כאב בקדמת הברך: האם מדובר בתסמונת כאב פטלופמורלי?

כאב בקדמת הברך: האם מדובר בתסמונת כאב פטלופמורלי? כאב בקדמת הברך (Anterior Knee Pain) מהווה את אחת התלונות השכיחות והאתגרים האבחנתיים המורכבים ביותר ברפואת ספורט ובאורתופדיה קלינית. מטופלים רבים, ובהם ספורטאים וחובבי ריצה, מדווחים על כאב עמום ומפוזר סביב עצם הפיקה (Patella) או תחתיה, אשר מחמיר באופן מובהק בעת העמסה מכנית על המפרק במצב של כפיפה, כגון בריצה, בעלייה ובירידה במדרגות, או לאחר ישיבה ממושכת. בפני הקלינאי עומד הצורך לבצע אבחנה מבדלת מדויקת כדי לשלול פתולוגיות מוגדרות, כגון דלקת בגיד הפיקה (Patellar Tendinopathy), שחיקה סחוסית מתקדמת (Chondromalacia Patellae) או תסמונת הרקמה הסינוביאלית (Plica Syndrome).

כאשר נשללים ממצאים טראומטיים חדים, האבחנה השכיחה ביותר היא תסמונת הכאב הפטלופמורלי (Patellofemoral Pain Syndrome – PFPS), המכונה גם "ברך רצים". פתולוגיה זו אינה מוגדרת כנזק אנטומי בודד, אלא כתסמונת רב-גורמית הנובעת לרוב מחלוקת עומסים ביומכנית לקויה. ליקויים אלו כוללים תנועה לא תקינה של הפיקה במסילתה בעצם הירך (Patellar Maltracking), חוסר איזון שרירי בין ראשי שריר הארבע-ראשי, או חולשה של מייצבי הירך והאגן (כגון שרירי העכוז התיכון), המובילים לקריסה פנימה של הברך (Dynamic Valgus) בעת מאמץ. הבנת המנגנון הפתופיזיולוגי העומד בבסיס התסמונת חיונית לבניית תוכנית שיקום שמרנית מותאמת אישית, הממוקדת בתיקון הליקויים התנועתיים והפחתת העומס המפרקי.

כאב בקדמת הברך: האם מדובר בתסמונת כאב פטלופמורלי? – רקע

כאב בקדמת הברך הוא אחד מסוגי הכאב השכיחים ביותר סביב מפרק הברך, במיוחד אצל מתבגרים, רצים, חיילים, מתאמנים ואנשים שמבצעים הרבה מדרגות, סקוואטים, קפיצות או ישיבה ממושכת. אחת האבחנות הנפוצות ביותר במצב כזה היא תסמונת כאב פטלופמורלי, (Patellofemoral Pain) כאב שמקורו במערכת היחסים בין הפיקה לבין עצם הירך. עם זאת, לא כל כאב קדמי בברך הוא כאב פטלופמורלי, ולכן חשוב להבין את דפוס הכאב, את הפעולות שמחמירות אותו, ואת הסימנים שמכוונים לאבחנות אחרות.

תסמונת כאב פטלופמורלי מוגדרת לרוב ככאב מפושט סביב הפיקה או מאחוריה, שמוחמר בפעולות שמעמיסות על המפרק הפטלופמורלי בזמן כיפוף ברך: ירידה או עלייה במדרגות, סקוואט, ריצה, קפיצה, כריעה, קימה מכיסא וישיבה ממושכת. מחקרים וסקירות מצביעים על כך שמדובר במצב שכיח, ולעיתים מתמשך יותר ממה שנהגו לחשוב בעבר (Crossley, 2016; Smith, 2018).

מהי תסמונת כאב פטלופמורלי?

תסמונת כאב פטלופמורלי מתארת כאב באזור הקדמי של הברך, הקשור לעומס על המפרק שבין הפיקה לבין השקע הקדמי בעצם הירך. הפיקה אינה “צפה” באופן עצמאי; היא נעה בתוך מסלול בזמן כיפוף ויישור הברך, ומושפעת מכוח השריר הארבע־ראשי, תנועת הירך, מנח האגן, כף הרגל, עומס האימון, טווחי התנועה, שליטה עצבית־שרירית ולעיתים גם גורמים פסיכולוגיים כמו חשש מתנועה או כאב מתמשך.

למה השם “תסמונת” חשוב?

המונח “תסמונת” חשוב משום שאין תמיד גורם יחיד וברור. אצל אדם אחד הכאב עשוי להיות קשור לעלייה מהירה מדי בנפח ריצה; אצל אחר לחולשת ירך ולקריסת ברך פנימה; אצל שלישי לנוקשות בקרסול או לישיבה ממושכת; ואצל רביעי לשילוב של עומס, רגישות כאב וחשש מתנועה. לכן טיפול יעיל אינו מסתכם ב”חיזוק ארבע־ראשי” בלבד, אלא דורש הסתכלות על כל שרשרת התנועה.

איך מרגיש כאב פטלופמורלי בקדמת הברך?

כאב פטלופמורלי בדרך כלל מורגש ככאב עמום, מפושט, סביב הפיקה או מאחוריה. המטופל מתקשה לעיתים להצביע על נקודה אחת מדויקת, ומתאר “כאב בתוך הברך”, “כאב מסביב לפיקה” או “לחץ מקדימה”. הכאב נוטה להחמיר כאשר הברך כפופה תחת עומס, משום שבמצבים אלה הלחץ בין הפיקה לעצם הירך עולה.

פעולות שמחמירות כאב פטלופמורלי

הפעולות האופייניות כוללות ירידה במדרגות, עלייה במדרגות, סקוואטים, לאנג’ים, ריצה בירידה, קפיצות, נחיתה מקפיצה, כריעה, ישיבה ממושכת באוטובוס או בכיתה, וקימה לאחר ישיבה ארוכה. לעיתים הכאב מופיע בתחילת פעילות ומשתפר מעט לאחר חימום, אך חוזר לאחר עומס גבוה יותר. הנחיות קליניות עדכניות מדגישות שהאבחנה היא בעיקר קלינית ומתבססת על כאב קדמי שמוחמר בפעולות המעמיסות על מפרק הפיקה־ירך (Willy, 2019).

טבלת סימנים: האם הכאב מתאים לתסמונת כאב פטלופמורלי?

אבחנה מבדלת לכאב בקדמת הברך

כאב קדמי בברך יכול לנבוע ממספר מקורות. תסמונת כאב פטלופמורלי היא שכיחה, אך אבחון מדויק צריך לשלול מצבים אחרים. הדבר חשוב במיוחד אם הכאב התחיל אחרי חבלה, אם יש נפיחות ברורה, אם הברך “ננעלת”, אם יש כאב לילה חריג, או אם הכאב אינו קשור לעומס מכני.

טבלת אבחנות אפשריות בכאב קדמי בברך

למה תסמונת כאב פטלופמורלי מתפתחת?

הסיבה המרכזית היא בדרך כלל חוסר התאמה בין העומס שהברך מקבלת לבין היכולת של מערכת השריר־שלד לספוג אותו. כאשר אדם מעלה מהר מדי את נפח הריצה, חוזר לאימונים אחרי הפסקה, מוסיף מדרגות או קפיצות, או מתאמן ללא התאוששות מספקת, העומס על מפרק הפיקה־ירך עלול לעלות מעבר לסף הסבילות.

גורמי עומס ואימון

שינוי חד בנפח האימון, מעבר לריצה בעליות או ירידות, נעליים חדשות, משטח חדש, אימוני HIIT, הרבה סקוואטים או לאנג’ים, חזרה לאימון אחרי מחלה או חופשה, והיעדר ימי התאוששות – כולם עשויים לתרום. אצל רצים, שינויי קצב, אורך צעד, תדירות צעד ועייפות יכולים להשפיע על עומס הברך.

גורמים ביומכניים

גורמים ביומכניים אינם “אשמה” של המטופל, אלא מאפיינים שניתן למדוד ולשפר. הם עשויים לכלול חולשת שרירי ירך, שליטה פחות טובה בברך בזמן נחיתה, ירידה בשליטה באגן, נוקשות בקרסול, קריסה דינמית של הברך פנימה, או תזמון שרירי פחות יעיל. סקירות על גורמי סיכון מצאו ראיות מסוימות לקשר בין חולשת פושטי ברך לבין התפתחות כאב פטלופמורלי, אך גם הדגישו שלא כל גורם שהוצע בספרות מנבא כאב באופן עקבי (Lankhorst, 2012; Neal, 2019).

האם כאב פטלופמורלי עובר לבד?

בעבר נהגו לומר שכאב פטלופמורלי הוא בעיה “קלה” או “חולפת”. כיום התמונה מורכבת יותר. אצל חלק מהאנשים הכאב אכן משתפר עם הפחתת עומס זמנית וחזרה הדרגתית לפעילות, אך אצל אחרים הוא נמשך חודשים ואף שנים. במחקרי מתבגרים נמצא שכאב ברך בגיל ההתבגרות, ובמיוחד כאב פטלופמורלי, אינו תמיד מצב שחולף מעצמו (Rathleff, 2016).

למה לא כדאי להתעלם מכאב קדמי בברך?

התעלמות עלולה ליצור מעגל של כאב, ירידה בפעילות, חולשה, חשש מתנועה וחזרה כואבת לעומס. בנוסף, כאשר הכאב גורם להימנעות מספורט או מפעילות יומיומית, הוא משפיע על כושר, מצב רוח, שינה וביטחון בתנועה. סקירה על מאפיינים פסיכולוגיים בכאב פטלופמורלי מצאה קשר בין כאב ותפקוד לבין חרדה, קטסטרופיזציה ופחד מתנועה אצל חלק מהמטופלים, ולכן טיפול טוב צריך להתייחס גם להסבר, ביטחון ותכנון חזרה לפעילות (Maclachlan, 2017).

איך מאבחנים תסמונת כאב פטלופמורלי?

האבחון מתחיל בתשאול: מתי הכאב התחיל, האם הייתה חבלה, מה מחמיר, מה מקל, האם יש נפיחות, האם הברך ננעלת, מה השתנה באימונים, האם יש כאבים בירך או בגב, ומהן המטרות של המטופל. לאחר מכן בודקים תנועה, כוח, שליטה, רגישות, תבנית סקוואט, מדרגה, קפיצה או ריצה לפי הצורך.

בדיקות שימושיות במרפאה

אין בדיקה אחת שמאשרת בוודאות תסמונת כאב פטלופמורלי. לרוב משלבים כמה ממצאים: כאב בפעולות כמו סקוואט או מדרגה, כאב סביב הפיקה, היעדר סימנים חזקים לפגיעה מניסקאלית או רצועתית, והקשר ברור לעומס. לעיתים נבדקים טווחי תנועה של ירך וקרסול, כוח שרירי ירך וברך, שליטת אגן, מנח כף רגל, ותנועת הפיקה.

מתי צריך צילום או MRI?

ברוב המקרים של כאב פטלופמורלי טיפוסי, ללא חבלה וללא סימני אזהרה, אין צורך בהדמיה בתחילת הדרך. הדמיה נשקלת כאשר קיימת חבלה משמעותית, נפיחות חריגה, נעילה, חשד לשבר, כאב לילה חריג, חשד למחלה דלקתית/זיהומית, או כישלון טיפול שמרני מסודר. הנחיות קליניות מדגישות את החשיבות של אבחנה קלינית והערכה תפקודית לפני החלטה על בדיקות נוספות (Willy, 2019).

טיפול בכאב בקדמת הברך: מה באמת עובד?

הבסיס לטיפול בתסמונת כאב פטלופמורלי הוא חינוך, ניהול עומסים ותרגול מותאם. ההסבר חשוב לא פחות מהתרגיל: המטופל צריך להבין שהכאב אינו בהכרח “שחיקה מסוכנת”, אלא לרוב תגובת עומס של מערכת רגישה. המטרה היא להוריד עומס זמנית, לחזק את היכולת של הברך והירך, ואז להחזיר בהדרגה פעילויות חשובות.

חינוך וניהול עומסים

בשלב הראשון מזהים אילו פעולות מעלות כאב ומווסתים אותן. אין צורך להפסיק כל פעילות, אך כדאי לעבוד עם כלל פשוט: פעילות יכולה להיות מותרת אם הכאב קל, לא מחמיר משמעותית תוך כדי, וחוזר לרמת הבסיס בתוך 24 שעות. אם כאב אחרי אימון נמשך יום־יומיים או גורם לצליעה, העומס כנראה גבוה מדי.

תרגילי חיזוק לברך ולירך

הראיות החזקות ביותר תומכות בתרגילי חיזוק, בעיקר שילוב של תרגילים ממוקדי ברך וממוקדי ירך. תרגול עשוי לכלול יישור ברך מבוקר, סקוואט בטווח נסבל, גשר, הרחקת ירך, תרגילי אגן, עליות מדרגה, תרגילי נחיתה ותרגול תפקודי. סקירות וקונצנזוס בינלאומי תומכים במיוחד בשילוב תרגילי ירך וברך לשיפור כאב ותפקוד (Collins, 2018; Manojlović, 2021).

טבלת טיפול לפי שלב הכאב

תפקיד כירופרקטיקה בכאב פטלופמורלי

כירופרקטיקה יכולה להשתלב בטיפול שמרני בכאב קדמי בברך כאשר היא מבוססת על אבחון, סינון סימני אזהרה, הערכת שרשרת התנועה ותוכנית תרגול. כירופרקט מיומן אינו אמור להתמקד רק ב”יישור הברך”, אלא לבדוק גם את כף הרגל, הקרסול, הירך, האגן, הגב התחתון, תבנית ההליכה, הריצה, הסקוואט והעומסים היומיומיים.

טיפול ידני כחלק מתוכנית, לא במקום תרגול

מחקרים וקונצנזוס מצביעים על כך שטיפול ידני לבדו אינו נחשב טיפול מרכזי בכאב פטלופמורלי, אך עשוי להיות בעל ערך כתוספת לתרגול, חינוך וניהול עומסים. קונצנזוס משנת 2018 תמך בתרגול, התערבויות משולבות ומדרסים נבחרים, אך לא המליץ על מוביליזציות פטלופמורליות, ברכיות או מותניות כטיפול בודד (Collins, 2018).

מניפולציה לומבו־פלבית וכאב קדמי בברך

סקירה שיטתית ומטה־אנליזה משנת 2024 בדקה מניפולציה לומבו־פלבית בתסמונת כאב פטלופמורלי ומצאה ירידה בכאב, בעיקר כאשר הטיפול שולב עם טיפולים פעילים כמו חיזוק. המחברים הדגישו שמדובר בהתערבות מסייעת, לא תחליף לתוכנית שיקום, ושיש צורך במחקרים ארוכי טווח נוספים (Lin, 2024).

מה כירופרקט יכול לעשות בפועל?

תוכנית כירופרקטית עשויה לכלול טיפול ידני במפרקי הקרסול, הירך, האגן או הגב התחתון כאשר נמצאת מגבלה רלוונטית; טכניקות לרקמות רכות סביב ירך, ארבע־ראשי, מסובבי ירך ושוק; הדרכת תנועה בסקוואט, מדרגות וריצה; התאמת עומסים; והתקדמות תרגילי כוח. מחקר פיילוט כירופרקטי מצא כי ניתן ליישם פרוטוקולים הכוללים טיפול מנואלי, תרגול וטיפול ברקמות רכות באופן בטוח במסגרת מחקרית, אך הוא היה מחקר היתכנות קטן ולא הוכחה סופית ליעילות (Brantingham, 2009).

מדרסים, טייפינג וברכיות: מתי הם רלוונטיים?

מדרסים מוכנים מראש עשויים לעזור לחלק מהמטופלים בטווח הקצר, במיוחד כאשר יש קשר בין מנח כף הרגל, עומס ריצה או עמידה ממושכת לבין הכאב. טייפינג לפיקה או לברך עשוי להפחית כאב זמנית ולאפשר ביצוע תרגילים עם פחות כאב. ברכיות יכולות לתת תחושת ביטחון, אך אינן מחליפות חיזוק או שינוי עומסים.

איך לא להשתמש בעזרים?

הטעות הנפוצה היא להפוך עזר זמני לטיפול העיקרי. אם טייפינג מאפשר לבצע תרגול טוב יותר – הוא יכול להיות שימושי. אם מדרס מפחית כאב בזמן הליכה – הוא יכול להיות חלק מהתוכנית. אבל אם המטופל נשען רק על טייפינג, מדרסים או ברכייה בלי לחזק, לשפר שליטה ולהחזיר עומס בהדרגה, הסיכוי לחזרה של הכאב גבוה יותר. מדריך Best Practice משנת 2024 ממליץ לראות בתרגול וחינוך את ההתערבות הראשית, ואת המדרסים, הטיפול הידני, הטייפינג ושינויי התנועה כתוספות מותאמות אישית (Neal, 2024).

כאב פטלופמורלי אצל רצים

אצל רצים, כאב פטלופמורלי מופיע לעיתים לאחר עלייה בקילומטראז’, שינוי נעליים, מעבר למסלול עם ירידות, חזרה מהירה אחרי הפסקה או שילוב אימוני מהירות. לרוב אין צורך להפסיק לרוץ לגמרי, אך צריך להפחית זמנית נפח, תדירות או עצימות, ולהחזיר בהדרגה לפי תגובת הכאב.

שינוי טכניקת ריצה

במקרים מסוימים שינוי קטן בתדירות הצעדים, קיצור צעד, הפחתת ריצה בירידה או תרגול נחיתה רכה יכולים לעזור. עם זאת, שינויי ריצה צריכים להיות מדודים. שינוי חד מדי עלול להעביר עומס לקרסול, כף הרגל או השוק. לכן עדיף לבצע שינוי אחד בכל פעם ולעקוב אחרי תגובת הכאב במשך שבועיים לפחות.

כאב פטלופמורלי אצל מתבגרים

בקרב מתבגרים, כאב קדמי בברך שכיח במיוחד בתקופות של גדילה, ספורט אינטנסיבי, קפיצות, כדורסל, כדורגל, ריצה וריקוד. חשוב להבחין בין כאב פטלופמורלי לבין אוסגוד־שלטר או סינדינג־לארסן־יוהנסון, שמופיעים סביב אזורי גדילה וגידים. אצל מתבגרים אין להתייחס לכאב כאל “סתם גדילה” אם הוא נמשך, מגביל פעילות או מחמיר.

מסר חשוב להורים ולמאמנים

ילד או נער עם כאב ברך מתמשך אינו צריך “לשחק דרך הכאב” בכל מחיר. מנוחה מוחלטת אינה תמיד הפתרון, אבל גם התעלמות אינה פתרון. הגישה הנכונה היא התאמת עומס, חיזוק הדרגתי, שינה מספקת, תזונה תקינה, בדיקת טכניקה והחזרה הדרגתית לספורט. מחקרים הראו שכאב פטלופמורלי בגיל ההתבגרות עלול להימשך, ולכן טיפול מוקדם ומדויק חשוב (Rathleff, 2016).

מתי כאב בקדמת הברך מחייב בדיקה רפואית?

רוב מקרי הכאב הקדמי בברך אינם מסוכנים, אך יש מצבים שבהם חשוב להיבדק. כאב אחרי חבלה משמעותית, נפיחות מהירה, חוסר יכולת לדרוך, נעילה אמיתית, חום, אודם, כאב לילה חריג, ירידה במשקל, כאב שמחמיר במהירות או חשד לזיהום – אינם מתאימים לניהול עצמי רגיל.

טבלת סימני אזהרה

תוכנית מניעה לכאב בקדמת הברך

מניעה יעילה מבוססת על כוח, הדרגתיות וגיוון. מומלץ לשלב תרגילי כוח לירך ולברך פעמיים־שלוש בשבוע, להעלות עומסים בהדרגה, לא לבצע קפיצה גדולה מדי בנפח ריצה או אימוני רגליים, ולשמור על התאוששות. מי שחוזר מפציעה צריך למדוד לא רק “האם כואב עכשיו”, אלא גם איך הברך מרגישה ביום שאחרי.

עקרונות פשוטים לחזרה לפעילות

כלל שימושי הוא להעלות עומס ב־10% – 20% בלבד בכל פעם, בהתאם לרמת הכאב ולמטרות. רצים יכולים להתחיל באינטרוולים של הליכה־ריצה. מתאמני כוח יכולים להתחיל בטווחי תנועה חלקיים ולהעמיק בהדרגה. ספורטאי קפיצות צריכים לעבור דרך שלבים: כוח בסיסי, נחיתות קלות, קפיצות נמוכות, שינויי כיוון, ורק אז חזרה מלאה לאימון קבוצתי.

סיכום: האם כאב בקדמת הברך הוא תסמונת כאב פטלופמורלי?

כאב בקדמת הברך עשוי בהחלט להיות תסמונת כאב פטלופמורלי אם הוא מפושט סביב הפיקה או מאחוריה, מוחמר במדרגות, סקוואט, ריצה, קפיצה או ישיבה ממושכת, ולא מלווה בנפיחות חריגה, נעילה או חבלה משמעותית. עם זאת, אבחנה טובה דורשת הסתכלות רחבה על הברך, הירך, הקרסול, האגן, הגב, העומסים והפעילות היומיומית.

כירופרקטיקה יכולה להועיל כאשר היא משתלבת בגישה שמרנית מבוססת ראיות: אבחון, סינון סימני אזהרה, טיפול ידני מותאם, תרגול, חינוך, ניהול עומסים ומניעה. המסר המרכזי הוא לא לחפש פתרון קסם, אלא לבנות מחדש את יכולת הברך לעמוד בעומס. ברוב המקרים, שילוב נכון של הסבר, חיזוק הדרגתי, התאמת פעילות וטיפול מקצועי יכול להפחית כאב, לשפר תפקוד ולהחזיר ביטחון בתנועה.

References:

Brantingham, J. W., Globe, G. A., Jensen, M. L., Cassa, T. K., Globe, D. R., Price, J. L., Mayer, S. N., & Lee, F. T. (2009). A feasibility study comparing two chiropractic protocols in the treatment of patellofemoral pain syndrome. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 32(7), 536-548. https://doi.org/10.1016/j.jmpt.2009.08.005

Collins, N. J., Barton, C. J., van Middelkoop, M., Callaghan, M. J., Rathleff, M. S., Vicenzino, B. T., Davis, I. S., Powers, C. M., Macri, E. M., Hart, H. F., de Oliveira Silva, D., & Crossley, K. M. (2018). 2018 Consensus statement on exercise therapy and physical interventions to treat patellofemoral pain: Recommendations from the 5th International Patellofemoral Pain Research Retreat. British Journal of Sports Medicine, 52(18), 1170-1178. https://doi.org/10.1136/bjsports-2018-099397

Crossley, K. M., Stefanik, J. J., Selfe, J., Collins, N. J., Davis, I. S., Powers, C. M., McConnell, J., Vicenzino, B., Bazett-Jones, D. M., Esculier, J.-F., Morrissey, D., & Callaghan, M. J. (2016). 2016 Patellofemoral pain consensus statement from the 4th International Patellofemoral Pain Research Retreat, Manchester. Part 1: Terminology, definitions, clinical examination, natural history, patellofemoral osteoarthritis and patient-reported outcome measures. British Journal of Sports Medicine, 50(14), 839-843. https://doi.org/10.1136/bjsports-2016-096384

Hott, A., Brox, J. I., Pripp, A. H., Juel, N. G., Paulsen, G., & Liavaag, S. (2019). Effectiveness of isolated hip exercise, knee exercise, or free physical activity for patellofemoral pain: A randomized controlled trial. The American Journal of Sports Medicine, 47(6), 1312-1322. https://doi.org/10.1177/0363546519830644

Lankhorst, N. E., Bierma-Zeinstra, S. M. A., & van Middelkoop, M. (2012). Risk factors for patellofemoral pain syndrome: A systematic review. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 42(2), 81-94. https://doi.org/10.2519/jospt.2012.3803

Lin, L.-H., Lin, T.-Y., Chang, K.-V., Wu, W.-T., & Özçakar, L. (2024). The effect of lumbopelvic manipulation for pain reduction in patellofemoral pain syndrome: A systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials. Life, 14(7), 831. https://doi.org/10.3390/life14070831

Maclachlan, L. R., Collins, N. J., Matthews, M. L., Hodges, P. W., & Vicenzino, B. (2017). The psychological features of patellofemoral pain: A systematic review. British Journal of Sports Medicine, 51(9), 732-742. https://doi.org/10.1136/bjsports-2016-096705

Manojlović, D., Kozinc, Ž., & Šarabon, N. (2021). Trunk, hip and knee exercise programs for pain relief, functional performance and muscle strength in patellofemoral pain: Systematic review and meta-analysis. Journal of Pain Research, 14, 1431-1449. https://doi.org/10.2147/JPR.S301448

Neal, B. S., Lack, S. D., Bartholomew, C., & Morrissey, D. (2024). Best practice guide for patellofemoral pain based on synthesis of a systematic review, the patient voice and expert clinical reasoning. British Journal of Sports Medicine, 58(24), 1486-1495. https://doi.org/10.1136/bjsports-2024-108110

Neal, B. S., Lack, S. D., Lankhorst, N. E., Raye, A., Morrissey, D., & van Middelkoop, M. (2019). Risk factors for patellofemoral pain: A systematic review and meta-analysis. British Journal of Sports Medicine, 53(5), 270-281. https://doi.org/10.1136/bjsports-2017-098890

Rathleff, M. S. (2016). Patellofemoral pain during adolescence: Much more prevalent than appreciated. British Journal of Sports Medicine, 50(14), 831-832. https://doi.org/10.1136/bjsports-2016-096328

Rathleff, M. S., Rathleff, C. R., Olesen, J. L., Rasmussen, S., & Roos, E. M. (2016). Is knee pain during adolescence a self-limiting condition? Prognosis of patellofemoral pain and other types of knee pain. The American Journal of Sports Medicine, 44(5), 1165-1171. https://doi.org/10.1177/0363546515622456

Smith, B. E., Selfe, J., Thacker, D., Hendrick, P., Bateman, M., Moffatt, F., Rathleff, M. S., Smith, T. O., & Logan, P. (2018). Incidence and prevalence of patellofemoral pain: A systematic review and meta-analysis. PLOS ONE, 13(1), e0190892. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0190892

Willy, R. W., Hoglund, L. T., Barton, C. J., Bolgla, L. A., Scalzitti, D. A., Logerstedt, D. S., Lynch, A. D., Snyder-Mackler, L., & McDonough, C. M. (2019). Patellofemoral pain clinical practice guidelines linked to the International Classification of Functioning, Disability and Health from the Academy of Orthopaedic Physical Therapy of the American Physical Therapy Association. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 49(9), CPG1-CPG95. https://doi.org/10.2519/jospt.2019.0302