נימול בכפות הרגליים סיבות אפשריות כוללות מחלות כגון סוכרת וטרשת נפוצה, מחלות תורשתיות, אלכוהול ועוד. עם זאת, נימול בכפות הרגליים יכול גם להיות סימן לפגיעה מכנית בעצבים. פגיעה כזאת יכולה לנבוע מלחץ על חוט השדרה או על שורשי העצבים בצוואר או במותן.
נימול הוא מונח המתאר תחושה חריגה של העור, כגון עקצוץ, חוסר תחושה או צריבה. זה יכול להשפיע על כל חלק של הגוף, אבל זה נפוץ יותר בגפיים, במיוחד ברגליים. האבחנה של נימול בכפות הרגליים כוללת היסטוריה מפורטת, בדיקה גופנית ובדיקות מעבדה כדי לזהות את הגורם הבסיסי. הטיפול תלוי בגורם ועשוי לכלול טיפול שמרני כגון כירופרקטיקה ובמקרים קשים גם תרופות, וניתוח. במאמר הנוכחי "נימול בכפות הרגליים סיבות" נדון בנושא בהרחבה.
נימול בכפות הרגליים סיבות עיקריות – רקע
נימול בכפות רגליים (paraesthesia) הוא תחושה חריגה של העור, כולל עקצוץ, צריבה או חוסר תחושה. הנימול יכול להיות זמני או מתמשך, בהתאם לסיבה. תחושת הנימול יכולה להופיע בכל חלק בגוף, אבל לרוב היא מתרחשת בגפיים. מקור התחושה של נימול בכפות הרגליים יכול להיות בעיה עצבית שמקורה בחוט השדרה, או ברקמה היקפית (Tesfaye et al., 2011). הרגשת נימול יכולה להופיע זמנית — למשל עקב ישיבה ממושכת — או כרונית ונמשכת, תלויה בגורמים הבסיסיים. נימול בכפות רגליים עשוי להיות קשור למצבים בריאותיים שונים המשפיעים על העצבים ההיקפיים, כגון:
- סוכרת, תת פעילות של בלוטת התריס, מחסור בוויטמין B, שימוש באלכוהול, חשיפה לרעלנים, טרקת נפוצה או מחלות תורשתיות.
- הפרעות מכניות כגון לכידה עצבית פריפרית, לחץ על חוט השדרה, רדיקולופתיה צווארית או רדיקולופתיה מותנית.
זיהוי הגורם לנימול בכפות הרגליים דורש היסטוריה מקיפה, בדיקה גופנית ובדיקות מעבדה. הטיפול בליקוי התחושתי בכפות הרגליים תלוי באטיולוגיה, משך התסמינים וחומרת הנזק. בחלק מהמקרים די בטיפול שמרני כירופרקטי כדי לשפר את מצבו של החולה. עם זאת, ישנם גם מקרים שריפוי או שיפור מצב החולה מחייב טיפול תרופתי או אפילו כירורגי. במאמר הנוכחי "נימול בכפות הרגליים סיבות" נפרט אודות הגורמים לנימול בכפות הרגליים וכיצד מאבחנים ומטפלים בו.
שכיחות והקשר לאוכלוסיות שונות
השכיחות של נוירופתיה היקפית באוכלוסייה הכללית נעה בין:
- 1% ל-7%, עם שיעורים גבוהים יותר בקרב אנשים מעל גיל 50 (Castelli et al,.2020).
- נוירופתיה היקפית היא אידיופטית ב-25% עד 46% מהמקרים.
- אצל אנשים עם סוכרת הטיפוס II עד 50% יכולים לסבול מנוירופתיה סוכרתית שתבטא נימול, כאב או אובדן תחושה (Tesfaye et al., 2011).
הסימנים והתסמינים של נימול בכפות הרגליים
חלק מהסימנים והתסמינים הנפוצים של נימול בכפות הרגליים הם:
- חוסר תחושה או תחושה מופחתת באזור הפגוע.
- עקצוץ או תחושת "סיכות ומחטים" שעשויה לבוא וללכת או להיות קבועה.
- שריפה או כאב שעלול להחמיר בלילה או במהלך תנועה.
- חולשה או סרבול של שרירי כף הרגל, מה שמוביל לקושי בהליכה או בשיווי משקל.
- קור או חם תחושות בכפות הרגליים, או שינויים בצבע העור או בטמפרטורה.
גורמים להתפתחות נימול בכפות רגליים
נימול נגרם לרוב על ידי נזק זמני או קבוע לעצבים המעצבבים את האזור הפגוע. ישנן סיבות אפשריות רבות לתחושת הנימול הזאת, החל מסיבות חסרות שפיריות ועד סיבות רציניות. חלק מהסיבות הנפוצות ביותר הן:
נוירופתיה סוכרתית
מחקרים רבים מראים כי תנובת לחץ גבוה של גלוקוז גורמת לפגיעה עצבית, בעיקר באגים הפריפריים של כפות הרגליים, המובילה לסימפטומים של נימול ותחושת שריפה (Tesfaye et al., 2011).
לכידה סביבתית של עצבים היקפיים
לדוגמה, תסמונת התעלה הטיביאלית (Tarsal Tunnel Syndrome) היא לכידה של העצב הטיביאלי שמאחורי הקרסול אשר יכולה לגרום לנימול בכפות הרגליים, תחושת חוסר תחושה ותחושת "סיכות ומחטים" (Scura & García-López, 2022).
לחץ על שורשי עצבים בגב התחתון
פריצת דיסק מותנית, היצרות תעלת השדרה, ספונדילוליסטזיס יכולים לגרום לרדיקולופתיה שמקרינה עצבים לגפה התחתונה ולכפות הרגליים, ולהתבטא בנימול, חולשה או ירידה תחושתית.
שארקו-מארי-טות (CMT)
מחלת Charcot-Marie-Tooth (CMT) היא מחלה גנטית הפוגעת בעצבים הפריפריים. הנזק העצבי הזה מוביל לפגיעה ביכולת ההפעלה של שרירים בגפיים ואובדן חושי ובכלל זה נימול ברגליים ובכפות רגליים והתנוונות שרירי כף הרגל בהדרגה (Pareyson & Marchesi, 2009).
טרשת נפוצה (Multiple Sclerosis)
במצב של טרשת נפוצה עלול להתפתח נגעים במיאלין בעמוד השדרה או במוח. נגעים אלה עלולים להוביל לתחושות נימול ולהפרעות תחושתיות בגפטיים (Ebers et al., 2000).
תסמונת התעלה הטרסלית (TTS)
בהפרעה זאת מתרחשת לכידה של העצב הטיביאלי העובר דרך הקרסול על ידי רצועה או מבנה אחר. זה יכול לגרום לכאב, חוסר תחושה, עקצוץ וחולשה בכף הרגל ובבהונות.
פציעה של עצב הפרוניאל (fibular neuropathy)
בפציעה זאת עצב הפרוניאל היורד לאורך הרגל נפשע. הפציעה מתרחשת לרוב באזור החיצוני של הברך ועלולה לגרום לשינויים תפקודיים ותחושתיים בכף הרגל עד כדי שמיטת כף הרגל.
הפרעות בריאותיות בכלי דם
בעיות בזרימת הדם המפחיתות את זרימת הדם לכפות הרגליים עלולות להוביל להתפתחות נימול בכפות רגליים. בין הבעיות מהסוג הזה נציין מחלת עורקים היקפיים, תופעת ריינו, כוויות קור ועוד.
הפרעות נוספות
תת פעילות של בלוטת התריס
היפותירואידיזם הוא מצב שבו בלוטת התריס אינה מייצרת מספיק הורמוני בלוטת התריס. תת פעילות של בלוטת התריס יכולה להשפיע על חילוף החומרים ולגרום לתסמינים שונים, כולל נימול בידיים וברגליים.
אי ספיקת כליות
במצב זה הכליות מאבדות את יכולתן לסנן מוצרי פסולת מהדם. זה יכול לגרום להצטברות של רעלים בגוף ולהשפיע על העצבים, ולגרום לתחושת נימול בידיים וברגליים.
מחלות אוטואימוניות
מגוון מחלות אוטואימוניות, כגון זאבת, דלקת מפרקים שגרונית או תסמונת סיוגרן, עלולות להוביל לנימול בכפות הרגליים. הפרעות אלה יכולות לגרום לדלקת ונזק לאיברים ומערכות שונות, כולל לעצבים, בחלקי הגוף השונים.
מחלות זיהומיות
נזקים עצביים ונימול בכפות רגליים עלולים להתפתח גם בגלל מחלות זיהומיות. מחלות אלה שנגרמות על ידי חיידקים, וירוסים או מיקרואורגניזמים כוללים בין היתר מחלת ליים, שלבקת חוגרת, HIV ועוד.
הפרעת שימוש באלכוהול
שימוש כרוני באלכוהול (נוירופתיה אלכוהולית) עלול לגרום נזקים עצביים. נזקים עצביים בידיים וברגליים יכולים להוביל להתפתחות כאב, חוסר תחושה, נימול בכפות הרגליים ופות הידיים ואובדן תחושה.
מה ההבדל בין נימול בכפות הרגליים לנוירופתיה
נוירופתיה, זה מונח רחב המתייחס לכל הפרעה או פגיעה בעצבים. נימול מתייחס לפגיעה בעצבים תחושתיים ואילו נוירופתיה יכולה להשפיע על עצבים תחושתיים, מוטוריים ואוטונומיים. מכאן שנוירופתיה גם יכולה לגרום לתסמינים חמורים יותר מאשר נימול, כגון חולשת שרירים, תפקוד לקוי של איברים או כאב עצבי. נוירופתיה יכולה להיגרם על ידי רבים מהגורמים של נימול כולל זיהומים, מחלות אוטואימוניות, גידולים או תרופות.
אבחון נימול בכפות הרגליים
היסטוריה קלינית
האבחון מתחיל ב־היסטוריה קלינית מפורטת הכוללת:
תיאור תחושות הנימול, משך הופעתן והאם קיימת חולשת שרירים, כאבים, שינויים תחושתיים או תחושת שריפה. חשוב לברר לגבי סוכרת וטרשת נפוצה (Tesfaye et al., 2011).
בדיקה גופנית
בבדיקה פיזית נבצע:
בשלב של הבדיקה הגופנית נתבונן, נמשש ונניע את חלקי הגוף הרלווטיים. נבצע מבחן טינל בקרסול (לבדיקת תסמונת התעלה הטרסלית) ובדיקות מיוחדות ונוירולוגיות נוספות (Hudes, 2010).
הדמיה ובדיקות מעבדה
בדיקות אלה עשויות לכלול:
- MRI או CT עשויים לעזור לאבחן לחץ עצבי במותן או צוואר במקרה של רדיקולופתיה.
- בבדיקות דם – סוכר, תפקודי בלוטת התריס, ויטמין B12 ושאריות כלליות עשויים להראות האם קיים גורם מטבולי או מחלה אוטואימונית (Verywell Health , 2023).
- במקרים חשודים מומלץ לבצע EMG/NCS כדי להבחין בין רדיקולופתיה, לכידה עצבית או נוירופתיה כללית (Vij et al., 2022).
טיפול בנימול בכפות הרגליים
הטיפול תלוי בגורם הבסיסי להופעת נימול בכפות רגליים, לחומרת ההפרעה ולמשך הזמן שהיא נמשכת. חלק מהטיפולים האפשריים הם:
טיפול שמרני ראשוני
ניהול אורח חיים: שמירה על רמת סוכר תקינה, הפחתת אלכוהול, ושיפור תזונה – במיוחד אם מדובר במחסור ויטמין B או משקל עודף (Tesfaye et al., 2011).
תרפיה פיזיקלית: מתיחות, חיזוק שרירים והנחיות שיקום יכולים להפחית לחץ מקומי ולשפר עצבוב מקומי (Vij et al., 2022).
מנוחה
הימנעות מתנועות ומנחים שמגבירים את הלחץ על העצב או על כלי הדם שגורם נימול בכפות רגליים, עשויה להועיל. לדוגמה, אם הנימול בכפות הרגליים נגרם בגלל הליכה ועמידה היוצרים לחץ על חוט השדרה הימנעות מפעולות אלה עשויה להועיל.
פעילות גופנית
חיזוק שרירים חלשים והגמשה של שרירים קצרים עשויים לשפר את זרימת הדם לגפיים התחתונות ולהפחית תחושה של נימול בכפות הרגליים.
טיפול כירופרקטי
הטיפול הכירופרקטי בהתפתחות נימול בכפות הרגליים עשוי לכלול:
- מניפולציות וטכניקות טיפול ידניות מותאמות לאזורים בעמוד השדרה או בקרסול לשחרור לחץ עצבי
- שחרור רקמות רכות באזור הקרסול והכף הרגל (Hudes, 2010)
- תמיכה ביומכנית להפחתת לחץ על העצב (Hudes, 2010)
- תרגילי שיקום
- אמצעי עזר כגון לייזר רך
- ייעוץ במגוון נושאים רלוונטיים
אלה עשויים לשפר את תפקוד עמוד השדרה וחוליות עמוד השדרה. שפור של התפקוד יכול לצמצם את הלחץ על חוט השדרה והעצבים ולהפחית את התחושה של נימול בכפות הרגליים. מחקרים מדברים על כך שכירופרקטיקה עשויה להביא להפחתת לחץ עצבי, שיפור הולכת הדחף העצבי, זרימת דם מקומית ושיקום מנח ביומכני (Illes, 2013).
סקירה שיטתית של טיפול שמרני מול ניתוח
בסקירה שיטתית נמצא שטיפול שמרני, הכולל מניפולציות וכירופרקטיקה, מביא ברוב המקרים של תסמונת התעלה הטרסלית לתוצאה טובה ומאפשר להימנע מניתוח ברוב החולים. ניתוח מומלץ רק בשל חוסר תגובה לטיפול (Vij et al., 2022).
טיפול נוירופתי סוכרתית ומניפולציות
מחקר של Chatterjee et al. (2019) הראה כי שימוש בלייזר עמוק (deep tissue laser therapy) הביא להפחתת כאב ושיפור תחושת איכות החיים בקרב מטופלים עם נוירופתיה סוכרתית של כפות הרגליים.
טיפול רפואי
הטיפול הרפואי בהתפתחות נימול בכפות הרגליים עשוי לכלול:
טיפולים תרופתיים כגון תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs), סטרואידים, נוגדי פרכוסים, נוגדי דיכאון או אופיואידים. אלה יכולים להקל על התסמינים אך עלולים לגרום לתופעות לוואי לא רצויות. לעיתים יש צורך בניתוח כדי להסיר גידול, לתקן פריצת דיסק או לשחרר לחץ על עצב הגורם לנימול. ניתוח נחשב בדרך כלל כמוצא אחרון כאשר טיפולים אחרים נכשלו או המצב חמור.
סיכום: נימול בכפות הרגליים סיבות
מרבית המקרים של נימול כתוצאה מלחץ עצבי פריפרי (כמו TTS) משתפרים עם טיפול שמרני במהלך 3-6 חודשים (Vij et al., 2022). במקרים של נוירופתיה סוכרתית, ניהול סוכר נכון משפר טווח תחושתי וכן תפקוד עצבי (Tesfaye et al., 2011). שילוב של כירופרקטיקה מותאמת אישית, טיפולי פיזיותרפיה, ניהול אורח חיים יאיץ את ההחלמה. טיפול כירופרקטי, במיוחד בשילוב עם שחרור רקמות רקע ולייזר, מספק פוטנציאל שיקום וטיפול מהיר יותר בנימול ובהתייצבות העצבים. רק כ־5-10% יידרשו טיפול ניתוחי במקרה של סיבה פתולוגית עמידה. מחקרי מעקב מראים כי שיפור ביומכני ונעליים מתאימות תורמים להפחתת הישנות.
