אובחנתי עם גאוט מה אסור לאכול

אובחנתי עם גאוט מה אסור לאכול? לתזונה ישנה השפעה על מחלת הגאוט או בשמה העברי שיגדון. הגורם לחולי הזה הוא הצטברות גבישים של חומצת שתן במפרקים וברקמות הרכות הסמוכות. חומצת השתן – גורם הנזק במפרקים – היא התוצר המטבולי הנובע מחילוף החומרים של פורינים. באופן כללי ניתן לומר שאכילת מזון עשיר בפורינים מעלה את הסיכון להתקף חריף של גאוט. אז אובחנתי עם גאוט מה אסור לאכול?

הפורינים (Purines) המזיקים ביותר מקורם בבשר ובפירות ים. אך גם פורינים מהצומח ופורינים ממקור כגון אלכוהול ושמרים עלולים להגביר את הסיכון לגאוט (שיגדון). פורינים מהצומח שעלולים להגביר הסיכון לגאוט כוללים:

• שעועית
• עדשים
• אספרגוס
• תרד
• פטריות

אובחנתי עם גאוט מה אסור לאכול – רקע

מעל 100 מחלות דלקתיות פוגעות במפרקים. גאוט או שיגדון היא אחת מהמחלות האלה פוגעת. מחלה זאת יכולה לפגוע בכל אחד מהמפרקים בגוף אך ברוב המקרים פוגעת במפרק של הבוהן בכף הרגל. כתוצאה מכך הבוהן נעשית אדומה, חמה, נפוחה וכואבת באופן קיצוני.

הגאוט נגרם על ידי יותר מדי חומצת שתן בגוף. חומצת השתן יוצרת גבישים ששוקעים במפרקים וברקמות הסמוכות. הגבישים של חומצת השתן מעוררים תגובה דלקתית וגורמים כאב, נפיחות, ואדמומיות. חומצה אורית היא תוצר לוואי של פירוק פורינים. פורינים הם כאמור חומר המצוי ברקמות הגוף השונות ובמוצרי מזון שונים.

הפרעה זאת יכולה להתפתח על ידי מזונות מסוימים, משקאות, תרופות, או גורמים אחרים המגבירים את רמת חומצת השתן בדם. מדובר בהפרעה:

• שכיחה יותר אצל גברים מאשר נשים
• משפיעה על כ -9.2 מיליון אנשים בארצות הברית

גאוט יכול להיות מאובחן על ידי רופא שיכול לבדוק את המפרק הפגוע ולבדוק גבישי חומצת שתן. ניתן לטפל בגאוט באמצעות תרופות המפחיתות כאב ודלקת, כמו גם מונעות התקפים וסיבוכים עתידיים. ניתן לטפל בשיגדון גם באמצעות שינויים באורח החיים, כגון הימנעות ממזונות עשירים בפורין, שתייה מרובה של מים, ירידה במשקל והגבלת צריכת אלכוהול.

 מזון עשיר בפורינים

אובחנתי עם גאוט מה אסור לאכול? כאמור, שיגדון (גאוט) נגרם על ידי יותר מדי חומצת שתן בגוף. חומצה זאת יוצרת גבישים ואלה שוקעים במפרקים וגורמים לדלקת. מזון עשיר בפורינים הוגדר כבר מזמן כגורם סיכון להתפרצות דלקתית של גאוט. פורינים הם רכיבים ביולוגיים חשובים המצויים ברקמות הגוף השונות וכוללים:

• גואנין
• אדנין

פורינים אלה מהווים חלק מחומר התורשתי DNA ו- RNA. פירוק של אדנין וגואנין מעלה את רמת הפורינים בדם. אם אתם סובלים מגאוט היזהרו מאכילת סוגי מזון מסוימים המכילים רמה גבוהה של פורינים. רמה גבוהה של פורינים בשל אכילת מזונות עשירים ברכיב הזה:

• מעלים פי 5 את הסיכון להחמרה דלקתית בקרב חולים הסובלים מגאוט

המחקר המסוקר כאן היה הראשון שבדק את הנושא על קבוצת מחקר גדולה. מזונות עם רמה גבוהה של פורינים שיש להימנע מהם אם אתם חולים בגאוט כוללים:

• בשר אדום
• איברים פנימיים (כבד, שקדי עגל וחלקים פנימיים אחרים של בעלי חיים)
• מאכלי ים (סרדינים, צדפות, אנשובי, הרינג ועוד)
• בירה
• אלכוהול ועוד

סוגי מזון עם רמה בינונית של פורינים כוללים:

• עוף
• דגים
• אספרגוס
• פטריות
• חומוס
• עדשים
• שעועית
• כרובית
• ותרד

חשוב להיות מודע לכך שכאבים בבוהן או במפרקים אחרים עלולים להיגרם גם בגלל מחלות פרקים אחרים. הטיפול במחלת הפרקים צריך להישען על אבחון מדויק.

גורמי סיכון להתפתחות גאוט

גורמי סיכון להתפתחות גאוט כוללים:

• גנטיקה (חולה בקרבה ראשונה מעלה את הסיכון לחלות)
• גיל (שכיחות המחלה עולה עם הגיל)
• מגדר (שכיח פי 3 יותר בקרב גברים)
• מצב רפואי (חולה כליות)
• נטילת תרופות מסוימות ועוד

קבוצות סיכון נוספות כוללות:

• אלו הסובלים ממשקל עודף או השמנה
• אנשים ששותים הרבה אלכוהול
• ואנשים שאוכלים יותר מידי מזונות המכילים פורינים

טיפול בגאוט מחייב טיפול תרופתי ונטרול גורמי הסיכון למחלה. אלה בסיכום כוללים תזונה מופחתת פורינים, הפחתה במשקל ופעילות גופנית.

אבחון גאוט

האבחון והטיפול בגאוט דורשים גישה מקיפה הכוללת הערכה קלינית, בדיקות מעבדה, מחקרי הדמיה, טיפול תרופתי, שינוי אורח חיים וחינוך המטופל. על ידי ביצוע צעדים אלה, חולים עם גאוט יכולים להשיג תוצאות טובות יותר ואיכות חיים. האבחנה והטיפול בגאוט חשובים למניעת סיבוכים כגון נזק בלתי הפיך למפרקים, אבנים בכליות ומחלות לב וכלי דם. האבחון של גאוט מבוסס על קריטריונים קליניים, כגון:

• נוכחות של סימפטומים אופייניים
• היסטוריה של היפראוריצמיה
• תגובה חיובית לתרופות אנטי דלקתיות

עם זאת, האבחנה הסופית דורשת זיהוי של גבישי מונוסודיום אוראט בנוזל הסינוביאלי או דגימות רקמות של המפרק הפגוע. זה יכול להיעשות על ידי:

• מיקרוסקופ אור מקוטב, טומוגרפיה ממוחשבת אנרגיה כפולה (DECT), או אולטרסאונד.

ל- DECT רגישות גבוהה וספציפיות לגילוי גבישי אוראט, אך הוא יקר ואינו זמין באופן נרחב. אולטרסאונד נגיש יותר ויכול להראות סימנים אופייניים לגאוט, אך יש לו רגישות נמוכה יותר מאשר DECT. [1][2]

הטיפול בגאוט

הטיפול בגאוט נועד להקל על ההתקפים החריפים ולמנוע התלקחויות וסיבוכים עתידיים. האפשרויות העיקריות לטיפול בגאוט חריף הן תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs), קולכיצין וקורטיקוסטרואידים. תרופות אלה יכולות להפחית את הדלקת והכאב, אך יש להן תופעות לוואי שונות והתוויות נגד. NSAIDs יכול לגרום לדימום במערכת העיכול, פגיעה כלייתית, ואירועים קרדיווסקולריים. קולכיצין עלול לגרום לבחילות, הקאות ושלשולים. קורטיקוסטרואידים עלולים לגרום לשינויים במצב הרוח, היפרגליקמיה ויתר לחץ דם. בחירת התרופה תלויה בהעדפת המטופל, תחלואה נלווית ואינטראקציות בין תרופתיות. [2]][3]

שינוי אורח חיים

כדי למנוע שיגדון חוזר, יש לשנות את אורח החיים והתזונה ובכך להפחית את רמות חומצת השתן בסרום. זה כולל הגבלת צריכת מזונות עשירים בפורין (כגון בשר איברים ורכיכות), משקאות אלכוהוליים (במיוחד בירה), ומשקאות ממותקים בסירופ תירס עתיר פרוקטוז. חולים צריכים גם להגדיל את צריכת הירקות ומוצרי חלב דלי שומן או ללא שומן. בנוסף, חולים צריכים להימנע או להתאים את המינון של תרופות שיכולות להגדיל את רמות חומצת השתן, כגון משתנים, אספירין, ניאצין. [2]][4]

טיפול תרופתי

במקרים מסוימים, שינויים באורח החיים ובתזונה אינם מספיקים כדי להוריד את רמות חומצת השתן מתחת ליעד היעד של 6 מ"ג / ד"ל (357 μmol / L). במקרים אלה, חולים עשויים להזדקק לטיפול תרופתי כדי למנוע התפרצויות של המחלה וסיבוכיה. התרופות העיקריות שמורידות את רמות חומצת השתן הן אלופורינול ופבוקסוסטט. תרופות אלה מעכבות את האנזים קסנטין אוקסידאז המייצר חומצת שתן. לתרופות האלה יעילות דומה בהפחתת רמות חומצת השתן ובמניעת התקפי גאוט. עם זאת, חשוב להיות מודע לתופעות הלוואי השונות ולאינטראקציות בין תרופתיות. אלופורינול עלול לגרום לתגובות רגישות יתר, פריחה ורעילות בכבד. ופבוקסוסטט יכול לגרום לרעילות כבד, בחילות, ואירועים קרדיווסקולריים. [4]][5]

תרופות אחרות שמורידות את רמות חומצת השתן כוללות פרובנציד ולסינורד. תרופות אלה מגדילות את הפרשת חומצת השתן באמצעות מניעת ספיגתו החוזרת בכליות. מדובר בתרופות הניתנות רק במקרים שהחולים אינם מגיבים לתרופות האחרות. הסיבה לכך הן תופעות הלוואי שעלולות להתלוות לשימוש בפרובנציד (הפרעות במערכת העיכול, פריחה, אבנים בכליות או לשימוש בלסינורד (לפגיעה בכליות, אבנים בכליות, ואירועים קרדיווסקולריים). [4]][5]

חולים שמתחילים טיפול להורדת חומצת השתן צריכים גם לקחת תרופות אנטי דלקתיות מניעתיות. אלה נלקחות לפרק זמן של לפחות 3 עד 6 חודשים כדי למנוע התלקחויות גאוט חריפות שעלולות להתרחש עקב שינויים מהירים ברמות חומצת השתן. התרופות המניעתיות כוללות NSAIDs במינון נמוך או קולכיצין. [4]][5]

המחקר בנושא

לצורך המחקר (Annals of the Rheumatic Diseases, May 2012) עקבו החוקרים לאורך שנה אחר 633 חולים שסבלו מגאוט. 75% מהחולים היו גברים ו25% נשים. הגיל הממוצע היה 54 שנים. לאורך המחקר כל חולה נדרש לדווח על כול התקף גאוט שהתרחש. הפרטים שמסרו החולים כללו פרטים אפשריים של גורמים להתקף ובכלל זה מזונות שנאכלו יומיים לפני ההתקף.

כמו כן נדרשו החולים לציין באלו תרופות נעזרו על מנת להפחית את הסימנים והתסמינים של המחלה. לצורך השוואה החולים דיווחו על התנהלותם המלאה כולל פרטים על המזון שאכלו במשך יומיים כול שלושה חודשים גם אם לא חוו התקף גאוט.

ממצאי המחקר

מזונות עשרים בפורינים יכולים לגרום להתלקחות דלקתית מהר יחסית, לעתים תוך יומיים מאכילת כמות גדולה של מזון עשיר בפורינים. הסיכוי להתלקחות דלקתית היה גבוה יותר לאחר אכילת מזון עשיר בפורינים מהחי מאשר אכילת מזון עשיר בפורינים מהצומח.

מסקנות החוקרים

מצאו אצלי גאוט מה אסור לאכול? הימנעות או צמצום כמות המזון העשירה בפורינים ובעיקר כאשר מקורו בבעלי חיים יכול להועיל להפחית את הסיכון להתקפים חוזרים של גאוט.

References:

[1] Gout: Diagnosis and Management | AAFP

[2] Diagnosis, Treatment, and Prevention of Gout | AAFP

[3] Gout – Diagnosis and treatment – Mayo Clinic

[4] Arthritis | CDC – Centers for Disease Control and Prevention – Gout

[5] Gout: An Update – American Family Physician