כאבי ירך מריצה למה זה קורה? התשובה לכך היא לרוב העומסים החוזרניים על המפרק והרקמות הרכות סביבו. הריצה מייצרת אימפקט מתמשך שעלול להוביל למגוון פציעות ותופעות דלקתיות, בהתאם למיקום הכאב ולאופי הפעילות. הפרעות שכיחות שעלולות להתפתח בגלל ריצה ולגרום לכאב הזה כוללות בורסיטיס בירך (Bursitis), תסמונת הרצועה האיליוטיביאלית (ITB Syndrome), דלקות גידים (Tendinitis), קרע לברום וכמובן פציעות סחוס.
גורמי סיכון להתפתחות כאבי ירך מריצה כוללים העלאה מהירה מדי של מרחק הריצה או עצימות האימון ללא זמן התאוששות מספק. עם זאת גם חוסר איזון שרירי ומבנה אנטומי ויציבה עלולים לתרום לכך. לעיתים מקור הכאב אינו בירך עצמה אלא בלחץ על עצבים בעמוד השדרה (כמו בלט או פריצת דיסק) המקרין לירך.
כאבי ירך מריצה: למה זה קורה – רקע
כאבי ירך מריצה הם תופעה שכיחה יותר ממה שרצים רבים חושבים, אבל גם מבלבלת יותר ממה שנדמה. בניגוד לכאב ברך או לשוק, שקל יחסית “למפות”, הירך היא אזור עמוק ומורכב: מפרק הירך, גידי העכוז, מכופפי הירך, הגידים האחוריים, האגן, מפרק העצה־כסל ואפילו עמוד השדרה המותני יכולים כולם להקרין לאותו אזור. לכן השאלה “למה כואבת לי הירך אחרי ריצה?” כמעט אף פעם לא נענית בגורם אחד בלבד. ברוב המקרים מדובר בשילוב בין עומס אימון, יכולת ספיגה והתאוששות, היסטוריה של פציעות, מאפייני תנועה, ולעיתים גם מגבלה מפרקית או חולשת שרירים סביב האגן והירך. במילים פשוטות: הכאב נוצר כשמה שהרקמות נדרשות לסבול גדול ממה שהן מסוגלות לשאת לאורך זמן. (Kakouris et al., 2021; Benca et al., 2020; Correia et al., 2024).
שכיחות כאבי ירך מריצה: כמה זה באמת נפוץ?
כאשר בודקים את עולם פציעות הריצה כולו, רואים שפציעות שריר־שלד אצל רצים נפוצות מאוד, אך המספר המדויק משתנה לפי ההגדרה של “פציעה”, סוג הרצים ואורך המעקב. סקירת־על עדכנית דיווחה ששכיחות פציעות הריצה נעה בערך בין 36% ל־63.5%, בעוד ששיעורי ההיארעות שדווחו בספרות נעו בטווח רחב מאוד. סקירה שיטתית נוספת הראתה שהברך, הקרסול־כף הרגל והשוק הן האזורים הנפגעים ביותר, אך הירך והירך העליונה עדיין מהוות חלק משמעותי ממפת הפציעות של רצים. לכן, גם אם כאב ירך אינו “הפציעה הקלאסית” של רצים, הוא רחוק מלהיות נדיר. (Gomes Neto et al., 2023; Kakouris et al., 2021).
שכיחות פציעות ירך בריצה לעומת אזורי פציעה אחרים
בסקירה של Francis ועמיתיו, הברך היוותה 28% מכלל פציעות הגפה התחתונה אצל רצים, הקרסול־כף הרגל 26%, והשוק 16%. הירך והירך העליונה יחד היוו כ־14% מהפציעות. הנתון הזה חשוב מאוד לדיון על כאבי ירך מריצה: מצד אחד, מדובר באזור פחות שכיח מהברך; מצד שני, אחד מכל שבעה מקרים בערך של פציעת ריצה עדיין מערב את הירך או הירך העליונה. עוד נקודה חשובה היא שרצים מתחילים נמצאים בסיכון גבוה יותר לפציעה מרצי פנאי מנוסים: במטא־אנליזה של Videbæk ועמיתיו, רצים מתחילים הציגו שיעור פציעות גבוה משמעותית לכל 1,000 שעות ריצה בהשוואה לרצי פנאי. זה אומר שלא רק “איפה כואב” חשוב, אלא גם “באיזה שלב של הדרך הריצה פגשה אותך”. (Francis et al., 2019; Videbæk et al., 2015).
למה קשה למדוד במדויק את שכיחות כאבי הירך מריצה?
אחת הסיבות שהספרות לא נותנת מספר אחד וחד לשכיחות כאבי ירך מריצה היא בעיית ההגדרות. מחקרים שונים כוללים תחת “פציעת ירך” מצבים שונים מאוד:
- כאב צידי בירך, כאב מפשעה, תסמונת הצביטה במפרק הירך, גירוי של גידי העכוז, כאב ממפרק העצה־כסל, שברי מאמץ ואפילו כאב מוקרן מהגב.
גם ההגדרה של “פציעה” משתנה: יש מחקרים שמחשיבים כל כאב שמחייב שינוי באימון, ואחרים רק כאב שגרם להפסקת ריצה ליום אחד או יותר. לכן, כשכותבים על שכיחות, נכון יותר לדבר על טווחים ועל תבניות חוזרות מאשר על מספר מוחלט אחד. (Nielsen et al., 2012; Gomes Neto et al., 2023; Lopes et al., 2012).
למה כאבי ירך מריצה קורים: מנגנון העומס שמאחורי הכאב
ברוב המקרים, כאב ירך מריצה אינו “קורה פתאום” בגלל תנועה אחת לא נכונה, אלא בגלל הצטברות. ריצה מעמיסה שוב ושוב על אותם מבנים: מפרק הירך, השרירים המייצבים של האגן, הגידים והעצם. כאשר יש עלייה חדה מדי במרחק, בקצב, במספר האימונים, בריצות עליות או באימוני איכות, הרקמות מקבלות יותר עומס מכפי שהן הספיקו להסתגל אליו. אם מוסיפים לזה עייפות, שינה לא טובה, חזרה מהירה מדי לאחר פציעה קודמת, או חולשה יחסית של השרירים סביב האגן, הסבירות לכאב עולה. המשמעות המעשית היא שכאבי ירך מריצה הם כמעט תמיד ביטוי לחוסר התאמה בין עומס האימון לבין קיבולת הרקמה, ולא רק ל”בעיה אנטומית” אחת. (Saragiotto et al., 2014; Correia et al., 2024; Benca et al., 2020).
היסטוריה של פציעות ועומס אימון: שני הגורמים שחוזרים שוב ושוב
בסקירה של Saragiotto ועמיתיו, פציעה קודמת במהלך 12 החודשים האחרונים הייתה גורם הסיכון הבולט ביותר שחזר בספרות. זה נשמע טריוויאלי, אבל המשמעות עמוקה: מי שכבר נפצע, לעיתים חוזר לרוץ לפני שהקיבולת שלו באמת שוקמה. במקביל, סקירות שיטתיות על “טעויות אימון” הראו שתיאורטית עומס אימון הוא גורם מרכזי, אך קשה להצביע על כלל אחד פשוט כמו “אסור לעלות מעל X קילומטרים בשבוע”. כלומר, העלאה בעומס אכן חשובה, אבל הגוף לא מגיב רק למספר קילומטרים; הוא מגיב לשילוב בין נפח, עצימות, תדירות, משטח, התאוששות ורקע אישי. לכן ההסתכלות הנכונה היא לא על מספר קסם, אלא על דפוס עומס שלם. (Saragiotto et al., 2014; Nielsen et al., 2012; Fredette et al., 2022).
האם הבעיה היא ביומכניקה לא טובה?
לפעמים כן, אבל לא במובן הפשטני. הספרות העדכנית אינה תומכת ברעיון שיש “תבנית ריצה גרועה אחת” שמסבירה את רוב הפציעות. מטא־אנליזה של Peterson ועמיתיו מצאה שרוב המדדים הביומכניים והשריריים שנבדקו אינם מנבאים באופן עקבי מי ייפצע. עם זאת, זה לא אומר שהביומכניקה לא חשובה כלל. קלינית, כן רואים קשר בין עומס חוזר על הירך לבין צניחת אגן, שליטה ירודה בשרירי העכוז, צעד ארוך מדי, קצב צעדים נמוך יחסית, או הגבלה בתנועת הירך. המשמעות היא שביומכניקה היא חלק מהפאזל, אך לא “האשם היחיד”. (Peterson et al., 2022; Anderson et al., 2022; Correia et al., 2024).
כאבי ירך מריצה לפי מיקום הכאב: מה כל אזור עשוי לרמוז?
כאב בצד הירך בזמן ריצה: גידי העכוז ו־GTPS
כאשר הכאב מופיע בצד החיצוני של הירך, מעל הבליטה הגרמית, אחת האפשרויות השכיחות היא תסמונת כאב טרוכנטרי גדול, שלעתים קרובות קשורה יותר לגידי העכוז מאשר ל”בורסיטיס” פשוטה. סקירתם של Grimaldi ועמיתיו הדגישה שהמנגנון כולל עומס מתיחה ולחץ חוזר על גידי העכוז, במיוחד כאשר הירך נעה שוב ושוב לכיוון אדוקציה יחסית תחת עומס. אצל רצים זה יכול לקרות כאשר יש שליטה פחות טובה באגן, חולשה יחסית במייצבי הירך, או עומס מוגבר בריצות צד שיפוע, עליות, או נפח גבוה. זהו כאב שלעתים יחמיר גם בשכיבה על הצד, בעלייה במדרגות ובהליכה ממושכת, ולא רק בריצה עצמה. (Grimaldi et al., 2015; Speers & Bhogal, 2017).
כאב בקדמת הירך או במפשעה בזמן ריצה: עומס תוך־מפרקי, מכופפי ירך ו־FAIS
כאשר הכאב יושב עמוק בקדמת המפשעה או בתוך המפרק, החשד הקליני נוטה יותר לכיוון מעורבות מפרק הירך עצמו, תסמונת הצביטה פמורו־אצטבולרית, קרע לברום, או לעיתים עומס על מכופפי הירך. לפי סקירות עדכניות, FAIS אופיינית במיוחד לצעירים ולספורטאים, ומופיעה לרוב ככאב מפשעה שמחמיר בפעילות, בישיבה ממושכת, בכיפוף עמוק של הירך, ובבדיקות כמו FADIR. אצל רצים, כאב כזה יכול לבלוט יותר בריצות מהירות, בעליות, בהאצות, או כשהצעד ארוך מדי ויוצר כיפוף וצביטה חוזרים במפרק. לא כל כאב מפשעה הוא FAIS, אבל זהו אבחנה שחשוב לקחת בחשבון. (Fortier et al., 2022; King et al., 2018; Browning, 2001).
כאב באחורי הירך או בישבן בזמן ריצה: לא תמיד “המסטרינג”
כאב אחורי בירך או באזור הישבן יכול לנבוע מגיד ההמסטרינג הפרוקסימלי, ממפרק העצה־כסל, מהמפרק עצמו, או אפילו מכאב מוקרן מהגב התחתון. זו אחת הסיבות שאבחון עצמי לפי מקום הכאב בלבד עלול להטעות. בריצה, הכאב עשוי להופיע דווקא בסוף הריצה, בספרינטים, בעליות, או בישיבה ממושכת לאחר האימון. כאשר הכאב אחורי יותר, עם תחושת נוקשות באגן או א־סימטריה תפקודית, בודקים גם אפשרות של מעורבות מפרק העצה־כסל או שליטה לקויה של האגן. כאן בדיקה קלינית מסודרת חשובה במיוחד, משום שהטיפול תלוי במקור האמיתי של הכאב ולא רק בשם הכללי “כאב ירך”. (Browning, 2001; Nejati et al., 2019; Yan et al., 2024).
כאב עמוק שמחמיר עם נשיאת משקל: מתי צריך לחשוד בשבר מאמץ
שבר מאמץ בצוואר הירך הוא לא הסיבה השכיחה ביותר לכאב ירך אצל רצים, אבל הוא אחת הסיבות החשובות ביותר שלא לפספס. Robertson ו־Wood תיארו שמדובר בפציעה נדירה אך משמעותית, שיש לחשוד בה אצל ספורטאים עם כאב ירך הקשור למאמץ, במיוחד אם יש החמרה מהירה, כאב עמוק במפשעה, צליעה, כאב בקפיצה או אפילו כאב בהליכה. בקרב ספורטאים, שברי מאמץ בצוואר הירך מהווים אחוז קטן מכלל שברי המאמץ, אך ההשלכות של אבחון מאוחר עלולות להיות חמורות. לכן כאב עמוק שממשיך להחמיר, במיוחד אחרי עלייה בעומס או כשכבר קשה ללכת, הוא לא כאב שמתעלמים ממנו. (Robertson & Wood, 2017).
ביומכניקה של האגן והירך בריצה: מה באמת חשוב?
מבחינה תפקודית, הירך היא תחנת בקרה מרכזית של הריצה. כל צעד דורש בלימה, ייצוב והעברת כוח דרך כף הרגל, הברך, האגן והגוו. כאשר שרירי העכוז, במיוחד המייצבים הצידיים והמיישרים, לא מצליחים לייצב היטב את האגן, העומס על רקמות אחרות עלול לעלות. אצל חלק מהרצים רואים צעד ארוך מדי, נחיתה “כבדה” יחסית, או ירידה בשליטה כאשר העייפות מצטברת. לצד זאת, שינוי בקצב הצעדים עשוי לשנות עומסים מכניים, ולכן לעיתים משמש כלי טיפולי. עם זאת, הספרות מזהירה שלא להפוך כל תיקון טכני ליעד בפני עצמו: שינוי תבנית ריצה צריך להיעשות רק אם הוא תומך בהפחתת כאב או בהגדלת הסבילות לעומס. (Anderson et al., 2022; Peterson et al., 2022).
למה לפעמים הכאב מתחיל דווקא אחרי שיפור בכושר?
זו שאלה מצוינת, והתשובה היא שכושר לב־ריאה עולה לעיתים מהר יותר מהקיבולת המקומית של הרקמות. כלומר, הרץ מרגיש שהוא “יכול יותר”, אבל גידי העכוז, העצם או המפרק עוד לא הסתגלו לעומס המצטבר. זה בולט במיוחד בתקופות של חזרה לריצה, מעבר מאימונים קלים לאימוני קצב, שינוי נעליים, או שילוב מהיר מדי של עליות ואינטרוולים. לכן אפשר להיות בכושר מצוין ועדיין לפתח כאב ירך מריצה. הגוף לא נפצע רק כשאין כושר; הוא נפצע גם כשיש פער בין סוג הכושר שהתפתח לבין סוג העומס שרקמות הירך נדרשות לשאת. (Nielsen et al., 2012; Fredette et al., 2022; Correia et al., 2024).
אבחון כאבי ירך מריצה: מה כוללת בדיקה טובה?
אבחון טוב מתחיל לא מהדמיה אלא מסיפור המקרה: איפה בדיוק הכאב, מתי הוא מופיע, מה שינה את האימון, האם יש כאב בהליכה או רק בריצה, האם יש נוקשות בוקר, והאם הייתה פציעה קודמת. אחר כך בודקים טווחי תנועה של הירך, כוח של שרירי העכוז והליבה, מבחנים למפרק הירך ולמפרק העצה־כסל, ולעיתים גם צפייה בהליכה ובריצה. צילום או MRI נדרשים בעיקר כאשר יש חשד לפתולוגיה תוך־מפרקית, שבר מאמץ, או כאשר הכאב נמשך ואינו מגיב לטיפול שמרני. אבחון מדויק חשוב במיוחד מפני שכאב בצד הירך, כאב מפשעה וכאב אחורי בירך נראים דומים לרץ, אבל דורשים לעיתים גישה טיפולית שונה לגמרי. (Browning, 2001; Fortier et al., 2022; Speers & Bhogal, 2017; Robertson & Wood, 2017).
טיפול בכאבי ירך מריצה: מה עובד ברוב המקרים?
ברוב המקרים, טיפול טוב אינו מתחיל במנוחה מוחלטת אלא בניהול עומס חכם. המשמעות היא להפחית זמנית את המרכיבים שמעוררים את הכאב ביותר – למשל קצב, עליות, ספרינטים או נפח – אך לשמור על תנועה ופעילות במידת האפשר. במקביל, הטיפול כולל בדרך כלל חיזוק מדורג של שרירי העכוז, המייצבים של האגן, מכופפי ומיישרי הירך, ולעיתים גם עבודה על שליטה בגוו ובשרשרת התנועה כולה. כאשר מדובר בגידי העכוז, חשוב במיוחד להעמיס בהדרגה ולא לגרות שוב ושוב את האזור בתנוחות שמגבירות לחץ על הגיד. כלומר, המטרה היא לא רק “להרגיע כאב”, אלא לבנות מחדש סבילות לעומס. (Grimaldi et al., 2015; Ladurner et al., 2021; Browning, 2001).
טיפול בכאב צידי בירך: למה חינוך ועומס מדורג חשובים יותר מפתרון מהיר
אחד הממצאים היותר חשובים בתחום כאב צידי בירך הגיע ממחקר אקראי של Mellor ועמיתיו. המחקר הראה שתוכנית של חינוך לניהול עומס יחד עם תרגול הייתה עדיפה על גישת “המתן וראה”, ובשלבים מסוימים גם עדיפה על הזרקת סטרואידים מבחינת שיפור כללי. המסר הקליני ברור: ברוב המקרים של גיד העכוז, לא מספיק להרגיע זמנית את הכאב; צריך לשנות את האופן שבו מעמיסים על הירך ולהחזיר את הרקמה בהדרגה לכשירות. זו גם הסיבה שטיפול אקטיבי לרוב מחזיק טוב יותר לאורך זמן מאשר פתרונות פסיביים בלבד. (Mellor et al., 2018; Ladurner et al., 2021).
טיפול בכאב קדמי או תוך־מפרקי בירך: לא תמיד צריך ניתוח
כאשר מדובר ב־FAIS או בכאב מפשעה שמקורו במפרק, הטיפול הראשוני ברבים מהמקרים הוא שמרני: התאמת עומס, פיזיותרפיה, חיזוק, שיפור שליטה תנועתית ולעיתים שינוי מסוים בתבנית הריצה או בטווחי התנועה שנמצאים בשימוש. סקירות עדכניות מציינות שטיפול שמרני נחשב קו ראשון במיוחד במקרים קלים עד בינוניים, ורק כאשר הסימפטומים נמשכים או קיימת מגבלה משמעותית נשקלת התערבות נוספת. במילים אחרות, עצם העובדה שיש צביטה או כאב מפשעה בריצה לא אומרת אוטומטית שצריך לעבור לפרוצדורה פולשנית. (Fortier et al., 2022; King et al., 2018).
כירופרקטיקה לכאבי ירך מריצה: מתי היא עשויה להועיל?
כירופרקטיקה יכולה להיות מרכיב מועיל בחלק מהמקרים, אך חשוב להציג אותה בצורה מדויקת: לא כפתרון קסם, אלא ככלי אפשרי בתוך תוכנית טיפול רחבה יותר. כאשר הכאב מערב גם מגבלה תנועתית של האגן או הירך, רגישות סביב מפרק העצה־כסל, תחושת “נעילה”, או קושי תפקודי שמושפע מתנועה ידנית, טיפול מנואלי כולל מניפולציה או מוביליזציה עשוי להפחית כאב, לשפר תחושת תנועה ולפעמים לאפשר תרגול טוב יותר. מחקרים על תפקוד מפרק העצה־כסל מצאו שטיפול מנואלי, לבדו או יחד עם תרגול, יכול לשפר כאב ותפקוד בטווח הקצר והבינוני. עם זאת, רוב המחקרים אינם עוסקים ספציפית ברצים עם כאב ירך, ולכן ההשלכה לריצה צריכה להיות זהירה. (Nejati et al., 2019; Hatik et al., 2022; Yan et al., 2024).
איך נכון לשלב כירופרקטיקה בטיפול בכאבי ירך מריצה?
הגישה המאוזנת ביותר היא לראות בכירופרקטיקה טיפול משלים, לא טיפול בלעדי. כלומר, אם טיפול מנואלי מפחית כאב או משפר תנועה, הוא יכול להיות “חלון הזדמנות” שמאפשר להחזיר בהדרגה חיזוק, שליטה ועומס ריצה. יש גם עדויות קצרות טווח לכך שמוביליזציה של מפרק הירך עשויה להשפיע לטובה על הפעלת שרירים כמו gluteus maximus. אבל אם מקור הכאב הוא שבר מאמץ, פתולוגיה תוך־מפרקית משמעותית, או עומס גידי שלא מנוהל נכון, טיפול ידני לבדו לא יפתור את שורש הבעיה. לכן, במאמר רציני על כאבי ירך מריצה, כירופרקטיקה בהחלט יכולה להופיע כאפשרות מועילה – בתנאי שהיא משולבת באבחון מדויק, בתרגול ובהדרגת עומס. (Yerys et al., 2002; Nejati et al., 2019; Robertson & Wood, 2017).
מתי כאבי ירך מריצה מחייבים בדיקה מהירה?
יש כמה מצבים שבהם לא כדאי להמשיך “לבדוק מה קורה” תוך כדי ריצה: כאב עמוק במפשעה שמחמיר במהירות, כאב בהליכה או בקפיצה, צליעה, כאב לילה, תחושת נעילה משמעותית במפרק, ירידה חדה בטווח תנועה, או מצב שבו כל ניסיון לחזור לרוץ מחמיר מיום ליום. במצבים כאלה עולה החשד לשבר מאמץ, למעורבות תוך־מפרקית משמעותית או לבעיה שדורשת הערכה מסודרת יותר. אצל רצים צעירים במיוחד, כאב ירך מתמשך שמלווה בצליעה או קושי בדריכה הוא סימן שלא מתעלמים ממנו. (Robertson & Wood, 2017; Fortier et al., 2022; Browning, 2001).
חזרה לריצה אחרי כאבי ירך: איך עושים את זה נכון?
חזרה לריצה צריכה להיות הדרגתית, מבוקרת ומבוססת תגובה של 24 שעות אחרי האימון. בפועל, נהוג להחזיר קודם ריצה קלה, אחר כך נפח, ורק בהמשך קצב, עליות וספרינטים. אם הכאב נשאר קל, לא משנה את התנועה, ולא מחמיר למחרת – זה בדרך כלל סימן שהעומס סביר. אם יש החמרה מצטברת, צריך להאט. במקביל, ממשיכים את עבודת החיזוק לפחות פעמיים בשבוע, כי המטרה איננה רק לחזור לרוץ, אלא לחזור לרוץ עם קיבולת טובה יותר מזו שהייתה לפני הפציעה. (Anderson et al., 2022; Fredette et al., 2022; Mellor et al., 2018).
סיכום: כאבי ירך מריצה הם בעיית עומס, לא רק בעיית מקום
כאבי ירך מריצה קורים מסיבות רבות, אבל הקו המחבר בין רובן הוא חוסר התאמה בין עומס הריצה לבין היכולת של הרקמות לשאת אותו. לפעמים זה יופיע ככאב צידי בגלל גידי העכוז, לפעמים ככאב מפשעה בגלל המפרק, לפעמים ככאב אחורי עם מעורבות אגן, ובמקרים נדירים יותר ככאב עצם משמעותי. החדשות הטובות הן שברוב המצבים אבחון מדויק, ניהול עומס נכון, חיזוק מדורג ולעיתים גם טיפול מנואלי או כירופרקטי משולב יכולים לשפר מאוד את המצב. החדשות החשובות עוד יותר הן שלא כדאי להסתפק בשאלה “איפה כואב?”, אלא לשאול גם “למה הרקמה התחילה להתלונן דווקא עכשיו?”. זו לרוב השאלה שמביאה לפתרון האמיתי. (Kakouris et al., 2021; Grimaldi et al., 2015; Fortier et al., 2022; Nejati et al., 2019).
References:
Benca, E., Listabarth, S., Flock, F. K. J., Pablik, E., Fischer, C., Walzer, S. M., Dorotka, R., Windhager, R., & Ziai, P. (2020). Analysis of running-related injuries: The Vienna study. Journal of Clinical Medicine, 9(2), 438. https://doi.org/10.3390/jcm9020438
Browning, K. H. (2001). Hip and pelvis injuries in runners: Careful evaluation and tailored management. The Physician and Sportsmedicine, 29(1), 23-34. https://doi.org/10.3810/psm.2001.01.303
Correia, C. K., Machado, J. M., Dominski, F. H., de Castro, M. P., de Brito Fontana, H., & Ruschel, C. (2024). Risk factors for running-related injuries: An umbrella systematic review. Journal of Sport and Health Science, 13(6), 793-804. https://doi.org/10.1016/j.jshs.2024.04.011
Fortier, L. M., Popovsky, D., Durci, M. M., Norwood, H., Sherman, W. F., & Kaye, A. D. (2022). An updated review of femoroacetabular impingement syndrome. Orthopedic Reviews, 14(3), 37513. https://doi.org/10.52965/001c.37513
Francis, P., Whatman, C., Sheerin, K., Hume, P., & Johnson, M. I. (2019). The proportion of lower limb running injuries by gender, anatomical location and specific pathology: A systematic review. Journal of Sports Science & Medicine, 18(1), 21-31.
Fredette, A., Roy, J.-S., Perreault, K., Dupuis, F., Napier, C., & Esculier, J.-F. (2022). The association between running injuries and training parameters: A systematic review. Journal of Athletic Training, 57(7), 650-671. https://doi.org/10.4085/1062-6050-0195.21
Gomes Neto, M., Metsavaht, L. F., Arcanjo, F. L., Guimarães, J. de S., Conceição, C. S., Guadagnin, E. C., Carvalho, V. O., & Soares, G. L. O. L. (2023). Epidemiology of lower-extremity musculoskeletal injuries in runners: An overview of systematic reviews. Current Emergency and Hospital Medicine Reports, 11, 74-87. https://doi.org/10.1007/s40138-023-00263-6
Grimaldi, A., Mellor, R., Hodges, P., Bennell, K., Wajswelner, H., & Vicenzino, B. (2015). Gluteal tendinopathy: A review of mechanisms, assessment and management. Sports Medicine, 45(8), 1107-1119. https://doi.org/10.1007/s40279-015-0336-5
Hatik, S. H., Tekin, D., & Bayram, K. B. (2022). Comparing the effectiveness of chiropractic manipulation and muscle energy technique in sacroiliac joint dysfunction treatment. International Journal of Traditional and Complementary Medicine Research, 3(1), 8-17. https://doi.org/10.53811/ijtcmr.1023789
Kakouris, N., Yener, N., & Fong, D. T. P. (2021). A systematic review of running-related musculoskeletal injuries in runners. Journal of Sport and Health Science, 10(5), 513-522. https://doi.org/10.1016/j.jshs.2021.04.001
King, M. G., Lawrenson, P. R., Semciw, A. I., Middleton, K. J., & Crossley, K. M. (2018). Lower limb biomechanics in femoroacetabular impingement syndrome: A systematic review and meta-analysis. British Journal of Sports Medicine, 52(9), 566-580. https://doi.org/10.1136/bjsports-2017-097839
Ladurner, A., Fitzpatrick, J., & O’Donnell, J. M. (2021). Treatment of gluteal tendinopathy: A systematic review and stage-adjusted treatment recommendation. Orthopaedic Journal of Sports Medicine, 9(7), 23259671211016850. https://doi.org/10.1177/23259671211016850
Lopes, A. D., Hespanhol Junior, L. C., Yeung, S. S., & Costa, L. O. P. (2012). What are the main running-related musculoskeletal injuries? A systematic review. Sports Medicine, 42(10), 891-905. https://doi.org/10.1007/BF03262301
Mellor, R., Bennell, K., Grimaldi, A., Nicolson, P., Kasza, J., Hodges, P., Wajswelner, H., & Vicenzino, B. (2018). Education plus exercise versus corticosteroid injection use versus a wait and see approach on global outcome and pain from gluteal tendinopathy: Prospective, single blinded, randomised clinical trial. BMJ, 361, k1662. https://doi.org/10.1136/bmj.k1662
Nejati, P., Safarcherati, A., & Karimi, F. (2019). Effectiveness of exercise therapy and manipulation on sacroiliac joint dysfunction: A randomized controlled trial. Pain Physician, 22(1), 53-61. https://doi.org/10.36076/ppj/2019.22.53
Nielsen, R. O., Buist, I., Sørensen, H., Lind, M., & Rasmussen, S. (2012). Training errors and running related injuries: A systematic review. International Journal of Sports Physical Therapy, 7(1), 58-75.
Peterson, B., Hawke, F., Spink, M., Sadler, S., Hawes, M., Callister, R., & Chuter, V. (2022). Biomechanical and musculoskeletal measurements as risk factors for running-related injury in non-elite runners: A systematic review and meta-analysis of prospective studies. Sports Medicine – Open, 8(1), 38. https://doi.org/10.1186/s40798-022-00416-z
Robertson, G. A. J., & Wood, A. M. (2017). Femoral neck stress fractures in sport: A current concepts review. Sports Medicine International Open, 1(2), E58-E68. https://doi.org/10.1055/s-0043-103946
Saragiotto, B. T., Yamato, T. P., Hespanhol Junior, L. C., Rainbow, M. J., Davis, I. S., & Lopes, A. D. (2014). What are the main risk factors for running-related injuries? Sports Medicine, 44(8), 1153-1163. https://doi.org/10.1007/s40279-014-0194-6
Segal, N. A., Felson, D. T., Torner, J. C., Zhu, Y., Curtis, J. R., Niu, J., & Nevitt, M. C. (2007). Greater trochanteric pain syndrome: Epidemiology and associated factors. Archives of Physical Medicine and Rehabilitation, 88(8), 988-992. https://doi.org/10.1016/j.apmr.2007.04.014
Speers, C. J. B., & Bhogal, G. S. (2017). Greater trochanteric pain syndrome: A review of diagnosis and management in general practice. British Journal of General Practice, 67(663), 479-480. https://doi.org/10.3399/bjgp17X693041
Videbæk, S., Bueno, A. M., Nielsen, R. O., & Rasmussen, S. (2015). Incidence of running-related injuries per 1000 h of running in different types of runners: A systematic review and meta-analysis. Sports Medicine, 45(7), 1017-1026. https://doi.org/10.1007/s40279-015-0333-8
Yan, H., Zhao, P., Guo, X., & Zhou, X. (2024). The effects of core stability exercises and Mulligan’s mobilization with movement techniques on sacroiliac joint dysfunction. Frontiers in Physiology, 15, 1337754. https://doi.org/10.3389/fphys.2024.1337754
Yerys, S., Makofsky, H., Byrd, C., Pennachio, J., & Cinkay, J. (2002). Effect of mobilization of the anterior hip capsule on gluteus maximus strength. Journal of Manual & Manipulative Therapy, 10(4), 218-224. https://doi.org/10.1179/106698102790819085