חשיבותם של אימוני כוח עבור ילדים ובני נוער נדונים כאן בהרחבה. אימוני כוח לילדים, שבעבר נחשבו למסוכנים או מעכבי גדילה, מוכרים כיום על ידי ארגוני בריאות מובילים (כמו ה-WHO וה-AAP) כבטוחים ואף חיוניים להתפתחות תקינה. המפתח הוא התאמת העומס, ליווי מקצועי ודגש על טכניקה לפני משקל. חוק חדרי הכושר בישראל מתיר אימון מגיל 6. בשלב זה (גילאי 6 -10), המיקוד הוא על פיתוח קואורדינציה, לימוד תנועות בסיסיות (כמו סקווט או מכרע) ומשחקי תנועה. תנאי הסף העיקרי אינו רק גיל כרונולוגי, אלא היכולת של הילד להקשיב להוראות בטיחות ולבצע תרגילים בצורה מבוקרת. גיל 10 – 15 מהווה את שלב המעבר. בשלב הזה אפשר להעלות הדרגתית את עצימות האימונים ולעשות שימוש במשקולות קלות, כהכנה לבגרות פיזיולוגית.
אימוני כוח מותאמים עבור ילדים ובני נוער עשויים לתרום לחיזוק מבנה השלד, למניעת פציעות, לשיפור קוגניטיבי ואקדמי ולביטחון עצמי. הצלחה בביצוע מיומנות פיזית חדשה בונה תחושת מסוגלות וביטחון עצמי גבוה מגיל צעיר. עם זאת חשוב להיזהר מפגיעה בלוחיות הגדילה שעלולה להתרחש בגלל עומס קיצוני וטכניקה לקויה מאוד. סיבות אפשריות לכך כוללות אימון יתר והרמת משקלים כבדים מאוד טרם הגעת השלד לבשלות מלאה. נציין שתחת פיקוח, אין הוכחה מדעית לפגיעה בגובהו של הילד.
חשיבותם של אימוני כוח עבור ילדים ובני נוער – רקע
אימוני כוח לילדים ולבני נוער כבר אינם נושא שולי ששייך רק לספורטאים תחרותיים או לחדרי כושר. בעשור האחרון התחזקה מאוד ההבנה שאימון כוח מתוכנן היטב הוא מרכיב בריאותי, חינוכי ותפקודי חשוב בהתפתחות של צעירים. במקביל, העולם נעשה יושבני יותר: לפי ניתוח עולמי רחב, 81% מבני 11-17 בעולם אינם פעילים מספיק, ובנות פחות פעילות מבנים.
גם בארצות הברית, נתוני 2021-2023 הראו ש־61.1% מהילדים ובני הנוער דיווחו על 60 דקות פעילות “ברוב הימים או בכל יום”, כלומר חלק גדול עדיין אינו עומד בהמלצות באופן עקבי. לכן השאלה היום כבר איננה “האם מותר לילדים לעשות אימוני כוח”, אלא איך נכון לשלב אותם בצורה בטוחה, חכמה ומועילה בתוך אורח החיים, בית הספר והספורט (Guthold et al., 2020; Stricker et al., 2020).
מה בכלל נחשב אימון כוח אצל ילדים ובני נוער
חשוב להתחיל מהגדרה נכונה. אימון כוח אינו חייב להיות הרמת משקולות כבדות. אצל ילדים ובני נוער הוא יכול לכלול תרגילי משקל גוף, גומיות, כדורי כוח, משקולות יד קלות, מכשירים, תרגילי קפיצה, נשיאה, דחיפה, משיכה, תרגילי שליטה בתנועה ותרגול בסיסי של דפוסים כמו סקוואט, לאנג’, חתירה, לחיצה והרמה.
גם ה־AAP וגם מסמכי הקונצנזוס הבינלאומיים מדגישים שאימון כוח לנוער הוא קטגוריה רחבה, לא שם קוד ל”פאוורליפטינג”. המטרה בגיל צעיר אינה לבדוק כמה הילד מסוגל להרים פעם אחת, אלא לבנות שליטה, מיומנות, כוח, יציבות וביטחון תנועתי. במובן הזה, אימון כוח הוא חלק מחינוך גופני איכותי לא פחות מאשר מרכיב באימון ספורט (Stricker et al., 2020; Lloyd et al., 2014; Faigenbaum et al., 2009).
שכיחות חוסר הפעילות ולמה אימוני כוח הפכו לצורך ולא רק לאופציה
החשיבות של אימוני כוח עולה עוד יותר על רקע הירידה בכושר השרירי ובפעילות הגופנית של צעירים. מסמך ה־AAP מ־2020 הדגיש שיש ירידה מדורגת במדדי כושר שרירי אצל צעירים בני זמננו, ושזו אחת הסיבות המרכזיות לכך שגם ילדים שאינם ספורטאים צריכים להיחשף לאימוני כוח, לא רק מתבגרים בקבוצות תחרותיות. מאמר דעה עדכני מ־2025 ב־Sports Medicine הרחיק לכת וטען שהתייחסות לאימוני כוח כתוספת שולית להנחיות הפעילות הגופנית כבר אינה משקפת את הראיות:
- אימוני כוח משפרים כוח, כוח מתפרץ, סבולת שרירית, ולעיתים גם מדדים ש”יוחסו” בעבר בעיקר לאימון אירובי, כמו כושר גופני כללי, רגישות לאינסולין והרכב גוף.
לכן מבחינת בריאות הציבור, אימוני כוח הם לא רק דרך לשפר ביצועי ספורט; הם כלי התערבות מול יושבנות, חולשה תפקודית, עודף משקל ופערים בהרגלי פעילות (Stricker et al., 2020; Chaabene et al., 2025).
היתרונות של אימוני כוח לילדים ולבני נוער: שרירים, עצמות ותנועה טובה יותר
אחד היתרונות הברורים ביותר של אימוני כוח הוא שיפור היכולת הגופנית. מטא־אנליזה עדכנית מ־2025 מצאה שתוכניות כוח מפוקחות משפרות באופן מובהק מדדי כושר גופני בילדים ובבני נוער בגיל בית ספר, כולל כוח גפיים, ספרינט ו־VO2max, כאשר התערבויות של 6-8 שבועות ומעלה כבר הראו שיפור מדיד. גם סקירת המטרייה של Lesinski ועמיתיו הראתה ברמה גבוהה של ראיות שאימוני התנגדות משפרים בעיקר תוצאות הקשורות לכוח, לפי עקרון הספציפיות של האימון.
מעבר לשריר עצמו, אימוני כוח חושפים את השלד לעומסים מבוקרים, וזה רלוונטי מאוד בתקופת הגדילה, שבה מסת עצם נבנית במהירות. מחקרים וסקירות עדכניות על פעילות גופנית ומסת עצם בגיל ההתבגרות מצביעים על תרומה חיובית של אימונים מכאניים ותרגילים נושאי משקל לבריאות העצם, במיוחד כשמדובר בתוכניות קבועות ולא חד־פעמיות (Moreno-Torres et al., 2025; Lesinski et al., 2020; Zhang et al., 2024).
אימוני כוח לילדים ולבני נוער מפחיתים פציעות ומשפרים תפקוד ספורטיבי
עוד סיבה מרכזית לחשיבות אימוני כוח היא מניעת פציעות ושיפור מיומנות תנועה. כבר מסמך ה־NSCA מ־2009 ציין שתוכנית כוח בנויה היטב יכולה להעלות את העמידות לפציעות ספורטיביות. גם מסמך הקונצנזוס הבינלאומי מ־2014 הדגיש שהתערבויות שמעלות כוח, משפרות מכניקת תנועה ומחזקות שליטה תנועתית הן רלוונטיות במיוחד אצל צעירים. בפועל, זה אומר שילד או נער שלומד לדחוף, למשוך, לקפוץ, לנחות, להאט, לשנות כיוון ולייצב את גופו טוב יותר, אינו רק “מתחזק” אלא גם נע טוב יותר.
זה חשוב לשחקן כדורגל, לשחיינית, למתעמלת, וגם לילד שלא עוסק בספורט תחרותי אך צריך לשמור על תנועה בטוחה, יציבה ושליטה בגוף. כשאימון הכוח מתבצע כחלק מתוכנית חכמה, הוא משמש לא רק ככלי לשיפור ביצועים אלא גם כבסיס לפיתוח אוריינות גופנית – היכולת לנוע היטב, בבטחה ובביטחון (Faigenbaum et al., 2009; Lloyd et al., 2014; Stricker et al., 2020).
אימוני כוח יכולים לסייע גם בהרכב גוף ובבריאות מטבולית
אימוני כוח חשובים גם משום שהם חלק מפתרון רחב יותר לבעיות משקל ובריאות מטבולית. אצל ילדים ובני נוער עם עודף משקל או השמנה, תוכניות שמשלבות פעילות אירובית עם אימוני התנגדות הראו שיפורים מובהקים ב־BMI, בהיקף מותניים, באחוזי שומן, ב־VO2max ובמדדים מטבוליים כמו HOMA-IR, שומנים בדם וסוכר. חשוב לדייק:
- אימון כוח לבדו אינו “תרופת קסם” להשמנה, אבל הוא נותן יתרון משמעותי כי הוא מעלה כוח ותפקוד גם אצל צעירים שמתקשים לעסוק הרבה זמן בפעילות אירובית רציפה.
זה חשוב מאוד מבחינה קלינית ומוטיבציונית: ילד שמגלה שהוא מצליח, מתחזק, זז טוב יותר ומרגיש מסוגל – יתמיד הרבה יותר מאשר ילד שמרגיש שכל פעילות גופנית רק “שורפת” אותו. לכן אימוני כוח הם גם דרך מעשית לבנות הצלחה מוקדמת ותחושת מסוגלות (Liu et al., 2024; Stricker et al., 2020; Chaabene et al., 2025).
היתרונות הנפשיים והקוגניטיביים של אימוני כוח אצל צעירים
היתרונות של אימוני כוח אינם נעצרים בשרירים ובעצמות. סקירה ומטא־אנליזה מ־2023 מצאה עדויות ראשוניות חיוביות לכך שאימוני התנגדות עשויים לשפר תפקוד קוגניטיבי, הישגים לימודיים והתנהגות בשיעור אצל תלמידים. מחקרי התערבות קודמים הראו גם שיפור בתפיסה עצמית גופנית, במיוחד אצל נערות, לאחר אימוני התנגדות עם משקולות חופשיות. וברמה הרחבה יותר, מטא־אנליזה ברשת מ־2025 על סוגי פעילות גופנית ובריאות נפשית בילדים ובני נוער מצאה שאימוני כוח היו בין סוגי האימון הבולטים בשיפור סימפטומים דיכאוניים והערכה עצמית.
לא צריך להציג זאת בצורה מוגזמת; אימון כוח אינו טיפול נפשי בפני עצמו. אבל הוא כן יכול להיות כלי חשוב בחיזוק ביטחון, תחושת מסוגלות, דימוי גוף תפקודי יותר ופחות ביקורתי, והרגלי התמודדות חיוביים דרך הצלחה מדורגת ומדידה (Robinson et al., 2023; Lubans et al., 2010; Zhou et al., 2025).
מיתוס מספר 1: אימוני כוח פוגעים בגדילה או “סוגרים” את הילד
זה כנראה המיתוס המפורסם ביותר – והוא גם אחד העקשניים ביותר. הראיות העדכניות אינן תומכות בטענה שאימון כוח מפוקח פוגע בגדילה התקינה של ילדים או בני נוער. להפך: ההנחיות המקצועיות של ה־AAP, ה־NSCA והקונצנזוס הבינלאומי כולן מדגישות שאימון כוח מותאם, עם טכניקה נכונה והשגחה מתאימה, אינו הוכח כפוגע בצמיחה.
מה כן נמצא? שכאשר התרחשו פציעות משמעותיות, הן היו קשורות יותר לטכניקה לקויה, ניסיונות הרמה מקסימליים לא מבוקרים, ציוד לא מתאים, או היעדר השגחה של מבוגר מוסמך. כלומר, הבעיה איננה עצם אימון הכוח, אלא הדרך הרשלנית שבה הוא עלול להתבצע. זו הבחנה קריטית: אין מקום להפחיד הורים מפני אימוני כוח כשלעצמם, אבל בהחלט יש מקום לחנך לבטיחות ולתכנון נכון (Faigenbaum et al., 2009; Stricker et al., 2020; Lloyd et al., 2014).
מיתוס מספר 2: חייבים לחכות לגיל ההתבגרות או לפיתוח הורמונלי מלא
גם זה מיתוס ישן שלא עומד היטב מול הספרות. לפי הסקירה העדכנית של Chaabene ועמיתיו, אפשר להתחיל אימוני כוח כבר סביב גיל 7-8, ולעיתים אף מוקדם יותר, בתנאי שהילד מסוגל להבין הוראות, לשמור על טכניקה ולהשתתף במסגרת מפוקחת. גם מסמך ה־NSCA ציין שבאופן כללי, אם ילד בשל להשתתף בפעילות ספורטיבית מאורגנת, הוא בשל גם לצורה כלשהי של אימון התנגדות. המשמעות היא שאין “גיל קסם” אחד. השאלה הנכונה אינה “בן כמה הוא?”, אלא “האם הוא בשל מוטורית, קשבית ורגשית לעבודה מודרכת?”.
בפועל, אצל ילד צעיר אימון כוח ייראה יותר כמו לימוד תנועה, משקל גוף, קואורדינציה ויציבה. אצל מתבגר אפשר להתקדם יותר במשקלים, בנפח ובמורכבות. אבל הבסיס – טכניקה, שליטה, התקדמות הדרגתית – דומה בכל גיל (Chaabene et al., 2025; Faigenbaum et al., 2009; Rabin et al., 2025).
מיתוס מספר 3: אימוני כוח מיועדים רק לילדים “ספורטאים”
גם ילדים שאינם משחקים בקבוצת ליגה או מתחרים בתחרויות יכולים להפיק תועלת רבה מאימוני כוח. מסמך ה־AAP מבהיר במפורש שהצורך באימוני כוח אינו שמור רק לאתלטים. דווקא בעולם שבו הרבה ילדים מבלים שעות בישיבה, מול מסכים, עם ירידה בכושר השרירי ובמיומנויות תנועה בסיסיות, אימון כוח מותאם הופך לכלי חינוכי ובריאותי רחב. אצל חלק מהילדים הוא יהיה המסגרת הראשונה שבה הם ירגישו חזקים, יציבים ומסוגלים.
עבור ילדים עם עודף משקל, למשל, אימון כוח יכול להיות נגיש יותר מריצה ממושכת. עבור ילדים ביישנים או כאלה שפחות מתחברים לענפי כדור, הוא יכול להיות נתיב בטוח לבניית כושר, ביטחון ושייכות. לכן אימוני כוח הם לא “ענף נישה”, אלא אחד מכלי היסוד לפיתוח כושר ותפקוד בגיל צעיר (Stricker et al., 2020; León-Reyes et al., 2025; Chaabene et al., 2025).
מתי כדאי להתחיל אימוני כוח לילדים ולבני נוער
במקום לקבוע גיל אחיד, עדיף לדבר על מוכנות. אפשר להתחיל כשיש שילוב של שלושה תנאים: הילד מבין הוראות ומוכן להקשיב, הוא מסוגל לבצע תנועה בסיסית בצורה סבירה, והוא מתאמן בסביבה בטוחה עם פיקוח מתאים. אצל ילדים צעירים יותר, זה אומר בדרך כלל עבודה עם משקל גוף, משחקי כוח, נשיאות קלות, גומיות ותרגילי יסוד.
אצל בני נוער, במיוחד אחרי שלב טכני טוב, אפשר להרחיב את השימוש במשקולות חופשיות, מכשירים ועומסים גדולים יותר. אין הכרח “לחכות שיגדל”, אבל בהחלט צריך להתאים את האימון לרמת ההתפתחות ולא רק לתעודת הזהות. הגישה הנכונה היא התקדמות לפי יכולת ולא לפי אגו: קודם לומדים לזוז היטב, אחר כך מוסיפים קושי, ורק אחר כך שוקלים עומסים גבוהים יותר (Lloyd et al., 2014; Rabin et al., 2025; Chaabene et al., 2025).
איך צריך להיראות אימון כוח בטוח לילדים ולבני נוער
אימון טוב בגיל הזה צריך להתחיל בחימום דינמי, להמשיך במספר קטן יחסית של תרגילים בסיסיים לכל הגוף, ולהעדיף איכות תנועה על פני משקל. מסמך ה־NSCA ממליץ להתחיל בעומסים קלים יחסית, לעבוד על טכניקה, לבצע בדרך כלל 1-3 סטים של 6-15 חזרות, ולהתקדם בהדרגה בלבד. גם תדירות של 2-3 פעמים בשבוע בימים לא עוקבים היא נקודת התחלה מקובלת.
חשוב מאוד שהילד יבין מה הוא עושה, יוכל לעצור כשכואב לו בצורה לא רגילה, ויקבל משוב שוטף ממאמן, מורה או איש מקצוע שמכיר עבודה עם צעירים. אין צורך לרדוף אחרי כישלון שרירי, צעקות, או אימונים שמטרתם “להוכיח קשיחות”. בגיל צעיר, אימון טוב הוא כזה שבונה תבניות, התמדה, הנאה ותחושת מסוגלות – לא כזה שמייצר עייפות מוגזמת או פחד (Faigenbaum et al., 2009; Stricker et al., 2020; Moreno-Torres et al., 2025).
ממה חייבים להיזהר באימוני כוח לילדים ובני נוער
הסכנות העיקריות אינן נובעות מעצם האימון, אלא מהאופן שבו הוא מנוהל. היעדר פיקוח, טכניקה לקויה, ניסיון להרים משקלים מקסימליים מוקדם מדי, אימון עם ציוד לא מתאים לגודל הגוף, אימון בבית בלי השגחה, או תוכנית שלא מתחשבת בגיל, בשינה, בעומסי הספורט ובכאבים – כל אלה מעלים סיכון. מסמך ה־NSCA הדגיש במפורש שאם אין פיקוח מוסמך, ציוד מתאים וסביבה בטוחה, לא נכון לבצע אימוני התנגדות. חשוב גם להיזהר מהעמסה חד־צדדית מדי:
- ילד שמשחק כדורגל ארבע פעמים בשבוע ומוסיף עוד שלושה אימוני כוח אינטנסיביים בלי התאוששות, עלול להגיע לעומס יתר.
סימני אזהרה כוללים כאב מפרקי מתמשך, ירידה במוטיבציה, עייפות קבועה, פגיעה בשינה או כאב שמחמיר מאימון לאימון. אימוני כוח טובים אינם נמדדים רק במה שהילד הרים היום, אלא גם באיך הוא מתאושש, מרגיש ומתפקד מחר (Faigenbaum et al., 2009; Rabin et al., 2025; Stricker et al., 2020).
האם כירופרקטיקה יכולה להועיל בהקשר של אימוני כוח בילדים ובני נוער
כאן חשוב לדייק מאוד. כירופרקטיקה איננה מרכיב הכרחי באימוני כוח לילדים ובני נוער בריאים, ואין ראיות טובות לכך שילד צריך טיפול כירופרקטי כדי להתחיל תוכנית כוח. עם זאת, בחלק מן המקרים – למשל אצל מתבגרים עם כאב גב מכני, כאב צוואר, אי־נוחות סביב אימון או קושי לחזור לפעילות לאחר עומס – טיפול ידני יכול להישקל כטיפול. סקירות שיטתיות מצאו שהראיות ליעילות טיפול מנואלי וכירופרקטי בילדים ובבני נוער מוגבלות, ושיש צורך בהערכה מתאימה לפני שמייחסים כאב רק ל”חסימה” או “יציבה”.
במקביל, בארצות הברית השימוש בכירופרקטיקה בילדים קיים ואינו זניח, עם שכיחות של כ־3.4%-3.5% בסקרים לאומיים. לכן המקום הסביר של כירופרקטיקה בהקשר הזה הוא משלים: היא עשויה לעזור בחלק מבעיות השריר־שלד אצל מתבגרים נבחרים, אבל לא מחליפה תוכנית כוח טובה, מעקב עומסים, שינה, תזונה, והדרכה תנועתית איכותית (Driehuis et al., 2019; Hestbaek & Stochkendahl, 2010; Misra et al., 2025; Peng et al., 2018).
מתי כדאי לעצור, לשנות כיוון או לפנות לבירור רפואי
אימוני כוח לילדים ולבני נוער צריכים להתקדם על בסיס בריאות, לא למרות בעיה פעילה. אם מופיעים כאב חד ומתמשך, נפיחות במפרק, כאב לילה, צליעה, ירידה פתאומית בביצועים, תחושת “קליקים” מכאיבים חוזרים, כאב גב עם הקרנה, או החמרה שנשארת ימים לאחר האימון – צריך לעצור ולהעריך מחדש. לא כל כאב אחרי אימון הוא בעיה, אבל כאב מפרקי ממוקד או כאב שמתגבר בהדרגה מחייבים בדיקה.
זה נכון במיוחד אצל צעירים בתקופות גדילה, כשהבדלה בין עומס סביר לבין אפופיזיטיס, כאב ברך קדמי, כאב גב מאמץ או בעיה אחרת דורשת עין מקצועית. אימון כוח טוב אמור לבנות תפקוד, לא להרגיל את הילד להתעלם מסימני אזהרה (Stricker et al., 2020; Rabin et al., 2025).
סיכום: למה אימוני כוח חשובים באמת לילדים ולבני נוער
אימוני כוח לילדים ולבני נוער חשובים משום שהם יושבים בדיוק על הצומת שבין בריאות, תנועה, ביטחון עצמי ומניעת פציעות. הם עוזרים לפתח כוח, שליטה, יציבה, מיומנות, בריאות עצם והרגלי פעילות לטווח ארוך. הם יכולים להשתלב בספורט, בבית הספר ובחיי היומיום, והם אינם שמורים רק למתבגרים מתאמנים או לילדים “חזקים”.
המיתוסים הישנים על פגיעה בגדילה, סכנה מובנית או הצורך לחכות לגיל ההתבגרות כבר אינם מתיישבים עם גוף הראיות העדכני. מה שכן חשוב הוא התאמה לגיל ולמוכנות, פיקוח איכותי, טכניקה נכונה, התקדמות הדרגתית ושמירה על הקשר הרחב – שינה, התאוששות, תזונה והנאה.
כירופרקטיקה יכולה להיות לכל היותר כלי משלים במקרי כאב שריר־שלד נבחרים, אבל אינה הלב של התהליך. הלב של התהליך הוא תוכנית חכמה, עקבית ובטוחה, שמלמדת ילדים ובני נוער לא רק להרים – אלא לנוע, להתחזק ולהאמין בגוף שלהם (Lloyd et al., 2014; Stricker et al., 2020; Chaabene et al., 2025; Moreno-Torres et al., 2025).
References:
Driehuis, F., Hoogeboom, T. J., Nijhuis-van der Sanden, M. W. G., de Bie, R. A., & Staal, J. B. (2019). Spinal manual therapy in infants, children and adolescents: A systematic review and meta-analysis on treatment indication, technique and outcomes. PLOS ONE, 14(6), e0218940. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0218940
Faigenbaum, A. D., Kraemer, W. J., Blimkie, C. J. R., Jeffreys, I., Micheli, L. J., Nitka, M., & Rowland, T. W. (2009). Youth resistance training: Updated position statement paper from the National Strength and Conditioning Association. Journal of Strength and Conditioning Research, 23(5 Suppl), S60-S79. https://doi.org/10.1519/JSC.0b013e31819df407
Guthold, R., Stevens, G. A., Riley, L. M., & Bull, F. C. (2020). Global trends in insufficient physical activity among adolescents: A pooled analysis of 298 population-based surveys with 1.6 million participants. The Lancet Child & Adolescent Health, 4(1), 23-35. https://doi.org/10.1016/S2352-4642(19)30323-2
Hestbaek, L., & Stochkendahl, M. J. (2010). The evidence base for chiropractic treatment of musculoskeletal conditions in children and adolescents: The emperor’s new suit? Chiropractic & Osteopathy, 18, 15. https://doi.org/10.1186/1746-1340-18-15
León-Reyes, B. B., Galeano-Rojas, D., Gámez-Vílchez, M., Farias-Valenzuela, C., Hinojosa-Torres, C., & Valdivia-Moral, P. (2025). Strength training in children: A systematic review study. Children, 12(5), 623. https://doi.org/10.3390/children12050623
Lesinski, M., Herz, M., Schmelcher, A., & Granacher, U. (2020). Effects of resistance training on physical fitness in healthy children and adolescents: An umbrella review. Sports Medicine, 50(11), 1901-1928. https://doi.org/10.1007/s40279-020-01327-3
Liu, X., Li, Q., Lu, F., & Zhu, D. (2024). Effects of aerobic exercise combined with resistance training on body composition and metabolic health in children and adolescents with overweight or obesity: Systematic review and meta-analysis. Frontiers in Public Health, 12, 1409660. https://doi.org/10.3389/fpubh.2024.1409660
Lloyd, R. S., Faigenbaum, A. D., Stone, M. H., Oliver, J. L., Jeffreys, I., Moody, J. A., Brewer, C., Pierce, K. C., McCambridge, T. M., Howard, R., Herrington, L., Hainline, B., Micheli, L. J., Jaques, R., Kraemer, W. J., McBride, M. G., Best, T. M., Chu, D. A., Alvar, B. A., & Myer, G. D. (2014). Position statement on youth resistance training: The 2014 International Consensus. British Journal of Sports Medicine, 48(7), 498-505. https://doi.org/10.1136/bjsports-2013-092952
Lubans, D. R., Aguiar, E. J., & Callister, R. (2010). The effects of free weights and elastic tubing resistance training on physical self-perception in adolescents. Psychology of Sport and Exercise, 11(6), 497-504. https://doi.org/10.1016/j.psychsport.2010.06.009
Misra, S. M., Jaber, O., & Long, C. (2025). Chiropractic care in children: A review of evidence and safety. Clinical Pediatrics, 64(7), 1028-1032. https://doi.org/10.1177/00099228241305202
Moreno-Torres, J. M., García-Roca, J. A., Abellan-Aynes, O., & Diaz-Aroca, A. (2025). Effects of supervised strength training on physical fitness in children and adolescents: A systematic review and meta-analysis. Journal of Functional Morphology and Kinesiology, 10(2), 162. https://doi.org/10.3390/jfmk10020162
Peng, T., Chen, B., & Gabriel, K. P. (2018). Utilization of chiropractic care in US children and adolescents: A cross-sectional study of the 2012 National Health Interview Survey. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 41(9), 725-733. https://doi.org/10.1016/j.jmpt.2018.07.003
Rabin, J., Bowles, S., & Shin, M. R. (2025). A practical guide to strength/resistance training in pediatrics ages 7 through 18 years old. Current Problems in Pediatric and Adolescent Health Care, 55(11), 101885. https://doi.org/10.1016/j.cppeds.2025.101885
Robinson, K., Riley, N., Owen, K., Drew, R., Mavilidi, M. F., Hillman, C. H., Faigenbaum, A. D., Garcia-Hermoso, A., & Lubans, D. R. (2023). Effects of resistance training on academic outcomes in school-aged youth: A systematic review and meta-analysis. Sports Medicine, 53(11), 2095-2109. https://doi.org/10.1007/s40279-023-01883-2
Stricker, P. R., Faigenbaum, A. D., & McCambridge, T. M. (2020). Resistance training for children and adolescents. Pediatrics, 145(6), e20201011. https://doi.org/10.1542/peds.2020-1011
Zhang, W., Liu, J., Xu, Q., Shen, L., & Wang, Y. (2024). Effects of exercise on bone mass and bone metabolism in adolescents: A systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials. Frontiers in Physiology, 15, 1512822. https://doi.org/10.3389/fphys.2024.1512822
Zhou, S., Xu, Y., Yang, Y., Song, H., Wang, X., & Yu, Y. (2025). Effect of exercise interventions on depression, anxiety, and self-esteem in children and adolescents: A systematic review and network meta-analysis. BMC Public Health, 25, 3706. https://doi.org/10.1186/s12889-025-25044-6