השמנה ואריכות ימים: מה קובע את הסיכון?

השמנה ואריכות ימים: מה קובע את הסיכון? מגפת השמנת היתר נחשבת לאחד האתגרים הבריאותיים המורכבים ביותר של המאה העשרים ואחת, כאשר השפעתה על תוחלת החיים ואריכות הימים עומדת במוקד של ויכוח מדעי ענף. בעוד שמחקרים אפידמיולוגיים קלאסיים מצביעים על קשר ישיר בין מדד מסת גוף (BMI) גבוה לבין עלייה בשיעורי התמותה, הרפואה המודרנית מגלה כי התמונה מורכבת בהרבה מחישוב משקל פשוט. תופעות מרתקות כמו "פרדוקס ההשמנה" מראות כי בקבוצות גיל מסוימות או תחת תנאים רפואיים ספציפיים, עודף משקל מתון עשוי דווקא להעניק הגנה מסוימת.

השאלה המרכזית העומדת כיום על הפרק היא: מה באמת קובע את הסיכון הרפואי של האדם הסובל מעודף משקל? המדע העדכני מוכיח כי המפתח לאריכות ימים אינו טמון רק במספר על המשקל, אלא במשתנים ביולוגיים עמוקים יותר. פיזור רקמת השומן (כמו שומן בטני ויסרלי לעומת שומן תת-עורי), מידת הכושר הקרדיו-רספירטורי, הגנטיקה המשפחתית וקיומה של דלקת כרונית תת-קלינית – הם אלו שמכריעים את הכף. מאמר זה יבחן לעומק את הגורמים הפיזיולוגיים והמטבוליים הללו, וימפה את הפרמטרים המדויקים שקובעים האם ומתי עודף משקל הופך לאיום ממשי על תוחלת החיים של האדם.

השמנה ואריכות ימים: מה קובע את הסיכון? – רקע

השמנה אינה משפיעה על כל אדם באותה דרך. שני אנשים בעלי BMI זהה עשויים להיות שונים מאוד בהיקף המותניים, בכושר, בכוח השרירים, בלחץ הדם, ברמות הסוכר, באיכות השינה ובהיסטוריית העישון. לכן השאלה החשובה אינה רק “כמה אדם שוקל?”, אלא אילו מאפיינים קובעים אם עודף השומן יתורגם למחלה, למוגבלות ולתמותה מוקדמת.

מחקרי אוכלוסייה גדולים מראים שככל שדרגת ההשמנה גבוהה יותר, ובעיקר כאשר היא ממושכת ומתחילה בגיל צעיר, עולה הסיכון למחלות לב וכלי דם, סוכרת, מחלת כליות וכבד, דום נשימה וסוגים מסוימים של סרטן. עם זאת, BMI לבדו אינו תחזית אישית. כושר גבוה, כוח שרירים, טיפול בגורמי סיכון והימנעות מעישון עשויים לשפר מאוד את התחזית.

המטרה אינה לחפש “משקל מושלם” או להטיל אשמה. השמנה היא מחלה כרונית המושפעת מגנטיקה, סביבה, תרופות, שינה ומצב חברתי. הערכה מדויקת מאפשרת לבחור את ההתערבות בעלת התועלת הגדולה ביותר: לעיתים ירידה במשקל, לעיתים שיפור כושר וטיפול בסוכרת, ובדרך כלל שילוב של כמה צעדים.

מה הקשר בין השמנה לאריכות ימים?

אריכות ימים אינה רק מספר השנים עד המוות. מבחינה בריאותית חשוב גם כמה שנים אדם חי ללא סוכרת, מחלת לב, כאב מגביל או אובדן עצמאות. השמנה עלולה להשפיע על שתי התוצאות: לקצר את החיים ולהגדיל את מספר השנים עם מחלה.

במטא־אנליזה של 239 מחקרים בארבע יבשות, התמותה הנמוכה ביותר בקרב לא־מעשנים ללא מחלה כרונית בתחילת המעקב נצפתה בטווח BMI של כ־20 – 25. מעל BMI של 25 הסיכון עלה בהדרגה, והעלייה הייתה חדה יותר בדרגות השמנה גבוהות (Global BMI Mortality Collaboration, 2016).

סיכון יחסי אינו גורל אישי

יחס סיכון מתאר הבדל ממוצע בין קבוצות. הוא אינו יודע אם אדם מסוים פעיל, מטופל היטב או נושא גורמי סיכון נוספים. גם אדם עם השמנה חמורה יכול להגיע לגיל מבוגר, ואדם במשקל תקין עלול למות מוקדם. המחקר מתאר הסתברות, לא תאריך תפוגה.

הערך הקליני של הנתונים הוא בזיהוי גורמים הניתנים לשינוי. ככל שמטפלים מוקדם בלחץ דם, בסוכר, בשינה, בכושר ובשומן הבטני, כך ניתן לצמצם את המרחק בין סיכון סטטיסטי לבריאות בפועל.

BMI: נקודת פתיחה ולא סיכום הסיכון

BMI מחושב באמצעות חלוקת המשקל בקילוגרמים בריבוע הגובה במטרים. הוא זול, עקבי ושימושי למעקב באוכלוסייה, אך אינו מבחין בין שומן לשריר ואינו מצביע היכן השומן נמצא. הוא גם אינו מודד כושר, כוח או תפקוד.

במחקר בריטי של 3.6 מיליון מבוגרים, BMI נקשר כמעט לכל קבוצות סיבות המוות, אך צורת הקשר השתנתה לפי גיל וסיבה. מגיל 40, תוחלת החיים הייתה קצרה בממוצע בכ־4.2 שנים בגברים עם השמנה ובכ־3.5 שנים בנשים (Bhaskaran et al., 2018). אלו ממוצעים קבוצתיים, לא אומדן אישי.

דרגת ההשמנה היא גורם סיכון מרכזי

המעבר מעודף משקל להשמנה קלה אינו שקול למעבר להשמנה חמורה. באנליזה הגלובלית, בהשוואה ל־BMI של 22.5 – 25, יחס הסיכון לתמותה היה 1.45 בהשמנה דרגה 1, 1.94 בדרגה 2 ו־2.76 בדרגה 3 (Global BMI Mortality Collaboration, 2016).

ניתוח מאוחד של 20 מחקרי עוקבה מצא כי השמנה דרגה 3 נקשרה לאובדן משוער של 6.5 – 13.7 שנות חיים, בהתאם לרמת ה־BMI (Kitahara et al., 2014). המסר אינו שכל אדם יאבד מספר זהה, אלא שעקומת הסיכון נעשית תלולה בדרגות הגבוהות.

מדוע הסיכון אינו עולה בקו ישר?

ככל שמסת השומן גדלה, עולה ההסתברות שכמה מערכות ייפגעו בו־זמנית: לחץ הדם, רגישות לאינסולין, הנשימה בשינה, תפקוד הכבד והמפרקים. בנוסף, פעילות נעשית קשה יותר, והירידה בכושר עלולה להוסיף סיכון עצמאי.

עודף משקל מתון מציג תמונה פחות עקבית במחקרים בגלל עישון, גיל, מחלה סמויה ושונות בהרכב הגוף. לעומת זאת, הקשר בין השמנה חמורה לתמותה ברור בהרבה.

שומן בטני ופיזור השומן קובעים את הסיכון

שומן ויסצרלי מצטבר סביב האיברים בחלל הבטן והוא פעיל מבחינה מטבולית. הוא קשור לתנגודת לאינסולין, דלקת, שומנים חריגים ולחץ דם. שומן תת־עורי בירכיים אינו נושא בהכרח אותה משמעות.

במחקר EPIC של יותר מ־359 אלף משתתפים, היקף מותניים ויחס מותניים־ירכיים גבוהים נקשרו לתמותה גם לאחר התאמה ל־BMI (Pischon et al., 2008). לכן מדידת מותניים מוסיפה מידע, במיוחד אצל אדם עם BMI תקין אך בטן גדולה או אצל אדם עם BMI גבוה ומסת שריר רבה.

אילו מדדים כדאי לבדוק?

גיל תחילת ההשמנה ומשך החשיפה

אותו BMI בגיל 30 ובגיל 75 אינו נושא אותה תחזית. אדם צעיר עשוי לצבור עשרות שנים של תנגודת לאינסולין, עומס על כלי הדם וכבד שומני. לכן “שנות השמנה” חשובות בדומה לשנות חשיפה לעישון, אף שאין מדד קליני מוסכם המקביל ל“שנות קופסה”.

מודל שחישב שנות חיים ושנות חיים בריאות מצא שהנזק המשוער של השמנה היה הגדול ביותר אצל צעירים. אובדן שנות החיים הבריאות היה גדול פי שניים עד ארבעה מאובדן שנות החיים הכולל (Grover et al., 2015). פירוש הדבר שהשפעת ההשמנה עשויה להופיע שנים לפני תמותה, דרך סוכרת ומחלות לב.

האם השמנה בגיל מבוגר פחות מסוכנת?

הקשר היחסי בין BMI לתמותה נחלש לעיתים בגיל מבוגר, אך אין להסיק שהשמנה נעשית מגינה. בגיל זה BMI משקף פחות היטב שומן, אובדן גובה ושריר משנים את החישוב, ומחלות גורמות לירידה במשקל. גם זמן המעקב קצר יותר. אצל אדם מבוגר המוקד צריך להיות תפקוד, כוח, היקף מותניים ומחלות נלוות. ירידה אגרסיבית במשקל עלולה לפגוע בשריר ובעצם, ולכן היא דורשת חלבון, אימוני התנגדות ומעקב.

בריאות מטבולית: סוכר, לחץ דם ושומנים

השמנה מסוכנת יותר כאשר היא מלווה בסוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם, טריגליצרידים גבוהים, HDL נמוך או דלקת. הצטברות הגורמים מעלה את הסיכון הלבבי והכלייתי, ולעיתים היא חשובה יותר מה־BMI בטווח הקצר.

אדם במשקל תקין אך עם לחץ דם גבוה, סוכרת ושומן בטני אינו “מוגן”. מנגד, אדם עם השמנה ובדיקות תקינות נמצא בנקודת פתיחה טובה יותר. מטא־אנליזה הראתה שגם השמנה שהוגדרה בריאה מטבולית נקשרה לסיכון קרדיווסקולרי גבוה יותר לעומת משקל תקין ובריאות מטבולית (Opio et al., 2020).

האם קיימת השמנה בריאה מטבולית?

המונח מתאר אדם עם השמנה ללא הפרעות מטבוליות לפי הגדרה מסוימת. הבעיה היא שאין הגדרה אחידה: מספר גורמי הסיכון, ערכי הסף והכללת דלקת או כושר משתנים בין מחקרים.

בנוסף, הבריאות המטבולית דינמית. מטא־אנליזה של יותר מ־7.7 מיליון משתתפים מצאה שמעבר ממצב של עודף משקל או השמנה בריאים מטבולית למצב לא בריא נקשר לעלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם (Abiri et al., 2022). לכן מדובר לעיתים בחלון הזדמנות למניעה, לא בתעודת חסינות.

כושר לב־ריאה משנה את התחזית

כושר לב־ריאה משקף את יכולת הלב, הריאות, הדם והשרירים לספק ולנצל חמצן. הוא מנבא תמותה באופן חזק ועקבי. אדם בעל כושר גבוה יכול להיות בסיכון נמוך בהרבה מאדם בעל אותו BMI וכושר ירוד.

מטא־אנליזה של כושר, BMI ותמותה מצאה שאנשים עם עודף משקל או השמנה שהיו בכושר לא נבדלו באופן מובהק בתמותה הכוללת מאנשים במשקל תקין ובכושר. לעומת זאת, חוסר כושר בכל קטגוריות המשקל נקשר לסיכון גבוה יותר (Weeldreyer et al., 2025).

כושר מפחית סיכון אך אינו מוחק הכול

הנתונים אינם הוכחה שהשמנה אינה חשובה. רוב המחקרים תצפיתיים, הגדרת “בכושר” משתנה, ואנשים עם השמנה חמורה מיוצגים פחות. כושר אינו מבטל בהכרח דום נשימה, כבד שומני או עומס מפרקי.

המסר המעשי חיובי: אין צורך להמתין לירידה במשקל כדי לשפר תחזית. כל שיפור בכושר, גם ללא שינוי גדול במשקל, הוא הישג בריאותי בעל משמעות.

כוח שרירים ומסת שריר באריכות ימים

BMI גבוה יכול לשקף שילובים שונים של שומן ושריר. כאשר השמנה מופיעה יחד עם כוח נמוך – מצב המכונה לעיתים השמנה דינפנית – היכולת לנוע, להתאושש ממחלה ולשמור על עצמאות נפגעת. הסיכון לנפילות ולמוגבלות עולה.

מטא־אנליזה של אוכלוסיות קליניות מצאה שכוח שרירים נמוך נקשר לתמותה גבוהה יותר במחלות כרוניות שונות (Jochem et al., 2019). הקשר אינו מוכיח שכל העלאת כוח מאריכה חיים באותה מידה, אך הוא מצדיק התייחסות לכוח כמדד בריאות ולא רק כיעד ספורטיבי.

למה ירידה במשקל חייבת לשמור על שריר?

בגירעון קלורי הגוף מאבד לעיתים גם מסה רזה. תהליך מהיר, מעט חלבון והיעדר אימון התנגדות מגדילים את האובדן. בגיל מבוגר המחיר התפקודי עלול להיות גבוה. תוכנית טובה משלבת חלבון מותאם, אימוני כוח והתקדמות הדרגתית. ההצלחה נמדדת בהיקף המותניים, בכוח, בכושר ובמדדים מטבוליים ולא רק בקילוגרמים.

עישון, אלכוהול והשמנה: סיכונים מצטברים

עישון הוא גורם תמותה מרכזי ועלול גם להטות מחקרי BMI: מעשנים שוקלים לעיתים פחות אך נמצאים בסיכון גבוה יותר, ומחלה הקשורה לעישון יכולה לגרום לירידה במשקל. לכן ניתוחים שמוציאים מעשנים ומקרי מוות מוקדמים מציגים קשר ברור יותר בין BMI גבוה לתמותה (Global BMI Mortality Collaboration, 2016).

אלכוהול מוסיף קלוריות, עלול להעלות טריגליצרידים, לפגוע בכבד ולהפריע לשינה. צריכה גבוהה יחד עם השמנה בטנית מגדילה את העומס המטבולי. אין רמת שתייה שצריך להתחיל בה למען אריכות ימים.

מה לטפל קודם?

הפסקת עישון היא בעדיפות גבוהה גם אם היא מלווה בעלייה זמנית במשקל. ניתן לתכנן במקביל תזונה ופעילות, אך אין לדחות גמילה מחשש למשקל. לאחר מכן מטפלים בלחץ דם, סוכר ושומנים ובונים כושר.

שינה ודום נשימה בשינה

השמנה, במיוחד באזור הצוואר והבטן, מעלה את הסיכון לדום נשימה חסימתי. הפסקות הנשימה גורמות לירידות חמצן, יקיצות והפעלה של מערכת העצבים הסימפתטית. ללא טיפול עלולים להיפגע לחץ הדם, הלב, הערנות והיכולת להתמיד בפעילות.

סקירה שיטתית של מחקרי אורך מצאה קשר עקבי בין עלייה במשקל לבין הופעה או החמרה של דום נשימה בשינה (Qian et al., 2023). נחירות חזקות, הפסקות נשימה, כאבי ראש בבוקר וישנוניות ביום מצדיקים הפניה לבדיקת שינה.

שינה קצרה משפיעה גם על ההתנהגות

עייפות מפחיתה תנועה ויכולה להגביר רעב והעדפה למזון עתיר אנרגיה. שיפור שעת השינה אינו תחליף לטיפול בהשמנה, אך הוא עשוי להקל על שאר השינויים. טיפול בדום נשימה אינו צריך להמתין לירידה במשקל.

כבד, כליות ודלקת כרונית

שומן בכבד עלול להתקדם מדלקת להצטלקות ולשחמת. סוכרת ולחץ דם פוגעים בכליות, והשמנה מוסיפה עומס המודינמי. מחקרי תמותה מצאו קשר חזק במיוחד בין BMI גבוה למוות מסוכרת, ממחלות כליה ומחלות כבד (Prospective Studies Collaboration, 2009). בדיקות תקינות היום אינן מבטיחות שהסיכון יישאר נמוך. יש לעקוב אחר סוכר, HbA1c, לחץ דם, שומנים ותפקודי כבד לפי גיל וסיכון. גילוי מוקדם מאפשר טיפול לפני שנוצר נזק בלתי הפיך.

כאב, ניידות והסיכון העקיף

השמנה קשורה יותר לכאבי ברכיים, כפות רגליים וגב, אך המשקל אינו הסבר לכל כאב. כאשר הכאב מוביל להימנעות, הכושר והכוח יורדים; ירידה זו מקשה עוד יותר על תנועה ועלולה להגדיל סיכון מטבולי. זהו מסלול עקיף אך חשוב בין השמנה לפחות שנות חיים בריאות.

המלצה כללית “לרדת במשקל” אינה טיפול בכאב. יש לאבחן אם מדובר באוסטאוארתריטיס, פגיעה בגיד, רדיקולופתיה, פציעת ספורט או מצב אחר, ולהתאים את הפעילות במקום להפסיקה.

כיצד כירופרקטיקה ושיקום יכולים לסייע?

כירופרקטיקה המתמחה בטיפול בכאב, פציעות ספורט ושיקום אינה טיפול ישיר בהשמנה ואינה מבטיחה אריכות ימים. היא יכולה להשפיע על אחד הגורמים החשובים ביותר: היכולת לנוע. אבחון של מקור הכאב, זיהוי דגלים אדומים והתאמת עומסים עשויים לאפשר לאדם לחזור לפעילות בטוחה. בדיקה תפקודית יכולה לכלול הליכה, כוח, טווחי תנועה, שיווי משקל וסבולת. התוכנית עשויה להתחיל באופניים, הליכה מקוטעת, פעילות במים או תרגול כוח בישיבה, בהתאם לכאב ולמצב הלבבי.

טיפול ידני בתוך תוכנית פעילה

טיפול ידני עשוי להקל זמנית על כאב אצל מטופלים מתאימים, אך אינו שורף שומן ואינו “מאזן חילוף חומרים”. תפקידו האפשרי הוא לאפשר תנועה ותרגול. המרכיבים ארוכי הטווח הם כוח, כושר, ניהול עומס והפחתת פחד מתנועה. מטופל עם כאב חזה, קוצר נשימה לא מוסבר, סחרחורת במאמץ, נפיחות חד־צדדית, חולשה נוירולוגית או ירידה לא מכוונת במשקל זקוק לבירור רפואי לפני תוכנית שיקום רגילה.

שיתוף פעולה רב־מקצועי

רופא המשפחה מטפל בלחץ דם, בסוכר ובשומנים; דיאטן בונה תזונה; מומחה שינה מטפל בדום נשימה; ואיש השיקום מסיר חסמי תנועה. בהשמנה משמעותית יש מקום למרפאת השמנה ולדיון בתרופות או בניתוח לפי ההתוויות.

האם ירידה במשקל תמיד משפרת אריכות ימים?

ירידה מכוונת במשקל משפרת בדרך כלל סוכר, לחץ דם, כבד שומני ודום נשימה, אך אין לפרש כל ירידה כחיובית. ירידה לא מכוונת עלולה להעיד על מחלה, וירידה מהירה עלולה לפגוע בשריר ובעצם.

גם תנודות חוזרות במשקל אינן יעד. מחקרים תצפיתיים קושרים שונות גבוהה במשקל לתוצאות לבביות פחות טובות, אך קשה להפריד בין השפעת התנודות לבין מחלה והתנהגות. המטרה היא שינוי שניתן לשמור עליו, לא סבב קצר של הגבלה ועלייה חוזרת.

כמה צריך לרדת?

ירידה של 5% – 10% עשויה לשפר מדדים מטבוליים, ולעיתים נדרשת ירידה גדולה יותר לשיפור משמעותי בדום נשימה או בסוכרת. אין יעד אחיד. גם לפני הירידה, פעילות וכוח מספקים תועלת.

דירוג גורמי הסיכון בהשמנה

תוכנית פעולה לאריכות ימים עם השמנה

שלב ראשון: להעריך את הסיכון האמיתי

מודדים BMI והיקף מותניים, לחץ דם, גלוקוז או HbA1c, שומנים ותפקודי כבד לפי המלצת רופא. מוסיפים שאלות על שינה, נחירות, עישון, כאב, תרופות והיסטוריה משפחתית.

שלב שני: לשפר כושר לפני שמחכים למשקל

מתחילים בכמות אפשרית: הליכה של עשר דקות, אופניים או מים. מגדילים בהדרגה תדירות ומשך. יעד התחלתי קטן שמבוצע עדיף על תוכנית מושלמת שננטשת.

שלב שלישי: לשמור ולבנות שריר

משלבים אימוני התנגדות פעמיים או שלוש בשבוע לפי היכולת, עם תרגילים לקבוצות שרירים גדולות. תזונה מספקת חלבון, והעומס מתקדם בהדרגה.

שלב רביעי: לטפל במחלות במקביל

אין להמתין לירידה במשקל כדי לטפל בלחץ דם, בסוכרת, בדום נשימה או בשומנים. טיפול מוקדם מפחית סיכון בעוד תהליך שינוי המשקל נמשך.

שלב חמישי: לבחור טיפול משקל מתאים

תזונה, טיפול התנהגותי, תרופות וניתוח הם כלים בדרגות שונות. הבחירה תלויה בחומרת ההשמנה, בסיבוכים, בניסיונות קודמים ובהעדפות. אין פתרון יחיד המתאים לכולם.

שאלות נפוצות על השמנה ואריכות ימים

האם אדם עם השמנה וכושר טוב נמצא בסיכון?

הכושר מפחית מאוד את הסיכון, ולעיתים מביא אותו לרמה דומה לזו של אדם במשקל תקין ובכושר. עם זאת, יש לבדוק לחץ דם, סוכר, שינה ושומן בטני, במיוחד בהשמנה חמורה (Weeldreyer et al., 2025).

האם היקף מותניים חשוב יותר מ־BMI?

הוא אינו מחליף BMI אלא משלים אותו. היקף גבוה מזהה שומן בטני ומוסיף מידע על תמותה גם לאחר התחשבות ב־BMI (Pischon et al., 2008).

האם בדיקות דם תקינות מבטלות את הסיכון?

לא. הן מצביעות על מצב טוב יותר כעת, אך אינן מודדות כושר, דום נשימה או משך חשיפה. בריאות מטבולית יכולה להשתנות, ולכן ממשיכים במעקב ובמניעה.

מה חשוב יותר – ירידה במשקל או פעילות?

שניהם חשובים, אך פעילות מתחילה להועיל גם לפני ירידה. אצל אדם לא פעיל, שיפור הכושר הוא יעד דחוף וישים. בהשמנה חמורה או בסיבוכים, ירידה במשקל מוסיפה תועלת משמעותית.

האם אפשר להיות רזה ובסיכון גבוה?

כן. משקל תקין אינו שולל שומן בטני, סוכרת, לחץ דם, עישון או כושר נמוך. זו הסיבה שלא מעריכים אריכות ימים באמצעות משקל בלבד.

האם דיאטה מהירה טובה יותר?

לא בהכרח. ירידה מהירה עלולה לגרום לאובדן שריר ולעלייה חוזרת. טיפול יעיל שומר על כוח, מספק תזונה מתאימה וכולל תוכנית שימור.

השמנה ואריכות ימים: השורה התחתונה

הסיכון בהשמנה נקבע משילוב, לא ממספר בודד. דרגת ההשמנה, שומן בטני, גיל ההתחלה, משך החשיפה, סוכרת, לחץ דם, עישון, דום נשימה, כושר וכוח שרירים יוצרים יחד את התחזית. BMI נשאר כלי שימושי, אך הוא רק השער להערכה.

אפשר להפחית סיכון עוד לפני השגת משקל יעד. העלאת הכושר, בניית שריר, הפסקת עישון וטיפול במחלות נלוות משפרים את הבריאות. ירידה מתמשכת במשקל מוסיפה תועלת כאשר היא מותאמת, בעיקר בהשמנה חמורה ובנוכחות סיבוכים.

כירופרקטיקה המתמחה בכאב, פציעות ספורט ושיקום יכולה לסייע כאשר כאב ומגבלה מונעים פעילות, באמצעות אבחון, התאמת עומס ושיקום פעיל. היא חלק ממערך רחב הכולל רפואה, תזונה, שינה ובריאות הנפש. אריכות ימים אינה רק חיים במשקל מסוים; היא שמירה על לב, שריר, תנועה ועצמאות לאורך זמן.

References:

Abiri, B., Koohi, F., Ebadinejad, A., Valizadeh, M., & Hosseinpanah, F. (2022). Transition from metabolically healthy to unhealthy overweight/obesity and risk of cardiovascular disease incidence: A systematic review and meta-analysis. Nutrition, Metabolism and Cardiovascular Diseases, 32(9), 2041-2051. https://doi.org/10.1016/j.numecd.2022.06.010

Bhaskaran, K., Dos-Santos-Silva, I., Leon, D. A., Douglas, I. J., & Smeeth, L. (2018). Association of BMI with overall and cause-specific mortality: A population-based cohort study of 3.6 million adults in the UK. The Lancet Diabetes & Endocrinology, 6(12), 944-953. https://doi.org/10.1016/S2213-8587(18)30288-2

Global BMI Mortality Collaboration. (2016). Body-mass index and all-cause mortality: Individual-participant-data meta-analysis of 239 prospective studies in four continents. The Lancet, 388(10046), 776-786. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(16)30175-1

Grover, S. A., Kaouache, M., Rempel, P., Joseph, L., Dawes, M., Lau, D. C. W., & Lowensteyn, I. (2015). Years of life lost and healthy life-years lost from diabetes and cardiovascular disease in overweight and obese people: A modelling study. The Lancet Diabetes & Endocrinology, 3(2), 114-122. https://doi.org/10.1016/S2213-8587(14)70229-3

Jochem, C., Leitzmann, M., Volaklis, K., Aune, D., & Strasser, B. (2019). Association between muscular strength and mortality in clinical populations: A systematic review and meta-analysis. Journal of the American Medical Directors Association, 20(10), 1213-1223. https://doi.org/10.1016/j.jamda.2019.05.015

Kitahara, C. M., Flint, A. J., Berrington de Gonzalez, A., Bernstein, L., Brotzman, M., MacInnis, R. J., Moore, S. C., Robien, K., Rosenberg, P. S., Singh, P. N., Weiderpass, E., Adami, H.-O., Anton-Culver, H., Ballard-Barbash, R., Buring, J. E., Freedman, D. M., Fraser, G. E., Beane Freeman, L. E., Gapstur, S. M., . . . Hartge, P. (2014). Association between class III obesity (BMI of 40-59 kg/m²) and mortality: A pooled analysis of 20 prospective studies. PLOS Medicine, 11(7), e1001673. https://doi.org/10.1371/journal.pmed.1001673

Opio, J., Croker, E., Odongo, G. S., Attia, J., Wynne, K., & McEvoy, M. (2020). Metabolically healthy overweight/obesity are associated with increased risk of cardiovascular disease in adults, even in the absence of metabolic risk factors: A systematic review and meta-analysis of prospective cohort studies. Obesity Reviews, 21(12), e13127. https://doi.org/10.1111/obr.13127

Pischon, T., Boeing, H., Hoffmann, K., Bergmann, M., Schulze, M. B., Overvad, K., van der Schouw, Y. T., Spencer, E., Moons, K. G. M., Tjønneland, A., Halkjær, J., Jensen, M. K., Stegger, J., Clavel-Chapelon, F., Boutron-Ruault, M.-C., Chajes, V., Linseisen, J., Kaaks, R., Trichopoulou, A., . . . Riboli, E. (2008). General and abdominal adiposity and risk of death in Europe. The New England Journal of Medicine, 359(20), 2105-2120. https://doi.org/10.1056/NEJMoa0801891

Prospective Studies Collaboration. (2009). Body-mass index and cause-specific mortality in 900,000 adults: Collaborative analyses of 57 prospective studies. The Lancet, 373(9669), 1083-1096. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(09)60318-4

Qian, Y., Dharmage, S. C., Hamilton, G. S., Lodge, C. J., Lowe, A. J., Zhang, J., Bowatte, G., Perret, J. L., & Senaratna, C. V. (2023). Longitudinal risk factors for obstructive sleep apnea: A systematic review. Sleep Medicine Reviews, 71, 101838. https://doi.org/10.1016/j.smrv.2023.101838

Weeldreyer, N. R., De Guzman, J. C., Paterson, C., Allen, J. D., Gaesser, G. A., & Angadi, S. S. (2025). Cardiorespiratory fitness, body mass index and mortality: A systematic review and meta-analysis. British Journal of Sports Medicine, 59(5), 339-346. https://doi.org/10.1136/bjsports-2024-108748