למינקטומיה צווארית סיבוכים אפשריים

כריתת קשת החולייה (למינה) יכולה להקל על תסמינים של מיאלופתיה צווארית. ובכלל אלו כאב, חולשה, חוסר תחושה ותפקוד לקוי של הגפיים העליונות והסוגרים. הכריתה של קשת החולייה היא הליך כירורגי נפוץ ויעיל עבור מטופלים שאינם מגיבים לטיפולים שמרניים. עם זאת, ישנם כמה סיכונים וסיבוכים משמעותיים הקשורים להליך. מסיבה זאת חשוב לוודא שאכן מיציתם את אפשרויות הטיפול השמרניות ובעיקר טיפולי כירופרקטיקה. כאשר הטיפול השמרני אינו משפר את מצב החולה, ניתן לבחון כמה טכניקות כירורגיות חלופיות שעשויות להציע תוצאות טובות יותר במקרים מסוימים.

היתרונות של למינקטומיה בצוואר

ברוב המקרים, למינקטומיה צווארית משפרת את מצבו של החולה. הניתוח מסיר את הלחץ שנוצר על רקמה עצבית באמצעות אוסטאופיטים וגורמים נוספים והתוצאה היא לרוב:

• הפחתת כאב.
•  שיפור תפקודי.
• הפחתת התסמינים הנוירולגיים ובכלל זה שיפור תחושתי, הפחתת חולשה ועוד.
• הפסקת הנזק העצבי שנוצר באמצעות האוסטאופיט ועוד.

מספר מחקרים מדגישים את היעילות של פרוצדורה זאת ובכלל אלה:

מאיו קליניק

על פי מאיו קליניק (2022 ,Mayo Clinic) למינקטומיה צווארית היא לרוב בטוחה ויעילה עבור מטופלים עם מיאלופתיה צווארית שאינם מגיבים לטיפולים שמרניים. על פי הממצאים שלהם ההליך הזה לרוב:

• מפחית את הכאב המקרין הנגרם על ידי לחץ עצבי.
• לא מפחית את הכאבים הנגרמים על ידי דלקת פרקים.

עם זאת, המחקר הזכיר גם כמה סיבוכים פוטנציאליים של כריתת קשת החולייה, כגון:

• דימום, זיהום, קרישי דם, פגיעה עצבית ודליפת נוזל עמוד השדרה.

אלבס ועמיתיו

מחקר רטרוספקטיבי (2015 .,Alves et al) העריך את התוצאות הקליניות של 51 מטופלות עם מיאלופתיה צווארית שעברו למינקטומיה צווארית בשנים 2006 – 2010. החוקרים מצאו כי שכיחות הפגיעה בתפקוד המוטורי לפני הניתוח הייתה 74.2% בגפיים העליונות ו-78.4% בגפיים התחתונות, בעוד שהפגיעה בתפקוד החושי הייתה 58.2%. השכיחות לפני הניתוח של פגיעה בתפקוד שלפוחית השתן הייתה 41.2%.

• לאחר מעקב ממוצע של 24 חודשים, המחברים הבחינו בשיפורים משמעותיים בכל הפרמטרים הללו.

קים ועמיתיו

מחקר עוקבה (2021 .,Kim et al) שנערך על ידי קים ועמיתיו השווה את התוצאות של למינקטומיה צווארית בלבד לעומת למינקטומיה צווארית עם איחוי עבור מטופלי מיאלופתיה צווארית. המחקר כלל כללו 1,144 חולים. הם מצאו כי:

• למינקטומיה צווארית עם איחוי היו תוצאות טובות יותר מאשר למינקטומיה צווארית בלבד. ההשוואה התייחסה לצורך לבצע ניתוח חוזר, לקיפוזיס שנוצר לאחר הניתוח ועוד.

ויינשטיין ועמיתיו

דו"ח של ויינשטיין ועמיתיו (2006 ,.Weinstein et al) בחן את האפידמיולוגיה של ניתוחי עמוד השדרה בארצות הברית בין השנים 1992 ל-2003. המחברים השתמשו בנתוני תביעות מדיקר כדי להעריך את השיעורים של סוגים שונים של ניתוחי עמוד שדרה, כולל למינקטומיה צווארית. הם מצאו כי שיעור כריתת קשת החולייה בצוואר עלה:

• מ-0.9 לכל 1,000 מוטבי מדיקר בשנת 1992 ל-1.3 לכל 1,000 מוטבי מדיקר בשנת 2003.

סיבוכים אפשריים במהלך ואחרי למינקטומיה צווארית

ניתוח למינקטומיה צווארית (Cervical Laminectomy) נועד לשחרר לחץ מחוט השדרה. הניתוח דורש דיוק מרבי בשל הקרבה הקריטית לחוט השדרה ולשורשי העצבים. מדובר בפרוצדורה בטוחה יחסית, עם שיעור סיבוכים כללי הנע סביב 5.5% במחקרים עדכניים. עם זאת, קיימים סיכונים ספציפיים המתרחשים במהלך הניתוח או בתקופה הסמוכה לו (Perioperative) או לאחריו.

הסיכון לסיבוכים תלוי במספר גורמים, כגון גיל המטופל, מצבו הבריאותי, היקף הניתוח וטכניקת הניתוח. על המטופל לדון בסיכונים אלה עם המנתח טרם תחילת הניתוח.

סיבוכים תוך-ניתוחיים וסמוכים לניתוח

להלן פירוט מעמיק של הסיבוכים העלולים להתרחש במהלך הניתוח עצמו (Intraoperative), המבוסס על ספרות רפואית מהשנים 2024 – 2026:

שיתוק שורש העצב C5 (C5 Nerve Root Palsy)

זהו ה"חשוד המיידי" בניתוחי למינקטומיה אחורית (Nagoshi et al., 2025).

• המנגנון התוך-ניתוחי: הפגיעה יכולה להתרחש בשל מתיחה (Traction) של העצב. כאשר המנתח מסיר את העצם הלוחצת, חוט השדרה "צף" לאחור (Cord Shift). תנועה זו מותחת את שורשי העצבים הקצרים, ובראשם C5, שהוא הקצר והרגיש ביותר אנטומית.
• פגיעה תרמית/מכאנית: שימוש במקדחות מהירות (High-speed burrs) סמוך לפוראמן (הפתח ממנו יוצא העצב) עלול לגרום לנזק תרמי מחום המקדחה או לפגיעה ישירה.
• שכיחות: לפי מחקרים מ-2025, מדובר בסיכון של 5.5% עד 12% בניתוחים מרובי גבהים.

פגיעה בשורשי עצב אחרים (C6, C7)

בעוד ש-C5 הוא הנפוץ ביותר, פגיעה בשורשים נמוכים יותר תתבטא באופן שונה:

• C6/C7: פגיעה במהלך הניתוח תגרום לחולשה ביישור המרפק (Triceps) או בכפיפת שורש כף היד, ולעיתים קרובות לכאב מקרין עז (Radiculopathy) מיד לאחר היקיצה.

דקומפרסיה "אגרסיבית" מדי (Over-decompression)

בניסיון לשחרר את כל הלחץ, המנתח עלול להסיר חלק מהמפרקים הצידיים (Facets). אם מוסר יותר מ-50% מהמפרק, השורש מאבד את ההגנה הגרמית שלו והופך פגיע ללחץ תנוחתי או לדימום מקומי (המטומה) שלוחץ עליו מיד עם סיום הפרוצדורה.

פגיעה ישירה בחוט השדרה (Spinal Cord Injury)

זהו הסיבוך החמור ביותר, אם כי נדיר (מתחת ל-1%) (Hasan et al., 2025).

• תיאור: נזק מכאני לחוט השדרה בזמן הסרת הלמינה באמצעות מכשירים (כמו מקדחות מהירות או כלי חיתוך ידניים).
• סיכונים מוגברים: קיימים אצל מטופלים עם הצרות קשה במיוחד (Stenosis), שם המרווח בין העצם לחוט השדרה כמעט אפסי.
• ניטור: שימוש ב-IONM (ניטור נוירופיזיולוגי תוך-ניתוחי) מסייע בזיהוי פגיעה בזמן אמת, אך אינו מונע אותה לחלוטין.

קרע בדורה (Dural Tear) ודליפת CSF

דליפה של נוזל המוח והשדרה מתרחשת כאשר מעטפת הדורה נפגעת.

• גורמים: הידבקויות של הדורה לעצם (שכיח אצל מטופלים מבוגרים או כאלו שעברו ניתוח קודם באזור).
• השלכות מידיות: צורך בתיקון מיידי (תפירה או דבק ביולוגי). אם אינו מזוהה, עלול להוביל לכאבי ראש עזים, זיהומים (מנינגיטיס) או הצטברות נוזל (Pseudomeningocele).
• שכיחות: נעה בין 0.5% ל-3% במחקרים עדכניים.

פגיעה וסקולרית (Vascular Injury)

פגיעה בכלי דם מרכזיים היא סיבוך קריטי.

• העורק הוורטברלי (Vertebral Artery): העורקים המספקים דם למוח עוברים בצידי החוליות. פגיעה בהם היא נדירה ביותר בלמינקטומיה (נפוצה יותר בגישות קדמיות), אך עלולה להתרחש במקרים של אנטומיה חריגה או הסרה רחבה מדי של העצם (Lateral mass).
• דימום ורידי (Venous Plexus): דימום מאסיבי מהמקלעת הוורידית האפידורלית עלול לערפל את שדה הראייה של המנתח ולהאריך את זמן הניתוח.

תסחיף אוויר (Air Embolism)

מאחר והניתוח מבוצע לעיתים במצב של ישיבה או חצי-ישיבה (Beach Chair Position).

• תיאור: אוויר חודר למחזור הדם דרך ורידים פתוחים בתוך העצם או הרקמה הרכה.
• סיכון: עלול להוביל לקריסה המודינמית או שבץ. אף שמנח זה פחות נפוץ כיום, הסיכון קיים ודורש ניטור קפדני של האנסתזיולוג (מרדים).

כשל בציוד או בקיבוע (Hardware Malpositioning)

אם הניתוח כולל קיבוע (Fusion) יחד עם הלמינקטומיה:

תיאור: מיקום שגוי של ברגים (Lateral mass screws) עלול לפגוע בעורק הוורטברלי או בשורשי העצבים היוצאים מהחוליות.

סיבוכים פוטנציאליים משמעותיים לאחר הניתוח.

להלן פירוט של הסיבוכים המרכזיים לאחר הניתוח על בסיס מחקרים עדכניים מהשנים 2024 – 2026.

שיתוק שורש העצב C5‏ (C5 Nerve Root Palsy)

זהו אחד הסיבוכים הנפוצים והמתסכלים ביותר לאחר למינקטומיה צווארית (Hasan et al., 2025).

• תיאור: חולשה מוטורית, לרוב בשרירי הדלתואיד (כתף) או הדו-ראשי (Biceps), המופיעה בדרך כלל בין ימים ספורים ועד שבועיים לאחר הניתוח.
• שכיחות: מחקרים עדכניים מ-2025 מצביעים על שיעור של כ-8% בניתוחי למינקטומיה, הגבוה ביותר בהשוואה לגישות אחרות.
• פרוגנוזה: ברוב המוחלט של המקרים (מעל 98%) חלה התאוששות מלאה תוך מספר חודשים, אך כ-1.4% מהמקרים עלולים להישאר עם נזק קבוע.

דפורמציה קיפוטית (Post-Laminectomy Kyphosis)

סיבוך ארוך טווח הנובע מפגיעה ביציבות עמוד השדרה לאחר הסרת הקשת האחורית (הלמינה).

• תיאור: שינוי במבנה הצוואר שגורם לו להתכופף קדימה ("צוואר ברבור"), מה שעלול להוביל לכאבים כרוניים ולחץ חוזר על חוט השדרה.
• שכיחות: שיעור השינויים ביישור הצוואר (Alignment) מגיע ל-18% עד 31%, כאשר כ-10-14% מפתחים קיפוזיס קליני משמעותי.
• גורמי סיכון: גיל צעיר, למינקטומיה במספר רב של גבהים (Multi-level) וקיומו של כיפוף קדמי קל עוד לפני הניתוח.

זיהומים באתר הניתוח (Surgical Site Infection – SSI)

בשל החתך האחורי העמוק והקרבה לשרירי הצוואר הגדולים, הסיכון לזיהום בגישה זו גבוה יחסית.

• שכיחות: כ-2.4% עד 2.9% בניתוחי דקומפרסיה ללא קיבוע, ועולה ל-4.2% כאשר מבוצע גם קיבוע עם מכשור (Fusion).
• גורמי סיכון: השמנת יתר (BMI > 40), עישון אקטיבי, סוכרת ושימוש באלכוהול נמצאו כגורמים המנבאים זיהום באופן המובהק ביותר במודלים של 2025.

המטומה אפידורלית ודליפת CSF

סיבוכים המופיעים לרוב ב-24 עד 48 השעות הראשונות לאחר הניתוח.

• המטומה אפידורלית: הצטברות דם הלוחצת על חוט השדרה (שכיחות של כ-0.9%). זהו מצב חירום הדורש ניקוז כירורגי דחוף למניעת נזק נוירולוגי קבוע.
• דליפת נוזל מוחי-שדרתי (CSF Leak): נובעת מקרע מקרי במעטפת הדורה (Dural Tear). היא מתרחשת בכ-0.3% עד 0.5% מהמקרים ועלולה לגרום לכאבי ראש עזים בזקפה ("כאב ראש תנוחתי").

החמרה נוירולוגית (Worsening Myelopathy)

• במקרים נדירים, השחרור הפתאומי של הלחץ או תזוזה של חוט השדרה לאחור (Cord Shift) עלולים לגרום לפגיעה ברקמה.
• שכיחות: נזק נוירולוגי חדש מופיע בכ-0.6% מהמטופלים. בקרב מטופלים מבוגרים מאוד, שיעור הסיבוכים הנוירולוגיים הכללי עשוי להיות גבוה יותר.

טיפול כירופרקטי כחלופה ללמינקטומיה צווארית

טיפול כירופרקטי מייצג גישה טיפולית שמרנית חשובה למצבים בעמוד השדרה הצווארי, כולל מיאלופתיה ספונדילוטית צווארית. טיפולי כירופרקטיקה כוללים בדרך כלל מניפולציות ידניות בעמוד השדרה, טכניקות ניוד, תרגילים טיפוליים וחינוך המטופל שמטרתם להקל על הלחץ על העצבים ולהחזיר תפקוד תקין של עמוד השדרה ((Murphy, Hurwitz, & Gregory, 2009).

מספר מחקרים הצביעו על כך שטיפול כירופרקטי יכול להפחית כאב, לשפר את הניידות ולשפר את איכות החיים הכוללת בחולים עם בעיות בעמוד השדרה הצווארי, ובכך להימנע מהצורך בניתוח (Bronfort et al., 2010). יתר על כן, טיפול כירופרקטי הוכר כבטוח ויעיל לטיפול בכאבי צוואר ובתסמינים נוירולוגיים קשורים, ולעתים קרובות מספק הקלה ללא הסיכונים הכרוכים בהליכים פולשניים (Hurwitz, Carragee, van der Velde, & Carroll, 2008).

בהתחשב בסיכונים הקשורים בלמינקטומיה צווארית, מטופלים החווים תסמינים קלים עד בינוניים בצוואר צריכים לשקול טיפול כירופרקטי כטיפול קו ראשון. התערבות כירורגית צריכה להיות שמורה למקרים בהם גישות שמרניות, כולל טיפול כירופרקטי, אינן מספקות הקלה מספקת.