הקלה בכאב: למה זה הכי חשוב

הקלה בכאב: למה זה הכי חשוב? כאב מהווה הפרעה שכיחה וטורדנית. ההשפעות של הכאב נוגעות לכיס ולאיכות החיים של כל אחד מאיתנו. העלויות העצומות של מגפת כאבי הגב מדירים שינה מעיני המומחים לבריאות הציבור. בניגוד לתפיסות היסטוריות שראו בכאב סימפטום נלווה בלבד, הספרות המדעית העדכנית ממצבת את הכאב, ובפרט הכאב הכרוני, כישות פתולוגית הרסנית בעלת השלכות מערכתיות מרחיקות לכת. אנשים שסובלים מכאב מודדים את היעילות של הטיפול רק לפי מדד אחד – האם הכאב פחת.

את המטופל לא מעניין שטווח התנועה שלו גדל או שהיציבה שלו השתפרה. הוא רוצה הקלה בכאב. למרות הקושי להתנהל בחיי היום יום עם מגבלות התנועה, סדר העדיפות של רוב הסובלים מכאב ברור. המאמר הנוכחי סוקר את המנגנונים הפיזיולוגיים שבאמצעותם כאב לא מטופל גורם לקריסת מערכות אנדוקריניות וקרדיו-ווסקולריות, את השינויים הנוירופלסטיים המבניים במוח המנציחים את הסבל, ואת המחיר הפסיכיאטרי והחברתי הכבד. המידע המוצג כאן נשען על נתונים מחקריים משנת 2023 ו-2024, כולל פריצות דרך פרמקולוגיות (מעכבי Nav1.8) וגישות שיקום חדשניות (CFT), ומדגיש כי מניעת כרונית של כאב היא הכרח בריאותי, מוסרי וכלכלי.

1. הקלה בכאב: למה זה הכי חשוב – רקע

ההבנה הרפואית והמדעית של תופעת הכאב עברה תמורה פרדיגמטית בעשורים האחרונים. ארגון הכאב הבינלאומי (IASP) עדכן את הגדרת הכאב כ"חוויה תחושתית ורגשית בלתי נעימה הקשורה לנזק רקמתי ממשי או פוטנציאלי". עם זאת, הגדרה זו אינה מכסה את מלוא ההיקף של ההרס הביולוגי והקיומי שמחולל כאב שאינו מטופל.

ההנחה הרווחת בעבר הייתה שכאב הוא מנגנון הגנה אבולוציוני חיוני ("Nociception"), שתפקידו להתריע בפני סכנה ולמנוע נזק נוסף. בעוד שזה נכון לגבי כאב אקוטי קצר מועד, כאב מתמשך מאבד את הערך ההישרדותי שלו והופך לגורם דחק (Stressor) פתולוגי. מחקרים עדכניים מראים כי כאב חמור ומתמשך פועל כרעלן מטבולי ונוירוביולוגי. הוא אינו רק תחושה סובייקטיבית, אלא מחולל שינויים אובייקטיביים בכימיה של הדם, במבנה המוח, ובתפקוד האיברים הפנימיים.

החשיבות העליונה של הקלה בכאב נובעת מכך שאי-טיפול אינו מסתכם בסבלו של החולה ברגע הנתון. הכאב הזה זורע את הזרעים לתחלואה נלווית (Comorbidity) קשה, החל מיתר לחץ דם וסוכרת ועד לניוון מוחי ודיכאון מג'ורי. לפיכך, הקלה בכאב אינו בבחינת "מותרות" או שיפור איכות חיים גרידא, אלא אמצעי קריטי למניעת תמותה ותחלואה.

1.1 היקף הבעיה: כאב כרוני כמגפה עולמית

כאב כרוני מוגדר בדרך כלל ככאב שנמשך יותר משלושה חודשים. מחקר עדכני על חולי כאב כרוני מצביע על כך שכ־20-35% מאוכלוסיית העולם סובלים מכאב כרוני, עם שכיחויות גבוהות במיוחד בערים גדולות באירופה ובאמריקה הדרומית (Costa & Gomez, 2023). במקביל, כאב גב תחתון כרוני הוגדר כ"מגפה הולכת וגדלה", עם היקפים עצומים בארה"ב ובמדינות נוספות. הוא אחד הגורמים המובילים לנכות בעולם המודרני.

2. הקריסה האנדוקרינית: המחיר ההורמונלי של סבל מתמשך

מערכת העצבים והמערכת האנדוקרינית פועלות בסינרגיה הדוקה בתגובה לכאב. כאשר אדם חווה כאב, הגוף מפרש זאת כאיום קיומי מיידי ומפעיל את ציר ההיפותלמוס-היפופיזה-אדרנל (HPA Axis). הבנת הדינמיקה הזו חיונית להבנת הנזק המצטבר של כאב.

2.1 שלב העוררות (Hyperarousal Phase)

בשלבים הראשונים של כאב חמור (Acute Pain) או בהתלקחויות של כאב כרוני, הגוף נכנס למצב חירום. ההיפותלמוס מפריש הורמונים המגרים את בלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה), אשר בתורה מפרישה הורמון אדרנוקורטיקוטרופי (ACTH). הורמון זה מגרה את בלוטת האדרנל לייצור מוגבר של קורטיזול, פרגננולון (Pregnenolone) וקטכולאמינים (אדרנלין).

על פי טננט (Tennant, 2013), תגובה זו נועדה לגייס מאגרי אנרגיה, להפחית דלקת ולהכין את הגוף לפעולה. אולם, כאשר הכאב אינו שוכך, רמות הקורטיזול הגבוהות בדם (היפרקורטיזולמיה) הופכות להרסניות.

ההשלכות של היפרקורטיזולמיה ממושכת כוללות:

• הרס רקמות: פירוק חלבונים בשריר ובעצם.
• תסמונת מטבולית: עלייה ברמות הסוכר בדם (היפרגליקמיה), תנגודת לאינסולין והשמנה בטנית.
• דיכוי חיסוני: פגיעה ביכולת הגוף להילחם בזיהומים.
• יתר לחץ דם: כתוצאה מאגירת נוזלים ונתרן.

2.2 שלב הדלדול (Depletion Phase)

התובנה המשמעותית ביותר במחקר האנדוקריני של הכאב היא זיהוי "שלב הדלדול". אם אין הקלה בכאב לאורך זמן, המערכת האנדוקרינית אינה יכולה לעמוד בקצב הייצור הנדרש כדי לסתור את עקת הכאב. בשלב זה, רמות ההורמונים בדם צונחות אל מתחת לנורמה (Tennant, 2013).

ההורמונים הקריטיים שנפגעים הם:

• קורטיזול: ירידה ברמתו (היפוקורטיזולמיה) מובילה לעייפות קיצונית, חולשה שרירית, ירידה בלחץ הדם וקושי בהתמודדות עם גורמי דחק מינוריים.
• טסטוסטרון: חסר בטסטוסטרון (הן בגברים והן בנשים) הוא ממצא שכיח בקרב חולי כאב כרוני. מכיוון שטסטוסטרון הוא הורמון אנאבולי החיוני לריפוי רקמות ולבניית שריר, חסרונו מונע החלמה, מגביר את תחושת הכאב ומעודד דלדול שרירים (Sarcopenia) (Tennant, 2013).
• פרגננולון ו-DHEA: הורמונים אלו משמשים כאבני בניין לנוירוסטרואידים המגנים על מערכת העצבים המרכזית. ירידה ברמתם חושפת את המוח לנזק ניווני ומחמירה את ההפרעות הקוגניטיביות.

המחקר מצביע על כך שחוסר איזון הורמונלי זה משמש כסמן ביולוגי (Biomarker) לחומרת הכאב. חריגות בפרופיל ההורמונלי מצביעות על כך שהטיפול הנוכחי בכאב נכשל וכי המערכות הפיזיולוגיות של המטופל נמצאות תחת מתקפה (Tennant, 2013; Tennant, 2015). לכן, הקלה בכאב היא קריטית לא רק לנוחות, אלא למניעת קריסה מטבולית והורמונלית של הגוף.

3. ההשפעות הקרדיו-ווסקולריות: לב תחת מתקפה

מערכת הלב וכלי הדם היא מהנפגעות העיקריות מכאב לא מטופל. המנגנון העיקרי הוא הפעלה כרונית של מערכת העצבים הסימפתטית ("Fight or Flight").

3.1 אי-יציבות המודינמית

כאב אקוטי וכרוני גורמים לעלייה בקצב הלב (טכיקרדיה), לכיווץ כלי דם פריפריים (וזוקונסטריקציה) ולעלייה בלחץ הדם הסיסטמי והדיאסטולי. אצל אדם בריא, שינויים אלו הם זמניים. אולם, בחולים עם מחלות רקע קרדיו-ווסקולריות, או בקשישים, הדרישה המוגברת של שריר הלב לחמצן (Myocardial Oxygen Consumption) עלולה להוביל לאיסכמיה לבבית, לתעוקת חזה ואף לאוטם שריר הלב (Middleton, 2003).

3.2 קרישיות יתר (Hypercoagulability)

מתח נפשי הנובע מכאב משפיע על מערכת הקרישה. הוא גורם לעלייה בצמיגות הדם, להפעלת טסיות ולעלייה ברמות פיברינוגן. שילוב זה, יחד עם חוסר תנועה (Immobility) הנובע מהכאב עצמו, מגביר דרמטית את הסיכון לאירועים טרומבואמבוליים כגון פקקת ורידים עמוקה (DVT) ותסחיף ריאתי (PE) (Middleton, 2003).

מחקרים קליניים הוכיחו כי מתן תרופות יעילות לשיכוך כאב, כגון שימוש באפידורל לאחר ניתוחים גדולים, מפחית משמעותית את התחלואה הלבבית והריאתית לאחר הניתוח. המסקנה היא חד משמעית: הקלה בכאב היא אסטרטגיה שמגוננת על הלב (Middleton, 2003).

4. נוירופלסטיות ורגישות מרכזית: כשהמוח לומד לכאוב

אחת הסיבות המשכנעות ביותר לדחיפות הטיפול בכאב היא היכולת של מערכת העצבים "ללמוד" ולשמר כאב, תהליך המכונה נוירופלסטיות מלאדפטיבית (Maladaptive Neuroplasticity).

4.1 מנגנון הרגישות המרכזית (Central Sensitization)

כאשר כאב פריפרי (מהגוף) נמשך לאורך זמן, הנוירונים בקרן האחורית של חוט השדרה (Dorsal Horn) עוברים שינוי תפקודי. סף הגירוי שלהם יורד, והם מתחילים לשגר אותות כאב למוח גם בהיעדר גירוי חיצוני משמעותי. תופעה זו מכונה Wind-up. במילים פשוטות, מערכת העצבים "נטענת" כמו קפיץ (ומכאן השם Wind-up, מלשון מתיחה/טעינה) עם כל גירוי נוסף, ומשחררת תגובת כאב מוגברת.

התוצאה הקלינית היא:

• היפראלגזיה (Hyperalgesia): תגובה מוגזמת לגירוי מכאיב קל.
• אלודיניה (Allodynia): תחושת כאב מגירוי שאינו אמור להכאיב (כגון מגע בגד או רוח).

במצב זה, הכאב מתנתק מהפגיעה המקורית והופך למחלה של מערכת העצבים המרכזית עצמה. תהליך זה מונע על ידי הפעלה של תאי גליה (Glial cells) ושחרור ציטוקינים דלקתיים בתוך חוט השדרה והמוח (Nijs et al., 2021). טיפול מוקדם ואגרסיבי בכאב אקוטי הוא הדרך היחידה למנוע את הקיבוע של השינויים הללו.

4.2 שינויים מבניים במוח (Structural Remodeling)

מחקרים המשתמשים בטכנולוגיות דימות מתקדמות (fMRI, VBM) חשפו כי כאב כרוני מוביל לאובדן נפח של החומר האפור (Gray Matter) באזורים קריטיים במוח (Kuner & Flor, 2016; Seminowicz et al., 2011; Zhao et al., 2024).

האזורים שנפגעים באופן עקבי הם:

• הקורטקס הפרה-פרונטלי (Prefrontal Cortex – PFC): אחראי על קבלת החלטות, ויסות רגשי וקשב. התנוונות אזור זה מסבירה את הקשיים הקוגניטיביים של חולי כאב.
• ההיפוקמפוס (Hippocampus): חיוני לזיכרון ולמידה. כאב כרוני מעכב נוירוגנזה (יצירת תאים חדשים) בהיפוקמפוס, תהליך הקשור ישירות לדיכאון ולפגיעה בזיכרון (Apkarian et al., 2013).
• האמיגדלה (Amygdala): אזור זה דווקא גדל בנפחו או בפעילותו, מה שמוביל להגברת תחושות הפחד והחרדה הנלוות לכאב.

הממצא המעודד הוא שמחקרים הראו כי הקלה בכאב (למשל, לאחר ניתוח החלפת מפרק או טיפול מוצלח בכאב גב) יכולה להוביל לרה-ארגון חיובי ולהתאוששות חלקית של נפח המוח. זוהי ראיה חזקה לקריטיות של הקלה בכאב לשמירה על בריאות המוח (Seminowicz et al., 2011).

5. המחיר הפסיכיאטרי והקוגניטיבי

הקשר בין כאב כרוני לבריאות הנפש הוא דו-סטרי והרסני. כ-35% עד 45% מהסובלים מכאב כרוני מאובחנים גם עם דיכאון קליני (Rayner et al., 2016).

5.1 מעגל הכאב והדיכאון

הכאב והדיכאון חולקים מסלולים נוירו-ביולוגיים משותפים, הכוללים חסר בנוירוטרנסמיטורים סרוטונין ונוראדרנלין. דיכאון מנמיך את סף הכאב (גורם לכאב להרגיש חזק יותר), והכאב מעמיק את הדיכאון על ידי גרימת בידוד חברתי, אובדן תפקוד ותחושת חוסר אונים (Helplessness).

5.2 סיכון אובדני (Suicidality)

אחד הנתונים המדאיגים ביותר הוא הקשר הישיר בין עוצמת הכאב לסיכון לאובדנות. מחקרים עדכניים, כולל סקר הכאב הלאומי של אוסטרליה (Chronic Pain Australia, 2024), מצאו כי קרוב למחצית מהמשיבים הסובלים מכאב כרוני שקלו התאבדות כדרך מילוט מהסבל. הכאב הבלתי פוסק שוחק את החוסן הנפשי ויוצר תחושת לכידות (Entrapment), המהווה מנבא חזק להתנהגות אובדנית. הקלה בכאב היא, במובן המילולי ביותר, הצלת חיים.

5.3 פגיעה קוגניטיבית ("Fibro Fog")

מטופלים רבים מדווחים על ירידה בחדות המחשבה, בעיות בזיכרון לטווח קצר וקושי בריכוז. תופעה זו נובעת מכך שהכאב מתחרה על משאבי הקשב המוגבלים של המוח. מערכת העצבים עסוקה בעיבוד אותות הכאב (Nociception) ובדיכויים, מה שמותיר פחות משאבים למשימות קוגניטיביות אחרות. מחקרים הראו כי שני שלישים מחולי הכאב הכרוני סובלים מפגיעה קלינית בזיכרון העבודה ובקשב (Moriarty et al., 2011).

6. הנטל הכלכלי והחברתי: מחירו של אי-טיפול

ההשלכות של כאב לא מטופל חורגות מהפרט ומטילות מעמסה כבדה על הכלכלה העולמית. נתונים כלכליים משנת 2023 ו-2024 מציירים תמונה עגומה של הפסדי עתק.

6.1 עלויות ישירות ועקיפות

מחקרים בארה"ב מעריכים את העלות השנתית של כאב כרוני בסכום שבין 560 ל-635 מיליארד דולר (במונחי 2010), כאשר הערכות עדכניות לשנת 2021 כבר מצביעות על כ-722 מיליארד דולר (Yong et al., 2024). סכום זה עולה על העלות המשולבת של סרטן, מחלות לב וסוכרת.

• עלויות ישירות: הוצאות על תרופות, אשפוזים, ניתוחים, טיפולי פיזיותרפיה וביקורים בחדר מיון.
• עלויות עקיפות: אלו מהוות את הרוב המכריע של הנטל הכלכלי (כ-80% לפי מחקר נורווגי עדכני – Harr et al., 2024). הן כוללות אובדן ימי עבודה (Absenteeism) וירידה בפריון העבודה בזמן נוכחות (Presenteeism).

אם מערכת בריאות רוצה לתעדף באופן רציונלי איפה להשקיע משאבים, התמודדות עם כאב – ובמיוחד כאב כרוני – היא יעד על. כאשר חולים מגיעים שוב ושוב למיון, לרופא המשפחה או למרפאות מומחים בגלל כאב לא מטופל, המערכת כולה "מדממת" משאבים, וחיי המטופלים נשחקים. לכן, הקלה בכאב אינה רק טובת החולה הפרטי; זהו אינטרס ציבורי מובהק.

6.2 השפעה על תעסוקה ופערים חברתיים

כאב כרוני הוא הסיבה המובילה לנכות תעסוקתית ברחבי העולם. מחקר שנערך באירלנד (Mullins et al., 2024) מצא כי אנשים בגיל העבודה הסובלים מכאב כרוני משתכרים משמעותית פחות ומצויים בסיכון גבוה פי 1.5 עד 3 לאבטלה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. אי-טיפול בכאב מעמיק את הפערים הסוציו-אקונומיים, שכן אוכלוסיות מוחלשות סובלות יותר מכאב ונגישותן לטיפול איכותי נמוכה יותר.

טבלה 1: השוואת עלויות כלכליות של כאב כרוני (Shulkin, 2024; Yong et al., 2024)

7. ההיבט האתי וזכויות אדם: הצהרת מונטריאול

ההכרה בכך שהקלה בכאב היא זכות אדם בסיסית קיבלה תוקף בינלאומי ב"הצהרת מונטריאול" (Declaration of Montreal), מסמך מכונן שנוסח על ידי ארגון הכאב הבינלאומי (IASP) בשיתוף עם ארגון הבריאות העולמי (WHO) (IASP, 2010).

7.1 עקרונות הליבה של ההצהרה

ההצהרה קובעת כי מניעת טיפול בכאב, כאשר טיפול כזה קיים ונגיש, היא הפרה של זכויות אדם בסיסיות ומהווה יחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל.

הזכויות המרכזיות כוללות (Brennan et al., 2019):

• הזכות לגישה: לכל אדם זכות לקבל גישה לניהול כאב ללא אפליה על רקע גיל, מגדר, גזע או מצב כלכלי.
• הזכות להכרה: הזכות של כל אדם שכאבו יוכר, יוערך ויטופל על ידי אנשי מקצוע מיומנים.
• החובה הממשלתית: חובה על ממשלות להסיר חסמים רגולטוריים המונעים גישה לתרופות חיוניות (כגון אופיואידים לשיכוך כאב בסרטן), תוך שמירה על איזון ומניעת שימוש לרעה.

הדו"ח הנוכחי מדגיש את הפער הקיים ("The Pain Gap") בין המדינות המפותחות למתפתחות, ובין אוכלוסיות שונות בתוך מדינות מערביות. כ-5 מיליארד אנשים חיים במדינות עם גישה מוגבלת או אפסית לאמצעים בסיסיים לשיכוך כאב (Lohman et al., 2010), נתון המדגיש את הדחיפות המוסרית בקידום הנושא.

8. המודל הביו-פסיכו-סוציאלי: גישה הוליסטית לפתרון

לאור המורכבות הרב-מערכתית של הכאב שתוארה לעיל, ברור כי הגישה הביו-רפואית המסורתית (המחפשת "תיקון מכני" לנזק הרקמתי) אינה מספקת. המודל הביו-פסיכו-סוציאלי (Biopsychosocial Model) הוא הסטנדרט המדעי והקליני המקובל כיום (Gatchel et al., 2007; Meints & Edwards, 2018).

מודל זה גורס כי חווית הכאב היא תוצר של אינטראקציה דינמית בין:

• גורמים ביולוגיים: נזק עצבי, דלקת, גנטיקה.
• גורמים פסיכולוגיים: חרדה, דיכאון, קטסטרופיזציה (נטייה לפרש את הכאב כאסון), אמונות לגבי כאב.
• גורמים סוציאליים: תמיכה משפחתית, שביעות רצון בעבודה, מצב סוציו-אקונומי, תרבות.

מחקרים קליניים (כגון אלו שנסקרו על ידי Kamper et al., 2015 ו-Waterschoot et al., 2014) מוכיחים באופן עקבי כי תוכניות טיפול רב-תחומיות המבוססות על מודל זה משיגות תוצאות טובות יותר בהפחתת כאב ושיקום תפקוד מאשר טיפולים רפואיים (כגון זריקות או ניתוחים) או פסיכולוגיים לבדם.

9. מניעה וכרוניפיקציה: חלון ההזדמנויות

אחת התובנות החשובות ביותר במחקר הכאב היא שהדרך הטובה ביותר לטפל בכאב כרוני היא למנוע את הופעתו. תהליך ה"כרוניפיקציה" (Chronification) – המעבר מכאב חריף לכרוני – הוא תהליך פעיל שניתן לעצירה.

9.1 זיהוי מוקדם וטיפול מרובד (Stratified Care)

מחקרים פורצי דרך, כגון ה-STarT Back Trial (Hill et al., 2011) ומחקרי המשך (Foster et al., 2014), פיתחו מודל של "טיפול מרובד". במודל זה, מטופלים עם כאב גב (או כאב אחר) ממוינים כבר בשלב הראשוני לקבוצות סיכון:

• סיכון נמוך: דורשים הדרכה ועידוד לתנועה בלבד.
• סיכון בינוני: דורשים טיפול ממוקד.
• סיכון גבוה: (המאופיינים במצוקה פסיכולוגית ודפוסים של הימנעות ופחד) דורשים התערבות פסיכולוגית-התנהגותית משולבת.

המחקרים הראו שגישה זו מונעת באופן יעיל את המעבר לכאב כרוני, חוסכת כסף למערכת הבריאות ומשפרת משמעותית את איכות חיי המטופלים. הקלה בכאב בשלב האקוטי, בשילוב עם טיפול בגורמי הסיכון הפסיכולוגיים, היא קריטית למניעת "קיבוע" הכאב במערכת העצבים.

9.2 טיפול כירופרקטי בניהול כאב אקוטי וכרוני

ניהול כאב של מערכת השלד והשרירים (Musculoskeletal Pain), ובפרט הפרעות עמוד שדרה, מהווה את אחד האתגרים המורכבים ביותר ברפואה המודרנית. על רקע משבר האופיואידים העולמי והנטל הכלכלי הגואה של כאבי גב וצוואר, מערכות בריאות ברחבי העולם מבצעות הערכה מחודשת של פרוטוקולי הטיפול המקובלים. בשנים 2017-2025 חל שינוי מהותי בהנחיות הקליניות (Guidelines) של ארגוני הבריאות המובילים בעולם, ביניהם ארגון הבריאות העולמי (WHO), המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) והקולג' האמריקאי לרופאים (ACP).

הקו המנחה החדש מתעדף התערבויות לא-פרמקולוגיות כקו טיפול ראשון. בתוך הקשר זה, מקצוע הכירופרקטיקה, המתמחה בביומכניקה של עמוד השדרה ובטיפול ידני, עבר מהשוליים למרכז הקונצנזוס הטיפולי כחלק אינטגרלי ממערך הטיפול השמרני.

טיפול בכאב

הממצאים המרכזיים של הספרות המדעית העדכנית (2020-2025) מצביעים על כך שכירופרקטיקה, המתבססת בעיקרה על טיפול מניפולטיבי לעמוד השדרה (Spinal Manipulative Therapy – SMT), מהווה חלופה קלינית שוות-ערך ולעיתים עדיפה על פני טיפול רפואי שגרתי ופיזיותרפיה סטנדרטית, בפרט בשלבים האקוטיים (Casper et al., 2025).

צמצום השימוש באופיואידים ותרופות אחרות

פריצת הדרך המחקרית המשמעותית ביותר בשנים האחרונות ( Lisiet al., 2025;Trager et al., 2025) קושרת באופן ישיר בין קבלת טיפול כירופרקטי ראשוני לבין הפחתה דרמטית של הסיכון לפתח הפרעת שימוש באופיואידים (Opioid Use Disorder – OUD) ובתרופות אחרות (Smith., 2025).

עלות תועלת

המודל הביו-רפואי המסורתי, אשר נשען במידה רבה על טיפול תרופתי, זריקות והתערבויות כירורגיות, הוכח כלא מספק בפתרון הבעיה ואף תרם להחמרת משבר האופיואידים. כלכלית, הטיפול הכירופרקטי נמצא כמפחית עלויות "במורד הזרם" (Downstream costs), כולל הפחתה בניתוחים, דימות מתקדם וביקורים בחדרי מיון (Farabaugh et al., 2024).

מחקר שוודי רב-מרכזי (RCT) בחן את יחס העלות-תועלת במונחים של "שנות חיים מתוקננות איכות" (QALYs). המחקר מצא כי אסטרטגיית הטיפול המשלבת כירופרקטיקה ופיזיותרפיה הניבה את הרווח הגבוה ביותר ב-QALY (0.418) בעלות הנמוכה ביותר למערכת, בהשוואה לטיפולים בודדים (Gedin et al., 2025).

10. חידושים ופריצות דרך בטיפול (2024-2025)

בשנתיים האחרונות חלה התקדמות דרמטית בפיתוח כלים חדשים להקלה בכאב, המכוונים למנגנונים הספציפיים שזוהו במחקר.

10.1 המהפכה הפרמקולוגית: מעכבי Nav1.8 כגון סוזטריג'ין (Suzetrigine)

אחת הבעיות הקשות בטיפול בכאב היא התלות באופיואידים, הגורמים להתמכרות ולתופעות לוואי קשות. בשנת 2024 ו-2025 פורסמו תוצאות של ניסויים קליניים (Phase 3) בתרופה חדשה בשם סוזטריג'ין (Suzetrigine, שם מסחרי Journavx) (Jones et al., 2023; Vertex Pharmaceuticals, 2024).

• מנגנון הפעולה: התרופה חוסמת באופן סלקטיבי את תעלות הנתרן מסוג Nav1.8. תעלות אלו נמצאות אך ורק על גבי נוירונים תחושתיים (Nociceptors) במערכת העצבים הפריפרית, ואינן קיימות במוח או בלב.
• המשמעות: התרופה עוצרת את איתות הכאב במקור (בפריפריה) לפני שהוא מגיע למוח. בניגוד לאופיואידים, היא אינה חוצה את מחסום הדם-מוח (BBB), ולכן אינה גורמת להתמכרות, ישנוניות או דיכוי נשימתי. הניסויים הראו יעילות גבוהה בהפחתת כאב אקוטי לאחר ניתוחים, והיא מסמנת עידן חדש של הקלה בכאב בטוחה ויעילה.

10.2 טכנולוגיות נוירו-מודולציה: טיפול מערבל (Scrambler Therapy)

גישה לא-פולשנית התופסת תאוצה היא טיפול מערבל (Scrambler Therapy). טכנולוגיה זו משתמשת באלקטרודות עוריות כדי לשדר אותות חשמליים משתנים המדמים מידע של "אין כאב" (Non-pain information). מטא-אנליזה שפורסמה לאחרונה (Mohamed et al., 2024) הראתה כי הטיפול מפחית משמעותית כאב נוירופתי כרוני (כגון לאחר כימותרפיה), והאפקט נשמר למשך שבועות וחודשים לאחר סיום הטיפול. המנגנון הוא "אימון מחדש" של המוח וביטול הזיכרון של הכאב.

10.3  טיפול קוגניטיבי תפקודי (CFT)

טיפול קוגניטיבי תפקודי (Cognitive Functional Therapy) היא גישה התנהגותית-פיזיקלית שפותחה לטיפול בכאב גב כרוני. מחקר (RESTORE) (Hancock et al., 2023) הראה כי CFT מובילה לתוצאות טובות יותר באופן משמעותי מטיפול רגיל, והאפקט נשמר למשך 3 שנים. הגישה משלבת חשיפה הדרגתית לתנועות מאיימות יחד עם שינוי התפיסה הקוגניטיבית לגבי הנזק בגב, ובכך "מכבה" את מנגנוני ההגנה המוגזמים של מערכת העצבים.

טבלה 2: השוואת יעילות התערבויות חדשניות (Jones et al., 2023; Mohamed et al., 2024; Hancock et al., 2023)

11. סיכום ומסקנות

הסקירה המקיפה שהוצגה בדו"ח זה מובילה למסקנה חד-משמעית: הקלה בכאב היא נושא בעל חשיבות עליונה ברפואה ובחברה המודרנית, הרבה מעבר למימד של אי-נוחות רגעית. הראיות המדעיות מצביעות על כך שכאב לא מטופל הוא גורם הרסני אקטיבי:

• ברמה הפיזיולוגית: הוא גורם לקריסה הורמונלית (דלדול קורטיזול וטסטוסטרון), מעלה את הסיכון לאירועי לב וכלי דם, ומדכא את מערכת החיסון.
• ברמה הנוירוביולוגית: הוא גורם לניוון מוחי באזורים קוגניטיביים ורגשיים ולסנסיתיזציה של מערכת העצבים, תהליכים שעלולים להיות בלתי הפיכים ללא התערבות.
• ברמה הפסיכולוגית והחברתית: הוא הגורם המוביל לנכות, לאובדן פריון, לדיכאון ולאובדנות.

ההכרה בכאב כזכות אדם בסיסית (הצהרת מונטריאול), בשילוב עם הבנה מעמיקה של המודל הביו-פסיכו-סוציאלי ופיתוחים טכנולוגיים ופרמקולוגיים חדשניים (כמו מעכבי Nav1.8 ו-CFT), מסמנים את הדרך לשינוי. השקעה במניעה, באבחון מוקדם ובטיפול רב-תחומי בכאב אינה רק חמלה – היא השקעה כלכלית נבונה והכרח רפואי להצלת חיים ולשמירה על כבוד האדם.

References:

Apkarian, A. V., Mutso, A. A., Centeno, M. V., & Kan, L. (2013). Role of adult hippocampal neurogenesis in persistent pain. Pain, 154(10), 2160-2168.

Brennan, F., Lohman, D., & Gwyther, L. (2019). Access to Pain Management as a Human Right. American Journal of Public Health, 109(1), 61-65.

Casper Nim, Sasha L. Aspinall, Chad E. Cook, et al. (2025) The Effectiveness of Spinal Manipulative Therapy in Treating Spinal Pain Does Not Depend on the Application Procedures: A Systematic Review and Network Meta-analysis. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy 55:2, 109-122.

Chronic Pain Australia. (2024). National Pain Survey 2024 Report.

Foster, N. E., Mullis, R., Hill, J. C., Lewis, M., Whitehurst, D. G., Doyle, C.,… & Hay, E. M. (2014). Effect of stratified care for low back pain in family practice (IMPaCT Back): a prospective population-based sequential comparison. Annals of Family Medicine, 12(2), 102-111.

Gatchel, R. J., Peng, Y. B., Peters, M. L., Fuchs, P. N., & Turk, D. C. (2007). The biopsychosocial approach to chronic pain: scientific advances and future directions. Psychological Bulletin, 133(4), 581-624.

Gedin, F., Skeppholm, M., Sparring, V. et al. Effectiveness and cost-effectiveness of chiropractic and physiotherapy for chronic low back pain: a multicenter RCT in Sweden. BMC Musculoskelet Disord 26, 190 (2025).

Hancock, M. J., Kent, P., & O'Sullivan, P. (2023). Cognitive functional therapy with or without movement sensor biofeedback versus usual care for chronic, disabling low back pain (RESTORE): a randomised, controlled, three-arm, parallel group, phase 3 trial. The Lancet, 401(10391), 1822-1832.

Harr, A. K., et al. (2024). The societal costs of chronic pain: Data from the HUNT3 and Tromsø6 studies. European Journal of Pain.

Hill, J. C., Whitehurst, D. G., Lewis, M., Bryan, S., Dunn, K. M., Foster, N. E.,… & Hay, E. M. (2011). Comparison of stratified primary care management for low back pain with current best practice (STarT Back): a randomised controlled trial. The Lancet, 378(9802), 1560-1571.

IASP. (2010). Declaration of Montreal: Declaration that Access to Pain Management Is a Fundamental Human Right. International Association for the Study of Pain.

Jones, J., Correll, D., Lechner, S. M., et al. (2023). Selective Inhibition of NaV1.8 with VX-548 for Acute Pain. New England Journal of Medicine, 389, 393-405.

Kamper, S. J., Apeldoorn, A. T., Chiarotto, A., Smeets, R. J., Ostelo, R. W., Guzman, J., & van Tulder, M. W. (2015). Multidisciplinary biopsychosocial rehabilitation for chronic low back pain: Cochrane systematic review and meta-analysis. BMJ, 350, h444.

Kuner, R., & Flor, H. (2016). Structural plasticity and reorganisation in chronic pain. Nature Reviews Neuroscience, 18(1), 20-30.

Lisi, A.J., Bastian, L.A., Brandt, C.A. et al. (2025). The Impact of Chiropractic Care on Opioid Prescriptions in Veterans Health Administration Patients Receiving Low Back Pain Care. J GEN INTERN MED 40, 3973-3981.

Lohman, D., Schleifer, R., & Amon, J. J. (2010). Access to pain treatment as a human right. BMC Medicine, 8, 8.

Meints, S. M., & Edwards, R. R. (2018). Evaluating psychosocial contributions to chronic pain outcomes. Progress in Neuro-Psychopharmacology and Biological Psychiatry, 87, 168-182.

Michelle dos Santos Severino Costa, Renato Santiago Gomez. (2023). Quality of life and functionality in patients suffering
from chronic pain, anxiety and depression. Archives of Psychiatry and Psychotherapy, 2023; 1: 79-93.

Middleton, C. (2003). Understanding the physiological effects of unrelieved pain. Nursing Times, 99(37), 28-31.

Mohamed, M. S. I., et al. (2024). Efficacy of scrambler therapy in chronic neuropathic pain: pairwise and dose-response meta-analysis. Brain Network and Modulation, 3(3), 63-70.

Moriarty, O., McGuire, B. E., & Finn, D. P. (2011). The effect of pain on cognitive function: a review of clinical and preclinical research. Progress in Neurobiology, 93(3), 385-404.

Mullins, R., et al. (2024). The impact of chronic pain on employment and income in Ireland. Irish Journal of Medical Science.

Nijs, J., et al. (2021). Nociplastic pain: towards an understanding of the mechanisms. The Lancet Neurology.

Rayner, L., Hotopf, M., Petkova, H., Matcham, F., Simpson, A., & McCracken, L. M. (2016). Depression in patients with chronic pain attending a specialised pain treatment centre: prevalence and impact on health care costs. Pain, 157(7), 1472-1479.

Seminowicz, D. A., Wideman, T. H., Naso, L., Hatami-Khoroushahi, Z., Fallatah, S., Keji, M. A.,… & Davis, K. D. (2011). Effective treatment of chronic low back pain reverses abnormal brain anatomy and function. Journal of Neuroscience, 31(20), 7540-7550.

Shulkin, D. (2024). The Cost of Chronic Pain: An Underrecognized Driver of Health Care Costs. Shulkin Blog.

Smith DL, Spaulding B, Ensminger P, McMichael A, Malaya CA, Smith JP. CHIROPRACTIC CARE AND SELF-REPORTED CHANGES IN ANALGESIC AND MUSCULOSKELETAL MEDICATION USE: A CROSS-SECTIONAL SURVEY. JCC. 2025;8(1):279-289.

Tennant, F. (2013). The physiologic effects of pain on the endocrine system. Pain and Therapy, 2(2), 75-86.

Tennant, F. (2015). Hormone abnormalities in severe, chronic pain patients. Practical Pain Management.

Vertex Pharmaceuticals. (2024). Vertex Announces Positive Results From the VX-548 Phase 3 Program for the Treatment of Moderate-to-Severe Acute Pain. Press Release.

Waterschoot, F. P., Dijkstra, P. U., Geertzen, J. H., & Reneman, M. F. (2014). Dose or content? Effectiveness of pain rehabilitation programs for patients with chronic low back pain: a systematic review. Pain, 155(2), 179-189.

Yong, R. J., et al. (2024). Economic Burden of Chronic Pain in the United States. Journal of Pain Research.

Zhao, L., et al. (2024). Brain structural and functional changes in chronic pain: A systematic review. Frontiers in Neuroscience.