האם ריצה יכולה לשפר את הראייה? מה אומר המחקר? בשנים האחרונות, עולם הרפואה והאופתלמולוגיה מגלה עניין הולך וגובר בקשר המרתק שבין פעילות גופנית לבריאות העין. בעוד שבעבר נתפסו אימוני סיבולת ככלי לשיפור תפקוד הלב, הריאות והשרירים בלבד, גוף מחקר עדכני מוכיח כי לריצה יש השפעה דרמטית ובלתי מבוטלת גם על מערכת הראייה. מדענים מגלים כי העין אינה איבר מבודד, אלא מושפעת באופן ישיר ורציף מהשינויים המטבוליים, ההורמונליים וזרימת הדם שמתרחשים בגוף בזמן ריצה.
המחקר המודרני מראה כי ריצה קבועה אינה מתקנת פגמים מבניים מולדים כמו קוצר ראייה, אך היא פועלת כחליפת מגן תאית עבור העין. בטווח הקצר, היא מאיצה את זרימת הדם לרשתית ולעצב הראייה, ומשפרת מדדים כמו רגישות לניגודיות. בטווח הארוך, הריצה מעודדת שחרור חלבונים מגיני-עצב ומפחיתה עקה חמצונית, ובכך מגינה על העין מפני מחלות מובילות עיוורון כמו גלאוקומה וניוון רשתית. מאמר זה יסקור בהרחבה את ממצאי המעבדות המובילות בעולם, ינתח את המנגנונים הפיזיולוגיים המקשרים בין הרגליים לעיניים, ויגלה כמה ריצה באמת נדרשת כדי לשמור על ראייה חדה ובריאה.
האם ריצה יכולה לשפר את הראייה? – רקע
בשנים האחרונות, התפיסה המדעית לגבי היתרונות של ריצה ופעילות אירובית עברה מהפכה מרתקת. בעוד שבעבר נתפסו אימוני סיבולת ככלי מובהק לשיפור תפקוד הלב, הריאות והשרירים בלבד, גוף מחקר אופתלמולוגי ונוירולוגי הולך וגדל מוכיח כי לריצה יש השפעה דרמטית ובלתי מבוטלת גם על איבר רגיש ומרוחק לכאורה – העין האנושית. מדענים ורופאים מגלים כי מערכת הראייה אינה יחידה מבודדת, אלא מושפעת באופן ישיר ורציף מהשינויים המטבוליים, ההורמונליים וכלי הדם שמתרחשים בגוף בזמן ריצה. תגליות אלו מעוררות עניין ציבורי ומחקרי רב, ומעלות את השאלה המרתקת: האם ריצה יכולה לשפר באופן פעיל את הראייה ומהם המנגנונים הביולוגיים העומדים מאחורי קשר זה?
כדי להבין את הקשר, המחקר המודרני מחלק את השפעת הריצה לשני צירים מרכזיים: שיפורים תפקודיים מיידיים והגנה ארוכת טווח מפני מחלות עיניים ניווניות. בטווח הקצר, מחקרים קליניים מדגישים כי ריצה מאיצה את זרימת הדם לרשתית ולעצב הראייה בשיעור של עשרות אחוזים, דבר המציף את תאי העין בחמצן ובחומרי הזנה חיוניים. זרימה מוגברת זו משפרת באופן זמני מדדים כמו רגישות לניגודיות ומהירות עיבוד חזותי במוח. עם זאת, הבשורה המשמעותית ביותר של המחקר נוגעת דווקא לטווח הארוך. ריצה קבועה הוכחה במחקרים רחבי היקף כגורם מגן עוצמתי מפני המחלות המובילות לעיוורון ואובדן ראייה בעולם המערבי, ובהן גלאוקומה (באמצעות הפחתה טבעית של הלחץ התוך-עיני), ניוון כתמי של הרשתית (AMD), קטרקט ורטינופתיה סוכרתית.
מאחורי שיפורים אלו עומדת שרשרת של מנגנונים ביולוגיים מורכבים. הריצה אינה מתקנת פגמים מבניים מולדים או גנטיים (כמו קוצר ראייה המחייב משקפיים), אך היא פועלת כחליפת מגן תאית. אימון אירובי מעודד את הגוף להפריש חלבונים נוירוטרופיים, ובראשם BDNF, התומכים בהישרדותם של תאי העצב ברשתית ומונעים מהם מוות תאי מוקדם. במקביל, הריצה מפחיתה באופן מובהק את העקה החמצונית ואת מדדי הדלקת המערכתיים בגוף – שני תהליכים הרסניים אשר מאיצים את הזדקנות עדשת העין וכלי הדם העדינים המזינים את הרשתית. מאמר זה יסקור בהרחבה את ממצאי המעבדות המובילות בעולם, ינתח את המנגנונים הפיזיולוגיים המקשרים בין הרגליים לעיניים, ויספק תמונה מדעית עדכנית ומקיפה על האופן שבו ריצה שומרת על בריאות הראייה שלנו.
איך ריצה יכולה לשפר את הראייה? מה אומר המחקר?
מחקרים אופתלמולוגיים ונוירולוגיים עדכניים מראים כי ריצה ופעילות אירובית קבועה אינן רק "שומרות על הכושר", אלא מהוות כלי מגן עוצמתי מפני התדרדרות הראייה, ואף יכולות לשפר מדדים חזותיים מסוימים בטווח הקצר והארוך. עם זאת, חשוב להבין את ההבדל: ריצה לא תתקן פגם מבני כמו קוצר ראייה (מספר במשקפיים), אך היא משפרת את תפקוד מערכת הראייה, מגינה על תאי הרשתית ומפחיתה דרמטית את הסיכון למחלות עיניים מובילות עיוורון.
מה קורה לעיניים בזמן הריצה? (השפעה מיידית)
שיפור ברגישות לניגודיות (Contrast Sensitivity): מחקרים קליניים (כמו זה שפורסם ב-PubMed) מצאו כי מיד לאחר ריצה או רכיבה על אופניים חל שיפור משמעותי ביכולת של העין להבחין בין חפצים לבין הרקע שלהם. הדבר נובע משינוי זמני בקריטריוני קבלת ההחלטות החזותיים במוח כתוצאה מעוררות מערכת העצבים. [1]
זרימת דם מוגברת לרשתית ולעצב הראייה: במהלך ריצה, מחקרים רפואיים מראים עלייה של עד 140% בזרימת הדם ברשתית. זרימה זו מציפה את תאי העין בחמצן ובחומרי הזנה חיוניים.
מניעת מחלות עיניים והתדרדרות הראייה (השפעה לטווח ארוך)
על פי סקירות רחבות בכתבי עת כמו PMC ו-Nature, ריצה קבועה (כחלק מאימוני סיבולת) משנה את הפיזיולוגיה של העין ומגינה עליה מפני ארבע מחלות מרכזיות:
א. הפחתת לחץ תוך-עיני (מניעת גלאוקומה)
גלאוקומה נגרמת לרוב מלחץ נוזלים גבוה בעין שפוגע בעצב הראייה. מחקרים קליניים מראים כי ריצה אירובית מתונה שמקפיצה את הדופק ב-20%-25%, מורידה את הלחץ התוך-עיני ב-2 עד 5 מ"מ כספית (ירידה של עד 20%). ההשפעה המגינה נשמרת לאורך זמן ומגינה על תאי העצב. בכך, ריצה מהווה כלי הגנה משמעותי מפני התפתחות ומניעת מחלת הגלאוקומה.
הירידה בלחץ התוך-עיני בזמן ריצה מתרחשת בזכות שיפור משמעותי במערכת ניקוז הנוזלים של העין. הריצה מגבירה את זרימת הדם, משפרת את הלחץ האוסמוטי בתוך כלי הדם העדינים וממריצה את פינוי הנוזל המימי דרך דרכי הניקוז הטבעיות של העין, דבר המונע את הצטברות הנוזלים ואת עליית הלחץ המסוכן על עצב הראייה.
התמדה בריצה לאורך זמן מייצבת את הלחץ התוך-עיני ברמות נמוכות ובריאות יותר, מה שמפחית את הסיכון לפתח גלאוקומה בעשרות אחוזים. מעבר להורדת הלחץ הפיזי, השיפור בזרימת הדם מספק הגנה עצבית ישירה לעצב הראייה, ומסייע לו להתמודד טוב יותר עם נזקים פוטנציאליים.
ב. הגנה מפני ניוון כתמי של הרשתית (AMD)
ניוון רשתית תלוי-גיל הוא הגורם המוביל לאובדן ראייה מעל גיל 50. מחקר פורץ דרך של אוניברסיטת וירג'יניה (UVA) מצא כי פעילות גופנית מפחיתה ב-45% את הצמיחה המזיקה והעודפת של כלי דם בעיניים (שהיא הגורם העיקרי ל-AMD רטוב). ריצה ופעילות אירובית קבועה מספקות הגנה משמעותית ומפחיתות את הסיכון לפתח ניוון כתמי של הרשתית (AMD) בשיעור של עשרות אחוזים. מחקרים אפידמיולוגיים ארוכי טווח מוכיחים כי אנשים השומרים על אורח חיים פעיל ורצים באופן קבוע סובלים פחות מהצורה המתקדמת והחמורה של המחלה.
אחד המנגנונים המרכזיים שבהם הריצה מגינה על הראייה הוא עיכוב ישיר של צמיחת כלי דם חדשים ופתולוגיים מתחת לרשתית, תהליך המאפיין את השלב ה"רטוב" והמסוכן של המחלה. הריצה מסייעת בוויסות גורמי גדילה מולקולריים ובכך מונעת את הדימומים והבצקות שמובילים לאובדן ראייה מרכזית.
ריצה קבועה מגבירה את רמת נוגדי החמצן בגוף ומפחיתה תהליכי דלקת כרוניים המשפיעים על תאי הפיגמנט של הרשתית. הגנה זו שומרת על שלמות אזור המקולה (מרכז הראייה) מפני נזקים מצטברים של הגיל, קרינת שמש ורעלנים, ומאטה בצורה דרמטית את קצב ההזדקנות והניוון של תאי העין.
ג. מניעת רטינופתיה סוכרתית וקטרקט
ריצה מספקת הגנה חיונית ומשמעותית מפני רטינופתיה סוכרתית באמצעות שיפור הרגישות לאינסולין, איזון רמות הסוכר בדם והפחתת לחץ הדם הכרוני. בכך היא מונעת נזק לנימיה הדקיקים של הרשתית (רטינופתיה סוכרתית). בכך היא מעכבת את חסימת כלי הדם, הדימומים והבצקות שעלולים להוביל לפגיעה קשה בראייה ומורידה בעד 50% את הסיכון להיווצרות קטרקט (עכירות של עדשת העין).
הריצה מסייעת בהפחתת העקה החמצונית ואיזון מדדים מטבוליים בגוף, תהליכים אשר מונעים ומעכבים את הצטברות החלבונים הפגומים בתוך עדשת העין שגורמים לטשטוש הראייה תלוי הגיל. ההגנה הכפולה של הריצה מפני שתי המחלות נובעת מהשפעתה המערכתית על זרימת הדם, הפחתת מדדי דלקת ומניעת תסמונת מטבולית. שמירה על כושר אירובי קבוע מתפקדת כמעטפת מגן המשמרת את השקיפות של העדשה ואת החיוניות של הרשתית לאורך שנים.
אזהרה חשובה: טשטוש ראייה זמני לאחר ריצה
אם חוויתם פעם טשטוש ראייה קל מיד לאחר ריצה אינטנסיבית, אין מדובר בנזק קבוע. תופעה זו נובעת בדרך כלל מהתייבשות (המשפיעה על ייצור הדמעות והרטיבות בעין) או מצניחת סוכר זמנית (היפוגליקמיה). הקפדה על שתיית מים ואכילת פחמימה קלה לפני האימון תפתור זאת.
הערה: אימוני כוח קיצוניים (הרמת משקולות כבדות תוך עצירת נשימה – ולסלבה) עלולים דווקא לסכן את הרשתית בדימומים. לכן ספורט אירובי כמו ריצה הוא המומלץ ביותר לעיניים.
כמה צריך לרוץ לשיפור הראייה והאם גם פעילות גופנית אחרת יכולה לעשות זאת?
כדי ליהנות מהיתרונות הרפואיים וההגנתיים של הריצה על מערכת הראייה, אין צורך לרוץ מרתונים. המחקרים הקליניים מגדירים "מינון" דינמי וברור להשגת תוצאות, ומראים כי גם סוגי ספורט אחרים יכולים לספק אפקט דומה, כל עוד הם עומדים בקריטריונים פיזיולוגיים מסוימים. להלן פירוט נרחב של מינון הפעילות הנדרש והחלופות הקיימות על פי המחקר המדעי.
מינון הריצה הנדרש: כמה ומתי?
על פי מחקרי אורך אפידמיולוגיים (כגון מחקר הרצים הלאומי בארה"ב של מעבדות לורנס ברקלי), המפתח להגנה על הראייה טמון בעצימות מתונה ובקביעות:
- היעד השבועי המומלץ: כ-150 דקות של ריצה מתונה בשבוע, המחולקות ל-3 עד 5 אימונים (למשל: 4 אימונים של 35 – 40 דקות).
- עצימות (קצב הלב): המחקרים מראים כי האפקט המיטבי על הלחץ התוך-עיני ועל זרימת הדם לרשתית מתרחש כאשר דופק הלב עולה ב-20% עד 25% מעל דופק המנוחה (עבור רוב האנשים מדובר בריצה קלה או ריצה בקצב דיבור – Zone 2).
- מרחק שבועי מצטבר: רצים שגמעו בין 15 ל-30 קילומטרים בשבוע הראו את הירידה המשמעותית ביותר (בין 35% ל-54%) בסיכון לפתח קטרקט וניוון רשתית (AMD).
- השפעה ארוכת טווח: כדי שההגנה מפני מחלות כמו גלאוקומה תהיה קבועה, יש להתמיד בפעילות לאורך חודשים ושנים. הפסקת האימונים מחזירה את הלחץ התוך-עיני לערכיו הקודמים בתוך מספר שבועות.
האם פעילות גופנית אחרת יכולה לעזור?
כן, בהחלט. העיניים אינן מגיבות לתנועת הריצה עצמה, אלא לשינויים הפיזיולוגיים שהיא מחוללת בגוף: שיפור זרימת הדם, הפחתת לחץ דם, הורדת מדדי דלקת והפרשת חלבונים מגיני-עצב (כמו BDNF). לכן, כל פעילות אירובית דינמית שמפעילה קבוצות שרירים גדולות ומעלות את הדופק לאורך זמן תספק תוצאות דומות.
חלופות מומלצות ויעילות:
- רכיבה על אופניים (שטח או סטודיו): מחקרים קליניים שהשוו בין רכיבה לריצה מצאו השפעה כמעט זהה על שיפור הרגישות לניגודיות בעיניים ועל הורדת הלחץ התוך-עיני.
- הליכה מהירה (Power Walking): עבור מי שאינו יכול לרוץ, הליכה מהירה מאוד (בקצב שבו קשה לשיר אך ניתן לדבר) היא חלופה מצוינת. מחקרים הראו כי הליכה קבועה מפחיתה את הסיכון לגלאוקומה בשיעורים דומים, כל עוד שומרים על נפח זמן שבועי גבוה במעט (כ-180 דקות בשבוע).
- שחייה: פעילות אירובית מצוינת הממריצה את מחזור הדם ומפחיתה מתח נפשי (קורטיזול), דבר התורם לבריאות כלי הדם ברשתית. הערה: יש להקפיד על משקפות שחייה שאינן לוחצות חזק מדי סביב ארובת העין, כדי לא להעלות זמנית את הלחץ התוך-עיני.
- אימוני הפוגות בעצימות גבוהה (HIIT): אימונים קצרים המקפיצים את הדופק במהירות יעילים מאוד לשחרור חלבון ה-BDNF שמגן על תאי העצב בעיניים.
סוגי ספורט שעלולים דווקא להזיק לראייה
בעוד שספורט אירובי מגן על העיניים, אימוני כוח אנאירוביים קיצוניים (כמו הרמת משקולות כבדות מאוד, הרמות כוח או תרגילי בטן עצימים במיוחד) עלולים לייצר אפקט הפוך. כאשר עוצרים את הנשימה ומאמצים את הגוף ללא חמצן (תמרון ולסלבה – Valsalva maneuver), הלחץ בתוך בית החזה עולה משמעותית. הדבר גורם לעלייה חדה וזמנית בלחץ התוך-עיני, ובמקרים של כלי דם חלשים, עלול אף להוביל לדימומים זעירים ברשתית. לכן, לאנשים בעלי סיכון לגלאוקומה או פתולוגיות ברשתית מומלץ להעדיף ספורט אירובי על פני הרמת משקולות כבדות.
האם ריצה יכולה לשפר את הראייה? סיכום מורחב
המחקר המדעי מוכיח כי ריצה ופעילות אירובית אינן משפרות את חדות הראייה הבסיסית או מתקנות קוצר ראייה, אך הן בעלות השפעה דרמטית ומוכחת על מניעת אובדן ראייה, הגנה מפני מחלות עיניים ניווניות ושיפור זמני של תפקודים חזותיים. תמונת המצב המדעית מראה כי העין אינה איבר מבודד, וכי המערכת הווסקולרית והמטבולית שמשתפרת בזמן ריצה משפיעה באופן ישיר על בריאות הרשתית, עצב הראייה ולחץ הדם התוך-עיני.
המנגנונים המיידיים של הזרמת חמצן ומדדי ראייה בטווח הקצר
במהלך ריצה, הגוף חווה עלייה משמעותית בקצב הלב ובזרימת הדם הכללית. מחקרים קליניים וניסויים וסקולריים מראים כי ריצה עשויה להגדיל את זרימת הדם לכלי הדם של הרשתית ולעצב הראייה בשיעור של עשרות אחוזים, ואף עד כפליים במצבי מאמץ מסוימים. הדבר מוביל להצפה זמנית של תאי העין בחמצן ובחומרי הזנה חיוניים. בטווח הקצר, מיד לאחר ריצה או במהלכה, נבדקים מציגים לעיתים שיפור זמני במדדים כמו רגישות לניגודיות, יכולת הבחנה בפרטים קטנים בתנאי תאורה מורכבים ומהירות העיבוד החזותי של המוח. עם זאת, שיפור זה הוא תפקודי וזמני בלבד, ואינו משנה את המבנה האנטומי של העין או את הצורך במשקפיים.
הגנה ארוכת טווח מפני גלאוקומה והורדת לחץ תוך-עיני
אחת התרומות המובהקות ביותר של ריצה לבריאות העין, המגובת במחקרי אורך אפידמיולוגיים, היא הפחתת הסיכון לפתח גלאוקומה. מחלה זו, המאופיינת לרוב בלחץ תוך-עיני גבוה הגורם לנזק בלתי הפיך לעצב הראייה, נחשבת לאחד הגורמים המובילים לעיוורון. מחקרים רחבי היקף מצאו כי אנשים הרצים באופן קבוע ומנהלים אורח חיים אקטיבי מפחיתים את הסיכון לחלות בגלאוקומה בעשרות אחוזים בהשוואה לאנשים יושבניים. הריצה מסייעת להורדה קבועה של הלחץ התוך-עיני, משפרת את הניקוז של הנוזלים בעין ומספקת הגנה נוירולוגית לתאי העצב מפני תהליכי דלקת וניוון.
מניעת ניוון מקולרי מולדת וצמיחת כלי דם מזיקים
ניוון מקולרי של הגיל (AMD) הוא גורם מרכזי נוסף לפגיעה קשה בראייה המרכזית אצל מבוגרים. מחקרים פורצי דרך, שבוצעו הן בבני אדם והן במודלים של מעבדה, גילו כי ריצה ופעילות אירובית קבועה מפחיתות משמעותית את חומרת המחלה ואת קצב התקדמותה. המדענים גילו כי הריצה מעכבת צמיחה יתרה והרסנית של כלי דם פתולוגיים מתחת לרשתית – תהליך מרכזי בשלבים המתקדמים של המחלה – בשיעור של עד עשרות אחוזים. ההסבר המולקולרי לכך טמון בהפרשת חלבונים וגורמי גדילה עצביים בזמן כיווץ השרירים, המגנים על תאי הרשתית מפני סטרס חמצוני ומוות תאי מוקדם.
ההשפעה העקיפה דרך איזון מדדים מטבוליים וסוכרת
חלק גדול מהפגיעה באיכות הראייה באוכלוסייה המודרנית נובע מסיבוכים של מחלות מערכתיות, ובראשן סוכרת ויתר לחץ דם. רטינופתיה סוכרתית היא פגיעה ישירה ברשתית הנגרמת מרמות סוכר גבוהות ולא מאוזנות בדם. מחקרים רפואיים מדגישים כי לריצה תפקיד מפתח באיזון רמות הגלוקוז, שיפור הרגישות לאינסולין ושמירה על גמישות ובריאות כלי הדם בגוף כולו, כולל הנימים העדינים ביותר המזינים את העין. מניעת הנזקים הללו שומרת על שלמות הרשתית ומונעת טשטוש ראייה כרוני הנגרם מבצקות או דימומים עיניים. [1, 2, 3, 4]
שורת הסיכום של תמונת המצב המדעית
המדע מבהיר בצורה חדה כי ריצה לא יכולה "לרפא" קוצר ראייה, רוחק ראייה או צילינדר, שהם עיוותים מבניים של הקרנית או אורך גלגל העין. יחד עם זאת, הראייה שלנו תלויה לחלוטין בחיוניות של הרשתית, עצב הראייה וכלי הדם התומכים בהם. בהקשר זה, הריצה מתפקדת ככלי מגן רב-עוצמה. היא משמרת את בריאות העין, מונעת את הידרדרות הראייה תלויית הגיל, ומסייעת למוח לעבד את המידע החזותי בצורה יעילה ומהירה יותר. המלצת החוקרים היא שילוב של ריצות מתונות או פעילות אירובית עקבית מספר פעמים בשבוע כדי ליהנות מהאפקט המגן המרבי על מערכת הראייה.
מקורות מחקריים עדכניים
המחקר הרפואי העדכני מן השנים האחרונות (2025 – 2026) מבסס באופן חד-משמעי את הקשר המולקולרי והקליני בין פעילות גופנית אירובית לבין הגנה על מערכת הראייה. חוקרים מובילים בעולם מדגישים כי הריצה והספורט האירובי משנים את הפיזיולוגיה של העין ומפעילים מנגנונים נוירו-הגנתיים (הגנה על העצבים). להלן המקורות המחקריים העדכניים והמובילים ביותר בנושא, מחולקים לפי תחומי ההשפעה:
השינויים הפיזיולוגיים המיידיים בעין בזמן אימון
מחקר סקירה מקיף שפורסם במרץ 2026 בכתב העת Medical Science Pulse, תחת הכותרת Endurance Training as a Modulator of Eye Health, ניתח את ההשפעות הישירות של אימוני סיבולת על מדדי העין.
ממצאי המחקר: החוקרים מצאו כי אימון אירובי קבוע מוביל לעלייה של עד 140% בזרימת הדם ברשתית, לצד עלייה של 15%-20% בהפרשת הדמעות (המגינה מפני עין יבשה), וירידה מובהקת של 2 עד 5 מ"מ כספית בלחץ התוך-עיני.
הגנה מפני גלאוקומה ואובדן שדה ראייה
מאמר רפואי עדכני שפורסם באפריל 2026 בכתב העת Review of Ophthalmology, תחת הכותרת Lifestyle Changes Can Be Beneficial vs. Glaucoma, מיפה את הדרכים שבהן ספורט משפיע על בריאות עצב הראייה.
ממצאי המחקר: המחקר מדגיש כי ריצה ופעילות בעצימות בינונית משפרות את זרימת הדם לראש עצב הראייה ומעלות את רמות החלבון העצבי BDNF. במקביל, מחקר שפורסם בינואר 2025 בכתב העת MDPI (Applied Sciences) A Practical Guide for Eye Care and Sport Specialists מצא כי תוחלת ההליכה והריצה השבועית של המטופלים נמצאת במתאם ישיר עם האטה משמעותית בקצב אובדן שדה הראייה אצל חולי גלאוקומה.
Vera, J., Morenas-Aguilar, M. D., & García-Ramos, A. (2025). Evidence-Based Exercise Recommendations for the Reduction and Stabilization of Intraocular Pressure: A Practical Guide for Eye Care and Sport Specialists. Applied Sciences, 15(3), 1396. https://doi.org/10.3390/app15031396
מניעת מחלות רשתית ורטינופתיה סוכרתית
סקירה קלינית רחבה שפורסמה ביולי 2026 בכתב העת Optometry Times, תחת הכותרת Exercise for the Prevention and Mitigation of Eye Disease, בדקה את ההשפעה של אורח חיים אקטיבי על מחלות רשתית.
ממצאי המחקר: המחקר הוכיח כי פעילות גופנית קבועה מפחיתה ב-32% את הסיכון היחסי להתפתחות או החמרה של רטינופתיה סוכרתית (נזק לכלי הדם בעיניים עקב סוכרת). בנוסף, נמצא כי רמת פעילות גבוהה מפחיתה ב-39% את הצורך של מטופלים בטיפולי לייזר (פוטוקואגולציה) ברשתית לאורך זמן.
Paul Chous, OD, MA, FAAO ( June 1, 2026) Exercise for the prevention and mitigation of eye disease, Optometry Times Journal, Volume 18 Issue 04
הגנה מפני קוצר ראייה (מיופיה) ובריאות כלי הדם
מטא-אנליזה מקיפה שפורסמה בשנת 2025 בכתב העת Frontiers in Public Health, Meta-analysis of the Effects of Physical Activity on Ocular Parameters, ריכזה נתונים מעשרות ניסויים קליניים.
ממצאי המחקר: המחקר מצא כי אימונים אירוביים כמו ריצה, רכיבה על אופניים וג'וגינג משפרים באופן מובהק את בריאות המיקרו-וסקולרית (כלי הדם הזעירים) של הרשתית ובכך מונעים פגיעה בתאי הפוטורצפטורים שאחראיים על קליטת האור והראייה החדש.
Nie P and Feng T (2025) Meta-analysis of the effects of physical activity on ocular biometrics in children and adolescents. Front. Public Health 13:1615033. doi: 10.3389/fpubh.2025.1615033