה והגב. בפרפר ובדולפין יש תנועה גלית חוזרת עם פשיטה וכפיפה של עמוד השדרה. בחזה יש לעיתים הקשתה מותנית בזמן נשימה והוצאת הראש מהמים. בסיבובים, בזינוק ובאימוני יבש יש עומסים נוספים. כאשר עומס האימונים גבוה, טכניקה מתעייפת או שרירי הליבה אינם עומדים בעומס, הגב התחתון עלול להפוך לאזור רגיש.

סקירה עדכנית על פציעות גב תחתון בשחיינים תחרותיים מצאה שהפציעות השכיחות כוללות עומס שרירי מותני, ספונדילוליזיס וספונדילוליסטזיס, כאב ממפרקי פאסט, ובעיות דיסק, כאשר רוב פציעות השחייה ניתנות לטיפול שמרניי בעזרת התאמת אימונים ושיקום (Hsu, 2024).

מתי כאב גב אצל שחיין מצריך בדיקה?

כאב גב שמופיע רק אחרי אימון קשה ומשתפר מהר יכול להיות עומס זמני. אבל כאב גב שמחמיר בפשיטה, חוזר בכל אימון, מקרין לרגל, מעיר בלילה, מופיע עם נימול או חולשה, או מופיע אצל שחיין צעיר בתקופת עומס גבוהה – מצדיק בדיקה. אצל מתבגרים, כאב גב מתמשך בספורט הכולל פשיטה חוזרת מחייב לשלול ספונדילוליזיס.

צוואר, שכמות ונשימה: גורמים פחות מדוברים

שחיינים רבים מתמקדים בכתף, אבל צוואר ושכמות הם חלק בלתי נפרד מהבעיה. נשימה לצד אחד בלבד יכולה ליצור עומס חוזר על שרירי הצוואר. הרמת ראש גבוהה מדי בזמן חזה או חתירה יכולה להעמיס על העורף. חוסר תנועתיות בגב העליון עלול לגרום לכתף ולצוואר לפצות. כאשר השחיין עייף או לחוץ, הכתפיים עולות לאוזניים, הנשימה נעשית פחות יעילה, והשכמה מאבדת תנועה חלקה.

לכן בתוכנית מניעה טובה צריך לבדוק גם תנועתיות בית חזה, שליטה בשכמה, נשימה, כוח צוואר ויכולת לשמור על מנח ראש רגוע במים. כאב צוואר אצל שחיין אינו תמיד “שריר תפוס”; לפעמים הוא סימן לכך שהשכמה, הגב העליון או דפוס הנשימה אינם משתפים פעולה.

אימון יבש: כלי מניעה או מקור לפציעות?

אימונים יבשים יכולים להיות מצוינים לשחיינים: חיזוק מסובבי כתף, שכמות, ליבה, ירך, כוח כללי, ניתור, יציאה מהמים ועמידות לעומסים. אבל הם יכולים גם להפוך למקור פציעה כאשר מוסיפים אותם בלי להתחשב בנפח השחייה. שחיין שמתאמן במים 6 – 10 פעמים בשבוע ואז מוסיף אימוני כוח עצימים, כפות, מתח, לחיצות כתפיים ותרגילי ליבה קשים – עלול לקבל עומס כולל גבוה מדי.

סקירה שיטתית על תרגילים להפחתת גורמי סיכון לכתף שחיין מצאה שתרגול יכול לשפר משתנים כמו כוח, סבולת, יציבה, פרופריוספציה, יציבות וטווח תנועה, אך קיימת שונות גדולה בין התוכניות ולכן יש להתאים את התוכנית בצורה חכמה בעונת האימונים (Tavares, 2022).

טבלה: אימונים יבשים, מה מועיל ומה עלול להזיק?

עומס אימונים: הגורם שאפשר למדוד ולשנות

אחד הגורמים החשובים ביותר במניעת פציעות שחייה הוא ניהול עומסים. עומס אינו רק מספר המטרים. הוא כולל עצימות, סטים מהירים, ספרינטים, כפות, סנפירים, מספר אימונים בשבוע, אימוני יבש, שינה, לחץ לימודי או עבודה, תחרויות, מחנות אימון, וחזרה אחרי מחלה או חופשה.

יחס עומס חריף־כרוני גבוה, כלומר קפיצה חדה בעומס לעומת מה שהשחיין רגיל אליו, נמצא כאחד הגורמים הקליניים החשובים יותר לפציעות כתף בשחיינים (McKenzie, 2023). לכן מאמן או מטפל צריכים לשאול לא רק “כמה כואב?”, אלא גם “מה השתנה בשבועיים האחרונים?”. האם נוספו כפות? האם הייתה תחרות? האם השחיין חזר אחרי מחלה? האם היה מחנה אימונים? האם נוספו אימוני חדר כושר?

התאוששות: למה שחיינים נפצעים דווקא כשהם “בכושר”?

שחיינים תחרותיים רגילים לעבוד קשה. הבעיה היא שתחושת כושר אינה תמיד שווה להתאוששות רקמות. שרירי הלב והריאות עשויים לעמוד באימון, אבל גידי הכתף, הגב או הברך עדיין צריכים זמן הסתגלות. אם השחיין ישן מעט, נמצא בלחץ, אוכל לא מספיק, מתאמן פעמיים ביום ומוסיף אימוני כוח, הפציעה יכולה להופיע למרות שהוא “מרגיש בכושר”.

התאוששות כוללת שינה, תזונה, נוזלים, ימי עומס נמוך, חימום, שחרור, מעקב אחר כאבים ואומץ להוריד עומס בזמן. כאב קל שאינו מחמיר יכול להיות חלק מאימון, אבל כאב חד, כאב שמחמיר בכל אימון, כאב שמופיע בלילה, או כאב שמשנה טכניקה – הוא סימן שצריך לעצור ולבדוק.

מניעת פציעות שחייה: מה באמת עובד?

בדיקה מוקדמת ותוכנית מותאמת

מחקר עוקבה ב־IJSPT בדק שחיינים שקיבלו בדיקה פיזית ותוכנית תרגול מותאמת לפי היסטוריה וממצאים. מספר פציעות הכתף והגב ירד לאחר שנה, אם כי המחקר קטן וללא קבוצת ביקורת ולכן צריך לפרש אותו בזהירות (Takayama, 2024). המסר הקליני חשוב: תוכנית מניעה כללית טובה, אבל תוכנית שמותאמת לשחיין הספציפי לפי ממצאים קודמים, עומסים וסגנון – כנראה רלוונטית יותר.

תרגול מניעתי לכתף

מחקר משנת 2025 מצא שתוכנית מניעה של 12 שבועות עזרה לצמצם החמרה באי־איזון סיבובי בכתף לאורך העונה אצל שחיינים תחרותיים (Tavares, 2025). אף שמחקרים כאלה אינם מוכיחים פתרון קסם, הם מחזקים את התפסיה שצריך תוכנית תחזוקה, לא רק טיפול כשכבר כואב.

טבלה: תוכנית מניעה בסיסית לשחיינים

איך לזהות פציעה מוקדם?

שחיינים רבים מתרגלים לכאב וממשיכים להתאמן עד שהבעיה מחמירה. לכן חשוב להגדיר סימני אזהרה מוקדמים. כאב שמופיע רק בסוף סט קשה ונעלם עד האימון הבא עשוי להיות עומס רגיל. אבל כאב שמופיע מוקדם יותר בכל אימון, מצריך שינוי סגנון, מחמיר בלילה, נשאר למחרת, או גורם לירידה במהירות – הוא סימן שצריך להתערב.

כדאי להשתמש בסולם פשוט של 0 – 10. אם הכאב בזמן אימון הוא עד 3/10, אינו משנה טכניקה ואינו מחמיר למחרת, אפשר לעיתים להמשיך עם התאמות. אם הכאב עולה, משנה תנועה או נשאר למחרת, צריך להפחית עומס. אם יש כאב חד, חולשה, נימול, נפיחות, טראומה או כאב לילה משמעותי – יש להיבדק.

טבלה: מתי להמשיך, להפחית עומס או להיבדק?

כירופרקטיקה ופציעות שחייה

כירופרקטיקה היא מקצוע בריאות שעוסק באבחון, טיפול וניהול הפרעות במערכת השריר־שלד, כולל עמוד השדרה, הכתפיים, האגן, הירכיים, הברכיים והגפיים. אצל שחיינים, כירופרקט יכול לסייע בזיהוי גורמים תפקודיים שמעמיסים על הגוף: מגבלות תנועה בגב העליון, חולשת שכמות, עומס צווארי, כאבי גב תחתון, כאבי ירך וברך, מגבלות קרסול, או כאב שמקורו אינו ברור. סקירה עדכנית מתארת את הכירופרקטיקה כחלק מהטיפול השמרני בהפרעות שריר ושלד, טיפול ידני משולב עם תרגול, חינוך וניהול עומסים (Trager, 2024).

טיפול כירופרקטי בשחיין יכול לכלול מוביליזציה או מניפולציה מותאמת, טיפול ברקמות רכות, תרגילי כתף ושכמה, תרגילי ליבה, הדרכת עומסים, הערכת תנועתיות בית חזה, והפניה למאמן לשיפור טכניקה. חשוב להדגיש: כירופרקטיקה אינה מחליפה אבחון רפואי כאשר יש חשד לקרע משמעותי, פריקה, שבר מאמץ, כאב עצבי, חולשה או כאב שאינו משתפר. היא יכולה להיות מועילה במיוחד כאשר היא משתלבת בתוכנית רחבה עם מאמן, פיזיותרפיסט, רופא ספורט או תזונאי לפי הצורך.

מה כירופרקטיקה לא אמורה לעשות?

כירופרקטיקה אינה אמורה להבטיח “יישור” שמונע את כל פציעות השחייה, ואינה אמורה לטפל בכאב כתף של שחיין רק באמצעות טיפול פסיבי. אם הכאב נגרם מעומס אימונים, טכניקה בעייתית או חוסר סבולת שרירית, שחרור או מניפולציה בלבד לא יספיקו. הטיפול צריך לכלול בדיקה, תרגול, ניהול עומס, חזרה מדורגת למים ומעקב.

כירופרקט אחראי צריך לדעת מתי להפנות: כאב חריף אחרי אירוע טראומטי, חשד לפריקת כתף, כאב גב אצל מתבגר שמחמיר בפשיטה ומעלה חשד לספונדילוליזיס, נימול או חולשה, כאב ברך עם נעילה או נפיחות, או כאב שאינו משתפר למרות הפחתת עומס.

חימום נכון לפני שחייה

חימום לפני שחייה צריך להכין את הכתפיים, השכמות, הגב, הירכיים והקרסוליים לעבודה. חימום טוב אינו חייב להיות ארוך, אבל הוא צריך להיות ספציפי: תנועות כתף, הפעלת מסובבים חיצוניים, תרגילי שכמה, תנועתיות בית חזה, תרגילי ליבה קצרים וחימום הדרגתי במים. שחיינים צעירים נוטים לקפוץ ישר לסטים מהירים, אך מערכת השריר־גיד מגיבה טוב יותר כאשר העומס עולה בהדרגה.

חימום יבש יכול לכלול גומיות קלות, סיבובי כתף מבוקרים, wall slides, תרגילי נשימה ותנועות גו. במים, כדאי להתחיל בקצב נוח, לשלב תרגילי טכניקה ורק אחר כך לעבור לעצימות גבוהה. אם כאב מופיע כבר בחימום, זה סימן חשוב ולא משהו שצריך להתעלם ממנו.

ציוד שחייה: כפות, סנפירים ושנורקל

ציוד יכול לשפר אימון, אך גם להגדיל עומס. כפות שחייה מגדילות את שטח היד ולכן מגדילות את הכוח על הכתף. אם משתמשים בהן יותר מדי או מוקדם מדי, הן עלולות להחמיר כאבי כתף. סנפירים יכולים להפחית עומס על כתף בחלק מהסטים, אך יכולים להעמיס על קרסול, כף רגל וגב תחתון. שנורקל יכול לעזור לשמור על מנח ראש ולתרגל טכניקה בלי נשימה צדית, אך גם הוא דורש הסתגלות.

הכלל: מוסיפים ציוד בהדרגה. לא מוסיפים כפות גדולות, סטים מהירים ועלייה בנפח באותו שבוע. אם ציוד מסוים גורם כאב שחוזר, מפחיתים או מפסיקים זמנית ובודקים טכניקה.

מניעת פציעות אצל שחיינים צעירים

שחיינים צעירים נמצאים בתקופת גדילה, ולכן הגוף שלהם משתנה במהירות. עומס שמתאים בתחילת השנה יכול להיות גבוה מדי בתקופת גדילה מהירה, מבחנים או מחסור בשינה. כאבים חוזרים אצל בני נוער אינם “חלק מהספורט” שחייבים לסבול. חשוב לעקוב אחר כאב כתף, כאב גב, כאב ברך, עייפות, ירידה בביצועים ושינוי מצב רוח.

עקרונות המניעה אצל צעירים כוללים הדרגתיות, טכניקה טובה, שינה, תזונה, הפחתת התמחות יתר מוקדמת מדי, חיזוק מותאם גיל, ומעקב אחרי כאבים. אם שחיין צעיר מתלונן על כאב גב חוזר, כאב לילה, כאב שמגביל אימון או כאב שמחמיר, כדאי להיבדק ולא להסתפק במנוחה קצרה.

סיכום: למה שחיינים נפצעים ואיך אפשר להפחית סיכון?

שחיינים נפצעים בעיקר משום ששחייה תחרותית משלבת נפחי אימון גבוהים, תנועות חוזרות, טווחי תנועה גדולים, עומסים ייחודיים לכל סגנון, אימוני יבש ולעיתים התאוששות לא מספקת. הכתף היא האזור הפגיע ביותר, אך גם הגב התחתון, הברכיים, הצוואר, הירכיים והקרסוליים יכולים להיפגע. גורמי הסיכון החשובים כוללים קפיצות בעומס, טכניקה שמתפרקת בעייפות, סבולת נמוכה של שרירי הכתף והשכמה, חולשת ליבה, שימוש לא מדורג בציוד ופציעות עבר.

החדשות הטובות הן שפציעות רבות ניתנות להפחתה: מעקב עומסים, חימום נכון, תרגילי כתף ושכמה, חיזוק ליבה וירך, תיקון טכניקה, התאוששות, שינה והקשבה לכאב יכולים לשנות את התמונה. כירופרקטיקה יכולה להשתלב ככלי אבחוני וטיפולי במערכת השריר־שלד, במיוחד כאשר היא כוללת טיפול ידני, תרגול, ניהול עומסים ושיתוף פעולה עם מאמן או רופא. המטרה אינה לגרום לשחיין לשחות פחות לנצח, אלא לעזור לו לשחות חכם יותר, חזק יותר ובאופן שמאפשר המשכיות לאורך זמן.

References:

Fernández-Galván, L. M., Alcain Sein, J., López-Nuevo, C., Sánchez-Sierra, A., Ladrián-Maestro, A., & Sánchez-Infante, J. (2025). Injury patterns and frequency in swimming: A systematic review. Applied Sciences, 15(3), 1643. https://doi.org/10.3390/app15031643

Hsu, C., Soliman, J., Hsu, J. S., Frieberg, A., & An, V. (2024). Swimming anatomy and lower back injuries in competitive swimmers: A narrative review. Sports Health. https://doi.org/10.1177/19417381231225213

Kennedy, J., Headrick, J., Hams, A., & McKenzie, A. (2024). Sink or swim? Clinical objective tests and measures associated with shoulder pain in swimmers: A systematic review. Physical Therapy in Sport, 66, 85-96. https://doi.org/10.1016/j.ptsp.2023.12.001

McKenzie, A., Hams, A., Headrick, J., & others. (2023). Shoulder pain and injury risk factors in competitive swimmers: A systematic review. Scandinavian Journal of Medicine & Science in Sports, 33(10), 1934-1954. https://doi.org/10.1111/sms.14454

Stirling, B. D., Martin, R. L., & others. (2024). Shoulder pain in competitive swimmers: A multi-site survey study. International Journal of Sports Physical Therapy, 19(7), 898-908. https://doi.org/10.26603/001c.121114

Takayama, H., Nakamura, M., Kataura, S., Kazekami, S., Takane, R., Mitomi, Y., & Nakagawa, S. (2024). Changes in shoulder and lumbar injury incidence in swimmers after physical examination and exercise programs. International Journal of Sports Physical Therapy, 19(12), 1551-1559. https://doi.org/10.26603/001c.126189

Tavares, N., Ribeiro, F., & others. (2022). Effectiveness of therapeutic exercise in musculoskeletal risk factors related to swimmer’s shoulder: A systematic review. International Journal of Environmental Research and Public Health, 19(15), 9710. https://doi.org/10.3390/ijerph19159710

Tavares, N., Ribeiro, F., & others. (2025). Effect of preventive exercise programs for swimmer’s shoulder in competitive swimmers: A randomized controlled trial. Sports, 13(3), 77. https://doi.org/10.3390/sports13030077

Tessaro, M., Granzotto, G., Poser, A., Plebani, G., & Rossi, A. (2017). Shoulder pain in competitive teenage swimmers and its prevention: A retrospective epidemiological cross sectional study of prevalence. International Journal of Sports Physical Therapy, 12(5), 798-811.

Trager, R. J., Cupler, Z. A., DeLano, K. J., Perez, J. A., Dusek, J. A., & Goertz, C. M. (2024). Chiropractic and spinal manipulation: A review of research trends, evidence gaps, and guideline recommendations. Journal of Clinical Medicine, 13(19), 5668. https://doi.org/10.3390/jcm13195668

Trinidad, A., González-Garcia, H., López-Valenciano, A., & Balsalobre-Fernández, C. (2021). An updated review of the epidemiology of swimming injuries. PM&R, 13(9), 1005-1020. https://doi.org/10.1002/pmrj.12503

Wanivenhaus, F., Fox, A. J. S., Chaudhury, S., & Rodeo, S. A. (2012). Epidemiology of injuries and prevention strategies in competiive swimmers. Sports Health, 4(3), 246-251. https://doi.org/10.1177/1941738112442132