פעילות גופנית מונעת שבץ מוחי! שבץ מוחי (Stroke) הוא אירוע חירום קליני הגורם כול שנה לנכויות קשות ומוות לאלפי בני אדם בישראל. לפעילות גופנית יתרונות בריאותיים גופניים ונפשיים רבים. לפי המחקר בהשוואה לאנשים שאינם פעילים אדם מבוגר שפעיל גופנית מפחית הסיכון ללקות בשבץ מוחי. החוקרים טוענים שיש לבצע פעילות גופנית ברמת קושי בינונית עד קשה פעם או פעמיים בשבוע. ספורט כזה יחד עם פעולות נוספות עשויים להאריך את חייכם.
שבץ מוחי (Cerebro Vascular Accident – CVA) היא ההפרעה השנייה או השלישית בקטלניות שלה בעולם. מחלה זאת היא גם הראשונה ביכולת שלה לגרום לנכות. שבץ מוחי נגרם בגלל פגיעה חדה באספקת הדם למוח ובשל כך נגרם נזק לרקמה העצבית. בין הסימפטומים של שבץ מוחי נמנה:
- כאבי ראש חמורים
- פגיעות מוטוריות
- הפרעות תחושתיות
- פגיעה ביכולת הדיבור
- פגיעות קוגניטיביות ועוד
למהירות שבה מוגש הטיפול ישנה חשיבות עליונה בכל הנוגע למניעת נזקים בלתי הפיכים במוח. פעילות גופנית כך מסתבר עשויה לחסוך עוגמת נפש רבה.
פעילות גופנית מונעת שבץ מוחי – רקע
לפעילות גופנית יתרונות בריאותיים רבים ובכפוף למגבלות בריאותיות היא מומלצת לכולם. ההמלצות הן להיות פעיל גופנית גם אם אתם סובלים מקרע מיניסקוס, מפריצת דיסק או דלקת פרקים ניוונית. כדי להיות פעיל המוח זקוק לאספקה שוטפת של חמצן וגלוקוז הניתנים לו באמצעות זרם הדם. פגיעה מתמשכת באספקת הדם (מעל 6 – 7 דקות) תוביל לנזק מוחי ואף למוות. פגיעה באספקת הדם נגרמת לרוב כאשר קריש דם חוסם את כלי הדם המוביל דם למוח וגורם לאוטם. קרישי דם יכולים להיות מקומיים ולהיווצר באחד מכלי הדם במוח או להיווצר בכלי דם מרוחק ולהיסחף אל כלי הדם במוח.
שבץ מוחי (Stroke) הוא אחד מהגורמים המובילים לתמותה ונכות בעולם. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, מדי שנה כ-15 מיליון בני אדם סובלים משבץ, כאשר כשליש מהם נפטרים או סובלים מנכות משמעותית (Feigin et al., 2017). העלות החברתית והכלכלית של השבץ עצומה, הן למדינה והן למשפחות. עם זאת, קיימות עדויות מחקריות חזקות לכך שספורט סדיר יכול למנוע חלק גדול ממקרי השבץ, להפחית סיכון ולשפר את איכות החיים וההישרדות. במאמר הנוכחי "פעילות גופנית מונעת שבץ מוחי" נדון בהשפעה זאת של פעילות גופנית.
מהם שבץ מוחי וגורמי הסיכון?
שבץ מוחי מתרחש כאשר ישנה הפרעה פתאומית לזרימת הדם למוח, מה שמוביל לפגיעה ברקמת המוח. ישנם שני סוגים עיקריים: שבץ איסכמי (כ-85% מהמקרים) הנגרם מחסימה של כלי דם, ושבץ המורגי הנגרם מדימום מוחי (Benjamin et al., 2019).
גורמי הסיכון העיקריים לשבץ כוללים:
- יתר לחץ דם, סוכרת, עישון, השמנה, היפרליפידמיה, אי-פעילות גופנית, ותזונה לא בריאה (O'Donnell et al., 2016).
- חלק מגורמים אלו, ובפרט אורח חיים יושבני וחוסר בפעילות גופנית, ניתנים לשינוי ומניעה.
כיצד פעילות גופנית משפיעה על הסיכון לשבץ?
הפחתת לחץ דם
יתר לחץ דם הוא גורם הסיכון המשמעותי ביותר לשבץ. מחקרים מצביעים על כך שספורט אירובי, דוגמת הליכה מהירה, ריצה, רכיבה על אופניים או שחייה, מורידה את לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי גם בקרב אנשים עם לחץ דם תקין (Cornelissen & Smart, 2013). הפחתה זו מסייעת במניעת פגיעות בכלי הדם הקטנים והגדולים במוח.
שיפור פרופיל שומנים בדם
פעילות גופנית סדירה תורמת לשיפור פרופיל השומנים בדם: ירידה ב-LDL ("הכולסטרול הרע") והעלאת HDL ("הכולסטרול הטוב"). שיפור זה מפחית את הצטברות הפלאק הטרשתי בעורקים, ומקטין את הסיכון לחסימה מוחית (Lee et al., 2003).
איזון סוכר ומניעת סוכרת
אורח חיים יושבני מעלה את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2, המהווה גורם משמעותי לשבץ. פעילות גופנית משפרת את הרגישות לאינסולין ומסייעת לשמירה על רמות סוכר תקינות, ובכך מפחיתה את הסיכון לשבץ (Hu et al., 2005).
הפחתת משקל ושומן ביטני
השמנה ובעיקר שומן בטני מגבירים את הסיכון לשבץ. פעילות גופנית סדירה מסייעת לירידה במשקל ולהפחתה משמעותית בשומן הויסצרלי, מה שמקטין את ההשפעות השליליות של ההשמנה על כלי הדם (Lee et al., 2003).
הפחתת דלקת כרונית
פעילות גופנית מקטינה מדדים של דלקת כרונית בגוף – כגון CRP וציטוקינים דלקתיים – שגם להם תפקיד מרכזי בפתולוגיה של שבץ מוחי (Petersen & Pedersen, 2005).
מחקרים גדולים על פעילות גופנית ומניעת שבץ
מטא-אנליזות ומחקרי עוקבה
מטא-אנליזה רחבת היקף שכללה מעל 300,000 משתתפים הראתה שספורט ברמת קושי בינוני עד נמרץ מפחית ב-25% את הסיכון לשבץ מוחי בהשוואה לאנשים לא פעילים (Willey et al., 2009). מחקר נוסף שבחן נתונים של למעלה מ-43,000 נשים מצא כי גם פעילות מתונה – כגון הליכה מהירה – הפחיתה את הסיכון לשבץ ב-37% (Hu et al., 2000).
מחקר INTERSTROKE
מחקר זה, שבחן למעלה מ-27,000 חולים ב-32 מדינות, הראה כי היעדר פעילות גופנית אחראי לכ-40% מכלל מקרי השבץ הניתנים למניעה (O'Donnell et al., 2016). גם לאחר התאמה לגורמי סיכון נוספים, ספורט נמצא כגורם מגן עצמאי ומשמעותי.
גיל, מין וסוג הפעילויות
האפקט המגן של פעילות גופנית נמצא בכל קבוצות הגיל, אך יש ראיות שההשפעה משמעותית במיוחד בגילאי 40 ומעלה, אז עולה הסיכון לשבץ. כמו כן, כל סוגי הפעילות (אירובית, התנגדותית, אפילו פעילות פנאי כגון גינון) נמצאו מועילים, בתנאי שהם מבוצעים בעקביות (Aune et al., 2018).
כמה פעילות צריך כדי להגן על המוח?
ההמלצה הרשמית של ארגון הבריאות העולמי (WHO) היא לבצע לפחות 150 דקות בשבוע של פעילות גופנית אירובית בינונית, או 75 דקות פעילות נמרצת – לצד אימוני כוח פעמיים בשבוע (WHO, 2020). גם רמות נמוכות מאלו מספקות הגנה מסוימת, אך ככל שעולה היקף הפעילות – הסיכון לשבץ פוחת.
מנגנונים נוספים למניעת שבץ על ידי פעילות גופנית
שיפור תפקוד כלי הדם:
פעילות גופנית משפרת את גמישות העורקים, מפחיתה קשיחות עורקית ומעודדת יצירת כלי דם חדשים במוח (Marques-Aleixo et al., 2012).
הפחתת קרישיות הדם:
תרגול גופני מפחית את הסיכון להיווצרות קרישי דם ע"י השפעה על מדדי קרישיות ופיברינוליזה.
הפחתת דיכאון ומתח:
מצבים נפשיים אלו מעלים את הסיכון לשבץ. פעילות גופנית מסייעת באיזון מצב הרוח ובהפחתת מתח נפשי.
ומה עם פעילות גופנית אחרי שבץ?
חשוב לציין שפעילות גופנית לא רק מונעת שבץ, אלא גם מהווה כלי מרכזי בשיקום לאחר שבץ. חולים המתחילים בשיקום מוקדם הכולל פעילויות מותאמות, משיגים שיפור ניכר בתפקוד, בעצמאות ובאיכות החיים (Billinger et al., 2014).
חסמים ומוטיבציה לפעילות גופנית
למרות ההכרה הגוברת ביתרונות, אחוז ניכר מהאוכלוסייה הבוגרת לא מבצע מספיק פעילות. חסמים שכיחים כוללים חוסר זמן, עייפות, בעיות בריאותיות, חוסר מוטיבציה וסביבה לא תומכת (Bauman et al., 2012). שילוב הליכה כחלק מהשגרה, פעילות קבוצתית, או ספורט אהוב מגבירים את הסיכוי להתמיד.
פעילות גופנית מונעת שבץ מוחי – מסקנות
הראיות המדעיות החד-משמעיות מראות כי פעילות גופנית סדירה היא אחד הכלים היעילים ביותר למניעת שבץ מוחי. מעבר להשפעה על גורמי הסיכון הידועים – פעילויות גופניות תורמות לבריאות כלי הדם, משפרת תפקוד לבבי, מאזנת לחץ דם, שומנים וסוכר, ותורמת לאיכות חיים גבוהה יותר. כל אדם – בכל גיל – יכול להפיק תועלת מהוספת פעילות גופנית לחייו. אנו במרפאה לכירופרקטיקה אמצנו את הגישה הזאת ומעבירים אותה הלאה לחולים שלנו. ומה אתכם?
References:
Lee, I. M., Paffenbarger Jr, R. S., & Hennekens, C. H. (2003). Physical activity and risk of stroke in men. BMJ, 326(7382), 82.
Hu, F. B., Stampfer, M. J., Colditz, G. A., et al. (2000). Physical activity and risk of stroke in women. New England Journal of Medicine, 343(22), 1479-1485.
Cornelissen, V. A., & Smart, N. A. (2013). Exercise training for blood pressure: a systematic review and meta‐analysis. International Journal of Cardiology, 168(3), 1275-1283.
More References:
Aune, D., Schlesinger, S., Hamer, M. et al. Physical activity and the risk of sudden cardiac death: a systematic review and meta-analysis of prospective studies. BMC Cardiovasc Disord 20, 318 (2020). https://doi.org/10.1186/s12872-020-01531-z
Petersen, A. M., & Pedersen, B. K. (2005). The anti-inflammatory effect of exercise. Journal of Applied Physiology, 98(4), 1154-1162.
Billinger, S. A., Arena, R., Bernhardt, J., et al. (2014). Physical activity and exercise recommendations for stroke survivors. Stroke, 45(8), 2532-2553.
Marques-Aleixo, I., Oliveira, P. J., Moreira, P. I., et al. (2012). Physical exercise as a possible strategy for brain preconditioning: implications for Alzheimer’s disease. Current Alzheimer Research, 9(5), 626-632.
Kohl, H. W., 3rd, Craig, C. L., Lambert, E. V., Inoue, S., Alkandari, J. R., Leetongin, G., Kahlmeier, S., & Lancet Physical Activity Series Working Group (2012). The pandemic of physical inactivity: global action for public health. Lancet (London, England), 380(9838), 294-305. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(12)60898-8