אצבעות נרדמות בידיים

אצבעות נרדמות בידיים היא תחושה נפוצה שיכולה להיות מטרידה. האובדן הזה של התחושה בחלק מכפות הידיים מתרחש לעתים קרובות באופן בלתי צפוי, גורם לתהייה לגבי מהות הגורם. אצבעות נרדמות בידיים מדי פעם ולזמן קצר לא צריך לעורר דאגה יתרה. עם זאת, כאשר מדובר בתסמין ממושך או חוזרני הדבר יכול לאותת על בעיות בריאותיות משמעותיות. הבנת הסיבות השורשיות לתופעה היא חיונית לטיפול יעיל במצב זה.

הסיבות האפשריות להתפתחות אצבעות נרדמות בידיים כוללות לחץ זמני על כלי דם או על עצב אבל גם לחץ עצבי בצוואר, שבץ מוחי ועוד. מאמר זה בוחן את הגורמים הנפוצים, הסימפטומים הקשורים, גישות אבחון ואפשרויות טיפול בחוסר תחושה ביד. התעמקות בהיבטים אלה, תאפשר לקוראים לזהות מתי לפנות לייעוץ ולמה לצפות במונחים של אבחון וטיפול.

אצבעות נרדמות בידיים – רקע

תחושת נימול או “אצבעות נרדמות” (פרסטזיות) היא אחת מתלונות השריר־שלד והעצבים השכיחות במרפאות משפחה, אורתופדיה ונוירולוגיה. לרוב מדובר בתחושת עקצוץ, שריפה או אובדן תחושה חלקי בכף היד ובאצבעות, שלפעמים מופיעה בלילה, בעת עבודה ממושכת עם מחשב, נהיגה או אחיזת טלפון – ולעיתים גם במנוחה מלאה.

למרות שהרבה אנשים מתארים “נימול חולף” לאחר שינה על היד או לחץ זמני, כאשר התופעה חוזרת, מחמירה או מלוּוה בכאב וחולשה – היא עלולה להעיד על בעיה משמעותית במערכת העצבים ההיקפית, בעמוד השדרה הצווארי, בכלי הדם או במחלות מערכתיות (כמו סוכרת או מחלות אוטואימוניות).

 שכיחות ותפוצה

אצבעות נרדמות בידיים מהוות תלונה שכיחה:

תסמונת התעלה הקרפלית

תסמונת התעלה הקרפלית (CTS) היא נוירופתיית הלכּדה השכיחה ביותר בגפה העליונה ונחשבת לאחת הסיבות העיקריות לנימול באגודל, באצבע המורה והאמצעית, ולעיתים בחצי הרדיאלי של הקמיצה.

1. סקירת ספרות עדכנית מציינת כי כ-4-5% מהאוכלוסייה הכללית סובלים מתסמונת התעלה הקרפלית במהלך חייהם, עם שכיחות גבוהה יותר אצל נשים ובגיל מבוגר יותר (Genova, 2020).
2. מחקרי אוכלוסייה הצביעו על שיעורי שכיחות של כ-3.8% באוכלוסייה כללית בפינלנד ועל שכיחות גבוהה יותר באוכלוסיות עובדות מסוימות, כגון פועלי בניין ועובדי ייצור (Genova, 2020; Bicha, 2024).
3. במחקר חתך שנערך בקרב 333 עובדי בניין באתיופיה נמצא כי כ-11.7% מהמשתתפים עמדו בקריטריונים של CTS, עם שכיחות גבוהה יותר אצל עובדים מבוגרים, מעשנים ובעלי ניסיון עבודה רב שנים (Bicha, 2024).
4. מחקר נוסף בקרב ספריות העלה כי שכיחות CTS בקרבן הגיעה לכ-74.3%, לעומת 55% בקרב נשים מובטלות בקבוצת הביקורת; ההבדל יוחס לחשיפה ממושכת לתנועות חוזרות ונשנות של שורש כף היד והאצבעות (Demiryurek, 2018).

רדיקולופתיה צווארית

קיימת גם שכיחות לא מבוטלת של לחץ על שורשי העצבים היוצאים מעמוד השדרה הצווארי והתפתחות רדיקולופתיה צווארית. לחץ כזה עשוי להתבטא בין היתר בכאב ונימול לאורך הזרוע ועד לאצבעות.

• סקירה אפידמיולוגית עדכנית מתארת שיעור היארעות של כ-83.2 מקרים חדשים לכל 100,000 לשנה, עם שיא בשכבת הגיל החמישית (Kang, 2020).

 גורמים נוספים לנימול באצבעות – לא רק CTS

במרפאות המתמחות בכאב יד נמצא כי:

• כ-60% מהמטופלים המאובחנים באמצעות ENMG סובלים מ-CTS
• כ-13-14% סובלים מפולינוירופתיה היקפית
• כ-7% מפתולוגיות אחרות כגון De Quervain או “אצבע הדק” (Shahdevi, 2020).

במילים אחרות – CTS היא אמנם הגורם השכיח לנימול באצבעות, אך חלק לא מבוטל מהמטופלים סובלים מנוירופתיה כללית, לכידת עצבים אחרים (כמו העצב האולנרי או הרדיאלי) או רדיקולופתיה צווארית.

 גורמים עיקריים לנימול באצבעות הידיים

1. תסמונת התעלה הקרפלית (CTS)

ב-CTS קיים לחץ מוגבר בתוך התעלה הקרפלית בשורש כף היד – תעלה עצמית שבה עוברים הגידים המניעים את האצבעות והעצב המדיאני. הלחץ גורם לפגיעה איסכמית ומכנית בעצב, וכתוצאה מכך – נימול, כאב וירידה בתחושה בעיקר באגודל, באצבע המורה והאמצעית, ולעיתים גם בחצי הרדיאלי של הקמיצה (Genova, 2020).

 סימפטומים אופייניים

•  נימול ומחטים באצבעות, במיוחד בלילה או בעת אחיזת חפצים (טלפון, ספר, הגה).
•  החמרה בעת כיפוף שורש כף היד (לדוגמה, בזמן שינה) והקלה בעת ניעור היד.
•  עם הזמן – ירידה בכוח האחיזה וחפצים “נופלים מהיד”; במקרים מתקדמים – אטרופיה של השרירים בבסיס האגודל.

 פתופיזיולוגיה

הגורמים ללחץ בתעלה הקרפלית כוללים עיבוי של הרצועה הקרפלית, בצקת רקמות (למשל בהריון), דלקת גידים, שברים ישנים, או נפח מוגבר של התכולה (גידים עבים, גידולים). מדובר בתהליך רב־גורמי הכולל טראומה מכנית חוזרת, עלייה בלחץ מקומי ופגיעה בזרימת הדם לעצב (Genova, 2020).

2. נוירופתיה היקפית (למשל על רקע סוכרת)

נוירופתיה היקפית היא פגיעה מפושטת בעצבים ההיקפיים, הנובעת לרוב מסוכרת, אלכוהוליזם כרוני, חסר ויטמין B12, מחלת כליה כרונית, כימותרפיה או מחלות תורשתיות. היא מתבטאת לרוב בנימול בכפות הרגליים ("גרביים") ובהמשך בכפות הידיים ("כפפות"), לעיתים עם כאב שורף, רגישות יתר, וחולשת שרירים.

מחקרים מראים שסוכרת היא אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ל-CTS, וכי אצל חולי סוכרת קיימת שכיחות גבוהה יותר של CTS ונוירופתיות לכידה נוספות (Genova, 2020; Talebi, 2018).

3. לכידת העצב האולנרי – תסמונת התעלה הקוביטלית (Cubital Tunnel)

כאשר הלחץ מופעל על העצב האולנרי (Ulnar Nerve) בתוך תעלה במרפק הנקראת "התעלה הקוביטלית", מתפתחת תסמונת התעלה הקוביטלית (CuTS). במצב זה הנימול יופיע בעיקר בקמיצה ובזרת, עם כאב לאורך הצד האולנרי של האמה וחולשה באחיזת אובייקטים עדינים (Shelke, 2023).

בסקירה עדכנית מוסבר כי כיפוף ממושך של המרפק, לחץ ישיר על העצב (הישענות על מרפקים) וגורמים תעסוקתיים שונים מובילים לדחיסה כרונית, ועשויים לגרום לנזק עצבי בלתי הפיך אם אינם מטופלים (Shelke, 2023).

תסמינים אופייניים:

• נימול וכאב באצבעות: חצי מהאצבע הרביעית (הצד הקרוב לזרת) והאצבע החמישית (הזרת).
• חולשה באחיזת חפצים וקושי בתיאום עדין של תנועות היד.
• התסמינים מחמירים לעיתים קרובות בעת כיפוף ממושך של המרפק (למשל, בשימוש בטלפון או בשינה עם מרפק כפוף).

4. רדיקולופתיה צווארית

רדיקולופתיה צווארית נגרמת מדחיסה של שורש עצב צווארי, לרוב על רקע פריצת דיסק או ספונדילוזיס (שינויים ניווניים), ויכולה לגרום לנימול ביד ובאצבעות בתבנית דרמטומלית. לדוגמה:

•  לחץ על שורש C6 יכול לחקות CTS – נימול באגודל ובאצבע המורה, אך מלוּוה לעיתים בחולשה של כופפי המרפק והחלשות רפלקסים (Kang, 2020).
•  לחץ על C8 יכול לגרום לחולשה משמעותית בשרירי כף היד ולנימול רב־אצבעי.

קאנג ועמיתיו מדגישים שההבחנה בין CTS, רדיקולופתיה ומחלות אחרות היא קריטית, שכן הטיפול והפרוגנוזה שונים (Kang, 2020).

5. גורמים נוספים

6. הפרעות נוספות שעלולות להוביל להתפתחות אצבעות נרדמות בידיים כוללות:

•  תסמונת מוצא בית החזה (Thoracic Outlet Syndrome): לחץ על מקלעת הזרוע וכלי הדם בין הצוואר לבית החזה, עם נימול מפושט ביד, לעיתים מלוּוה בשינוי צבע היד במאמץ.
•  הפרעות וסקולריות (למשל תסמונת ריינו): כיווץ פתאומי של העורקים באצבעות גורם להלבנתן, כאב ונימול, בעיקר בקור או סטרס.
•  מחלות דלקתיות/אוטואימוניות: דלקת פרקים שגרונית, לופוס ועוד – עלולות לגרום לבצקת וגופי דלקת סביב העצבים.
•  חסר ויטמינים, תרופות ורעלנים: חסר B12, שימוש כרוני בכמה סוגי כימותרפיה או אלכוהול – כולם יכולים לגרום לנוירופתיה.
•  גורמים פונקציונליים/חרדה: היפרונטילציה חריפה יכולה לגרום לפרסטזיות חולפות בידיים ובפנים, אך בדרך כלל ללא ממצאים נוירולוגיים קבועים.

 גורמי סיכון

 גורמי סיכון ל-CTS

סקירת ספרות מקיפה מתארת מספר גורמי סיכון עיקריים ל-CTS: השמנה, עבודה מונוטונית של שורש כף היד, הריון, מחלות אנדוקריניות (כגון תת־פעילות בלוטת התריס), דלקת מפרקים שגרונית, סוכרת והיסטוריה משפחתית (Genova, 2020).

מחקרי אוכלוסייה הדגישו כי נשים, בעלי BMI גבוה, גיל מתקדם ועבודה הכרוכה בתנועות חוזרות, אחיזת כלים רוטטים או תנוחות שורש יד קיצוניות – נמצאים בסיכון מוגבר (Demiryurek, 2018; Bicha, 2024).

 גורמי סיכון לנוירופתיה כללית ולתסמונות לכידה אחרות

•  סוכרת, יתר לחץ דם ודיסליפידמיה – שכיחים כקומורבידיות בקרב מטופלים עם כאב יד וCTS, ומעלים סיכון לנוירופתיה היקפית (Shahdevi, 2020).
•  חזרתיות וכיפוף/יישור קיצוני של המרפק – מגבירים סיכון לתסמונת התעלה הקוביטלית ולתסמונת התעלה הקרפלית (Shelke, 2023).
•  עישון וגיל מבוגר – זוהו כגורמי סיכון משמעותיים לשכיחות CTS בקרב עובדי בניין (Bicha, 2024).

 אבחון

אבחון נכון של נימול באצבעות דורש שילוב של אנמנזה, בדיקה גופנית מדוקדקת ובדיקות עזר מתאימות. טעויות אבחון עלולות להביא לטיפול לא מתאים. למשל, ניתוח CTS כאשר המקור הוא רדיקולופתיה צווארית (Kang, 2020; Genova, 2020).

1. אנמנזה

•  מיקום התחושה: אילו אצבעות מעורבות? האם הנימול חד־צדדי או דו־צדדי?
•  זמן הופעה: בעיקר בלילה, במאמץ, בקור או באופן קבוע?
•  תסמינים נלווים: כאב בצוואר, בכתף, בחזה; חולשה; אובדן אחיזה; שינוי צבע.
•  מחלות רקע: סוכרת, מחלות בלוטת התריס, מחלות כלי דם, מחלות ראומטולוגיות.
•  עבודה ותחביבים: הקלדה, עבודה עם כלים רוטטים, נגינה, ספורט מסוים.

2. בדיקה גופנית

בדיקה נוירולוגית: תחושה למגע, כאב ורעידות; כוח שרירי אצבעות וכף היד; רפלקסים.

מבחנים פרובוקטיביים ל-CTS:

להלן שלושת המבחנים העיקריים:

• מבחן פאלן (Phalen's Test) – כיפוף שורש כף היד ל-60 שניות; החמרת נימול באגודל-אמה.
• סימן טינל (Tinel's Sign) –  הקשה על התעלה הקרפלית, מעוררת “ניצוצות”.
• מבחן דחיסה קרפלית / מבחן דורקן (Carpal Compression Test / Durkan's Test) –  לחץ ישיר על התעלה הקרפלית למשך עד 30 שניות, עם הופעת נימול (Bicha, 2024; Kang, 2020). מבחן זה נחשב לרוב לרגיש וספציפי יותר ממבחני פאלן וטינל.

בדיקות לרדיקולופתיה צווארית:

להלן ארבעה מבחנים עיקריים:

להלן הבדיקות הפרובוקטיביות העיקריות לאבחון רדיקולופתיה צווארית:

• מבחן ספרלינג (Spurling's Test) – חיובי במצב של הופעה או החמרה של כאב נוירופתי דמוי זרם חשמלי או נימול מקרין לאורך הכתף, היד או האצבעות, באזור העצב הלחוץ.
• מבחן מתיחה צווארית / הפחתת לחץ (Cervical Distraction Test) – חיובי כאשר  ישנה הקלה משמעותית בכאב המקרין ליד או בסימפטומים הנוירולוגיים בזמן המתיחה.
• מבחן הרחקת כתף / מבחן הפחתת מתח עצבי (Shoulder Abduction Relief Sign) – חיובי במצב של הפחתה בכאב או בנימול כאשר היד מונחת על הראש.
• מבחן מתח הגפה העליונה (Upper Limb Tension Test – ULTT) –  חיובי כאשר מופיע כאב נוירופתי או נימול המשתנה עם תנועות הצוואר או הראש במהלך הבדיקה.
• טווחי תנועה בצוואר, בדיקת כוח ורפלקסים בגפה העליונה.

 בדיקה ל-CuTS:

• רגישות לאורך הצד המדיאלי של המרפק, מבחן טינל במרפק, חולשה בשרירי המרחיק הקמיצה והזרת (Shelke, 2023).

3. בדיקות עזר

בדיקת ENMG מורכבת למעשה משני חלקים עיקריים המבוצעים יחד:

• בדיקת הולכה עצבית (NCS – Nerve Conduction Study) – חלק זה מתמקד בתפקוד העצבים עצמם. לבדוק אם יש פגיעה ב"כבל" של העצב, כגון האטה בהולכה (כמו במקרים של תסמונת התעלה הקרפלית – CTS) או חסימה מלאה של האות העצבי.
• אלקטרומיוגרפיה (EMG – Electromyography) – חלק זה מתמקד בפעילות החשמלית של השרירים. לאבחן אם יש נזק לשריר עצמו (מחלת שריר ראשונית, מיופתיה) או אם העצב שמפעיל את השריר פגוע (פגיעה בשורש עצב בעמוד השדרה או מחלת נוירון מוטורי).

בדיקות אלו נחשבות “סטנדרט זהב” לאבחון CTS ותסמונות לכידה – הן מאפשרות לזהות האטה בהולכה, חסימה חלקית או מלאה, ולבחון אם מדובר בפגיעה ממוקדת (לכידה) או מפושטת (פולינוירופתיה) (Demiryurek, 2018; Shahdevi, 2020).

•  אולטרסאונד עצבי: מאפשר למדוד את שטח החתך של העצב ולהדגים בצקת או עיבוי סביבו; שימושי ב-CTS ו-CuTS.
•  הדמיה צווארית (MRI / CT): כאשר יש חשד לרדיקולופתיה או לפגיעה בגידול/ממאירות.
•  בדיקות דם: גלוקוז, HbA1c, ויטמין B12, תפקודי בלוטת התריס, תפקודי כליה ומדדי דלקת – להערכת גורמים סיסטמיים.

 טיפול – כללי

הטיפול נבחר בהתאם לאבחנה המדויקת, לחומרת התסמינים ולמשך הזמן. ברוב המקרים מתחילים בגישה שמרנית, ורק במצבים של נזק עצבי מתקדם, כאב בלתי נסבל או כישלון טיפול שמרני – שוקלים התערבות פולשנית (Genova, 2020; Kang, 2020).

1. התאמות ארגונומיות ושינויי אורח חיים

•  התאמת גובה שולחן וכיסא, מקלדת ועכבר.
•  הפסקות יזומות מעבודה מונוטונית (כל 30-60 דקות).
•  הימנעות מלחץ ממושך על המרפק או שורש כף היד (לדוגמה: נשיאת תיק כבד על שורש כף היד).
•  הפסקת עישון, ירידה במשקל ואיזון מחלות כרוניות (סוכרת, יתר לחץ דם).

מחקרים תעסוקתיים מראים ששילוב התאמות ארגונומיות והפחתת תנועות חוזרות יכול לצמצם משמעותית את שכיחות CTS ומחלות לכידה אחרות (Demiryurek, 2018; Bicha, 2024).

2. טיפול ידני ותרגילים

טיפול ידני ותרגול כוללים:

•  חיזוק ושרשרת תנועתית של הכתף, המרפק ושורש כף היד.
•  מתיחות גידים ושרירים, ושיפור יציבה צווארית וכתפיים.
•  נוירומוביליזציה (Neural mobilisation): תרגילים המיועדים לשיפור הגלישה והאורך הדינמי של העצב.

סקירת מטא־אנליזה עדכנית מצאה כי נוירומוביליזציה עשויה לשפר באופן משמעותי מהירות הולכת עצב ותחושת כאב בחולים עם כאב נוירופתי היקפי, כולל CTS ו-CuTS, אם כי איכות הראיות נחשבת נמוכה-בינונית ויש צורך במחקרים נוספים (Bittencourt, 2024).

3. סדים ושימוש בעזרים

ב-CTS קיימת המלצה שכיחה על שימוש בסד לילה שמקבע את שורש כף היד במנח נייטרלי, מה שמפחית את הלחץ בתוך התעלה הקרפלית ומשפר את הסימפטומים הליליים. גם ב-CuTS ניתן להשתמש בסד שמונע כיפוף יתר של המרפק בלילה (Shelke, 2023; Genova, 2020).

4. טיפול תרופתי והזרקות

•   משככי כאבים ו-NSAIDs יכולים להקל על כאב אך לא משנים את הלחץ על העצב.
•  תרופות נוגדות כאב נוירופתי (כמו גאבפנטין, דולוקסטין וכו’) נשקלות בעיקר במצבי נוירופתיה מפושטת.
•  הזרקות סטרואיד לתעלה הקרפלית: מחקרים מראים שהן יעילות להקלה זמנית (חודשים) בסימפטומים, בעיקר בדלקת קלה-בינונית, אך אינן פתרון ארוך טווח ברוב המקרים.

מחקרים חדשים בוחנים הזרקות PRP ונגזרות פלזמה, עם תוצאות מעודדות אך ראיות שעדיין אינן חד־משמעיות (Yang, 2024 – Injection therapy review).

5. טיפול ניתוחי

כאשר קיימים נזק עצבי מתקדם (ירידה משמעותית בהולכה עצבית, אטרופיה של השרירים), כאב מתמשך למרות טיפול שמרני, או לחץ עצבי חמור – נשקלת התערבות ניתוחית.

ב-CTS ניתוח שחרור התעלה הקרפלית (פתוח או אנדוסקופי) נחשב יעיל מאוד בהפחתת נימול וכאב, עם שיעורי הצלחה גבוהים לטווח ארוך, אך גם עם סיכונים כגון פגיעה עצבית, זיהום והצטלקות רגישה (Genova, 2020).

ב-CuTS קיימות מספר טכניקות: שחרור “פשוט” של התעלה, העברת עצב תת־שרירית/תת־עורית ועוד. בחירת השיטה תלויה במבנה האנטומי ובחומרת הפגיעה (Shelke, 2023).

 טיפול כירופרקטי ומנואלי?

 מהו טיפול כירופרקטי?

לפי ארגון הבריאות העולמי, כירופרקטיקה היא מקצוע בריאות העוסק באבחון, טיפול ומניעה של הפרעות במערכת הנוירו־שריר־שלד ובהשפעתן על הבריאות הכללית, תוך דגש על טכניקות ידניות, בעיקר מניפולציות ו”כוונון” מפרקי עמוד השדרה והמפרקים ההיקפיים (Salehi, 2015).

בפועל, כירופרקטים רבים משלבים גם טכניקות של מוביליזציה עדינה, מתיחות, הדרכה ארגונומית ותרגילים ביתיים – חלקם חופפים באופן גדול לפיזיותרפיה.

 הראיות הכלליות לכירופרקטיקה

סקירת־על של סקירות שיטתיות שבחנה את יעילות הטיפול הכירופרקטי במגוון מצבים (כאבי גב, כאבי צוואר, אסתמה, קוליק בתינוקות, CTS ועוד) מצאה כי קיימות ראיות מסוימות ליעילות בטיפול בכאבי צוואר ובכמה מצבי ספורט, אך ביחס ל-CTS ולרוב המחלות הלא־מוסקולו־סקלטליות – אין מספיק ראיות חד־משמעיות ליעילות (Salehi, 2015).

כלומר, כירופרקטיקה יכולה להיות חלק מארגז הכלים הטיפולי במחלות שריר־שלד, אך כרגע הראיות אינן תומכות בה כטיפול בלעדי או עדיף על גישות שמרניות אחרות.

 טיפול מנואלי ב-CTS – מה אומרות העדויות?

במחקר אקראי מבוקר על חולי סוכרת עם CTS, השוו חוקרים בין קבוצה שקיבלה 4 שבועות של טיפול בפיזיותרפיה חשמלית (TENS ואולטרסאונד טיפולי) לבין קבוצה שקיבלה טיפול מנואלי אינטנסיבי, שכלל מוביליזציה של עצמות שורש כף היד, שחרור הרצועה הקרפלית, טיפול ברקמות רכות ונוירומוביליזציה של העצב המדיאני (Talebi, 2018). הן הקבוצה המודאלית והן הקבוצה המנואלית שיפרו כאב וסימפטומים, אך בקבוצת הטיפול המנואלי נצפתה:

•  ירידה משמעותית יותר במדדי החומרה (Boston Symptom Severity Scale).
•  שיפור גדול יותר בתפקוד היד (Functional Status Scale).
•  שיפור משמעותי בבדיקת הנוירודינמיקה של העצב המדיאני.

המחקר כלל רק 30 מטופלים, כולם חולי סוכרת, והמשך המעקב היה קצר; לכן קשה להסיק ממנו מסקנות כלליות, אך הוא מצביע על כך שטיפול מנואלי מוכוון עצב וגידים עשוי להוות מרכיב יעיל בטיפול ב-CTS כחלק מתכנית רב־מקצועית.

בנוסף, סקירת המטא־אנליזה של בִּיטנקוּרט ועמיתיה (Bittencourt, 2024) מצאה כי בפרוטוקולים של נוירומוביליזציה (הרבה מהם מבוצעים בפיזיותרפיה, אך חלקם גם על ידי כירופרקטים) דווח שיפור במדדי מבנה ותפקוד עצבים בחולים עם CTS ו-CuTS, בהשוואה לקבוצות ביקורת. יחד עם זאת, איכות הראיות נחשבת נמוכה יחסית בשל גודל מדגם קטן והבדלים בין הפרוטוקולים.

 כירופרקטיקה ורדיקולופתיה צווארית

ברדיקולופתיה צווארית מתוארים בספרות טיפולים שמרניים רבים, כולל תרגילים, מתיחות, משיכת צוואר, תרופות, פיזיותרפיה ואף מניפולציות צוואריות. סקירה עדכנית מציינת כי הראיות האיכותיות ליעילותן של מניפולציות צוואריות מוגבלות, וכי התועלת (אם קיימת) היא בעיקר בהקלה סימפטומטית קצרה־טווח (Kang, 2020).

חשוב לציין כי מניפולציות צוואריות חזקות נקשרו בספרות, גם אם בשכיחות נמוכה מאוד, לסיבוכים חמורים כגון דיסקציה של עורק החוליה ושבץ; לכן רוב ההנחיות ממליצות לבצע אותן בזהירות רבה, ורק לאחר שלילת גורמי סיכון ופתולוגיות מסכנות חיים, ובידיים מיומנות.

 סיכום ביניים – איפה נכנס הטיפול הכירופרקטי?

1. ב-CTS וב-CuTS קלות-בינוניות:

טיפול מנואלי עדין, מוביליזציה של מפרקים ורקמות רכות, ותרגילי נוירומוביליזציה – יכולים להוות תוספת סבירה לפיזיותרפיה, סדים ושינויי אורח חיים.

2. ברדיקולופתיה צווארית:

מניפולציות צוואריות צריכות להישקל בזהירות, לאחר הדמיה מתאימה, ורצוי להתמקד בטכניקות עדינות יותר, בתרגילים, חיזוק יציבה וטיפול ארגונומי.

3. מבחינת הראיות:

הראיות ליעילות כירופרקטיקה על נימול באצבעות הן מוגבלות, ואין כיום בסיס לומר שהיא עדיפה על פיזיותרפיה או טיפולים שמרניים אחרים (Salehi, 2015; Bittencourt, 2024).

 סיכום

נימול באצבעות הידיים הוא סימפטום שכיח, שלעתים קרובות נובע מתסמונת התעלה הקרפלית – מחלה בעלת שכיחות של כ-4-5% באוכלוסייה הכללית ואף גבוהה יותר בקבוצות תעסוקתיות מסוימות. יחד עם זאת, כ-40% מהמטופלים עם כאב ונימול ביד עלולים לסבול ממצבים אחרים כגון נוירופתיה היקפית, לכידת העצב האולנרי, רדיקולופתיה צווארית, או הפרעות וסקולריות.

הבנת גורמי הסיכון – החל מעבודה מונוטונית ותנועות חוזרות, דרך סוכרת והשמנה ועד לעישון וגיל מבוגר – מאפשרת מניעה ראשונית ושניונית. אבחון מדויק, הנשען על אנמנזה, בדיקה גופנית ומבחני ENMG/אולטרסאונד/הדמיה לפי הצורך, חיוני כדי לבחור טיפול מתאים ולמנוע נזק עצבי בלתי הפיך.

הטיפול השמרני כולל התאמות ארגונומיות, טיפול ידני כירופרקטי, פיזיותרפיה, נוירומוביליזציה, סדים וטיפול תרופתי. במקרים מתקדמים או עמידים – ניתוחים לשחרור עצבים (למשל שחרור התעלה הקרפלית או התעלה הקוביטלית) עשויים להביא להקלה משמעותית.

References:

Bicha, N., Gashaw, M., Chanie, S. T., Mekie, M., & Yalew, E. S. (2024). Burden of carpal tunnel syndrome and its associated factors among construction industry workers in Gondar town, Ethiopia. Frontiers in Public Health, 12, 1365124.

Bittencourt, J. V., Corrêa, L. A., Pagnez, M. A. M., do Rio, J. P. M., Telles, G. F., Mathieson, S., et al. (2024). Neural mobilisation effects in nerve function and nerve structure of patients with peripheral neuropathic pain: A systematic review with meta-analysis. PLOS ONE.

Demiryurek, B. E., & Gündoğdu, A. A. (2018). Prevalence of carpal tunnel syndrome and its correlation with pain amongst female hairdressers. International Journal of Occupational Medicine and Environmental Health, 31(3), 333-339.

Genova, A., Dix, O., Saefan, A., Thakur, M., & Hassan, A. (2020). Carpal tunnel syndrome: A review of literature. Cureus, 12(3), e7333.

Kang, K.-C., Lee, H. S., & Lee, J.-H. (2020). Cervical radiculopathy: Focus on characteristics and differential diagnosis. Asian Spine Journal, 14(6), 921-930.

Salehi, A., Hashemi, N., Imanieh, M. H., & Saber, M. (2015). Chiropractic: Is it efficient in treatment of diseases? Review of systematic reviews. International Journal of Community Based Nursing and Midwifery, 3(4), 244-254.

Shahdevi, N. K., Kandhisa, K., Machlusil, H., & Neila, R. (2020). ENMG profile of patients with hand pain complaints. International Journal of Research – Granthaalayah, 8(1), 243-249.

Shelke, S., Ambade, R., & Shelke, A. (2023). From conservative measures to surgical interventions: Treatment approaches for cubital tunnel syndrome: A comprehensive review. Cureus, 15(12), e51262.

Talebi, G. A., Saadat, P., Javadian, Y., & Taghipour, M. (2018). Manual therapy in the treatment of carpal tunnel syndrome in diabetic patients: A randomized clinical trial. Caspian Journal of Internal Medicine, 9(3), 283-289.

Yang, F. A., et al. (2024). Injection therapy for carpal tunnel syndrome. Archives of Physical Medicine and Rehabilitation.