האם נכון להתאמן עם כאב בברך

האם נכון להתאמן עם כאב בברך? כאבי ברכיים בגלל פציעה, מחלה או בלאי הם תופעה שכיחה. למעשה מדובר באחת הבעיות השכיחות ביותר שבגינה פונים לקבלת עזרה רפואית. את השאלה האם נכון להתאמן עם כאב בברך ודומות לה אני שומע הרבה במרפאה. התשובה הקצרה היא כן. אם הכאב הבסיסי שאתם חשים בברך אינו מחמיר אפשר ואפילו רצוי להתאמן. פעילות גופנית מתונה וזהירה יכולה אפילו להועיל לברכיים. גם אם אתם חשים כאב במהלך האימון אל תפסיקו אותו אלא שנו את האימון באופן שלא יכאיב. כך למשל אם הברכיים כואבות בריצה עברו להליכה או לאופניים, עם הברכיים כואבות בגלל סקוואטים עברו לאימון עם מכונות כוח וכך הלאה.

בכל מקרה של כאבים בברכיים הנמשכים מעל מספר ימים כדאי לאבחן את מקורם. אבחון מהיר ובמידת הצורך טיפול ושיקום יעילים עשויים למנוע את החמרת הנזקים בברכיים ופגיעה קשה באיכות החיים. אז, האם נכון להתאמן עם כאב בברך? התשובה ברוב המקרים היא כן. לפרטים נוספים קראו במאמר הנוכחי

האם נכון להתאמן עם כאב בברך – רקע

כאב בברך בזמן אימון הוא אחד הדברים שהכי מבלבלים מתאמנים: מצד אחד, תנועה ותרגול הם “תרופה” להרבה בעיות ברך; מצד שני, יש מצבים שבהם התעלמות מכאב עלולה להחמיר פגיעה או לעכב החלמה. השאלה הנכונה כמעט אף פעם אינה “כן או לא”, אלא: איזה כאב, באיזה מצב רפואי, באיזו עוצמה, ומה קורה אחרי האימון. במאמר הזה נפרק את הנושא לפי סוגי כאב שכיחים, נציג כללי החלטה מבוססי מחקר (“מודל ניטור כאב”), נדבר על ניהול עומסים וחיזוק נכון, ונשלב התייחסות ישירה לכירופרקטיקה-מתי היא עשויה להשתלב, ומה גבולות הראיות.

1) למה בכלל כואב בברך בזמן אימון?

כאב הוא לא “מד נזק” מדויק. הוא מושפע ממכניקה (עומס על רקמות), דלקתיות, רגישות עצבית, עייפות, שינה, סטרס ועוד. בברך יש כמה “שכונות” עיקריות שיכולות לכאוב באימון:

• קדמת הברך (סביב/מאחורי הפיקה): נפוץ בכאבי פטלו־פמורליים (“ברך רצים/יושבים”), במיוחד עם מדרגות, סקוואטים, ריצה בירידה (Willy, 2019).
• מתחת לפיקה (גיד הפיקה): נפוץ בקפיצות, שינויי כיוון, עומסי ספרינט-פטלר טנדינופתיה (“Jumper’s knee”) (Rio, 2015; van Ark, 2016).
• מדיאל/לטרל (צד פנימי/חיצוני): יכול להיות עומס רצועי/מניסקלי/גידי, או דפוס עומס של מפרק הברך.
• כאב עמוק עם נוקשות בבוקר: שכיח באוסטאוארתריטיס (OA). כאן-במפתיע להרבה אנשים-אימון הוא טיפול ליבה (Katz, 2021; Bannuru, 2019).

המפתח: הגורם לכאב קובע את כללי המשחק.

2) “סימני אזהרה” – מתי לא מתאמנים ומתי חייבים בדיקה

יש מצבים שבהם עדיף לעצור אימון ולפנות להערכה רפואית, במיוחד אם מופיע אחד מאלה:

• טראומה משמעותית (נפילה/תיקול/פיתול חד), תחושה של “פופ”, או חוסר יציבות חדש.
• נפיחות משמעותית או מהירה אחרי אימון/מכה.
• נעילות אמיתיות (לא “נוקשות”, אלא ברך שנתקעת ולא מתיישרת/מתכופפת).
• חום מקומי בולט, אודם, חום גוף, תחושה כללית רעה.
• כאב לילה חזק שלא קשור לעומס, או החמרה מתמשכת שבועות בלי שיפור.
• חוסר יכולת לשאת משקל או צליעה חדה.

במקרים כאלה, “להקשיב לגוף” אומר: לעצור ולברר.

3) התשובה העדכנית לשאלה: ברוב המצבים-כן, אבל לפי כללי ניטור

מודל ניטור כאב: “מותר כאב – אבל מבוקר”

מחקר שעסק בשיקום עם המשך פעילות תוך ניטור כאב הראה שניתן להמשיך בעומסים מסוימים כל עוד הכאב מנוהל ולא “בורח” (Silbernagel, 2007). אמנם המחקר היה על גיד אכילס, אבל העיקרון אומץ ברפואה ספורטיבית גם לפציעות עומס אחרות: כאב לא בהכרח אומר נזק, אבל הוא כן “שלט עומס”.

כללי אצבע פרקטיים (סקאלה 0-10):

• בזמן האימון: כאב עד 3-5/10 יכול להיות “אזור מותר” רק אם הוא לא משנה טכניקה או גורם לצליעה.
• אחרי האימון: הכאב צריך לחזור לרמה “רגילה” בתוך 24 שעות (או לכל היותר עד למחרת בבוקר).
• יום למחרת: אם יש החמרה ברורה בתפקוד (עלייה במדרגות, ישיבה/קימה, ריצה קלה) – זה סימן שהעומס היה גבוה מדי.
• מגמה שבועית: אם הממוצע עולה שבוע אחרי שבוע – צריך להוריד עומס או לשנות סוג עומס.

זה בעצם “חוזה”: מותר להרגיש משהו, אבל אסור “לשלם ריבית” למחרת.

4) מה ההבדל בין “כאב טוב” ל”כאב שמסוכן להתאמן עליו”?

אין “כאב טוב” במובן של נזק, אבל יש חוסר נוחות נסבלת שמלווה הסתגלות, ויש כאב שמאותת על בעיה.

סביר יותר שניתן להתאמן (בזהירות) כאשר:

• הכאב קשור לעומס ידוע (למשל עלית נפח ריצה מהר מדי).
• אין נפיחות משמעותית.
• אין נעילות/קריסות.
• הכאב “מתחמם” ומשתפר במהלך האימון, ולא מחמיר באופן חד.
• יש שיפור תפקודי לאורך שבועות עם תכנית חיזוק (Willy, 2019; Katz, 2021).

מסוכן יותר להמשיך כאשר:

• הכאב חד, דוקר, חדש ומגביל תנועה.
• מופיעה נפיחות או חום.
• יש שינוי מכני ברור: צליעה, “בריחה” של הברך, טווח תנועה יורד.
• הכאב מחמיר בכל אימון, וההתאוששות “נמרחת”.

5) תרחישים נפוצים והאם “מותר להתאמן”

א) כאב פטלו־פמורלי (קדמת ברך/סביב הפיקה)

הראיות העדכניות די עקביות: חיזוק הוא הבסיס, במיוחד של ירך/גלוטאוס וארבע־ראשי, יחד עם התאמות עומס (Willy, 2019). סקירות מצאו שחיזוק פרוקסימלי (ירך) יעיל עבור כאב פטלו־פמורלי, במיוחד כשמשלבים גם ברך (Lack, 2015).

מה זה אומר בפועל?

• לרוב אפשר להמשיך להתאמן אם הכאב מנוטר (כפי למעלה).
• עדיף זמנית להפחית תנועות שמדליקות את הכאב: סקוואט עמוק, ירידות ארוכות, קפיצות חוזרות.
• להחליף חלק מהעומס לאופניים/אליפטיקל/הליכה במישור, ולבנות חזרה הדרגתית לריצה.

ב) טנדינופתיה של גיד הפיקה (כאב גידי מתחת לפיקה)

כאן יש נתון מעניין: תרגול מסוים יכול להפחית כאב בטווח הקצר. למשל, תרגילי איזומטריה הראו אפקט של הפחתת כאב ברך ושינוי במדדים נוירולוגיים (Rio, 2015). במחקר קליני בעונת משחקים, גם תכניות איזומטריות וגם איזוטוניות הפחיתו כאב בברך בלי לשנות עומס תחרותי בצורה דרמטית (van Ark, 2016).

בפועל:

• אפשר להתאמן, אבל ניהול עומסים הוא “הטיפול”: הפחתת נפח קפיצות/נחיתות, בנייה חכמה של כוח.
• “לרדוף אחרי כאב” עם עוד קפיצות כדי “לשחרר” – לרוב מתכון להחמרה.
• אימון כוח מבוקר (איטי/כבד בהדרגה) הוא לב השיקום.

ג) אוסטאוארתריטיס (שחיקת סחוס/ברך “מבוגרת”, אך לא רק)

במצב של אוסטאוארטריטיס  המסר המעודכן ברור: אימון הוא טיפול ליבה, והוא מומלץ בהנחיות (Bannuru, 2019) ובסקירות קליניות (Katz, 2021). יתרה מזו, סקירה על סחוס הראתה שעומסי אימון מבוקרים לא בהכרח “הורסים את הסחוס” כפי שאנשים חוששים (Bricca, 2019).

רשת־מטא־אנליזה גדולה מצאה שהרבה סוגי אימון יעילים לכאב ותפקוד, עם הבדלים מסוימים בין מודאליות (Yan, 2025).

בפועל:

• לא מחכים שהכאב “יעבור” כדי להתחזק-כי חולשה ועומס לא מותאם הם חלק מהבעיה.
• המטרה היא למצוא את “חלון העומס” שמטיב ולא מצית.
• שילוב של חיזוק, אירובי מותאם ומשקל גוף/חינוך הוא לרוב הסטנדרט (Katz, 2021; Bannuru, 2019).

6) מה עושים בתוך האימון? 7 כללים שמקטינים סיכון ומגדילים סיכוי לשיפור

• מורידים עומס – לא בהכרח מפסיקים הכול. במקום “להפסיק להתאמן”, משנים משתנה אחד: נפח, עצימות, טווח תנועה, משטח, או סוג פעילות.
• שומרים על טכניקה נקייה. אם הכאב גורם לקריסה פנימה, צליעה או “בריחה”-זה כבר עומס לא איכותי.
• מתעדפים איזומטריה/טווחים קצרים כשכואב. זה לא קסם, אבל לעתים זה מאפשר אימון בלי להצית את הברך (Rio, 2015).
• בונים כוח איטית והדרגתית. הרבה פציעות עומס הן “יותר מדי, מהר מדי”. הכוח והגיד צריכים זמן הסתגלות.
• עובדים גם על הירך והקרסול. לא כי “הבעיה תמיד בירך”, אלא כי שליטה פרוקסימלית יכולה להוריד עומס מהברך (Lack, 2015; Willy, 2019).
• בודקים תגובת 24 שעות. אם מחר בבוקר אתה/את “משלם/ת” בכאב גבוה משמעותית-זה איתות להוריד עומס.
• בודקים מגמה > יום בודד. יום רע קורה. אבל מגמה של החמרה שבועית אומרת שהתכנית לא מותאמת.

7) איפה כירופרקטיקה נכנסת לתמונה?

כירופרקטיקה בעולם המודרני אינה רק “קליקים בגב”. בפועל, כירופרקטורים רבים עובדים עם מניפולציה/מוביליזציה, טכניקות רקמה רכה, והדרכת תרגול ושיקום. השאלה החשובה היא: מה הראיות לגבי כאב ברך, ואיך משלבים את זה נכון?

א) מה הראיות אומרות על טיפול ידני/מניפולציה לברך?

• יש מחקר קליני שבו פרוטוקול טיפול ידני לברך הראה ירידה בכאב קצר־טווח בקרב אנשים עם אוסטאוארטריטיס (OA) (Pollard, 2008).
• ברמה רחבה יותר, קיימות סקירות שמעריכות טיפול ידני במצב של אוסטאוארטריטיס של הברך, לרוב כחלק מחבילת פיזיותרפיה/שיקום (Tsokanos, 2021).
• סקירה בתחום המניפולציה לגפה תחתונה מציינת שיש ספרות מגוונת – אך האיכות וההטרוגניות שונות בין מצבים (Brantingham, 2012).

תרגום לשטח: טיפול ידני יכול להפחית כאב זמנית, לשפר תחושת תנועה, ולעתים להקל על התחלת תרגול-אבל ברוב התרחישים, הוא לא תחליף לתכנית אימון עומסים וחיזוק. הוא יכול להיות “מכפיל יכולת” אם הוא מאפשר לך להתאמן נכון.

ב) מה חשוב בבחירת כירופרקט/ית כשכואבת הברך?

חפשו שילוב של:

• הערכה תפקודית (סקוואט, מדרגות, ריצה קלה, בדיקות עומס).
• תכנית תרגול כתובה/מדורגת עם מדדי התקדמות.
• שימוש בטיפול ידני כמרכיב תומך, לא כטיפול יחיד.
• התאמה למטרות ספורטיביות ולניהול עומסים.

ג) מתי כירופרקטיקה פחות מתאימה כקו ראשון?

• כשיש סימני אזהרה (נפיחות חריגה, נעילה, טראומה).
• כשיש צורך ברור באבחון רפואי/הדמיה.
• כשמוצע טיפול פאסיבי בלבד בלי תכנית עומסים – זה בדרך כלל לא מספיק לטווח ארוך, במיוחד בטנדינופתיות וב־OA (Katz, 2021; Bannuru, 2019).

8) אז… להתאמן עם כאב בברך או לא? תשובה מסכמת

• ברוב כאבי העומס הנפוצים (פטלו־פמורלי, טנדינופתיה, אוסטאוארטריטיס ): כן-אבל תחת כללי ניטור כאב בברך וניהול עומסים, תוך דגש על חיזוק הדרגתי (Willy, 2019; Rio, 2015; Katz, 2021).
• “לנוח עד שזה יעבור” לא תמיד עובד, ולעיתים אפילו מאריך את הבעיה-כי חוזרים בדיוק לאותם עומסים בלי להכין את הגוף (Katz, 2021).
• טיפול ידני, כולל כירופרקטיקה, עשוי להשתלב כדי להפחית כאב בברך ולאפשר תרגול איכותי-אך לרוב המרכיב המרכזי להחלמה ולמניעה הוא תכנית תרגול (Tsokanos, 2021; Pollard, 2008).

פרוטוקול החלטה שמתאים לריצה עם כאב בברך

מטרה: להמשיך לרוץ בצורה בטוחה, תוך ניהול עומס ושיפור הדרגתי. איך משתמשים: ממלאים פעם בשבוע + בודקים לפני כל ריצה. אם משהו “נופל” – משנים את הריצה לפי הכללים כאן.

1) בדיקת “דגלים אדומים” (לפני ריצה)

אם יש אחד מהבאים – לא לרוץ היום ולשקול בדיקה מקצועית:

• נפיחות משמעותית/חדשה בברך
• נעילה אמיתית (הברך נתקעת) או קריסה/חוסר יציבות חדש
• כאב חד מאוד שמונע נשיאת משקל או גורם לצליעה קשה
• חום/אודם בולט, חום גוף או תחושה כללית רעה
• טראומה משמעותית (פיתול חד/נפילה) מאז הריצה הקודמת

2) “רמזור כאב” לפני הריצה (0–10)

• סמן את הכאב כעת:
• ירוק (0–2/10): רוץ כרגיל, עם תשומת לב.
• צהוב (3–5/10): מותר לרוץ אבל רק בגרסה מותאמת (סעיף 4).
• אדום (6+/10) או צליעה: לא לרוץ. החלף לפעילות חלופית (סעיף 7).
• כלל ברזל: אם הכאב גורם לשינוי סגנון/צליעה – מתייחסים לזה כאדום גם אם המספר נמוך.
• 3) בדיקה תוך כדי ריצה (אחרי 10 דקות)

מה קורה עם הכאב שלכם?

• יורד/נשאר יציב: אפשר להמשיך בהתאם לתכנית.
• עולה בהדרגה: לעבור מייד למתכונת “צהוב” (סעיף 4) או לעצור.
• קופץ חד/דוקר: לעצור. לא “לשחרר בכוח”.

4) איך רצים במצב “צהוב” (התאמות חכמות)

בחר לפחות 2 התאמות:

• קיצור זמן/מרחק ב־30-50%
• האטת קצב (ריצה קלה בלבד; בלי אינטרוולים/עליות)
• משטח שטוח ורך יותר (מסלול/שביל) + להימנע מירידות
• Run-Walk: למשל 2–4 דק’ ריצה / 1 דק’ הליכה × 20–40 דק’
• הגבלת מדרגות עומס: בלי “אימון איכות” + בלי תוספת נפח באותו שבוע

5) כלל 24 השעות (המדד הכי חשוב)

בבוקר שאחרי הריצה שאל/י:

• האם הכאב גבוה ביותר מ־2 נקודות מהרגיל?
• האם יש יותר נוקשות/כאבים במדרגות?
• האם יש נפיחות חדשה?

אם התשובה כן לאחד מהם ← הריצה הייתה יותר מדי: בפעם הבאה מורידים עוד 20–40% עומס או עוברים ליום חלופי.

6) צ’ק־ליסט שבועי (ממלאים פעם בשבוע)

סמן/י √ או ×:

1. מגמה כללית

√ הכאב השבוע לא החמיר לאורך ימים/ריצות

√ לא הופיעה נפיחות חדשה

√ אין צליעה בזמן/אחרי ריצה

1. תגובה לריצה

√ ברוב הריצות הכאב היה ≤ 5/10

√ ברוב הפעמים הכאב חזר לבסיס תוך 24 שעות

1. עומס

√ העליתי השבוע רק דבר אחד: נפח או עצימות או תוואי (לא כולם יחד)

√ לא עליתי ביותר מ־10–15% נפח שבועי (אם בכלל)

פירוש:

אם רוב הסעיפים √ ← אפשר לשמור/להתקדם מעט.

אם הסעיפים 2-3 הם × ← שבוע “הורדת עומס” (Deload): מורידים 20–30% נפח ונשארים בריצה קלה בלבד.

7) מה עושים במקום ריצה כשיש “אדום”?

בחר/י פעילות שלא מקפיצה את הכאב:

אופניים קל/אליפטיקל/שחייה/הליכה שטוחה קצרה
כלל ניטור: כאב נשאר ≤ 3/10 וחוזר לבסיס תוך 24 שעות.

8) תרגול חובה 2–3 פעמים בשבוע (10–20 דק׳)

מטרה: להפחית עומס מהברך ולשפר שליטה.

בחירה פשוטה (בחר/י 4 תרגילים):

• ישיבה־קימה מכיסא (טווח נשלט) 3×8–12
• סקווט חלקי לקיר/כיסא 3×8–12
• עליות מדרגה נמוכה (Step-up) 3×8–12 לכל רגל
• גשר ישבן 3×10–15
• צדפות/הרחקת ירך עם גומייה 2–3×12–20
• הרמות עקב (שוק) 3×10–15
• איזומטריה להורדת כאב (אם מתאים): “סקווט סטטי” קטן 5×30–45 שניות (כאב עד 3–5/10)

אם תרגיל מעלה כאב מעבר ל־5/10 או “מפעיל” את הברך ליום שאחרי – מקטינים טווח/עומס.

9) “מתי חוזרים לאימוני איכות?”

רק כשבמשך שבועיים רצופים מתקיים:

• ריצות קלות עם כאב ≤ 3/10
• אין החמרה 24 שעות
• אין צליעה/נפיחות

החזרה: מתחילים ב־1 אימון איכות קצר בשבוע (למשל אינטרוולים קלים/עלייה קצרה), ולא מעלים גם נפח וגם עצימות באותו שבוע.

References:

Abbott, J. H., Robertson, M. C., Chapple, C., Pinto, D., Wright, A. A., Leon de la Barra, S., Baxter, G. D., Theis, J.-C., & Campbell, A. J. (2013). Manual therapy, exercise therapy, or both, in addition to usual care, for osteoarthritis of the hip or knee: A randomized controlled trial. 1: Clinical effectiveness. Osteoarthritis and Cartilage, 21(4), 525-534.

Bannuru, R. R., Osani, M. C., Vaysbrot, E. E., Arden, N. K., Bennell, K., Bierma-Zeinstra, S. M. A., Kraus, V. B., Lohmander, L. S., Abbott, J. H., Bhandari, M., Blanco, F. J., Espinosa, R., Haugen, I. K., Lin, J., Mandl, L. A., Moilanen, E., Nakamura, N., Snyder-Mackler, L., Trojian, T., & Underwood, M. (2019). OARSI guidelines for the non-surgical management of knee, hip, and polyarticular osteoarthritis. Osteoarthritis and Cartilage, 27(11), 1578-1589.

Bricca, A., Juhl, C. B., Steultjens, M., Wirth, W., & Roos, E. M. (2019). Impact of exercise on articular cartilage in people at risk of, or with established, knee osteoarthritis: A systematic review of randomised controlled trials. British Journal of Sports Medicine, 53(15), 940-947.

Brantingham, J. W., Bonnefin, D., Perle, S. M., Cassa, T. K., Globe, G., Pribicevic, M., Hicks, M., & Korporaal, C. (2012). Manipulative therapy for lower extremity conditions: Update of a literature review. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 35(2), 127-166.

Campedelli, R. R., Jardim, M. R. S., Antonioli, E., Oliveira, F. B. D., Agarwal, S., & Ferretti, M. (2025). Effect of simplified exercise program on quality of life, biomarkers, pain and muscle strength of individuals with knee osteoarthritis. Einstein (São Paulo), 23, eAO1192.

Ceballos-Laita, L., Lahuerta-Martín, S., Carrasco-Uribarren, A., Cabanillas-Barea, S., Hernández-Lázaro, H., Pérez-Guillén, S., & Jiménez-Del-Barrio, S. (2023). Strength training vs. aerobic training for managing pain and physical function in patients with knee osteoarthritis: A systematic review and meta-analysis. Healthcare, 12(1), 33.

Deyle, G. D., Henderson, N. E., Matekel, R. L., Ryder, M. G., Garber, M. B., & Allison, S. C. (2000). Effectiveness of manual physical therapy and exercise in osteoarthritis of the knee: A randomized, controlled trial. Annals of Internal Medicine, 132(3), 173-181.

Deyle, G. D., Allison, S. C., Matekel, R. L., Ryder, M. G., Stang, J. M., Gohdes, D. D., Hutton, J. P., Henderson, N. E., & Garber, M. B. (2005). Physical therapy treatment effectiveness for osteoarthritis of the knee: A randomized comparison of supervised clinical exercise and manual therapy procedures versus a home exercise program. Physical Therapy, 85(12), 1301-1317.

Katz, J. N., Arant, K. R., & Loeser, R. F. (2021). Diagnosis and treatment of hip and knee osteoarthritis: A review. JAMA, 325(6), 568-578.

Lack, S., Barton, C., Sohan, O., Crossley, K., & Morrissey, D. (2015). Proximal muscle rehabilitation is effective for patellofemoral pain: A systematic review with meta-analysis. British Journal of Sports Medicine, 49(21), 1365-1376.

Pollard, H., Ward, G., Hoskins, W., & Hardy, K. (2008). The effect of a manual therapy knee protocol on osteoarthritic knee pain: A randomised controlled trial. Journal of the Canadian Chiropractic Association, 52(4), 229-242.

Rio, E., Kidgell, D., Purdam, C., Gaida, J., Moseley, G. L., Pearce, A. J., & Cook, J. (2015). Isometric exercise induces analgesia and reduces inhibition in patellar tendinopathy. British Journal of Sports Medicine, 49(19), 1277-1283.

Saltychev, M., Dutton, R. A., Laimi, K., & Beaupré, G. S. (2018). Effectiveness of conservative treatment for patellofemoral pain syndrome: A systematic review and meta-analysis. Journal of Rehabilitation Medicine, 50(5), 393-401.

Silbernagel, K. G., Thomeé, R., Eriksson, B. I., & Karlsson, J. (2007). Continued sports activity, using a pain-monitoring model, during rehabilitation in patients with Achilles tendinopathy: A randomized controlled study. The American Journal of Sports Medicine, 35(6), 897-906.

Tsokanos, A., Livieratou, E., Billis, E., Tsekoura, M., Tatsios, P., Tsepis, E., & Fousekis, K. (2021). The efficacy of manual therapy in patients with knee osteoarthritis: A systematic review. Medicina, 57(7), 696.

van Ark, M., Cook, J. L., Docking, S. I., Zwerver, J., Gaida, J. E., van den Akker-Scheek, I., & Rio, E. (2016). Do isometric and isotonic exercise programs reduce pain in athletes with patellar tendinopathy in-season? A randomised clinical trial. Journal of Science and Medicine in Sport, 19(9), 702-706.

Willy, R. W., Hoglund, L. T., Barton, C. J., Bolgla, L. A., Scalzitti, D. A., Logerstedt, D. S., & Lynch, A. D. (2019). Patellofemoral pain: Clinical practice guidelines linked to the International Classification of Functioning, Disability, and Health from the Academy of Orthopaedic Physical Therapy of the American Physical Therapy Association. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 49(9), CPG1-CPG95.

Yan, L., Li, D., Xing, D., Fan, Z., Du, G., Jiu, J., Li, X., Estill, J., Wang, Q., Belal, A. A., Tian, C., Li, J. J., Li, S., Liu, H., Liu, X., Ren, Y., Yang, Y., Chen, J., Hu, Y., Ge, L., & Wang, B. (2025). Comparative efficacy and safety of exercise modalities in knee osteoarthritis: Systematic review and network meta-analysis. BMJ, 391, e085242.