כאבים בכף היד מה גורם להם? גורמים שכיחים להתפתחות כאב בכפות ידיים כוללים בעיקר עומסי יתר חוזרניים ונזקי חבלה. כף היד הוא מבנה רב מפרקי ובעל שליטה עילאית המתוכננת לביצוע מגוון רחב של תנועות ומטלות בעלי אופי שונה. לעיתים נאחז בפטיש כבד ונכה באמצעותו בעצמה ולעתים נאחז מצבט ונסיר באמצעותו קוץ שחדר לעורנו. כף היד האנושית יודעת לנוע ולתפקד באופן מעודן, מדויק, מורכב וגם בכוח ובעצמה.
המורכבות האנטומית של כפות הידיים והשימוש הרב שאנו עושים בהן חושפות אותן לעומסים חוזרניים. עומסים אלה גורמים לעתים לפגיעות, דלקות, כאבים וסימפטומים נוספים. סימפטומים אופייניים עשויים להעניק לנו רמזים לגבי הרקמה שניזוקה ולגבי חומרת הנזק. אם לכאבים בכף היד מתלווה גם נימול בכף היד נבין שקיימת בעיה עצבית וכך הלאה. כאשר ישנם כאבים בכף היד מה גורם להם צריכה להיות השאלה הראשונה שתפנו לכירופרקט שלכם.
כאבים בכף היד מה גורם להם – רקע
כאבים בכף היד הם אחת מתלונות השריר־שלד השכיחות באוכלוסייה, הן בקרב עובדים בעבודת כפיים והן בעבודות משרדיות, וגם אצל משתמשי סמארטפונים צעירים. כף היד היא מבנה רב מפרקי מורכב האחראי על מגוון רחב של תנועות מדויקות ועוצמתיות. היד האנושית יכולה לצייר ציור זעיר ומדויק אך יכולה גם להכות, בכוח רב, בפניו של יריב בקרב אגרוף. בשל השימוש הנרחב בו בפעילות יומיומית, כף היד רגישה לעומס חוזר, פציעות טראומטיות, דלקות ומצבים רפואיים שונים. כאב הוא בדרך-כלל ביטוי של שילוב בין עומס מכני, מצב מפרקי וגידי, מחלות מערכתיות וגורמים פסיכו-חברתיים. הבנת הגורמים וגורמי הסיכון לכאבי כף היד חשובה לא רק לאבחון מדויק, אלא גם לתכנון התערבויות מניעתיות ברמת הפרט ומקום העבודה.
שכיחות כללית
כאבים בכף היד הם תלונה נפוצה המשפיעה על אנשים מכל הגילאים והרקעים. מחקרים אפידמיולוגיים רחבים מראים שכאב שריר־שלד הוא תופעה נפוצה מאוד בגיל המבוגר, כאשר היד היא אחת האתרים הפגועים, במיוחד בנשים. במחקר אוכלוסייה גדול בבריטניה נמצא כי בקרב בני 50+ שכיחות אפיזודה של כאב שריר־שלד במהלך תקופה מוגדרת נעה בין 20%-50%, ואצל נשים ידיים כואבות הופיעו בשיעור גבוה יותר, עם שיא שכיחות בגילאי 50-65 שנים (Radojčić, 2023).
הקשר בין כאבים בכף היד לגיל, מין ו-BMI
הקשר בין משקל עודף לכאב ביד מודגש אף הוא: באותו מחקר נמצא כי אנשים עם BMI ≥27 ק"ג/מ"ר היו בסיכון כפול לסבול מכאב שריר־שלד לעומת אנשים רזים יותר (Radojčić, 2023). נתונים אלו מתיישבים עם עבודות המתמקדות במחלות ספציפיות של היד – בעיקר תסמונת התעלה הקרפלית ואוסטאוארתריטיס של כף היד – שבהן השמנה ו-BMI גבוה זוהו כגורמי סיכון מרכזיים.
גם מגדר הוא גורם סיכון יציב: נשים סובלות יותר מכאבים ביד וממחלות יד ניווניות. סקירת ספרות על אוסטאוארתריטיס של כף היד מצאה שהמחלה נפוצה יותר בנשים, וששיעור הפגיעה עולה בחדות לאחר גיל 60, עם שכיחות רדיוגרפית של אוסטאוארתריטיס ביד ובריסט מעל 80% בגילאי 80+ (Banks, 2013). בתסמונת התעלה הקרפלית (CTS) דווח על שכיחות גבוהה יותר בנשים, במיוחד בגיל הביניים (Genova, 2020).
מכאן שכבר ברמת הנתונים הדמוגרפיים הבסיסיים – גיל, מין ו-BMI – ניתן לזהות פרופיל סיכון ברור לכאבים בכף היד.
גורמים ביומכניים: תנועה חוזרת, כוח ותנוחה
רבים מכאבי כף היד נובעים מעומס-יתר ביומכני: תנועות חוזרות, מאמץ כוחני, תנוחות קיצוניות של שורש כף היד וחשיפה לרעידות. בתסמונת התעלה הקרפלית, למשל, סקירת ספרות מקיפה מתארת כגורמי סיכון עיקריים עבודה מונוטונית עם כיפוף/יישור קיצוני של שורש כף היד, שימוש חוזר וגס בכופפי האצבעות והיחשפות לרטט ממושך (Genova, 2020). תנועות כאלה מעלות את הלחץ בתוך התעלה הקרפלית, גורמות לנזק איסכמי ולעומס מכני על העצב החציוני – ומתורגמות כאב, נימול וחולשה שאדם חווה כ"כאב בכף היד.
בסקירה פתופיזיולוגית נוספת הודגש כי תנועות חוזרות של שורש כף היד במנחים לא-ניטרליים, במיוחד בשילוב עם כוח גבוה, מגבירות משמעותית את הלחץ בתעלה הקרפלית ואת הסיכון להופעת CTS (Otelea, 2022). המנגנון דומה גם במחלות גידיות כגון תסמונת דה-קרוון (De Quervain) – דלקת וגידי המותח הקצר של האגודל ומרחיק האגודל הארוך – שבה עומס חוזר על תנועות אחיזה ותנועות אגודל-שורש כף היד מוביל לכאב בצד הרדיאלי של שורש כף היד.
גם באוסטאוארתריטיס של כף היד עצמו, מעבר לגיל ולגנטיקה, עבודת כפיים עם מאמץ כיפוף/יישור חוזר של מפרקי האצבעות ופעולות אחיזה חוזרות זוהו כגורם תורם להתפתחות המחלה (Banks, 2013). כך נוצרת שרשרת: עומס מכני → נזק למפרקים/גידים/עצבים → כאב בכף היד.
טראומה כגורם וכגורם סיכון לכאבים בכף היד
טראומה לכף היד ושורש כף היד – נפילה, חתך, שבר, נקיעה, מעיכה או פגיעה ספורטיבית – היא אחד הגורמים הישירים השכיחים ביותר לכאב ביד, וגם גורם סיכון חשוב לכאבים כרוניים בעתיד.
כאב חד אחרי פגיעה
פציעות כמו שברים, קרעים ברצועות, נקעים וחתכים בגידים גורמות לכאב מיידי, נפיחות והגבלה בתנועה. מחקר על חבלות יד במיון בגיל המבוגר (80+) הראה שרוב הפגיעות נבעו מנפילות ותאונות בית, ושבר ושלפוחיות רכות ביד הובילו לעיתים קרובות לאשפוז ולטיפול ממושך (Fulchignoni, 2023).
כאב ממושך אחרי טראומה “חד־פעמית”
גם כאשר השבר מתאחה, חלק מהמטופלים סובלים מכאב שנותר חודשים ושנים אחרי פגיעה. מחקר מעקב 6-10 שנים אחרי שברי רדיוס דיסטלי מצא שבחלק מהחולים נותרו ציוני כאב ותפקוד (PRWE, QuickDASH) המעידים על כאב ומתיחות תפקודית מתמשכים בשורש כף היד (Wretö, 2024).
מחקרים נוספים על פציעות יד מדגישים כי גם פגיעות המוגדרות “טראומה של כף היד” (שברים, קטיעות חלקיות, פגיעות גיד ועצב) הן בעלות פוטנציאל לנכות ותסמינים כרוניים אם האבחון והטיפול מתעכבים (Özgen, 2021; Kraan, 2017; Shahabpour, 2021).
אוסטאוארתריטיס פוסט־טראומטי (Post-traumatic OA)
טראומה תוך־מפרקית היא גורם סיכון מרכזי להתפתחות אוסטאוארתריטיס וכאב כרוני ביד:
- סקירת האפידמיולוגיה של OA בכף היד מדווחת ששברים תוך־מפרקיים בבסיס האגודל ובמפרקי האצבעות נוטים להחמיר עם השנים ולהתבטא בכאב כרוני ובמגבלה תפקודית (Banks, 2013).
- סקירה שיטתית על שבר בנט (Bennett’s fracture) בבסיס המסרק הראשון מצאה ששיעור לא מבוטל מהחולים מפתחים OA פוסט־טראומטי וכאב בבסיס האגודל בטווח הארוך (Goru, 2022).
- במחקר על ניתוח וולאר־פלט במפרקי PIP פוסט־טראומטיים נמצא שגם אחרי טיפול מתקדם, רבים מהמטופלים נותרו עם כאב מסוים והפחתת כוח צביטה ביד הפגועה (Chang, 2023).
סיבוכים כאובים אחרי טראומה – למשל CRPS
טראומה ביד (עם או בלי ניתוח) יכולה להוביל גם לתסמונת כאב אזורי מורכב (Complex Regional Pain Syndrome־CRPS). מאפייני התסמונת כוללים כאב עז, שינויי עור, הפרעות תחושה ומגבלה קשה בתפקוד. דו"ח מקרה וסקירת ספרות תיארו מטופלת שפיתחה CRPS ממושך אחרי ניתוח לשבר בשורש כף היד, עם כאב שורשי וידני שנמשך עשור (Georgiyeva, 2023).
ממד פסיכולוגי אחרי טראומה
סקירת ספרות עדכנית על טראומה מורכבת של היד הדגישה שחלק גדול מהמטופלים עם טראומת יד סובלים מכאב כרוני, חרדה, דיכאון ותסמיני PTSD – כולם מחזקים את החוויה הסובייקטיבית של כאב בכף היד לאורך זמן (Ghițan, 2023).
עומסים תעסוקתיים: עבודה פיזית, חקלאות ותעשייה
גורמי סיכון רבים לכאבים בכף היד קשורים באופן ישיר למקצוע. מחקר בקרב עובדי דיג קוריאנים שביצעו קילוף צדפות (oyster shuckers) – מקצוע המאופיין בעבודה ידנית אינטנסיבית, אחיזה חזקה ותנועות חוזרות – מצא שכיחות גבוהה מאוד של אוסטאוארתריטיס ביד, CTS ותסמונת אימפקטציה אולנרית, וחיבר זאת לעומס התעסוקתי הייחודי של פעולה זו (Park, 2021). מול קבוצות דייגים אחרות ועובדי משרד, עובדי קילוף הצדפות דיווחו על שכיחות גבוהה יותר של כאבי יד ושיעור גבוה יותר של עומסי עבודה כמו חזרה, כוח ורטט.
במחקר גדול על עובדי משרד באיראן, 27.7% דיווחו על סימפטומים בכתף, מרפק או יד/שורש כף היד בשנה האחרונה, ו-13.9% ציינו במיוחד כאבים ביד/שורש כף היד (Alavi, 2016). עבודת מחשב ממושכת מעל 5 שעות ביום, תנוחת ישיבה לא נוחה, גובה שולחן/מקלדת לא מותאם והיעדר הפסקות נמצאו כבעלי תרומה מובהקת להופעת כאב ביד/שורש כף היד. עבודה בישיבה ממושכת גורמת גם לכך שהעכבר והמקלדת נמצאים במנח שורש כף יד מכופף או מורם, מה שמגביר את הלחץ על גידים ועצבים.
מקצועות נוספים שנחקרו כוללים עובדי בריאות (אחיות), חקלאים, עובדי פס ייצור ועובדי ניקיון; בכל הקבוצות הללו נמצא שהשילוב של הרמת משאות, תנועות חוזרות ותנוחות קיצוניות של מפרקי היד מעלה משמעותית את הסיכון לכאב וכך גם להתפתחות CTS וגידופאתיות. במאמר סקירה על ידיים ומחלות אצל דייגים ועובדי תעשייה הודגש שהצטברות עומסים לאורך שנים מתורגמת לא רק לכאב, אלא גם לשינויים ניווניים במפרקים וירידה בכוח האחיזה.
עומסים בעבודות משרד וטכנולוגיה – מחשב וסמארטפון
בסביבת עבודה מודרנית, מקור עיקרי נוסף לכאב בכף היד הוא שימוש ממושך במקלדת, עכבר וסמארטפון. אצל עובדי משרד נמצא כי עבודה ממושכת עם מחשב, תנוחות ישיבה סטטיות וחוסר התאמה ארגונומית (גובה שולחן, מרחק מסך, משענות ידיים) קשורים בשכיחות גבוהה יותר של תסמינים בכף היד (Alavi, 2016).
שימוש בסמארטפון הפך בשנים האחרונות לגורם סיכון משמעותי, במיוחד באוכלוסייה צעירה. מחקר בקרב סטודנטים באוניברסיטאות בפקיסטן הראה שכ-45% דיווחו על כאב כלשהו בשורש כף היד במהלך החיים, ושמשך השימוש בסמארטפון היה קשור באופן מובהק לעלייה בכאב ובמוגבלות לפי מדד PRWE (Amjad, 2020). ככל שמשך השימוש היומי עלה – כך עלו ניקודי הכאב. החוקרים מציעים שמיקרו-תנועות חוזרות של גידים ומנח קבוע של כיפוף שורש כף היד בעת החזקת הטלפון גורמים לעומס גידי ומפרקי.
מחקרים נוספים על "התמכרות לסמארטפון" הראו קשר בין ניקוד גבוה במדדי התמכרות לבין שכיחות גבוהה יותר של כאב באגודל ובשורש כף היד בקרב סטודנטים ואנשי מקצוע צעירים (Khired, 2024; Alghadir, 2025). תוצאות אלו מצטרפות למסקנות סקירות ספרות שמדגישות כי העלייה בזמן המסך, יחד עם תנוחות כיפוף צוואר ושורש כף היד, מהווה גורם סיכון חשוב לכאב שריר־שלד ביד.
מחלות מפרקיות: אוסטאוארתריטיס ודלקת מפרקים
אוסטאוארתריטיס של כף היד
אוסטאוארתריטיס (OA) של כף היד היא אחת הסיבות השכיחות לכאב כרוני ביד, במיוחד אצל אנשים מבוגרים. סקירה מקיפה על אפידמיולוגיה של OA ביד ובריסט סיכמה כי הגיל, מגדר נקבי, גנטיקה, השמנה ועבודה גופנית עם שימוש חוזר ביד הם גורמי הסיכון המשמעותיים ביותר ל-OA ראשונית (Banks, 2013). בקבוצת הגורמים המשניים נכללים טראומה קודמת, מחלות מערכתיות ודלקתיות ופגיעה זיהומית במפרק.
דלקת מפרקים ראומטית ומחלות דלקתיות אחרות
במחלות דלקתיות מערכתיות כמו דלקת מפרקים שגרונית, הסיכוי לכאב ביד גבוה במיוחד בשל מעורבות מוקדמת של מפרקי כף היד ומפרקי MCP ו-PIP. מחקרים אפידמיולוגיים על CTS הראו שדלקת מפרקים – כולל RA – מעלה את הסיכון ל-CTS, כנראה בשל סינוביטיס והתעבות רקמות בתוך התעלה הקרפלית (Genova, 2020; Shiri, 2016, מצוטט ב-Otelea, 2022). CTS על רקע מחלה דלקתית מתבטאת לעיתים קרובות בכאב שורש כף יד המוקרן לאצבעות.
סוכרת, השמנה ותסמונת מטבולית
סוכרת
סוכרת קשורה למגוון "תסמונות יד סוכרתיות" – CTS, טריגר פינגר, הגבלה בתנועת האצבעות ועוד. מטא-אנליזה עדכנית שכללה 42 מחקרים ויותר מ-3.3 מיליון משתתפים הראתה כי לחולי סוכרת יש יחס סיכויים של כ-1.9 לפתח CTS לעומת אנשים ללא סוכרת (Sanjari, 2024). גם לאחר תיקון להטיות פרסום נותר יחס הסיכויים מוגבר (1.68). המשמעות היא שלאנשים עם סוכרת – במיוחד עם משך מחלה ארוך או נוירופתיה – יש סיכון גבוה יותר לכאב ביד שמקורו בלכידה עצבית.
השמנה ותסמונת מטבולית
הקשר בין השמנה ותסמונת מטבולית לבין CTS וכאבי יד נחקר בהרחבה. סקירה פתופיזיולוגית מתארת כיצד עודף רקמת שומן, במיוחד השמנה מרכזית, מוביל לדלקת מערכתית, תנגודת לאינסולין ותפקוד עצבי לקוי, ומדגישת שהשמנה היא גורם סיכון מרכזי ל-CTS, הן דרך הגדלת הנפח בתוך התעלה הקרפלית והן דרך נזק מטבולי לעצב (Otelea, 2022). מחקרים אפידמיולוגיים הראו ש-BMI גבוה, היקף שורש יד מוגדל ורכיבי תסמונת מטבולית (כגון טריגליצרידים גבוהים) קשורים בשכיחות גבוהה יותר של CTS וכאבי יד.
גם במחקרים כלל-מערכתיים על כאב שריר־שלד נמצא כי BMI מוגבר קשור בסיכון גבוה יותר לכאב בגפיים, כולל ידיים. כאמור, במחקר הבריטי על בני 50+ סיווג BMI מעל 27 כגורם סיכון חשוב לכל סוגי כאב שריר־שלד, כולל כאב ביד (Radojčić, 2023).
גורמי סיכון דמוגרפיים וגנטיים
גיל
הגיל הוא אחד מגורמי הסיכון החזקים ביותר לכאב בכף היד. באוסטאוארתריטיס של היד, שכיחות הממצאים הרדיוגרפיים עולה בהדרגה עם השנים, ומעל גיל 80 יותר מ-90% מדווחים על ממצאי OA כלשהם ביד (Banks, 2013). CTS, מנגד, מופיע בשכיחות גבוהה יותר בגילאי 40-60, כאשר גם כאן תוארת עלייה עם הגיל עד לרמה מסוימת (Genova, 2020).
מין וגנטיקה
נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר לכאבים בכף היד ולמחלות כמו OA ו-CTS. בבנקי נתונים גדולים נמצא שהשכיחות של CTS גבוהה יותר בנשים, ושבחלק מהקבוצות היא כמעט כפולה מאשר בגברים (Genova, 2020; Sanjari, 2024). באוסטאוארתריטיס של בסיס האגודל (CMC I) נצפתה שכיחות גבוהה יותר בנשים, עם התחלת מחלה מוקדמת יותר והתקדמות מהירה יותר עד להרס מפרקי מלא (Banks, 2013).
מרכיב גנטי תואר אף הוא: עבודות משפחתיות ותאומות מצביעות על תורשה משמעותית בנטייה ל-OA ביד, אם כי הגנים המדויקים עדיין אינם ברורים לגמרי. בבנקס (2013) מצוין כי גנטיקה היא אחד הגורמים המובהקים ב-OA ראשונית של היד, לצד גיל ומין.
גורמים פסיכו-סוציאליים ומצב נפשי
מעבר לעומס הפיזי, ישנה תרומה מוכחת של גורמים פסיכו-סוציאליים לכאבי כף היד. מחקר קוהורט פרוספקטיבי בקרב 1185 אחיות בבית חולים בדנמרק בדק את השפעת החיוניות (vitality) ומדדי בריאות נפשית על כאב בגפה העליונה, כולל יד ושורש כף היד. נמצא כי רמות נמוכות של חיוניות ושל בריאות נפשית בתחילת המחקר ניבאו סיכון מוגבר לעלייה בעוצמת הכאב ביד/שורש כף היד לאחר שנה (Núñez-Cortés, 2023).
מחקר זה מצטרף למטא-אנליזות שמצאו קשר בין עומס עבודה פסיכולוגי – דרישות עבודה גבוהות, שליטה נמוכה, תמיכה חברתית ירודה ועבודה חדגונית – לבין כאב בגפה העליונה. חלק מן המחקרים מצביעים על כך שעובדים המדווחים על "עבודה תחת סטרס" נוטים לסבול יותר מכאב כרוני ביד גם כאשר העומס הפיזי אינו קיצוני (Alavi, 2016; Núñez-Cortés, 2023).
המנגנונים האפשריים כוללים רגישות-יתר מרכזית לכאב, מתח שרירי מוגבר, ותבניות התנהגות (כגון הימנעות מתנועה או להפך – עבודה "דרך הכאב") שמגבירות נזק מצטבר. בכך, גורמי סיכון פסיכו-סוציאליים הופכים למכפלת כוח של גורמי הסיכון המכניים.
גורמי סיכון סביבתיים וכימיים
הספרות החדשה מתארת גם את השפעתם של חומרים כימיים, במיוחד בסביבה תעסוקתית, על הופעת CTS וכאבי כף היד. מחקרי קוהורט עדכניים מצאו קשר בין חשיפה לחומרים נוירוטוקסיים (לדוגמה: חלק מהמדבירים האורגנו-פוספטיים וממסים תעשייתיים) לבין שכיחות גבוהה יותר של CTS, במיוחד כאשר החשיפה הכימית מצטרפת לעומס ביומכני (Bodin, 2025; Otelea, 2022).
למרות שהמנגנון עדיין נחקר, נראה כי נוירוטוקסיות כרונית וחסר באספקת דם לעצב יכולים להפוך את העצב לרגיש יותר ללחצים מכניים בתעלה הקרפלית. כלומר, עובד החשוף גם לעומס ביומכני וגם לחומרים נוירוטוקסיים נמצא בסיכון מוגבר לכאב ולפגיעה עצבית.
סיכום
כאבים בכף היד הם תוצאה של שילוב מורכב בין גורמים ביומכניים, תעסוקתיים, מטבוליים, דלקתיים, דמוגרפיים ופסיכו-חברתיים.
בקצרה ניתן לשרטט את מפת גורמי הסיכון כך:
- גורמים דמוגרפיים וגנטיים – גיל מתקדם, מין נקבי ורקע משפחתי של מחלות מפרקים/CTS.
- גורמים מכניים ותעסוקתיים – תנועות חוזרות, מאמץ כוחני, תנוחות קיצוניות, עבודה עם מחשב או בסביבת ייצור/חקלאות, חשיפה לרעידות.
- גורמי אורח חיים וטכנולוגיה – שימוש ממושך בסמארטפון וטאבלט בתנוחות לא נוחות, חוסר פעילות גופנית.
- גורמים מטבוליים ומערכתיים – השמנה, תסמונת מטבולית, סוכרת, מחלות מפרקים דלקתיות ואוסטאוארתריטיס.
- גורמים פסיכו-סוציאליים – סטרס בעבודה, עומס נפשי, רמת חיוניות נמוכה ובריאות נפשית ירודה.
- גורמים סביבתיים/כימיים – חשיפה תעסוקתית לחומרים נוירוטוקסיים בשילוב עומס ביומכני.
הבנה מעמיקה של גורמים אלו מאפשרת לרופאים ולצוותים פארא־רפואיים לזהות מוקדם אנשים בסיכון, להמליץ על התאמות ארגונומיות, שינויי אורח חיים וטיפול במחלות מערכתיות, ובכך לצמצם את שכיחות הכאבים ואת המעבר מכאב חריף לכאב כרוני ביד.
References:
Alavi, S. S., Abbasi, M., & Mehrdad, R. (2016). Risk factors for upper extremity musculoskeletal disorders among office workers in Qom Province, Iran. Iranian Red Crescent Medical Journal, 18(10), e29518.
Amjad, F., Farooq, M. N., Batool, R., & Irshad, A. (2020). Frequency of wrist pain and its associated risk factors in students using mobile phones. Pakistan Journal of Medical Sciences, 36(4).
Banks, L. N., & Lindau, T. R. (2013). Epidemiology of osteoarthritis of the hand and wrist. OA Musculoskeletal Medicine, 1(3), 23.
Genova, A., Dix, O., Saefan, A., Thakur, M., & Hassan, A. (2020). Carpal tunnel syndrome: A review of literature. Cureus, 12(3), e7333.
Núñez-Cortés, R., Espin, A., Calatayud, J., Pérez-Alenda, S., Cruz-Montecinos, C., López-Bueno, R., Vinstrup, J., Jakobsen, M. D., & Andersen, L. L. (2023). Can vitality and mental health influence upper extremity pain? A prospective cohort study of 1185 female hospital nurses. European Journal of Investigation in Health, Psychology and Education, 13, 2192-2201.
Otelea, M. R., Nartea, R., Popescu, F. G., Covaleov, A., Mitoiu, B. I., & Nica, A. S. (2022). The pathological links between adiposity and the carpal tunnel syndrome. Current Issues in Molecular Biology, 44, 2646-2663.
Park, J. S., Yoo, J.-I., Na, J.-B., & Song, H. S. (2021). The prevalence and risk factors of musculoskeletal disorders in the hands of fishermen working as oyster shuckers. International Journal of Occupational Medicine and Environmental Health, 34(5), 603-615.
Radojčić, M. R., Perera, R. S., Hart, D. J., Spector, T. D., & Arden, N. K. (2023). Prevalence, incidence, and re-occurrence risk of musculoskeletal pain in older adults in the United Kingdom: A population-based study. Frontiers in Pain Research, 4, 1197810.
Sanjari, E., Raeisi Shahraki, H., Khachatryan, L., & Mohammadian-Hafshejani, A. (2024). Investigating the association between diabetes and carpal tunnel syndrome: A systematic review and meta-analysis approach. PLOS ONE, 19(4), e0299442.
Khired, Z. A., Alhazmi, S. M., Mokli, B. I., Alhazmi, A. H., Muafa, K. A., Bakri, N. E., et al. (2024). The association between smartphone addiction and thumb/wrist pain among medical students of Jazan University. Journal of Family Medicine and Primary Care, 13(9), 3696-3701.
Chang, C.-C., Lin, S.-Y., Lu, C.-K., Jupiter, J. B., Fu, Y.-C., & Liu, W.-C. (2023). Minimum 5-year follow-up assessment of volar plate interposition arthroplasty for post-traumatic osteoarthritis in proximal interphalangeal joints. Journal of Clinical Medicine, 12(22), 4760.
Fulchignoni, C., Covino, M., Pietramala, S., Lopez, I., Merendi, G., De Matthaies, A., Franceschi, F., Maccauro, G., & Rocchi, L. (2023). Hand trauma in emergency department management in older adults ≥ 80 years old: A twenty-year retrospective analysis. Geriatrics, 8(3), 112.
Georgiyeva, K., Kumar, H., & Fernandez, V. E. (2023). A decade of complex regional pain syndrome following orthopedic wrist surgery: A case report and a literature review. Cureus, 15(7), e42540.
Ghițan, A. F., Gheorman, V., Pîrvu, D., Gheorman, V., Udriștoiu, I., & Ciurea, M. E. (2023). A review of psychological outcomes in patients with complex hand trauma: A multidisciplinary approach. Current Health Sciences Journal, 49(2), 143-149.
Goru, P., Haque, S., Verma, G. G., Mustafa, A., & Ebinesan, A. (2022). Bennett’s fracture management: A systematic review of literature. Cureus, 14(11), e31340.
Özgen, M., Aydogan, A. M., Uygur, A., Armagan, O., Berkan, F., & Mutlu, F. (2021). Rehabilitation cost share and cost analysis of traumatic hand injuries: Our single-center results. Turkish Journal of Physical Medicine and Rehabilitation, 67(3), 308-314.
Shahabpour, M., & De Jonge, M. C. (2021). Wrist trauma: More than bones. Journal of the Belgian Society of Radiology, 105(1), 1-13.
Wretö, L., et al. (2024). Long-term outcome for patients with distal radius fractures treated with volar locking plates versus percutaneous wires. PLOS ONE, 19(11), e0307763.
