כאבי גב בגלל זיהום בעמוד השדרה: אבחון וטיפול

כאבי גב בגלל זיהום בעמוד השדרה: אבחון וטיפול זהו נושאו של המאמר. כאבי גב בגלל דלקת זיהומית אינם שכיחים אך חשוב להיות מודע להפרעה הבריאותית הזאת. כאבי גב הן מהבעיות השכיחות ביותר לאדם. כאבים אלו החלו כנראה מאז הזדקפות האדם ונגרמים בגלל סיבות וגורמי סיכון שונים. לרוב, כאבי הגב נגרמים בגלל סיבה מכנית. כלומר, מתיחת שריר, פריצת דיסק, פציעות, מצבים ניווניים ועוד. עם זאת בחלק קטן מהמקרים הכאבים הללו יכולים לנבוע מדלקת זיהומית.

סוגים מסוימים של זיהומים עלולים לגרום לכאבי גב. בין הזיהומים מהסוג הזה נמנה אוסטאומיאליטיס חולייתית, מורסה אפידורלית בעמוד השדרה, זיהומים בחלל הדיסק ועוד. כאשר מדובר בדלקת זיהומית בעמוד השדרה לאבחון ולטיפול מהירים יש תפקיד דרמטי במניעת נזקים בלתי הפיכים. בכל מקרה של כאבי גב חשוב שהקלינאי יבצע אבחנה מבדלת כדי לשלול דלקת זיהומית.

כאבי גב בגלל זיהום בעמוד השדרה: אבחון וטיפול – רקע

כאבי גב הם תופעה נפוצה מאוד, וברוב המקרים מקורם אינו בזיהום. עם זאת, זיהום בעמוד השדרה הוא אחת האבחנות החשובות שאסור להחמיץ כאשר כאב הגב חדש, חריג, מתמשך או מלווה בגורמי סיכון ובסימנים מערכתיים. זיהום יכול לערב את גופי החוליות, הדיסק הבין־חולייתי, החלל האפידורלי, הרקמות הסמוכות ואף חומרי קיבוע שהושתלו בניתוח קודם. ללא אבחון וטיפול בזמן הוא עלול לגרום להרס של החוליות, אבצס, חוסר יציבות של עמוד השדרה, אלח דם ולחץ על חוט השדרה או שורשי העצבים.

האתגר המרכזי הוא שזיהום בעמוד השדרה אינו תמיד נראה כמו "זיהום". לא לכל המטופלים יש חום, ספירת תאי הדם הלבנים יכולה להיות תקינה, ולעיתים התסמין הבולט היחיד במשך שבועות הוא כאב גב מתמשך. מחקרים וסקירות מדגישים כי עיכוב באבחנה עדיין נפוץ, במיוחד כאשר הכאב מיוחס בתחילה לשחיקה, לשריר תפוס או לכאב גב מכני רגיל (Mylona et al., 2009; Henry et al., 2025).

הטיפול מבוסס בדרך כלל על זיהוי הגורם המזהם ומתן טיפול אנטיביוטי מתאים, ולעיתים נדרש ניקוז או ניתוח. כירופרקטיקה אינה טיפול בזיהום פעיל בעמוד השדרה, ומניפולציה באזור נגוע אינה מתאימה. עם זאת, לכירופרקט יכול להיות תפקיד חשוב בזיהוי מוקדם של סימני אזהרה, בהפניה לבירור מתאים ובהמשך – לאחר שהזיהום טופל והרופא אישר חזרה לשיקום – בסיוע בהחזרת תנועה, כוח, סבולת ותפקוד.

כאב גב חזק או הולך ומחמיר המלווה בחום, צמרמורת, חולשה ברגליים, קושי בהליכה, הפרעה חדשה בשליטה על שתן או צואה, ירידה בתחושה באזור המפשעה או מחלה כללית משמעותית מחייב הערכה רפואית מהירה. כאשר קיים חסר נוירולוגי מתקדם או חשד לאבצס אפידורלי, מדובר לעיתים במצב חירום.

מהו זיהום בעמוד השדרה?

המונח "זיהום בעמוד השדרה" מתאר מספר מצבים שונים. אחד המרכזיים הוא Vertebral Osteomyelitis – זיהום של גוף החוליה. כאשר התהליך מערב גם את הדיסק הסמוך נהוג להשתמש במונחים Spondylodiscitis או Discitis-Osteomyelitis. אצל מבוגרים, הזיהום מתפשט לעיתים קרובות דרך זרם הדם ומגיע לאזור הסמוך ללוחיות הקצה של החוליות, ומשם הוא יכול להתפשט לדיסק ולחוליה הסמוכה (Duarte & Vaccaro, 2013; Herren et al., 2017).

זיהום יכול להתפשט גם לרקמות סביב עמוד השדרה וליצור אבצס פארא־ורטברלי או אבצס בשריר הפסואס. סיבוך משמעותי במיוחד הוא Spinal Epidural Abscess – הצטברות מוגלה בחלל שבין מבני עמוד השדרה לקרומי מערכת העצבים. האבצס יכול ללחוץ על חוט השדרה או על שורשי העצבים ולגרום לנזק נוירולוגי מהיר (Tetsuka et al., 2020).

סוגים עיקריים של זיהומים בעמוד השדרה

איך זיהום מגיע לעמוד השדרה?

הדרך השכיחה ביותר בזיהום ספונטני היא התפשטות דרך הדם. חיידקים הנמצאים בזרם הדם יכולים להגיע לכלי הדם של החוליות ולהתיישב שם. מקור הזיהום הראשוני יכול להיות בעור, בדרכי השתן, בריאות, בחלל הפה, בלב או במקום אחר בגוף. לעיתים המקור כבר חלף כאשר כאב הגב מתחיל.

דרך נוספת היא התפשטות ישירה מזיהום סמוך. אפשרות שלישית היא החדרה ישירה של מיקרואורגניזמים בעקבות ניתוח בעמוד השדרה, פעולה פולשנית, הזרקה או טראומה חודרת. זיהומים הקשורים לשתלים מורכבים יותר משום שחיידקים מסוימים מסוגלים ליצור Biofilm על פני חומרי קיבוע, מה שמקשה על מערכת החיסון ועל האנטיביוטיקה לסלק אותם (Lener et al., 2018).

איזה חיידק גורם בדרך כלל לזיהום בעמוד השדרה?

Staphylococcus aureus הוא הגורם החיידקי המרכזי בזיהומים פיוגניים של עמוד השדרה. עם זאת, קיימת שונות משמעותית בהתאם למקור הזיהום ולמצב המטופל. חיידקים גראם־שליליים יכולים להופיע, במיוחד כאשר קיים מקור מדרכי השתן, וחיידקי עור מסוימים מקבלים חשיבות מיוחדת לאחר ניתוח או בנוכחות שתלים (Fröschen et al., 2024).

במצבים מסוימים יש לשקול גם שחפת של עמוד השדרה, Brucella וזיהומים פטרייתיים. זיהומים אלה פחות שכיחים באוכלוסייה הכללית אך נעשים רלוונטיים לפי מקום מגורים, נסיעות, חשיפה לבעלי חיים, מצב חיסוני והיסטוריה רפואית.

מהם גורמי הסיכון לזיהום בעמוד השדרה?

זיהום בעמוד השדרה יכול להופיע גם ללא גורם סיכון ברור, אך מספר מצבים מעלים את הסבירות. אלה כוללים סוכרת, דיכוי של מערכת החיסון, מחלת כליות כרונית והמודיאליזה, שימוש בסמים בהזרקה, ממאירות, זיהום פעיל במקום אחר בגוף, בקטרמיה, קטטרים תוך־ורידיים וניתוח או פעולה פולשנית בעמוד השדרה (Vakili & Crum-Cianflone, 2017; Tetsuka et al., 2020).

גיל מבוגר יותר קשור גם לעלייה בשכיחות, בין היתר בשל ריבוי מחלות רקע, טיפולים פולשניים ותוחלת חיים ארוכה יותר. עם זאת, אדם צעיר ובריא אינו חסין לחלוטין.

איך מרגיש כאב גב בגלל זיהום בעמוד השדרה?

הכאב הוא התסמין השכיח ביותר. לרוב מדובר בכאב חדש או חריג שהולך ומתעצם במשך ימים או שבועות. הוא עשוי להיות ממוקד באזור מסוים, להיות עמוק וקבוע ולהפריע לשינה. לעיתים תנועה מחמירה אותו, ולכן העובדה שכאב משתנה בתנועה אינה מספיקה כדי להוכיח שהוא "מכני" (Mylona et al., 2009).

חלק מהמטופלים מתארים רגישות משמעותית באזור מסוים בעמוד השדרה. אחרים מדווחים על ירידה בתיאבון, עייפות, חולשה או ירידה במשקל. אם הזיהום יוצר לחץ על עצב, יכולים להופיע כאב המקרין לגפה, נימול או חולשה.

חשוב במיוחד לדעת שחום אינו תנאי לאבחנה. מטופל יכול לסבול מזיהום משמעותי בעמוד השדרה ולהיות ללא חום בזמן הבדיקה. לכן שילוב של כאב חריג עם גורמי סיכון או מדדי דלקת מוגברים משמעותי יותר מהיעדרו של סימן יחיד (Henry et al., 2025).

אבצס אפידורלי: למה מדובר במצב מסוכן?

אבצס אפידורלי הוא הצטברות של חומר זיהומי בחלל האפידורלי. הסכנה המרכזית אינה רק הזיהום עצמו אלא הלחץ שהוא עלול ליצור על חוט השדרה או שורשי העצבים ופגיעה באספקת הדם לרקמת העצב.

באופן מסורתי מתוארת "שלישייה קלאסית" של כאב גב, חום וחסר נוירולוגי, אך בפועל שלושת הסימנים אינם נמצאים יחד אצל רוב המטופלים בשלבים מוקדמים. הסתמכות על השלישייה עלולה לכן לעכב את האבחנה (Bond & Manian, 2016; Tetsuka et al., 2020).

התקדמות יכולה להתחיל בכאב מקומי, לעבור לכאב רדיקולרי ובהמשך לגרום לחולשה, הפרעות תחושה וליקויים בשליטה על סוגרים. לאחר שמופיע חסר נוירולוגי משמעותי, חלון הזמן למניעת נזק קבוע עלול להיות קצר.

סימני אזהרה בכאב גב שיכולים להעיד על זיהום

אין "דגל אדום" אחד שמאבחן זיהום. החשד עולה כאשר מספר פרטים מתחברים: כאב מתמשך או הולך ומחמיר, מחלה מערכתית, זיהום במקום אחר, גורמי סיכון או ממצאים נוירולוגיים.

מתי יש צורך בבירור רפואי מהיר?

• כאב גב חדש וחזק אצל אדם עם זיהום פעיל או לאחרונה.
• כאב גב עם חום או צמרמורת.
• כאב שהולך ומחמיר ואינו משתפר כמצופה.
• כאב גב לאחר בקטרמיה או זיהום ב־Staphylococcus aureus.
• כאב אצל אדם הנמצא בדיאליזה או עם קטטר תוך־ורידי.
• כאב אצל אדם מדוכא חיסון.
• כאב לאחר ניתוח, זריקה או פעולה פולשנית באזור עמוד השדרה.
• כאב עם חולשה חדשה ברגל או ביד.
• ירידה בתחושה או קושי הולך וגובר בהליכה.
• הפרעה חדשה בשליטה על שתן או צואה.
• ירידה בתחושה באזור האוכף.
• כאב עם אובדן משקל או הרגשה כללית רעה.

חסר נוירולוגי מתקדם, הפרעת סוגרים או חשד לאבצס אפידורלי מחייבים הערכה דחופה ולא טיפול ידני.

למה האבחנה מתעכבת לפעמים?

זיהום בעמוד השדרה נדיר בהרבה מכאב גב מכני, ולכן בשלב מוקדם הוא יכול להיראות כמו בעיה שריר־שלדית שכיחה. בנוסף, חום יכול להיות חסר, ספירת תאי דם לבנים אינה תמיד גבוהה וצילום רנטגן מוקדם יכול להיות תקין.

מחקר על מטופלים עם אבצס אפידורלי הראה שעיכובים באבחנה קשורים לתוצאות נוירולוגיות פחות טובות. אחד הלקחים המרכזיים היה שלא להסתמך על הופעת הסימנים הקלאסיים המלאים לפני שמתחילים בירור אצל אדם בסיכון (Davis et al., 2004).

אותו עיקרון רלוונטי גם במרפאה כירופרקטית. תיאור מקרה וסקירת ספרות של מטופלים עם ספונדילודיסקיטיס שהגיעו תחילה לכירופרקט הדגישו שחלקם לא הציגו חום, ולכן תשאול של גורמי סיכון והערכת התגובה לטיפול חשובים במיוחד (Chu et al., 2023).

כיצד מאבחנים זיהום בעמוד השדרה?

האבחון מבוסס על שילוב של היסטוריה רפואית, בדיקה גופנית, בדיקות דם, תרביות והדמיה. כאשר עולה חשד משמעותי, המטרה היא לא רק להוכיח שקיים זיהום אלא גם לזהות את החיידק כדי לבחור טיפול אנטיביוטי מדויק ככל האפשר (Berbari et al., 2015).

בדיקה גופנית ונוירולוגית

הבדיקה כוללת הערכת אזור הכאב, רגישות מקומית, הליכה ותפקוד כללי. חשוב במיוחד לבצע בדיקה נוירולוגית כאשר קיימת הקרנה, נימול או חולשה. נבדקים כוח שרירים, תחושה ורפלקסים ולעיתים תפקודי הליכה ושיווי משקל.

המטרה היא לזהות אם קיים לחץ על חוט השדרה או שורשי עצבים. הופעת חסר חדש משנה מיד את רמת הדחיפות.

בדיקות דם בזיהום של עמוד השדרה

CRP ו־ESR הם מדדי דלקת חשובים כאשר עולה חשד לזיהום. הם אינם ספציפיים לעמוד השדרה, אך רמות גבוהות בשילוב עם כאב מתאים מחזקות את הצורך בהמשך בירור. מדדי דלקת מוגברים נמצאים ברוב המטופלים עם ספונדילודיסקיטיס חריפה, בעוד שספירת תאי דם לבנים יכולה להיות פחות רגישה (Fröschen et al., 2024).

CRP שימושי גם במעקב משום שהוא נוטה להשתנות מהר יחסית בתגובה לטיפול. עם זאת, לא מטפלים במספר מעבדתי בלבד; יש להשוות אותו לכאב, לחום, לתפקוד ולמצב הנוירולוגי.

תרביות דם

כאשר המטופל יציב, מומלץ בדרך כלל לקחת מספר תרביות דם לפני התחלת טיפול אנטיביוטי. תרבית חיובית יכולה לזהות את הגורם המזהם ולעיתים לחסוך צורך בביופסיה פולשנית יותר (Berbari et al., 2015; Kim, 2021).

כאשר מדובר במטופל עם אלח דם, הידרדרות נוירולוגית או מצב לא יציב, אין לעכב טיפול דחוף רק לצורך השלמת כל תהליך האבחון.

MRI בזיהום בעמוד השדרה

MRI הוא בדיקת ההדמיה המרכזית כאשר חושדים בזיהום בעמוד השדרה. הוא מסוגל להדגים שינויים בדיסק ובגופי החוליות וכן לזהות אבצס אפידורלי, מעורבות של הרקמות הרכות ולחץ על מבנים עצביים.

שימוש בחומר ניגוד יכול לסייע בהגדרת גבולות הזיהום ובהבחנה בין רקמה דלקתית, אבצס ותהליכים אחרים. במקרים שבהם MRI אינו אפשרי ניתן להשתמש בבדיקות חלופיות בהתאם למצב, אך הבחירה נעשית על ידי הצוות הרפואי (Herren et al., 2017; Henry et al., 2025).

האם צילום רנטגן מספיק?

לא. צילום יכול להיות תקין בשלב המוקדם, מפני ששינויים גרמיים ברורים מתפתחים בהדרגה. בהמשך יכולים להופיע ירידה בגובה הדיסק, הרס לוחיות הקצה או קריסה של גוף החוליה.

לכן צילום תקין אינו שולל זיהום אם התמונה הקלינית מחשידה.

מתי צריך ביופסיה מעמוד השדרה?

כאשר MRI מתאים לזיהום אך תרביות הדם אינן מזהות את הגורם, ניתן לבצע ביופסיה מונחית CT או הדמיה אחרת. הדגימה נשלחת לתרבית ולעיתים לבדיקה היסטולוגית.

זיהוי מדויק של המיקרואורגניזם מאפשר להתאים טיפול ולצמצם שימוש מיותר באנטיביוטיקה רחבת טווח. עם זאת, תשובת הביופסיה אינה תמיד חיובית. טיפול אנטיביוטי שניתן לפני לקיחת הדגימה עלול בחלק מהמקרים להפחית את הסיכוי לזיהוי החיידק (Kim, 2021).

במטופל יציב וללא חסר נוירולוגי, הצוות עשוי לכן לנסות לקבל דגימות לפני תחילת טיפול. במטופל לא יציב אין לדחות טיפול מציל חיים לצורך כך.

מה ההבדל בין זיהום לבין כאב גב רגיל?

אין מאפיין אחד שמאפשר להבדיל בוודאות, ולכן ההשוואה הבאה היא כללית בלבד.

טיפול בזיהום בעמוד השדרה

הטיפול תלוי בגורם, במיקום, בחומרת הזיהום, במצב הנוירולוגי ובשאלה אם קיימים אבצס או חוסר יציבות. בדרך כלל מעורבים מומחה למחלות זיהומיות, אורתופד או נוירוכירורג עמוד שדרה וצוותי שיקום.

טיפול אנטיביוטי

בזיהום חיידקי הטיפול המרכזי הוא אנטיביוטיקה המותאמת ככל האפשר למיקרואורגניזם ולרגישות שלו. טיפול אמפירי עשוי להינתן כאשר אי אפשר להמתין לתרבית, במיוחד בחולה לא יציב, ובהמשך הוא מותאם לפי התוצאות (Berbari et al., 2015).

משך הטיפול נקבע באופן פרטני. מחקר אקראי גדול הראה כי אצל מטופלים נבחרים עם אוסטאומיאליטיס חולייתית פיוגנית, שישה שבועות של אנטיביוטיקה לא היו נחותים מ־12 שבועות מבחינת שיעור הריפוי. עם זאת, אין לפרש זאת כאילו כל זיהום בעמוד השדרה דורש בדיוק שישה שבועות; סוג החיידק, אבצסים, מצב חיסוני, שתלים ותגובה קלינית משפיעים על התוכנית (Bernard et al., 2015).

מתי נדרש ניתוח?

מטופלים רבים ללא חסר נוירולוגי וחוסר יציבות יכולים להשתפר בטיפול תרופתי ומעקב. מנגד, קיימים מצבים שבהם ניתוח הוא חלק מרכזי בטיפול. אינדיקציות אפשריות כוללות חסר נוירולוגי חדש או מתקדם, לחץ משמעותי על חוט השדרה, אבצס שאינו ניתן לניהול שמרני, חוסר יציבות מכנית, קריסה או עיוות משמעותי של החוליות, כאב בלתי נשלט וכישלון הטיפול האנטיביוטי (Duarte & Vaccaro, 2013; Herren et al., 2017). בניתוח ניתן לנקז אבצס, להסיר רקמה נגועה, לשחרר לחץ על מערכת העצבים ולייצב את עמוד השדרה במידת הצורך.

טיפול באבצס אפידורלי בעמוד השדרה

אבצס אפידורלי דורש הערכה מהירה במיוחד. חלק מהמטופלים ללא חסר נוירולוגי ובעלי מאפיינים מתאימים יכולים להיות מנוהלים באנטיביוטיקה ומעקב הדוק, אך כישלון של טיפול לא־ניתוחי עלול להיות בעל השלכות נוירולוגיות חמורות.

כאשר קיימים חולשה, לחץ משמעותי על חוט השדרה, הידרדרות נוירולוגית או מאפיינים נוספים של מחלה מתקדמת, ניתוח דקומפרסיה וניקוז בשילוב אנטיביוטיקה הוא לעיתים קרובות הטיפול המתאים (Vakili & Crum-Cianflone, 2017; Tetsuka et al., 2020). ההחלטה אינה מתקבלת לפי גודל האבצס בלבד, אלא לפי מיקומו, המצב הנוירולוגי, מהירות ההתקדמות והמצב הכללי.

האם צריך לנוח במיטה בזמן זיהום בעמוד השדרה?

בשלב החריף יכולה להיות תקופה שבה הפעילות מוגבלת בגלל כאב, חוסר יציבות או צורך בטיפול רפואי אינטנסיבי. לעיתים משתמשים גם בסד כאשר קיימת פגיעה מבנית או צורך בהפחתת עומס. עם זאת, חוסר תנועה ממושך גורם בעצמו לאובדן כוח, סבולת ומסת שריר. לכן לאחר שהזיהום נשלט ומצב עמוד השדרה מאפשר זאת, השיקום עובר בהדרגה לניידות, הליכה, תרגול וחזרה לתפקוד. תזמון השיקום צריך להיות מתואם עם הצוות הרפואי, במיוחד לאחר ניתוח או כאשר קיימת פגיעה משמעותית בחוליות.

מעקב אחר הצלחת הטיפול

השיפור נמדד באמצעות שילוב של גורמים: ירידה בכאב, שיפור בתפקוד, היעלמות חום אם היה קיים, שיפור במצב הכללי וירידה במדדי דלקת. MRI אינו חייב לחזור מיד למראה תקין. שינויים גרמיים ודלקתיים בהדמיה יכולים להישאר זמן רב גם כאשר הזיהום מגיב לטיפול. לכן אצל מטופל שמשתפר קלינית ומעבדתית לא תמיד יש צורך לחזור שוב ושוב על  MRI או דימות אחר (Berbari et al.,  2015). MRI חוזר חשוב יותר כאשר אין שיפור, כאשר מדדי הדלקת ממשיכים לעלות או כאשר מופיעים תסמינים נוירולוגיים חדשים.

מה יכול להיות תפקידה של כירופרקטיקה בזיהום בעמוד השדרה?

בזיהום פעיל תפקידה המרכזי של הכירופרקטיקה הוא זיהוי והפניה, ולא מניפולציה. זיהום בעצם, בדיסק או בחלל האפידורלי הוא התוויית נגד לטיפול מניפולטיבי באזור המעורב. הפעלת כוח על עמוד שדרה שבו קיימים הרס עצם, אבצס או חוסר יציבות אינה דרך לטפל בזיהום ועלולה להיות בלתי מתאימה ואף מסוכנת.

לעומת זאת, כירופרקט הוא לעיתים איש המקצוע הראשון שאליו מגיע מטופל עם כאב גב. משום כך יש חשיבות רבה ליכולת לזהות כאב שאינו מתנהג כמו הפרעה מכנית רגילה. הספרות תיארה מקרים שבהם ספונדילודיסקיטיס התייצגה תחילה במרפאות כירופרקטיות, לעיתים ללא חום או סימן מערכתי בולט (Chu et al., 2023).

כיצד כירופרקט יכול לסייע בזיהוי מוקדם?

הערכה כירופרקטית אחראית כוללת תשאול על זיהומים לאחרונה, ניתוחים ופעולות פולשניות, מחלות רקע, שימוש בסמים בהזרקה, דיאליזה, טיפולים מדכאי חיסון וחום או צמרמורת. גם תגובה לטיפול חשובה. כאב שאינו משתפר כמצופה, מחמיר במהירות או משנה את אופיו צריך להוביל לבחינה מחודשת של האבחנה ולא להמשך אוטומטי של אותה סדרת טיפולים. כאשר עולה חשד לזיהום, הטיפול הידני נעצר והמטופל מופנה לבדיקות המתאימות.

האם כירופרקטיקה יכולה לעזור לאחר שהזיהום טופל?

כן, במקרים מתאימים ובשלב השיקומי. לאחר שהזיהום נמצא בשליטה, אין סימנים לחוסר יציבות או לחץ עצבי משמעותי והצוות הרפואי מאשר חזרה לפעילות, חלק מהמטופלים נותרים עם נוקשות, חולשת שרירים, ירידה בסבולת ופחד מתנועה.

בשלב זה כירופרקטיקה יכולה להשתלב בשיקום שריר־שלדי באמצעות תרגול, הדרכת תנועה, חיזוק הדרגתי, טיפול ברקמות רכות ולעיתים מוביליזציה עדינה של אזורים שאינם נמצאים בסיכון. הבחירה תלויה במצב החוליות, בהיסטוריה הניתוחית ובממצאי הבדיקה. אין להשתמש במניפולציה בעוצמה גבוהה רק משום שהמטופל מרגיש "נוקשה". נוקשות לאחר זיהום או קיבוע יכולה להיות חלק מההחלמה או מהשינוי המבני ונדרשת התאמה פרטנית.

מניעת הפרעות תפקודיות לאחר זיהום בעמוד השדרה

כירופרקטיקה אינה יכולה למנוע זיהום המטוגני באמצעות "יישור" עמוד השדרה, ואין ראיות לכך שמניפולציה מפחיתה את הסיכון לאוסטאומיאליטיס או אבצס אפידורלי. מניעת הזיהום עצמו קשורה בעיקר לטיפול במקורות זיהום, ניהול מחלות רקע, היגיינה רפואית וטיפול נכון בבקטרמיה ובפצעים.

התפקיד המניעתי הרלוונטי יותר לכירופרקטיקה מופיע לאחר ההחלמה: מניעת הידרדרות תפקודית עקב חוסר פעילות ממושך, שיפור כוח וסבולת, חזרה הדרגתית לעבודה ולפעילות וטיפול בכאב מכני שנותר לאחר שהזיהום חלף.

גישה זו יכולה לעזור למטופל לחזור לעצמאות מבלי לייחס כל כאב חדש ל"זיהום שחזר" ומבלי להתעלם מתסמינים שבאמת מצריכים בירור.

האם כאב שנשאר אחרי אנטיביוטיקה אומר שהזיהום עדיין פעיל?

לא בהכרח. זיהום בעמוד השדרה יכול לגרום לשינויים מבניים, אובדן כושר ונוקשות שנמשכים גם לאחר שהזיהום עצמו נשלט. חלק מהמטופלים סובלים מכאב גב במשך חודשים למרות שיפור ברור במדדי הדלקת ובמצב הרפואי (Henry et al., 2025). מצד שני, כאב שמתגבר מחדש, במיוחד יחד עם עלייה ב־CRP, חום או תסמינים נוירולוגיים, מחייב בדיקה חוזרת. לכן לא מומלץ להחליט לפי כאב בלבד אם הזיהום פעיל או לא. ההחלטה נעשית באמצעות התמונה הקלינית הכוללת.

כאב גב לאחר ניתוח בעמוד השדרה: מתי לחשוד בזיהום?

כאבים לאחר ניתוח הם צפויים במידה מסוימת, ולכן האבחנה עלולה להיות מאתגרת. חשד עולה כאשר הכאב הולך ומתגבר לאחר תקופה של שיפור, מופיעים אודם או הפרשה מהפצע, יש חום, מדדי הדלקת אינם יורדים כמצופה או מתפתחים תסמינים נוירולוגיים.

זיהום סביב שתל יכול להופיע מוקדם לאחר הניתוח או מאוחר יותר. בטיפול נלקחים בחשבון סוג החיידק, משך הזמן מהניתוח, יציבות השתלים והיווצרות Biofilm. במקרים מסוימים ניתן לשמר את הקיבוע, ובאחרים נדרשת התערבות נוספת (Lener et al., 2018). טיפול כירופרקטי באזור מנותח עם חשד לזיהום אינו מתאים עד לסיום הבירור.

זיהום בעמוד השדרה וסוכרת

סוכרת היא אחד המצבים שמעלים את החשד כאשר מופיעים כאבי גב בלתי מוסברים. היא יכולה להשפיע על תפקוד מערכת החיסון ולהגדיל את הסיכון לזיהומים ולסיבוכים. אין פירוש הדבר שכל כאב גב אצל אדם עם סוכרת הוא זיהום. המשמעות היא שהסף לבדיקה צריך להיות נמוך יותר כאשר מצטרפים כאב חריג, חום, זיהום אחר, פצע שאינו מחלים או מדדי דלקת מוגברים. אותו עיקרון חל על מטופלים בדיאליזה, מדוכאי חיסון ואנשים עם קטטרים תוך־ורידיים.

זיהום בעמוד השדרה לאחר זיהום בדרכי השתן

חיידקים יכולים לעבור ממקור בדרכי השתן לזרם הדם ולהתיישב בעמוד השדרה. במצבים כאלה שכיחים יותר חיידקים גראם־שליליים בהשוואה לזיהום שמקורו בעור (Fröschen et al., 2024). כאב גב שמתפתח לאחר זיהום משמעותי בדרכי השתן, במיוחד אם הוא מלווה בחום או עלייה במדדי דלקת, מצדיק בירור. עם זאת, כאב מותן בזמן דלקת בדרכי השתן יכול לנבוע גם מהכליה עצמה ולא מעמוד השדרה, ולכן האבחנה צריכה להיעשות רפואית ולא על סמך מיקום הכאב בלבד.

האם זיהום בעמוד השדרה יכול להופיע בלי חום?

כן. זו אחת הנקודות החשובות ביותר להבנה. חום תומך באבחנה כאשר הוא קיים, אך היעדר חום אינו שולל זיהום. בסקירות על אוסטאומיאליטיס חולייתית ועל אבצס אפידורלי נמצא שחלק ניכר מהמטופלים אינם מציגים את התמונה הקלאסית המלאה בתחילת המחלה (Mylona et al., 2009; Bond & Manian, 2016). לכן כאב גב חזק, מתמשך או חריג אצל אדם בסיכון ראוי להערכה גם כאשר מדידת החום תקינה.

האם מותר לעשות פעילות גופנית במהלך ההחלמה?

בשלב החריף ההמלצות נקבעות לפי חומרת הזיהום, יציבות עמוד השדרה והמצב הנוירולוגי. אין תוכנית אימון אחידה שמתאימה לכל מטופל. לאחר שהצוות המטפל מאשר חזרה לפעילות, מומלץ בדרך כלל להתקדם בהדרגה. ניתן להתחיל בהליכה ובתרגילי תנועה בסיסיים ובהמשך להוסיף כוח וסבולת. מי שעבר ניתוח או סבל מהרס משמעותי של חוליה עשוי להזדקק למסלול איטי ומבוקר יותר. היעד הוא לחזור לפעילות ללא יצירת פחד מיותר מתנועה, אך גם בלי להתעלם מהמגבלות המבניות שנותרו.

טעויות נפוצות בזיהום בעמוד השדרה

"אין לי חום, אז זה לא זיהום"

היעדר חום אינו שולל זיהום בחוליות או אבצס אפידורלי. כאב מתמשך עם גורמי סיכון דורש הערכה גם כאשר הטמפרטורה תקינה.

"אם צילום הרנטגן תקין, עמוד השדרה בסדר"

צילום מוקדם יכול להיות תקין. MRI רגיש יותר לשינויים מוקדמים ולמעורבות של הדיסק, הרקמות הרכות והחלל האפידורלי.

"אנטיביוטיקה הורידה את החום, ולכן אין צורך במעקב"

שיפור בחום אינו מספיק. יש לעקוב גם אחר הכאב, התפקוד, מערכת העצבים ומדדי הדלקת.

"כאב גב אחרי הזיהום אומר שצריך עוד אנטיביוטיקה"

כאב יכול להישאר לאחר שהזיהום חלף. החלטה על המשך אנטיביוטיקה אינה מתקבלת לפי עוצמת הכאב בלבד.

"אפשר לשחרר את הגב באמצעות מניפולציה בזמן הזיהום"

לא. זיהום פעיל בעמוד השדרה אינו מצב למניפולציה. הטיפול הוא רפואי, ולעיתים כירורגי.

שאלות נפוצות על כאבי גב בגלל זיהום בעמוד השדרה

האם זיהום בעמוד השדרה הוא מצב חירום?

לא כל מקרה דורש ניתוח חירום, אך כל חשד משמעותי מחייב בירור רפואי מהיר. אבצס אפידורלי עם חסר נוירולוגי או אלח דם הוא מצב דחוף במיוחד.

האם זיהום בעמוד השדרה יכול להירפא לחלוטין?

כן. מטופלים רבים מחלימים באמצעות טיפול אנטיביוטי ולעיתים ניתוח. התוצאה תלויה בין היתר במהירות האבחנה, סוג החיידק, מצב מערכת העצבים ומחלות הרקע.

כמה זמן נמשך הטיפול האנטיביוטי?

אצל רבים מהמטופלים עם אוסטאומיאליטיס חולייתית חיידקית מדובר במספר שבועות. מחקר אקראי תמך בשישה שבועות במטופלים נבחרים, אך משך הטיפול מותאם אישית ואין להפסיק אנטיביוטיקה ללא הוראת הצוות המטפל (Bernard et al., 2015).

האם תמיד צריך ניתוח?

לא. מטופלים יציבים ללא חסר נוירולוגי, חוסר יציבות או אבצס המחייב ניקוז יכולים לעיתים להחלים בטיפול אנטיביוטי בלבד.

האם אפשר לזהות זיהום בבדיקת דם?

בדיקות דם יכולות לחזק את החשד ולסייע במעקב, אך אינן מספיקות לבדן. MRI, תרביות ולעיתים ביופסיה נדרשים כדי לקבוע את האבחנה ואת הגורם.

האם כירופרקט יכול לזהות זיהום בעמוד השדרה?

כירופרקט יכול לזהות תבנית שאינה אופיינית לכאב מכני ולזהות גורמי סיכון ודגלים אדומים. תפקידו במצב כזה הוא להפנות לבירור רפואי מתאים ולא לנסות לטפל בזיהום באמצעות מניפולציה (Chu et al., 2023).

האם ניתן לחזור לכירופרקט לאחר טיפול בזיהום?

במקרים רבים כן, לאחר שהזיהום נשלט והצוות המטפל אישר טיפול ושיקום. יש להתאים את ההתערבות למצב המבני של עמוד השדרה, לניתוחים שבוצעו ולמצב הנוירולוגי.

האם כירופרקטיקה יכולה למנוע זיהום בעמוד השדרה?

אין ראיות לכך שמניפולציה מונעת זיהום בחוליות או בדיסק. כירופרקטיקה יכולה לסייע בעיקר בזיהוי מוקדם ובמניעת הפרעות תפקודיות משניות באמצעות שיקום, פעילות והדרכת עומסים לאחר ההחלמה.

סיכום: כאב גב מזיהום נדיר, אבל אסור לפספס אותו

זיהומים בעמוד השדרה אינם בין הגורמים השכיחים לכאבי גב, אך הם בעלי חשיבות רבה בגלל הסיכון לסיבוכים נוירולוגיים, הרס של החוליות ואלח דם. אוסטאומיאליטיס חולייתית וספונדילודיסקיטיס יכולים להתפתח באיטיות ולהתבטא במשך שבועות בעיקר בכאב גב, בעוד שאבצס אפידורלי עלול להתקדם במהירות ולגרום ללחץ על מערכת העצבים (Tetsuka et al., 2020; Henry et al., 2025).

היעדר חום אינו שולל זיהום. הסיפור הכולל חשוב יותר: כאב חריג או מתקדם, זיהום קודם, בקטרמיה, סוכרת, דיכוי חיסוני, דיאליזה, שימוש בסמים בהזרקה או פעולה פולשנית בעמוד השדרה צריכים להעלות את רמת החשד (Vakili & Crum-Cianflone, 2017). כאשר עולה חשד משמעותי, הבירור כולל בדרך כלל מדדי דלקת, תרביות דם ו־MRI. אם החיידק אינו מזוהה בדם, ביופסיה עשויה לעזור להשיג אבחנה מיקרוביולוגית ולהתאים טיפול (Berbari et al., 2015; Kim, 2021).

הטיפול המרכזי בזיהום חיידקי הוא אנטיביוטיקה מותאמת. בחלק מהמטופלים נדרש גם ניתוח כדי לנקז אבצס, לשחרר לחץ נוירולוגי, להסיר רקמה נגועה או לייצב את עמוד השדרה. חסר נוירולוגי מתקדם הוא אחד הסימנים החשובים ביותר לצורך בהערכה כירורגית מהירה. לכירופרקטיקה יש תפקיד שונה בהתאם לשלב המחלה. בזמן זיהום פעיל אין מקום למניפולציה בעמוד השדרה הנגוע. התרומה החשובה היא בזיהוי כאב שאינו מתנהג בצורה מכנית רגילה ובהפניה בזמן. לאחר שהזיהום טופל והמצב יציב, ניתן במקרים מתאימים לשלב טיפול כירופרקטי ושיקום כדי להתמודד עם נוקשות, חולשה, ירידה בכושר וכאב שריר־שלד שנותר.

המסר המרכזי הוא שכאב גב עקב זיהום אינו מאובחן לפי סימן בודד. אבחון מהיר נוצר מחיבור נכון בין אופי הכאב, גורמי הסיכון, הבדיקה הנוירולוגית, בדיקות הדם וההדמיה. כאשר התמונה אינה מתאימה לכאב גב רגיל, עדיף לברר מוקדם מאשר להמשיך לטפל בהנחה שמדובר רק בבעיה מכנית.

References:

Berbari, E. F., Kanj, S. S., Kowalski, T. J., Darouiche, R. O., Widmer, A. F., Schmitt, S. K., Hendershot, E. F., Holtom, P. D., Huddleston, P. M., III, & Petermann, G. W. (2015). 2015 Infectious Diseases Society of America (IDSA) clinical practice guidelines for the diagnosis and treatment of native vertebral osteomyelitis in adults. Clinical Infectious Diseases, 61(6), e26-e46. https://doi.org/10.1093/cid/civ482

Bernard, L., Dinh, A., Ghout, I., Simo, D., Zeller, V., Issartel, B., Le Moing, V., Belmatoug, N., Lesprit, P., Bru, J.-P., Therby, A., Bouhour, D., Dénes, E., Debard, A., Chirouze, C., Fèvre, K., Dupon, M., Aegerter, P., & Mulleman, D. (2015). Antibiotic treatment for 6 weeks versus 12 weeks in patients with pyogenic vertebral osteomyelitis: An open-label, non-inferiority, randomised, controlled trial. The Lancet, 385(9971), 875-882. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(14)61233-2

Bond, A., & Manian, F. A. (2016). Spinal epidural abscess: A review with special emphasis on earlier diagnosis. BioMed Research International, 2016, 1614328. https://doi.org/10.1155/2016/1614328

Chu, E. C.-P., Trager, R. J., Goh, S. J., & Shum, J. S. (2023). Spondylodiscitis presenting to a chiropractor: A case report and literature review. Cureus, 15, e35491. https://doi.org/10.7759/cureus.35491

Davis, D. P., Wold, R. M., Patel, R. J., Tran, A. J., Tokhi, R. N., Chan, T. C., & Vilke, G. M. (2004). The clinical presentation and impact of diagnostic delays on emergency department patients with spinal epidural abscess. The Journal of Emergency Medicine, 26(3), 285-291. https://doi.org/10.1016/j.jemermed.2003.11.013

Duarte, R. M., & Vaccaro, A. R. (2013). Spinal infection: State of the art and management algorithm. European Spine Journal, 22(12), 2787-2799. https://doi.org/10.1007/s00586-013-2850-1

Fröschen, F. S., Kitkowski, P. M., Strauß, A. C., Molitor, E., Hischebeth, G. T. R., & Franz, A. (2024). Microbiological profiles of patients with spondylodiscitis. Antibiotics, 13(7), 671. https://doi.org/10.3390/antibiotics13070671

Henry, M. W., Dowdell, J. E., III, & Miller, A. O. (2025). Pyogenic vertebral osteomyelitis. Infectious Disease Clinics of North America, 39, 419-435. https://doi.org/10.1016/j.idc.2025.02.011

Herren, C., Jung, N., Pishnamaz, M., Breuninger, M., Siewe, J., & Sobottke, R. (2017). Spondylodiscitis: Diagnosis and treatment options. Deutsches Ärzteblatt International, 114, 875-882. https://doi.org/10.3238/arztebl.2017.0875

Kim, N. J. (2021). Microbiologic diagnosis of pyogenic spondylitis. Infection & Chemotherapy, 53(2), 238-246. https://doi.org/10.3947/IC.2021.0054

Lener, S., Hartmann, S., Barbagallo, G. M. V., Certo, F., Thomé, C., & Tschugg, A. (2018). Management of spinal infection: A review of the literature. Acta Neurochirurgica, 160(3), 487-496. https://doi.org/10.1007/s00701-018-3467-2

Mylona, E., Samarkos, M., Kakalou, E., Fanourgiakis, P., & Skoutelis, A. (2009). Pyogenic vertebral osteomyelitis: A systematic review of clinical characteristics. Seminars in Arthritis and Rheumatism, 39(1), 10-17. https://doi.org/10.1016/j.semarthrit.2008.03.002

Tetsuka, S., Suzuki, T., Ogawa, T., Hashimoto, R., & Kato, H. (2020). Spinal epidural abscess: A review highlighting early diagnosis and management. JMA Journal, 3(1), 29-40. https://doi.org/10.31662/jmaj.2019-0038

Vakili, M., & Crum-Cianflone, N. F. (2017). Spinal epidural abscess: A series of 101 cases. The American Journal of Medicine, 130(12), 1458-1463. https://doi.org/10.1016/j.amjmed.2017.07.017