להציב מטרות ברות השגה בספורט

להציב מטרות ברות השגה בספורט הוא חשוב בין היתר כדי למנוע שחיקה, להשיג תוצאות ולצמצם את הסיכון לפציעות ספורט. פעילות גופנית היא הכרחית כדי לשמר את מצבם הבריאותי של מערכות הגוף השונות ולהאט את הבלאי והניוון המאפיינים את אורח החיים היושבני. ההמלצות על נפח האימונים וסוג האימונים הרצויים נשמעים מכול עבר. משרדי הבריאות השונים ממליצים על סוגים שונים של פעילות גופנית ועל פרקי הזמן המינימאליים שנדרשים. האם ההמלצות הללו נכונות?

האם ההמלצות הללו נכונות עבור כול אדם גם עבור אדם שלא היה פעיל מימיו או אדם שהיה פעיל בעברו הרחוק בלבד? אדם שרק החל לבצע פעילות גופנית או אדם עם מגבלות התקשו לבצע פעילות גופנית שהיא אינטנסיבית ומאתגרת יחסית. הקשיים והכאבים שהתלוו לפעילות הגופנית של כול אדם כזה עלולים לגרום לו לפרוש ולחזור לאורח החיים היושבני והנוח מול הטלוויזיה. המומחים השונים מדגישים ובצדק את החשיבות העצומה של להיות פעיל גופנית אך לא מפרטים איך מוציאים את ההמלצות הללו לפועל. איך גורמים לאנשים המנהלים אורח חיים יושבני להציב מטרות ברות השגה בספורט?

להציב מטרות ברות השגה בספורט – רקע

הצבת מטרות בנות השגה בספורט היא קריטית לשמירה על מוטיבציה, מניעת שחיקה והשגת תוצאות לאורך זמן. מטרות אלו משמשות כמפת דרכים, המנחות את המתאמן במסעו ומספקות לו תחושת הצלחה מתמשכת. מטרות לא ריאליות (למשל, לרדת 20 ק"ג בחודש) עלולות להוביל לתחושת כישלון מהירה, ייאוש, ובסופו של דבר לנטישת הפעילות הספורטיבית. מטרות ברות השגה בספורט מעניקות הכוונה ומיקוד, מעקב אחר התקדמות, שיפור הביצועים ואתגר מציאותי.

מטרות בנות השגה מאתגרות את הגוף והנפש לגדול ולהתחזק בהדרגה ובבטחה, מבלי להגיע למצב של פציעות יתר או אימון יתר. היו מוכנים לשנות את המטרות או את לוחות הזמנים במידת הצורך. החיים מלאים בהפתעות (מחלות, פציעות, התחייבויות משפחתיות), וגמישות היא המפתח לשמירה על התהליך.

1. למה בכלל לדבר על “מטרות ברות השגה”?

כמעט כל ספורטאי  – מהילד בחוג ועד ספורטאי עילית  – שומע כל הזמן “תציב מטרה!”. אבל במציאות, הרבה מטרות שנקבעות בספורט הן או כלליות מדי (“להשתפר”), או קשות עד מייאשות (“זכייה באליפות הארץ השנה”), או קלות מדי עד שהן לא מניעות לפעולה.

תיאוריית הצבת המטרות (Goal-Setting Theory) של Locke ו-Latham מראה כבר עשרות שנים שמטרות ספציפיות ומאתגרות מובילות לביצועים טובים יותר מאשר “תעשה את המיטב” או מטרות עמומות (Locke & Latham, 2002). יחד עם זאת, המטרות צריכות להיות ברות השגה  – לא חלום מנותק מהמציאות, אלא יעד שאפשר לבנות אליו מסלול אמיתי.

בסקירה עדכנית של התערבויות הצבת מטרות בספורט נמצא כי ברוב המחקרים הצבת מטרות משפרת ביצועי ספורטאים, אך היעילות תלויה באיך המטרות מוגדרות, כמה הן מותאמות לספורטאי, ואיך עוקבים אחריהן (Pop et al., 2021).

כלומר, השאלה המרכזית היום היא פחות “האם להציב מטרות”, ויותר: איך להגדיר מטרות כך שיהיו גם משמעותיות וגם ברות השגה?

2. מה אומרת תיאוריית הצבת המטרות?

לפי Locke ו-Latham (2002), יש כמה עקרונות ליבה שמסבירים מתי מטרות משפרות ביצועים:

1. קושי מתאים – מטרות קשות ומאתגרות יותר יעילות ממטרות קלות או עמומות, כל עוד הספורטאי מאמין שיש לו סיכוי להגיע אליהן.
2. ספציפיות – “להעלות את אחוזי העונשין מ-65% ל-75% עד סוף העונה” הרבה יותר אפקטיבי מ“לזרוק יותר טוב עונשין”.
3. משוב (פידבק) – בלי מדידה ומשוב, קשה לשמר מוטיבציה ולכוון את המאמצים.
4. מחויבות למטרה – ככל שהספורטאי מרגיש שהמטרה משמעותית עבורו, כך גדלים המאמצים וההתמדה.
5. מורכבות המשימה – ככל שהמשימה מורכבת יותר, חשוב יותר לפרק מטרות גדולות לתת-מטרות פשוטות וברורות.

מחקרי ספורט מראים דפוס דומה: סקירות וניתוחי על מצאו שמטרות קשות-אך-ריאליות, מוגדרות היטב ונמדדות לאורך זמן, משפרות ביצועי ספורטאים במגוון ענפים (Weinberg, 2013; Pop et al., 2021).

3. מהי “מטרה ברת השגה” בספורט?

“ברת השגה” לא אומר “קלה”. מה שהמחקר מציע הוא: מטרה מאתגרת ומתוחה קדימה, אבל עדיין מחוברת ליכולת ולנסיבות הנוכחיות של הספורטאי. Weinberg (2013) מציע כלל אצבע פרקטי: בטווח הקצר, בהרבה ענפים, שיפור של בערך 1 -5% במדדי ביצוע יכול להיות גם משמעותי וגם ריאלי – למשל הורדת זמן בריצה ב-1 -2%, או שיפור קל אך מדיד במספר הצלחות טכניות במשחק.

מטרה ברת השגה צריכה לשקלל:

• נקודת פתיחה  – מה המצב הנוכחי בפועל, לפי נתונים ולא רק תחושה.
• משאבים זמינים  – זמן לאימונים, תנאי מגרש, תמיכת מאמן, מכון כוח, מצב בריאותי.
• מסגרת זמן ריאלית  – שיפור גדול מדי בתקופה קצרה מדי נוטה להיכשל, גם אם על הנייר הוא אפשרי.
• יכולת השפעה אישית  – ככל שהמטרה תלויה יותר בספורטאי ופחות ביריב/מזל, היא ברת השגה יותר מבחינה פסיכולוגית.

במילים אחרות: מטרה ברת השגה היא מטרה שאפשר לתרגם אותה לתוכנית אימונים קונקרטית, ולא רק לקוות שתקרה.

4. סוגי מטרות: תוצאה, ביצוע ותהליך – ומה הופך אותן לברות השגה?

הספרות בספורט מחלקת מטרות לשלושה סוגים עיקריים (Burton & Weiss, 2008; Weinberg, 2013):

1. מטרות תוצאה (Outcome)

• מתמקדות ב-השוואה לאחרים: ניצחון, מקום בפודיום, עלייה ליגה.
• שליטה נמוכה  – תלויה גם ביריב, שיפוט, מזג אוויר וכו’.
• תועלת: יוצרות חזון ומוטיבציה כללית (“אליפות”, “מדליה”).
• חיסרון: לבדן, הן עלולות להגביר לחץ וחרדה.

2. מטרות ביצוע (Performance)

• מתייחסות למדדים אישיים הניתנים למדידה (אחוזי קליעה, זמן, משקל, מרחק).
• פחות תלויות ביריב  – הספורטאי משווה את עצמו לעצמו.

מחקרים מראים שמטרות ביצוע מקושרות לחרדה נמוכה יותר ולביטחון גבוה יותר לעומת מטרות תוצאה בלבד (Weinberg, 2013).

3. מטרות תהליך (Process)

• מתמקדות במה שעושים ולא במה שמקבלים: טכניקה, דפוסי ריצה, נשימה, מיקוד קשב.
• לדוגמה: “ליישר את היד עד הסוף בכל זריקה”, “לבדוק זווית גוף לפני כל ניתור”.
• מחקר על קליעות עונשין בכדורסל הראה שתרגול עם דגש על מטרות ביצוע ותהליך שיפר דיוק גם בסיטואציות תחרותיות (Neumann & Hohnke, 2018).

כדי שמטרה תהיה באמת ברת השגה, מומלץ לעצב שרשרת מטרות:

• חזון תוצאה (למשל: עליה לליגת העל בעוד שנתיים)
• מטרות ביצוע עונתיות (אחוזי דיוק, מדדי כושר ספציפיים)
• מטרות תהליך יומיומיות (איך עובדים באימון, על מה מתמקדים בכל סט/תרגיל).

כך, גם אם התוצאה לא תושג (למשל עונה לא מוצלחת קבוצתית), הספורטאי יכול עדיין להצליח במטרות ביצוע ותהליך  – וזה קריטי לשימור מוטיבציה וביטחון.

5. SMART- כלי שימושי או קלישאה?

הרבה מאמנים ופסיכולוגים מדברים על מודל הצבת מטרות SMART כדרך היעילה ביותר:

• S – Specific (ספציפי): במקום "אני רוצה להיות רזה יותר", מטרה ספציפית היא "אני רוצה לרדת 4 קילוגרמים בחודשיים הקרובים".
• M – Measurable (מדידה): יש להשתמש בכלים למדידה כמו משקל, שעון דופק, סטופר, מספר חזרות, או מרחק. לדוגמה, מדידת זמן הריצה הקילומטרית.
• A – Achievable (בר השגה): המטרה צריכה להיות מציאותית ביחס לנקודת ההתחלה, הזמן הפנוי, המצב הבריאותי והמשאבים הזמינים. חשיבות יתרה יש להתאמת המטרה ליכולות האישיות.
• R – Relevant (רלוונטית): ודא שהמטרה מתאימה למטרות הספורט הכלליות שלך ולאורח החיים. לדוגמה, אם המטרה היא להשתתף בטורניר כדורגל, מטרה של שיפור שחייה פחות רלוונטית כרגע.
• T – Time-bound (מוגבלת בזמן): קביעת דד-ליין יוצרת תחושת דחיפות ומחויבות. תאריך יעד ברור מסייע לתכנון תוכנית האימונים לאחור.

למרות הפופולריות, סקירת עומק עדכנית מראה שלמושג SMART יש גרסאות רבות, והוא כמעט לא נבדק ישירות באופן מחקרי  – בטח לא בספורט תחרותי (Day & Tosey, 2011; Swann et al., 2023).

5.1 בעיות עם מודל SMART?

Swann ועמיתיו (2023) מציינים שיישום נוקשה של SMART עלול להוביל לבעיות, למשל:

• הצבת מטרות “מדידות” אבל לא באמת משמעותיות.
• התמקדות יתר בתוצאה קצרה-טווח על חשבון תהליך ארוך-טווח.
• תחושת כישלון חוזרת כשמנסים לעמוד ביעדים מדויקים מדי ולא גמישים.

5.2 מגבלות מודל ה-SMART

מחקרים מהשנים האחרונות (2020-2025) מצביעים על "פרדוקס המטרות הספציפיות". בעוד שמטרות ספציפיות יעילות במשימות פשוטות ומונוטוניות, הן עלולות להיות הרסניות בספורט במצבים מסוימים:

• יצירת לחץ וחרדה: הגדרה בינארית של הצלחה/כישלון ("לרוץ ב-40 דקות בדיוק") יוצרת איום פסיכולוגי. כישלון זעיר נתפס ככישלון מוחלט, מה שמוביל למתח ופגיעה בביצוע.
• חסימת מצב זרימה (Flow): ספורטאי עילית מדווחים שמטרות ספציפיות מובילות למצב של "Clutch" (מאמץ מודע תחת לחץ), אך מונעות כניסה ל-"Flow" (ביצוע אוטומטי ונטול מאמץ), הדורש שחרור משליטה קוגניטיבית הדוקה.
• תקרת ביצועים: הצבת יעד ספציפי (למשל, 10 חזרות) גורמת לספורטאים רבים לעצור או להאט בהגיעם ליעד, גם אם יכלו לבצע יותר.

לכן, ההמלצה העדכנית היא לראות ב-SMART נקודת פתיחה, אבל לא “חובה קדושה”. יותר חשוב לשאול:

• האם הספורטאי מבין את המטרה ומרגיש מחובר אליה?
• האם ניתן להתאים את המטרה אם יש פציעה/עומס/שינוי נסיבות?
• האם יש דרך ברורה לעקוב ולהפוך את המטרה להרגלי אימון קונקרטיים?

6. מה אומר המחקר העדכני על הצבת מטרות בספורט?

סקירות ומחקרי התערבות

הסקירה השיטתית של Pop ועמיתיו (2021) כללה 27 מחקרים שבהם יושמו תוכניות הצבת מטרות בספורט  – בענפי כדור, ספורט אישי, ספורט ילדים ונוער וספורטאים בוגרים. המסקנה: ברוב המקרים, הצבת מטרות משפרת ביצועים, במיוחד כאשר:

• משלבים מטרות קצרות-טווח וארוכות-טווח.
• משתמשים במטרות ביצוע ותהליך, ולא רק תוצאה.
• יש פידבק שוטף והערכה חוזרת של המטרות.
• הספורטאים מעורבים באופן פעיל בניסוח המטרות ולא מקבלים אותן “מלמעלה”.

מחקרים ספציפיים מראים, למשל:

• השפעה של דרגת קושי המטרה על הצלחה בטניס שולחן, דרך מנגנונים של ויסות עצמי (Liu et al., 2012).
• תפקידם של גורמים רגשיים ומוטיבציוניים כמתווכים בין הצבת מטרות לבין ביצועי סיבולת (Bueno et al., 2008).

מיקום הצבת המטרות בתוך אימון מנטלי רחב

מאמרים עדכניים על אימון מנטלי אצל ספורטאים – כולל סטודנטים-ספורטאים  – מדגישים שהצבת מטרות היא חלק מחבילת כלים רחבה שכוללת דימיון, מיינדפולנס, דיבור עצמי והרפיה (Yangyang & Seong Pek, 2025; Hou, 2024). כשמטרות משולבות בתוך תוכנית מנטלית שיטתית, השפעתן על ביצוע, התמודדות עם לחץ ושימור מוטיבציה משמעותית יותר.

7. למה מטרות ברות השגה עובדות? – המנגנונים הפסיכולוגיים

לפי Locke ו-Latham (2002) וסקירות נוספות, מטרות משפיעות על ביצוע דרך ארבעה מנגנונים עיקריים:

1. כוון קשב – המטרה מסננת הסחות: הספורטאי יודע על מה להתמקד באימון ובתחרות.
2. גיוס מאמץ – מטרה מאתגרת אך ברת השגה גורמת להשקיע יותר אנרגיה.
3. התמדה – כשהמטרה ברורה, יש “למה” להמשיך גם כשקשה.
4. למידת אסטרטגיות חדשות – כדי לעמוד במטרה, הספורטאי מחפש דרכים יעילות יותר להתאמן ולשחק.

מחקרים בספורט מראים שמערכת מטרות ברות השגה תורמות גם ל:

• עלייה בתחושת המסוגלות (Self-Efficacy) – “אני רואה שאני מתקדם, אז כנראה שאני מסוגל לעוד”.
• הפחתת חרדה תחרותית  – בעיקר כשיש דגש על מטרות ביצוע ותהליך ולא רק על ניצחון (Weinberg, 2013; Neumann & Hohnke, 2018).
• התאמה טובה יותר בין המוטיבציה הפנימית לבין דרישות האימון, כחלק ממה שמתואר כסביבת הישג בריאה ושאפתנית (Beauchamp et al., 2023).

8. איך בונים בפועל מערכת מטרות ברות השגה לספורטאי/קבוצה?

שלב 1  – הגדרת חזון וערכים

לפני מספרים, צריך להבין למה הספורטאי או הקבוצה עושים את מה שהם עושים:

• האם המטרה העיקרית היא הנאה? התקדמות מקצועית? מלגה? קריירה?
• אילו ערכים חשובים: התמדה, עבודת צוות, אומץ, בריאות?
• מטרות ברות השגה צריכות להשתלב בתוך סיפור רחב יותר  – לא לעמוד מנותקות.

שלב 2  – אבחון מצב נוכחי

• מדדים אובייקטיביים: זמנים, אחוזים, סטטיסטיקות משחק, מדדי כושר.
• מדדים סובייקטיביים: תחושת ביטחון, רמת לחץ, עומס כללי (לימודים/עבודה).
• ניתוח חוזקות וחולשות.
• ללא אבחון טוב, “בר השגה” הופך לניחוש.

שלב 3  – הגדרת מטרות ארוכות-טווח וקצרות-טווח

בהשראת ההמלצות של Weinberg (2013) ושל תוכניות התערבות אמפיריות (Pop et al., 2021):

• מטרה ארוכת-טווח (עונה / שנתיים) – לדוגמה: להגיע לדקות משחק קבועות בקבוצה הבוגרת; לסיים מרתון בזמן X.
• מטרות ביניים (חודש -רבעון) – שיפור במדדים מדויקים: כמות ספרינטים, VO₂max, אחוזי קליעה.
• מטרות קצרות-טווח (שבוע -אימון) – מה עושים היום באימון כדי לקדם את זה? אילו תרגילים, אילו דגשים טכניים, אילו הרגלי שינה ותזונה?

מומלץ שהמטרות הקצרות יהיו בעיקר מטרות תהליך וביצוע, ורק חלק קטן יעסוק בתוצאות.

שלב 4  – ניסוח מדויק ובר-מדידה

כאן אפשר להשתמש בחלקים הטובים של SMART, בלי להיבהל מהביקורת עליו:

• ספציפי: “להוסיף שני אימוני כוח רגליים בשבוע” ולא “לחזק רגליים”.
• מדיד: “להגיע ל-8 מ-10 קליעות ממרחק X באימון” ולא “לזרוק טוב יותר”.
• תחום בזמן: “בארבעת השבועות הקרובים”.

Weinberg (2013) ממליץ שלרוב המטרות לטווח קצר יהיה פער קטן אך מאתגר מהביצוע הנוכחי  – לרוב 1 -5% שיפור בכל פעם.

שלב 5  – כתיבה, שיתוף והסכמות

מחקרים על ספורטאים אולימפיים ומכללות מראים שרבים משתמשים במטרות, אך לעיתים קרובות בצורה לא מסודרת, לא כתובה, ולא משותפת בין המאמן לספורטאי (Weinberg, 2013).

• לכתוב את המטרות (אפליקציה, מחברת, קובץ משותף).
• להבהיר מי אחראי על מה  – מאמן, ספורטאי, אנשי מקצוע נוספים.
• להגיע להסכמה: המטרה צריכה להיות גם “הגיונית למאמן” וגם “משמעותית לספורטאי”.

שלב 6  – מעקב, התאמה וחגיגת הישגים

• מפגשי הערכה תקופתיים (למשל כל 4 -6 שבועות).
• התאמת המטרות לשינויים (פציעה, עומס, ירידה/קפיצה בכושר).
• עצירה יזומה להכרה בהישגים  – גם אם המטרה הגדולה עוד רחוקה.

הסקירה של Pop ועמיתיו (2021) מדגישה שמעקב ושינוי דינמי של המטרות הם רכיב מרכזי בתוכניות הצבת מטרות מוצלחות בספורט.

9. טעויות נפוצות בהצבת מטרות בספורט

1. רק מטרות תוצאה (“לזכות”, “לעלות ליגה”)

גורמות ללחץ גבוה ותלות ביריבים.

אם לא מלוות בשרשרת מטרות ביצוע ותהליך  – הן לרוב לא ברות השגה באופן מעשי.

2. מטרות קיצוניות מדי

הקפיצה גדולה מדי מהמצב הנוכחי.

עלולה ליצור “סינדרום התקווה השקרית”  – דפוס של קפיצה על יעד לא ריאלי, כישלון, ואז ויתור (Polivy & Herman, 2002).

3. יותר מדי מטרות בו-זמנית

עומס מטרות מוביל לפיזור קשב ולבלבול; Burton ו-Weiss (2008) מדגישים את החשיבות של מספר מוגבל של יעדים מרכזיים בכל תקופה.

4. מטרות שמוכתבות רק על-ידי המאמן

• ללא שיתוף אמיתי של הספורטאי, רמת המחויבות נמוכה יותר, במיוחד בגיל ההתבגרות.
• סקירות עדכניות על פסיכולוגיה של מאמן -ספורטאי מצביעות על כך ששיתוף בהחלטות מעלה מחויבות ומוטיבציה (Beauchamp et al., 2023).

5. היעדר קישור לערכים ולרווחה אישית

כשכל המיקוד הוא בביצוע, בלי חיבור לערכים כמו הנאה, בריאות ויחסים חברתיים, קל יותר להישחק ולנטוש.

10. התאמת הצבת המטרות לגיל ולרמת הספורטאי

ספורטאי ילדים ונוער

אצל צעירים חשוב במיוחד:

• לשים דגש על מטרות למידה ושיפור (Mastery) ולא רק על ניצחון.
• להימנע מיעדים מלחיצים מדי או מענישה על “אי עמידה במטרה”.
• לנסח מטרות קצרות, ברורות וחיוביות (“לשמור על שפת גוף חיובית גם אחרי טעות”).

ספורטאי חובב/מבוגר

אצל ספורטאים חובבים, המטרה היא לעיתים קרובות בריאות, כושר ואורח חיים:

•  כאן SMART יכול לעזור  – למשל צעדים ביום, מספר אימונים בשבוע  – בתנאי שיש גמישות והתחשבות בחיים מחוץ לספורט (Swann et al., 2023).

ספורטאי הישג ועילית

בספורט מקצועני, הצבת מטרות חייבת להיות משולבת במערך כולל של ניהול עומסים, פסיכולוגיה של ביצוע תחת לחץ ועבודה בקבוצה. עבודות עדכניות מדגישות את הצורך בקישור בין מטרות אישיות ומטרות קבוצתיות, ובין מניעים פנימיים וחיצוניים (Beauchamp et al., 2023).

 10.1 יישומים בהקשרים ספציפיים ומשברים

ניהול מטרות בתהליך שיקום מפציעה וחזרה למגרש

פציעה מהווה אחד האתגרים הפסיכולוגיים הקשים ביותר לספורטאי. המודלים של "חזרה למשחק" (Return to Play – RTP) מדגישים כיום את הצורך בהתאמה דרמטית של מערך המטרות.

• שינוי פרספקטיבה: המעבר חייב להיות ממטרות תוצאה תחרותיות (שאינן רלוונטיות כרגע) למטרות תהליך שיקומיות. מחקרים מראים כי ספורטאים המציבים מטרות שיקום קטנות ומדידות (למשל: "להגדיל את טווח התנועה ב-5 מעלות השבוע") חווים החלמה מהירה יותר ופחות מצוקה נפשית.

פרוטוקול 6 השלבים

ה-CDC וארגוני בריאות מציעים פרוטוקול מדורג לחזרה לפעילות, כאשר כל שלב מהווה מטרה בפני עצמה. המעבר בין השלבים מותנה בהיעדר סימפטומים, מה שהופך את הגוף ולא את לוח השנה למדד ההצלחה:

1. חזרה לפעילות יומיומית
2. פעילות אירובית קלה
3. פעילות בינונית
4. אימון כוח ומהירות ללא מגע
5. אימון מגע מלא
6. חזרה לתחרות.

מטרות זהות ושייכות: כדי למנוע תחושת בידוד, מאמנים מעודדים להציב לספורטאי הפצוע מטרות שאינן פיזיות אך תורמות לקבוצה, כגון ניתוח וידאו של יריבים, מנטורינג לשחקנים צעירים, או תפקידי עוזר מאמן זמניים. פעולות אלו משמרות את הזהות הספורטיבית ("Athletic Identity") בתקופת ההשבתה.

11. סיכום – מה הופך מטרה בספורט ל“ברת השגה”?

אפשר לסכם את העקרונות המרכזיים כך:

1. מאתגרת אבל ריאלית – לא חלום דמיוני, ולא משהו שהספורטאי יכול לעשות ממילא בלי מאמץ.
2. מבוססת נתונים – נשענת על ביצועים קודמים ומדדים אובייקטיביים.
3. נשלטת ככל האפשר על-ידי הספורטאי – בעיקר מטרות תהליך וביצוע, שאינן תלויות ביריב.
4. מפורקת לתת-מטרות – ארוכות-, בינוניות- וקצרות-טווח עם צעדים יומיומיים ברורים.
5. כתובה, משותפת ומנוטרת – נמצאת “בחוץ”, מדוברת, נבדקת ומתעדכנת.
6. מחוברת לערכים, זהות ומוטיבציה – חלק מסיפור רחב יותר של מי שהספורטאי רוצה להיות.

המחקר העדכני בספורט מראה שמטרות מוגדרות היטב – ובעיקר כאלה שתוכננו להיות ברות השגה – הן אחד הכלים הפסיכולוגיים החזקים ביותר לשיפור ביצוע, התמדה והנאה מהדרך (Locke & Latham, 2002; Weinberg, 2013; Pop et al., 2021).

References:

Beauchamp, M. R., Kingstone, A., & Ntoumanis, N. (2023). The psychology of athletic endeavor. Annual Review of Psychology, 74, 597-624.

Burton, D., & Weiss, C. (2008). The fundamental goal concept: The path to process and performance success. In T. S. Horn (Ed.), Advances in sport psychology (3rd ed., pp. 339 -375). Champaign, IL: Human Kinetics.

Bueno, J., Weinberg, R. S., Fernández-Castro, J., & Capdevila, L. (2008). Emotional and motivational mechanisms mediating the influence of goal setting on endurance athletes’ performance. Psychology of Sport and Exercise, 9(6), 786 -799.

Day, T., & Tosey, P. (2011). Beyond SMART? A new framework for goal setting. Curriculum Journal, 22(4), 515 -534.

Locke, E. A., & Latham, G. P. (2002). Building a practically useful theory of goal setting and task motivation: A 35-year odyssey. American Psychologist, 57(9), 705 -717.

Neumann, D. L., & Hohnke, E. (2018). Practice using performance goals enhances basketball free-throw accuracy when tested under competition in elite players. Journal of Human Sport and Exercise, 13(2), 296 -304.

Pop, R.-M., Grosu, E. F., & Zadic, A. (2021). A systematic review of goal-setting interventions to improve sports performance. Studia UBB Educatio Artis Gymnasticae, 66(1), 35 -50.

Swann, C., Jackman, P. C., Lawrence, A., Hawkins, R. M., Goddard, S. G., Williamson, O., et al. (2023). The (over)use of SMART goals for physical activity promotion: A narrative review and critique. Health Psychology Review, 17(2), 211 -226.

Weinberg, R. S. (2013). Goal setting in sport and exercise: Research and practical applications. Revista de Educação Física/UEM, 24(2), 171-179.

Yangyang, T., & Seong Pek, L. (2025). Mental training for college athletes: A comparative analysis of Chinese and Western approaches and innovations. Journal of Human Sport and Exercise, 20(1), 266 -279.

Hou, Z. (2024). Research on role of sports psychology in enhancing basketball performance. Advances in Educational Technology and Psychology, 8(4), 39 -45.