איך למנוע כאב בגלל ריצה

איך למנוע כאב בגלל ריצה

תוכן עניינים

איך למנוע כאב בגלל ריצה? ראשית אדגיש שאכן עדיף למנוע כאבים מריצה מאשר לאבחן, לטפל ולשקם את הפציעה שגורמת לכך. כאב וסימפטומים נוספים הנובעים מריצה ובעיקר מריצה לקויה מהווים עניין שכיח ביותר. אחת הסיבות לשכיחות הזאת היא הפופולריות וזמינות של הספורט הזה. ריצה הייתה מאז ומתמיד ספורט פופולרי אך גם גורם מרכזי בהתפתחות פציעות ספורט. גורמים אפשריים לפציעות וכאב מריצה כוללים עומסי יתר, נעלים לא מתאימות, הרגלי אימון לקויים ועוד.

לריצה המבוצעת נכון יש מעלות מרובות כולל בין היתר:

  • שיפור המערכת הקרדיווסקולרית
  • חיזוק הפרקים והשרירים
  • שיפור מצבנו הנפשי
  • ריצה מפחיתה את הניוון של הראייה (Investigative Ophthalmology & Visual Science, 01/2009)

הטענה שריצה שוחקת את הסחוסים אינה נכונה ברובה. מחקרים חדשים מעידים על כך שריצה לא זו בלבד שאינה שוחקת סחוסים אלא משפרת אותם. ולכן ניתן לומר שריצה מפחיתה את הסיכון לחלות בדלקת פרקים ניוונית.  במאמר "איך למנוע כאב בגלל ריצה" נדון בהרחבה בנושא הזה.

איך למנוע כאב בגלל ריצה – רקע

איך למנוע כאב בגלל ריצה
איך למנוע כאב בגלל ריצה

ריצה היא צורה פופולרית ומועילה של פעילות גופנית. עם זאת, אם היא לא מתבצעת באופן ראוי היא יכולה לגרום לכאב ופציעות. כדי למנוע כאב מריצה חשוב להקפיד על כללים בסיסיים כגון ביצוע חימום ראוי, הקפדה על תכנית אימונים הדרגתית ועוד. במידה ונפצעתם חשוב לפנות לגורם מקצועי כגון כירופרקט המתמחה בפציעות ספורט. כירופרקט יאבחן, יטפל וישקם את הגפה התחתונה. במאמר "איך למנוע כאב בגלל ריצה" נפרט מהן פציעות ריצה וכיצד למנוע אותן.

פציעות ריצה

ריצה יוצרת עומס גדול על מערכות עצב שריר ושלד. מסיבה זאת בריצה אין מקום לטעויות. ריצה שאינה מנוהלת נכון תהיה כרוכה בנזקים לגוף. בהליכה רגילה עצמת הכוחות הפועלים על כפות הרגליים ודרכם על הגוף כולו שווים ל5G.

הכוחות הללו המגיעים מהטחת הרגליים בקרקע גדלים פי 3 – 4 כאשר אנו רצים. במילים אחרות 5G שנוצרים בהליכה הופכים להיות כ- 20 G בריצה. עומס אדיר זה המוסיף ומכה באופן חוזר ונשנה יכול לשחוק, לשבור ולהרוס כל רקמה שלא מותאמת ומוכנה לכך.

רוב הפציעות בגלל ריצה נגרמות במפרקים נושאי המשקל וברקמות התומכות ומרכיבות אותם. בין יתר הפציעות נמנה:

  • מתיחות וקרעים של רקמות בירך ובמפרק הירך ובכלל זה: קרע לברום, קרע גידים, קרע שרירים ועוד, דלקות של הבורסות, שחיקת סחוס, שבר מאמץ ועוד
  • נזקים, מתיחות וקרעים של רקמות רכות בברכיים ובכלל זה: קרע מיניסקוס, קרע רצועות, קרע שרירים, דלקות של הבורסות, שחיקת סחוס, שבר מאמץ
  • פציעות של רקמות רכות בשוק ובכלל זה שרירים וגידים, שברי מאמץ ועוד
  • מתיחות וקרעים של רקמות רכות בקרסול, שחיקת סחוסים, דלקות של הבורסות, קרע שרירים, שברי מאמץ ועוד

כללי יסוד

איך למנוע כאב בגלל ריצה? הקפדה על הכללים הבאים תועיל במניעת רוב או אפילו כל הפציעות:

1) כושר ראשוני

כדי למנוע כאב בעקבות ריצה הכן את גופך לפני תחילת האימונים. החל באיזון השרירים. חזק את השרירים החלשים והארך/הגמש את השרירים הקצרים. התחל את האימונים האירוביים בהליכות ולא בריצה. הגבר באופן הדרגתי את זמן ואת קצב ההליכה ואט אט התחל לשלב עם ההליכות ריצות קצרות וקלות. שוב, באופן הדרגתי שנה את היחס שבין ההליכות לריצות עד למצב שבו הנך רץ לכול אורך האימון. עלייה הדרגתית במאמצים תחזק את הגוף, תעלה את הסבולת שלו ותשפר את העמידות שלו לפציעות. התחמם והגמש את שריריך ומפרקיך לפני ואחרי כל אימון.

2) נעלי ריצה ושעון דופק

הריצה גורמת לעומסים על כפות הרגליים ובעקבותיהם על מכלול של פרקים ושרירים. עובדה זו הופכת את הנעליים איתם אנו רצים לקריטיות במניעת פציעות ריצה. כדי למנוע כאב בגלל ריצה יש לנעול נעלי ריצה גמישות המותאמות באופן אופטימלי לרגלים שלכם ולמבנה האישי שלכם.

קשת כף רגל שטוחה ותנועת יתר במפרק הסבטלרי (Subtalar joint) חושפים את העוסקים בריצה לפציעות בגפה התחתנה ובכלל זה שין ספלינט (Sheen splint), שברי מאמץ (Stress fractures), תסמונת המדור (Compartment syndrome), דלקת במעטפת עצם השוק (Medial Tibial Traction Periostitis) כאב פטלופמורל באזור פיקות הברך ועוד.

קשת כף רגל גבוהה וקשיחה מתקשה לשאת בזעזועי הריצה. הרצים עם קשת כזו חשופים גם הם לפציעות גפה תחתונה ובכלל זה:

נעל טובה יכולה להפחית את סיכוי הפציעות. התפיסה השכיחה מדברת על כך שכף רגל שטוחה צריכה תמיכה מוגברת בקשת וסוליה יציבה וקשת כף רגל גבוהה וקשיחה זקוקה לתמיכה רכה וסוליה המעודדת תנועת כף רגל. התפיסה המקובלת עלי טוענת שיש לחשוף את כף הרגל, באופן הדרגתי, לסגנון ריצה יחף ולנעלי ריצה מינימליות ולאפשר לכף הרגל לעשות את מה שנועדה לו משחר קיום האדם, לבלום זעזועים. עם זאת חשוב לציין ששינוי סגנון ריצה חייב להיעשות באופן הדרגתי. יש להחליף נעליים כאשר הנעל מתעוותת ואינה עושה את המוטל עליה. רצוי לעקוב אחר דרגת הקושי של הריצות באמצעות שעון דופק.

3) אימונים/ טכניקה

כדי למנוע כאב בעקבות ריצה חשוב לשמור הדרגתיות. יש להגביר באופן הדרגתי את עצימות האימונים. הגוף מגיב לעומס המוטל עליו. אפילו אצן מנוסה שיעלה את מרחק הריצה או את מהירות הריצה באופן לא פרופורציונלי עלול לגרום לפציעות שכיחות כמו שין ספלינט או שברי מאמץ. עקבו אחר הימים שבהם האימונים קשים במיוחד והשתדלו לאפשר לגוף מנוחה לאחריהם או לחלופין אימונים קלים יותר. כלל מקובל הוא להגביר את מרחק הריצה מקסימום ב10% כל שבוע.

לגבי אצנים מתחילים רצוי לא לרוץ מידי יום. רוצו בלי לאבד יכולת לנהל שיחה בלי לאבד את יכולת לנשום. עצרו אימונים קשים אם הנכם עייפים. הימנעו מלרוץ עם כאב. אם לוקח לכם יותר מ-48 שעות להשתקם מהמאמץ סביר שהריצה שלכם מהירה או ארוכה מידי. סגלו לעצמכם טכניקת ריצה שאינה כוללת נחיתות קשות. הקפידו בעת הריצה לנחות ברכות על כריות כף הרגל ולא על העקבים. אם אינכם שומעים את הנחיתה שלכם אתם נוחתים ברכות מספקת.

4) משטחי אימון לבוש והזנה

דרכים ושבילים רכים ושטוחים מומלצים לריצה. כדי למנוע כאב בעקבות ריצה הימנע מריצות ארוכות מידי או מהירות מידי על אספלט או משטחי בטון אלא אם בנית עצמך לסוג מאמץ זה. רוץ בזהירות על משטחי אימון שאינם חלקים או מלאי מהמורות. ריצה במדרון אחראית לפציעות רבות. התלבש בהתאם למזג האוויר.

בימים חמים רוץ מוקדם בבוקר או בערב. הימנע עד כמה שאפשר לרוץ בסמוך או בכבישים סואנים מטעמים של זהירות שלא להיפגע על ידי כלי הרכב ואיכות האוויר שאנו נושמים באופן מתוגבר. שתייה ותזונה מתאימה לפני, במהלך ולאחר הריצה חשובים על מנת למנוע עייפות והתייבשות.

איך למנוע כאב בגלל ריצה: סיכום

מניעת כאבים ופציעות בריצה מבוססת על שילוב של ניהול עומסים הדרגתי, שיפור טכניקה וחיזוק שרירים תומכים. מחקרים מצביעים על כך שרוב פציעות הריצה נובעות מ"טעויות אימון" – עלייה מהירה מדי בעצימות או במרחק. להלן הדרכים המרכזיות למניעת כאבים, מגובות בממצאים מחקריים:

  1. ניהול עומסים הדרגתי

העומס הוא הגורם המשפיע ביותר על היווצרות פציעות ברקמות רכות. יש להקפיד על:

  • כלל ה-10%: מומלץ לא להעלות את המרחק השבועי ביותר מ-10% משבוע לשבוע.
  • תקופתיות (Periodization): מחקרים מראים כי רצים שמתאמנים באינטנסיביות לאורך כל השנה נמצאים בסיכון גבוה יותר. חשוב לשלב תקופות של התאוששות ומנוחה יזומה.
  • גיוון משטחים: ריצה על משטחים קשים בלבד מעלה את הסיכון; מומלץ לשלב ריצה על משטחים רכים יותר (כמו דשא או שבילי עפר) כדי להפחית את עוצמת הזעזועים.
  1. שיפור טכניקת הריצה ("נחיתה רכה")

שינויים קלים בטכניקה יכולים להפחית משמעותית את העומס על המפרקים:

  • נחיתה רכה: מחקר שפורסם ב-British Journal of Sports Medicine מצא כי רצים שלמדו לנחות "רך" יותר (תוך כיפוף הברכיים) הפחיתו את שיעור הפציעות ב-62% לאורך שנה.
  • העלאת קצב הצעדים (Cadence): הגדלת מספר הצעדים בדקה (תוך קיצור אורך הצעד) מפחיתה את הכוחות הפועלים על הברך והאגן.
  • מניעת פסיעה רחוקה (Overstriding): נחיתה עם כף הרגל רחוק מדי לפני הגוף יוצרת אפקט "בלימה" שמעלה את הסיכון לכאבי ברכיים.
  1. אימוני כוח וחיזוק שרירים

חיזוק השרירים המייצבים הוא קריטי למניעת פציעות כמו תסמונת ה-ITB וכאבי פיקה. חזקו את:

  • שרירי האגן והישבן: חולשה בשרירים אלו היא גורם שכיח לכאבי ברכיים. מחקרים מראים כי תוכנית חיזוק הכוללת סקוואטים, לאנג'ים ודד-ליפט על רגל אחת יכולה להפחית את הסיכון לפציעה ב-50%.
  • שרירי ליבה וכף הרגל: חיזוק שרירי הליבה (פלאנק) עוזר בשמירה על יציבות הגו. חיזוק שרירי כף הרגל נמצא גם הוא כיעיל בהורדת הסיכון לפציעות בגפיים התחתונות.
  1. חימום אקטיבי מול מתיחות סטטיות

התפיסה לגבי מתיחות השתנתה בעקבות מחקרים עדכניים:

  • מתיחות סטטיות: מחקרים מראים כי מתיחות סטטיות (ללא תנועה) לפני הריצה אינן מונעות פציעות ואף עלולות לפגוע בביצועים.
  • חימום דינמי: מומלץ לבצע חימום אקטיבי של 5-10 דקות (הליכה או ריצה קלה) המשולב במתיחות דינמיות (כמו הנפות רגליים או "עקבים לישבן") המדמות את תנועת הריצה.
  1. הקשבה לסימני אזהרה

כאב הוא מנגנון הגנה של הגוף. יש לשים לב לסימנים הבאים:

  • כאב שמשנה את תבנית הריצה (צליעה או קיצור צעד).
  • כאב שהולך ומתגבר במהלך הפעילות.
  • כאב חד בנקודה ספציפית (עלול להעיד על שבר מאמץ).

References:

Alexander JLN, Culvenor AG, Johnston RRT, Ezzat AM, Barton CJ. Strategies to prevent and manage running-related knee injuries: a systematic review of randomised controlled trials. Br J Sports Med. 2022 Nov;56(22):1307-1319. doi: 10.1136/bjsports-2022-105553. Epub 2022 Sep 23. PMID: 36150753.

Fokkema T, de Vos RJ, van Ochten JM, Verhaar JA, Davis IS, Bindels PJ, Bierma-Zeinstra SM, van Middelkoop M. Preventing running-related injuries using evidence-based online advice: the design of a randomised-controlled trial. BMJ Open Sport Exerc Med. 2017 Jun 22;3(1):e000265. doi: 10.1136/bmjsem-2017-000265. PMID: 28761721; PMCID: PMC5530119.

Linton L, Culpan J, Lane J. Running-Centred Injury Prevention Support: A Scoping Review on Current Injury Risk Reduction Practices for Runners. Transl Sports Med. 2025 Feb 25;2025:3007544. doi: 10.1155/tsm2/3007544. PMID: 40225830; PMCID: PMC11986186.

Johnston CA, Taunton JE, Lloyd-Smith DR, McKenzie DC. Preventing running injuries. Practical approach for family doctors. Can Fam Physician. 2003 Sep;49:1101-9. PMID: 14526862; PMCID: PMC2214294.

Yeung EW, Yeung SS. A systematic review of interventions to prevent lower limb soft tissue running injuries. Br J Sports Med. 2001 Dec;35(6):383-9. doi: 10.1136/bjsm.35.6.383. PMID: 11726471; PMCID: PMC1724431.

Malisoux L, Chambon N, Delattre N, et al. Injury risk in runners using standard or motion control shoes: a randomized controlled trial with participant and assessor blinding. Br J Sports Med. 2016;50(8):481-487.

Heiderscheit BC, Sherry MA, Silder A, Chumanov ES, Thelen DG. Hamstring strain injuries: recommendations for diagnosis, rehabilitation, and injury prevention. J Orthop Sports Phys Ther. 2010;40(2):67-81.

Lauersen JB, Bertelsen DM, Andersen LB. The effectiveness of exercise interventions to prevent sports injuries: a systematic review and meta-analysis of randomised controlled trials. Br J Sports Med. 2014;48(11):871-877.

Taunton JE, Ryan MB, Clement DB, McKenzie DC, Lloyd-Smith DR, Zumbo BD. A prospective study of running injuries: the Vancouver Sun Run "In Training" clinics. Br J Sports Med. 2003;37(3):239-244.

Hreljac A. Etiology, prevention, and early intervention of overuse injuries in runners: a biomechanical perspective. Phys Med Rehabil Clin N Am. 2005;16(3):651-667.