כאבים במפשעה: גורמים, אבחון וטיפול

כאבים במפשעה: גורמים, אבחון וטיפול זה נדונים כאן בהרחבה. כאבים במפשעה מהווים מטרד שכיח ומורכב, המשפיע באופן ניכר על איכות חייהם של ספורטאים חובבנים ומקצועיים, לצד האוכלוסייה הכללית. אזור המפשעה מהווה נקודת מפגש אנטומית רגישה ומורכבת בין הבטן התחתונה, האגן והגפיים התחתונות, ולכן הוא חשוף למגוון רחב של פציעות, עומסים ולחצים יומיומיים. בשל ריבוי המבנים באזור – הכוללים שרירים מקרבים, גידים, עצבים, מפרקים ואיברים פנימיים – מקור הכאב אינו תמיד ברור מאליו באופן מיידי. התופעה יכולה לנבוע ממתיחת שריר פשוטה עקב תנועה חדה, דרך בקע מפשעתי (הרניה), ועד לבעיות מבניות במפרק הירך או הקרנות כאב שמקורן במערכת השתן והמין.

הזנחה, חוסר טיפול או אבחון שגוי עלולים להוביל במהירות להתפתחות כאב כרוני ממושך ולפגיעה משמעותית בכושר הניידות והתפקוד. משום כך, זיהוי מדויק ומקצועי של הגורם המערכתי לכאב הוא הצעד החיוני והראשון בדרך להחלמה מלאה. מאמר זה יסקור בהרחבה את הגורמים המרכזיים להיווצרות כאבים במפשעה, יציג את שיטות האבחון המתקדמות והבדיקות הקליניות העומדות לרשות המטפלים, ויפרט את מגוון אפשרויות הטיפול היעילות הקיימות כיום – החל מפיזיותרפיה, כירופרקטיקה ושיקום שמרני ועד להתערבויות כירורגיות במקרה הצורך, במטרה להחזיר אתכם לתפקוד מלא, חיוני וחופשי מכאבים.

כאבים במפשעה: גורמים, אבחון וטיפול – רקע

כאבים במפשעה הם תלונה שכיחה אך מורכבת, משום שהמפשעה אינה איבר יחיד אלא אזור שבו נפגשים מפרק הירך, שרירים וגידים, עצמות האגן, דופן הבטן, התעלה המפשעתית, עצבים, כלי דם ואיברים ממערכת השתן והמין. כתוצאה מכך, כאב המורגש באותה נקודה יכול להיגרם מפציעת שריר פשוטה יחסית, מבקע מפשעתי, מבעיה במפרק הירך, מגירוי עצבי, מאבן בדרכי השתן או ממצב רפואי המחייב טיפול דחוף.

המשמעות המעשית היא שכאב במפשעה אינו אבחנה בפני עצמה. אבחון יעיל דורש להבין את מקום הכאב המדויק, אופן הופעתו, הקשר שלו לתנועה ולמאמץ, תסמינים נלווים והממצאים בבדיקה הגופנית. אצל ספורטאים מקובל להשתמש בסיווג קליני המבדיל בין כאב הקשור לשרירי המקרבים, לכופף הירך איליופסואס, לאזור המפשעתי, לעצם החיק ולמפרק הירך, לצד גורמים אחרים שאינם בהכרח שריר־שלדיים (Weir et al., 2015).

ברוב המצבים השריר־שלדיים הטיפול הראשוני הוא שמרני וכולל התאמת עומסים, פעילות ותרגול הדרגתי. כירופרקטיקה יכולה להשתלב בטיפול כאשר קיימים מרכיבים מכניים בעמוד השדרה, באגן או בירך, ולעזור באמצעות הערכה תפקודית, טיפול ידני, תרגילים והדרכה. עם זאת, כירופרקטיקה אינה תחליף לבירור רפואי במקרה של בקע, זיהום, שבר, תסביב אשך, מחלה תוך־בטנית או בעיה אחרת שאינה שריר־שלדית.

מהו כאב במפשעה?

המפשעה היא האזור שבין החלק התחתון של הבטן לחלק העליון והפנימי של הירך. הגבולות המדויקים משתנים מעט בין הגדרות אנטומיות וקליניות, אך מבחינת המטופל הביטוי "כאב במפשעה" יכול להתייחס לכאב סביב קפל המפשעה, עצם החיק, החלק הפנימי העליון של הירך, הבטן התחתונה ולעיתים אף כאב המוקרן לשק האשכים או לאיברי המין.

אחת הסיבות לכך שהאבחון מורכב היא שמבנים שונים נמצאים קרובים זה לזה ולעיתים פועלים כיחידה ביומכנית אחת. לדוגמה, השרירים המקרבים מתחברים לאזור עצם החיק, שרירי הבטן מתחברים בסמוך, מפרק הירך נמצא עמוק מאחוריהם ועצבים העוברים באזור יכולים להפיק כאב דומה.

מחקר רב־תחומי בקרב ספורטאים עם כאבי מפשעה הראה שבחלק ניכר מהמקרים ניתן לזהות יותר מישות קלינית אחת בו־זמנית. כלומר, לא תמיד נכון לחפש "גורם יחיד" לכל הכאב (Taylor et al., 2018).

אנטומיית המפשעה: מדוע יש כל כך הרבה גורמים אפשריים לכאב?

כדי להבין כאבים במפשעה כדאי להכיר את המבנים העיקריים שעשויים להיות מעורבים.

• שרירי המקרבים, ובעיקר Adductor Longus, פועלים בקירוב הירך ותורמים לייצוב בזמן ריצה, בעיטה ושינויי כיוון.
• שריר המותן כסל או איליופסואס (Iliopsoas) הוא מכופף ירך מרכזי ועובר עמוק בחלק הקדמי של האגן.
• שרירי הבטן מתחברים בקרבת עצם החיק ומשפיעים על העברת כוחות בין הגו לגפיים.
• מפרק הירך עצמו נמצא עמוק ויכול להפיק כאב המורגש כמעט כולו במפשעה.
• הסימפיזיס פוביס – החיבור הקדמי בין שתי עצמות החיק – נתון לכוחות משמעותיים בזמן הליכה, ריצה וספורט.
• באזור עוברים גם העצבים האיליו־אינגווינלי, האיליו־היפוגסטרי, הגניטופמורלי והאובטורטורי, ולכן כאב עצבי עשוי להידמות לכאב שרירי או לכאב שמקורו בבקע.

הגורמים הנפוצים לכאבים במפשעה

ניתן לחלק את הסיבות לכאבי מפשעה למספר קבוצות: שריר וגיד, מפרק הירך, עצם ואגן, התעלה המפשעתית ודופן הבטן, עצבים ועמוד השדרה, ומצבים רפואיים שאינם ממערכת השריר־שלד.

כאב במפשעה שמקורו בשרירי המקרבים

כאב הקשור למקרבי הירך הוא אחד הגורמים החשובים ביותר לכאבי מפשעה אצל אנשים פעילים וספורטאים. לפי הגדרת Doha, כאב הקשור למקרבים מתאפיין ברגישות במישוש באזור המקרבים ובכאב שמופק בעת ביצוע קירוב ירך נגד התנגדות (Weir et al., 2015).

פציעה יכולה להיות חריפה, למשל בזמן שינוי כיוון, החלקה, ספרינט או בעיטה, או להתפתח בהדרגה כאשר העומס על השריר והגיד עולה מהר יותר מיכולת ההתאוששות שלהם. בפציעה חריפה ניתן לחוש כאב פתאומי ולעיתים תחושת מתיחה או "קריעה". במצבים כרוניים הכאב נוטה להיות עמום יותר, מופיע בתחילת פעילות או אחריה ולעיתים משתפר זמנית לאחר חימום.

מחקרים מצביעים על כך שהיסטוריה של כאבי מפשעה, חולשת מקרבים וגורמים הקשורים לעומס עשויים להיות קשורים לסיכון מוגבר, אך אין כיום בדיקה יחידה שמסוגלת לחזות בדיוק מי יסבול מפציעה (Whittaker et al., 2015; Martins et al., 2025).

כיצד מטפלים בכאב הקשור למקרבים?

במרבית המקרים הטיפול מבוסס על שיקום הדרגתי ולא על מנוחה מוחלטת. בתחילת הדרך מפחיתים פעולות שמייצרות כאב משמעותי, ולאחר מכן מחזירים בהדרגה תרגילי כוח למקרבים, שרירי הירך והגו. בכאבים ממושכים קיימת תמיכה מחקרית בתוכניות פעילות הכוללות חיזוק ותנועה. מחקר שהשווה טיפול מבוסס תרגילים לגישה שכללה טיפול ידני מצא שיפור בשתי האסטרטגיות והראה כי טיפול ידני יכול להשתלב בתוכנית השיקום, אם כי אינו מחליף את הצורך בהעמסה פעילה ובהחזרת יכולת השריר (Weir et al., 2011).

סקירות מאוחרות יותר ממשיכות להדגיש שתרגול וכוח מהווים מרכיבים מרכזיים בטיפול בכאב ממושך הקשור למקרבים (Bisciotti et al., 2021).

כאב במפשעה שמקורו באיליופסואס (Iliopsoas)

שריר האיליופסואס (Iliopsoas) מורכב בעיקר מה־Psoas Major ומה־Iliacus והוא אחד מכופפי הירך המרכזיים. גירוי של השריר, הגיד או הבורסה הסמוכה יכול ליצור כאב עמוק בחלק הקדמי של הירך והמפשעה. כאב הקשור ל־Iliopsoas הופך סביר יותר כאשר קיימת רגישות מקומית וכאב מופק בכפיפת ירך נגד התנגדות או במתיחה של מכופפי הירך (Weir et al., 2015). אצל חלק מהמטופלים קיימת גם תחושת snapping או "קליק" בזמן כיפוף ויישור הירך. חשוב להבדיל בין קליק שאינו כואב, שהוא נפוץ יחסית, לבין תופעה שמלווה בכאב ובמגבלה.

הטיפול השמרני מתמקד בניהול עומס, תרגול מותאם, שיפור כוח ותפקוד של הירך והאגן וטיפול בגורמים נלווים. אין צורך להניח שכל Iliopsoas "מקוצר" ולכן יש למתוח אותו בצורה אגרסיבית; ההתערבות צריכה להתבסס על הממצאים בפועל.

כאב מפשעתי הקשור לתעלה המפשעתית

Inguinal-Related Groin Pain הוא מונח המשמש בעיקר ברפואת ספורט לתיאור כאב באזור התעלה המפשעתית ללא בקע מפשעתי ברור במישוש. כאב ורגישות באזור התעלה המפשעתית, במיוחד כאשר הכאב מוחמר בשיעול, עיטוש, ולסלבה או הפעלת שרירי הבטן, תומכים באבחנה זו (Weir et al., 2015). בעבר נעשה שימוש נרחב במונחים "Sports Hernia" ו־"Athletic Pubalgia", אך הם עלולים להטעות משום שבחלק גדול מהמקרים אין בקע אנטומי קלאסי.

האבחנה דורשת לשלול בקע אמיתי, בעיות במפרק הירך, כאב הקשור למקרבים וגורמים נוספים. טיפול ראשוני יכול לכלול שינוי עומסים, חיזוק הדרגתי של המקרבים, הבטן והאגן ושיקום תנועה. כאשר הכאב ממושך ואינו מגיב לתוכנית שמרנית מספקת, ניתן להפנות להערכת מומחה. בחלק מהמקרים ניתוח נשקל לאחר אבחנה מסודרת וכישלון טיפול שמרני.

בקע מפשעתי וכאבים במפשעה

בקע מפשעתי הוא מצב שבו רקמה תוך־בטנית בולטת דרך חולשה באזור המפשעה. אחד המאפיינים המוכרים הוא בליטה שמתגברת בעמידה, שיעול או מאמץ ועשויה להצטמצם בשכיבה. בקע יכול להיות כמעט ללא כאב או לגרום לכבדות, לחץ, צריבה וכאב. הבדיקה היא בדרך כלל קלינית, ובמצבים לא ברורים ניתן להיעזר בהדמיה. הנחיות בינלאומיות מדגישות כי לא כל בקע דורש ניתוח מיידי, אך בקע סימפטומטי משמעותי או בקע עם סימנים חריפים דורש הערכה כירורגית מתאימה (HerniaSurge Group, 2018; Stabilini et al., 2023).

חשוב להדגיש: טיפול ידני, כירופרקטיקה או תרגילי חיזוק אינם סוגרים פגם אנטומי של בקע. כירופרקט יכול לזהות סימנים המחשידים לבקע ולהפנות לבדיקה רפואית, אך אינו אמור לבצע מניפולציה במטרה "להחזיר" בקע כטיפול קבוע.

כאב סביב עצם החיק ואוסטאיטיס פוביס

עצם החיק והסימפיזיס פוביס מהווים מרכז להעברת כוחות בין צד ימין לשמאל של האגן ובין שרירי הבטן והמקרבים. עומסים חוזרים באזור יכולים לגרום לכאב סביב הסימפיזיס, לעיתים יחד עם שינויים בהדמיה. המונח Osteitis Pubis מתאר מצב של כאב ושינויים סביב הסימפיזיס שאינם זיהומיים. אצל ספורטאים הוא עשוי להיות קשור לעומסים חוזרים, במיוחד בענפי בעיטה ושינויי כיוון.

יש להיזהר מהסתמכות על MRI בלבד משום שגם אנשים ללא כאב יכולים להראות שינויים באזור. ההדמיה חייבת להתפרש בהקשר של התסמינים והבדיקה (Bisciotti et al., 2024). טיפול שמרני כולל בדרך כלל התאמת עומסים, שיקום כוח של המקרבים והגו וחזרה הדרגתית לספורט. בספרות הכירופרקטית פורסם תיאור מקרה של ספורטאי עם Osteitis Pubis שטופל בגישה רב־מודאלית שכללה טיפול ידני, תרגול והתאמות תפקודיות, אך מדובר בתיאור מקרה ולא בהוכחה לכך שכירופרקטיקה היא טיפול ספציפי מוכח למצב (Jarosz, 2011).

כאב במפשעה שמקורו במפרק הירך

מפרק הירך הוא מקור חשוב ולעיתים מפתיע לכאבים במפשעה. כאב שמקורו במפרק יכול להיות מורגש עמוק בקפל המפשעה וללוות תנועות כמו כיפוף עמוק, סיבוב, כריעה, כניסה לרכב או ישיבה ממושכת. הגורמים האפשריים כוללים תסמונת צביטה פמורו־אצטבולרית, פגיעה בלברום, דיספלזיה של הירך ושחיקת מפרק.

תסמונת צביטה פמורו־אצטבולרית – FAI

Femoroacetabular Impingement Syndrome מתארת מצב שבו קיימת התאמה לקויה או מגע חריג בין ראש וצוואר עצם הירך לבין האצטבולום. הצורות המוכרות הן Cam ו־Pincer. חשוב להבדיל בין "מבנה Cam" בצילום לבין FAI Syndrome. לפי קונצנזוס Warwick, אבחנת התסמונת דורשת שילוב של תסמינים, סימנים קליניים וממצאי הדמיה; צילום בלבד אינו מספיק (Griffin et al., 2016).

הכאב הוא לרוב במפשעה, ולעיתים מופיעים קליקים, נוקשות או הגבלה בכיפוף ובסיבוב פנימי. בדיקת FADIR יכולה לשחזר תסמינים, אך אינה ספציפית מספיק כדי לקבוע לבדה את האבחנה. טיפול ראשוני עשוי לכלול שינוי עומסים, תרגול וחיזוק מותאם, שיפור תפקוד הגו והירך ועבודה על פעילויות שמגרות את הכאב. במקרים מתאימים ניתן לשקול טיפול ניתוחי לאחר הערכה אורתופדית (Fortier et al., 2022).

שחיקת מפרק הירך וכאב במפשעה

אוסטאוארתריטיס של הירך שכיחה יותר ככל שהגיל עולה, אך הגיל לבדו אינו קובע את האבחנה. התסמינים יכולים לכלול כאב במפשעה, נוקשות, ירידה בטווחי תנועה וקושי בהליכה, גריבת גרביים, כניסה לרכב או קימה מכיסא נמוך. בשלבים הראשונים כאב יכול להופיע בעיקר לאחר פעילות. בשלבים מתקדמים יותר הוא עשוי להופיע גם במנוחה.

הטיפול השמרני כולל תרגול, פעילות גופנית מותאמת, חיזוק, ניהול משקל כאשר הדבר רלוונטי וטיפול תרופתי לפי רופא. טיפול ידני יכול לעיתים לשמש כתוספת לשיפור תנועה או כאב, אך אינו מחדש סחוס ואינו "מתקן" שחיקה מבנית.

כאב במפשעה כתוצאה מעמוד השדרה והעצבים

לא כל כאב במפשעה מגיע מהמפשעה עצמה. כאב יכול להיות מוקרן מעמוד השדרה המותני או ממבנים סמוכים. שורשי עצב מותניים עליונים, בעיקר באזור L1- L3, יכולים במקרים מסוימים ליצור כאב בחלק הקדמי של הירך ובמפשעה. גם כאב מוקרן שאינו רדיקולרי ממבנים בעמוד השדרה יכול להיתפס באזור זה. החשד למקור מותני עולה כאשר הכאב משתנה בבירור בהתאם לתנוחות או תנועות גב, כאשר קיימים כאבי גב נלווים, הפרעת תחושה, חולשה או כאב המקרין לאורך מסלול אופייני.

במצבים אלה לכירופרקטיקה יכול להיות תפקיד משמעותי יותר, משום שטיפול כירופרקטי מכוון בראש ובראשונה להפרעות שריר־שלד. מחקרים על מניפולציה בעמוד השדרה מצביעים על שיפור קטן עד מתון בכאב ובתפקוד אצל חלק מהמטופלים עם כאבי גב תחתון, כאשר הטיפול נבחר בהתאם למצב ומשולב עם פעילות ותרגול (Rubinstein et al., 2019).

מחקר קליני שבו נוסף טיפול כירופרקטי לטיפול רפואי רגיל במטופלים עם כאב גב תחתון מצא תוצאות טובות יותר במספר מדדי כאב ותפקוד לעומת טיפול רפואי רגיל בלבד, אם כי מחקר זה אינו מחקר ספציפי על כאב מפשעה (Goertz et al., 2018).

לכידת עצבים כגורם לכאב במפשעה

העצבים האיליו־אינגווינלי, הגניטופמורלי, האיליו־היפוגסטרי והאובטורטורי עוברים באזור האגן והמפשעה. גירוי שלהם עלול ליצור כאב חד, צריבה, נימול או רגישות־יתר. פגיעה עצבית יכולה להופיע לאחר ניתוח, טראומה או עומס חוזר, ולעיתים אין גורם ברור. כאשר הכאב בעל אופי עצבי, חשוב לבצע בדיקה נוירולוגית ולא להסתפק בטיפול מקומי בשרירים. כאב חדש לאחר ניתוח בקע, למשל, יכול לנבוע בין היתר מגירוי עצבי ודורש הערכה מתאימה.

הטיפול תלוי בגורם ויכול לכלול טיפול תרופתי, שיקום, טיפול ידני ברקמות או באזורים סמוכים במקרים מתאימים, חסימות עצב ולעיתים התערבות ניתוחית.

כאבים במפשעה שמקורם במערכת השתן

אבן בכליה או בשופכן יכולה לייצר כאב שמתחיל במותן ומקרין כלפי מטה לבטן התחתונה, למפשעה ולאיברי המין. הכאב יכול להיות חזק מאוד, להגיע בגלים וללוות בבחילות, הקאות, דם בשתן או תסמיני שתן. בניגוד לכאב שרירי, שינוי פשוט בתנועת הירך אינו בהכרח מפיק את הכאב באופן עקבי. כאשר כאב במפשעה מלווה בחום, צמרמורת או סימנים לזיהום בדרכי השתן, יש צורך בהערכה רפואית. כאב מסוג זה אינו מצב שמתאים לטיפול כירופרקטי כטיפול ראשוני.

כאבי מפשעה ואשכים

כאב במפשעה יכול לנבוע ממחלות באשך ובשק האשכים ולהפך. בין האפשרויות נמצאים אפידידימיטיס, דלקת באשך, טראומה, הידרוצלה, וריקוצלה ותסביב אשך. תסביב אשך הוא מצב חירום שבו חבל הזרע מסתובב ועלול לפגוע באספקת הדם לאשך. כאב פתאומי וחזק באשך, במיוחד עם בחילה, הקאה או מיקום חריג של האשך, דורש הערכה רפואית דחופה. אין לבצע טיפול מניפולטיבי או לנסות "לשחרר" את המפשעה כאשר התמונה מתאימה למצב אורולוגי חריף.

כאבים במפשעה אצל נשים

אצל נשים קיימים אותם גורמים שריר־שלדיים הקיימים אצל גברים, ובהם פציעות מקרבים, FAI, בעיות במפרק הירך, כאב עצם החיק, פציעות מאמץ ובעיות בעמוד השדרה. בנוסף, כאב במפשעה או באגן יכול להיות קשור למצבים גינקולוגיים כגון ציסטות שחלתיות, אנדומטריוזיס, תסביב שחלה, הריון חוץ־רחמי ומצבים אחרים. כאשר הכאב קשור למחזור, מלווה בדימום חריג, סחרחורת, כאב בטני משמעותי או אפשרות להריון, יש צורך בהערכה רפואית מתאימה.

בהריון ובתקופה שלאחר לידה גם מפרקי האגן, שרירי רצפת האגן והסימפיזיס יכולים להיות מקור לכאב. טיפול שריר־שלדי עשוי להיות חלק מהניהול לאחר שנשללו גורמים מיילדותיים וגינקולוגיים.

פציעות עצם ושברי מאמץ במפשעה

שבר מאמץ בצוואר הירך או באגן הוא גורם חשוב לכאב במפשעה, בעיקר אצל רצים, ספורטאים ואנשים שחוו עלייה חדה בנפח האימונים. הכאב נוטה להופיע בעומס ובהמשך עשוי להופיע גם בהליכה או במנוחה. כאשר קיים כאב משמעותי בזמן דריכה, כאב לילה חדש או החמרה מהירה לאחר עלייה באימונים, יש צורך לשקול פתולוגיה גרמית.

צילום רגיל יכול להיות תקין בשלב מוקדם של שבר מאמץ. במצב של חשד קליני משמעותי ניתן להשתמש ב־MRI. כאשר קיים חשד לשבר מאמץ אין לבצע מניפולציה באזור ואין לעודד את המטופל "להמשיך להתאמן דרך הכאב".

סימני אזהרה בכאבים במפשעה: מתי לפנות בדחיפות?

רוב כאבי המפשעה אינם מסכני חיים, אך קיימים מצבים שבהם המתנה או טיפול עצמי אינם מתאימים.

כיצד מאבחנים כאבים במפשעה?

אבחון טוב מתחיל בהיסטוריה ולא ב־MRI. יש חשיבות גדולה לאופן שבו הכאב התחיל ומה גורם לו להשתנות. אצל ספורטאי, למשל, כאב שהופיע בזמן בעיטה ומתעורר בעת קירוב הירך מעלה חשד לפציעת מקרבים. כאב שמופיע בכיפוף עמוק ובסיבוב יכול להפנות את תשומת הלב למפרק הירך. בליטה שמתגברת בשיעול מעלה חשד לבקע.

הסיווג של Doha נועד בעיקר לספורטאים, אך העיקרון המרכזי שלו שימושי מאוד: יש לזהות את המבנה שמייצר את התסמינים באמצעות שילוב של מיקום הכאב, מישוש ותמרוני התנגדות או תנועה (Weir et al., 2015; Thorborg et al., 2018).

שאלות חשובות באבחון כאב מפשעה

האיש המקצוע ירצה לדעת:

• האם הכאב הופיע בפתאומיות או בהדרגה?
• האם הייתה ריצה, בעיטה, הרמה או תנועה מסוימת בזמן הופעתו?
• האם יש בליטה?
• האם שיעול או עיטוש מחמירים את הכאב?
• האם הכאב מופיע בהרמת הברך?
• האם כיווץ המקרבים מכאיב?
• האם קיימים קליקים או נעילה בירך?
• האם יש כאבי גב?
• האם קיימים נימול, צריבה או חולשה?
• האם יש תסמינים בשתן?
• האם קיים כאב באשך?
• האם יש חום או הרגשה כללית רעה?
• האם הייתה עלייה חדה בנפח האימונים?

הבדיקה הגופנית בכאבים במפשעה

בדיקה טובה אינה מורכבת מבדיקה אחת אלא מרצף של מבחנים שמטרתם לשחזר את התסמין ולבחון מקורות אפשריים. ניתן לבדוק הליכה, עמידה על רגל אחת, סקוואט ותנועות ספורטיביות. לאחר מכן נבדקים טווחי תנועה של הירך, כוח המקרבים והמרחיקים, מכופפי הירך ושרירי הגו. מישוש של המקרבים, עצם החיק והתעלה המפשעתית יכול לעזור לסווג את הכאב. מבחני Adductor Squeeze משמשים להערכת כאב וכוח, אך אין לראות בהם בדיקה אבחנתית עצמאית.

כאשר קיים חשד למפרק הירך, ניתן להשתמש בין היתר במבחני FADIR ו־FABER. תוצאה חיובית אומרת שהמבחן עורר כאב – היא אינה מוכיחה לבדה מהו המבנה הפגוע (Thorborg et al., 2018).

צילום, אולטרסאונד או MRI: איזו בדיקה נדרשת?

לא כל אדם עם כאב מפשעה זקוק להדמיה. במקרים רבים, במיוחד בפציעות שריר פשוטות, ניתן לקבוע תוכנית טיפול על בסיס היסטוריה ובדיקה.

צילום רנטגן

צילום שימושי כאשר חושדים בבעיה גרמית, שחיקת מפרק, דיספלזיה או מבנה הקשור ל־FAI. חשוב לזכור ששינויים מבניים בצילום אינם בהכרח מקור הכאב.

אולטרסאונד

אולטרסאונד יכול לסייע בבדיקת גידים ושרירים ובבירור בקע מפשעתי. היתרון שלו הוא האפשרות לבצע בדיקה דינמית בזמן מאמץ או ולסלבה.

MRI

MRI יעיל מאוד בבירור פתולוגיות של שריר וגיד, עצם החיק, שברי מאמץ, מפרק הירך וממצאים נוספים כאשר האבחנה אינה ברורה. סקירה עדכנית מדגישה את התפקיד המרכזי של MRI בבירור כאב מפשעה מורכב אצל ספורטאים, לצד המגבלות שלו בחלק מהבקעים המפשעתיים (Bisciotti et al., 2024).

CT

CT אינו בדיקת ברירת המחדל לרוב פציעות השריר והגיד, אך יכול להיות שימושי כאשר קיים חשד למצב בטני, אורולוגי, בקע מסובך או פתולוגיה גרמית מסוימת.

טיפול בכאבים במפשעה: העיקרון החשוב ביותר

אין "טיפול במפשעה" שמתאים לכל אדם, משום שהטיפול צריך להתאים למקור הכאב. טיפול המתאים לפציעת מקרבים אינו מתאים לבקע, והטיפול ב־FAI אינו זהה לטיפול בתסביב אשך או באבן בשופכן. כאשר המקור שריר־שלדי, המטרה בדרך כלל אינה רק להפסיק את הכאב, אלא להחזיר יכולת לרקמה ולמערכת כולה. הדבר נעשה באמצעות התאמת עומסים, חיזוק הדרגתי וחזרה מדורגת לפעילות.

טיפול ידני יכול להשתלב ככלי להפחתת כאב או שיפור זמני בתנועה, אך במצבים כרוניים רצוי שלא יהיה הטיפול היחיד. סקירות בתחום כאבי המפשעה מדגישות את חשיבות הטיפול הפעיל והתרגול (Bisciotti et al., 2021).

האם מנוחה עוזרת לכאבים במפשעה?

בפציעה חריפה ייתכן צורך בהפחתת עומס זמנית, אך מנוחה מוחלטת וממושכת אינה בדרך כלל המטרה. הגישה המודרנית היא "מנוחה יחסית": מפחיתים זמנית פעילויות שמייצרות כאב משמעותי אך ממשיכים בתנועה שאינה מחמירה את המצב. לדוגמה, שחקן כדורגל עם כאב מקרבים עשוי להפסיק בעיטות וספרינטים לזמן קצר אך להמשיך פעילות אירובית חלופית ותרגילי כוח מותאמים.

ככל שהמצב משתפר, העומס גדל בהדרגה. השלב האחרון צריך לכלול את הפעולות הספציפיות שהאדם רוצה לחזור אליהן – ריצה, שינוי כיוון, בעיטה או הרמת משאות.

טיפול תרופתי בכאב מפשעה

משככי כאבים או תרופות נוגדות דלקת יכולים להתאים לחלק מהמטופלים, אך הבחירה תלויה בגורם לכאב, גיל, מחלות רקע ותרופות אחרות. אין להשתמש בתרופות כדי "להסתיר" כאב ולאפשר המשך פעילות שמחמירה פציעה משמעותית. כאשר הכאב נמשך או דורש תרופות לאורך זמן, חשוב לבדוק מחדש את האבחנה ולא להסתפק בשליטה סימפטומטית.

טיפול תרופתי צריך להיות מותאם על ידי רופא או איש מקצוע מוסמך בהתאם למצב הרפואי.

כירופרקטיקה וכאבים במפשעה: כיצד הטיפול יכול להשתלב?

לכירופרקטיקה יכול להיות תפקיד משמעותי כאשר כאב המפשעה קשור להפרעה שריר־שלדית, במיוחד במקרים שבהם קיימת מעורבות של הגב התחתון, האגן, מפרק הירך, שרירי המקרבים או תבניות תנועה ועומס.

השלב הראשון בטיפול כירופרקטי איכותי אינו מניפולציה אלא אבחון וסינון. כירופרקט צריך לזהות האם התמונה מתאימה למצב מכני שניתן לטפל בו במסגרת שריר־שלד, או שקיימים סימנים המחייבים הפניה לרופא, כירורג, אורולוג, גינקולוג או אורתופד. הערכה כירופרקטית יכולה לכלול טווחי תנועה של הירך ועמוד השדרה, בדיקה נוירולוגית, הערכת כוח, מישוש, מבחנים תפקודיים והערכת פעילויות שמייצרות את התסמין.

אילו טיפולים כירופרקטיים עשויים להתאים?

בהתאם לאבחנה, טיפול יכול לכלול מוביליזציה או מניפולציה למפרקים נבחרים, טיפול ידני ברקמות רכות, תרגילי כוח, הדרכת תנועה, שינוי עומסים ותוכנית חזרה לפעילות. כאשר מקור הכאב כולל גם כאב גב מכני, קיימת ספרות רחבה יותר התומכת במניפולציה כאחת מאפשרויות הטיפול בכאבי גב, בדרך כלל עם השפעה מתונה וכחלק מתוכנית רחבה יותר (Rubinstein et al., 2019; Goertz et al., 2018).

בכאבי מפשעה עצמם בסיס המחקר הישיר לכירופרקטיקה מצומצם יותר. קיימים מחקרים על טיפול ידני ושיקום בכאב הקשור למקרבים וכן תיאורי מקרה כירופרקטיים, אך אין בסיס מחקרי איכותי לטענה שמניפולציה לבדה "מתקנת את האגן" או מרפאת את כל סוגי כאב המפשעה (Weir et al., 2011; Jarosz, 2011).

מתי כירופרקטיקה אינה הטיפול המתאים?

כירופרקטיקה אינה מיועדת לתקן בקע אנטומי, לטפל בתסביב אשך, להוציא אבן מהשופכן, לטפל בזיהום או לאחות שבר. במצבים אלה תפקיד הכירופרקט הוא לזהות שהבעיה אינה מתאימה לטיפול שגרתי ולהפנות את המטופל לגורם הרפואי המתאים. גם כאשר מדובר בבעיה שריר־שלדית, יש להימנע מטיפול אגרסיבי באזור כאשר האבחנה אינה ברורה.

טיפול ידני לעומת תרגילים: מה אומר המחקר?

החלוקה בין "טיפול ידני" ל"תרגילים" אינה חייבת להיות בחירה של אחד מהם. במקרים רבים ניתן להשתמש בטיפול ידני כדי להפחית כאב או לאפשר תנועה, ובמקביל להשתמש בתרגול כדי לבנות יכולת לטווח ארוך. במחקר קליני על כאב ממושך הקשור למקרבים נמצאה תועלת בגישה שכללה טיפול ידני לעומת תוכנית תרגול אחרת, אך אין לפרש זאת כהוכחה שטיפול ידני לבדו הוא הפתרון לכל כאבי המפשעה (Weir et al., 2011).

השיקום המודרני מתמקד יותר ויותר ביכולת של המטופל לבצע עומס. משמעות הדבר היא לבנות בהדרגה כוח של המקרבים, הגלוטאוסים והגו, לשפר יכולת ריצה ושינויי כיוון ולחזור לפעילויות היומיומיות או הספורטיביות הרלוונטיות.

תרגילים לכאבים במפשעה

בחירת התרגיל תלויה באבחנה ובשלב ההחלמה. אין תרגיל אחד שמתאים לכל כאב מפשעה. בכאב הקשור למקרבים ניתן להתחיל לעיתים בכיווצים איזומטריים בטווח נוח ולהתקדם לקירוב ירך עם גומייה, תרגילי צד ותרגילים אקסצנטריים. בהמשך ניתן להשתמש ב־Copenhagen Adduction בהתאם ליכולת.

כאשר קיימת מעורבות של מפרק הירך, יש לבנות כוח סביב הירך והאגן תוך התאמת טווחי תנועה כדי שלא לשחזר כאב חזק. גם תרגילי גו יכולים להיות חלק מהתוכנית, אך אין בסיס להבטחה ש"חיזוק הליבה" לבדו יפתור כל כאב מפשעה.

Copenhagen Adduction ומניעת כאבים במפשעה

תרגיל Copenhagen Adduction קיבל תשומת לב רבה בשנים האחרונות משום שהוא מאפשר העמסה משמעותית על מקרבי הירך. מחקר אקראי באשכולות בקרב שחקני כדורגל גברים הראה שתוכנית חיזוק מקרבים שהתבססה על Copenhagen Adduction הפחיתה באופן משמעותי את הסיכון לבעיות מפשעה במהלך העונה (Harøy et al., 2019).

התרגיל אינו "קסם". יש לבחור רמת קושי מתאימה ולהתקדם בהדרגה. אדם עם כאב חריף לא בהכרח צריך להתחיל מיד בגרסה המתקדמת ביותר. התוצאות גם אינן מוכיחות שכל כאב מפשעה ניתן למניעה באמצעות חיזוק מקרבים. כאב שמקורו בבקע, מחלת מפרק, מערכת השתן או גורם נוירולוגי דורש אסטרטגיה שונה.

האם ניתן למנוע כאבים במפשעה?

לא ניתן למנוע כל אירוע, אך ניתן להפחית חלק מגורמי הסיכון, במיוחד בפציעות ספורט. סקירות עדכניות מצביעות על כך שהיסטוריה של כאב מפשעה, גורמי כוח מסוימים, עומסי אימון וגורמים נוספים עשויים להשפיע על הסיכון, אך התחום מורכב ואין מדד סקר אחד שמאפשר לחזות פציעה בוודאות (Whittaker et al., 2015; Martins et al., 2025). אסטרטגיית מניעה סבירה כוללת חיזוק הדרגתי של המקרבים והירך, הכנה לעומסי ספרינט ובעיטה, ניהול עומסי אימון, התאוששות מספקת וטיפול מוקדם בתסמינים שחוזרים.

מבחינה כירופרקטית, ניתן להשתלב בתהליך באמצעות הערכת תנועה, טיפול בהפרעות שריר־שלד קיימות, בניית תוכנית תרגול ומעקב אחר חזרה לעומס. עם זאת, אין ראיות לכך שטיפול כירופרקטי מונע לבדו את כל סוגי כאב המפשעה.

גורמי סיכון לכאבי מפשעה בספורט

מחקרים בתחום פציעות המפשעה מצביעים על כמה גורמים שחוזרים בספרות, אך מידת הוודאות שונה בין גורם לגורם.

סקירה שיטתית עדכנית שפורסמה ב־2025 מדגישה כי גורמי הסיכון לכאב מפשעה הם רב־גורמיים, ולכן לא נכון להסיק שבדיקה אחת או "חוסר איזון" אחד הם הסיבה לכל הפציעות (Martins et al., 2025).

מתיחות לכאב במפשעה: מועילות או מזיקות?

מתיחה יכולה להיות שימושית כאשר קיימת מגבלת תנועה רלוונטית, אך אין צורך להניח שכאב מפשעה נובע תמיד משריר "קצר". בפציעת מקרבים חריפה, מתיחה אגרסיבית מוקדמת עלולה להגביר כאב. בכאב כרוני, מתיחות יכולות להשתלב בתוכנית אם הן נסבלות היטב, אך חשוב לא פחות לפתח כוח ויכולת נשיאת עומס.

במקרים של FAI, כפיית הירך לעומק לכיוון שמייצר צביטה יכולה להיות דווקא לא מועילה. לכן עדיף לבחור תרגילים ומתיחות על סמך בדיקה ולא לפי פרוטוקול אחיד לכל אדם.

חזרה לריצה ולספורט לאחר כאבים במפשעה

היעלמות הכאב במנוחה אינה בהכרח סימן לכך שהגוף מוכן לספורט מלא. לפני חזרה לפעילות אינטנסיבית רצוי שהמטופל יוכל לבצע פעילויות בסיסיות, תרגילי כוח ותנועות ספציפיות לספורט ללא החמרה משמעותית. אצל שחקן כדורגל, למשל, תהליך החזרה יכול להתקדם מהליכה וריצה קלה לריצה מהירה, האצות, בלימות, שינויי כיוון, מסירות ובעיטות בעוצמה הולכת וגדלה.

כוח המקרבים, איכות התנועה, תגובת הכאב באימון וביום שלאחריו ותחושת הביטחון של הספורטאי צריכים כולם להילקח בחשבון. אין צורך שכל המדדים יהיו "מושלמים", אבל החזרה צריכה להיות מבוססת יכולת ולא רק זמן שעבר מאז הפציעה.

כאב במפשעה שחוזר שוב ושוב

כאב חוזר מצדיק בחינה מחדש של האבחנה ושל התוכנית. אחת הטעויות הנפוצות היא לטפל בכל אפיזודה כאילו מדובר תמיד באותו "שריר תפוס". ייתכן שהכאב הקודם היה קשור למקרבים אך הכאב הנוכחי מגיע ממפרק הירך, מהתעלה המפשעתית או ממקור אחר. יש לבדוק גם האם השיקום הקודם הסתיים מוקדם מדי. מטופל יכול להרגיש טוב בהליכה ובחיי היום־יום ועדיין לא להיות מוכן לעומס של ספרינט או שינוי כיוון.

בנוסף, לעיתים יש שני מקורות כאב במקביל, תופעה שנמצאה גם במחקרים רב־תחומיים של ספורטאים עם כאבי מפשעה (Taylor et al., 2018).

כאבים במפשעה לאחר אימון כוח והרמת משקולות

כאב לאחר סקוואט, דדליפט או תרגילי רגליים אינו מעיד בהכרח על בקע. הוא יכול לנבוע מעומס על המקרבים, מכופפי הירך או המפרק. כאשר מופיעה בליטה חדשה במפשעה, במיוחד אם היא בולטת יותר בזמן שיעול או מאמץ, יש מקום לבירור בקע. כאשר אין בליטה והכאב מופק בעיקר בכיווץ מקרבים או בתנועה מסוימת של הירך, סיבה שריר־שלדית עשויה להיות סבירה יותר. אין צורך להימנע לנצח מהרמת משקולות לאחר אירוע כזה. לאחר אבחון נכון ניתן במקרים רבים לחזור בהדרגה לעומסים.

למה אבחון עצמי של כאבי מפשעה עלול להיות בעייתי?

המיקום של הכאב אינו תמיד זהה למיקום מקור הכאב. מפרק הירך יכול להכאיב במפשעה, אבן בשופכן יכולה להכאיב באזור איברי המין ומקור מותני יכול להקרין לחלק העליון של הירך. גם ממצאי MRI אינם תמיד מספקים תשובה מוחלטת. ספורטאים ללא כאב יכולים להראות שינויים בגידים, בעצם החיק או במפרק הירך. לכן אבחון צריך לחבר שלושה חלקים: הסיפור הקליני, הבדיקה והממצאים בהדמיה כאשר היא נדרשת (Thorborg et al., 2018; Bisciotti et al., 2024).

שאלות נפוצות על כאבים במפשעה

כמה זמן לוקח לכאב במפשעה לעבור?

הזמן תלוי לחלוטין בגורם. מתיחת שריר קלה עשויה להשתפר תוך זמן קצר יחסית, בעוד שכאב גידי ממושך, FAI או כאב הקשור לעצם החיק יכולים לדרוש שיקום של שבועות עד חודשים. מהירות החזרה אינה תלויה רק בכאב אלא גם בכוח וביכולת לבצע את הפעילות הנדרשת.

האם כדאי להמשיך להתאמן עם כאב במפשעה?

כאב קל שאינו מחמיר במהלך האימון או לאחריו אינו תמיד סיבה להפסיק כל פעילות. מצד שני, כאב חד, צליעה, ירידה בתפקוד או החמרה מאימון לאימון מצדיקים הורדת עומס ובדיקה. יש הבדל בין פעילות מבוקרת כחלק משיקום לבין התעלמות מכאב והמשך עומס מלא.

האם כאב במפשעה תמיד מעיד על בקע?

לא. בקע הוא רק אחד מהגורמים האפשריים. פציעות מקרבים, מפרק הירך, Iliopsoas, עצם החיק, עמוד השדרה ומצבים אורולוגיים יכולים לייצר כאב דומה. נוכחות בליטה שמושפעת מעמידה ושיעול מעלה את החשד לבקע, אך גם אז מומלץ אבחון.

האם כירופרקטיקה יכולה לעזור בכאב במפשעה?

כן, כאשר מקור הכאב שריר־שלדי או כאשר קיימת תרומה מהגב, האגן, מפרק הירך או השרירים. כירופרקטיקה יכולה לכלול טיפול ידני, תרגול, הדרכת תנועה וניהול עומסים. עם זאת, בסיס הראיות הישיר לכירופרקטיקה ספציפית לכאב מפשעה קטן יותר מזה הקיים לתרגול ולשיקום. היא אינה טיפול בבקע, תסביב אשך, אבן בכליה, זיהום או שבר.

האם "יישור האגן" יכול לפתור כאב במפשעה?

המושג "אגן לא ישר" לעיתים מפשט יתר על המידה מערכת ביומכנית מורכבת. אסימטריות קטנות הן נפוצות ואינן בהכרח פתולוגיות. טיפול ידני יכול לשנות זמנית כאב או תנועה אצל חלק מהמטופלים, אך לא נכון להציג כאב מפשעה כתוצאה אוניברסלית מ"חוליה שזזה" או "אגן שיצא מהמקום". גישה מבוססת יותר משלבת בדיקה, טיפול סימפטומטי כאשר מתאים וחיזוק הדרגתי של יכולת הגוף.

האם כאב במפשעה יכול להגיע מהגב?

כן. כאב מוקרן מעמוד השדרה או גירוי של שורשי עצב מותניים עליונים יכולים לעיתים להתבטא במפשעה ובחלק הקדמי של הירך. כאשר קיימים כאבי גב, נימול, שינוי תחושה או קשר ברור לתנועות עמוד השדרה, חשוב לכלול את הגב בבדיקה.

איזה רופא מטפל בכאב במפשעה?

הגורם המתאים תלוי בחשד. אורתופד או רופא רפואת ספורט מתאימים למצבים שריר־שלדיים ומפרק הירך; כירורג מתאים לחשד לבקע; אורולוג למצבים של אשך או דרכי השתן; וגינקולוג למצבים גינקולוגיים. כירופרקט או פיזיותרפיסט יכולים להשתלב בטיפול במצבים שריר־שלדיים ובשיקום, וכן לזהות ממצאים שמחייבים הפניה.

סיכום: כאבים במפשעה דורשים אבחנה לפני בחירת הטיפול

כאבים במפשעה אינם מחלה אחת אלא תסמין שיכול להגיע ממספר רב של מבנים. אצל אנשים פעילים וספורטאים גורמים נפוצים כוללים את שרירי המקרבים, Iliopsoas, עצם החיק, התעלה המפשעתית ומפרק הירך, ולעיתים קיימים מספר גורמים בו־זמנית (Weir et al., 2015; Taylor et al., 2018). אבחון מתחיל בהיסטוריה ובבדיקה גופנית. בדיקות הדמיה נבחרות לפי החשד: רנטגן לבעיות גרמיות ומפרקיות מסוימות, אולטרסאונד לבקע ולרקמות רכות ו־MRI לכאב מורכב, שבר מאמץ, מפרק הירך ורקמות רכות (Thorborg et al., 2018; Bisciotti et al., 2024).

כאשר מקור הכאב שריר־שלדי, הטיפול המודרני מבוסס בדרך כלל על התאמת עומסים, תרגול כוח וחזרה מדורגת לפעילות. טיפול ידני יכול להשתלב כחלק מהתוכנית, אבל אינו צריך בהכרח להיות המרכיב היחיד. כירופרקטיקה יכולה לתרום באמצעות אבחון שריר־שלד, טיפול בכאב גב או אגן נלווה, שיפור תנועה, טיפול ידני, תרגול וניהול עומסים. הספרות תומכת במניפולציה כאפשרות טיפול בחלק ממצבי כאב הגב, וקיימת ספרות מסוימת על טיפול ידני בכאב מפשעה, אך אין בסיס מחקרי לטענה שכירופרקטיקה מרפאת כל כאב מפשעה או מתקנת בקע אנטומי (Weir et al., 2011; Rubinstein et al., 2019).

במניעה, חיזוק מקרבים הוא אחד הכלים המבטיחים ביותר באוכלוסיות ספורט מסוימות. תוכנית המבוססת על Copenhagen Adduction הפחיתה בעיות מפשעה אצל שחקני כדורגל גברים, אך המניעה צריכה לכלול גם ניהול עומסים, חזרה מלאה לאחר פציעות קודמות והתאמה אישית (Harøy et al., 2019; Martins et al., 2025). לבסוף, כאב פתאומי וחזק, כאב באשך, בליטה קשה שאינה חוזרת פנימה, חום, הקאות, חוסר יכולת לדרוך או תסמינים נוירולוגיים משמעותיים אינם מצבים לטיפול עצמי או לטיפול ידני שגרתי. במקרים כאלה יש צורך בבירור רפואי ללא דיחוי.

References:

Bisciotti, G. N., Chamari, K., Cena, E., Garcia, G. R., Vuckovic, Z., Bisciotti, A., Bisciotti, A., Zini, R., Corsini, A., & Volpi, P. (2021). The conservative treatment of longstanding adductor-related groin pain syndrome: A critical and systematic review. Biology of Sport, 38(1), 45-63.

Bisciotti, G. N., Di Pietto, F., Rusconi, G., Bisciotti, A., Auci, A., Zappia, M., & Romano, S. (2024). The role of MRI in groin pain syndrome in athletes. Diagnostics, 14(8), 814. https://doi.org/10.3390/diagnostics14080814

Fortier, L. M., Popovsky, D., Durci, M. M., Norwood, H., Sherman, W. F., & Kaye, A. D. (2022). An updated review of femoroacetabular impingement syndrome. Orthopedic Reviews, 14(3), 37513. https://doi.org/10.52965/001c.37513

Goertz, C. M., Long, C. R., Vining, R. D., Pohlman, K. A., Walter, J., & Coulter, I. (2018). Effect of usual medical care plus chiropractic care vs usual medical care alone on pain and disability among US service members with low back pain: A comparative effectiveness clinical trial. JAMA Network Open, 1(1), e180105. https://doi.org/10.1001/jamanetworkopen.2018.0105

Griffin, D. R., Dickenson, E. J., O’Donnell, J., Agricola, R., Awan, T., Beck, M., Clohisy, J. C., Dijkstra, H. P., Falvey, E., Gimpel, M., Hinman, R. S., Hölmich, P., Kassarjian, A., Martin, H. D., Martin, R., Mather, R. C., Philippon, M. J., Reiman, M. P., Takla, A., … Bennell, K. L. (2016). The Warwick Agreement on femoroacetabular impingement syndrome (FAI syndrome): An international consensus statement. British Journal of Sports Medicine, 50(19), 1169-1176. https://doi.org/10.1136/bjsports-2016-096743

Harøy, J., Clarsen, B., Wiger, E. G., Øyen, M. G., Serner, A., Thorborg, K., Hölmich, P., Andersen, T. E., & Bahr, R. (2019). The Adductor Strengthening Programme prevents groin problems among male football players: A cluster-randomised controlled trial. British Journal of Sports Medicine, 53(3), 150-157. https://doi.org/10.1136/bjsports-2017-098937

HerniaSurge Group. (2018). International guidelines for groin hernia management. Hernia, 22(1), 1-165. https://doi.org/10.1007/s10029-017-1668-x

Jarosz, B. S. (2011). Individualized multi-modal management of osteitis pubis in an Australian Rules footballer. Journal of Chiropractic Medicine, 10(2), 105-110. https://doi.org/10.1016/j.jcm.2010.09.003

Martins, T. B., Martins, T. B., Migliorini, F., Maffulli, N., & Okubo, R. (2025). Risk factors associated with groin pain in athletes: A systematic review. Life, 15(11), 1688. https://doi.org/10.3390/life15111688

Rubinstein, S. M., de Zoete, A., van Middelkoop, M., Assendelft, W. J. J., de Boer, M. R., & van Tulder, M. W. (2019). Benefits and harms of spinal manipulative therapy for the treatment of chronic low back pain: Systematic review and meta-analysis of randomised controlled trials. BMJ, 364, l689. https://doi.org/10.1136/bmj.l689

Short, S. M., MacDonald, C. W., & Strack, D. (2021). Hip and groin injury prevention in elite athletes and team sport-Current challenges and opportunities. International Journal of Sports Physical Therapy, 16(1), 270-281. https://doi.org/10.26603/001c.18705

Stabilini, C., van Veenendaal, N., Aasvang, E., Agresta, F., Aufenacker, T., Berrevoet, F., Burgmans, I., Chen, D., de Beaux, A., East, B., Garcia-Alamino, J., Henriksen, N., Köckerling, F., Kukleta, J., Loos, M., Lopez-Cano, M., Lorenz, R., Miserez, M., Montgomery, A., … Simons, M. (2023). Update of the international HerniaSurge guidelines for groin hernia management. BJS Open, 7(5), zrad080. https://doi.org/10.1093/bjsopen/zrad080

Taylor, R., Vuckovic, Z., Mosler, A., Agricola, R., Otten, R., Jacobsen, P., Hölmich, P., & Weir, A. (2018). Multidisciplinary assessment of 100 athletes with groin pain using the Doha Agreement: High prevalence of adductor-related groin pain in conjunction with multiple causes. Clinical Journal of Sport Medicine, 28(4), 364-369. https://doi.org/10.1097/JSM.0000000000000469

Thorborg, K., Reiman, M. P., Weir, A., Kemp, J. L., Serner, A., Mosler, A. B., & Hölmich, P. (2018). Clinical examination, diagnostic imaging, and testing of athletes with groin pain: An evidence-based approach to effective management. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 48(4), 239-249. https://doi.org/10.2519/jospt.2018.7850

Weir, A., Brukner, P., Delahunt, E., Ekstrand, J., Griffin, D., Khan, K. M., Lovell, G., Meyers, W. C., Muschaweck, U., Orchard, J., Paajanen, H., Philippon, M., Reboul, G., Robinson, P., Schache, A. G., Schilders, E., Serner, A., Silvers, H., Thorborg, K., … Hölmich, P. (2015). Doha agreement meeting on terminology and definitions in groin pain in athletes. British Journal of Sports Medicine, 49(12), 768-774. https://doi.org/10.1136/bjsports-2015-094869

Weir, A., Jansen, J. A. C. G., van de Port, I. G. L., van de Sande, H. B. A., Tol, J. L., & Backx, F. J. G. (2011). Manual or exercise therapy for long-standing adductor-related groin pain: A randomised controlled clinical trial. Manual Therapy, 16(2), 148-154.

Whittaker, J. L., Small, C., Maffey, L., & Emery, C. A. (2015). Risk factors for groin injury in sport: An updated systematic review. British Journal of Sports Medicine, 49(12), 803-809. https://doi.org/10.1136/bjsports-2014-094287