אבחון כאב במערכת השלד והשרירים מהווה צעד ראשון בדרך לריפוי. מערכת שריר ושלד כוללת רקמות רבות ובכלל זה עצמות, שרירים, מפרקים, גידים, עצבים, סחוסים ועוד. פגיעה באחת או יותר מהרקמות הללו והתפתחות כאבים וסימנים ותסמינים נוספים מהווים תופעה שכיחה ביותר. רבים יטענו שפגיעות במערכת שריר ושלד היו כאן מאז קיום האדם. על פי נתונים שמפרסם ארגון הבריאות העולמי מעל מיליארד בני אדם סובלים מפגיעות במערכת הזאת.
הכאבים השכיחים ביותר במערכת שריר ושלד הם כאבי גב תחתון. נזקים וגורמי כאב נוספים כוללים דלקת גידים, פריצת דיסק, קרע רקמות, שברי מאמץ ועוד. פגיעות במערכת שריר ושלד מהוות את הגורם העיקרי לנכות, אובדן ימי עבודה ופגיעה בפריון. אבחון מדויק יאפשר הענקת טיפול יעיל במקור הכאב והימנעות מפגיעה קשה באיכות החיים. את האבחון של כאב במערכת השלד והשרירים נבסס על הממצאים שהופקו מההיסטוריה הרפואית, בדיקה גופנית ולעתים גם מבדיקות הדמיה.
אבחון כאב במערכת השלד והשרירים – רקע
מעל 150 הפרעות בריאותיות עלולות להתפתח במערכת שריר ושלד. חלק מההפרעות הללו כמו נקע או שבר, מתפתחות באופן חד ומחלימות תוך זמן קצר. חלק אחר מההפרעות האלה גורמות לכאבים כרוניים ומגבלות תנועה הנמשכים כל החיים. המאפיינים של הפרעות בריאותיות במערכת שריר ושלד כוללים כאבים, מגבלות תנועה ותפקוד. אבחון מדויק של כאב במערכת השריר־השלד הוא הצעד הראשון והחשוב במסע להחלמה. מערכת זו כוללת עצמות, מפרקים, סחוסים, שרירים, גידים, רצועות, עצבים ורקמות חיבור נוספות ולכן נקראת “כאב שריר־שלד”.
הפרעות במערכת שריר שלד הן מטרייה רחבה המכסה בעיות אקוטיות וכרוניות, החל מנקעים ושברי מאמץ ועד דלקות גידים, פריצות דיסק ותסמונות לכידת עצב. מעבר להשפעה האישית על כאב ותפקוד, ההשלכות החברתיות־כלכליות של תסמונות אלו עצומות: הוצאות בריאות ישירות, אובדן ימי עבודה ופגיעה בפריון (Gupta, 2024). בשנים האחרונות מחקרי נטל עולמיים מצביעים בעקביות על כך שכאבי גב תחתון הם בין גורמי הנכות המובילים בעולם, והמגמה אינה מתהפכת (Zhang, 2024; Liu, 2024; Zhang, 2025).
כמה זה נפוץ
הערכת הנטל הגלובלי מצביעה על מאות מיליוני אנשים עם כאבי גב תחתון וכאבי צוואר, ועל שכיחות עולה עם הגיל ובייחוד בקרב נשים (Liu, 2024; Aly, 2024). במדינות רבות נרשמה עלייה מתמשכת בשיעורי שכיחות ו־DALY של הפרעות שריר־שלד מאז 1990, כשכאב גב תחתון בולט במיוחד כמקור לנכות (Al-Ajlouni, 2024). הנתונים הללו אינם רק “רקע אפידמיולוגי”—הם מסבירים מדוע אסטרטגיות אבחון ממוקדות, יעילות ומבוססות ראיות הן הכרחיות כדי לנווט בין עודף בדיקות מיותר לבין החמצת פתולוגיות משמעותיות (Oren, 2014).
גורמים וגורמי סיכון לכאב במערכת שריר ושלד
נזק בכל אחת מהרקמות במערכת שריר ושלד עלולה לגרום לכאב מגבלות תנועה ועוד. באופן סכמטי, רוב בעיות השריר־שלד מתפתחות לאורך אחד משלושה נתיבים עיקריים:
- בלאי/שימוש־יתר: עומסים חוזרניים על רקמות (למשל, דלקות גידים בשורש כף היד בהקלדה ממושכת, שחיקה סחוסית בברכיים אצל רצים).
- טראומה: נפילות, תאונות או פציעות ספורט המביאות לשברים, פריקות וקרעים.
- תהליכים מערכתיים/מטבוליים: דלקת פרקים ניוונית ושגרונית, אוסטאופורוזיס, מחלות אוטואימוניות, זיהומים וגידולים.
לצד שלושת הנתיבים קיימים גורמי סיכון: ארגונומיה לקויה, עבודה סטטית ממושכת, עומסי הרמה, ויברציות, אימון בעצימות שאינה מותאמת, תנאי סביבה לא מיטביים, ולחץ זמנים. ברמה האוכלוסייתית, גורמים תעסוקתיים ארגונומיים תורמים משמעותית לנטל כאב גב והשפעתם צפויה להימשך גם בעשורים הקרובים (Wu, 2025).
התסמינים שמכוונים אותנו
סימנים ותסמינים הנובעים מפגיעה כזאת או אחרת במערכת שריר ושלד כוללים בין היתר:
- כאב מקומי או מקרין
- רגישות
- הגבלת טווחי תנועה ונוקשות
- חולשה
- נימול/חוסר תחושה
- קפיצה לא רצונית של שרירים (עווית)
- נפיחות ושינויי צבע (שטפי דם).
דפוס הכאב בזמן פעילות/מנוחה, תגובה לתנועה מסוימת או מנח, והיסטוריה של אירוע טראומטי, כל אלה עוזרים לחדד את ההשערה הקלינית. חשוב לזכור: כאב מכני “רגיל” בדרך־כלל משתנה עם תנועה/עומס, בעוד שכאב לילה שאינו מוקל במנח מסוים עשוי לעורר חשד לפתולוגיה לא־מכנית ועל כן להוביל להערכה מעמיקה יותר (Farley, 2024).
איך מאבחנים? שלושת שכבות האבחון
1) היסטוריה קלינית ממוקדת
ההיסטוריה הקלינית היא הבסיס: נקודת התחלה/אירוע מחמיר, אופי הכאב, גורמים מקלים/מחמירים, היסטוריה רפואית (כולל סרטן, שימוש ממושך בסטרואידים, זיהומים, אוסטאופורוזיס), תרופות, והרגלי עבודה/ספורט. במקרים של גב תחתון, בדיקת “דגלים אדומים” חשובה כדי לשלול פתולוגיה חמורה (שבר, ממאירות, זיהום, תסמונת קאודה אקווינה).
עם זאת, הספרות מראה שחלק גדול מן “הדגלים האדומים” חסרי דיוק, ורק מיעוט מהם ובעיקר “היסטוריה של ממאירות” ו“חשד קליני חזק” הם בעלי ערך ניבוי מספק (Verhagen, 2016; Downie, 2013; Premkumar, 2018). פירוש הדבר: אין להסתמך עיוור על רשימות ארוכות של סימנים; יש לשלבם בהקשר קליני.
2) בדיקה גופנית־נוירולוגית שיטתית
הבדיקה כוללת תצפית ביציבה ותנועה, מישוש, הערכת טווחי תנועה, מבחנים תפקודיים, ובדיקות ייעודיות (למשל מבחני כתף/ברך; בדיקות מתיחה עצבית). הערכה נוירולוגית קפדנית של תחושה, כוח ורפלקסים, בפרט בגפיים העליונות/התחתונות, חשובה לזיהוי דפוסי פגיעה שורשית או היקפית.
מחקרים הדגימו מהימנות טובה לדפוסים נוירולוגיים מסוימים במחלות הגף העליון, כחלק מבדיקה מובנית (Jepsen, 2009), לצד שונות מסוימת באמינות בדיקות מיוחדות במפרקים שונים (May, 2010). המשמעות המעשית: לשלב סט של ממצאים (קלאסטר) במקום להסתמך על בדיקה בודדת.
3) בדיקות עזר
דימות צריכה להיות ממוקדת־שאלה: ברוב כאבי הגב הלא־ספציפיים אין צורך בדימות מיידי, וידוע כי דימות רוטיני לא משפר תוצאות ועלול להזיק באמצעות “ממצאים מקריים”, חרדה ועומס טיפולי מיותר (Chou, 2009; Flynn, 2011; Verhagen, 2016). כשהדימות נדרש, הבחירה בין רנטגן/אולטרה־סאונד/MRI/CT נקבעת לפי הרקמה החשודה:
- רנטגן: שימושי להערכת שברים, יישור/עקמת, שחיקה גרמית. מוגבל ברקמות רכות.
- אולטרה־סאונד: מצטיין בהדמיית גידים, בורסות, נוזל, ולעיתים עצבים לכודים. בידיים מיומנות זו בדיקה זמינה ודינמית (Nerve US, 2023).
- MRI: הבחירה להערכת דיסקים, עצבים, סחוסים ורקמות רכות עמוקות. רגיש, אך יש לפרש בהקשר קליני כדי להימנע מאבחון־יתר.
- CT: להערכת מורכבות גרמית/שברים, או כחלופה כאשר MRI אינו אפשרי.
- בדיקות הולכה עצבית ו־EMG: מסייעות בלוקליזציה של פגיעה עצבית היקפית/שורשית, במיוחד כאשר הבדיקה הקלינית מצביעה על מעורבות עצבית אך התמונה אינה חד־משמעית (Misra, 2008). יש להיכנס לבדיקה כזו עם שאלה קלינית ברורה כדי לשפר תוקף ומשמעות.
אבחנה מבדלת לפי רקמה/אתר
עצמות
שברים, סדקים ושברי מאמץ, פגיעות מטבוליות (אוסטאופורוזיס), וגידולים. סיפור טראומטי או רגישות נקודתית גרמית מעלים חשד. רנטגן הוא קו ראשון ברבים מן המקרים, ולעיתים נדרש MRI/CT להשלמה.
מפרקים
שחיקת סחוסים (אוסטאוארתריטיס), ארתריטיס דלקתית (שגרונית/פסוריאטית/גאוט), פריקות ופגיעות תוך־מפרקיות. נפיחות, חום, נוקשות בוקר ממושכת או מעורבות סימטרית, כל אלו מכוונים להפרעה דלקתית ומצדיקים בדיקות מעבדה ודימות ממוקד.
שרירים/גידים/רצועות
מתיחות וקרעים, טנדינופתיות, בורסיטיס. אולטרה־סאונד הוא כלי זמין ובעלות נמוכה עם ערך דיאגנוסטי טוב לגידים ורצפים דלקתיים. השוואה לצד השני מועילה (Nerve US, 2023). MRI נדרש כאשר החשד עמוק/מורכב.
עמוד השדרה
בלטי/פריצות דיסק, היצרות בתעלת השדרה, ספונדילוליסטזיס, שברים בחוליות, וכן פתולוגיות פחות שכיחות (זיהום/גידול). כאב גב תחתון הוא לרוב לא־ספציפי, ובמרבית המקרים מתנהל ללא דימות, אלא אם כן קיימים דגלים אדומים או חסר נוירולוגי מתקדם (Chou, 2009; Flynn, 2011).
עצבים היקפיים
תסמונות לכידה (תסמונת התעלה הקרפלית, תעלה קוביטלית, מרלגיה פרסטטיקה, תעלה טרסלית), פציעות מתיחה/קרע, נוירופתיות מטבוליות. ההבחנה בין פגיעה שורשית להיקפית נשענת על דפוסי תחושה/כוח ורפלקסים; EMG/NCS ואולטרה־סאונד משלימים (Misra, 2008; Wahab, 2017).
מתי כן לעשות דימות מיד ומה לחפש?
איתור דגלים אדומים מחייב דימות ובדיקות נוספות. דגלים אדומים מרכזיים כוללים:
- היסטוריה של סרטן.
- ירידה לא מוסברת במשקל.
- חום וצמרמורות עם כאב גב.
- טראומה משמעותית.
- נטילת סטרואידים ממושכת (חשד לשבר).
- קושי בהטלת שתן/בריחת צואה/חולשה מתקדמת דו־צדדית בגפיים תחתונות (חשד לקאודה אקווינה).
ועדיין, גם כאן, דיוקם של דגלים אדומים משתנה בין ההנחיות, ויש להפעיל שיקול דעת קליני:
- הדגלים “הטובים” יחסית הם היסטוריה של ממאירות וחשד קליני חזק (Downie, 2013; Verhagen, 2016; Premkumar, 2018; Farley, 2024).
אבחון טוב חוסך טיפולים מיותרים
בשנים האחרונות הושקע מאמץ להפחית דימות מיותר במסגרות כמו Choosing Wisely אך עדיין יש שימוש יתר (Oren, 2014; Downie, 2013). הסיבה: דימות לא ממוקד מגדיל סיכון לגלות “ממצאים אקראיים” שאינם קשורים לכאב, מה שמוביל לעוד בדיקות, חרדה ולעיתים התערבויות מיותרות. מנגד, אבחון שיטתי ומבוסס־שאלה משפר את ההתאמה בין תלונה, ממצאים ובדיקה משלימה ומאפשר טיפול יעיל.
אבחון כירופרקטי של הפרעות שריר ושלד
התרומה של כירופרקטיקה לאבחון הפרעות במערכת השריר־שלד היא מרכזית, ולעיתים קרובות משלימה ואף מעמיקה את הבירור הרפואי הרגיל. כירופרקט מיומן מתמחה בהבנת הקשר בין עמוד השדרה, מפרקים, שרירים ומערכת העצבים, ולכן מסוגל לזהות דפוסי כאב ותפקוד שלא תמיד נראים בבדיקות דימות סטנדרטיות. תהליך האבחון הכירופרקטי כולל :
- אנמנזה מדוקדקת: מתי התחיל הכאב, אילו תנועות מחמירות אותו, באילו תנוחות יש הקלה, מה סוג העבודה והעומסים היומיומיים ועוד.
- בדיקה גופנית: טווחי תנועה של עמוד השדרה והמפרקים, בדיקות נוירולוגיות בסיסיות (רפלקסים, תחושה, כוח שריר), בדיקות אורטופדיות מיוחדות שמטרתן "לפרובוקציה" של הכאב כדי להבין מאיזו רקמה הוא נובע – דיסק, מפרק פאסט, שריר, גיד, רצועה או עצב. הכירופרקט בוחן תבניות יציבה, אסימטריות בין צד ימין ושמאל, דפוסי נשימה ותנועת אגן.
- דימות: במידת הצורך הוא מפנה לצילומי רנטגן, CT או MRI, אך תמיד מפרש אותם בהקשר התפקודי, ולא רק המבני.
שילוב נקודת המבט הביומכנית־תפקודית עם בדיקה קלינית מדויקת מאפשר לכירופרקט לתרום אבחנה ממוקדת, שעל בסיסה ניתן לבנות תוכנית טיפול ושיקום יעילה ובטוחה.
עקרונות טיפול שמבוססים על אבחנה נכונה
הטיפול ייגזר מן הרקמה והגורם, אך בכאב שריר־שלד נפוצים יש קווי יסוד שנשענים על ראיות:
חינוך מטופל ושמירה על פעילות
המשכיות תנועה מותאמת עדיפה על מנוחה ממושכת ברוב המצבים המכניים.
התאמות ארגונומיות ושבירת ישיבה
התערבויות ארגונומיות במקום העבודה מפחיתות כאב בעבודה, במיוחד כאשר משלבים הדרכה ויישום עקבי (Santos, 2025).
פעילות גופנית/פיזיותרפיה
תרגול מותאם (סיבולת, חיזוק, מוביליות, יציבות ליבה) משפר כאב ותפקוד במגוון הפרעות שריר־שלד. בחלק מהמצבים אין “תרגיל קסם” אלא עקביות ופרוגרסיביות (de la Corte-Rodriguez, 2024; van Tulder, 2000; Gomes-Neto, 2017; Catalin, 2021).
טיפול ידני משולב תרגול
במקרים מסוימים, טיפול ידני כגון כירופרקטי עשוי להוסיף תועלת, בעיקר כחלק מתכנית שיקום פעילה (Mooney, 2010; Chitale, 2022).
תרופות נוגדות דלקת/משככי כאב
תרופות נוגדות דלקת שאינם סטרואידים יעילים זמנית במספר מצבים חריפים וכרוניים, אולם השימוש חייב להיות מושכל בשל סיכוני מערכת העיכול/לב וכלי דם. NSAIDs טופיקליים עשויים להוות חלופה בטוחה יותר בהקשרים מסוימים (Atchison, 2013; Derry, 2015; Costa, 2022; Stovitz, 2003).
מודאליות משלימות
הראיות לגבי לייזר רך/גלי הלם משתנות לפי אזור/פרוטוקול. יש מחקרים המדווחים על הפחתת כאב, אך התמונה אינה אחידה ויש לפעול לפי הנחיות מינון ושיקול קליני (Clijsen, 2017; Nayak, 2011).
טכנולוגיה דיגיטלית ושיקום מרחוק
בשנים האחרונות מצטברות ראיות לכך שהערכה ושיקום דיגיטליים יכולים להיות תקפים ושביעות הרצון גבוהה, כאשר הם מתוכננים היטב (Bernhardsson, 2023; Kim, 2023).
נקודה חשובה:
במצבים סיסטמיים (זיהום, ממאירות, דלקת פרקים דלקתית פעילה, חשד לשבר, חסר נוירולוגי מתקדם) יש לפנות לרפואה דחופה/ייעודית. האבחון הקפדני נועד בדיוק כדי לא לפספס את אותם מקרים.
דוגמאות לאלגוריתמים קליניים נפוצים
כאב גב תחתון לא־ספציפי, ללא דגלים אדומים:
- היסטוריה קלינית, בדיקה גופנית, הדרכה לשמירה על אורח חיים פעיל, משככי כאב/NSAIDs קצרת טווח לפי צורך, כירופרקטיקה/פיזיותרפיה, מעקב. אם לא חל שיפור/מופיעים סימני אזהרה הפנייה לדימות (Chou, 2009; Flynn, 2011).
חשד ללכידת עצב פריפרי (למשל תעלה קרפלית):
- היסטוריה קלינית (נימול לילה, הפחתה בניעור), בדיקות פרובוקציה, אולטרה־סאונד למדידת CSA לפי הצורך, NCS/EMG לאימות וחומרה. טיפול שמרני ידני/סד/הזרקה. לעיתים הפניה לכירורגיה (Misra, 2008; Wahab, 2017; Nerve US, 2023).
כאבי כתף מכניים (תסמונת צביטה):
- היסטוריה קלינית, בדיקות סקפולו-הומרליות/אקרומיאליות, ניסיון שיקום ממוקד שליטה סקפולרית וחיזוק קבוצת השרירים מסובבי הכתף (השרוול המסובב). דימות לפי צורך לתיעוד פתולוגיה גידית/בורסלית (May, 2010; Mooney, 2010).
מניעת הפרעות במערכת שרירי ושלד
מניעת הפרעות בריאותיות במערכת שריר ושלד צריכה להתבסס על צמצום גורמי הסיכון להתפתחותן. השלבים להשגת מטרה זאת כוללים:
- הנחיות עבודה ארגונומיות, שינויי סביבה קטנים (גובה מסך, עכבר/מקלדת מתאימים), הפסקות יזומות קצרות ותכנית פעילות גופנית פרוגרסיבית. כל אלה מפחיתים סיכון להחמרה ולהישנות.
- במקומות עבודה, שילוב התערבויות ארגונומיות וחינוך ארגוני מפחית כאב ומשפר תפקוד (Santos, 2025).
- באוכלוסייה הכללית, אפילו תוספת צנועה של פעילות אירובית/חיזוק שבועית תורמת להורדת דלקת מערכתית קלה הקשורה לכאב כרוני (Lo, 2025).
שורה תחתונה
כאב במערכת השלד והשרירים שכיח מאוד אבל לא חייב להפוך לכרוני או להגביל את חיי היום־יום. אבחון טוב מתחיל בהקשבה מדויקת לסיפור, ממשיך בבדיקה גופנית־נוירולוגית שיטתית, ומסתייע בדימות/בדיקות עזר רק כשיש לכך שאלה ברורה. כך נמנע בדיקות מיותרות מצד אחד ומאידך לא נפספס פתולוגיה משמעותית. משם, טיפול משולב של חינוך, פעילות מותאמת, ארגונומיה, תרופות מושכלות ולעיתים התערבויות ממוקדות עדיף על “פתרון אחד לכולם”. ככל שנדייק באבחנה, כך נשיג טיפול יעיל יותר, חזרה מהירה יותר לתפקוד, ושיפור יציב באיכות החיים (Chou, 2009; Flynn, 2011; Bernhardsson, 2023).
References:
Al-Ajlouni, Y. A., et al. (2024). The burden of musculoskeletal disorders in the United States from 1990 to 2019: Findings from the Global Burden of Disease Study.
Aly, A. T., et al. (2024). The prevalence of musculoskeletal pain and associated factors.
Bernhardsson, S., et al. (2023). Digital physiotherapy assessment vs. conventional face-to-face: A systematic review. PLOS ONE.
Chou, R., & Fu, R. (2009). Imaging strategies for low-back pain: Systematic review and meta-analysis. Annals of Internal Medicine.
Chitale Jr, N., et al. (2022). A review on treatment approaches for chronic low back pain.
Costa, B. R., & Pereira, C. (2022). Effectiveness and safety of NSAIDs in musculoskeletal conditions: Network meta-analysis.
Downie, A., et al. (2013). Red flags to screen for malignancy and fracture in low back pain: Systematic review. BMJ.
Derry, S., & Moore, R. A. (2015). Topical NSAIDs for acute musculoskeletal pain in adults. Cochrane Review.
Farley, T., et al. (2024). Chronic low back pain: History, symptoms and red flags. [PDF].
Flynn, T., & Smith, B. (2011). Appropriate use of diagnostic imaging in low back pain. Phys Ther.
Gomes-Neto, M., et al. (2017). Stabilization exercise vs. general exercises/manual therapy for low back pain: Systematic review & meta-analysis.
Gupta, A. (2024). Editorial: Insight in musculoskeletal pain—2023. Frontiers in Pain Research.
Jepsen, J. R., et al. (2009). Neurological examination of the upper limb: Construct validity study.
Liu, H., et al. (2024). Global low back pain prevalence and YLD 1990-2017 (GBD 2017). Annals of Translational Medicine.
May, S., & Littlewood, C. (2010). Reliability of physical examination tests for shoulder disorders: Systematic review.
Misra, U. K., & Kalita, J. (2008). Diagnostic approach to peripheral neuropathy.
Mooney, V. (2010). Manual therapy and exercise in chronic low back pain: Comparative outcomes.
Nayak, S., & Dinda, S. (2011). Low-level laser therapy for pain management: An overview.
Oren, K., & Kebebew, E. (2014). Curbing unnecessary and wasted diagnostic imaging.
Premkumar, A., et al. (2018). Red flags for low back pain are not always really red.
Santos, W., et al. (2025). Efficacy of ergonomic interventions on work-related musculoskeletal pain: Systematic review & meta-analysis.
van Tulder, M., & Malmivaara, A. (2000). Exercise therapy for low back pain: Systematic review. Semantic Scholar record.
Verhagen, A. P., & Downie, A. (2016). Red flags presented in current low back pain guidelines: Review. European Spine Journal.
Wahab, K. W. (2017). Carpal tunnel and entrapment neuropathies: Mechanisms and diagnosis.
Wu, M., et al. (2025). Global burden of occupational ergonomic factor-induced low back pain (1990-2021).
Zhang, C., et al. (2024). The burden, trends and projections of low back pain to 2050 (GBD 1990-2019). Frontiers in Medicine.
Zhang, C., et al. (2025). Global burden of low back pain in working-age adults (GBD 2021). Frontiers in Public Health.
Nerve Entrapment Syndromes—Detection by Ultrasound. (2023). Review of US criteria and cross-sectional area thresholds.
