כיצד הגנטיקה משפיעה על בריאות כף הרגל?

כיצד הגנטיקה משפיעה על בריאות כף הרגל?כפות הרגליים נושאות את משקל גופנו ומאפשרות את תנועתנו היומיומית, אך המבנה והחוסן שלהן מוכתבים במידה רבה עוד לפני הצעד הראשון שלנו. בעוד שהציבור נוטה לייחס בעיות בכף הרגל בעיקר להרגלי חיים, כמו בחירת נעליים לא מתאימות או עמידה ממושכת, גוף המחקר המודרני חושף תמונה מורכבת בהרבה. המטען הגנטי שאנו יורשים מהורינו קובע את הארכיטקטורה הבסיסית של העצמות, את גמישות הרצועות ואת חוזק הגידים בכף הרגל.

תכונות תורשתיות אלו משפיעות ישירות על אופן חלוקת העומסים בגוף, ועלולות ליצור נטייה מוקדמת למגוון פתולוגיות נפוצות, החל מכפות רגליים שטוחות (פלטפוס) ועד לעיוותים מבניים מורכבים כמו בוהן קלובה (הלוקס וולגוס) או אצבעות פטיש. מאמר זה יבחן כיצד פגמים ואיזונים גנטיים מעצבים את בריאות כף הרגל, באילו דרכים המדע המודרני מפענח את הקשר הביומכני הזה, וכיצד הבנת הנטייה המשפחתית מאפשרת רפואה מונעת מותאמת אישית לשיפור איכות החיים ותפקודי התנועה.

כיצד הגנטיקה משפיעה על בריאות כף הרגל? – רקע

כף הרגל היא אחד המבנים המורכבים ביותר בגוף האדם. היא כוללת עצמות, מפרקים, רצועות, גידים, שרירים, עצבים, כלי דם, קשתות, כריות שומן ועור, וכל אלה צריכים לעבוד יחד כדי לאפשר עמידה, הליכה, ריצה, קפיצה ושיווי משקל. כאשר מופיע כאב בכף הרגל, הלוקס ולגוס, פלטפוס, קשת גבוהה, דורבן, כאב גידים, יבלות, קריסה של הקשת או נטייה לנקעים חוזרים – רבים שואלים: האם זה “בגלל הגנים”?

התשובה היא: בחלק מהמקרים כן, אבל כמעט אף פעם לא רק בגלל הגנים. גנטיקה יכולה להשפיע על מבנה העצמות, גובה הקשת, גמישות הרצועות, איכות רקמות החיבור, תפקוד עצבים, נטייה למחלות דלקתיות, נטייה להלוקס ולגוס או לקשת גבוהה. עם זאת, גורמים סביבתיים והתנהגותיים כמו נעליים, פעילות גופנית, משקל נשיאה, פציעות, עבודה בעמידה, ספורט, תרגול, שינה וטיפול מוקדם משפיעים מאוד על התוצאה הסופית.

גנטיקה ובריאות כף הרגל: נטייה ולא גורל

גנים הם הוראות ביולוגיות שמשפיעות על התפתחות הגוף, אך הם אינם פועלים בחלל ריק. בריאות כף הרגל נקבעת על ידי שילוב בין תורשה לבין הסביבה שבה כף הרגל מתפקדת. אדם יכול לרשת מבנה כף רגל רחב, קשת נמוכה, גמישות יתר או נטייה לבוהן קלובה, אך אם הוא משתמש בנעליים מתאימות, שומר על כוח שרירי, מטפל בעומסים ומזהה בעיות מוקדם – התסמינים עשויים להיות קלים יותר.

לעומת זאת, אדם ללא נטייה משפחתית ברורה יכול לפתח כאבים בגלל עומס יתר, נעליים צרות, עבודה ממושכת בעמידה, עלייה חדה באימונים או פציעה. לכן אין טעם לראות בגנטיקה הסבר שמבטל אחריות או אפשרות לשיפור. הגישה המדויקת היא להבין את הנטייה האישית, ואז להתאים מניעה וטיפול. במילים פשוטות: גנטיקה עשויה לקבוע את נקודת הפתיחה, אך אורח חיים וטיפול נכון משפיעים על הדרך.

אילו מאפיינים בכף הרגל יכולים להיות מושפעים מגנטיקה?

מבנה כף הרגל: האם קשת שטוחה או גבוהה עוברת בתורשה?

גובה הקשת של כף הרגל משתנה מאוד בין אנשים. יש אנשים עם קשת נמוכה וגמישה, אחרים עם קשת גבוהה ונוקשה, ורבים נמצאים באמצע. חלק מהשונות הזו קשור לגנטיקה, אך המחקר עדיין אינו יודע להצביע על “גן אחד” שקובע את גובה הקשת. סקירה שיטתית עדכנית על SNPs ומורפולוגיית קשת כף הרגל מצאה שהמחקר הגנטי הישיר על גובה הקשת עדיין מוגבל, ושחלק מהמידע מגיע ממחלות גנטיות המשפיעות על רקמות חיבור, עצבים או שרירים (He, 2025).

חשוב לדעת שפלטפוס גמיש אצל ילדים אינו תמיד בעיה. אצל ילדים רבים הקשת מתפתחת בהדרגה, והמבנה משתנה עם הגיל, הגדילה והפעילות. לעומת זאת, קשת גבוהה מאוד, במיוחד אם היא מופיעה בשתי הרגליים, מחמירה, מלווה בנקעים חוזרים, חולשה, ירידה בתחושה או הליכה לא יציבה – יכולה לרמוז על בעיה עצבית תורשתית ודורשת בדיקה מקצועית (Piazza, 2010).

פלטפוס וגנטיקה: מתי מדובר במבנה תקין ומתי בבעיה?

פלטפוס, או pes planus, הוא מצב שבו הקשת האורכית של כף הרגל נמוכה יחסית. אצל חלק מהאנשים מדובר במבנה גמיש וללא כאב. אצל אחרים הפלטפוס מלווה בכאב בעקב, קשת, קרסול, ברך או גב תחתון, או בעייפות לאחר עמידה והליכה. הגנטיקה עשויה להשפיע על מבנה הקשת, על גמישות הרצועות ועל צורת העצמות, אך כאב אינו נקבע רק לפי מראה הקשת.

ההבדל החשוב הוא תפקוד. אם כף הרגל שטוחה אך חזקה, גמישה, ללא כאב וללא מגבלה – לא בהכרח צריך “לתקן” אותה. אם יש כאב, עייפות, קריסה מוגברת, נטייה לנקעים או קושי בפעילות, כדאי לבצע הערכה. הטיפול יכול לכלול תרגילי חיזוק לכף הרגל ולירך, שיפור טווח קרסול, התאמת נעליים, מדרסים במידת הצורך וטיפול ידני לשיפור תנועה.

קשת גבוהה, pes cavus וגנטיקה עצבית

קשת גבוהה, או pes cavus, יכולה להיות מבנה אישי רגיל, אך לעיתים היא סימן חשוב למחלות עצב תורשתיות. סקירה על pes cavus ונוירופתיות תורשתיות מדגישה שקשת גבוהה, אצבעות פטיש, נטייה לנקעים, חולשה בכף הרגל, ירידה בתחושה או דלדול שרירים יכולים להופיע במחלות כמו Charcot-Marie-Tooth, שהיא קבוצה של נוירופתיות תורשתיות (Piazza, 2010).

במצבים אלה הבעיה אינה רק “קשת גבוהה”, אלא חוסר איזון בין שרירים, ירידה בשליטה עצבית ושינוי הדרגתי במבנה כף הרגל. לכן כאשר קשת גבוהה מופיעה יחד עם סיפור משפחתי, קושי בהליכה, נפילות, חולשה בהרמת כף הרגל או נימול – יש צורך בבירור נוירולוגי. כירופרקט, פיזיותרפיסט או פודיאטר יכולים לזהות סימנים חשודים ולהפנות לבדיקות מתאימות.

הלוקס ולגוס: האם בוהן קלובה היא תורשתית?

הלוקס ולגוס הוא עיוות שבו הבוהן הגדולה נוטה לכיוון האצבע השנייה, ונוצרת בליטה בצד הפנימי של מפרק הבוהן. רבים מכירים משפחות שבהן “לכולם יש בוניון”, והמחקר תומך בכך שקיימת השפעה תורשתית משמעותית. מחקר Framingham Foot Study מצא תורשתיות בינונית עד גבוהה להלוקס ולגוס ולעיוותי אצבעות קטנות יותר בקרב מבוגרים ממוצא אירופי (Hannan, 2013).

עם זאת, הגנים אינם פועלים לבד. נעליים צרות, עקבים גבוהים, מבנה כף רגל, גמישות יתר, תפקוד הקשת, עומס יומיומי וחולשת שרירי כף הרגל יכולים להשפיע על הכאב ועל התקדמות העיוות. לכן גם אם קיימת נטייה משפחתית, אפשר להפחית תסמינים באמצעות נעליים רחבות, תרגול, טיפול בכאב, מדרסים לפי צורך ומעקב מוקדם. בעיוות מתקדם וכואב, ייתכן צורך בייעוץ אורתופדי.

אצבעות פטיש ועיוותי אצבעות: השפעה משפחתית ותפקודית

עיוותי אצבעות כמו hammer toes, claw toes או overlapping toes יכולים להיות קשורים לתורשה, במיוחד כאשר הם מופיעים יחד עם הלוקס ולגוס או עם מבנה כף רגל מסוים. במחקר Framingham נמצא שגם עיוותי אצבעות קטנות יותר הראו תורשתיות גבוהה יחסית (Hannan, 2013). עם זאת, הסיבה הקלינית לעיוותים אלה יכולה לכלול גם נעליים צרות, חוסר איזון שרירי, קשת גבוהה, קשת שטוחה, מחלות עצב, דלקת מפרקים או עומסים חוזרים.

בפועל, הטיפול תלוי בגמישות העיוות ובכאב. כאשר האצבעות עדיין גמישות, תרגילים, מרווח לנעליים, רפידות, סיליקונים, טיפול ברקמות ושינוי עומסים עשויים לעזור. כאשר העיוות קשיח וכואב, הטיפול השמרני בעיקר מפחית לחץ וחיכוך, ולעיתים יש צורך בייעוץ כירורגי.

טבלה: מצבים בכף הרגל עם מרכיב גנטי אפשרי

פסיה פלנטרית ודורבן: האם יש קשר גנטי?

כאב בעקב הקשור לפסיה הפלנטרית נחשב בדרך כלל לבעיה של עומס, טווח קרסול, עומסי עבודה או ריצה, נעליים ותפקוד שרירי. עם זאת, מחקר גנטי רחב מצא שתי וריאציות גנטיות שהיו קשורות להפרעות בפסיה הפלנטרית, כולל plantar fasciitis ו־plantar fibromatosis, אם כי ההשפעות היו קטנות ודורשות פרשנות זהירה (Kim, 2018).

המשמעות אינה שאפשר לבצע בדיקה גנטית ולדעת מי יקבל “דורבן”. הגנטיקה עשויה להיות חלק קטן מהנטייה, אך הגורמים הניתנים לשינוי עדיין חשובים מאוד: עלייה הדרגתית בעומס, מתיחות לשרירי השוק, חיזוק כף הרגל, התאמת נעליים, מדרסים במידת הצורך וטיפול ידני כאשר יש מגבלה תנועתית. במקרים רבים, טיפול בעומס משמעותי יותר מידע גנטי.

גנטיקה של רקמות חיבור: גמישות יתר, קולגן וכאב בכף הרגל

רקמות החיבור בכף הרגל כוללות רצועות, גידים, קפסולות מפרקים ופציה. איכותן מושפעת בין היתר מחלבונים כמו קולגן. במחלות רקמת חיבור תורשתיות, כמו תסמונות Ehlers-Danlos או מרפן, יכולה להופיע גמישות יתר, יציבות מפרקית נמוכה יותר, כאבים חוזרים, פלטפוס, נקעים או עייפות בעמידה. הסיווג הבינלאומי של תסמונות Ehlers-Danlos מדגיש שמדובר בקבוצה מגוונת של מצבים גנטיים עם ביטויים שונים במערכת השריר־שלד וברקמות נוספות (Malfait, 2017).

חשוב להיזהר מאבחון עצמי. לא כל אדם גמיש סובל מתסמונת גנטית, ולא כל כאב בכף הרגל נובע מקולגן. אבל כאשר קיימים גמישות יתר כללית, נקעים חוזרים, כאבים בכמה מפרקים, עור גמיש במיוחד, סיפור משפחתי או תסמינים מערכתיים – כדאי להתייעץ עם רופא מתאים. הטיפול לרוב מתמקד בחיזוק, שליטה תנועתית, נעליים תומכות, התאמת עומסים ומניעת פציעות.

מחלות עצב תורשתיות והשפעתן על כף הרגל

Charcot-Marie-Tooth ומחלות עצב תורשתיות אחרות משפיעות על העצבים ההיקפיים שאחראים לכוח, תחושה ושליטה בשרירים. כף הרגל היא לעיתים אחד המקומות הראשונים שבהם רואים את השינוי: קשת גבוהה, אצבעות פטיש, חולשה בהרמת כף הרגל, נקעים, הליכה לא יציבה, שחיקה לא רגילה של נעליים ותחושת נימול. סקירה על pes cavus מציינת שכאשר קשת גבוהה דו־צדדית מופיעה יחד עם סיפור משפחתי או סימנים נוירולוגיים, יש לחשוד בנוירופתיה תורשתית (Piazza, 2010).

כאן התפקיד של אבחון מוקדם חשוב במיוחד. מדרסים, סדים, פיזיותרפיה, כירופרקטיקה תומכת, תרגילי שיווי משקל וניהול עומסים יכולים לשפר תפקוד, אך אינם מחליפים בירור נוירולוגי. אם יש חשד למחלה עצבית, יש לשלב בדיקות הולכה עצבית, בדיקה גנטית לפי החלטת מומחה ומעקב רב־תחומי.

קלאבפוט מולד: דוגמה להשפעה גנטית והתפתחותית

קלאבפוט, או talipes equinovarus, הוא עיוות מולד שבו כף הרגל מופנית פנימה ולמטה. זהו מצב שאינו נגרם מנעליים או מהליכה, אלא מופיע כבר בלידה. הסיבה מורכבת ומשלבת גורמים גנטיים, התפתחותיים וסביבתיים. סקירות על קלאבפוט מדגישות שקיימת נטייה משפחתית ושמעורבים מנגנונים גנטיים מורכבים, אך התמונה אינה מוסברת בדרך כלל על ידי גן יחיד (Dobbs, 2009; Gurnett, 2011).

הטיפול המקובל בקלאבפוט הוא מוקדם, בדרך כלל באמצעות שיטת Ponseti הכוללת גבסים סדרתיים, תיקון הדרגתי וסד לשימור התוצאה. ההקשר למאמר זה חשוב משום שהוא מדגים עיקרון מרכזי: גם כאשר יש מרכיב גנטי משמעותי, טיפול מוקדם ונכון יכול לשנות תפקוד, הליכה ואיכות חיים.

גאוט, חומצה אורית וכאב בבוהן הגדולה

גאוט מתבטא לעיתים קרובות בהתקף כאב חריף במפרק בסיס הבוהן הגדולה. זהו מצב מטבולי־דלקתי שבו גבישי חומצה אורית שוקעים במפרקים. גנטיקה יכולה להשפיע על רמות חומצה אורית דרך מערכות ספיגה והפרשה בכליות ובמעי, אך גורמים נוספים כמו תפקוד כליות, תרופות, מחלות רקע ותזונה משפיעים גם הם. הנחיות הקולג’ האמריקאי לראומטולוגיה מדגישות טיפול בהתקפים ומניעה ארוכת טווח לפי רמת הסיכון והחומרה (FitzGerald, 2020).

כאשר מופיע כאב פתאומי, חזק, אדום וחם בבוהן, אין להניח שמדובר רק בהלוקס ולגוס או “דלקת רגילה”. יש צורך באבחון רפואי. כירופרקטיקה אינה טיפול להתקף גאוט חריף, אך יכולה לסייע מאוחר יותר בתפקוד כף הרגל, הליכה, עומסים וכאבים מכניים שנשארים לאחר שהמצב הדלקתי נשלט רפואית.

דלקת מפרקים שגרונית ובריאות כף הרגל

דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה אוטואימונית עם מרכיב גנטי וסביבתי. היא יכולה לערב את כפות הרגליים כבר בשלבים מוקדמים ולגרום כאב במפרקי האצבעות, נפיחות, עיוותים, קושי בנעליים וירידה בתפקוד. מחקר רב־מרכזי מצא שכאב והפרעות מורפו־תפקודיות בכף הרגל שכיחים בקרב אנשים עם דלקת מפרקים שגרונית (Reina-Bueno, 2021).

כאן הגנטיקה אינה קובעת את צורת כף הרגל בלבד, אלא משפיעה על נטייה למחלה חיסונית שיכולה לפגוע במפרקים וברקמות. טיפול מתאים דורש ראומטולוג, תרופות ייעודיות, מעקב, מדרסים, נעליים מותאמות ושיקום. כירופרקטיקה יכולה לסייע בתפקוד ובכאבים מכניים נלווים, אך אינה מחליפה טיפול רפואי במחלה דלקתית פעילה.

אבחון: איך יודעים אם כאב בכף הרגל קשור לגנטיקה?

האבחון מתחיל בשיחה משפחתית וקלינית. האם להורים או לאחים יש הלוקס ולגוס, קשת גבוהה, פלטפוס, נקעים חוזרים, מחלה עצבית, גאוט או דלקת מפרקים? האם הכאב התחיל בילדות או לאחר עומס חדש? האם יש חולשה, נימול, שינוי הליכה, עיוות מתקדם או כאב בכמה מפרקים? האם התסמינים סימטריים או מופיעים רק ברגל אחת?

בדיקה גופנית כוללת הסתכלות על מנח כף הרגל בעמידה, בדיקת הליכה, טווחי קרסול ובוהן, כוח, תחושה, רפלקסים לפי צורך, תפקוד קשת, פיזור עומסים ונעליים. לעיתים יש צורך בצילום בעמידה, אולטרסאונד, MRI, בדיקות דם, בדיקות הולכה עצבית או בדיקה גנטית. בדיקה גנטית אינה צעד ראשון בכל כאב רגל; היא מתאימה בעיקר כאשר יש חשד למחלה תורשתית מוגדרת.

סימנים שיכולים לרמז על מרכיב תורשתי משמעותי

כירופרקטיקה ובריאות כף הרגל: איך היא יכולה להועיל?

כירופרקטיקה היא מקצוע בריאות המתמקד באבחון, טיפול ומניעה של הפרעות במערכת השריר־שלד, כולל עמוד השדרה, האגן, הגפיים, הקרסול וכף הרגל. כאשר קיימת נטייה גנטית למבנה מסוים בכף הרגל, כירופרקטיקה אינה משנה את הגנים ואינה “מוחקת” עיוות מבני, אך היא יכולה לעזור לגוף להתמודד טוב יותר עם העומסים שנוצרים ממנו.

בפועל, כירופרקט יכול לבדוק תנועתיות של הקרסול, מפרקי כף הרגל, הברך, הירך והאגן; לזהות פיצויים בהליכה; לשפר טווחי תנועה; להדריך בתרגילים; להמליץ על שינויי עומס ונעליים; ולהפנות למדרסים, פודיאטר, אורתופד, ראומטולוג או נוירולוג כאשר יש צורך. מחקרים על טיפול ידני בכף הרגל, מדרסים ותרגילים מצביעים על כך ששילוב של טיפול תפקודי ותרגול יכול לשפר כאב ותפקוד במצבים מסוימים, אם כי איכות הראיות משתנה לפי האבחנה (du Plessis, 2011; Hurn, 2022).

מה כירופרקטיקה לא יכולה לעשות?

חשוב להציב ציפיות נכונות. כירופרקטיקה אינה משנה DNA, אינה מרפאה מחלות גנטיות, אינה מחליפה טיפול תרופתי בגאוט או בדלקת מפרקים, ואינה מחליפה ניתוח כאשר יש עיוות קשיח וכואב שדורש תיקון מבני. היא גם אינה אמורה לעכב בירור רפואי כאשר מופיעים סימנים כמו חולשה, ירידה בתחושה, נפיחות חריגה, חום, פצע, כאב לילה או עיוות שמתקדם במהירות.

התרומה האמיתית של כירופרקטיקה היא תפקודית: להפחית כאב מכני, לשפר תנועה, להחזיר ביטחון בהליכה, לשפר שליטה שרירית, להפחית עומסים חוזרים ולבנות תוכנית מניעה. במקרים רבים זה בדיוק מה שאדם עם נטייה משפחתית צריך – לא הבטחה “לתקן גנטיקה”, אלא תוכנית שמקטינה את ההשפעה של הנטייה על החיים היומיומיים.

מניעה: מה אפשר לעשות גם כשיש נטייה גנטית?

נטייה גנטית אינה סיבה לוותר על מניעה. להפך, מי שיודע שיש במשפחה הלוקס ולגוס, פלטפוס כואב, קשת גבוהה, נקעים או גאוט יכול לפעול מוקדם. הצעד הראשון הוא לבחור נעליים שמתאימות למבנה כף הרגל: מספיק מקום לאצבעות, תמיכה טובה, עקב יציב וסוליה שמתאימה לפעילות. נעל צרה מדי עלולה להחמיר כאב גם אצל מי שאין לו נטייה חזקה.

הצעד השני הוא חיזוק. שרירי כף הרגל, השוק, הירך והאגן משפיעים על יציבות כף הרגל. תרגילים כמו short foot, הרמות עקב, שיווי משקל, תרגילי בוהן, חיזוק ירך והליכה מדורגת יכולים לשפר שליטה. הצעד השלישי הוא ניהול עומסים: לא להעלות ריצה, קפיצות או עמידה ממושכת בבת אחת. הגוף מסתגל לעומס הדרגתי, גם כאשר המבנה הגנטי אינו “מושלם”.

תוכנית בסיסית לשמירה על כפות רגליים עם נטייה משפחתית

מתי חשוב לפנות לבדיקה?

כדאי לפנות לבדיקה כאשר יש כאב בכף הרגל שנמשך יותר מכמה שבועות, כאב שמגביל הליכה, עיוות שמחמיר, קושי בנעליים, נקעים חוזרים, כאב בעקב שלא משתפר, נימול, חולשה, ירידה בתחושה, קשת גבוהה שמופיעה או מחמירה, או כאב בכמה מפרקים. יש לפנות בהקדם כאשר יש אודם חריף, חום מקומי, פצע, חום גוף, כאב פתאומי חזק בבוהן או חוסר יכולת לדרוך.

בדיקה מוקדמת אינה אומרת שהמצב חמור. להפך, לעיתים גילוי מוקדם מאפשר טיפול פשוט: שינוי נעליים, תרגול, טיפול ידני, מדרס או התאמת עומס. כאשר מחכים עד שהכאב משנה הליכה, מופיעים פיצויים בברך או בגב, והטיפול נעשה מורכב יותר.

סיכום: גנטיקה משפיעה על כף הרגל, אך אינה קובעת את הכול

הגנטיקה יכולה להשפיע על בריאות כף הרגל בדרכים רבות: מבנה הקשת, הלוקס ולגוס, עיוותי אצבעות, גמישות יתר, איכות רקמות חיבור, מחלות עצב תורשתיות, מחלות דלקתיות ונטייה למצבים מטבוליים כמו גאוט. מחקרים מראים שקיימת תורשתיות משמעותית בחלק מהעיוותים, במיוחד הלוקס ולגוס ועיוותי אצבעות, אך ברוב המצבים התמונה רב־גורמית.

המסר החשוב הוא שנטייה אינה גורל. גם כאשר יש רקע משפחתי ברור, ניתן להפחית כאב ולשפר תפקוד באמצעות נעליים מתאימות, חיזוק, תנועה, ניהול עומסים, מדרסים לפי צורך, אבחון מוקדם וטיפול מקצועי. כירופרקטיקה יכולה להשתלב בתהליך כאשר יש כאב, מגבלה תנועתית או פיצוי תפקודי בכף הרגל, הקרסול, הברך, הירך או הגב. היא אינה משנה את הגנטיקה, אך יכולה לעזור לאדם לנוע טוב יותר, לכאוב פחות ולמנוע החמרה של תסמינים הקשורים למבנה תורשתי.

References:

Cai, Y., Song, Y., He, M., He, W., Zhong, X., Wen, H., & Wei, Q. (2023). Global prevalence and incidence of hallux valgus: A systematic review and meta-analysis. Journal of Foot and Ankle Research, 16, 63. https://doi.org/10.1186/s13047-023-00661-9

Dobbs, M. B., & Gurnett, C. A. (2009). Update on clubfoot: Etiology and treatment. Clinical Orthopaedics and Related Research, 467(5), 1146-1153. https://doi.org/10.1007/s11999-009-0734-9

du Plessis, M., Zipfel, B., Brantingham, J. W., Parkin-Smith, G. F., Birdsey, P., Globe, G., & Cassa, T. K. (2011). Manual and manipulative therapy compared to night splint for symptomatic hallux abducto valgus: An exploratory randomised clinical trial. Foot, 21(2), 71-78. https://doi.org/10.1016/j.foot.2010.11.006

FitzGerald, J. D., Dalbeth, N., Mikuls, T., Brignardello-Petersen, R., Guyatt, G., Abeles, A. M., Gelber, A. C., Harrold, L. R., Khanna, D., King, C., Levy, G., Libbey, C., Mount, D., Pillinger, M. H., Rosenthal, A., Singh, J. A., Sims, J. E., Smith, B. J., Wenger, N. S., … Neogi, T. (2020). 2020 American College of Rheumatology guideline for the management of gout. Arthritis Care & Research, 72(6), 744-760. https://doi.org/10.1002/acr.24180

Gurnett, C. A., & Dobbs, M. B. (2011). Genetics of clubfoot. Journal of Pediatric Orthopaedics Part B, 20(1), 1-7. https://doi.org/10.1097/BPB.0b013e32834212df

Hagedorn, T. J., Dufour, A. B., Riskowski, J. L., Hillstrom, H. J., Menz, H. B., Casey, V. A., & Hannan, M. T. (2013). Foot disorders, foot posture, and foot function: The Framingham Foot Study. PLOS ONE, 8(9), e74364. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0074364

Hannan, M. T., Menz, H. B., Jordan, J. M., Cupples, L. A., Cheng, C. H., & Hsu, Y. H. (2013). High heritability of hallux valgus and lesser toe deformities in adult men and women. Arthritis Care & Research, 65(9), 1515-1521. https://doi.org/10.1002/acr.22040

He, Y., Verleyen, M., Callewaert, B., Burssens, A., & Audenaert, E. (2025). Unraveling the genetic landscape of foot arch morphology: A systematic review of single nucleotide polymorphisms. Clinical Genetics, 107(5), 561-574. https://doi.org/10.1111/cge.14730

Hurn, S. E., Matthews, B. G., Munteanu, S. E., & Menz, H. B. (2022). Effectiveness of nonsurgical interventions for hallux valgus: A systematic review and meta-analysis. Arthritis Care & Research, 74(10), 1676-1688. https://doi.org/10.1002/acr.24603

Kim, S. K., Ioannidis, J. P. A., Ahmed, M. A., Avins, A. L., Kleimeyer, J. P., Fredericson, M., & Dragoo, J. L. (2018). Two genetic variants associated with plantar fascial disorders. International Journal of Sports Medicine, 39(4), 314-321. https://doi.org/10.1055/s-0044-100280

Malfait, F., Francomano, C., Byers, P., Belmont, J., Berglund, B., Black, J., Bloom, L., Bowen, J. M., Brady, A. F., Burrows, N. P., Castori, M., Cohen, H., Colombi, M., Demirdas, S., De Backer, J., De Paepe, A., Fournel-Gigleux, S., Frank, M., Ghali, N., … Tinkle, B. (2017). The 2017 international classification of the Ehlers-Danlos syndromes. American Journal of Medical Genetics Part C: Seminars in Medical Genetics, 175(1), 8-26. https://doi.org/10.1002/ajmg.c.31552

Piazza, S., Ricci, G., Caldarazzo Ienco, E., Carlesi, C., Volpi, L., Siciliano, G., & Mancuso, M. (2010). Pes cavus and hereditary neuropathies: When a relationship should be suspected. Journal of Orthopaedics and Traumatology, 11(4), 195-201. https://doi.org/10.1007/s10195-010-0114-y

Reina-Bueno, M., Munuera-Martínez, P. V., Pérez-García, S., Vázquez-Bautista, M. C., Domínguez-Maldonado, G., & Palomo-Toucedo, I. C. (2021). Foot pain and morphofunctional foot disorders in patients with rheumatoid arthritis: A multicenter cross-sectional study. International Journal of Environmental Research and Public Health, 18(9), 5042. https://doi.org/10.3390/ijerph18095042