MRI תקין אבל עדיין כואב: מה באמת גורם לכאב?ץ במאמר הזה ננסה לענות על השאלה הזאת. מצב שבו בדיקת ה-MRI תקינה אך הכאב נמשך הוא נפוץ מאוד ומכונה לעיתים "הפרדוקס של ההדמיה". MRI מתמקד במבנה האנטומי של האיבר, אך כאב הוא לעיתים קרובות תוצאה של בעיה תפקודית או עצבית שלא תמיד נראית בתמונה סטטית. במקרים רבים, הכאב אינו נובע מקרע או שבר, אלא מדרך הפעולה של הגוף. חולשה של שרירים תומכים או עומס יתר על רקמות רכות יכולים לגרום לכאב עז שלא יופיע ב-MRI, המצטיין בזיהוי פגיעות משמעותיות אך פחות בשינויים מינוריים ברקמה הרכה. לעיתים קיימת דלקת מקומית שאינה יוצרת שינוי מבני נראה לעין, אך מגרה את קצות העצבים ומייצרת כאב.
לפעמים הבעיה היא לא במקום שכואב, אלא ברגישות מרכזית (Central Sensitization) – בדרך שבה המוח מעבד את האותות. לאחר פציעה שהחלימה, מערכת העצבים עלולה להישאר במצב של "כוננות גבוהה", כך שהיא מפרשת גירויים רגילים ככאב, גם כשהרקמה כבר תקינה לחלוטין. בכאב שנמשך זמן רב, המוח הופך לרגיש יותר, וה-MRI לא יכול לזהות את השינויים החשמליים או הכימיים הללו במערכת העצבים. מחקרים מראים כי להרבה אנשים בריאים ללא כאב יש "ממצאים לא תקינים" ב-MRI (כמו בלטי דיסק), בעוד שלאנשים עם כאב עז יש לעיתים MRI "מושלם". עוד חשוב לזכור, מתח, חרדה וחוסר שינה משפיעים ישירות על סף הכאב.
MRI תקין אבל עדיין כואב: מה באמת גורם לכאב? – רקע
כאשר אדם מקבל תשובת MRI “תקינה” ועדיין כואב לו, קל להרגיש בלבול, תסכול ואפילו חשש שלא מאמינים לו. בפועל, MRI תקין אינו שולל כאב. הוא רק אומר שבבדיקה המסוימת לא נמצא ממצא מבני ברור שמסביר את התסמינים. כאב הוא חוויה ביולוגית, תחושתית ורגשית שמושפעת מהרקמות, ממערכת העצבים, מהרגלי תנועה, מעומס, משינה, מלחץ נפשי ומהקשר שבו הכאב מופיע (Raja, 2020). לכן השאלה הנכונה אינה “איך ייתכן שכואב אם ה־MRI תקין?”, אלא “איזה מנגנון כאב פעיל כאן, ואיך מטפלים בו נכון?”.
למה MRI לא תמיד מסביר כאב?
MRI מצלם מבנה, לא את כל מערכת הכאב
MRI הוא כלי מצוין לזיהוי מצבים מסוימים: גידולים, זיהומים, שברים מסוימים, לחץ משמעותי על עצבים, דלקות או פגיעות מבניות. אבל הוא אינו מודד ישירות רגישות עצבית, עומס שרירי, כאב מיופסיאלי, פחד מתנועה, איכות שינה, דפוסי עומס או שינוי בעיבוד הכאב במוח ובחוט השדרה. לכן אפשר לסבול מכאב משמעותי גם כאשר אין ממצא “מרשים” בבדיקה.
גם ממצא חריג ב־MRI לא תמיד מסביר כאב
הכיוון ההפוך חשוב לא פחות: לא כל ממצא ב־MRI הוא מקור הכאב. בסקירה שיטתית על עמוד השדרה נמצא שממצאים ניווניים כמו בלט דיסק, ירידת גובה דיסק ושינויים מפרקיים מופיעים בשכיחות גבוהה גם אצל אנשים ללא כאב כלל, והשכיחות עולה עם הגיל (Brinjikji, 2015). כלומר, MRI יכול להיות “תקין” ועדיין לכאוב, או “לא תקין” בלי כאב. לכן פענוח נכון חייב להתחבר לבדיקה קלינית, סיפור הכאב ותפקוד האדם.
שכיחות: כמה נפוץ כאב בלי הסבר ברור ב־MRI?
כאב כרוני הוא אחת הבעיות הבריאותיות השכיחות בעולם. סקירות רחבות מעריכות שכאב כרוני משפיע על שיעור גדול מהאוכלוסייה, ובחלק מהמחקרים מדובר ביותר מ־30% מהאנשים (Cohen, 2021). באירופה, סקר רחב מצא שכ־19% מהמבוגרים דיווחו על כאב כרוני בדרגה משמעותית (Breivik, 2006). כאב גב תחתון הוא דוגמה מרכזית: בשנת 2020 הוערך כי מאות מיליוני אנשים בעולם חיו עם כאב גב תחתון, והנטל צפוי לגדול בעשורים הבאים (Ferreira, 2023).
כאב גב, כאב צוואר, כאבי ברכיים: נפוצים גם בלי “תשובה” חד־משמעית
רוב כאבי הגב והצוואר אינם נובעים ממחלה מסוכנת או מממצא יחיד שניתן לראות בבירור ב־MRI. הם מוגדרים לעיתים ככאבים “לא ספציפיים”, כלומר כאבים שבהם אין גורם פתולוגי אחד ברור כמו שבר, זיהום או גידול (Hartvigsen, 2018). גם בברכיים ובכתפיים MRI עלול להראות ממצאים אצל אנשים ללא כאב, כולל שינויים מניסקליים, סחוסיים או לברליים (Culvenor, 2019; Horga, 2020; Schwartzberg, 2016). לכן שכיחות הכאב שאינו מוסבר היטב על ידי הדמיה היא גבוהה מאוד.
מה באמת גורם לכאב כאשר MRI תקין?
1. כאב שרירי / כאב מיופסיאלי
אחד ההסברים השכיחים הוא כאב שמקורו בשרירים, בפסציה ובנקודות רגישות ברקמות רכות. כאב מיופסיאלי יכול לגרום לכאב מקומי, הקרנה לאזור אחר, תחושת לחץ, נוקשות, שריפה או עייפות שרירית. במקרים רבים הוא אינו נראה בבירור ב־MRI רגיל, משום שהבעיה אינה “קרע גדול” אלא רגישות, עומס, שינוי בטונוס השריר או פעילות של נקודות טריגר (Fernández-de-las-Peñas, 2023).
2. עומס מכני גבוה מדי ביחס ליכולת הגוף
כאב יכול להופיע כאשר העומס היומי גדול מיכולת ההתאוששות של הגוף. זה יכול לקרות אחרי שעות ישיבה רבות, אימון חדש, הרמת משאות, עבודה פיזית, נהיגה ממושכת או שימוש רב במסכים. MRI יכול להיראות תקין כי אין נזק מבני גדול, אבל מערכת השריר־שלד עדיין מגיבה לעומס. במצב כזה הטיפול אינו “לתקן MRI”, אלא לבנות סבילות הדרגתית לתנועה, חיזוק ועומס.
3. מפרקים קטנים ורקמות שלא תמיד נראות כמקור הכאב
בעמוד השדרה, בכתף, באגן ובברך יש מפרקים קטנים, רצועות, קפסולות, גידים ורקמות חיבור שיכולות להיות רגישות גם בלי ממצא ברור. לעיתים הבדיקה הקלינית מצביעה על מגבלת תנועה, כאב בלחיצה, חולשה או דפוס תנועה שמסביר את התסמינים טוב יותר מה־MRI. זו אחת הסיבות לכך שאבחון כאב טוב מתחיל בשיחה ובבדיקה גופנית, לא רק בפענוח.
4. רגישות יתר של מערכת העצבים
כאשר כאב נמשך זמן רב, מערכת העצבים עלולה להפוך רגישה יותר. במצב כזה גירוי רגיל יחסית, כמו ישיבה, הליכה, מגע או תנועה, עלול להתפרש כמאיים ולייצר כאב מוגבר. תופעה זו קשורה למושגים כמו רגישות מרכזית וכאב נוציפלסטי (Nijs, 2021; Kosek, 2021). האדם אינו “ממציא” כאב; מערכת העצבים פשוט מגיבה בעוצמה גבוהה יותר מהרגיל.
5. כאב נוציפלסטי: כשהבעיה היא עיבוד הכאב
כאב נוציפלסטי הוא כאב שנובע משינוי בתפקוד מערכת הכאב, ללא עדות ברורה לנזק רקמתי פעיל או לפגיעה עצבית ישירה שמסבירה את כל התמונה (Kosek, 2021). הוא נפוץ במצבים כמו כאב מפושט, פיברומיאלגיה, כאבי גב או צוואר כרוניים, ולעיתים כאבי ברכיים או כתפיים ממושכים. במקרים אלה MRI עשוי להיות תקין, משום שמקור הבעיה אינו “חור” או “קרע”, אלא ויסות כאב שיצא מאיזון.
האם כאב עם MRI תקין הוא פסיכולוגי?
הכאב אמיתי גם כאשר מושפע ממתח
כאב אינו “בראש” במובן המזלזל של הביטוי. הוא כן מעובד במוח, כמו כל תחושה אחרת. מתח נפשי, חרדה, עומס רגשי ושינה ירודה יכולים להגביר כאב משום שהם משפיעים על מערכת העצבים, הורמוני סטרס, שרירים, קשב ויכולת התאוששות (Cohen, 2021). המשמעות היא לא שהכאב מדומיין, אלא שהגוף פועל כמערכת אחת.
ביולוגי, נפשי וחברתי עובדים יחד
המודל הביופסיכוסוציאלי מסביר שכאב מושפע מגורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים. לדוגמה: שריר רגיש, פחד מתנועה, שינה קצרה, עומס עבודה וחוסר פעילות יכולים יחד להחזיק כאב פעיל. לכן טיפול מוצלח אינו מחפש רק “ממצא MRI”, אלא בודק את כל הגורמים שמגבירים או מפחיתים את הכאב (Foster, 2018).
מתי MRI תקין כן מרגיע?
MRI תקין יכול להיות חדשות טובות מאוד כאשר הוא שולל מצבים מסוכנים או מבניים משמעותיים. אם אין סימנים לגידול, זיהום, שבר, לחץ עצבי קשה או מחלה דלקתית משמעותית, אפשר לעבור מגישה של פחד לגישה של שיקום. זה לא אומר שהכאב לא חשוב. זה אומר שהסיכוי שצריך פעולה פולשנית או חירום רפואי נמוך יותר, ושהמיקוד יכול לעבור לתפקוד, תנועה, חיזוק והפחתת רגישות.
מתי צריך להמשיך בירור למרות MRI תקין?
יש מצבים שבהם חשוב להיבדק שוב, גם אם MRI קודם היה תקין. דגלים אדומים כוללים כאב אחרי חבלה משמעותית, חולשה מתקדמת ביד או ברגל, ירידה בשליטה על סוגרים, חום, ירידה לא מוסברת במשקל, כאב לילי חריג שאינו משתנה בתנוחה, היסטוריה של מחלה ממארת או כאב שמחמיר באופן עקבי בלי הסבר. במקרים אלה יש לפנות לרופא ולא להסתפק בטיפול שמרני בלבד.
איך מאבחנים כאב כאשר MRI תקין?
האבחון מתחיל בסיפור הכאב
יש משמעות לשאלות כמו: מתי הכאב התחיל, מה מחמיר אותו, מה מקל עליו, האם הוא מקרין, האם יש נימול, האם יש חולשה, האם הכאב משתנה לאורך היום, והאם קיימים עומס נפשי או שינה ירודה. לעיתים הסיפור מגלה דפוס ברור: כאב שמופיע רק אחרי ישיבה, רק אחרי אימון, רק בבוקר, או רק בזמן תנועה מסוימת.
בדיקה גופנית חשובה יותר מהפענוח לבדו
בדיקה טובה כוללת טווחי תנועה, כוח, תחושה, רפלקסים לפי הצורך, בדיקות עומס, תפקוד מפרקים סמוכים, דפוסי תנועה ותגובה לתרגילים. כאשר MRI תקין, הבדיקה הקלינית יכולה לעזור לזהות האם הכאב יותר שרירי, מפרקי, עצבי, עומסי או נוציפלסטי. זו גם הדרך לבחור טיפול מותאם במקום טיפול כללי מדי.
טיפול בכאב עם MRI תקין
חינוך לכאב: להבין כדי להפחית פחד
הסבר נכון על כאב יכול להפחית פחד ולשפר שיתוף פעולה עם טיפול. כאשר אדם מבין שכאב אינו תמיד סימן לנזק, קל יותר לחזור לתנועה בהדרגה. גישות של חינוך למדעי הכאב מדגישות שכאב הוא מערכת הגנה, ולעיתים מערכת ההגנה נעשית רגישה מדי (Moseley, 2015). המטרה אינה להתעלם מהכאב, אלא להבין אותו ולנהל אותו.
תנועה הדרגתית במקום מנוחה ממושכת
מנוחה קצרה יכולה לעזור בכאב חריף, אך מנוחה ממושכת עלולה להחליש שרירים, להגביר פחד מתנועה ולשמר כאב. ברוב כאבי השריר־שלד הלא מסוכנים, חזרה הדרגתית לפעילות עדיפה על הימנעות מלאה (Qaseem, 2017). התנועה צריכה להיות מדורגת: מתחילים מטווחים קלים, מוסיפים הליכה, חיזוק ופעילות תפקודית לפי תגובת הגוף.
חיזוק ושיפור סבילות עומס
כאשר MRI תקין והכאב חוזר שוב ושוב, לעיתים הבעיה היא לא חולשה אחת בלבד אלא סבילות נמוכה לעומס. תוכנית טובה כוללת חיזוק שרירי ליבה, ירך, גב, שכמות או צוואר לפי האזור הכואב. העיקרון הוא חשיפה הדרגתית: הגוף לומד מחדש שתנועה בטוחה, והמערכת מפסיקה לפרש כל עומס כאיום.
שינה, מתח והתאוששות
שינה ירודה מגבירה רגישות לכאב. גם עומס נפשי מתמשך יכול להעלות מתח שרירי ולשנות את עיבוד הכאב. לכן טיפול יסודי בכאב עם MRI תקין צריך להתייחס לשגרת שינה, הפסקות בעבודה, פעילות אירובית קלה, נשימה, הרפיה וניהול עומסים. אלה אינם “טיפולים משלימים” בלבד; הם חלק מהפיזיולוגיה של כאב.
כירופרקטיקה כאשר MRI תקין אבל עדיין כואב
איך כירופרקטיקה יכולה להועיל?
כירופרקטיקה יכולה להועיל בעיקר כאשר הכאב קשור לתפקוד עמוד השדרה, מפרקים, שרירים, תנועה ועומס. כירופרקט מוסמך יכול לבצע הערכה תפקודית, לבדוק טווחי תנועה, לזהות אזורים רגישים או נוקשים, ולהשתמש בטיפול ידני, מוביליזציות, מניפולציות, תרגילים והדרכה. במצבים של כאב גב או צוואר לא ספציפי, טיפול מנואלי יכול להיות חלק מגישה שמרנית יעילה (Trager, 2024).
מה אומר המחקר על מניפולציה שדרתית?
בכאב גב תחתון חריף, מטא־אנליזה מצאה קשר בין מניפולציה שדרתית לבין שיפור צנוע בכאב ובתפקוד בטווח הקצר (Paige, 2017). בכאב גב כרוני, סקירה ומטא־אנליזה מצאו שמניפולציה שדרתית יכולה להפחית כאב ומוגבלות בהשוואה לחלק מהביקורות, אם כי גודל ההשפעה לרוב מתון ולא קסמי (Rubinstein, 2019). מחקר קליני בקרב אנשי צבא בארצות הברית מצא שהוספת טיפול כירופרקטי לטיפול רפואי רגיל שיפרה כאב ומוגבלות בטווח הקצר לעומת טיפול רגיל בלבד (Goertz, 2018).
כירופרקטיקה אינה רק “קנאקים”
כירופרקטיקה איכותית אינה מסתכמת במניפולציה מהירה. טיפול טוב כולל אבחון, הסבר, בדיקת דגלים אדומים, התאמת עומסים, תרגילים, שיפור הרגלי עבודה וחזרה הדרגתית לפעילות. כאשר MRI תקין, דווקא חשוב לא למכור הבטחה של “החזרת חוליה למקום”, אלא להסביר שהמטרה היא לשפר תנועה, להפחית רגישות ולבנות תפקוד.
בטיחות והתאמה אישית
טיפול כירופרקטי צריך להתבצע לאחר תשאול ובדיקה. במצבים של חסר נוירולוגי מתקדם, חשד לשבר, זיהום, מחלה דלקתית פעילה או כאב חריג עם סימני אזהרה, יש להפנות לרופא. במקרים מתאימים, כירופרקטיקה יכולה להיות כלי יעיל כחלק מתוכנית רחבה, במיוחד כאשר משלבים טיפול ידני עם תרגול והדרכה ולא מסתמכים על טיפול פסיבי בלבד.
מה לא כדאי לעשות כאשר MRI תקין?
לא לרדוף אחרי עוד ועוד הדמיות בלי סיבה
בדיקות נוספות יכולות להיות חשובות כאשר יש שינוי בתסמינים או סימני אזהרה. אבל כאשר התמונה יציבה ואין דגלים אדומים, עוד הדמיות לא תמיד משפרות טיפול ולעיתים מגבירות פחד. הנחיות קליניות ממליצות להימנע מהדמיה שגרתית בכאב גב לא ספציפי ללא סימנים מחשידים (Chou, 2011).
לא לפרש כאב כנזק מתמשך
כאב חזק אינו תמיד שווה נזק חמור. כאשר מערכת העצבים רגישה, הכאב יכול להיות חזק גם בלי פגיעה חדשה. פרשנות מפחידה כמו “הגב שלי הרוס” או “אסור לי לזוז” עלולה להוביל להימנעות, חולשה והחמרת רגישות. עדיף להשתמש בשפה מדויקת: “המערכת רגישה עכשיו, וצריך להחזיר לה ביטחון בהדרגה”.
תוכנית פעולה מעשית
שלב ראשון: לוודא שאין סימני אזהרה
לפני טיפול שמרני, חשוב לוודא שאין חולשה מתקדמת, הפרעות תחושה קשות, חום, ירידה במשקל, טראומה משמעותית או שינוי בשליטה על סוגרים. בהיעדר סימנים כאלה, ובמיוחד כאשר MRI תקין, אפשר לרוב להתמקד בשיקום ולא בפחד.
שלב שני: לזהות את דפוס הכאב
כדאי לבדוק מה מעורר כאב: ישיבה, כיפוף, עמידה, הליכה, אימון, עבודה מול מחשב או סטרס. דפוס ברור מאפשר טיפול ממוקד. לדוגמה, כאב שמחמיר לאחר ישיבה ממושכת יצריך הפסקות תנועה, חיזוק והדרגת עומסים; כאב שמחמיר אחרי אימון יצריך ויסות נפח, טכניקה והתאוששות.
שלב שלישי: לבנות תנועה בטוחה
מתחילים מתנועה שאינה מאיימת: הליכה קצרה, תרגילי נשימה, טווחי תנועה קלים וחיזוק עדין. לאחר מכן מעלים עומס בהדרגה. המטרה אינה להגיע לאפס כאב ביום אחד, אלא לשפר תפקוד, להפחית רגישות ולהחזיר ביטחון לגוף.
שלב רביעי: לשלב טיפול מקצועי לפי הצורך
פיזיותרפיה, כירופרקטיקה, רפואה לשיכוך כאב, טיפול רגשי או שילוב ביניהם יכולים להתאים לפי מנגנון הכאב. כאשר יש כאב ממושך, הגישה הרב־תחומית לרוב יעילה יותר מחיפוש אחר פתרון יחיד. טיפול נכון מתמקד בתפקוד, לא רק בתמונה.
סיכום: MRI תקין הוא התחלה של הבנה, לא סוף הדרך
MRI תקין אינו מבטל כאב ואינו אומר שהכול “פסיכולוגי”. הוא אומר שלא נמצא ממצא מבני ברור שמסביר את התסמינים. כאב יכול לנבוע מרקמות רכות, מפרקים, עומס, רגישות עצבית, כאב נוציפלסטי, שינה ירודה, מתח או שילוב של כמה גורמים. לכן הטיפול הנכון הוא לא לרדוף אחרי תמונה מושלמת, אלא להבין את מנגנון הכאב, לשלול דגלים אדומים, לחזור לתנועה בהדרגה ולבנות יכולת. כירופרקטיקה יכולה להועיל כחלק מגישה שמרנית ומבוססת, בעיקר כאשר היא משלבת טיפול ידני, תרגול, הסבר וניהול עומסים.
References:
Breivik, H., Collett, B., Ventafridda, V., Cohen, R., & Gallacher, D. (2006). Survey of chronic pain in Europe: Prevalence, impact on daily life, and treatment. European Journal of Pain, 10(4), 287–333. doi: 10.1016/j.ejpain.2005.06.009. (pdfs.semanticscholar.org)
Brinjikji, W., Luetmer, P. H., Comstock, B., Bresnahan, B. W., Chen, L. E., Deyo, R. A., Halabi, S., Turner, J. A., Avins, A. L., James, K., Wald, J. T., Kallmes, D. F., & Jarvik, J. G. (2015). Systematic literature review of imaging features of spinal degeneration in asymptomatic populations. American Journal of Neuroradiology, 36(4), 811–816. doi: 10.3174/ajnr.A4173. (Semantic Scholar)
Chou, R., Qaseem, A., Owens, D. K., Shekelle, P., & Clinical Guidelines Committee of the American College of Physicians. (2011). Diagnostic imaging for low back pain: Advice for high-value health care from the American College of Physicians. Annals of Internal Medicine, 154(3), 181–189. doi: 10.7326/0003-4819-154-3-201102010-00008. (semanticscholar.org)
Cohen, S. P., Vase, L., & Hooten, W. M. (2021). Chronic pain: An update on burden, best practices, and new advances. The Lancet, 397(10289), 2082–2097. doi: 10.1016/S0140-6736(21)00393-7. (semanticscholar.org)
Ferreira, M. L., de Luca, K., Haile, L. M., Steinmetz, J. D., Culbreth, G. T., Cross, M., Kopec, J. A., Ferreira, P. H., Blyth, F. M., Buchbinder, R., & GBD 2021 Low Back Pain Collaborators. (2023). Global, regional, and national burden of low back pain, 1990–2020, its attributable risk factors, and projections to 2050: A systematic analysis of the Global Burden of Disease Study 2021. The Lancet Rheumatology, 5(6), e316–e329. doi: 10.1016/S2665-9913(23)00098-X. (semanticscholar.org)
Fernández-de-las-Peñas, C., Nijs, J., Cagnie, B., Gerwin, R. D., Plaza-Manzano, G., Valera-Calero, J. A., & Arendt-Nielsen, L. (2023). Myofascial pain syndrome: A nociceptive condition comorbid with neuropathic or nociplastic pain. Life, 13(3), 694. doi: 10.3390/life13030694. (pdfs.semanticscholar.org)
Foster, N. E., Anema, J. R., Cherkin, D., Chou, R., Cohen, S. P., Gross, D. P., Ferreira, P. H., Fritz, J. M., Koes, B. W., Peul, W., Turner, J. A., Maher, C. G., & Lancet Low Back Pain Series Working Group. (2018). Prevention and treatment of low back pain: Evidence, challenges, and promising directions. The Lancet, 391(10137), 2368–2383. doi: 10.1016/S0140-6736(18)30489-6. (semanticscholar.org)
Goertz, C. M., Long, C. R., Vining, R. D., Pohlman, K. A., Walter, J., & Coulter, I. (2018). Effect of usual medical care plus chiropractic care vs usual medical care alone on pain and disability among US service members with low back pain: A comparative effectiveness clinical trial. JAMA Network Open, 1(1), e180105. doi: 10.1001/jamanetworkopen.2018.0105. (semanticscholar.org)
Hartvigsen, J., Hancock, M. J., Kongsted, A., Louw, Q., Ferreira, M. L., Genevay, S., Hoy, D., Karppinen, J., Pransky, G., Sieper, J., Smeets, R. J., Underwood, M., & Lancet Low Back Pain Series Working Group. (2018). What low back pain is and why we need to pay attention. The Lancet, 391(10137), 2356–2367. doi: 10.1016/S0140-6736(18)30480-X. (semanticscholar.org)
Horga, L. M., Hirschmann, A. C., Henckel, J., Fotiadou, A., Di Laura, A., Torlasco, C., D’Silva, A., Sharma, S., Moon, J. C., & Hart, A. J. (2020). Prevalence of abnormal findings in 230 knees of asymptomatic adults using 3.0 T MRI. Skeletal Radiology, 49(7), 1099–1107. doi: 10.1007/s00256-020-03394-z. (semanticscholar.org)
Kosek, E., Clauw, D., Nijs, J., Baron, R., Gilron, I., Harris, R. E., Mico, J.-A., Rice, A. S. C., & Sterling, M. (2021). Chronic nociplastic pain affecting the musculoskeletal system: Clinical criteria and grading system. Pain, 162(11), 2629–2634. doi: 10.1097/j.pain.0000000000002324. (semanticscholar.org)
Moseley, G. L., & Butler, D. S. (2015). Fifteen years of explaining pain: The past, present, and future. The Journal of Pain, 16(9), 807–813. doi: 10.1016/j.jpain.2015.05.005. (semanticscholar.org)
Nijs, J., George, S. Z., Clauw, D. J., Fernández-de-las-Peñas, C., Kosek, E., Ickmans, K., Fernández-Carnero, J., Polli, A., Kapreli, E., Huysmans, E., et al. (2021). Central sensitisation in chronic pain conditions: Latest discoveries and their potential for precision medicine. The Lancet Rheumatology, 3(5), e383–e392. doi: 10.1016/S2665-9913(21)00032-1. (pdfs.semanticscholar.org)
Paige, N. M., Miake-Lye, I. M., Booth, M. S., Beroes, J. M., Mardian, A. S., Dougherty, P., Branson, R., Tang, B., Morton, S. C., & Shekelle, P. G. (2017). Association of spinal manipulative therapy with clinical benefit and harm for acute low back pain: Systematic review and meta-analysis. JAMA, 317(14), 1451–1460. doi: 10.1001/jama.2017.3086. (semanticscholar.org)
Qaseem, A., Wilt, T. J., McLean, R. M., & Forciea, M. A. (2017). Noninvasive treatments for acute, subacute, and chronic low back pain: A clinical practice guideline from the American College of Physicians. Annals of Internal Medicine, 166(7), 514–530. doi: 10.7326/M16-2367. (semanticscholar.org)
Raja, S. N., Carr, D. B., Cohen, M., Finnerup, N. B., Flor, H., Gibson, S., Keefe, F. J., Mogil, J. S., Ringkamp, M., Sluka, K. A., Song, X.-J., Stevens, B., Sullivan, M. D., Tutelman, P. R., Ushida, T., & Vader, K. (2020). The revised International Association for the Study of Pain definition of pain: Concepts, challenges, and compromises. Pain, 161(9), 1976–1982. doi: 10.1097/j.pain.0000000000001939. (semanticscholar.org)
Rubinstein, S. M., de Zoete, A., van Middelkoop, M., Assendelft, W. J. J., de Boer, M. R., & van Tulder, M. W. (2019). Benefits and harms of spinal manipulative therapy for the treatment of chronic low back pain: Systematic review and meta-analysis of randomised controlled trials. BMJ, 364, l689. doi: 10.1136/bmj.l689. (pdfs.semanticscholar.org)
Schwartzberg, R., Reuss, B. L., Burkhart, B. G., Butterfield, M., Wu, J. Y., & McLean, K. W. (2016). High prevalence of superior labral tears diagnosed by MRI in middle-aged patients with asymptomatic shoulders. Orthopaedic Journal of Sports Medicine, 4(1), 2325967115623212. doi: 10.1177/2325967115623212. (semanticscholar.org)
Trager, R. J., Bejarano, G., Perfecto, R.-P. T., Blackwood, E. R., & Goertz, C. M. (2024). Chiropractic and spinal manipulation: A review of research trends, evidence gaps, and guideline recommendations. Journal of Clinical Medicine, 13(19), 5668. doi: 10.3390/jcm13195668.